חומר רקע
י"ב באדר ב' התשע"ו
22 במרץ 2016
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
הצעת חוק להעמקת גביית המסים ולהגברת האכיפה (אמצעים לאכיפת תשלום מסים ולהרתעה מפני הלבנת הון) (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2015 – דרישות מידע מגופים פיננסיים
דרישות מידע מגופים פיננסיים – התיקון המוצע
הנוסח המקורי של הצעת החוק כלל סעיף של חובות דיווח של גופים פיננסיים, שהטיל על "גופים פיננסיים" ו"סולקים" חובה לדווח לרשות המסים, מדי חודש, על סך כל הסכומים שהתקבלו בחודש הקודם, בכל אחד מהחשבונות העסקיים של לקוחותיהם. על פי דרישת הוועדה חלק זה הוסר מהצעת החוק. הנוסח המעודכן של הצעת החוק כולל את התיקון הבא:
דרישת מידע מגופים פיננסיים – מוצע להסמיך את רשות המסים להוציא לכל אחד מהגופים הפיננסיים "דרישת מידע" לגבי קבוצה של לקוחות בעלי מאפיינים משותפים, שתתבסס על סממנים טיפולוגיים-תיאורטיים שעל פי הנטען יוצרים "יסוד סביר להניח" שלקוחות בקבוצה עברו על חוקי המס באופן שגורם לאובדן משמעותי של גביית מס. דרישת המידע יכולה להיות מופנית גם כלפי חשבונות פרטיים לגמרי. כך, למשל, לפי המוצע, יוכל מנהל רשות המסים לדרוש מכל הגופים הפיננסיים מידע שנתי על סך כל ההכנסות והתקבולים, סך כל ההוצאות והתשלומים, וכן יתרות הפתיחה והסגירה של סוגי אוכלוסיות שונים שהתקבלו בחשבונם סכומי כסף בהיקפים שונים (5,000 ₪, 50,000 ₪, 500,000 ₪, 5 מיליון ₪, או כל סכום אחר שייקבע המנהל). זאת, מתוך הנחה טיפולוגית-תיאורטית ולפיה הסיכונים לאי סדרים כספיים, לעבירות מס ולשחיתות גבוהים יותר באופן משמעותי שעה שמדובר באוכלוסיות אלו, וזאת, ללא קיומו ששל חשד קונקרטי. דוגמה מובהקת שנתנו נציגי הממשלה היא אנשים שמעבירים כספים לחשבונות באיי קיימן, ואולם באותה מידה יתכן שיתבקש מידע לגבי קבוצת האנשים שהכנסותיהם גבוהות, לגבי אנשי ציבור שמופקדים בחשבונם כספים שעולים על משכורתם, או לגבי אנשים בעשירונים התחתונים שהופקד בחשבונם סכום כסף גדול מהרגיל, ועוד כהנה וכהנה "תופעות" שהוגדרו על ידי רשות המסים כ"חשודות" – כך שמדובר במהלך מרחיק לכת. בנוסף, יש כאן שבירה של הקונספציה של חוק איסור הלבנת הון שנעשתה בזהירות על מנת לאזן את צבירת המידע התמים שפוגע קשה בפרטיות ולסנן מתוך מידע זה את המידע החשוד, כך שהמידע התמים יוחזק בידי רשות אחרת מהרשות החוקרת, שהוקמה במשרד המשפטים דווקא.
הקשיים שהתיקון המוצע מעורר – תמצית הטיעונים
(1) המשמעויות מרחיקות הלכת של קבלת מידע על קבוצת אנשים על בסיס חששות תיאורטיים – ההסדר המוצע מאפשר להפעיל סמכויות שלטוניות פולשניות ופוגעניות, כלפי קבוצות נרחבות של אנשים פרטיים, וכל זאת לא על בסיס חשדות קונקרטיים כלפי מי מחברי הקבוצה, אלא רק על יסוד העובדה שבכל חברי הקבוצה התקיימו מאפיינים כלכליים מסוימים, שהטיפולוגיות התיאורטיות של רשות המסים הגדירו אותם כ"חשודים". לקונספציה המוצעת יש השלכות מרחיקות לכת, במספר מישורים:
יצירת חשדות כלפי אנשים תמימים – הקונספציה המוצעת הופכת קבוצות שלמות של אנשים לחשודים, או, למצער, ל"טעוני בדיקה", שעלולים למצוא עצמם תחת חקירה שבה יידרשו להוכיח מדוע הם אינם אשמים בהעלמת מס, למרות שהתקיימו בהם המאפיינים הכלכליים שבדרישת המידע; וכל זאת ללא שיש חשד קונקרטי כי אכן עברו עבירה כלשהי. אישורו של ההסדר המוצע עלול להוביל לכך, שכל אדם במדינת ישראל עלול לקום יום אחד בבוקר ולגלות שהוא תחת חקירה של רשות המסים, שבה יידרש להסביר מדוע הוא אינו עבריין מס, וכל זאת אך ורק בשל העובדה שמתקיים בו אותו "מאפיין כלכלי" מסוים.
הסדר תקדימי – ההסדר המוצע היא תקדימי מבחינה קונספטואלית, ואישורו ביחס לרשות המסים יוביל, ברמה גבוהה של ודאות, לבקשה להעתיקו גם לרשויות אכיפה אחרות. כך, תוכל המשטרה לבקש סמכות להגדיר סוגים שונים של "תופעות חשודות" שמקימות חשד נגד קבוצות של אנשים, ולהפעיל כלפיהם סמכויות אכיפה של האזנות וחיפושים. שהרי אם לצורך חקירת עבירות מס המחוקק העניק סמכות שכזאת לרשות המסים, מדוע שלא להעניק סמכות דומה למשטרה שחוקרת עבירות חמורות לא פחות של זנות, סמים, וארגוני פשיעה?
(2) פגיעה חמורה בפרטיות – העובדה שדרישת המידע יכולה להתייחס לקבוצות נרחבות של אנשים; העדר דרישה לקיומו של חשד קונקרטי כלפי מי מחברי הקבוצה; הצטרפות המידע שיגיע מכוח דרישת המידע למכלול המידע שיש ושצפוי להיות בידי רשות המסים; והעובדה שדרישת המידע יכולה להתייחס גם לאנשים פרטיים שלא חלה עליהם חובת דיווח – מעוררים ספק עד כמה האיזון שבהסדר המוצע בין המלחמה בעבירות המס לפגיעה בפרטיות, הוא אכן מידתי. בנוסף, יש כאן שבירה של הקונספציה של חוק איסור הלבנת הון שנעשתה בזהירות על מנת לאזן את צבירת המידע התמים שפוגע קשה בפרטיות ולסנן מתוך מידע זה את המידע החשוד, כך שהמידע התמים יוחזק בידי רשות אחרת מהרשות החוקרת, שהוקמה במשרד המשפטים דווקא.
(3) טיבם של הסממנים לקיומו של "יסוד סביר להעלמת מס" – הסממנים שעל בסיסם תתאפשר הוצאת דרישת המידע הם סממנים טיפולוגיים-תיאורטיים שלא יוצרים חשד קונקרטי כנגד אדם מסוים. הסממנים האמורים מנוסחים בצורה כל כך רחבה ואמורפית, שהם מעוררים קשיים מכיוונים שונים: ראשית, בחינת הסממנים והמקרים שעשויים לבוא בגדרם של סממנים אלה, מעוררת את השאלה האם נכון לקבל לגביהם את הנחת המוצא העומדת ביסוד הצעת החוק ולפיה הם אכן מקימים – ולו ברמה התיאורטית – "יסוד סביר להעלמת מס"? שנית, הניסוח של הסממנים הוא כל כך עמום שהוא מאפשר ליצוק לתוכם (כמעט) כל סוג פעילות פיננסית אפשרית.
(4) הכבדה ופגיעה בגופים הפיננסיים – התיקון המוצע יוצר רגולציה משולשת על הגופים הפיננסיים: הרגולטור הייעודי של כל אחד מהגופים; הרשות לאיסור הלבנת הון; ומעתה גם רשות המסים. מוצע שהוועדה תברר את המשמעויות של ההכבדה והעלויות שרגולציה זו יוצרת.
=> לא למותר לציין, כי על אף שחלפו למעלה משנתיים וחצי מעת חקיקתו של ה"פיילוט" המצומצם בעניין דיווח של נותני שירותי מטבע לרשות המסים (להלן – תיקון הנש"מים) במסגרת חוק ההסדרים, הממשלה טרם הביאה לוועדת החוקה תקנות שיכניסו את התיקון לתוקף. זאת, חרף טענת נציגי הממשלה בפני הוועדה, במסגרת הדיונים על תיקון הנש"מים, ולפיה התיקון צפוי להכניס לקופת המדינה למעלה ממיליארד ₪ בשנה. האם מוצדק להעניק לרשות המסים סמכויות אכיפה נוספות שיש בהן כדי להפוך קבוצות שלמות של אנשים לחשודים ולפגוע באופן חמור בפרטיותם, וזאת עוד בטרם התחיל ה"פיילוט" לגבי הנש"מים, ובטרם התקבלו נתונים האם בכלל, ואם כן עד כמה, מנגנון זה יעיל ומצדיק את הפגיעה הקשה בפרטיות שנגרמת כתוצאה ממנו?
דרישת מידע מגופים פיננסיים – הסבר מורחב
הקשיים שמעורר התיקון המוצע – הרחבה והסבר
(1) המשמעויות מרחיקות הלכת של קבלת מידע על קבוצת אנשים על בסיס חשדות טיפולוגיים-תיאורטיים
על פי המוצע, דרישת המידע תתבסס על סממנים של החשבונות או של הלקוחות חברי הקבוצה, שלפי הנטען, יוצרים חשד שלקוחות בקבוצה עברו על חוקי המס באופן שגורם לאבדן מס בהיקף שאינו מבוטל. מנהל רשות המסים יציין בדרישת המידע את המאפיינים של הלקוחות אשר המידע לגביהם מתבקש, והגוף הפיננסי יעביר לרשות המסים מידע לגבי כלל הלקוחות אשר המאפיינים מתקיימים לגביהם. כך, לדוגמה, אחד הסממנים המצוינים בסעיף, הוא שהופקדו בחשבון הלקוחות סכומים בהיקף, באופן או בתדירות המקיימים יסוד סביר להעלמת מס. בדברי ההסבר נטען, כי בהתבסס על סממן זה, יוכל המנהל לדרוש מהמוסד הפיננסי מידע לגבי כלל לקוחותיו אשר הפקידו באופן מסוים, סכומים בהיקף מסוים או בתדירות מסוימת.
לשון הסעיף ודברי ההסבר, מובילים למסקנות הבאות באשר לקבוצה הנחשדת ולטיב החשד:
לגבי הקבוצה הנחשדת – ראשית, מבחינת היקף הקבוצה, ההסדר המוצע אינו קובע כל מגבלה לגבי היקף הקבוצה שלגביה ניתן לדרוש את המידע מהגופים הפיננסים. כך שיכול להיות שהקבוצה תכיל אנשים בודדים, אך יכול גם להיות שלפי הסממנים שנקבעו, הקבוצה תכיל עשרות ומאות אלפי אנשים. שנית, מבחינת הקשר בין חברי הקבוצה, מההסדר המוצע עולה, כי לא מדובר בקבוצה מגובשת ומלוכדת שפועלת יחד, ולכן יש חשיבות אודות המידע הנוגע לכלל החברים בקבוצה, אלא בקבוצה שהיא אוסף של פרטים, שהדבר היחידי שמחבר ביניהם הוא העובדה שבכולם מתקיים אותם מאפיינים כלכליים תיאורטיים המנויים בסעיף קטן (ה).
לגבי טיב החשד – בניגוד למה שעשוי להשתמע מלשון הצעת החוק ("יסוד סביר להעלמת מס") לא מדובר במצב שבו ישנה תשתית עובדתית לקיומו של חשד קונקרטי שאדם מסוים מתוך הקבוצה העלים מס. אלא, מדובר במצב שבו מתקיימים סממנים טיפולוגים-תיאורטיים מסוימים, שקיימת לגביהם הנחה שהם מעוררים, מעצם קיומם, חשד להעלמת מס, ללא שנדרשת אינדיקציה אחרת לביסוסו של חשד זה. דוגמה מובהקת שנתנו נציגי רשות המסים היא אנשים שמעבירים כספים לחשבונות באיי קיימן, ואולם באותה מידה יתכן שיתבקש מידע לגבי קבוצה של אנשי ציבור או של אנשים בעשירונים התחתונים שהופקדו בחשבונם סכומים שעולים על משכורתם, ועוד כהנה וכהנה "תופעות" שהוגדרו על ידי רשות המסים כ"חשודות", זאת, מתוך ההנחה התיאורטית ולפיה הסיכונים לאי סדרים כספיים ולעבירות מס גבוהים באופן משמעותי שעה שמדובר באנשים כאמור. ברור, כי עצם העובדה שסממן כאמור התקיים באדם פלוני שנכלל בקבוצה, אין בה, כשלעצמה, כדי ליצור חשד אישי וקונקרטי כלפי אותו פלוני כי הוא אכן העלים מס או עבר עבירה כלשהי. עם זאת, ההנחה העומדת ביסוד ההסדר המוצע, היא שקיימת סבירות גבוהה לכך שלפחות חלק מאנשי הציבור שהמאפיינים האמורים מתקיימים בהם אכן העלימו מס, ומכאן שמתקיים "יסוד סביר להעלמת מס". דהיינו: לפי הקונספציה המוצעת, עצם קיומם של מאפיינים כלכליים מסוימים אצל קבוצת אנשים מקים, מיניה וביה, "יסוד סביר להעלמת מס" לגבי חלק מחברי הקבוצה.
המשמעויות העקרוניות והמעשיות של הקונספציה המוצעת הן מרחיקות לכת:
יצירת חשדות כלפי אנשים תמימים – ההסדר המוצע מאפשר להפוך קבוצות שלמות של אנשים לחשודים, או, למצער, ל"טעוני בדיקה", שנדרשים להוכיח מדוע הם אינם אשמים בהעלמת מס למרות שהתקיימה בהם אותם מאפיינים כלכליים שבדרישת המידע, וכל זאת ללא שיש חשד קונקרטי כי אכן עברו עבירה כלשהי. אישורו של ההסדר המוצע עלול להוביל לכך, שכל אדם במדינת ישראל עלול לקום יום אחד בבוקר ולגלות שהוא תחת חקירה של רשות המסים, מבלי שעשה דבר, אך ורק בשל העובדה שמתקיים בו אותו "מאפיין כלכלי" של הקבוצה. כך, אם נתייחס לדוגמאות שהובאו לעיל, לפי התיקון המוצע, כל איש ציבור או אדם מהעשירונים התחתונים שהופקדו בחשבונו סכומים העולים על משכורתו יהפוך להיות בחזקת חשוד או, למצער, בחזקת "טעון בדיקה", ויוכל למצוא את עצמם תחת חקירה של רשות המסים – על כל המשתמע מכך – בניסיון להוכיח כי הוא אינו אשם חרף העובדה שמתקיים בו המאפיין הכלכלי שבדרישת המידע. כנגד זאת, ניתן לטעון כי רשות המסים רשאית לערוך ביקורת ולבדוק את תיק המס של כל אדם, גם ללא קיומו של חשד קונקרטי נגדו, ולכן אין בכך כל פגיעה אלא רק מתן כלי לרשות המסים למקד את הביקורות והבדיקות שהיא עורכת. אנו סבורים כי טיעון זה אינו משכנע. שכן הסמכות לבדוק את תיק המס של כל אדם, אין בה כדי להצדיק החשדה פוזיטיבית מראש של קבוצות שלמות של אנשים, על יסוד טיפולוגיות תיאורטיות של "תופעות" שמנהל רשות המסים יגדיר כ"חשודות". ההסדר המוצע שקול לכך שנאמר, שעצם קיומו של מאפיין כאמור לגבי איש ציבור מקים יסוד סביר לקיומן של עבירות שוחד, מרמה או הפרת אמונים, ולכן תוענק למשטרה הסמכות להאזין האזנת סתר לכל אנשי הציבור בישראל במטרה להילחם באותן עבירות, גם אם אין למשטרה חשד קונקרטי שאיש ציבור מסוים אכן ביצע עבירות אלה.
הסדר תקדימי – עצם הקונספציה שרשות אכיפה יכולה לקבל מידע על קבוצות שלמות של אנשים ללא קיומו של חשד קונקרטי נגדם, אלא רק על בסיס טיפולוגיות של "תופעות חשודות", הוא רעיון תקדימי, שאישורו ביחס לרשות המסים יוביל, ברמה גבוהה של ודאות לבקשה להעתקתו גם לרשויות אכיפה אחרות. כך, למשל, מדוע שלא תבוא המשטרה ותבקש גם היא סמכות להגדיר סוגים שונים של "תופעות חשודות", שדי יהיה בהם כדי להקים חשד נגד קבוצות שלמות של אנשים, ולהפעיל כלפיהם סמכויות אכיפה של האזנות סתר וחיפושים? לא זו בלבד, אלא שטיעונה של המשטרה יתבסס על קל וחומר, שכן, כך תבוא המשטרה תבוא ותטען, אם לצורך חקירה של עבירות מס המחוקק העניק כזאת סמכות אכיפה לרשות המסים, הכיצד זה לא תוענק סמכות דומה למשטרה שחוקרת עבירות חמורות יותר של זנות, סמים, וארגוני פשיעה? מכאן שעל חברי הכנסת לשקול לא רק את פרטי ההסדר המוצע, אלא גם את העובדה שמדובר בהסדר תקדימי, שהשלכותיו יוביל ברמה גבוהה של וודאות, להעתקתו גם לרשויות אכיפה אחרות, על מכלול ההשלכות שיש למהלך מעין כזה.
(2) פגיעה קשה בפרטיות
כל הטענות שנטענו לגבי מדתיות הפגיעה בפרטיות באשר לחובות הדיווח של הגופים הפיננסיים (הסדר שהוועדה החליטה להוריד), נכונות גם לגבי הסמכות להוצאת דרישת מידע: העובדה שדרישת המידע מתייחסת מראש לקבוצות שלמות של בני אדם, שיכולות למנות עשרות ואף מאות אלפי בני אדם; העדר הדרישה לקיומו של חשד קונקרטי כלפי מי מחברי הקבוצה כתנאי לדיווח אלא ביסוס דרישת המידע על חשד טיפולוגי-תיאורטי; והעובדה שהמידע שיגיע מכוח דרישת המידע יצטרף למכלול המידע שיש ושצפוי להיות בידי רשות המסים. ואולם, נראה כי הפגיעה בפרטיות על פי דרישת מידע מרחיקת לכת עוד יותר מזו שתיגרם מכוח הדיווחים השוטפים. שכן בעוד שחובת הגופים הפיננסים לדווח תחול רק לגבי לקוחות עסקיים, שנדרשים ממילא לדווח לרשות המסים על עסקיהם, הרי שדרישת מידע יכולה להתייחס גם ללקוחות פרטיים שרובם המכריע אנשים תמימים ונורמטיביים שלא חלה עליהם חובת דיווח ואין להם דבר וחצי דבר עם רשות המסים, וכל "חטאם" הוא שאותו מאפיין כלכלי שמתקיים בקבוצה שהוגדרה בדרישת המידע מתקיים גם בהם. כל זה מעורר ספק האם הוצאת דרישת מידע לגבי קבוצות שלמות של אנשים על בסיס טיפולוגיות של "תופעות חשודות" היא "האמצעי שפגיעתו פחותה" כדי להשיג את המטרה של מלחמה בהעלמות המיסים? האם אין מנגנונים אפשריים אחרים כמו אלה שבהסדרים הנוגעים להלבנת הון שפגיעתם פחותה? האם התועלת שתצמח כתוצאה משיפור היכולות למלחמה בהעלמות המס אכן עולה על הנזק שייגרם כתוצאה ממציאות של הפיכת קבוצות שלמות של אנשים לחשודים בפוטנציה?
(3) טיבם של הסממנים לקיומו של "יסוד סביר להעלמת מס"
סעיף 141ג(ה) המוצע, מונה מספר "סממנים", שלפי התפיסה העומדת ביסוד הצעת החוק יש בהם כדי להקים "יסוד סביר להעלמת מס". כפי שהוסבר לעיל, מדובר בסממנים טיפולוגיים-תיאורטיים שלא יוצרים חשד קונקרטי כנגד אדם מסוים, אלא חשד שמבוסס על הנחות כלכליות-פליליות תיאורטיות באשר לדפוסי פעילות מסוימים. חשוב להבהיר כי הסממנים שנמנו בסעיף 141ג(ה) המוצע אינם סממנים סגורים וסופיים, אלא הם בבחינת מתווה פעולה כללי, שעל המנהל ליצוק להם את פרטי תוכן. כך, למשל, אחד מהסממנים הוא "בחשבון הלקוח הופקדו סכומים בהיקף, באופן או בתדירות המקיימים יסוד סביר להעלמת מס". בסממן זה עצמו לא מפורט מהם הסכומים, או מהו אופן ההפקדה או התדירות שמקימים את היסוד הסביר להעלמת מס, והמנהל נדרש ליצוק את הפרטים הללו לתוך המתווה הכללי של הסממן. כך, בהמשך לדוגמה שניתנה לעיל, המנהל יכול להחליט שהפקדה מצטברת של סכומים בשיעור העולה על 20,000 ₪ (=סכום) בכל חודש בשנה שקדמה לדרישת המידע (=תדירות), על ידי אדם שמשכורתו הממוצעת היא 10,000 ₪ (=זהות הלקוח), מקימה "יסוד סביר להעלמת מס". מנגד, הוא יכול גם להחליט שרק מי שבחשבונו התבצעו העברות בנקאיות מחשבון בחו"ל (=אופן ההפקדה) בסכומים שעולים על 500,000 ₪ (=סכום), מקים "יסוד סביר להעלמת מס".
הקביעה כי הסממנים המנויים בסעיף אכן מבססים "יסוד סביר להעלמת מס" מעוררת קשיים:
א. סממנים שאין בהם, כשלעצמם, כל חשד להעלמת מס: ההנחה העומדת ביסוד הסממנים היא כי עצם קיומן של תופעות פיננסיות שונות יכול להקים יסוד סביר להעלמת מס. ואולם, קשה לקבל הנחה זו ביחס לחלק מהסממנים המוצעים. כך, למשל, הסממן שבפסקה (1): "זהות המפקיד מקיימת יסוד סביר להעלמת מס", ובאופן דומה הסממן שבפסקה (2): "זהות מי שהסכומים נמשכו או הועברו אליו מקיימת יסוד סביר להעלמת מס". כך, למשל, לפי הסממן המוצע, יוכל מנהל רשות המסים לומר כי מתקיים "יסוד סביר להעלמת מס" לגבי כל קבוצת עורכי הדין בישראל, בשל העובדה שישנו דפוס של חלק מעורכי הדין להעלים מס באמצעות קבלת שכר טרחה במזומן וללא רישום, ולהוציא בשל כך דרישת מידע לגבי כלל עורכי הדין בישראל. באופן דומה, יוכל מנהל רשות המסים להוציא דרישת מידע לגבי כל אנשי הציבור הבכירים בישראל, בטענה שחקירות של רשות המסים הצביעו על דפוס של קבלת שוחד על ידי חלק מאנשי הציבור הבכירים, וזה מקים "יסוד סביר להעלמת מס" לגבי כלל קבוצת אנשי הציבור הבכירים. האם ניתן לקבל כהנחת מוצא, את הקביעה לפיה עצם זהותו של מאן דהו, היא, כשלעצמה, וללא כל אינדיקציה אחרת, מקימה "יסוד סביר להעלמת מס"? האם יש הצדקה לקיומה של "חזקה" מעין זו? לטעמנו, מדובר בהנחת מוצא בעייתית מאוד.
ב. רוחב הסממנים יכול להפוך כל פעילות פיננסית לחשודה: מכיוון שהסממנים המוצעים מנוסחים בצורה כל כך רחבה ואמורפית, הם מספקים אינספור מתווים אפשריים למנהל להחליט עליהם כי הם מקימים "יסוד סביר להעלמת מס", כך שלמעשה המנהל יכול להחליט כמעט על כל דבר שהוא מקים יסוד סביר להעלמת מס. כך, למשל, אחת החלופות של סממן (1) היא: "בחשבון הלקוח הופקד סכום בהיקף המקיים יסוד סביר להעלמת מס". יכול המנהל להחליט על כל סכום שירצה (5,000 ₪, 50,000 ₪, 500,000 ₪ או 5 מיליון ₪), שאם הוא הופקד בחשבון הלקוח בכל אופן שהוא (הפקדת מזומן, הפקדת שיק או העברה בנקאית) הוא מעורר, מעצם ההפקדה וללא צורך בכל אינדיקציה נוספת, "יסוד סביר להעלמת מס". באופן דומה, אחת החלופות של סממן (4) היא: "הלקוחות ביצעו פעילות המקיימת יסוד סביר להעלמת מס". גם כאן, מדובר בסממן כל כך רחב, שהמנהל יכול להחליט על כל סוג של פעילות שהיא מקימה "יסוד סביר להעלמת מס".
(4) הכבדה ופגיעה בגופים הפיננסיים
על פי המצב המשפטי הקיים, קיימת רגולציה כפולה על הגופים הפיננסיים: ראשית, לכל אחד מהגופים הפיננסיים יש רגולטור ייעודי משל עצמו (המפקח על הבנקים – לבנקים, רשות ניירות ערך – לחברי בורסה, וכן הלאה), שמוסמך לפקח על הגוף. שנית, כל הגופים הפיננסיים חייבים בדיווח לרשות לאיסור הלבנת הון. הפרת חובות דיווח אלה מאפשרת להטיל עליהם עיצומים כספיים באמצעות ועדת עיצומים, בסכומים של מאות אלפי שקלים. על רגולציה כפולה זו, מוצע כעת להוסיף רגולציה שלישית של רשות המיסים. על פי ההסדר המוצע, הגופים הפיננסיים יחויבו באיסוף, עיבוד ומסירת מידע לפי "דרישת מידע" שתוגש להם על ידי מנהל רשות המיסים. מצב שבו אותו גוף פיננסי נדרש להתמודד עם כמה רגולטורים שונים, שלכל אחד מהם דרישות וסמכויות שונות, יכול להכביד בצורה ממשית וליצור עלויות גבוהות (שסביר להניח שבסופו של חשבון יגולגלו על הלקוח). מוצע לברר עניין זה בדיוני הוועדה.
הוספת סעיף 141ג לפקודה שעניינו "דרישת מידע מגוף פיננסי" – הערות פרטניות
להלן התייחסות נקודתית לכל אחד מסעיפי הצעת החוק, בהתאם לנוסח המעודכן שהוגש על ידי נציגי משרד האוצר. הנוסח הבסיסי הוא נוסח הצעת החוק הממשלתית המקורית, והתיקונים שמופיעים ב"עקוב אחר שינויים", הם תיקונים שהוספו לנוסח הצעת החוק הממשלתית על ידי נציגי הממשלה, בין היתר, בעקבות דרישות יושב ראש הוועדה.
סעיף קטן (א) – הגדרות
"גוף פיננסי" – הגדרת "גוף פיננסי" בחוק בנק ישראל, התש"ע-2010 (שאליו מפנה הסעיף המוצע), כוללת בנק, חברת ביטוח, חבר בורסה, מסלקה, בנק הדואר, קופת גמל או חברה מנהלת של קופת גמל, קרן נאמנות, מנהל תיקי השקעות, וגופים פיננסים אחרים שנקבעו על ידי הנגיד. "סולק" כמשמעותו בסעיף 36ט לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981, הוא בעל רשיון סליקה של עסקאות בכרטיס חיוב. על פי המוצע, ניתן יהיה להפנות "דרישות מידע" לכל אחד מהגופים הפיננסיים המוצעים.
"מספר זיהוי" – מוצע להגדיר מהו "מספר זיהוי" לגבי תושב, תושב חוץ ותאגיד.
"נהנה" – מוצע לקבוע כי הגדרת "נהנה" לעניין התיקון המוצע, תהיה כמו הגדרת "נהנה" שבסעיף 7(א) לחוק איסור הלבנת הון. סעיף 7(א)(1)(א) לחוק איסור הלבנת הון מגדיר "נהנה" באופן הבא: "אדם שבעבורו או לטובתו מוחזק הרכוש או נעשית פעולה ברכוש, או שביכולתו לכוון פעולה ברכוש, והכל במישרין או בעקיפין".
נקודות לדיון:
הגדרת "נהנה" – על פי המוצע בסעיף קטן (ד) להלן, לגבי כל חשבון שייכלל בדיווח יידרש הגוף הפיננסי לדווח גם על פרטי הזיהוי של הנהנה בחשבון, אם קיים נהנה. לעניין זה, מוצע להגדיר נהנה בהתאם להגדרת "נהנה" שבסעיף 7(א)(1)(א) לחוק איסור הלבנת הון. ההגדרה שבחוק איסור הלבנת הון כוללת אלמנטים כמו "רכוש" או "פעולה ברכוש" (שהוא מונח פנימי בתוך חוק איסור הלבנת הון) שאין להם משמעות במסגרת דרישת המידע. בדרישת המידע מדובר על לקוח שמנהל חשבון במסגרת הגוף הפיננסי ומבצע פעולות בחשבון, ולכן אין מקום לדבר על "רכוש" או "פעולות ברכוש" כמובנן בחוק איסור הלבנת הון, אלא על "חשבון" ו"פעולות בחשבון". משכך, בדומה לתיקון הנש"מים, נראה כי יש להגדיר "נהנה" בסעיף זה באופן הבא: "".
סעיף קטן (ב) – דרישת מידע
מוצע להסמיך את המנהל לדרוש מגוף פיננסי להעביר לו מידע לגבי קבוצה של לקוחות בעלי מאפיינים משותפים. על פי הנטען בדברי ההסבר, דרישת מידע כאמור תתבסס על סממנים של החשבונות או של הלקוחות חברי הקבוצה, היוצרים חשד שלקוחות בקבוצה עברו על חוקי המס באופן שגורם לאובדן מס בהיקף שאינו מבוטל. ראו להלן, בדיון לגבי סעיף קטן (ה) המוצע, התייחסות נרחבת לתנאים הנדרשים להוצאת דרישת המידע על ידי המנהל.
נקודות לדיון:
"המאפיינים שפורטו בדרישת המידע" – סעיף קטן (ב) קובע, שדרישת המידע תתייחס לקבוצת לקוחות של הגוף הפיננסי שיש לה מאפיינים משותפים שיפורטו בדרישת המידע. סעיף קטן (ה) קובע, שדרישת המידע תהיה רק אם למנהל יש יסוד סביר להעלמת מס, ויסוד סביר זה צריך להיות מבוסס על אחד מ-4 הסממנים שפורטו באותו סעיף. יש חוסר בהירות ניסוחי מסוים באשר ליחס שבין "המאפיינים" עליהם מדובר כאן לבין "הסממנים" עליהם מדובר בסעיף קטן (ה). ככל הנראה, הכוונה היא שעל בסיס ה"סממנים" עליהם מדובר בסעיף קטן (ה), ייקבעו "מאפיינים" מסוימים בדרישת המידע. נראה כי יש מקום לחדד ולהבהיר את היחס ביניהם.
סעיף קטן (ג) – בקשה לשנות את דרישת המידע
בדברי ההסבר נטען, כי הצעת החוק מציעה מנגנונים שיוודאו שהדרישות מכוח הסעיף אינן מכבידות יתר על המידה על הגופים הפיננסיים. כך, מוצע לקבוע כי גוף פיננסי יוכל לבקש מהמנהל לעיין מחדש בדרישתו ולשנותה מן הטעם שדרישת המידע כרוכה בעבודה מינהלית רבה או בעלויות ניכרות
נקודות לדיון:
(1) מנגנון של תשלום כספי על עבודת הגופים הפיננסיים – כל דרישת מידע מטילה על הגוף הפיננסי עלויות ודורשת ממנו להסיט חלק מהמשאבים הקיימים שלו לצורך מילוי דרישת המידע. עלויות אלה קיימות כל אימת שמוצגת לגוף דרישת המידע, גם כאשר מדובר בדרישת מידע שאינה דורשת עבודה מנהלית רבה ואינה כרוכה בעלויות בלתי סבירות. במקרים אחרים בהם המחוקק הטיל על גופים פרטיים חובה לספק שירותי מידע לרשות ציבורית, נקבע מנגנון תשלומים, שנועד לפצות גופים אלה על העלויות שנגרמות להם כתוצאה מהשירות שהם נותנים לרשות הציבורית. כך, למשל, מכוחו של סעיף 7ב(ו) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, משולם לגורמים החייבים במסירת מידע לרשם ההוצאה לפועל, תשלום על כל ביצוע של בקשת מידע שהוא נדרש לקיים מכוחו צו של רשם ההוצאה לפועל, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בתקנות שהוצאו מכוח אותו סעיף. חשוב לזכור שהתיקון המוצע עוסק בגופים עסקיים-פרטיים ולא בגופים שהם חלק מרשויות המדינה, וכל השקעת משאבים מצידם פוגעת בהתנהלותם ובהכנסתם. לפיכך, נראה כי בדומה למנגנון שהוקם בהוצאה לפועל, גם כאן יש מקום להקים מנגנון של תשלום לגופים הפיננסים על העלויות שיוטלו עליהם מכוח דרישת מידע לפי הסעיף המוצע, בהתאם לאמות מידה שייקבעו בתקנות.
(2) הליך של השגה על החלטת המנהל – ההשלכה המעשית של החלטה של המנהל לדחות בקשה לעיין מחדש בדרישת המידע ששלח, עשויה להיות הטלת עבודה מינהלית רבה או עלויות ניכרות ובלתי סבירות על הגוף הפיננסי. נוכח האמור, יש לשקול האם אין מקום לאפשר לגוף הפיננסי לנקוט בהליך של ערר או השגה ליועץ המשפטי לממשלה על החלטת המנהל לדחות את הבקשה לעיון מחדש, במקום שכל השגה שכזאת תידרש להגיע ישירות לבג"צ במסגרת עתירה.
(3) הערת ניסוח: "ניכרות ובלתי סבירות" – הניסוח המוצע מחמיר יתר על המידה עם הגופים הפיננסיים. האם היכולת של גוף פיננסי לבקש לעיין מחדש בדרישת המידע צריכה להיות רק במקרה כה קיצוני שמילוי הדרישה כרוך בעלויות שהן גם ניכרות וגם בלתי סבירות? נוכח העובדה שמדובר ברגולציה שמוטלת על גופים עסקיים-פרטיים, נראה שיש מקום להוריד את רף הפגיעה, כך שהתנאים של "ניכרות" ו"בלתי סבירות" לא יהיו תנאים מצטברים, ודי בכך שהעלויות הן "בלתי סבירות".
סעיף קטן (ד) – פרטי הדיווח
על פי המוצע, גוף פיננסי שקיבל דרישת מידע, יידרש להגיש את הדיווח בתוך 15 ימים מקבלת דרישת המידע. הסעיף המוצע מפרט את הפרטים שייכללו בדיווח שימסור הגוף הפיננסי.
נקודות לדיון:
מועד הגשת הדיווח – על פי המוצע, יידרש הגוף הפיננסי להגיש את הדיווח בתוך 15 ימים מיום קבלת דרישת המידע. אמנם, דרישת המידע יכולה להיות דרישה ממוקדת ופשוטה כך שהכנה של דיווח מענה לדרישה יכולה להיות פשוטה ומהירה, אך היא יכולה גם להיות דרישה מורכבת ומסובכת כך שהכנה של דיווח מענה לדרישה יכול לדרוש מהגוף הפיננסי עבודה מינהלית רבה ומורכבת, שתארך יותר מ-15 ימים. הקושי מתעצם במיוחד בתקופות של חגים או חופשות. נוכח האמור יש להאריך את הזמן המינימאלי להגשת הדיווח ל-30 ימים לפחות, ובנוסף, לאפשר לגוף הפיננסי לפנות למנהל בבקשה להאריך את הזמן להגשת הדיווח, במקרה שהגוף הפיננסי מעריך שהכנה של דיווח המענה תדרוש זמן הכנה ארוך יותר.
סעיף קטן (ה) – יסוד סביר להעלמת מס
בדברי ההסבר נטען, כי דרישת המידע תתבסס על סממנים של החשבונות או של הלקוחות חברי הקבוצה, היוצרים חשד שלקוחות בקבוצה עברו על חוקי המס באופן שגורם לאבדן מס בהיקף שאינו מבוטל. המנהל יציין בדרישתו את המאפיינים של הלקוחות אשר המידע לגביהם מתבקש, והבנק יעביר למנהל מידע לגבי כלל הלקוחות אשר המאפיינים מתקיימים לגביהם. כך, לדוגמה, אחד הסממנים המצוינים בסעיף זה הוא שהופקדו בחשבון הלקוחות סכומים בהיקף, באופן או בתדירות המקיימים יסוד סביר להעלמת מס. בהתבסס על סממן זה, יוכל המנהל לדרוש מהמוסד הפיננסי מידע לגבי כלל לקוחותיו אשר הפקידו באופן מסוים, סכומים בהיקף מסוים או בתדירות מסוימת.
נקודות לדיון:
(1) "יסוד סביר להעלמת מס" – נוכח הפוגעניות שיש בהוצאת דרישת מידע כאמור, יש לוודא שרף החשד הראייתי יהיה גבוה יותר מ"יסוד סביר להעלמת מס". למשל, לאפשר את הוצאת דרישת המידע רק במקרים שבהם הסממנים מקימים "יסוד להניח, ברמה גבוהה של ודאות, שהתבצעה העלמת מס", ולא רק "יסוד סביר להניח" שהיתה העלמת מס.
(2) הפגיעה בגביית המס היא "בהיקף שאינו מבוטל" – על פי המוצע, היסוד הסביר להעלמת מס צריך להיות כזה, שיש בו "כדי לפגוע בגביית מס בהיקף שאינו מבוטל". הדרישה כי הפגיעה בגביית המס "בהיקף שאינו מבוטל" מעוררת קשיים שונים:
דרישה אמורפית: מדובר בדרישה אמורפית שלא ברור מה טיבה וכיצד יש לפרשה. מהו "היקף שאינו מבוטל"? ביחס למה זה נמדד? ביחס להיקף הכללי של גביית המסים בישראל? ביחס לנישומים דומים אחרים? ביחס לנישום עצמו? על פי שיקול דעתו הבלעדי של המנהל? יוער, כי לא קיים ביטוי דומה בחקיקת מס אחרת, כך שלא ניתן ללמוד מהקשרים אחרים.
לכל אחד או במצטבר: לא ברור האם הכוונה היא שיש צורך שהפגיעה בגביית המס של כל אחד מחברי הקבוצה הוא בהיקף שאינו מבוטל, או שדי בכך שהפגיעה המצטברת בגביית המס של כלל חברי הקבוצה היא בהיקף שאינו מבוטל. ככל שהכוונה היא לאפשרות השניה הרי שכל דרישת מידע לגבי קבוצה שכוללת מספר רב של אנשים ככל הנראה תוביל, מיניה וביה, לתוצאה שמדובר בפגיעה בגביית מס בהיקף מצטבר לא מבוטל, והדרישה תהפוך לדרישה ריקה מתוכן.
נוכח ההערות האמורות, נראה כי יש לערוך את התיקונים הבאים:
יש להבהיר שהכוונה היא לפגיעה בגביית מס של כל אחד ואחד מחברי הקבוצה.
במקום להשתמש בנוסחה העמומה המוצעת באשר להיקף העלמת המס, יש מקום לקבוע כי הפגיעה בגביית המס לגבי כל אחד ואחד מחברי הקבוצה היא "פגיעה משמעותית וניכרת". כמו כן, יש מקום לשקול להמיר את הנוסחה העמומה המוצעת בקביעה של סכומים גבוהים וברורים, למשל מיליון ₪, שאם היסוד הסביר להעלמת מס של כל אחד ואחד מחברי הקבוצה הוא ביחס לסכומים שנמוכים מהם, כלל לא ניתן יהיה להוציא דרישת מידע.
(3) "הפרו הוראה מהוראות חוקי מס" – ההגדרה של "חוקי מס" היא רחבה וכוללת את כל הוראות פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף וחוק מיסוי מקרקעין, וזאת, בין אם מדובר בהוראות של מהות ובין אם מדובר בהוראות פורמאליות. האם כל הפרה של כל הוראה מהוראות פקודת מס הכנסה, גם אם מדובר בהוראה טכנית-פורמאלית, מצדיקה הוצאת דרישת מידע? אמנם, קיימת דרישה כי הפרת הוראות חוקי המס הובילה לפגיעה "בהיקף שאינו מבוטל" בגביית המס, אך השאלה היא האם היקף הגבייה הוא הקריטריון היחיד לשימוש באמצעי האכיפה המוצע? נוכח הפוגעניות שיש בהוצאת דרישת מידע כאמור, האם אין מקום להגביל את האפשרות להוצאת דרישת מידע רק למקרים בהם חשש ההפרה מתייחס להוראות המס החמורות? כך, למשל, לגבי פקודת מס הכנסה, יש מקום לשקול להגביל את דרישת המידע רק למקרים בהם קיים חשש לקיומה של עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, קרי: חשש להעלמת מס עם יסוד נפשי של מרמה (ובאופן דומה – לעבירות המרמה שבסעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, ובסעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין).
(4) סממנים שמקימים יסוד סביר להעלמת מס – הסעיף המוצע, מונה מספר "סממנים", שלפי התפיסה העומדת ביסוד הצעת החוק יש בהם כדי להקים "יסוד סביר להעלמת מס". כפי שהוסבר לעיל, מדובר בסממנים טיפולוגיים-תיאורטיים שלא יוצרים חשד קונקרטי כנגד אדם מסוים, אלא חשד שמבוסס על הנחות כלכליות-פליליות תיאורטיות באשר לדפוסי פעילות מסוימים. לעיל, הצבענו באריכות על הבעיות המתעוררות בשל ניסוחם הרחב והאמורפי של הסממנים המוצעים: א) העובדה שלגבי חלק מהסממנים מתעוררת השאלה האם נכון לקבל לגביהם את הנחת המוצא העומדת ביסוד הצעת החוק ולפיה הם אכן מקימים – ולו ברמה התיאורטית – "יסוד סביר להעלמת מס"? ב) הניסוח של הסממנים הוא כל כך עמום שהוא מאפשר ליצוק לתוכן כמעוט כל סוג פעילות פיננסית אפשרית.
סעיף קטן (ו) – דיווח לא רציף
כדי להקטין את הפגיעה בפרטיות הנגרמת כתוצאה מדרישות המידע, וכדי למנוע מצב שבו ריבוי דרישות מידע ביחס לקבוצת לקוחות מוביל לתוצאה שהמידע שמצטבר כתוצאה מדרישות המידע הוא דומה בהיקפו לזה שהיה מתקבל אם היתה חובת דיווח שוטף על הגוף הפיננסי, מוצע לקבוע כי דרישות המידע תהיינה בתדירות ובאופן שיבטיחו כי המידע שיתקבל לא יהיה קרוב בהיקפו למידע שהיה מתקבל בדרך של דיווח רציף אודות כלל לקוחותיו של הגוף הפיננסי.
נקודות לדיון:
"וכי לא יתקבל אודות כלל לקוחותיו של הגוף הפיננסי" – התיקון הניסוחי המוצע פוגע ומצמצם את ההגנה שהיתה בסעיף המוצע בהצעת החוק המקורית. לפי נוסחו של הסעיף בהצעת החוק המקורית, לא ניתן להוציא כל 3 חודשים את אותה דרישת מידע לגבי אותה קבוצת לקוחות, כי המשמעות היא שהתוצאות שיתקבלו לגבי אותה קבוצת לקוחות, תהיינה דומות לאלה של דיווח רציף על אותה קבוצה. לעומת זאת, לפי הניסוח המוצע לא ברור מה היחס בין דרישת המידע לגבי קבוצה ספציפית לבין דיווח רציף על כלל לקוחותיו של הגוף הפיננסי. אם דרישת המידע תהיה בתדירות ובאופן שדומה לאלה של דיווח רציף רק לגבי אותה קבוצה ולא לגבי כלל לקוחותיו של הגוף הפיננסי, האם זה יהיה תקין? לכאורה לפי הניסוח המוצע נראה שכן, שהרי התיקון המוצע מתייחס למידע שהיה מתקבל כתוצאה מדיווח רציף על כלל לקוחותיו של הגוף הפיננסי, ולא למידע שהיה מתקבל כתוצאה מדיווח רציף ביחס לאותה הקבוצה שלגביה הוצאה דרישת המידע. לפיכך, נראה כי יש מקום לחזור לניסוח המקורי של הצעת החוק, שהעניק הגנה טובה יותר לפרטיותם של חברי הקבוצה.
סעיף קטן (ז) – מניעת פגיעה בעבודת הגוף הפיננסי
בדברי ההסבר נטען, כי הצעת החוק מציעה מנגנונים שיוודאו שהדרישות מכוח הסעיף אינן מכבידות יתר על המידה על הגופים הפיננסיים. כך, מוצע לקבוע דרישת המידע תתבצע, ככל הניתן, בתדירות אשר אינה פוגעת בעבודת הגופים הפיננסיים.
נקודות לדיון:
(1) הכבדה שנובעת מהצטברות דרישות מידע – כדי למנוע הכבדה על הגופים הפיננסים, קובע הסעיף 141ג(ג) המוצע כי במקרה שבו גוף פיננסי סבור כי דרישת המידע כרוכה בעבודה מנהלית רבה או בעלויות ניכרות ובלתי סבירות הוא יכול לפנות למנהל לעיין מחדש בבקשתו. ואולם, הצעת החוק אינה נותנת מענה למצב שבו גוף פיננסי מקבל מספר דרישות מידע, שכל אחת בפני עצמה אינה דורשת עבודה מנהלית רבה ואין בה עלויות ניכרות ובלתי סבירות, אך ההצטברות של כל דרישות המידע יחד יוצרת הכבדה קשה על הגוף הפיננסי. כך, גוף פיננסי שסבור כי ריבוי בקשות המידע פוגע בעבודתו, אין בידו לעשות דבר. יתכן שבתיקונים הניסוחיים המוצעים, שלפיהן הסעיף המוצע מתייחס ל"דרישות מידע" ולא רק "לדרישת מידע" בודדת, יש בהם כדי לתת מענה חלקי לעניין. עם זאת, הדבר אינו לגמרי ברור ועדיף לומר את הדברים בצורה מפורשת. בנוסף, נראה כי יש מקום להרחיב את המנגנון שבסעיף 141ג(ג) המוצע (שתחולתו היא לגבי דרישת מידע קונקרטית) גם למצב של ריבוי דרישות מידע.
(2) הערת ניסוח: ""פוגעת" – על פי לשון הצעת החוק המקורית, התביעה כלפי המנהל היא כי דרישות המידע שמוציא תהיינה, ככל הניתן, בתדירות שאינה פוגעת בעבודת הגוף הפיננסי. מלכתחילה סברנו, כי הסייג של "פגיעה בעבודת הגוף הפיננסי" חלש מידי, ואינו מביא בחשבון את ההכבדה והעלויות שכל דרישת מידע מטילה על הגוף הפיננסי (שכזכור, הוא גוף פרטי-עסקי ולא חלק מרשויות השלטון), ועוד יותר מזה את ההכבדה המצרפית של כלל דרישות המידע שיכולות להיות מופנות כלפי אותו גוף. גם לפי הניסוח המוצע מדובר בסייג חלש למדי. "שיבוש תיפקודו התקין של גוף", בדומה ל"פגיעה" בעבודת הגוף, הם סייגים שיתקיימו רק במקרים חריגים ביותר. כנגד זאת, ניתן להציע כי רף הפגיעה הנדרש, יהיה דומה לזה שבסעיף 141ג(ג) המוצע, כך שדרישת המידע תהיה, ככל הניתן, בתדירות שאינה יוצרת עבודה מנהלית רבה או עלויות בלתי סבירות לגוף הפיננסי.
סעיפים קטנים (ח) ו-(ט) – אישור ועדה ובדיקת היועץ המשפטי לממשלה
בסעיפים קטנים (ז) ו-(ח) מוצע לקבוע, כי דרישת מידע יישלחו למוסד הפיננסי רק לאחר שוועדה מיוחדת אשר תוקם לצורך זה, אישרה שהדרישה עומדת בתנאי הסעיף ולאחר אישור כאמור של היועץ המשפטי לממשלה. לפי ההצעה הנוכחית, בוועדה יהיו חברים עובד של רשות המסים שמונו בידי המנהל, עובד לשעבר במשרד האוצר שמונה על ידי שר האוצר ושופט עם רקע בתחום המסים, שימונה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, לאחר התייעצות עם המנהל. בדברי ההסבר נטען, כי מנגנוני איזון ובקרה אלה, מוצעים כדי לוודא כי דרישת המידע כקבוע בסעיף לא תפגע יתר על המידה בזכות לפרטיות. כמו כן, מובהר בדברי ההסבר כי החלטות הוועדה יתקבלו ברוב דעות, ושאין בסעיף זה כדי לפגוע בסמכות המנהל לפנות לגופים הפיננסיים בבקשות לקבלת מידע מכוח סעיפים אחרים בפקודה, כגון בעת עריכת שומה מסוימת.
נקודות לדיון:
(1) מטרת הבדיקה – על פי המוצע, הן הוועדה והן היועץ המשפטי לממשלה יידרשו לבדוק אך ורק אם דרישת המידע "עומדת בתנאים המנויים בסעיף זה", קרי: האם המאפיינים שבדרישת המידע אכן מקימים "יסוד סביר להעלמת מס". אין כאן מרחב של שיקול דעת לוועדה או ליועץ לבדוק את שיקול הדעת המהותי של המנהל, את מידת הצורך האמיתית בדרישת המידה, את היקף הפגיעה בפרטיות שדרישת המידע תגרום אל מול התועלת שתצמח כתוצאה מקבלת המידע, האם ניתן להפעיל כלי אכיפה אחרים, פוגעניים פחות, או כל אלמנט מהותי אחר שיש בו כדי להקטין את היקף הפגיעה בפרטיות. כדי ליצור מגנונים ובקרות שיאפשרו באמת להקטין את היקף הפגיעה בפרטיות, יש מקום להטיל על היועץ המשפטי לממשלה לבדוק ולבחון גם את השאלות המהותיות שכל דרישת המידע מעוררת, ולא רק את קיומם או אי קיומם של התנאים שנמנו בסעיף.
(2) הרכב הוועדה – על פי ההצעה החדשה, הוועדה תורכב מעובד רשות המסים שימונה על ידי מנהל רשות המסים, עובד לשעבר באוצר שימונה על ידי שר האוצר ושופט בדימוס בעל רקע בתחום המסים שימונה על ידי היועץ המשפטי לממשלה. גם בהצעה הנוכחית של הרכב הוועדה, מדובר בהרכב שנשלט באופן ברור על ידי משרד האוצר ורשות המסים: הן בשל העובדה שנוסף על הנציג של רשות המסים, את הנציג השני שהוא עובד אוצר לשעבר ממנה שר האוצר; ובעיקר בשל העובדה שמבחינת הרצון לייצר בקרה אמיתית על בקשות המידע, עובד לשעבר במשרד האוצר לא שונה בהרבה מנציג נוסף של רשות המסים. כדי שהוועדה תוכל לבצע באמת את ייעודה, להוות – כפי שנטען בדברי ההסבר – מנגנון של בקרה ואיזון שאמור לצמצם את היקף הפגיעה בפרטיות, יש מקום לשנות את הרכב הוועדה, כך שהרוב בוועדה לא יגיע מקרב אנשי האוצר או רשות המסים.
(3) החלטות הוועדה – מכיוון שתפקידה של הוועדה לשמש כגורם מבקר, והיא נדרשת לבחון האם מאפייני דרישת המידע המבוקשת אכן מקימים יסוד סביר להעלמת מס, נראה שיש מקום לקבוע כי החלטות הוועדה יתקבלו פה אחד ולא ברוב קולות. עצם העובדה שאחד מחברי הוועדה סבור שמאפייני דרישת המידע אינם מקימים יסוד סביר להעלמת מס, מלמדת, מיניה וביה, כי לא מדובר במאפיינים מובהקים וברורים שמקימים חשד להעלמת מס ברמת סבירות גבוהה.
(4) בדיקה היועץ המשפטי לממשלה – במהלך הדיונים נטען שוב ושוב כי אל לה לכנסת לחשוש מהוצאת דרישות מידע לא ראויות, נוכח העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה נדרש לאשר את הוצאת המידע. נוכח החשיבות היתירה שיוחסה על ידי נציגי הממשלה לבדיקתו של היועץ המשפטי לממשלה, נראה כי מן הראוי לקבוע שבחינת דרישת המידע תיעשה על ידי היועץ עצמו או אחד מהמשנים שלו, ולא על ידי כל "מי שהוא מינה לעניין זה". ככל שהיועץ המשפטי לממשלה הוא החסם המרכזי והגורם שאמור לאזן, לפקח ולבקר את דרישות המידע, אין מקום לאפשר האצלה של סמכות זו לגורמים אחרים, בכירים פחות מהיועץ או מהמשנים שלו.
סעיף קטן (י) – איסוף המידע במאגר מידע
כחלק מהמנגנונים שנועדו לוודא כי העברת מידע לפי סעיף זה לא תפגע יתר על המידה בזכות לפרטיות, מוצע לקבוע כי רשות המסים תמחק את המידע שהתקבל במאגר בתוך שישה חודשים מקבלת המידע, ולגבי מידע שיימסר לאחר תום שנתיים מיום כניסתו של הסעיף לתוקף – בתום שלושה חודשים, אם לא נמצא חשד לדיווח מס בחסר והמידע הועבר עקב כך לגורמים אחרים ברשות המסים בהתאם להוראות שנקבעו בסעיף.
נקודות לדיון:
(1) שישה חודשים בשנתיים הראשונות ו-3 חודשים לאחר מכן (פסקה (1)) – אם ההנחה היא שצריך וניתן לבחון את המידע בתוך 3 חודשים, מדוע לאפשר בשנתיים הראשונות פרק זמן של שישה חודשים? גם לגבי התקופה של שלושה חודשים נראה כי מדובר בתקופת זמן ארוכה למדי לכך שמידע כה רגיש ופוגעני יישאר במאגר המידע. מוצע לוועדה לשקול לצמצם את הזמן ולהורות על מחיקת המידע תוך פרק זמן קצר בהרבה מזה המוצע.
(2) "זולת אם הועבר לפקיד שומה... " (פסקה (1)) – מהניסוח המוצע עולה כי אם הועבר מידע לפקיד שומה וכו', לא ניתן יהיה למחוק את המידע מהמאגר. אם המידע הועבר לגורמים הרלוונטיים ברשות המסים, והם עושים בו את השימוש הנדרש, מדוע, אפוא, שלא למחוק מידע זה מהמאגר, הרי ככל שיש בו צורך הוא כבר נמצא אצל הגורמים הרלוונטיים ומשם באמת אין סיבה למחוק את המידע, אך מדוע שהמידע לא יימחק מהמאגר? נראה שלא לכך היתה הכוונה, אלא לכך שדרישת מחיקת המידע לא תחול על המידע שהועבר לפקיד שומה, מנהל מע"מ וכו', ונמצא בידיהם. יש להבהיר נקודה זו בניסוח.
(3) "מצא המנהל..." (פסקה (2)) – אכן יש מקום להוספת ההוראה על כך שאם נמצא כי המידע שנאגר במאגר המידע לפי סעיף זה אינו נדרש יש למוחקו באופן מיידי. ואולם, שתי הערות:
המנהל: למנהל לא אמורה להיות גישה למאגר המידע, אלא רק למורשי הגישה, ולכן יש להבהיר כי ההוראה המוצעת חלה לגבי מורשי הגישה ולא לגבי המנהל.
עילת המחיקה: יש להבהיר כי המחיקה המיידית של המידע תהיה לא אם הוא אינו נדרש באופן כללי "לביצוע חוקי המס", שהרי גם ככה לא ניתן לעשות בו שימוש כללי "לביצוע חוקי המס", אלא אם הוא אינו מגלה עילה שמצדיקה את השימוש בו לפי סעיף קטן (יד) המוצע.
סעיף קטן (יא) – מחיקת הדיווח על ידי הגוף הפיננסי
כדי לצמצם את היקף הפגיעה בפרטיות, מוצע כי הגוף הפיננסי יידרש למחוק את הדיווח הכולל את המידע שנדרש ממנו למסור, בתוך 7 ימים מיום שמסר אותו למנהל.
סעיף קטן (יב) – הקטנת הפגיעה בפרטיות
מוצע לקבוע כי מאגר המידע ומערך איסוף המידע יעוצב בדרך שתמזער ככל הניתן את הפגיעה בפרטיותם של נושאי המידע, בהתייעצות עם רשם מאגרי מידע. זאת, בדומה להסדר שנקבע אצל הנשמים.
סעיף קטן (יג) – מורשי גישה
מוצע לקבוע כי מנהל רשות המסים יסמיך מורשי גישה ייעודיים למאגר, שלא ימלאו כל תפקיד אחר חוץ מתפקידם זה, ויהיו אחראים על ניהול מאגר המידע, עיבוד המידע שבמאגר והעברת המידע ממנו.
סעיף קטן (יד) – שימוש במידע שבמאגר לצרכים אזרחיים
על פי המוצע, מורשה הגישה רשאי יהיה לעבד מידע שנאגר במאגר המידע או להעביר אותו לגורמים אחרים ברשות המסים, לבחינת הצורך בנקיטת הליכי שומה, במקרה שבו מצא, שיש יסוד סביר להניח כי לא דווחו הכנסות, לא דווחו עסקאות, או שנמסרה הצהרה לא נכונה בסכום העולה על 100,000 שקלים חדשים. במקרה כזה, רשאי מורשה הגישה להעביר את המידע באופן יזום לגורמים הרלוונטיים ברשות המסים (פקיד שומה, מנהל מע"מ או מנהל מיסוי מקרקעין, לפי העניין).
נקודות לדיון:
(1) הערת ניסוח: "מורשה הגישה לא ישתמש במידע" – בהתאמה לתיקון הניסוח שבסעיף קטן (יג), מורשה הגישה אינו משתמש במידע אלא מעבד את המידע.
(2) הערת ניסוח: "מידע שהתקבל לפי סעיף זה" – מכיוון שכל מידע שמתקבל לפי סעיף זה נאגר במאגר המידע, ועיבוד המידע או העברתו נעשים מתוך מאגר המידע, הרי שיש להתייחס למידע "שנאגר במאגר" ולא באופן כללי למידע "שהתקבל לפי סעיף זה" (גם כאן, בדומה לנוסח שאושר בתיקון הנש"מים).
(3) העברה מידע לפקיד שומה (פסקה (1)); העברת מידע למנהל מע"מ (פסקה (2)); העברת מידע למנהל מיסוי מקרקעין (פסקה (3)) – על פי המוצע, מורשה גישה רשאי יהיה להעביר לפקיד שומה, למנהל מע"מ או למנהל מיסוי מקרקעין מידע ממאגר המידע, אם יש לו יסוד סביר להניח שלא דווחו הכנסות בסכום העולה על 100,000 ₪, שנוכה מס תשומות בחשבונית מס שהוצאה שלא כדין שהסכום המופיע בה עולה על 100,000 ₪, או שניתנה הצהרה לא נכונה והסטייה מאחד הפרטים שלגביהם ניתנה ההצהרה היא בסכום העולה על 100,000 ₪. בהקשר זה יוער כי בתיקון הנש"מים (סעיף 141א(ה)(2) לפקודה) ההסדר נקבע על סכום של 500,000 ₪, ונראה כי אין הצדקה להקל מדרישה זו אלא אולי אף להחמיר ולקבוע סכום גבוה יותר. בנוסף, יש מקום לשקול לקבוע כי הסכום האמור לא יהיה הסכום של ההכנסה הלא מדווחת, אלא סכום המס שממנו האדם השתמט.
(4) ייחוד השימוש במידע שהועבר – בתיקון הנש"מים נקבע (סעיף 141א(ז)), כי מידע שהועבר לחוקר מס, לפקיד שומה, למנהל מע"מ או למנהל מיסוי מקרקעין לפי סעיף זה, לא ייעשה בו שימוש אלא לשם המטרות שפורטו קודם לכן. יש מקום לקבוע הוראה דומה גם כאן .
סעיף קטן (טו) – שימוש במידע שבמאגר לצרכים פליליים
מוצע לקבוע כי מורשה הגישה רשאי יהיה להעביר מידע מהמאגר לעובד רשות המסים בעל סמכויות חקירה, אם התעורר אצלו חשד לביצוע עבירות המס החמורות ביותר: עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, עבירה לפי סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין, ועבירות לפי סעיף 117(ב) ו-(ב1) לחוק מס ערך מוסף – שכולן עבירות של מרמת מס שעונשן הוא בין 5 ל-7 שנות מאסר. זאת, בדומה למה שנקבע בתיקון הנש"מים, שם האפשרות לקבלת מידע מהמאגר הוגבלה רק לצורך חקירת עבירות המס האמורות.
נקודות לדיון:
(1) הערת ניסוח: "מידע שהתקבל לפי סעיף זה" – מכיוון שכל מידע שמתקבל לפי סעיף זה נאגר במאגר המידע, ועיבוד המידע או העברתו נעשים מתוך מאגר המידע, הרי שיש להתייחס למידע "שנאגר במאגר" ולא באופן כללי למידע "שהתקבל לפי סעיף זה" (גם כאן, בדומה לנוסח שאושר בתיקון הנש"מים).
(2) הערת ניסוח: "לעובד רשות המסים בעל סמכויות חקירה" – יש להוסיף קיצור: "(להלן – חוקר מס)", נוכח השימוש שנעשה במונח זה בהמשך.
סעיף קטן (טז) – תנאים להעברת מידע על ידי מורשה הגישה
מוצע לקבוע כי מורשה הגישה לא יעביר מידע מהמאגר לצרכים אזרחיים או לצרכים פליליים, אלא אם כן הצליב את המידע עם מידע אחר שבידי רשות המסים. המידע לא יוצלב עם מאגר מידע אחר אלא אם כן מאגר המידע האחר כלול ברשימה שאישרו הוועדה והיועץ המשפטי לממשלה כמאגרי מידע שניתן להצליב עמם לצורך סעיף זה.
נקודות לדיון:
(1) הצלבת המידע ושכנוע בקיומו של חשד – בעוד שבנוסח הצעת החוק המקורית, העברת המידע על ידי מורשה הגישה הותנתה בכך שמורשה הגישה הצליב את המידע עם מידע אחר שבידי רשות המסים והשתכנע כי יש חשד לביצוע עבירה, לאי דיווח על הכנסות וכו', הרי שבנוסח המונח עכשיו בפני הוועדה הושמטה הדרישה לשכנוע של מורשה הגישה בקיומו של חשד לביצוע עבירה, לאי דיווח על הכנסות וכו'. נראה כי אין לכך הצדקה. לא די בעצם ההצלבה עם מקורות מידע אחרים, אלא יש צורך שהצלבה זו תוביל לשכנועו של מורשה הגישה בקיומו של חשד.
(2) הגורמים המאשרים את רשימת מאגרי המידע – בסעיף המקביל בתיקון הנש"מים נקבע כי רשימת מאגרי המידע שאתם רשאי מורשה הגישה להצליב את המידע, תיקבע על ידי שר האוצר, בהסכמת שר המשפטים. נראה כי גם כאן, יש לקבוע הסדר דומה.
סעיף קטן (יז) – העברות מישניות של המידע
מוצע לקבוע כי חוקר מס, פקיד שומה, מנהל מע"מ ומנהל מיסוי מקרקעין יוכלו להעביר מידע שקיבלו ממאגר המידע, אחד לשני, אם הם סבורים כי המידע שקיבלו: מעורר חשד לביצועה של "עבירה לפי חוקי המס" (שאז ניתן להעביר לחוקר מס), מקים יסוד סביר לאי דיווח על הכנסות לפי פקודת מס הכנסה (שאז ניתן להעביר למנהל מס הכנסה), מקים יסוד סביר לאי דיווח על עסקאות או ניכוי מס תשומות באמצעות חשבונית שלא הוצאה כדין (שאז ניתן להעביר למנהל מע"מ), או מקים יסוד סביר לכך שניתנה הצהרה לא נכונה לפי חוק מיסוי מקרקעין (שאז ניתן להעביר למנהל מיסוי מקרקעין).
נקודות לדיון:
העברה של פקיד שומה לחוקר מס לצורך חקירת עבירות (פסקה (2)) – על פי המוצע, פקיד שומה, מנהל מע"מ ומנהל מיסוי מקרקעין, יהיו רשאים להעביר מידע שקיבלו ממאגר המידע לחוקר מס לצורך קיומו של הליך פלילי, אם יש במידע כדי לעורר חשד לביצוע עבירה "לפי חוקי המס". בדומה לנוסח המוצע בסעיף קטן (טו), ולפיו מורשה הגישה רשאי להעביר מידע לחוקר מס רק לצורך חקירת עבירות המס החמורות ביותר, (קרי: עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, עבירה לפי סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין, ועבירות לפי סעיף 117(ב) ו-(ב1) לחוק מס ערך מוסף, בדומה לתיקון הנש"מים), כך יש להגביל את האפשרות של פקיד השומה, מנהל מע"מ ומנהל מיסוי מקרקעין להעביר מידע לחוקר מס, רק אם קיים חשד לביצוע אחת מהעבירות האמורות, ולא אם קיים חשד לביצוע כל עבירה על "חוקי המס" באופן כללי.
סעיף קטן (יח) – סודיות
על פי המוצע, תחול חובת סודיות על כל אדם שהגיע אליו מידע לפי סעיף זה.
סעיף קטן (יט) – עונשין
על פי המוצע, תקבע עבירה פלילית לגבי גילוי אסור של מידע או שימוש אסור במידע, וכן על גרימה ברשלנות לגילוי מידע לאחר.
סעיף קטן (כ) – סודיות בגוף הפיננסי
מוצע לקבוע כי אסור יהיה לנציג גוף פיננסי המוסר מידע למנהל רשות המסים, על פי דרישת מידע שהוצאה מכוח הסעיף המוצע, להעביר את המידע בצירוף פרטי הלקוח או את עצם דרישת המידע בצירוף פרטי הלקוח, לאדם אחר המועסק בגוף הפיננסי. זאת, כדי למנוע מצב שבו המידע בדבר קיומה של דרישת מידע אודות לקוח מסוים יועבר בתוך הגוף הפיננסי, ו"יכתים" את מעמדו של אותו לקוח בהיבטים שונים של פעילותו בגוף הפיננסי.
סעיף קטן (כא) – דיווח
בדברי ההסבר נטען, כי כדי לוודא שהסעיף המוצע יישום כראוי ואכן יגשים את המטרה שלשמה הוא נחקק, תוך שמתקיים יחס ראוי בין מידת השגת התכלית לבין עוצמת הפגיעה בפרטיות, מוצע לקבוע כי המנהל ידווח, מדי שנה, ליועץ המשפטי לממשלה על המידע אשר התקבל מכוח הסעיף ואשר הועבר לגורמים בתוך רשות המסים, ומידת התרומה של השימוש במידע לקידום גביית המס.
נקודות לדיון:
(1) דיווח לוועדת חוקה ולא ליועץ המשפטי לממשלה – מעקב אחרי אופן יישומו של תיקון חקיקה ובחינה האם תיקון חקיקה השיג את מטרתו, הם חלק מתפקידי הכנסת כמי שאמורה לפקח על יישומם של החוקים שהיא מחוקקת על ידי הרשות המבצעת. כמובן שאין כל מניעה ואף רצוי כי היועץ המשפטי לממשלה יבצע בחינה פנימית בתוך הרשות המבצעת באשר לאופן יישום החוק, אך מעקב כזה בראש ובראשונה הוא תפקיד של הכנסת. לכן, כדי לאפשר לכנסת לבצע את המעקב באופן אפקטיבי, חובות הדיווח צריכות להיות לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. זאת, בדומה להסדר שנקבע בתיקון הנש"מים.
(2) תדירות הדיווח – בדומה לתיקון הנש"מים, גם כאן, כדי לפרוס תמונה מקיפה בפני הכנסת, יש לקבוע כי חובת הדיווח תהיה מדי חצי שנה, ולא מדי שנה. כך, אחרי שנתיים של יישום החוק יהיו בידי ועדת החוקה נתונים מ-4 דיווחים עוקבים (במקום 2 דיווחים בלבד, אם הדיווח יהיה שנתי), והדבר ייתן לוועדה תשתית עובדתית רחבה יותר כדי לבחון את אופן יישום החוק.
(3) מספר דרישות המידע (פסקה (1)) – יש להוסיף כי מספר דרישות המידע וכן מספר הלקוחות לא יינתנו כמספרים כלליים, אלא לפי הסיווג של הגופים השונים (למשל, 10 דרישות מידע לבנקים שנגעו ל-20,000 לקוחות בסך הכל; 8 דרישות מידע לחברי בורסה שנגעו ל-750 לקוחות בסך הכל וכיוצא בזה).
(4) מספר העברות המידע – נוסף על מספר דרישות המידע שהוציא המנהל לגופים הפיננסיים, יש מקום לדרוש את מספר העברת המידע ממאגר המידע לגורמים הרשים לקבל ממנו מידע, לפי הסיווג הבא: חוקר מס, פקיד שומה, מנהל מע"מ ומנהל מיסוי מקרקעין. זאת, בדומה לתיקון הנש"מים.
(5) פרטים אודות השימוש במידע שהועבר לחוקר מס (פסקאות (2) ו-(3)) – בדומה לחובות הדיווח בתיקון הנש"מים, גם כאן, כדי לתת תמונה רחבה וברורה של המידע, יש להבהיר כי הנתונים באשר לשיעור העברות המידע וכו' (פסקה (3)) ובאשר למידת התרומה של המידע (פסקה (4)), לא יינתנו כמספרים כלליים, אלא יפורטו בהתאם לסיווג הבא: מידע שהועבר לחוקר המס בשל חשד של מורשה הגישה; ומידע שהועבר לחוקר המס מפקיד השומה, מנהל מע"מ או מנהל מיסוי מקרקעין.
(6) פרטים אודות השימוש במידע שהועבר לפקיד שומה וכו' (פסקה (4)) – גם כאן, בדומה לתיקון הנש"מים, כדי לתת תמונה רחבה וברורה של המידע, יש להבהיר כי הנתונים באשר לשיעור העברות המידע וכו' (פסקת משנה (א)) ובאשר למידת התרומה של המידע (פסקת משנה (ב)), לא יינתנו כמספרים כלליים, אלא יפורטו בהתאם לסיווג הבא: מידע שהועבר לפקיד השומה וכו' בשל חשד של מורשה הגישה; ומידע שהועבר לפקיד השומה וכו' מחוקר המס.
סעיף קטן (כב) – תקנות
מוצע להסמיך את שר האוצר לקבוע, בהתייעצות עם שר המשפטים, תקנות בעניין איסוף המידע, שמירתו ואבטחתו, בעניין קביעת מורשי הגישה וכללים להעברת המידע, ובעניין מתכונת הדיווח ופרטי הזיהוי אשר ייכללו בו.
נקודות לדיון:
(1) פיקוח פרלמנטרי על שר האוצר – בדומה להסדרים אחרים, ודאי כאלה שיש בהם פגיעה בפרטיות, ובדומה לתיקון הנש"מים, גם כאן נדרש פיקוח פרלמנטרי על חקיקת המשנה של שר האוצר. לכן, יש להוסיף כי חקיקת התקנות תהיה באישורה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.
(2) התייעצות עם שר המשפטים – נוכח העובדה שהתקנות המוצעות נוגעות בעניינים של הגנה על הפרטיות, יש לקבוע כי התקנת התקנות תיעשה בהסכמת שר המשפטים ולא רק בהתייעצות עימו. גם זה, בדומה לתיקון הנש"מים.
סעיף תחילה
בנוסח המעודכן מוצע להוסיף את הוראת התחילה האמורה, לפיה תחילתו של הסעיף תהיה ביום תחילתן של התקנות שיותקנו מכוח סעיף קטן (כב).
ההסדר המוצע כהוראת שעה
נוכח התקדימיות של ההסדר המוצע, חוסר הוודאות באשר ליעילותו והקשיים שהוא מעורר, יש מקום לקבוע כי ההסדר המוצע יחוקק כהוראת שעה לתקופה מוגבלת של לא יותר מ-3 שנים. זאת, בדומה להסדר שנקבע בתיקון הנש"מים. כך, ניתן יהיה לבחון בתום התקופה מה מידת היעילות של דרישות המידע ושל המאגר, ועד כמה המידע שבמאגר מסייע במלחמה בהעלמות המס, באופן שמצדיק את הפגיעה הקשה בפרטיות שתיגרם עקב הקמת המאגר.
() המנהל רשאי לדרוש, בכתב, כי גוף פיננסי יגיש לו דיווח אשר יכלול את המידע האמור בסעיף קטן () לגבי קבוצת לקוחות של אותו גוף פיננסי (להלן – דרישת מידע), אשר מתקיימים לגביה המאפיינים שפורטו בדרישת המידע.
() גוף פיננסי שקיבל דרישת מידע רשאי לבקש כי המנהל יחזור ויעיין בה וישנה אותה, מן הטעם שמילוי דרישת המידע יהיה כרוך בעבודה מינהלית רבה או בעלויות ניכרות ובלתי סבירות; בקשה כאמור תוגש למנהל בכתב מנומק בתוך 15 ימים מקבלת דרישת המידע, והמנהל ימסור למבקש את החלטתו בתוך 15 ימים מיום הגשתה.
() גוף פיננסי שקיבל דרישת מידע יגיש את הדיווח הנדרש בתוך 15 ימים מקבלת דרישת המידע, ואם הגיש בקשה כאמור בסעיף קטן () – בתוך 15 ימים מיום קבלת החלטת המנהל בבקשה; הדיווח יכלול את הפרטים האלה לגבי כל אחד מן החשבונות של הלקוחות שבקבוצה המנוהלים אצל הגוף הפיננסי:
(1) פרטי הזיהוי של הלקוח, ואם קיים נהנה ידוע בחשבון – גם פרטי הזיהוי של הנהנה, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לחייב עורך דין לגלות ידיעות או מסמכים שלגביהם הוא חייב בשמירת סודיות לפי כל דין;
(2) סך כל ההפקדות והתקבולים שהתקבלו בחשבון בשנת המס שקדמה לשנה שבה נדרש הדיווח;
(3) סך כל המשיכות והתשלומים שהוצאו מן החשבון בשנת המס שקדמה לשנה שבה נדרש הדיווח;
(4) יתרות הפתיחה ויתרות הסגירה בחשבון בשנת המס שקדמה לשנה שבה נדרש הדיווח.
() לא ידרוש המנהל מידע כאמור בסעיף קטן () אלא אם כן יש לו יסוד סביר להניח כי הלקוחות שבקבוצה הפרו הוראה מהוראות חוקי המס, באופן שיש בו כדי לפגוע בגביית מס בהיקף שאינו מבוטל (להלן – יסוד סביר להעלמת מס), המבוסס על אחד או יותר מן הסממנים האלה:
(1) בחשבונות הלקוחות הופקדו סכום או סכומים בהיקף, באופן או בתדירות המקיימים יסוד סביר להעלמת מס, או שזהות המפקיד מקיימת יסוד סביר להעלמת מס;
(2) מחשבונות הלקוחות נמשכו או הועברו סכום או סכומים בהיקף, באופן או בתדירות המקיימים יסוד סביר להעלמת מס, או שזהות מי שהסכומים נמשכו או הועברו אליו מקיימת יסוד סביר להעלמת מס;
(3) באחד או יותר מחשבונות הלקוחות יש יתרות בהיקף בלתי סביר לגביהם;
(4) הלקוחות פעילות המקיימת יסוד סביר להעלמת מס, לרבות פעילות עסקית בחשבון פרטי ופעילות במדינת חוץ;
לעניין זה, "חוקי המס" – פקודה זו, חוק מס ערך מוסף, חוק מיסוי מקרקעין.
() דרישת מידע בתדירות ובאופן שיבטיחו כי המידע שיתקבל ביחס לקבוצת לקוחות לא יהיה קרוב בהיקפו למידע שהיה מתקבל בדרך של דיווח רציף.
() דרישת מידע , ככל הניתן, בתדירות אשר אינה הגוף הפיננסי.
() דרישת מידע טעונה אישור כי היא עומדת בתנאים המנויים בסעיף זה, מאת ועדה של שלושה, והם עובד רשות המסים שמינה המנהל שמינה היועץ המשפטי לממשלה לאחר התייעצות עם המנהל (להלן –הוועדה); הודעה על הרכב הוועדה תפורסם ברשומות.
() לאחר אישור הוועדה, אם ניתן, תועבר דרישת המידע ליועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא מינה לעניין זה, אם דרישת המידע עומדת בתנאים המנויים בסעיף זה.
() מידע המפורט בדיווח שנמסר לפי סעיף זה ייאגר במאגר מידע כמשמעותו בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (בסעיף זה – חוק הגנת הפרטיות), שהוא מאגר ייעודי, בנפרד מכל מאגר מידע אחר (בסעיף זה – מאגר המידע), לתקופה של שישה חודשים, ולגבי מידע שנמסר לאחר תום שנתיים מיום כניסתו לתוקף של סעיף זה – לתקופה של שלושה חודשים; בתום התקופות האמורות יימחק המידע, זולת אם כאמור בסעיף קטן () .
() הגוף הפיננסי ימחק את הדיווח הכולל את המידע נושא דרישת המידע, בתוך ימים מיום שמסר אותו למנהל.
() מאגר המידע ומערך האיסוף וקליטת הדיווחים אליו יעוצבו בדרך שתמזער את הסיכון לפגיעה בפרטיותם של נושאי המידע, בשים לב, ככל האפשר, לחלופות הטכנולוגיות המקובלות, בהתייעצות עם הרשם כהגדרתו בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות (בסעיף זה – הרשם).
() המנהל יסמיך מבין עובדי רשות המסים בישראל מורשי גישה למאגר המידע שיהיו אחראים לניהולו, מידע שבו ולהעברת מידע ממאגר המידע למי שרשאים להשתמש בו לפי סעיף קטן (יג); מי שהוסמך כאמור (בסעיף זה – מורשה גישה) לא ימלא תפקיד אחר מלבד תפקידו האמור.
() מורשה הגישה לא ישתמש במידע שהתקבל לפי סעיף זה ולא יעבירו אותו לאחר, אלא לגורמים המפורטים להלן, ובמידה שנדרש:
() לפקיד שומה – לצורך שומה כאמור בסעיף 145, אם יש יסוד סביר להניח כי לא דווחו הכנסות בסכום העולה על 100,000 שקלים חדשים;
() למנהל – לצורך קביעת מס ושומה כאמור בסעיפים 76 ו- 77 לחוק מס ערך מוסף, אם יש יסוד סביר להניח כי לא דווחו בסכום העולה על 100,000 שקלים חדשים או כי נוכה מס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה שלא כדין, אשר הסכום המופיע בה עולה על 100,000 שקלים חדשים;
() למנהל כהגדרתו בחוק מיסוי מקרקעין (בסעיף זה – מנהל מיסוי מקרקעין) – ל צורך שומה כאמור בסעיף 78 לחוק מיסוי מקרקעין, אם יש יסוד סביר להניח כי ההצהרה לפי אותו סעיף אינה נכונה, והסטייה מאחד הפרטים שלגביהם ניתנה היא בסכום העולה על 100,000 שקלים חדשים;
() אדם שהגיע אליו מידע לפי סעיף זה, תוך כדי מילוי תפקידו או במהלך עבודתו, ישמרנו בסוד, לא יגלה אותו לאחר ולא יעשה בו כל שימוש אלא לפי הוראות סעיף זה או לפי צו בית משפט.
() המגלה לאחר מידע שהגיע אליו לפי סעיף זה או העושה בו שימוש, בניגוד להוראות סעיף קטן (), דינו – מאסר שלוש שנים; הגורם ברשלנות לגילוי מידע לאחר, בניגוד להוראות תוך הפרת הוראה מההוראות שנקבעו לאבטחת מידע לפי סעיף זה, דינו – מאסר שנה.
() המנהל ידווח בכתב, מדי שנה, ליועץ המשפטי לממשלה על כל אלה:
(1) מספר דרישות המידע שנמסרו לגופים פיננסים לפי סעיף זה, המאפיינים שפורטו בהן, מספר הלקוחות שלגביהם נמסר מידע בתגובה לכל דרישת מידע וסוגי המידע שהתקבלו לגבי כל לקוח;
(2) שיעור העברות המידע שנעשה בהן שימוש בפועל בחקירה בלבד, ושיעור העברות המידע שהובילו להגשת כתבי אישום, והעונשים שהוטלו בהליכים כאמור שהסתיימו בהרשעה.
(3) מידת התרומה של השימוש במידע לקידום ההליך הפלילי ולחומרת הענישה, ככל שהיתה;
(4) השימוש שנעשה במידע שהועבר לפי סעיף קטן , לפי הסיווג שלהלן:
(א) שיעור העברות המידע שנעשה בו שימוש בפועל בשומות לפי סעיף 145 לפקודה זו, לפי סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף ולפי סעיף 78 לחוק מיסוי מקרקעין, לפי העניין, מספר השומות, סכום השומות וסכומי המס שנגבו ממי שהוצאו לגביהם שומות כאמור;
(ב) מידת התרומה של השימוש במידע לגובה השומה, ככל שהיתה תרומה כאמור.
() שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים, יקבע הוראות בעניינם אלה:
(1) איסוף המידע לפי סעיף זה, שמירתו ואבטחתו, בהתייעצות עם הרשם;
(2) קביעת המורשים לקבל מידע ממורשה גישה וכללים להעברת המידע לפי .