חומר רקע
א' תמוז תשע"ה
18 יוני 2015
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה
מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 23.6.15
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 7 – הארכת תוקף של הוראת שעה לעניין חקירת חשוד בעבירת ביטחון), התשע"ה–2015
מטרת הצעת החוק הממשלתית, היא להאריך בחמש שנים את הוראת השעה שפוקעת ביום 4.7.15, הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן – חוק חקירת חשודים, או החוק), שלפיה החובה החלה על המשטרה לתעד חקירת חשוד בתיעוד חזותי או קולי, לפי סעיפים 7 ו-11 לחוק חקירת חשודים, לא חלה על חקירת חשוד בעבירות ביטחון, המנויות בסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
כשנחקק החוק בשנת 2002, הממשלה ביקשה לפטור את המשטרה מחובה זו, אך הוועדה החליטה לקבוע את ההוראה כהוראה שעה למשך חמש שנים. לכן סעיף 17 לחוק קבע שבתקופה שמיום התחילה, ה-4 ביולי 2003, ועד ל-2008, לא תחול על המשטרה החובה לתעד חקירת חשוד בתיעוד חזותי או קולי, בעבירת ביטחון (ור' פירוט ההסדר, להלן). בשנת 2008, ביקשה הממשלה לקבוע את הפטור כהוראת קבע, אך הכנסת שוב החליטה במקום זאת להאריך את הוראת השעה בארבע שנים נוספות, ולבדוק את העבירות שהפטור חל לגביהן, ואת האיזונים האפשריים בהתייחסות הכוללת לחשודים בעבירות ביטחון. בשנת 2012, הממשלה ביקשה להאריך את תוקפה של הוראת השעה בשנתיים נוספות. במהלך השנתיים האלו, טענה הממשלה, צפויים שינויים בהגדרת "עבירת ביטחון" שעלולים להשפיע על ההסדר, וכן בכוונתה לערוך בחינה כללית ולבדוק האם יש צורך בשינוי ההסדר הקיים. הדיון התקיים סמוך לפקיעת הוראת השעה, ולכן החליטה ועדת החוקה להאריך את הוראת השעה בשלוש שנים, ולא בשנתיים כמבוקש, ובכך לתת לממשלה מספיק זמן להיערך ולבדוק את הנושא לעומק, כולל בדיקת הסדרים מקבילים במדינות אחרות. הוועדה גם ביקשה מהממשלה שאם תמצא שיש צורך בהארכה נוספת או בתיקון של הסעיף, שתבוא בעוד מועד לכנסת, ולא בתום התקופה כפי שנעשה ב-2012, כך שיתאפשר דיון מעמיק בנושא. בגלל מועד הבחירות והקמת הממשלה החדשה, הדבר לא נעשה, וכעת ניצבת הוועדה מול הוראת שעה שעומדת לפקוע בתוך שבועיים, כאמור לעיל, ביום 4.7.15.
בדברי ההסבר להצעת החוק, נאמר שתיעוד חזותי וקולי של החקירות יכול לסייע לארגוני הטרור להפיק לקחים ולעזור להם להתמודד עם החקירות, וכן התיעוד עשוי להרתיע נחקרים מפני מסירת הודאה במשטרה, שכן התיעוד יעבור לסניגור ויהיה חשוף לארגוני הטרור (וכך ייחשף שיתוף הפעולה במשטרה, עניין שאליו מתכחשים רוב הנחקרים).
כפי שיובהר בהמשך, אנו מציעות להאריך את הוראת השעה לתקופה קצרה יותר מהמבוקש, ולקיים דיון נוסף בזמן הקרוב, שבו תבדוק הוועדה את הצורך בפטור מתיעוד של חקירת המשטרה בעבירות הביטחון, (אגב הפתרון שיוצג לה בנוגע לפיקוח על נאותות חקירות השב"כ שעתיד להידון בקרוב בממשלה), וכן לבחון הסדרים חלופיים לפטור הגורף. נציין שוועדת הכנסת שדנה לפני ימים מספר בבקשה לפטור מחובת הנחה להצעת החוק המליצה לוועדת החוקה לאשר הארכה לשנתיים בלבד, וגם השר לביטחון הפנים התייחס לנושא בדבריו בקריאה הראשונה ואף הוא הסכים שאין מקום להארכה של חמש שנים אלא לתקופה קצרה בהרבה.
הרקע המשפטי:
תכליתו של חוק חקירת חשודים היא קביעת כללים שנועדו להבטיח את זכויותיהם ותנאיהם של חשודים בעת חקירה ולתת לבית המשפט כלים לביקורת שיפוטית על חקירות חשודים, וכן לסייע לו להכריע בשאלת קבילותה של הודאה. כפי שאמר יו"ר ועדת החוקה דאז, בהציגו את החוק במליאה:
"התיקון המוצע יאפשר לבית-המשפט להתרשם, בדרך הקרובה ביותר באופן הבלתי-אמצעי, מאופן ונסיבות מסירת הודאת הנאשם, ובכך תתאפשר הן הגנה טובה יותר על זכויותיו של הנאשם מחד גיסא, והן יעילות רבה יותר בבחינת ההוכחות המובאות לבית-המשפט, שמשמעותה שיפור ביכולתו של בית-המשפט להגיע לחקר האמת, ואף, בסופו של דבר, חיסכון בזמן ובמשאבים אחרים... התיעוד בווידיאו יתרום רבות לזכויות הנאשם וגם ליעילות של ניהול משפטים בבית-המשפט..." (דברי הכנסת מיום 26.6.02)
החובה לתעד את החקירות בווידיאו, בתנאים שנקבעו בחוק ובמנגנון הדרגתי שנקבע, היווה חלק עיקרי מהחוק החדש. גם בית המשפט בירך על החובה לתיעוד חזותי של החקירות, וציין כי התיעוד החזותי מוריד מהחשש להודאות שווא בחקירה:
"...החשש לעיוות דין שנגרם כתוצאה מהרשעה המבוססת על הודאת שווא הוא קטן יותר שעה שמדובר בחקירה שתועדה באופן חזותי, ושתיעודה זה מונח בפני הערכאה הדיונית, היכולה להתרשם – באופן בלתי אמצעי כמעט – מדרך עריכתה של החקירה, התנהגותו של הנאשם והתנהלות חוקריו" (רע" פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי, פסקה 25 לדברי השופט לוי)
ההסדרים הקבועים בחוק: סעיף 3(א) לחוק קובע כי חקירת חשוד תתנהל בתחנת משטרה, אלא אם כן סבר שוטר כי לא ניתן לעשות זאת, או שיש צורך עניני לנהלה בדחיפות מחוץ לתחנה, או אם סבר קצין ממונה כי קיים צורך עניני (גם לא דחוף) בחקירת החשוד מחוץ לתחנה. סעיף 7 לחוק חקירת חשודים קובע כי חקירת חשוד בתחנת משטרה, בעבירות חמורות שהעונש המרבי שנקבע להן הוא מאסר עשר שנים או יותר, תתועד בתיעוד חזותי. הסעיף קובע עוד כי אם בשל צורך עניני או בשל תקלה טכנית, לא ניתן לערוך תיעוד חזותי בחקירה בעבירות החמורות, רשאי הקצין הממונה להורות על תיעוד החקירה בתיעוד קולי או בכתב. סעיף 11 לחוק קובע כי אם חשוד בעבירות החמורות נחקר מחוץ לתחנת המשטרה, יאשר החשוד בתחנת המשטרה את התיעוד בהקדם האפשרי, אלא אם החוקר סבר כי אין אפשרות להביא את החשוד לתחנה במעוד סביר קורב. האישור יתועד בתיעוד חזותי או קולי (לא בכתב). תיעוד של חקירה מחוץ לתחנת המשטרה של חשוד הנחקר בעבירות שאינן מבין העבירות החמורות, שתועדה בכתב, יאושר ככלל על ידי החשוד במקום שבו נערכה החקירה. הוראת השעה, הקבועה בסעיף 17 לחוק, פטרה את המשטרה מהוראות סעיפים 7 ו-11 בעניין התיעוד החזותי או התיעוד הקולי בחקירת חשוד בעבירות ביטחון.
בנוסף, קובע החוק חובת תיעוד חזותי או קולי כאשר לא ניתן לתעד את החקירה בשפה שבה היא התנהלה, או כאשר החשוד אינו יודע קרוא וכתוב, או כאשר הוא אדם עם מוגבלות שמקשה עליו לאשר את נכונות תיעוד החקירה בכתב; קיימת גם חובת תיעוד חזותי כאשר החקירה התנהלה בשפת הסימנים (סעיף 8). שחזור עבירה בידי החשוד יתועד בתיעוד חזותי (סעיף 9). חובות אלה חלות גם על חקירת חשוד בעבירת ביטחון.
יש לשים לב כי החובות המנויות בחוק חלות אך ורק על חקירות המנוהלות על ידי המשטרה, שכן המילה "חקירה" בחוק הוגדרה כ-"תשאול או גביית הודעה בקשר לעבירה, בידי שוטר". דהיינו, אין חובה לתעד בתיעוד חזותי חקירה שנערכה כל כולה על ידי השירות הביטחון הכללי לצרכי סיכול ומודיעין. הוראת השעה, שנתנה פטור למשטרה בעבירות הביטחון, רלבנטית כאשר המשטרה, ולא השב"כ, מנהלת חקירה בעבירות הביטחון, וככלל החקירה שלובה בחקירת הסיכול והמודיעין של השב"כ.
הדיון החוקתי: בשנת 2010, התבקש בג"צ לבחון את החוקתיות של הפטור שניתן למשטרה בעבירות הביטחון. תוך כדי הדיון בעתירה, האריכה הכנסת בשנת 2012 את הוראת השעה עד לשנת 2015, כאמור לעיל. לאור ההבטחה לבדיקה מעמיקה שניתנה בדיונים בכנסת, מחק בית המשפט את העתירה ללא בחינה לגופו של דבר של טענות העותרים (בג"צ 9416/10, עדאלה נ' המשרד לביטחון פנים):
"5. בנסיבות המתוארות, כאשר ההסדר שבחוק נתון לבחינה, כאשר חלפה חצי שנה מאז קבלתו של התיקון האחרון וכאשר לאחרונה נבחרה כנסת חדשה, נראה לנו שיש להמתין עד שיתוקן החוק, לאחר הבחינה והבדיקה לגביהם התחייבה בשם הממשלה נציגתו של משרד המשפטים. כמובן, שאנו מניחים שאכן תיערך בדיקה ובחינה כאמור. במסגרת הבדיקה ראוי יהיה אף לבחון את הסוגיה של תיעוד חקירות על ידי שירות הביטחון הכללי. מיותר לומר שאיננו מביעים כל עמדה לגבי העניין גופו, אלא כל שאומרים אנו הוא כי נוכח הצפוי טרם הגיעה העת לבחינת טענותיהם של העותרים לגופם של דברים."
יש להניח שככל שהכנסת תאריך שוב את הוראת השעה, יבדוק בית המשפט את שאלת החוקתיות של הפטור, ואת ההצדקות לו, מחדש.
בנוסף, יש לציין כי גם אם הפטור שניתן בסעיף 17 לחוק חקירת חשודים עומד במבחן החוקתיות, היעדר התיעוד יכול להשפיע על קבילות הודאות שנגבו בחקירות, או על משקלן הראייתי של האמרות שנמסרו במהלך החקירה וכן על דרישת ראיות מסבכות (ולא רק מאמתות) בנוסף להודאות כאלו. לאור המגמה של בית המשפט לפסול הודאות כאשר בית המשפט מתרשם שנפגעו זכויות של החשוד וההודאה לא הייתה "חופשית ומרצון" כנדרש לפי סעיף 12 לפקודת הראיות, [נוסח חדש], תשל"א-1971 (מגמה שהתחילה בפרשת יששכרוב (ע"פ 5121/98, יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1) 461) (2006)), ייתכן שבעתיד יתקבלו טענות נאשמים בעבירות ביטחון לפסילת הודאות שנגבו על ידי המשטרה ללא תיעוד חזותי. השופט הנדל ציין, בדרך אגב, כי ההתפתחויות בנושא זה יכולות להשפיע על קבילות ההודאה: "הלכת יששכרוב עשויה להיות רלוונטית למקרה דנא. בהקשר זה יש לבחון האם יש להתמקד בהתנהגות חוקרי השב"כ בראי הדין ובאיזו מידה נפגעה האוטונומיה של הנחקר בזמן חקירת השב"כ" (ע"פ 1776/06, עבאס אל סיד נ' מדינת ישראל) (באותו מקרה החליט בית המשפט להכריע את הדין מבלי להתבסס על ההודאות בפני השב"כ). המכלול של האמצעים המצטברים שאפשר לעשות בהם שימוש כנגד החשוד בעבירות ביטחון (למנוע מפגש עם עורך דין, להשאירו במעצר לתקופה ארוכה, ולהאריך את המעצר ללא הבאתו בפני שופט, ולהפעיל אמצעי חקירה מיוחדים) בנוסף לכך שאין תיעוד חזותי או קולי של החקירה הסיכולית של השב"כ או פיקוח אפקטיבי אחר על נאותותה, יכול שישליך גם על השאלה של קבילות ההודאה שנגבתה על ידי המשטרה, גם היא ללא תיעוד חזותי, במיוחד אם אין הפרדה בין החקירות.
ככל שכתב אישום מתבסס בעיקרו על הודאת הנאשם שנגבתה במשטרה לאחר חקירה של השב"כ שיכולה להיות קשה במיוחד, מתעצמים הנימוקים שעומדים ממילא בבסיס החוק שעניינו תיעוד חקירות: הצורך להימנע מהודאות שווא ומהפעלת לחצים פסולים על הנאשם. כאשר התיעוד נעשה בכתב בלבד, לא מתאפשר לבית המשפט לבחון בצורה אפקטיבית את הלך הרוח של הנאשם במתן ההודאה, מה שיכול גם לפגוע בתיק הפלילי.
נושאים לדיון:
תיעוד חזותי של חקירות על ידי שירות הביטחון הכללי
כאמור, הנשיא גרוניס ציין בהחלטתו כי יהיה ראוי, במסגרת הבדיקה של הוראת השעה, לבחון את הסוגיה של תיעוד חקירות על ידי השב"כ; היא משליכה על ההצדקה לפטור את התיעוד החזותי בחקירות משולבות. יש לציין כי באותו חודש בו ניתן פסק הדין, פרסמה ועדת טירקל את הדו"ח הידוע, ובו היא המליצה, לאור הדברים שנאמרו על ידי ראש השב"כ לשעבר, לשקול בחיוב תיעוד חזותי של חקירות שב"כ (הוועדה הציבורית לבדיקת אירועי הימי מיום 31 במאי 2001, פברואר 2013, עמ' 346):
"92. בתיעוד החקירות של השב"כ יש כדי לחזק את היסודיות והאפקטיביות של חקירת המבת"ן. בבדיקה הנזכרת של פרקליטות המדינה וכן בעדויות שהושמעו בפני הוועדה עלה ענין התיעוד של חקירות בשב"כ. ראש השב"כ, בעדותו בפני הוועדה, הציע לשקול בחיוב תיעוד חזותי של חקירות שב"כ. לדבריו, "גם אם לא כולם תמיד אוהבים את זה אני חושב שזה יהיה נכון". הוועדה ממליצה, אפוא, כי יהיה תיעוד חזותי מלא של החקירות, לפי כללים שיקבע היועץ המשפטי ממשלה בתאום עם ראש השב"כ."
בינואר 2014, הוקם צוות בראשות ד"ר יוסף צ'חנובר לצורך יישום המלצות הדו"ח, אשר בוחן כעת את הנושא. המלצות הצוות היו אמורות להתפרסם תוך תשעה חודשים מיום המינוי, אולם עדיין לא הובאו בפני הממשלה. נמסר לנו כי הצוות עומד לסיים את עבודתו בזמן הקרוב מאוד. מוצע כי הוועדה תקבל את ההמלצות בעניין כשיפורסמו, ותביא אותן במכלול שיקוליה. עוד יכולה הוועדה לבקש מהגורמים הרלבנטיים, להשמיע את עמדתם המקצועית בנושא בוועדה, כדי שתסיק את מסקנותיה ללא גורם מתווך. מאחר שההנמקות שלא לתעד חקירות משטרה בעבירות אלו הן "שבכיו"ת" יותר מאשר משטרתיות, הפתרון שעליו תחליט הממשלה כדי להבטיח פיקוח על נאותות חקירות השב"כ יכול להשליך על הפתרון שעליו תחליט הכנסת בנוגע לתיעוד או לפטור מתיעוד של חקירות המשטרה.
ההצדקות לפטור מתיעוד חזותי של חקירות על ידי המשטרה
גם אם תגיע הממשלה ו/או הוועדה למסקנה כי הפטור מתיעוד נחוץ בחקירות של השב"כ, ונמצאו דרכים לפיקוח על נאותות חקירות השב"כ שאינן כוללות תיעוד, לא נובע מכך כי יש להחיל את אותו כלל על החקירה של המשטרה. כאמור, בדברי ההסבר נמנו שתי הצדקות לפטור מתיעוד בחקירה המשטרתית ועל הוועדה להשתכנע שההצדקות הללו מבוססות ומצדיקות פטור גורף מתיעוד כלשהו חזותי או קולי של חקירת המשטרה:
(1) שארגוני הטרור יקבלו מידע מהתיעוד החזותי שהיום אין בידם להשיג;
(2) שהתיעוד החזותי ירתיע נחקרים מפני מסירת מידע ומסירת הודאה.
בנוגע לחשש הראשון, מוצע לבדוק מדוע דווקא התיעוד החזותי (בשונה מהתיעוד המפורט בכתב, כפי שנעשה היום), יחשוף שיטות פעולה של שירותי הביטחון. התיעוד, גם היום, אמור לשקף נאמנה את הנעשה בחדר החקירות ואת מה שאמר הנחקר (אחרת ייפגע משקל ההודעה בכתב עד מאוד, אם לא למעלה מזה). מוצע גם לבדוק מה עלול להיחשף בתיעוד החזותי שאינו ידוע גם היום לנאשם, שיכול להעבירו לאחרים?
ולעניין החשש השני, שעל פניו משכנע יותר, מוצע לברר האם הרתיעה ממסירת הודעה/הודאה אכן חזקה יותר כאשר התיעוד הוא תיעוד קולי או חזותי, בהשוואה לתיעוד בכתב. גם היום התיעוד הכתוב חושף שיתוף פעולה של הנחקר עם המשטרה – ועדיין נאשמים מודים באשמה. בנוסף, אם זה החשש, אפשר לבחון אפשרויות נוספות למזער את החשש (ור' להלן חלופות לדיון).
ייתכן כי קיימים חששות נוספים מתיעוד החקירה במשטרה, ובראשם החשש שהתיעוד יורחב גם לחקירות של השב"כ, אך לא נשמעו טענות בעניין זה, וההנחה היא שהטיפול בחקירות השב"כ הוא במישור אחר, שנבחן כעת. ככל שיהיו עוד חששות, מוצע שהוועדה תבחן אותם ותדון בשאלה האם ניתן לתת להם מענה או שפטור גורף מתיעוד הוא המענה היחיד.
נתונים
מוצע לבקש מנציגי הממשלה למסור לוועדה נתונים שרלבנטיים לדיון, ובעיקר, מהו מספר החשודים בעבירות ביטחון שנחקרים על ידי המשטרה? (כדי לדעת מה היקף הפטור הניתן). עוד מוצע כי הוועדה תקבל מידע אודות אופן התנהלות החקירות הסיכוליות (של השב"כ) והפליליות (של המשטרה) באותה הפרשה: איך נעשית ההפרדה בין החקירה של השב"כ לבין החקירה של המשטרה? איזה חלק של החקירה מתועד (כהודעה/הודאה בכתב) ונמסר לבית משפט היום? האם החקירות נעשות במשולב וכמה מתוך החקירות הן כאלו (עניין שיכול להשליך גם על טענת המדינה בבית המשפט להפרדה גמורה בין ההודעות ולעמידת ההודעה במשטרה בפני עצמה). כיוון שהוראת השעה עומדת לפקוע תוך שבועיים, וככל הנראה אין אפשרות לקבל את כל המידע הדרוש עוד לפני פקיעת ההוראה, מוצע לבקש דיווח לוועדה בזמן קרוב.
משפט משווה
לבקשת הוועדה ב-2012, נעשתה בדיקה של המשפט המשווה בנושא תיעוד חזותי של חקירות בעבירות בטחון, שבחלקה הוצגה בדברי ההסבר להצעת החוק. מוצע לבקש לקבל מהממשלה את הפירוט של הבדיקה הזו.
רשימת עבירות הביטחון
כיום, הפטור חל על כל עבירות הביטחון המנויות בסעיף 35(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. הרשימה כוללת עבירות רבות, כולל עבירות "קלות" יחסית (לדוגמא, חברות בארגון טרור, או הנואם נאום-תעמולה באסיפה פומבית של ארגון טרור), וכולל עבירות שאין להם בהכרח קשר לרקע ביטחוני (ור' את רשימת העבירות, מצ"ב). במסגרת תזכיר חוק, שפורסם בשנת 2012 ועדיין לא הונח על שולחן הכנסת, גם הממשלה הביעה את כוונתה לשנות את רשימת עבירות הביטחון ולהוסיף להן זיקה של נסיבות "שיש בהן כדי ליצור חשש לפגיעה בביטחון המדינה או שנעברה בזיקה לפעילות טרור". מוצע לבקש מהממשלה עדכון בעניין זה. עוד מוצע כי הוועדה תשקול צמצום של רשימת העבירות נושא הפטור, ללא קשר לתזכיר החוק, כך שהרשימה בחוק חקירת חשודים תכלול רק עבירות מסוימות, אם יש הצדקה מיוחדת למתן הפטור בעבירות אלה, ורק בנסיבות המתאימות.
חלופות לפטור הגורף
עוד בשנת 2001, בעת הכנת החוק, דנה הוועדה באפשרות לקבוע חלופה לפטור שניתן, שיכולה לענות על הקשיים שמציגים גורמי הביטחון, תוך פגיעה פחותה בחשוד. לדוגמא, עלה הרעיון לאפשר לשופט לראות את התיעוד ללא העברה לסניגור, או לאפשר לסניגור לראות את התיעוד במשרדים של התביעה, ללא סמכות להעתיקו. כמו כן, עלה הרעיון להעניק את הפטור רק במקרה שהתיעוד יביא לפגיעה ממשית בחקירה או ביכולת לסכל פגיעה בחיי אדם. הממשלה התבקשה לאורך השנים לבדוק הסדרים חלופיים (וכך גם צוין בהחלטת בג"צ בנושא), וכפי שנמסר לנו, צוות צ'חנובר אכן בחן חלופות. מוצע לקיים דיון בחלופות השונות, כולל אלו שנבחנו על ידי הצוות, בהתחשב גם בהצדקות שנטענו למתן הפטור.
אורך ההארכה
הממשלה מבקשת להאריך את הוראת השנה בחמש שנים. לטעמה, מאחר שהמצב הביטחוני לא עומד להשתנות, והצורך בפטור עומד בעינו, יש להאריך את הפטור בחמש שנים נוספות. מוצע לשקול הארכה קצרה יותר – לדוגמא, הארכה של שנתיים בלבד, כהמלצת ועדת הכנסת וכעולה מדברים שאמר השר לביטחון הפנים במליאת הכנסת (הוא ציין כי "חמש שנים זה זמן ארוך מדי, זה לא זמן שמלמד על רצון למצוא פתרון" והציע פרק זמן של שנה עד שנתיים וחצי). במצב שבו אנו נמצאים כעת, לפני שהוגשו מסקנות הבדיקות שנערכו על ידי צוות צ'חנובר, וכשהוראת השעה עומדת לפקוע עוד כשבועיים, קשה יהיה לוועדה לערוך דיון בהסדר הקבע ובחלופות לו. לכן מוצע להאריך את ההסדר לתקופה קצרה יותר, ולאפשר לוועדה לקיים דיון יסודי בזמן קרוב יותר. דיון כזה הוא חשוב על מנת שהמחוקקים ישתכנעו שבחנו כל חלופה אפשרית בטרם ראו שאין מנוס מליתן פטור מתיעוד (אם כך ישתכנעו), והוא נדרש גם מבחינה חוקתית נוכח חשיבות העניין.
נספח – רשימת עבירות הביטחון
סעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996:
(ב) בחוק זה, "חשוד בעבירת בטחון" – מי שחשוד בעבירה לפי אחד מאלה:
(1) סימן ב' או סימן ד' בפרק ז' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן סעיפים 143, 144, 146 ו-147 לחוק האמור;
(2) תקנות 58, 59, 62, 64, 66, 67, 84 ו-85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945;
(3) סעיפים 2 או 3 לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948;
(4) חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 למעט סעיף 7ג לחוק האמור;
(5) סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005;
או מי שעצור לפי חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח-1967, והוא חשוד בעבירה שאילו נעברה בישראל היתה אחת מהעבירות המנויות בפסקאות (1) עד (5).
** יש לשים לב כי חובת התיעוד החזותי לפי חוק חקירת חשודים חלה על עבירות שהעונש שנקבע להן הוא מאסר עשר שנים או יותר: הרשימה להלן כוללת גם עבירות שאין בהן חובת תיעוד חזותי, וסומנו בסוגריים מרובעים
(1) סימן ב' או סימן ד' בפרק ז' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן סעיפים 143, 144, 146 ו-147:
סימן ב': בגידה
פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה
97. (א) מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם.
(ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
גרם למלחמה
98. מי שעשה, בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון לסייע לאויב, דינו - מיתה או מאסר עולם.
סיוע לאויב במלחמה
99. (א) מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
(ב) לענין סעיף זה, "סיוע" - לרבות מסירת ידיעה בכוונה שתגיע לידי האויב או ביודעין שהיא עשויה להגיע לידי האויב, ואין נפקא מינה שבעת מסירתה לא התנהלה מלחמה.
גילוי החלטה לבגוד
100. מי שעשה מעשה המגלה אחת הכוונות האמורות בסעיפים 97, 98 או 99, דינו מאסר עשר שנים.
שירות בכוחות האויב
101. אזרח ישראלי וכל אדם אחר החייב בנאמנות למדינת ישראל, בין באשר הוא חייב בשירות בטחון לפי חוק שירות בטחון, תשי"ט–1959 [נוסח משולב], ובין באשר שירת בשירות המדינה, והוא שירת בכוחות המזויינים של האויב, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה.
סיוע לשבוי מלחמה
102. (א) מי שסייע בידי שבוי מלחמה להימלט או לנסות להימלט ממקום כליאתו או מישראל, דינו - מאסר עשר שנים; התכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה.
[(ב) מי שהתרשל בתפקידו למנוע בריחת שבוי מלחמה, דינו - מאסר שלוש שנים.]
תעמולה תבוסנית
103. [מי שהפיץ בשעת לחימה, ובכוונה לגרום בהלה בציבור, ידיעות שיש בהן כדי לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעמידתם בפני האויב, דינו - מאסר חמש שנים;] התכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עשר שנים.
סימן ד': ריגול
מסירת ידיעה לאויב
111. מי שביודעין מסר ידיעה לאויב או בשבילו, דינו - מאסר עשר שנים; היתה הידיעה עלולה להיות לתועלת האויב, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עולם; [גרם ברשלנות שתימסר לאויב או בשבילו ידיעה העלולה להיות לתועלתו, דינו - מאסר שלוש שנים.]
ריגול
112. (א) מי שמסר ידיעה והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר חמש-עשרה שנים.
(ב) מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עשר שנים.
ריגול חמור
113. (א) (בוטל).
(ב) מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עולם.
(ג) מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר חמש-עשרה שנים.
(ד) (1) בסעיף זה, "ידיעה סודית" - ידיעה אשר ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, או ידיעה הנוגעת לסוג ענינים שהממשלה, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, הכריזה, בצו שפורסם ברשומות, כי הם ענינים סודיים;
(2) ידיעה אשר תוכנה, צורתה, סדרי החזקתה, מקורה או נסיבות קבלתה, מעידים על החובה לשמרה בסוד, חזקה היא, כי ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, אלא אם כן הוכח אחרת;
(3) הוראות פסקאות (1) ו-(2) יחולו גם לענין סעיף 113א.
(ה) תהא זו הגנה טובה לאדם הנאשם בעבירה על פי סעיף קטן (ג) שלא עשה דבר שלא כדין להשיג ידיעה באשר היא ידיעה סודית, ושהשיגה, אספה, הכינה, רשמה או החזיקה בתום לב ולמטרה סבירה.
ידיעה סודית
113א. מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר חמש עשרה שנים.
מגע עם סוכן חוץ
114. (א) מי שקיים ביודעין מגע עם סוכן חוץ ואין לו הסבר לכך, דינו - מאסר חמש-עשרה שנים.
(ב) ניסה אדם ליצור מגע עם סוכן חוץ, או שביקר במקום מגוריו או במקום עבודתו של סוכן חוץ או נמצא בחברתו, או שנמצא ברשותו שמו או מענו של סוכן חוץ ואין לו הסבר סביר לכך, דינו כדין המקיים מגע עם סוכן חוץ.
(ג) בסעיף זה, "סוכן חוץ" - לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינת חוץ או ארגון מחבלים או למענם, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל וכן מי שיש יסוד סביר לחשוד בו שהוא חבר בארגון מחבלים או קשור בו או פועל בשליחותו.
(ד) לא יורשע אדם לפי סעיף זה אם הוכח לבית המשפט שלא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בבטחון המדינה.
כניסה למקום צבאי
115. [(א) מי שנכנס למקום מוגבל, ניסה לחדור לתוכו, שהה בו, ניסה להתחקות על מבנהו או על הנעשה בו, או ללא הסבר סביר שוטט בקרבתו - כשאינו מוסמך לכך - וכן מי שניסה להפריע או להטעות זקיף או שומר המופקד על מקום מוגבל, דינו - מאסר שלוש שנים;] התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר חמש-עשרה שנים.
(ב) בסעיף זה, "מקום מוגבל" - מקום המוחזק בידי-צבא הגנה לישראל או המשמש למטרה בטחונית, ועל הכניסה אליו הופקדה שמירה או שהיא מוגבלת לפי הודעה שהוצגה באופן בולט מחוצה לו.
[מעשה הכנה
116. העושה אחת מאלה בכוונה להכין מעשה עבירה לפי סימן זה שענשה מאסר שבע שנים או עונש חמור מזה, או לסייע לאדם אחר להכין מעשה עבירה כאמור, דינו - מאסר חמש שנים:
(1) מזייף מסמך או מחזיק מסמך מזוייף;
(2) מחזיק מסמך רשמי או משתמש בו כשאינו מוסמך לכך;
(3) משתמש בטענות שוא או מוסר ביודעין הודעה כוזבת;
(4) משתמש ללא סמכות כדין במדים של צבא-הגנה לישראל או של משטרת ישראל או במדים רשמיים אחרים;
(5) מחזיק ללא סמכות כדין חותם או חותמת או נייר רשמיים או סיסמה סודית.]
...
[אימונים צבאיים אסורים
143. (א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שבע שנים:
(1) מאמן או מדריך להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים, ללא רשות הממשלה;
(2) נוכח באסיפה או בהתקהלות שאינן ברשות הממשלה, כדי לאמן או להדריך אנשים להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים.
(ב) המתאמן או מיתרגל להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים, בתוך אסיפה או התקהלות שנתכנסה ללא רשות הממשלה, או שהוא נוכח בהן כדי להתאמן או להיתרגל, דינו - מאסר שלוש שנים.]
עבירות בנשק
144. [(א) הרוכש או המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו, דינו - מאסר שבע שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים.
(ב) הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו - מאסר עשר שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים.
(ב1) סעיפים קטנים (א) ו-(ב) לא יחולו על מי שעבר את העבירות בשל כך בלבד שלא שילם את האגרה לחידוש רשיונו או שלא חודשה תעודת הרשאתו אף שלא היתה מניעה לחידושה, הכל בהתאם לחוק כלי היריה, תש"ט-1949, או התקנות על פיו.]
(ב2) המייצר, מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו - מאסר חמש עשרה שנים.
[(ב3) הרשאי על פי דין למכור או למסור נשק והוא מוכרו או מוסרו לאדם שאינו רשאי על פי דין להחזיק בו, דינו - מאסר חמש עשרה שנים; סבר המוכר או המוסר, כתוצאה מבדיקה רשלנית, שהוא מוכר או מוסר נשק למי שרשאי על פי דין להחזיק בו - דינו מאסר שלוש שנים.]
(ג) בסעיף זה, "נשק" -
(1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;
(2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט-1949;
(3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה.
חוק (מס' 33) תשנ"א-1991
(ג1) לענין סעיף זה –
(1) אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא;
(2) הטוען לרשות על פי דין - עליו הראיה.
(ד) מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
(ה) תעודה החתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה והיא מאשרת שחפץ פלוני הוא נשק, תשמש ראיה לדבר, כל עוד לא הוכח היפוכו; אולם הנאשם זכאי להזמין את חותם התעודה לחקירה, ואם עשה כן, לא תשמש התעודה ראיה אלא אם חותם התעודה נענה להזמנה; בית המשפט חייב להודיע לנאשם על זכותו להזמין את חותם התעודה לחקירה.
(ו) סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראת כל דין.
...
[מטיף להתאגדות אסורה
146. המטיף או מעודד, בדיבור, בכתב או בדרך אחרת, לעשיית אחת הפעולות האסורות לפי סעיף 145, דינו - מאסר שלוש שנים.]
[חבר להתאגדות אסורה
147. מי שמלאו לו שש-עשרה שנים והוא חבר להתאגדות אסורה, ומי שתופש או פועל במשרה או בעמדה בה, או פועל כנציג שלה, או משמש מורה במוסד או בבית ספר המתנהלים או נחזים כמתנהלים בהנהלתה או בפיקוחה של התאגדות אסורה, דינו - מאסר שנה אחת.]
(2) תקנות 58, 59, 62, 64, 66, 67, 84 ו-85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945:
עבירות ביחס לכלי-יריה, חמרי-נפץ, רכוש וכו'
58. שום אדם לא -
(א) יירה בכל כלי-יריה על כל אדם או על כל קבוצה של בני-אדם, או לכל מקום שבני-אדם עשויים להימצא בו, או
(ב) יזרוק או יניח פצצה, רימון-יד או חפץ מבעיר מתוך כוונה לגרום מוות או חבלה לכל אדם או נזק לכל רכוש, או
(ג) יישא כל כלי-יריה, תחמושת, פצצה, רימון-יד או חפץ נפיץ או מבעיר ללא תעודת-היתר שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו, או בדרך אחרת מאשר בהתאם לדבריה ולתנאיה של אותה תעודת-היתר, או
(ד) יהיה חבר לכל קבוצה או חבר של בני-אדם, שחבר אחד או יותר מהם עברו, בזמן היותם חברים לקבוצה או לחבר, או עוברים עבירה על התקנות האלה.
הענשה: מיתה או אותו עונש פחות מזה, אשר בית-המשפט יצווה עליו.
עבירות שונות נגד קיום סדר ציבורי
59. שום אדם לא -
(א) יאחז ברשותו שום כלי-יריה, תחמושת, פצצה, רימון-יד או חפץ נפיץ או מבעיר, אלא-אם כן הוא מחזיק -
(I) ברשיון בן-תוקף לעשות כן, שהוצא לפי כל חוק, זולת התקנות האלה, או
(II) תעודת-היתר, שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו, והוא ממלא אחר הדברים והתנאים המצורפים אל רשיונו או תעודת-ההיתר שלו, או
(ב) יאחז ברשותו כל כלי-יריה, כלי או חפץ או דבר המתוכנן או מסוגל לגרום מוות או חבלה רצינית, או
(ג) ייצר כל כלי-יריה, תחמושת, פצצה, רימון-יד, או חפץ נפיץ או מבעיר, ללא תעודת-היתר, שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו, או באופן אחר מאשר בהתאם לדבריה ולתנאיה של אותה תעודת-היתר, או
(ד) ישמיד, יזיק, יפריע, יסכן או יפגע, או יעשה כל מעשה או יאשם באי-מעשה המחושבים להשמיד, להזיק, להפריע, לסכן או לפגוע כל אחד מן הדברים הבאים, או בפעולתם, בשימושם או בבטחונם של כל אחד מן הדברים הבאים, היינו, כל אניה, אווירון, נמל, רציף, מסעד, מקום-קשירה, שדה-תעופה, מסילת-ברזל, נתיב-מים, מסילת-טראם, דרך, דרך-עפר, קטר, מרכבה, כלי-משא או עגלה או כל אמצעי אחר של הובלה ציבורית, או כל מפעל, מוסדה, קו-ממסרת או ציוד אחר, המשמש או מסוגל לשמש לייצורם, הספקתם, החסנתם, העברתם, מסירתם או 1.9.1990
תפלגתם של מים, דלק, גאז או חשמל, או כל רכוש של הממשלה או של חילות הממשלה, או
(ה) יתקרב או יימצא בקרבתו של, או ייכנס אל, כל רכוש כזה, כמאוזכר בפסקה (ד), לתכלית עשיית כל מעשה שנאסר בפסקה ההיא, או
(ו) יבצר כל שטח או מקום, או
(ז) יהיה חבר לכל קבוצה או חבר של בני-אדם, שחבר אחד או יותר מהם עברו, בזמן היותם חברים לקבוצה או לחבר, או עוברים עבירה על התקנה הזאת.
הענשה: מאסר עולם או אותו עונש פחות מזה, אשר בית-המשפט יצווה עליו.
[אימונים צבאיים שלא בהיתר
62. שום אדם לא -
(א) יאמן או יאמן אימון צבאי כל אדם אחר בשימוש בנשק או במלאכת תרגילים, תנועות או מערכות-פעולה צבאיים, או
(ב) יאומן כל אימון או אימון צבאי כזה, או
(ג) יהיה נוכח בכל אימון או אימון צבאי כזה.
הענשה: מאסר שלא יעלה על שבע שנים.]
[מתן מקלט
64. לא יעזור שום אדם ולא יתן מקלט לכל אדם אחר, העוסק, או שהיה עוסק, בכל פעולה, הפוגעת בשלום הציבור, בהגנתה של ישראל או בקיום הסדר הציבורי או העובר, או שעבר, עבירה שנדונים עליה רק בבית-משפט צבאי בלבד, בין מתוך מתן ידיעות בין מתוך מתן מחסה, מזון, משקה, כסף, בגדים, נשק, תחמושת, מוחסנות, מספוא, נפט, או דלק אחר, אמצעי-הובלה, ובין בדרך אחרת.
הענשה: מאסר שלא יעלה על חמש שנים.]
חיזוק ידיים
66. (1) לצרכיה של התקנה הזאת יהיה כל אדם מחזק ידיהם של עוברי עבירה על התקנות האלה אם, ביודעים ובמזיד, הוא מסייע או יועץ או גורם לעשיית העבירה ההיא, בין שהאדם שחוזקו ידיו עובר למעשה את העבירה ההיא או יכול מבחינת החוק לעבור אותה, ובין שאינו עובר או אינו יכול כנ"ל לעבור אותה.
(2) כל אדם, המחזק ידי עוברי עבירה על התקנות האלה, יאשם בעבירה ויהיה צפוי לכך שינהגו בו, יאשימוהו, ישפטוהו ויענישוהו כאילו הוא עצמו עבר את העבירה, שאת ידי עובריה חיזק.
נסיונות
67. (1) לצרכיה של התקנה הזאת ייחשב אדם שהוא מנסה לעבור עבירה באמצעים המסוגלים לביצועה, ומגלה את כוונתו באיזה מעשה גלוי, אבל אינו מבצע את כוונתו עד-כדי-כך שיהיה עובר את העבירה. אין חשיבות לכך אלא במידה שהדבר נוגע בהענשה, אם עושה העבריין כל מה שנחוץ מצדו כדי להשלים את מעשה העבירה, או אם נמנע ביצועה השלם של כוונתו עקב נסיבות שאינן תלויות ברצונו, או אם הוא חדל מעצמו מלהמשיך בביצוע כוונתו. כן אין חשיבות לכך, אם עקב נסיבות בלתי-ידועות לעבריין אי-אפשר בעצם לעבור את העבירה.
(2) כל אדם המנסה לעבור עבירה יאשם בעבירה, ומשיתחייב בדין עליה, יהיה צפוי להענשה כלהלן, היינו: -
(א) למאסר-עולם, אם היתה העבירה, שניסה לעבור אותה, עושה את העבריין צפוי לעונש מיתה משיתחייב בדין;
(ב) למאסר שלא יעלה על עשר שנים, אם היתה העבירה, שניסה לעבור אותה, עושה את העבריין צפוי למאסר-עולם, משיתחייב בדין;
(ג) בכל מקרה אחר - להענשה, שלא תעלה על מחציתה של ההענשה הגדולה ביותר, שהיה צפוי לה, אילו עבר למעשה את העבירה שניסה לעבור אותה.
(3) בכפוף להוראותיה של תקנה 57 אפשר לשפוט על עבירה של נסיון לעבור עבירה בכל בית-משפט, שהיה לו שיפוט לשפוט על העבירה שניסה לעבור אותה:
בתנאי שלבית-משפט שלום, לא תהיה סמכות לגמול כל הענשה, העולה על הענשה שהיה יכול לגמלה, אילו נעשתה העבירה.
פירוש ביטוי "התאחדות בלתי מותרת"
84. (1) בחלק זה פירושו של הביטוי "התאחדות בלתי-מותרת" הוא כל חבר בני אדם, בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד, ויהיה לו כל שם שהוא (אם יש לו שם) מזמן לזמן, אשר -
(א) ממליץ, מסית, או מעודד בחוקתו או בתעמולתו אחת מן הפעולות הבלתי-מותרות הבאות, היינו -
(I) מיגור חוקתה של ישראל או ממשלת ישראל בכוח-הזרוע או באלימות;
(II) גרימת שואה8 או בוז, או הסתה לאיבה, כלפי ממשלת ישראל או שר משריה בתפקידו הרשמי;
(III) השמדת רכושה של ממשלת ישראל, או פגיעה בו;
(IV) מעשי טרור המכוונים כנגד ממשלת ישראל או כנגד עובדיה;
או שעשה איזה מעשים כאלה הנזכרים בפסקת-משנה (II), (III) או (IV) של הפסקה הזאת, או התיימר שהיה אחראי להם, או מעורב בהם; או
(ב) הכריז עליו שר הבטחון שהוא התאחדות בלתי-מותרת, כולל, כל סניף, מרכז, ועד, קבוצה, סיעה או מוסד של כל חבר כזה.
(2) עם כניסתה לתקפה של אכרזה מאת שר הבטחון לפי פסקה (ב) של תקנת-משנה (1), כי איזה חבר בני-אדם הוא התאחדות בלתי-מותרת, תנבענה התוצאות הבאות, דהיינו:
(א) כל אדם, שבחזקתו, משמרו או שליטתו נמצא כל רכוש (וביטוי זה פירושו נכסי מטלטלים ונכסי דלא ניידי מכל המינים) של ההתאחדות, וכל אדם שבידו כל חשבון או פקדון של ההתאחדות, או שהוא עשוי או יהיה עשוי לשלם כל סכום להתאחדות, ישלח בדואר רשום לשר האוצר, במשך 48 שעות, הודעה בכתב על העובדה ההיא (במסירת פרטים נכונים ומלאים על-כך);
(ב) שר האוצר רשאי לתת הוראות לכל אדם כזה (בין שמילא האדם ההוא אחרי תקנת-משנה (1) ובין שלא מילא אחריה) המחרימות כל רכוש כזה, או את הסכום המגיע לפי כל חשבון כזה, או את הפקדון, או את הסכום, המשתלם לשר הבטחון, והדורשת מכל אדם כזה להעביר, למסור או לשלם את אלה, או לעשותם מצויים באופן אחר, לרשותו של שר הבטחון, באותו אופן כפי שייקבע בהוראות;
(ג) שום אדם לא יסלק את החזקה בכל רכוש, חשבון, פקדון או סכום משתלם, כנזכרים בפסקה (א), או את המשמר או השליטה עליהם, ולא יטפל באלה ולא יפרוש מאלה, שלא בהתאם להוראות שניתנו לפי פסקה (ב), ללא רשות שניתנה בידי שר האוצר או מטעמו;
(ד) כל שוטר ואדם, שאותם הרשה על-כך שר האוצר בדרך-כלל או במיוחד, רשאים להיכנס לכל מקום, שבגינם יש להם נימוק להאמין כי בהם נמצא כל רכוש או כל תעודה המתייחסת לכל רכוש או חשבון או פקדון או סכום משתלם, כנזכרים בפסקה (א), והם רשאים לחפש במקום האמור, וכן רשאים הם לבדוק כל רכוש כזה או תעודה כזאת ולקנות בהם חזקה ולעכבם בידיהם עד שיתן שר האוצר את ההוראות לפי פסקה (ב);
(ה) כל אדם ימסור באמיתות כל ידיעות שברשותו, שאותן יתבע שר האוצר, או כל אדם הפועל לפי פקודותיו הכלליות או המיוחדות, בדבר כל רכוש, חשבון, פקדון או סכום משתלם, כנזכרים בתקנת-משנה (א);
(ו) כל אדם, המפר כל הוראה של תקנת-משנה זאת, או של כל הוראה או דרישה לפיה, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
עבירות
85. (1) כל אדם אשר -
(א) הוא חבר להתאגדות בלתי-מותרת, או פועל כחבר, או
(ב) מנהל, או עוזר להנהלת התאחדות בלתי-מותרת, או מחזיק בכל משרה או עמדה בהתאחדות בלתי-מותרת או תחת מרותה, או
(ג) עושה כל עבודה או מבצע כל שירות בשביל התאחדות בלתי-מותרת, אלא-אם יוכיח שהאמין בתום-לבב כי העבודה או השירות לא היו בשביל התאחדות בלתי-מותרת, או
(ד) נוכח בכל אסיפה של התאחדות בלתי-מותרת, או
(ה) מרשה או מניח שתיערך כל אסיפה של התאחדות בלתי-מותרת בבית, בנין או מקום כל-שהם, השייכים לו או מוחזקים בידו או בשליטתו, אלא-אם יוכיח שלא ידע על האסיפה ולא סייע לה בחשאי או שהאמין בתום-לבב כי האסיפה לא היתה אסיפה של התאחדות בלתי-מותרת, או
(ו) נמצא בחזקתו, במשמרו או בשליטתו ספר, חשבון, כתב-עת, עלון-יד, כרזה, עיתון או תעודה אחרת כל-שהם, או קרנות, סמלים או רכוש כל-שהם, השייכים להתאחדות בלתי-מותרת, או מתייחסים אליה או מוצאים על-ידה, או לטובתה, או שהם מיומרים להיות שייכים להתאחדות בלתי-מותרת, או מתייחסים אליה או מוצאים על-ידה או לטובתה, או
(ז) כותב או - בדרך אחרת - מכין או מייצר, מדפיס, כותב, במכונת-כתיבה או מעתיק באופן אחר, מפרסם, מציג, מוכר או מציג למכירה, מפיץ, מעביר או מטפל בידיו ביודעים, בכל דבר שנזכר בפסקה (ו), או
(ח) גובה, מקבל, דורש או תובע תרומה או תמיכה להתאחדות בלתי-מותרת או מתוך אמתלה שאלה נועדו להתאחדות בלתי-מותרת, או
(ט) פועל מטעם התאחדות בלתי-מותרת או כנציגה, בכתיבה, במלים, בסימנים או במעשים או בייצוג אחרים, במישרים או בעקיפים, בין שהדבר יסתבר כלמד מענינו, ובין מתוך העלאה על הדעת, או לימוד דבר מתוך דבר או בדרך אחרת, או
(י) (בוטלה).
יהיה צפוי להיות נשפט באופן תכוף בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי, וכן -
(א) אם נשפט באופן תכוף בבית משפט שלום - יהיה צפוי, משיתחייב בדין, למאסר של שנה אחת או לקנס של מאה לירות או לאותם מאסר וקנס כאחד;
(ב) אם נשפט באופן תכוף בבית משפט מחוזי - יהיה צפוי משיתחייב בדין, למאסר של עשר שנים או לקנס של אלף לירות או לאותם מאסר וקנס כאחד.
(2) בתקנה הזאת כולל המונח "תעודה" כל דבר שהוא רשומה של, או שבו נרשם, כל דבר, בין באותיות, ובין בספרות, בתווים, או בתמונות או בתיאור אחר, או ביותר מאחד מן האמצעים ההם.
(3) סעיפים 2 או 3 לפקודת מניעת טרור, התש"ח–1948:
פעילות בארגון טרוריסטי
2. אדם הממלא תפקיד בהנהלה או בהדרכה של ארגון טרוריסטי, או משותף בדיוניו או בקבלת החלטותיו של ארגון טרוריסטי, או משמש חבר בבית-דין של ארגון טרוריסטי, או נואם נאום-תעמולה באסיפה פומבית או ברדיו מטעם ארגון טרוריטי, ייאשם בעבירה, ובצאתו חייב בדין, יהא צפוי לעונש מאסר עד עשרים שנה.
[חברות באירגון טרוריסטי
3. אדם שהוא חבר בארגון טרוריסטי, ייאשם בעבירה, ובצאתו חייב בדין, יהא צפוי לעונש מאסר עד חמש שנים.]
(4) חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (רק העבירות שעונשן 10 שנים ומעלה)
...
דין מסתנן מזויין
4. מי שהסתנן כשהוא מזויין, או בחברת אדם מזויין או נתמך על ידי אדם מזויין, דינו - מאסר חמש עשרה שנה, ואם היה המסתנן או האדם כאמור מזויין בכלי יריה או חומר נפץ, או חומר מתלקח, דינו - מאסר עולם.
דין מסתנן שביצע עבירות מסויימות
5. מי שהסתנן וביצע פשע או עבירה שיש בה פגיעה ברכוש, שימוש בכוח או הפרת השלום, דינו - מאסר עולם.
...
דין מי שדרכו לתת מחסה או סעד אחר למסתנן
8. מי שנתן מחסה למסתנן, או נתן לו סעד אחר כדי להקל על הסתננותו או כדי להקל על שהותו שלא כדין בישראל ונוכח בית הדין לדעת שהוא כבר נתן מחסה או סעד כאמור, דינו - מאסר חמש עשרה שנה או קנס עשרת אלפים לירות או שני הענשים כאחד.
...
(5) סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005:
איסור פעולה ברכוש למטרות טרור
8. (א) העושה פעולה ברכוש במטרה לאפשר, לקדם או לממן ביצוע של מעשה טרור, או לתגמל בעבור ביצוע של מעשה טרור או במטרה לאפשר, לקדם או לממן פעילות של ארגון טרור מוכרז או של ארגון טרור, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ב) לענין סעיף קטן (א) –
(1) די שיוכח כי הפעולה נעשתה לאחת המטרות המפורטות בו אף אם לא יוכח לאיזו מטרה מביניהן;
(2) "במטרה" – לרבות תוך ראיה מראש לפחות את אחת האפשרויות המפורטות בו כאפשרות קרובה לוודאי;
(3) "לתגמל בעבור ביצוע של מעשה טרור" – אף אם מקבל התגמול אינו מי שביצע את מעשה הטרור או התכוון לבצעו.