חומר רקע
ב בחשון התשע"ו
15 באוקטובר 2015
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך רקע לקראת דיון הוועדה בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122 והוראת שעה)
ובהצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 20) (דרכי טיפול לאחר הרשעה), התשע"ו–2015
על רקע התפשטותה של תופעת יידוי האבנים בתקופה האחרונה, מוצעים על ידי הממשלה מספר תיקוני חקיקה שנועדו להביא להחמרת הענישה בעבירה זו, לשלילת קצבאות ילדים וגמלאות המגיעות להורים עבור ילדם המצוי במאסר בשל ביצוע עבירה זו או עבירת ביטחון, וכן מוצע להסמיך את בתי המשפט לנוער להטיל על הורים קנס או התחייבות לאחר הרשעת ילדם, כפי שיפורט להלן:
הצעת חוק העונשין
ההצעה נועדה להביא להחמרת העונשים המוטלים על מיידי אבנים באמצעות שני תיקונים:
יידוי אבן לעבר כלי תחבורה בנסיעה- הוספת עונשי מינימום
ביום 20.7.15 אישרה הכנסת תיקון לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – החוק או חוק העונשין), במסגרתו נקבעה עבירה חדשה בהתאם למאפיינים הייחודיים של תופעת יידוי האבנים/חפצים לעבר כלי תחבורה, וזו לשונה:
"332א. יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה
המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, או שיש בו כדי לפגוע בכלי התחבורה בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד או בהלה, דינו – מאסר עשר שנים.
המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, במטרה לפגוע בנוסע או במי שנמצא בקרבה כאמור, דינו – מאסר עשרים שנים."
איסור על המעשה היה קיים גם לפני תיקון מס' 119 האמור, ואולם הוא נכלל בעבירה של סיכון חיי אנשים בנתיב תחבורה באופן כללי יותר. תיקון 119 נועד כאמור ליצור עבירה ייחודית וכן להכניס לגדר העבירה מעשים נוספים המנויים במדרג הנמוך (סעיף קטן (א)) שלא נכללו בעבירה המקורית, לפי הפרשנות שניתנה לה על ידי בתי המשפט ואשר עד למועד התיקון נהגו להעמיד לדין בגינם על עבירות קלות יותר (מקרים בהם לא ניתן להוכיח מטרה לפגוע באדם, כגון יידויי אבנים לעבר הרכבת הקלה שהינה ממוגנת). כמו כן, התיקון נועד לקרוא לבתי המשפט להחמיר את הענישה בעבירות יידויי האבנים, הן במדרג הנמוך והן במדרג הגבוה.
כעת מוצע להוסיף לסעיף 332א עונש מזערי כך שעונשו של אדם שהורשע בעבירה זו לא יפחת מחמישית העונש המרבי שנקבע לעבירה, דהיינו- שנתיים מאסר מינימום על העבירה במדרג הנמוך (סעיף קטן (א)), וארבע שנות מאסר מינימום על העבירה במדרג הגבוה. עוד מוצע לקבוע שבית המשפט יכול לחרוג מהעונש המזערי רק מטעמים מיוחדים שיירשמו, וגם לא יוכל לקבוע כי כל העונש יהיה על תנאי, בהיעדר טעמים מיוחדים.
הוראה זו מוצעת כהוראת שעה לפרק זמן של שלוש שנים. לפי דברי ההסבר להצעה, הממשלה מבקשת לקבוע עונשים מזעריים, באופן חריג, לתקופה זו, נוכח חריגות תופעת יידויי האבנים וממדיה.
עונשים מזעריים – עונשים מזעריים נקבעו בעבר במספר עבירות בלבד והינם דבר חריג בחקיקת העונשין. זאת, בשל התפיסה כי בקביעת עונש מזערי יש התערבות יתר בשיקול דעתו של בית המשפט שעליו מוטל לקבוע את העונש ההולם בנסיבות העניין, לאחר שראה את הנאשם ובחן את נסיבות ביצוע העבירה. בנוסף, קביעת עונש מזערי אינה עולה בקנה אחד עם מודל הבניית שיקול הדעת השיפוטי שהתקבל במסגרת תיקון מס' 113 בכנסת בשנת 2012, לאחר דיונים רבים. בהתאם למודל זה, הפסיקה קובעת את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה בהתאם לחומרתה ואשמו של הנאשם, והשופט אינו יכול לחרוג ממתחם זה לקולא בהעדר סיכוי ממשי לשיקומו. העונשים המזעריים הקבועים בחוק העונשין, שהינם ספורים, נקבעו כולם בטרם חקיקת התיקון בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי.
הנוסח המוצע כולל אפשרות לחרוג לקולא מטעמים מיוחדים שירשמו ולקבוע עונשי מאסר על תנאי. כל עוד דבקים בנוסח זה ובהתחשב בכך שהעונש המזערי יקבע כהוראת שעה, לא ניתן לומר על פניו שהתיקון המוצע אינו חוקתי. לא היה כך אלמלא ניתן היה לחרוג מעונש המינימום, שאז עקרון האינדיבידואליזציה בענישה (הזכות לחירות ולכבוד) היה נפגע באופן לא מידתי. יחד עם זאת, צריך לציין שהתיקון שנועד להעביר את המסר לבתי המשפט בעניין החומרה היתרה שבה רואה המחוקק את התופעה, עבר בסוף יולי שנה זו וטרם ניתנו גזרי דין לפי הסעיף המתוקן, כך שניתן היה לבחון קודם כל את התייחסות בתי המשפט לתיקון בטרם מתקיים תיקון נוסף שכולל עונש מזערי.
יידוי אבן לעבר אדם – תיקון סעיף 329 והוספת עונש מינימום
תיקון 119 לחוק העונשין עסק כאמור בתופעה של יידוי אבנים/ חפצים לעבר שוטר או כלי רכב משטרתי ובתופעה של יידוי אבנים/ חפצים לעבר כלי תחבורה בנסיעה. כעת מוצע לכלול במפורש גם עבירה של יידוי אבן לעבר אדם באמצעות תיקון סעיף 329 לחוק העונשין הקובע את העבירה של חבלה בכוונה מחמירה. הסעיף שאותו מציעים לתקן, קובע (ההצעות לתיקון מסומנות בהדגשה):
"329. חבלה בכוונה מחמירה
העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו – מאסר עשרים שנים:
.....
(2) מנסה שלא כדין לפגוע באדם, בקליע, בסכין או בנשק מסוכן או פוגעני אחר;...
.....
העובר עבירה לפי סעיף קטן (א) כלפי בן משפחתו, לא יפחת עונשו מחמישית העונש המרבי שנקבע לעבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; בסעיף קטן זה, "בן משפחתו" – כהגדרתו בסעיף 382(ב).
עונש מאסר לפי סעיף קטן (ב) לא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, כולו על-תנאי.
לגבי ההבהרה שאבן היא בכלל החפצים שבאמצעותם ניתן לפגוע, הפסיקה כבר כללה רכיב זה בפסקה האמורה במספר פסקי דין בהם נקבע שאבן יכולה להיחשב כ"נשק מסוכן או פוגעני".
סעיף 329(ב) קובע שעל המורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה כלפי בן משפחתו ייגזר עונש שלא יפחת מחמישית העונש המרבי. מוצע להוסיף, לתקופת הוראת השעה, בדומה למוצע לעניין סעיף 332א, את פסקה (2), הכוללת כאמור יידוי אבנים וכן ניסיונות פגיעה באמצעות סכין, קליע או נשק פוגעני אחר, לעונש המינימום הקבוע בסעיף קטן (ב).
התיקון המוצע לחוק הביטוח הלאומי
הצעת החוק מבקשת לערוך מספר תיקונים גם בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה– 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי):
הרחבת מעגל האסירים שלהם לא תשולם גמלה בתקופת מאסרם- סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי לאדם הנמצא במאסר על פי פסק דין של בית המשפט שדן אותו לתקופה של שלושה חודשים או יותר, לא ישלמו כל גמלה בעד הזמן שהוא במאסר.
מוצע כעת למחוק את התקופה של שלושת החודשים, כך שגם אם נגזרה על אדם תקופה קצרה יותר, לא ישולמו לו גמלאות על תקופה זו. התיקון המוצע חל על מאסר בגין כל עבירה. כאן יש לשאול מדוע מוחקים תקופה זו. יש לשער שהתקופה נקבעה ממספר טעמים: הראשון- מאסר כה קצר מלמד על חומרה נמוכה של המעשה שלא מצדיק לפגוע באדם ובמשפחתו. השני- האדם משתחרר בתוך זמן קצר מאד ולכן ההוצאות המשפחתיות לא בהכרח משתנות במהלך תקופה זו. והשלישי- קושי מנהלי. תכליות אלה עדיין עומדות בעינן (וככל שה"טריגר" לתיקון הוא עבירות הביטחון החמורות, ממילא עונשי המאסר עולים על שלושה חודשים).
שלילת תשלום קצבת ילדים וגמלאות להוריו של ילד המצוי במאסר עקב ביצוע עבירה של יידויי אבנים או עבירת ביטחון- חוק הביטוח הלאומי קובע כאמור לעיל כי תישלל גמלה המשולמת לאדם השוהה במאסר, אולם בחוק כיום אין התייחסות לאי תשלום גמלה או קצבה המשולמת להורים בעד ילד השוהה במאסר. מוצע כעת לקבוע כי הוריו של ילד שהורשע בעבירת בטחון או בעבירה לפי סעיף 332א לחוק העונשין, שבוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור, לא יקבלו בתקופת מאסרו את הגמלאות הבאות:
קצבת ילדים;
מענק לימודים;
תוספת עבור הילד לקצבת תלויים (לנפגע עבודה), לקצבת נכות, לקצבת זקנה, לקצבת שאירים.
תוספת עברו הילד להבטחת הכנסה ולגמלה לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב–1972.
מוצע לקבוע כי הילד הנתון במאסר לא יובא בחשבון במניין ילדי המשפחה לעניין קצבת הילדים, מענק הלימודים, הבטחת הכנסה וחוק המזונות (הבטחת תשלום). בהוראה המוצעת בדבר חישוב מניין הילדים, יש מחד, כדי להבטיח שלא תפגע הבטחת ההכנסה מעבר לאי מתן התוספת עבור הילד שבמאסר, ומאידך, אי הבאתו בחשבון מספר הילדים עלולה לשלול קבלת מענק לימודים וכדומה מכלל המשפחה.
עוד מוצע לקבוע כי "עבירת ביטחון" לעניין זה תכלול את העבירות המנויות בחוק סדר הדין הפלילי (חשוד העצור בעבירת ביטחון)(הוראת שעה), התשס"ו–2006, כאשר העבירה בוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור. העבירות המנויות בחוק האמור כוללות עבירות של רצח, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות חטיפה וכליאה, בגידה, ריגול, עבירות נשק, פעילות בארגון טרור, הסתננות ועוד.
יצוין כי הבחנה לעניין עבירות ביטחון שבוצעו מתוך מניע לאומי או בזיקה לפעילות טרור קיימת כבר בחוק הביטוח הלאומי בסעיף 326 לעניין שלילה והפחתה של גמלאות ממי שזכאי לגמלה ושהורשע בעבירת ביטחון.
יוער גם כי יש "נגיעה" בקצבת הבטחת הכנסה, דבר שלא נעשה בעבר. יחד עם זאת, יש לציין שהשלילה היא לעניין התוספת שניתנת בגין אותו ילד שצרכיו מסופקים על ידי המדינה בבית הסוהר.
התיקון המוצע לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול)
חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971 (להלן – חוק הנוער), קובע כי בית המשפט לנוער יחליט תחילה אם קטין ביצע את העבירה, ורק לאחר הכרעת הדין וקבלת תסקיר, יחליט אם להרשיע את הנאשם ויטיל עליו עונש, או יחליט על אי הרשעתו ויצווה על אחד או יותר מדרכי הטיפול שחוק הנוער (כמו כן, הוא רשאי לפטור אותו בלי צו).
דרכי הטיפול אשר ניתן להטיל אם בית המשפט החליט על אי הרשעתו של הקטין, מפורטות בסעיף 26 לחוק הנוער וכוללות גם אפשרות להטיל התחייבות על הורה, קנס או פיצוי, כדלקמן:
"26. דרכי טיפול
ואלה דרכי הטיפול שעליהן רשאי בית משפט לנוער לצוות לפי סעיף 24(2):...
(3) קבלת התחייבות, בערובה או בלי ערובה, מאת הקטין או הורהו בדבר התנהגותו של הקטין בעתיד;...
(7) חיוב הקטין או הורהו בתשלום קנס או הוצאות המשפט;
(8) חיוב הקטין או הורהו בתשלום פיצוי לאדם שניזוק באותה עבירה."
הצעת החוק מבקשת לקבוע כי גם לאחר הרשעתו של קטין, ובנוסף לעונש שהוטל עליו, ניתן יהיה לחייב את הורהו לשלם קנס, הוצאות משפט, פיצוי לאדם שניזוק מהעבירה או לחתום על התחייבות, בדומה לקבוע לעניין דרכי טיפול. יובהר כי על קטין שהורשע ניתן להטיל גם כיום קנס, התחייבות ופיצוי מכוח העונשים הקיימים בחוק העונשין.
יצוין כי הלכה למעשה, השימוש בהוראות בדבר הטלת חיובים כאמור על הורה במסגרת דרכי טיפול נעשה במספר מקרים בודדים בלבד. הוראות חוק הנוער המתייחסות להטלת חיוב כאמור על הורה מצויות בסעיף 29 לחוק הקובע:
"(א) לא יתן בית משפט לנוער צו לפי סעיפים 26 או 28 שיש בו כדי לחייב את הורה הקטין, אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו.
(ב) צו כאמור בסעיף קטן (א), דינו כדין פסק דין בהליכים פליליים שניתן נגד הורה הקטין.
(ג) הוגש ערעור מטעם הקטין בלבד, רשאי בית המשפט הדן בערעור לדון גם בכל צו של בית המשפט לנוער המחייב את הורה הקטין."
מטרתה של הצעת החוק היא להגביר את המעורבות הפעילה של ההורה במניעת עבריינות מצד הקטין. לפי דברי ההסבר, לעיתים ישנו צורך לחייב את ההורה בהתחייבות או קנס כאמור, כאשר הוא אינו מגלה מעורבות בחיי ילדו או במעשיו, מעודד את ילדו לביצוע העבירה או מעלים עין, ויש צורך להעביר להורה מסר בדבר אחריותו.
סוגיות לדיון
לעניין תיקון חוק העונשין- החמרת הענישה בעבירות של יידוי אבנים
הצורך בתיקון חקיקה נוסף - תיקון 119 לחוק העונשין התקבל, בין היתר, במטרה להביא להחמרת הענישה בעבירות של יידוי אבנים/חפצים. כדי לבסס את הצורך בתיקון חקיקתי נוסף בנושא יידוי האבנים כעבור שלושה חודשים בלבד, ונוכח תיקון 113 לחוק העונשין בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי ונדירות קביעת עונשים מזעריים בחקיקה, מוצע לבקש נתונים לעניין העמדתם לדין של מיידי האבנים לפי התיקון מיולי 2015. מדוע לא די בתיקון הקודם ונדרש תיקון חקיקה נוסף בטרם נלמדו תוצאותיו? אגב כך מוצע גם לבקש מידע בדבר הפיענוח והתפיסה בתיקים האמורים, אחוז התיקים בהם נתפסים מיידי האבנים ומוגשים כתבי אישום, ביחס למספר אירועי יידויי האבנים.
קביעת עונש מזערי בעבירה במדרג הבסיס- עבירה של יידוי אבנים במדרג הנמוך (סעיף קטן (א)), יכולה להתגבש לפי הגדרתה גם ללא יצירת סכנה לבטיחותו של אדם, ואף ללא מטרה לסכן את בטיחותו של אדם. מוצע לבחון האם ראוי לקבוע עונש מזערי של שנתיים מאסר בכל הנסיבות שבהן יכולה להתגבש עבירה זו, או שיש לקבוע הבחנה כך שהעונש המזערי יחול רק בנסיבות בהן יכול היה להיות סיכון לבטיחותו של אדם?
לעניין תיקון חוק הביטוח הלאומי- שלילת גמלאות במהלך מאסר בשל ביצוע עבירת יידויי אבנים או עבירת ביטחון
מוצע לבקש נתונים בדבר סכומי הגמלאות והתוספות לגמלה שמבקשים לשלול בחוק הביטוח הלאומי, לפי חוק הבטחת הכנסה ולפי חוק המזונות (הבטחת תשלום).
שלילת גמלאות מאדם שנידון למאסר הקצר משלושה חודשים- מוצע לדון בהשלכות התיקון לפיו גמלאות ישללו מאדם המצוי במאסר גם לתקופה הקצרה משלושה חודשים. מוצע לבקש נתונים על מספר האסירים הממוצע שיש מדי שנה הנידונים לתקופות מאסר הקצרות משלושה חודשים בפועל? ומה השינוי שחל ברציונל קביעת הרף של שלושה חודשים שהוביל להצעה לשנות זאת כעת? האם נבדקו ההשלכות של התיקון המוצע על אוכלוסיית כלל האסירים ועל בני משפחותיהם?
ההצדקה לשלילת גמלאות בתקופת המאסר של ילד – ההנמקה שמצוינת בדברי ההסבר לשלילת הגמלה (שהמדינה דואגת לצרכי הקיום הבסיסיים של כל ילד השוהה במאסר) מתאימה לכל ילד השוהה במאסר ולאו דווקא לילד שהורשע בעבירה של יידוי אבנים או בעבירת ביטחון. הנמקה זו יכלה לפגוע בקשר הרצינואלי שבין הבעיה לבין הפתרון. הנמקה אחרת שיש לדון בה מצויה בבסיס ההבחנה שבסעיף 326 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי גמלאות מסוימות ישללו או יופחתו בעת המאסר של אדם שהורשע בעבירות ביטחון שבוצעו מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור וגם לאחר המאסר. ההצדקה שניתנה לסעיף 326 הייתה כי חוק הביטוח הלאומי מבוסס על תפיסה של סולידריות וערבות הדדית וכאשר אדם מבצע פעולת טרור המכוונת ליצור איום קיומי על תושבי המדינה והחברה, יש להגביל את האחריות החברתית כלפי אותו אדם. גם בתי המשפט הכירו בנושאים שונים בייחודן של עבירות הטרור ובאיום החמור יותר שהן יוצרות על כלל החברה. כדי לשמור על מידתיות ולא לשלול את הגמלאות מעבר לנדרש, מוצע לשלול את הגמלאות להן זכאים הורים בגין ילדם בזמן מאסרו בלבד -אז מסופקים צרכיו הבסיסיים על ידי בית הסוהר ואין הצדקה למימונו הכפול על ידי המדינה.
לעניין חוק הנוער
נוכח העובדה שהעילה לתיקון המוצע היא תופעת יידוי האבנים ונוכח דחיפות התיקון, יש להתמקד בתיקון נקודתי שלא משנה סדרי בראשית. יוער גם שבעת הזו יושבת על המדוכה ועדה מייעצת בנושא חוק הנוער. ההנמקה לתיקון מתבססת על ממדי תופעת יידוי האבנים, ולכן מוצע לבקש נתונים המצביעים על הצורך בתיקון המוצע בדחיפות (אפיון מיידי האבנים וגילם, מספר הקטינים המעורבים בעבירות והצורך בהטלת קנסות על הורים).
בנוסף, ונוכח הדחיפות, יש להבהיר שהטלת הקנסות על ההורים אינה מהווה הטלת אחריות פלילית עליהם (הקנס ייגבה באמצעות המרכז לגביית קנסות כמו חובות אחרים שיש לאדם כלפי המדינה). יוער, שסביר להניח שגם כל קנס המושת על קטין מגולגל, בפועל, על המשפחה.