חומר רקע
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט 13 בדצמבר 2015
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה א' בטבת התשע"ו
הצעת חוק המאבק בטרור – פרק ה': "עצור בעבירת טרור חמורה – הוראות מיוחדות"
ו-הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4) – הארכת תוקף (ה"ח מ-977)
מסמך רקע לדיון הקבוע ליום 14.12.15
תמצית
1. הממשלה מבקשת להאריך בשנתיים נוספות, את הוראת השעה הקובעת הסדרים מיוחדים בעניין מעצרו של עצור החשוד בעבירת ביטחון, בנוסח הקיים, הכולל את האיזונים שקבעו ועדת החוקה והכנסת לשמירה מרבית על הזכות לחרות, על מנת שבתקופה זו תסיים הוועדה את דיוניה בהצעת חוק המאבק בטרור.
2. בנוסף, בפרק ה' בהצעת חוק המאבק בטרור, מוצע להפוך את ההסדר הקיים בהוראת השעה להסדר קבוע, בשינויים מסוימים, שעיקרם שינויים ברשימת עבירות הביטחון, לפי ההגדרות החדשות של עבירות הטרור המוצעות.
3. לבסוף, מוצע בסעיף 57 להצעת חוק המאבק בטרור לתת סמכות חדשה לגורמי האכיפה למנוע פגישה של עצור החשוד בעבירת טרור חמורה עם עורך דינו, אם עורך הדין (או עו"ד אחר ממשרדו) מבקש להיפגש עם מספר עצורים הנחקרים באותה חקירה, והפגישה עלולה לשבש את החקירה.
רקע
חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון)(הוראת שעה), התשס"ו–2006 (להלן, הוראת השעה, או, החוק) נחקק בשנת 2006, לאחר סיום הממשל הצבאי באזור חבל עזה, במטרה להסדיר את הסמכויות של רשויות החקירה לגבי עבירות ביטחוניות. החוק קבע כי ניתן, בתנאים מסוימים, להשהות הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט לתקופה של 96 שעות (סעיף 3); האריך את תקופת המעצר האפשרית של עצורים בעבירות ביטחון לפני הגשת כתב אישום ל-20 ימים (סעיף 4); איפשר קיום דיון בהארכת מעצרו של העצור (וכן בעיון חוזר ובערר) שלא בנוכחותו בתנאים מסוימים (סעיף 5), אך בנוכחות סניגור (סעיף 6); והחיל חובה על שר המשפטים לדווח לוועדת החוקה על יישום החוק, כל חצי שנה. ההסדרים נקבעו בהוראת שעה, כדי לאפשר למדינה לחוקק חוק "שיסדיר את מכלול הסמכויות הנדרשות לצורך סיכול פעולות טרור וחקירת עבירות ביטחון" (ה"ח הממשלה תשס"ו מס' 206). בשנת 2007 הוארכה הוראת השעה ב-3 שנים נוספות, עד ליום 29 בדצמבר 2010.
ביום 11.2.2010, ביטל בית המשפט העליון, בבש"פ 8823/07 (פלוני), את סעיף 5 דאז להוראת השעה, בעניין דיונים שלא בנוכחות העצור. בית המשפט קבע שהוראות הסעיף פגעו בזכותו של חשוד בעבירת ביטחון להליך פלילי הוגן, בצורה שאינה מידתית.
לכן, לקראת סוף שנת 2010, חוקקה הכנסת את תיקון מס' 2 להוראת השעה, בו האריכה אותה בשנתיים נוספות, אך עם שורה של תיקונים מהותיים שלטעמה ענו על הערות השופטים שדנו בחוק, שמטרתם הייתה לערוך איזון חדש בין הזכות לחרות ולהליך הוגן לבין האינטרס להגן על בטחון המדינה. איזון חדש זה, לדעת המחוקק, נעשה בהתחשב בהערות השופטים בבש"פ פלוני הנ"ל, אך תוך שמירת הכלים החיוניים לחקירה של עבירות ביטחון חמורות. יש לציין שקיימת חקיקה נוספת שרלבנטית לחקירת עצור החשוד בעבירת ביטחון שבה נעשה איזון שונה מזה שנקבע בהוראת השעה – לדוגמא, הצו שחל באזור יהודה ושומרון (צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע–2009), וכן החוק שחל על לוחמים בלתי-חוקיים (חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב-2002). בשני אלה, הסמכויות הנתונות לרשויות החקירה ועילות המעצר רחבות בהרבה, וכן גם פרקי הזמן והאפשרות לדון במעצרו של עצור שלא בפניו.
בשל הבחירות לכנסת התשע-עשרה, הוארך אוטומטית תוקפה של הוראה השעה במספר חודשים מכוח סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, ובאפריל 2013 האריכה הכנסת את תוקפה עד ל-31 בדצמבר 2015. לפי הוראות החוק, הוועדה קיבלה לכל אורך השנים דיווחים כל חצי שנה ועקבה אחרי יישומו של החוק. הדיווחים האחרונים שהוגשו לוועדה מלמדים שהשימוש בהוראות החוק הוא זהיר ונדיר, כפי שהתכוון המחוקק, ובניגוד לחששות ששהעלו גורמים שונים בעת הליך החקיקה.
עיקרי הוראות החוק והצעת החוק
מטרתה של הוראת השעה, כאמור, היא להסדיר סמכויות שונות של רשויות החקירה בעבירות ביטחוניות, המפורטות ברשימה סגורה בסעיף 1 להוראת השעה. מוצע בסעיף 49 להצעת חוק המאבק בטרור לשנות את הרשימה, כפי שנפרט להלן. בחקירת עצור החשוד באחת מהעבירות המנויות, החוק מאפשר לרשויות החקירה לסטות מהכללים הרגילים החלים בעת חקירת חשוד (הקבועים בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו–1996 (להלן, חוק המעצרים)) בהקשרים הבאים (לפירוט – ר' טבלאות השוואה בסוף המסמך):
השהיית הבאת העצור לפני שופט: סעיף 3 להוראת השעה, שמוצע לקבוע כסעיף 51 לחוק המאבק בטרור, מאפשר לרשויות החקירה להשהות את הבאת החשוד לפני שופט אחר מעצרו, לתקופה מירבית של 96 שעות. בכל שלב של ההשהיה (עד 48 שעות, עד 72 שעות, ועד 96 שעות), נקבעו עילות מחמירות להפעלת הסמכות, וכן דרוש אישור של דרג בכיר להשהייה (כולל, בשלב האחרון, הוראה של בית המשפט לבקשת ראש השב"כ בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, לאחר דיון שלא בנוכחות העצור).
מעצר על ידי בית המשפט: סעיף 4 להוראת השעה, שמוצע לקבוע כסעיף 52 לחוק המאבק בטרור, קובע כי על אף ששופט רשאי לצוות על מעצרו של חשוד לצורכי חקירה בכל עבירה "רגילה" לתקופה שלא עולה על 15 ימים, בעבירות ביטחון, יהיה הוא רשאי לצוות על מעצר לתקופה של עד 20 ימים, אם שוכנע כי קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם; בנוסף, על אף ששופט רשאי להאריך את מעצרו של חשוד לצרכי חקירה בכל עבירה "רגילה" לתקופה שלא עולה על 15 ימים כל פעם, ולתקופה כוללת שלא עולה על 30 ימים, אלא אם ביקש היועץ המשפט לממשלה להאריך את המאסר מעבר לכך, בעבירות הביטחון, יהיה רשאי השופט להאריך את מעצרו של חשוד לתקופה כוללת שלא עולה על 35 ימים ללא בקשה מיוחדת של היועץ המשפטי לממשלה.
דיון בהארכת מעצרו של העצור שלא בנוכחותו: סעיף 5 להוראת השעה, שמוצע לקבוע כסעיף 53 לחוק המאבק בטרור, מאפשר, במקרים נדירים, לקיים דיון בהארכת מעצרו של עצור החשוד בעבירות ביטחון שלא בנוכחותו. אם וכאשר השופט שהורה על מעצרו של החשוד בנוכחותו הורה על מעצר לתקופה הקצרה מ-20 ימים (כפי שכתבנו לעיל, לפי סעיף 4, רשאי השופט, בנוכחות העצור, להורות על מעצר לתקופה של עד 20 ימים), ובתוך 20 הימים מיום מעצרו, יש צורך, לדעתו של ראש אגף החקירות בשב"כ, להאריך את מעצרו שלא בנוכחותו, שכן "אם תופסק החקירה [כדי להביא את העצור לדיון] קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם", רשאי שופט של בית המשפט העליון, לבקשת ראש אגף החקירות ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, לקיים דיון שלא בנוכחות העצור ולהאריך את מעצרו. כל הארכה כאמור לא תעלה על 72 שעות כל אחד; סך כל התקופות שיוארכו ללא נוכחות העצור לא יעלה על 144 שעות; ובכל מקרה, סך תקופת המעצר לא יעלה על 20 הימים ממועד הדיון שהתקיים בנוכחותו.
בקשה לעיון חוזר וערר בנוגע למעצר: סעיף 5א להוראת השעה, שמוצע לקבוע כסעיף 54 לחוק המאבק בטרור, מוסיף תנאי מקדמי לקיום דיון בבקשה לעיון חוזר בנוגע למעצרו של החשוד, וקובע שבית המשפט יקיים דיון מקדמי בבקשה כדי לברר אם התקיימה העילה לעיון חוזר לפי סעיף 57 לחוק המעצרים; דיון מקדמי זה, קובע הסעיף, יתקיים שלא בנוכחות העצור. גם הדיון בבקשה עצמה לעיון חוזר, יכול שיתנהל שלא בנוכחות העצור, לבקשת ראש אגף החקירות בשב"כ, אם שוכנע בית המשפט כי אם תופסק החקירה, "קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם".
סעיף 5ב להוראת השעה, שמוצע לקבוע כסעיף 55 לחוק המאבק בטרור, קובע כי ערר על החלטת בית המשפט בעניין מעצרו של חשוד בעבירות ביטחון (שטרם הוגש נגדו כתב אישום) יוגש לבית משפט בתוך 30 שעות ממועד מתן ההחלטה (במקום 30 ימים בעבירות רגילות), אלא אם בית המשפט האריך את המועד בעת שהורה על המעצר; הסעיף עוד קובע כי בית המשפט יקיים את הדיון בערר בתוך 24 שעות מעת ההגשה. גם דיון בערר יכול שיתקיים שלא בנוכחות העצור, לבקשת ראש אגף החקירות בשב"כ, אם שוכנע בית המשפט כי אם תופסק החקירה, "קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם".
שני סעיפים אלה הוספו על מנת לאזן בין הצורך לאפשר עיון חוזר וערר במעצר ובד בבד למנוע שימוש בכלים אלה באופן חוזר ונשנה, כטקטיקה, על מנת להפסיק את החקירה.
כללים בנוגע לדיון שלא בנוכחות העצור: סעיף 5ג, שמוצע לקבוע כסעיף 56 לחוק המאבק בטרור, מבהיר כי אם חדלה העילה שבשלה לא הובא עצור לדיון, הוא יובא לפני שופט בהקדם האפשרי (ולא יאוחר מ-24 שעות לאחר שחדלה להתקיים העילה). החלטה שהתקבלה בדיון שלא בנוכחות העצור תובא לידיעת העצור בהקדם האפשרי, אלא אם בית המשפט קבע אחרת, לבקשת המדינה, אם יש בכך כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם (או, במקרה של החלטה בדיון מקדמי בעיון חוזר, אם יש בכך כדי לפגוע פגיעה ממשית בחקירה. בנוסף, סעיף 6 להוראת השעה, שמוצע לקבוע כסעיף 56(ג) לחוק המאבק בטרור, קובע כי כל דיון שלא בנוכחות העצור יתקיים בנוכחות סניגורו, ואם אינו מיוצג, ימנה השופט לעצור סניגור.
דיווחים: לפי סעיף 8 להוראת השעה, ידווח שר המשפטים לוועדת החוקה מדי חצי שנה על יישום החוק, בין היתר על מספר המקרים בהם נעשה שימוש בסמכויות המנויות בסעיף. (לא מוצע סעיף דיווח בהצעת חוק המאבק בטרור).
מניעת פגישה של עורך דין עם יותר מעצור אחד באותה חקירה – הוראה חדשה
בסעיף 57 להצעת חוק המאבק בטרור, מוצע לאפשר למשטרה ולשב"כ למנוע פגישה של עצור החשוד בעבירת טרור חמורה עם עורך דינו, אם עורך הדין (או עו"ד אחר ממשרדו) מבקש להיפגש עם כמה עצורים הנחקרים באותה חקירה, והפגישה עלולה לשבש את החקירה. מניעת הפגישה תהיה לתקופה של עד 30 ימים, ואפשר שתהיה לתקופה העולה על 30 ימים, באישור היועץ המשפטי לממשלה. העצור רשאי לערור על ההחלטה לפני נשיא בית משפט מחוזי, ובהעדרו – לפני סגן הנשיא של בית משפט מחוזי, ועל החלטת בית המשפט ניתן לערור לפני בית המשפט העליון שידון בענין בשופט אחד.
הערות לדיון
א. כאמור, כעת הממשלה מבקשת להפוך את הוראת השעה להוראה קבועה. לאור הניסיון שהצטבר בעשור האחרון (ור' להלן לעניין זה את סיכום הדיווחים שהובאו בפני הוועדה במשך השנים), אנו מניחות כי רוצים לשמר את הסמכויות למקרים הנדירים הללו. מוצע שהוועדה תשמע הסברים לעניין זה (הצורך בכל אחת מהסמכויות).
ב. בכל מקרה אנו מציעות לשמר את סעיף הדיווח לוועדה על מנת להמשיך ולעקוב אחרי הפעלת הסמכות החריגה. חשיבות המעקב אינו רק בזמן של הוראת שעה.
ג. בהצעת חוק המאבק בטרור, מוצע לאפשר את שימוש הסמכויות הקבועות היום בהוראת השעה כאשר העצור חשוד ב"עבירת טרור חמורה", שמוצע להגדיר כך:
"עבירת טרור חמורה" – עבירת טרור שהיא אחת מאלה:
(1) עבירה לפי חוק זה, למעט עבירה לפי סעיפים 25(א), 27(א) ו-(ג) 28 ,35 ו-36;
(2) עבירה המהווה מעשה טרור שדינה, לאחר החמרת הענישה לפי סימן ד' בפרק ד', מאסר חמש שנים או יותר"
ההגדרה שהוועדה אישרה ל"מעשה טרור" כוללת מעשים שנעשו מתוך מניע מדיני או דומה לו, ומטרה לזרוע פחד ובהלה בציבור או לאלץ ממשלה לעשות מעשה, כשהמעשים עצמם יש בהם חומרה מצד עצמם, וברובם הם עלולים לפגוע בחיי אדם או בגופו בצורה חמורה.
העבירות שהן עבירות טרור חמורות, לפי הצעת חוק המאבק בטרור:
סעיף 23. עמידה בראש ארגון טרור
סעיף 24. מילוי תפקיד ניהולי או פיקודי בארגון טרור
סעיף 25(ב) ו-(ג). חבר בארגון טרור הנוטל חלק בפעילות הארגון, או המגייס חבר לארגון
סעיף 26. מתן שירות או העמדת אמצעים לארגון טרור
סעיף 27(ב). פרסום קריאה, שבח, הזדהות וכו' למעשה טרור
סעיף 29. אי-מניעת מעשה טרור
סעיף 30. איום בביצוע מעשה טרור
סעיף 31. הכנה לביצוע מעשה טרור
סעיף 32. אימונים או הדרכה למטרות טרור
סעיף 33. פעולה או עסקה בנשק, בחומר מזיק או במיתקן רגיש למטרות טרור
סעיף 34. איסור פעולה ברכוש למטרות טרור
סעיף 37. הפרת חובות דיווח
סעיף 38. הפרת צו חילוט, צו זמני או צו תפיסה מינהלי
סעיף 39. הפרת צו למניעת פעילות או צו להגבלת שימוש במקום
ההערה המרכזית שיש לנו לגבי התיקון קשורה לרשימת העבירות. אנו מבקשות להעיר שבהצעה כאן יש גם החמרה לעומת הוראת השעה ותוספת של עבירות שחלקן אינן חמורות דיין (כגון מתן שירות, הפרת חובות דיווח או צו חילוט, הפרת צו למניעת פעילות, והעיקר – הוספת החברות). לגבי הסעיפים האחרים, שאינם שייכים לרשימת העבירות, ב"סיבובים הקודמים" של הוראת השעה עשינו את המרב על מנת ליצור נוסח מאוזן שמתחשב גם בהערות בית המשפט ועדיין יהיה אפקטיבי מבחינת רשויות הביטחון, ולפיכך לגביהם אין לנו רעיונות כיצד ניתן לתקן את הסעיפים ועדיין לתת כלי שמועיל להשתמש בו בידי רשויות הביטחון. ואולם לגבי העבירות המנויות בהגדרה, חלקן אינן חמורות דיין כדי להצדיק את הפעלת הסמכויות החריגות שמוצעות כאן. מאידך גיסא, הושמטו כאן עבירות מחוק העונשין שיש צורך לבחנן ואולי להוסיפן לרשימה. ככלל אנו סבורות שהן לגבי הוראה זו והן לגבי סעיף שעניינו מניעת מפגש עם עורך דין לפי סעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), המדיניות צריכה להיות דומה. אנו סבורות שכאן יש צורך ברשימה מעט מצמצת יותר, שכן הסמכות יכולה להביא לפגיעה קשה יותר בחשוד, אך לא היינו מבחינות בין עבירות הכלולות בחוק זה לבין עבירות הכלולות בחוק העונשין (כגון, ריגול או בגידה).
לכן אנו מציעות לקבוע כי פרק ה' יחול על עבירה המהווה מעשה טרור שדינה, לאחר החמרת הענישה מאסר שבע שנים או יותר, וכן להוסיף את העבירה של מי שמתאמן לביצוע מעשה טרור, שדינו פחות מזה.
ד. בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (היוועצות עם עורך דין בעבירות ביטחון), שמונחת על שולחן הוועדה, מוצע תיקון נוסף שעניינו סעיף 35 לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים), שמסדיר מחדש את הסמכות לדחות פגישה של עצור החשוד בעבירות ביטחון עם עורך דין. מוצע לשמוע הסבר מדוע תיקון זה אינו חלק מחוק המאבק בטרור. אנו סבורות כי סעיף 57 להצעת החוק, שעניינו מניעת מפגש של עורך דין שמטפל בכמה חשודים באותה חקירה, צריך להיות קשור וצמוד להסדרים ולתיקונים של סעיף 35, ושני הסעיפים צריכים להיות בחוק המאבק בטרור או בחוק סדר הדין הפלילי, אך לא בנפרד. נראה לנו לפצל את סעיף 57 ולהצמידו לדיונים בסעיף 35 הנ"ל.
ה. מכל מקום, לעניין ההסדר שכן מוצע בסעיף 57 להצעת החוק, מניעת פגישה של עורך דין עם יותר מעצור אחד באותה חקירה, נציין כי המוצע מתווסף לסמכות הכללית למנוע מפגש עם עורך דין לפי סעיף 35 האמור, ולכן מוצע להבין מדוע שתי הסמכויות נדרשות. ככלל, יש לעצור זכות להיות מיוצג על ידי עורך דין לפי בחירתו, (שיש הרואים בה חלק מהזכות להליך ההוגן במשפט פלילי), אך קיימים סייגים לכלל זה, בין היתר לפי סעיף 14 לחוק סדר הדין הפלילי, שקובע כי "אישר שר הבטחון בכתב כי בטחון המדינה מחייב סייג זה, לא יהיה חשוד או נאשם זכאי להיות מיוצג – אם בהליכי חקירה בעבירה ואם בהליכים לפני שופט או בית משפט – אלא ביד אדם שאושר באישור בלתי מסוייג לשמש סניגור לפי סעיף 318 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955." כמו כן, חוק סמכויות שעת-חרום (מעצרים), התשל"ט- 1979 וחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב-2002, מאפשרים לשר המשפטים להגביל את זכות הייצוג בהליכים לפי החוק למי שיש לו אישור כאמור.
וראו לעניין זה את דברי השופט עמית ב בג"ץ 2284/15 צדקי מקת נ' שר הביטחון:
"אין חולק כי הזכות לייצוג היא זכות יסוד, וכבר לפני שנים רבות, הכיר בית משפט זה כי היא כוללת "לא רק הייצוג על-ידי עורך-דין כלשהו, אלא על-ידי עורך-דין לפי בחירת המרשה דוקא בהתחשב עם האמון בין עורך-דין למרשו" (בג"ץ 193/67 חביב נופל קהווג'י נ' נציב בתי הסוהר, פ"ד כא(2) 183 (1967)). "אכן, נקודת המוצא לדיון היא זכותו של אדם, ואסיר בכלל זה, להיות מיוצג בידי עורך-דין על-פי בחירתו..." (בג"ץ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח נ' השר לביטחון פנים, פ"ד נח(2) 746, 754 אותיות ב-ג והאסמכתאות שם (2004), ההדגשה במקור – י"ע). הזכות של נאשם לבחור את עורך דינו נובעת הן מיחסי האמון הנדרשים ביחסי שליחות בכלל וביחסי עו"ד-לקוח בפרט, והן כחלק מ"האוטונומיה של הנאשם להחליט בעצמו על דרך ניהול הגנתו" (ע"פ 5889/01 אלי נחום נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 817, 825 (2005)).
עמד על כך הנשיא ברק בבש"פ 5136/98 נחום מנבר נ' מדינת ישראל (26.8.1998):
"נקודת המוצא העקרונית הינה כי חירותו של כל אדם - פרי האוטונומיה של הרצון הפרטי - היא למנות לעצמו שלוח כרצונו. חירות זו היא בעלת חשיבות כאשר השלוח הוא עורך-דין. חשיבות מיוחדת יש לה, לזכות זו, כאשר הפרקליט מייצג את הפרט כנגד השלטון. חשיבותה העליונה מתבטאת בייצוג חשוד או נאשם בהליכים פליליים ....זכותו של עציר (ולענייננו - גם אסיר) להיפגש עם עורך דינו הוכרה אף היא כזכות יסוד ה'נגזרת מזכותו של האדם לחרות אישית'... אכן, אין המדובר בזכויות מוחלטות, אלא בזכויות יחסיות העשויות לסגת מפני אינטרסים אחרים (שם), וכך נעשה גם בענייננו" (הדגשה הוספה – י"ע).
כאמור, אין מדובר בזכות מוחלטת, וקיימים מספר הסדרים חוקיים המטילים מגבלות על זכות הייצוג מטעמים של בטחון המדינה תוך הפנייה לסעיף 318 לחש"ץ, כלהלן: סעיף 8(ב) לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979; סעיף 323 לחש"ץ שעניינו חקירה מוקדמת וחקירת סיבות מוות לפני שופט חוקר; סעיף 23(3) לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968; סעיף 6(ב) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002."
הזכות לבחור עו"ד לא אמורה להוות כסות לביצוע עבירות. אולם, יש לוודא כי הפגיעה בזכות זאת נעשית במקרים המתאימים. הערה מרכזית לעניין זה היא האפשרות למנוע את הפגישה ללא הגבלת זמן. כמו כן, העילה המוצעת רחבה ומן הסתם תמיד תתקיים לפי השקפת גורמי הביטחון. לכן אנו מציעות כי סמכות זו תתאפשר כאשר הפגישה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת עבירה שהיא עבירת טרור חמורה, וכן לא לאפשר מניעת פגישה כאמור מעבר לתקופה המנויה בסעיף 35 לחוק המעצרים, ולפי הפרוצדורה שקבועה שם.
בנוסף, לא ברור היחס בין הסעיף החדש לבין סעיף 35 לחוק המעצרים (מניעת פגישה עם עורך דין), או סעיף 14 לחסד"פ (ייצוג על ידי עורך דין מורשה "ביטחונית"). האם תינתן לעצור את הזכות לפנות לעורך דין אחר בהקדם, לפי בחירתו? האם תהיה לו זכות לייצוג (לפחות זמנית) על ידי הסנגוריה הציבורית?
ההיסטוריה החקיקתית
עם סיום הממשל הצבאי באזור חבל עזה, בוטלו סמכויות החקירה שהיו לרשויות החקירה מכוח תחיקת הביטחון באזור. אולם, גם לאחר סיום הממשל הצבאי בעזה, טענו הרשויות שהן זקוקות לסמכויות אכיפה רחבות יותר מאלו הקבועות בחוק המעצרים ביחס לחקירת עצור בעבירת ביטחון, בשל המאפיינים המיוחדים של חקירה כאמור. לכן, בשנת 2005, הגישה הממשלה הצעת חוק, "הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (עצור שאינו תושב, החשוד בעבירת ביטחון – הוראת שעה), התשס"ו–2005", במטרה להסדיר את הסמכויות הנדרשות לרשויות החקירה לצורך חקירתם של עצורים החשודים בביצוע עבירות ביטחון, שנעברו בנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש לפגיעה בביטחון המדינה, וכן בזיקה לפעילות טרור.
התקיימו שני דיונים בהצעה במהלך הכנסת ה-16, ביום 16.3.06 וביום 20.3.06, אשר הובילו לשינויים משמעותיים בהצעת החוק הממשלתית, שנעשו על ידי ועדת החוקה חוק ומשפט:
תחולה שוויונית של החוק – הוחלט, כי אין מקום לייחד את הצעת החוק רק לחשודים שאינם תושבי המדינה, כפי שהוצע על ידי הממשלה. ביסוד החלטת הוועדה עמדו הן הטענות השונות שהועלו בוועדה בדבר החשש להפליה, וכן התפיסה כי מאפייניה של חקירת ביטחון אשר צוינו על ידי גורמי הביטחון (דהיינו קשיים באיסוף מידע מודיעני וביצוע עבירות מתוך מניע אידיאולוגי), יכולים להיות נכונים גם לגבי חשודים שאינם זרים.
צמצום הגדרה של "עבירת ביטחון" – הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע כי החוק יחול על כל עבירות הביטחון המנויות בחוק המעצרים ובנוסף, על מספר עבירות נוספות שבחוק העונשין, אשר נעברו בנסיבות של פגיעה בביטחון המדינה או בזיקה לפעילות טרור. הועדה החליטה לצמצם את הרשימה ולהשמיט ממנה עבירות "פאסיביות" ועבירות ביטוי.
צמצום העילה לשם השהיה של הבאת עצור בעבירות ביטחון לפני שופט – הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע כי השהיית הבאת העצור, ע"י קצין ממונה לתקופה של 48 שעות, ובאישור הגורם המאשר לתקופה של 96 שעות, תתאפשר אם "צורכי החקירה מחייבים זאת". הועדה החליטה כי יש להחמיר בעילה הנדרשת, וקבעה כי קצין ממונה יוכל להשהות הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט לתקופה של 48 שעות מתחילת המעצר, רק אם שוכנע כי "הפסקת החקירה לצורך הבאת העצור עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה". כן הוחלט כי קצין ממונה יוכל, באישור הגורם המאשר, להשהות הבאת העצור לתקופה של 48 שעות נוספות, וזאת בהחלטה מנומקת בכתב ורק אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת העצור תביא לפגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם. צמצום העילה נבע בין היתר מהתייחסות הוועדה לזכות לחירות ולחיוניות הביקורת השיפוטית על הליך מעצר. (ור' להלן את הצמצום הנוסף שנעשה במסגרת תיקון מס' 2 לחוק בסעיף 3 לעניין הסדר זה.)
הקטנת מספר הימים במעצר לפני הגשת כתב אישום – הועדה החליטה כי שופט יהיה רשאי להורות על מעצרו של החשוד, בנוכחותו, לתקופה שלא תעלה על 20 ימים, בהתאם להצעת הממשלה. בניגוד להצעת הממשלה להעמיד גם את תקופות הארכת המעצר הנוספות שרשאי שופט לצוות על 20 ימים כל אחת, החליטה הועדה כי תקופות אלו יישארו כנוסחן בחוק היום, היינו-15 ימים. בהתאמה, החליטה הועדה כי אישור היועץ המשפטי לממשלה יידרש לבקשה להארכת מעצר לתקופה שמעבר ל-35 ימים, ולא 40 ימים, כהצעת הממשלה. (הסדר זה, שנקבע בסעיף 4(2) לחוק, שונה בהמשך.)
דיון בהארכת המעצר שלא בנוכחות עצור בעבירת ביטחון – הועדה החליטה כי בית המשפט יהיה רשאי לקיים דיון בעניין הארכת מעצר ללא נוכחות העצור, לבקשת המדינה ובאישור הגורם המאשר, אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת העצור תביא לפגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם או שיש בה כדי לסכל מניעת עבירת ביטחון. בדיון כאמור לא יוכל בית המשפט להאריך את מעצרו של העצור לתקופה שתעלה על 20 ימים ממועד הדיון שהתקיים בנוכחותו. הצעת החוק הממשלתית לא כללה הוראה המנחה את בית המשפט באשר לשיקול הדעת בשאלת נוכחות העצור. החלטת הועדה מייחדת דיונים אלו אך ורק לחקירות שנועדו לסכל עבירת ביטחון חמורה. (הסדר זה, שנקבע בסעיף 5 לחוק דאז, היה במוקד הדיון בבית המשפט העליון בשנת 2010, ושונה בתיקון מס' 2 לחוק.)
דיון בערר ובבקשה לעיון חוזר שלא בנוכחות עצור בעבירות ביטחון כחריג, ולא ככלל – הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע כי ככלל, יתקיימו דיונים אלו שלא בפני העצור, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. הועדה החליטה כי מכיוון שהכלל הקבוע בחוק סדר הדין הפלילי הוא כי הדיון יערך בנוכחות העצור, אין להעביר את הנטל אל העצור. על כן, הוחלט כי על המדינה לבקש, באישור הגורם המאשר, כי הדיון יתקיים שלא במעמד העצור. בנוסף, הועדה החליטה כי הצעת החוק תכוון את שיקול הדעת של בית המשפט בעניין זה. על כן, הוחלט כי בית המשפט יורה על קיום הדיון ללא נוכחות העצור רק אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת העצור עלולה לגרום לפגיעה ממשית בחקירה. (גם הסדר זה שונה במסגרת תיקון מס' 2 לחוק.)
הוספת הוראה בדבר ייצוג בידי סניגור – הועדה החליטה להוסיף הוראה להצעת החוק לפיה כל דיון בלא נוכחות העצור, היינו – הארכת מעצר, ערר, עיון חוזר ובקשה לדחיית פגישה עם עורך דין, יתקיים בנוכחות סניגורו של העצור, ואם אינו מיוצג, ימנה לו השופט סניגור. הוראה זו באה לצמצם את הפגיעה בזכויותיו של העצור ולהבטיח כי זכויות אלו ייוצגו בדיון ככל הניתן, על אף היעדר העצור עצמו.
ועדת החוקה אף הקימה צוות מצומצם שקיבל נתונים ומידע מרשויות הביטחון והשתכנע, וכך גם דיווח למליאת הועדה, שפרקי הזמן המבוקשים – נדרשים.
הדיון בהצעה הסתיים ביום 26.6.06. מספר שינויים נוספים הוכנסו לחוק בשלב זה:
פיצול סעיף מוצע על דחיית פגישת עצור בעבירת ביטחון עם עורך דין – הצעת החוק הממשלתית ביקשה להאריך את התקופה המרבית האמורה בחוק המעצרים ל-50 ימים. לפי הצעת החוק הממשלתית, דחיית הפגישה לאחר 21 הימים שבחוק המעצרים, יכול שתעשה רק בעילה האמורה בסעיף 35(א)(3) – אם "מניעת הפגישה דרושה כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם". הועדה החליטה, בין השאר לאור הבנתה כי הנורמה המצויה בחוק המעצרים עצמו אינה תואמת את הסטנדרטים הבינלאומיים הנוהגים, לפצל את הסעיף המוצע מהצעת החוק, ולאפשר ניסיון של מספר חודשים בשימוש בחוק בלי הסעיף המוצע. ואכן, הממשלה לא בקשה עוד לתקן את ההסדר הקיים ולהחמירו.
הוספת גורם מאשר בהשהיית הבאת עצור לפני שופט מעבר ל-72 שעות – הצעת החוק הממשלתית ביקשה לקבוע כי ב-48 שעות הראשונות של ההשהיה, הגורם המאשר יהיה הקצין הממונה,; ומעבר ל-48 שעות הגורם המאשר יהיה ראש מחלקת חוקרים בשב"כ, או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב שראש אגף החקירות הסמיכו לכך. הוועדה החליטה כי יש צורך בגורם מאשר נוסף להשהיית הבאת העצור מעבר ל-72 שעות, ונקבע שזה יהיה ראש אגף בשירות הביטחון, או סגנו. (גם הסדר זה תוקן במסגרת תיקון מס' 2 לחוק.)
הוספת סעיף דיווח – הוועדה החליטה להוסיף סעיף, שלא היה קיים בהצעה הממשלתית, לפיו ידווח שר המשפטים לוועדת החוקה מדי שישה חדשים על יישום החוק, כולל דיווח פרטני על מספר המקרים בהם השתמשו בסעיפים שונים בחוק. חברי הכנסת סברו כי הדיווח יאפשר פיקוח הדוק, וביקורת, על מימוש החוק, והבטחה שבכלים המיוחדים ייעשה שימוש רק במקרים חיוניים ונדירים.
בסופו של הדיון, החליטה הוועדה לאשר את הצעת החוק כהוראת שעה שתעמוד בתוקף לשנה וחצי. מליאת הכנסת העבירה את החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ביום 27.6.06. בסוף שנת 2007, האריכה הכנסת את הוראת השעה בשנה נוספת, עד לדצמבר 2010.
דיון שלא בנוכחות העצור: בש"פ 8823/07 (פלוני נ' מדינת ישראל)
בשנת 2008 החליט בית המשפט העליון לקיים דיון, בהרכב של תשעה שופטים, בחוקתיות סעיף 5 לחוק. בית המשפט החליט ברוב דעות כי סעיף 5 לחוק דאז בטל, בשל הפגיעה בזכויות החוקתיות של העצור.
תיקון מס' 2 לחוק
ביולי 2010, הניחה הממשלה על שולחן הכנסת הצעת חוק לתיקון הוראת השעה ולהארכת תוקפה (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ע–2010). ההצעה ביקשה לערוך איזון מחודש, לאור ההערות של בית המשפט העליון, של צרכי גורמי החקירה מחד גיסא וזכויותיהם של העצורים מאידך גיסא.
ועדת החוקה קיימה שלושה דיונים בהצעת החוק בסוף 2010, והיא התקבלה בכנסת ביום 20.12.10. ואלה השינויים העיקריים שנעשו בהוראת השעה:
הוגבלה הסמכות להשהות הבאת עצור לפני שופט בפעם הראשונה לאחר מעצרו – כך שאישור מגורם בכיר יותר (ראש אגף החקירות בשב"כ, במקום קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה) יהיה דרוש כדי להשהות את הבאתו לשופט עד ל-72 שעות; ואישור מבית המשפט (שלא בנוכחות העצור) יהיה דרוש כדי להשהות את הבאתו לשופט עד ל-96 שעות (תיקון סעיף 3 – ור' טבלה להלן);
חקיקה מחדש של סעיף 5 בעניין הארכת מעצרו של עצור ללא נוכחותו של העצור, במתכונת מצומצמת – נקבע כי לאחר שבית משפט ציווה על מעצרו של חשוד בנוכחותו (ושופט רשאי להורות על מעצר לתקופה של עד 15 ימים או 20 ימים, לפי הנסיבות), שופט של בית המשפט העליון רשאי, במקרים חריגים, לבקשת ראש שירות הביטחון הכללי שהוגשה בכתב בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, להורות על הארכת מעצר של עצור בעבירת ביטחון שלא בנוכחותו, אם שוכנע כי אם תופסק החקירה קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם. ההארכה לא תעלה על 72 שעות כל פעם, ולא תעלה על 6 ימים בסך הכל, וכן לא תעלה על 20 ימים מהדיון שהתנהל בנוכחות העצור, לפי המוקדם. ההסדר החדש, לעומת ההסדר שבוטל, צמצם את המקרים שבהם יתקיים דיון שלא בנוכחות העצור למקרים נדירים ביותר, צמצם את העילה לשימוש בסמכות זו, התנה את הפעלת הסמכות בקבלת אישור מהגורמים הבכירים ביותר במערכת המשפט שלנו, וכן קיצר את התקופות שאפשר להאריך את המעצר.
דיון בעיון חוזר ובערר שלא בנוכחות העצור – הוספו סעיף 5א ו-5ב להוראת השעה כדי לייעל את הדיונים בערר ובבקשה לעיון חוזר של עצור בעבירת ביטחון. סעיף 5א שהוסף מאפשר דיון מקדמי בשאלה אם התקיימה עילה לעיון חוזר, שלא בנוכחות העצור; כמו כן, הוסף סעיף 5ב שקובע כי ערר על החלטת מעצר של עצור בעבירת ביטחון תוגש בתוך 30 שעות ממועד ההחלטה, והדיון בפני בית המשפט יתקיים בתוך 24 שעות ממועד הגשת הערר. התיקון נועד לאפשר לצדדים לנהל את הדיונים באופן יעיל, ללא פגיעה יתרה בזכויות מהותיות של העצור.
דיווחים – סעיף הדיווח תוקן בעקבות התיקונים לחוק, וכן הוספה חובת דיווח על מקרים בהם הופעלה יותר מסמכות אחת כנגד אדם אחד. מאז התיקון לחוק, כפי שאפשר לראות מטבלת הדיווחים בהמשך, נעשה שימוש מדוד וזהיר בהוראות החוק, כפי שהתכוון המחוקק.
טבלאות:
א. הפעלת הוראה השעה על פי הדיווחים: לפני ביטול סעיף 5 ע"י בית המשפט ותיקון מס' 2 לחוק:
ב. הפעלת הוראה השעה על פי הדיווחים: לאחר תיקון מס' 2 לחוק:
ג. הוראות בדבר השהיה של הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט בעבירות ביטחון
(ס' 3 להוראת השעה, לאחר תיקון מס' 2, שמוצע לחוקק בסעיף 51 להצעת חוק המאבק בטרור)
ד. השוואת הסדרים
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו–1996 (להלן, חוק המעצרים), קובע הסדרים שונים בעניין סמכויות רשויות החקירה. להלן טבלת השוואה להבדלים העיקריים בין ההסדרים הקבועים בחוק לעבירות רגילות, לבין ההסדרים המיוחדים לעבירות ביטחון:
תאריכים סעיף 3 – השהיה של הבאת עצור לפני שופט: עד 48 שעות סעיף 3 – השהיה של הבאת עצור לפני שופט: עד 72 שעות סעיף 3 – השהיה של הבאת עצור לפני שופט: עד 96 שעות סעיף 4(1) – הארכת מעצר ראשונית מעל 15 יום סעיף 4(2) – הארכת מעצר מעל 30 יום סעיף 5(1) – הארכת מעצר שלא בנוכחות עצור סעיף 5(2) – ערר/עיון חוזר שלא בנוכחות עצור סעיף 5(4) – עיכוב הודעה על קיום דיון בהעדר
1.7.06 – 31.12.06 30 1 2 2 2 15 7 5
1.1.07 – 30.6.07 30 2 0 0 0 13 2 3
1.7.07 – 15.11.07 10 1 1 1 1 3 4 0
1.1.08 – 30.6.08 8 1 6 1 2 2
1.7.08 – 12.12.08 18 1 3 1 4 0
1.1.09 – 30.6.09 3 1 2 3 0
1.7.09 – 31.12.09 2 3 לא הופעל לא הופעל לא הופעל
1.1.10 – 30.6.10 6 7 לא הופעל לא הופעל לא הופעל
תאריכים סעיף 3 – השהיה של הבאת עצור לפני שופט: עד 48 שעות סעיף 3 – השהיה של הבאת עצור לפני שופט: עד 72 שעות סעיף 3 – השהיה של הבאת עצור לפני שופט: עד 96 שעות סעיף 4(1) – הארכת מעצר ראשונית מעל 15 יום סעיף 4(2) – הארכת מעצר מעל 30 יום סעיף 5 – הארכת מעצר שלא בנוכחות העצור סעיפים 5א, 5ב, ו-5ג – ערר/עיון חוזר שלא בנוכחות העצור והחלטה שלא הובאה לידיעת העצור סעיף 6 –
מניעת סניגור הפעלת יותר מסמכות אחת
1.7.10 – 31.12.10 1 – – – 9 – – – –
1.1.11 – 30.6.10 3 – – – 4
(32, 33, 35 ו-38 ימים) – – – 2
1.7.11 – 31.12.11 1 – – – 2
(32 ו-35 ימים) – – – –
1.1.12 – 30.6.12 – – – – – – – – –
1.7.12 – 31.12.12 8 2 – – 1 (33 ימים) – – – –
1.1.13 – 30.6.13 2 – – – 1 (35 ימים) – – – –
1.7.13 – 31.12.13 1 – – – 1 (32 ימים) – – – –
1.1.14 – 30.6.13 – – – – 2 – – – –
1.7.14 – 31.12.14 7 5 (1 הובא בפני שופט לאחר 60 שעות, 4 הובאו לאחר 72 שעות) – – 10
(2 – 31 ימים; 2 – 35 ימים; 3 – 36 ימים; 1- 34 ימים; 1 – 37 ימים; 1 – 39 ימים) – 1 (ערר שלא בנוכחות) – 2
1.1.15 – 30.6.15 3 – – – 2 (42 ו-41 ימים) – – – –
שעות עילה גורם מאשר
עד 48 שעות
(ס' 3(א)(1)) אם שוכנע כי הפסקת החקירה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה קצין ממונה
48 - 72 שעות
(ס' 3(א)(2)) אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט, עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם קצין ממונה, בהחלטה מנומקת בכתב ובאישור ראש אגף החקירות בשב"כ
72 - 96 שעות
(ס' 3(א)(3)) אם שוכנע כי הפסקת החקירה לצורך הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט עלולה לפגוע פגיעה ממשית בחקירה שיש בה כדי לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם בית המשפט, במקרים חריגים, לבקשת ראש שירות הביטחון הכללי שהוגשה בכתב בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה (בדיון שלא בנוכחות העצור)
+ חובה על בית המשפט לתעד את המועד שבו הובא העצור לפני השופט (ס' 3(ב)) + חובה על בית המשפט לתעד את המועד שבו הובא העצור לפני השופט (ס' 3(ב)) + חובה על בית המשפט לתעד את המועד שבו הובא העצור לפני השופט (ס' 3(ב))
חוק המעצרים – כל העבירות הוראה השעה והצעת החוק – עבירות ביטחון
הבאת עצור
לפני שופט הכלל: בתוך 24 שעות.
כשיש צורך לשם ביצוע פעולות חקירה דחופות: אפשר בתוך 48 שעות
(ס' 29 – 30 לחוק המעצרים) בתנאים מסוימים, בתוך 96 שעות (ור' טבלה לעיל בעניין סעיף 3 להוראת השעה בדבר השהיה של הבאת עצור בעבירת ביטחון לפני שופט)
אורך תקופת המעצר הראשונית
עד ל-15 יום לצורך הליכי חקירה (ס' 13 ו-17(א) לחוק המעצרים)
עד ל-15 יום, או עד ל-20 יום אם קיימת אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם (ס' 4(1) להוראת השעה)
הארכת המעצר אם לא הוגש כתב אישום תוך 75 יום, ישוחרר העצור; בימ"ש העליון רשאי להאריך את התקופה ב-90 יום כל פעם. (ס' 59 ו-62 לחוק המעצרים)
בתוך תקופה זו, בית המשפט רשאי להאריך את המעצר עד 30 יום לבקשת רשויות החקירה (לתקופה מירבית של 15 יום כל פעם), ומעבר ל-30 ימים לבקשת היועץ המשפטי לממשלה. (ס' 17(ב) לחוק המעצרים)
אם לא הוגש כתב אישום תוך 75 יום, ישוחרר העצור; בימ"ש העליון רשאי להאריך את התקופה ב-90 יום כל פעם.
בתוך תקופה זו, בית המשפט רשאי להאריך את המעצר עד 35 יום לבקשת רשויות החקירה (לתקופה מירבית של 15 יום כל פעם), ומעבר ל-35 ימים, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה. (ס' 4(2) להוראת השעה)
הארכת מעצר שלא בנוכחות העצור אין
על ידי שופט של בית משפט עליון, לבקשת ראש אגף חקירות בשב"כ + היועץ המשפטי לממשלה, בעילה של מניעת פגיעה בחיי אדם, לכל היותר ל-6 ימים, בבקשות של 72 שעות כל פעם (ס' 5 להוראת השעה)
התנאי – מונה סניגור והוא נוכח בדיון במקום העצור (ס' 6 להוראת השעה)
מפגש עם עורך דין (סעיף שאינו עומד כעת בפני הוועדה) יש לאפשר פגישה ללא דיחוי.
ניתן לדחות פגישה עד 48 שעות מתחילת המעצר. (ס' 35)
הממונה מוסמך לדחות פגישה עד 10 ימים, כאשר הפגישה עלולה לשבש מעצרם של חשודים אחרים; הפגישה עלולה להפריע לגילוי ראיה או תפישתה, או לשבש את החקירה בכל דרך אחרת; או מניעת הפגישה דרושה כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם.
נשיא ביהמ"ש המחוזי מוסמך להאריך את התקופה לקופה שלא תעלה על 21 ימים, אם הוגשה בקשה באישור היועץ המשפט לממשלה (דיון במעמד צד אחד).
* ההסדר נקבע בחוק המעצרים (ס' 35), ולא בהוראת השעה או בהצעת חוק המאבק בטרור – מובא כאן להשלמת התמונה.
מניעת מפגש של עורך דין עם יותר מעצור באותה חקירה אין סעיף דומה, אך סעיף 14 לחוק סדר הדין הפלילי נותן לשר הבטחון סמכות לקבוע כי חשוד יהיה מיוצג בידי אדם שקיבל אישור.
הממונה מוסמך לדחות פגישה של עורך דין (הכולל גם עורכי דין מאותו משרד) עם יותר מעצור אחד במסגרת אותה חקירה, לתקופה של עד 30 ימים, ובאישור היועץ המשפטי לממשלה, ללא הגבלה, אם הפגישה עלולה לשבש את החקירה (ס' 57 המוצע להצעת החוק).