חומר רקע
הנחיית יועץ/פ"מ – מדיניות האכיפה בעבירות של הלבנת הון כאשר עבירות המקור הן עבירות מס
רקע
הנחיה זו עניינה בעבירות הלבנת הון ברכוש אסור המתייחס לעבירות מקור שהן עבירות מס הקבועות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון: סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, סעיף 117 לחוק מע"מ וסעיף 98ג לחוק מיסוי מקרקעין.
לאחרונה תוקן חוק איסור הלבנת הון והתווספו לרשימת עבירות המקור המנויות בתוספת הראשונה לחוק עבירות .... כן נקבע כי עבירות אלו יהוו עבירות מקור בנסיבות המפורטות להלן [...]
מטרתה של הנחיה זו להבנות את שיקול דעת הפרקליט באשר לנסיבות בהן ראוי להוסיף אישום בעבירת הלבנת הון מקום שעבירת המקור נשוא ההלבנה הינה אחת משלושת העבירות המנויות לעיל, למעט עבירות הנוגעות לחשבוניות פיקטיביות המנויות בפרט 17 לתוספת הראשונה (להלן – עבירות מס).
לעניין התנאי של תחכום יובהר כי בתנאי זה ייכללו מקרים כגון: שימוש בתאגידים ומבנים משפטיים (נאמנויות), פתיחה וסגירה של תאגידים או שימוש במספר רב של תאגידים, צמצום בסיס המס על ידי שימוש במחירי העברה (מחיר שיש לייחס לעסקאות הנעשות בין צדדים שמתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים), חברות דיגיטליות ושימוש במקלטי מס, , העברת רכוש בין מדינות, תנועות סיבוביות, שימוש באנשי קש, שימוש מניפולטיבי בגופים פיננסיים, שימוש בזירות לסחר במטבע וירטואלי, בניית תוכניות מחשב מתוחכמות. וכן טיפולוגיה מוכרת של הלבנת הון, כפי שמפרסם מעת לעת ארגון FATF.
לגבי התנאי של ביצוע עבירת הלבנת הון בידי מי שאינו האדם החייב במס, יובהר כי בתנאי זה יכללו מצבים בהם עבירת הלבנת ההון בוצעה בידי צד ג', ולא כאשר אדם נוסף זולת העבריין היה שותף לעבירת המס, מבלי שביצע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. כך למשל, תנאי זה אינו מתקיים לגבי בן זוג של מעלים מס כאשר מעורבותו של בן הזוג מתמצית אך ורק בסיוע להעלמת המס עצמה.
מדיניות התביעה בהגשת כתבי אישום
עבירות של הלבנת הון לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק הן עבירות נפרדות מעבירות המקור, והן מאפשרות הטלת עונש נפרד ונוסף. לכן, הגשת כתב אישום בעבירה של הלבנת הון דורשת פגיעה בערך מוגן נוסף פרט לעבירת המקור.
הפגיעה בערך המוגן בחוק איסור הלבנת הון קיימת מקום שבו נעשתה פעולה של הסתרה והסוואה של הרכוש נשוא עבירות המס, מיקומו, זהות בעלי הזכויות בו ועוד, בדרך כלל כחלק מהחדרת פירות עבירת המקור לתוך הפעילות הפיננסית והעסקית הלגיטימית. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי, למשל, בהפקדת כספי המס שהועלמו לחשבונות על שם אנשים אחרים, לחשבונות בחו"ל, שימוש באנשי קש או בחברות קש, הקמת ישויות משפטיות מורכבות, ניצול המערכת הפיננסית או העסקית לצורך הסוואת מקור הרכוש, ערבובם בעסק אחר ועוד.
בית המשפט העליון (ע"פ 8235/05 בלס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 10.1.07)) הכיר בכך שחוק איסור הלבנת הון אינו מחייב נתק בין עבירת המקור ההופכת את הרכוש לרכוש אסור, לבין פעולת ההסתרה וההסוואה של אותו רכוש, המהווה עבירות הלבנת הון לפי החוק. ואולם, במקרים של "התמזגות" בין עבירת המקור לעבירת הלבנת ההון יש מקום להוסיף לכתב האישום אישום נפרד בעבירה של הלבנת הון, רק אם קיימת פגיעה בערך מוגן נוסף ונפרד מזה של עבירת המקור.
במקרים של הלבנה עצמית בעבירות המס האמורות, כאשר קיימת זהות רבה בין דפוסי העלמת המס לדפוסי הלבנת ההון, הפגיעה בערך המוגן הנפרד הינה מינימאלית ולפיכך, ככלל, אין הצדקה לאישום נוסף הנוגע להלבנת כספים אלו. לפיכך, הוספת אישום נוסף בגין עבירות של הלבנת הון לפי החוק ביחס לעבירות המקור האמורות דורשת פעולת הסתרה נוספת על הפעולות שגיבשו את עבירות המס.
נוכח אופיין המיוחד של עבירות מס ביחס לעבירות הלבנת הון כאמור לעיל והיסוד נפשי המיוחד של 'מטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס' שנדרש בהם, כעניין שבמדיניות לא יוגש כתב אישום בנוגע למעשים שמטרתם להסתיר רק את עצם ביצוע עבירת המס. כתב אישום בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק, יוגש מקום שבוצעו מעשים שמטרתם הסתרה או הסוואה של הרכוש האסור.
על יסוד אותו רציונאל, מובהר כי חרף עובדה שהגדרת "פעולה ברכוש" כוללת החזקה (ראו סעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון), אין, ככלל, מקום להגיש כתב אישום בעבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון נגד מבצע עבירת המקור, בגין עצם החזקת הרכוש, למעט במקרים חריגים, באישור פרקליט מחוז. מקרה חריג יכול להיות , למשל, אם עבירת המס בוצעה לגבי רכוש שהושג כתוצאה מעבירת מקור אחרת.
מדיניות הפרקליטות הינה ככלל, שלא להעמיד לדין בעבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון בגין "פעולה ברכוש" שעשה אדם, מקום שמדובר ברכוש אסור שמקורו עבירות מס בלבד (ושאחרת היה רכוש לגיטימי), והפעולה הינה שימוש ברכוש זה לצריכה עצמית, ולא העברה לאחרים ובסכומים סבירים. יובהר, כי הדברים אמורים מקום שהפעולה אינה פוגעת באפשרות לאתר את המקור של הרכוש האסור.
יודגש כי מדיניות אכיפה זו נוגעת למצבים בהם הלבנת ההון היא עצמית (self-laundering), כלומר על ידי מעלים המס עצמו, ואינה נוגעת למצבים בהם פעולת הלבנת ההון מתבצעת על ידי צד ג'. הטעם לכך הוא הקרבה הגדולה בין דפוסי העלמת המס לדפוסי הלבנת ההון, כאמור לעיל.
מדיניות התביעה בחילוט רכוש
הוראות החילוט בחוק איסור הלבנת הון מאפשרות לבקש את חילוט הרכוש של מלבין ההון בשווי רכוש ששימש לביצוע העבירה, איפשר את ביצוע העבירה, או שיועד לכך (סעיף 21 לחוק – להביאו במלואו).
תפיסה זמנית של רכוש לצורך חילוטו העתידי יכול ותעשה בשלב החקירה על ידי שוטר לפי הוראות הפסד"פ בהפנייה מסעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, ובשלב מאוחר יותר לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון המפנה לסמכויות שלפי פקודת הסמים המסוכנים, באישור בכתב של פרקליט המחוז, כדי להבטיח כי תפיסה זו לא לא תפגע מעבר לנדרש בהמשך פעילות עסקו של החשוד (לרבות במי שאינם קשורים לביצוע העבירה כגון עובדיו, לקוחותיו, ספקיו, נושיו וכו') מחד, ולאפשר חילוטו של רכוש בר חילוט בסוף ההליך, מאידך.
במקרים בהם עורבב הרכוש שמקורו בעבירת המס ברכוש לגיטימי אחר הופך גם הרכוש הלגיטימי לרכוש אסור בר חילוט לפי סעיף 21 (ע"א 6212/14 מדינת ישראל נ' גא'סה, ע"פ 2333/07 תענך). מובן כי סמכות זו של פרקליט מחוז צריכה להיעשות במידתיות בהתחשב בקווים המנחים הבאים: חלקו היחסי של הרכוש האסור ברכוש הלגיטימי, מידת הפגיעה בערך המוגן הנוסף, שיטתיות, תחכום או מורכבות ההסתרה, החשש שהרכוש ישמש להמשך ביצוע עבירות (מניעה מצבית), זיקה לארגוני פשיעה ולארגוני טרור.
כך למשל, כאשר מדובר ברכוש אסור שמקורו בעבירות מס שעורבב בעסק הפועל באופן חוקי, אשר מוכח כי מקורותיו אינם נובעים מכספי עבירות, ובעסק מעורבים צדדים שלישיים שאינם קשורים לעבירות, במישרין או בעקיפין, ככלל לא יתבקש צו חילוט זמני מכוח סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים שיהיה בו כדי לשבש באופן מהותי את פעילותו של העסק, והמדינה תסתפק במצב כזה בצו חילוט זמני רק על חלקו של הרכוש, ובהטלת שיעבוד ומתן ערבויות מתאימות, לרבות ערבויות אישיות, שיינתנו להבטחת החילוט הסופי היה וייקבע בסוף ההליך על ידי בית המשפט. למען הסר ספק – הנחיה זו אינה עוסקת בנושא הגבייה האזרחית של מס מהנישום, ובכלל זה באמצעות פקודת המסים (גבייה) והטלת עיקולים.
גם בבקשה לחילוט סופי יש לפעול על פי העקרונות דלעיל. במקרים בהם הוכח כי מקורו של הרכוש האסור הינו בעסקים לגיטימיים, והרכוש הינו רכוש אסור, אך בשל עבירות מס שבוצעו, יש ליתן לכך משקל בקביעת היקף הרכוש שחילוטו מבוקש, כדי לתת ביטוי להיבט המעין עונשי והמניעתי שבחילוט מחד, תוך שקילת השיקול שלא יצא חוטא נשכר ("הוצאת בלעו של גזלן מפיו") קרי האם שולמו בינתיים כל המיסים מצידו של העבריין (הסרת מחדל), מאידך.