חומר רקע
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט כ"ד חשון, תשע"ו
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה 10 נובמבר, 2015
הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ה–2015
עבירה של איומים בביצוע מעשה טרור, אימונים למטרות טרור ועבירות בנשק למטרות טרור
(סעיפים 30, 32 ו-33 להצעת החוק)
(א) עבירת איום בביצוע מעשה טרור
בסעיף 30 להצעה מוצע לקבוע עבירה חדשה שעניינה איום בביצוע מעשה טרור, והעונש שמוצע לקבוע לה יעמוד על חמש שנות מאסר, או מחצית העונש הקבוע לעבירה העיקרית – הגבוה מביניהם; אם העונש על העבירה העיקרית הוא מאסר עולם חובה, אזי יעמוד העונש על המאיים על 15 שנות מאסר.
הסעיף המוצע עושה שימוש במילה "איומים", אך נדמה שרב המרחק בין העבירה המוצעת כאן לבין עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין:
"192. איומים
המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים."
יש לשים לב כי סעיף 192 לחוק העונשין עניינו אדם המאיים על אדם אחר, ובכך פוגע בהכרח באדם העומד מולו; ואילו כאן די בכך שאדם יאיים ב"ביצוע עבירה", גם אם האיום אינו מופנה כלפי אדם. מכאן שיש להבהיר מהו הערך המוגן בעבירה חדשה זו. בנוסף, סעיף 192 דורש "כוונה להפחיד" את האדם, מה שלא נדרש בעבירה המוצעת.
ההצדקה לעבירת האיום בביצוע מעשה טרור כרוכה בנזק שיכול להיגרם מהאיום עצמו. ככל שהאיום מביא לתוצאה מזיקה, כגון הקצאת משאבים גדולה של כוחות הביטחון כדי לוודא משמעות האיום והסרתו, או שהאיום מביא לתוצאה שטרור משיג בדרך כלל, כמו יצירת פחד ובהלה בציבור - אז יש בהתנהגות עצמה פסול שיש להעמיד לדין בגינה. ללא מרכיב של תוצאה מזיקה, או לפחות מטרה להביא לתוצאה מזיקה, יורדת מאוד ההצדקה להפללת האיום, ועל אחת כמה וכמה, לקביעת העונשים החמורים ביותר, שמוצעים כאן.
בנוסף, יש לזכור כי בהגדרה "מעשה טרור" נקבעו שתי חזקות, שלפיהן אם המעשה בוצע על ידי ארגון טרור או על ידי חבר בארגון טרור, חזקה כי המעשה נעשה מתוך המניע הפסול, ובמטרה הפסולה לעורר פחד ובהלה בציבור או לכפות על הממשלה לעשות מעשה; בנוסף, נקבעה חזקה שלפיה אם הפגיעה בגופו של אדם נעשתה תוך שימוש בנשק, ובכלל זה סכין, חזקה כי המעשה נעשה במטרה הפסולה כאמור. בעת קביעת העבירה יש לוודא כי החזקות האמורות לא יחולו בהקשר של עבירת האיום – שכן החיבור בין הסעיפים יכול להביא לכך שאיום בביצוע מעשה, בלי מטרה לגרום לפחד ובהלה, וכאשר גם לא נגרמה תוצאה של פחד ובהלה, ייחשב כעבירה פלילית חמורה ביותר (שהעונש הקבוע לה יכול לעלות על עבירות אלימות חמורות שדינן עשר או ארבע עשרה שנות מאסר).
לכן אנו מציעות כי עבירת האיום תכלול דרישה למטרה של פחד ובהלה בציבור, או כדי לאלץ ממשלה לעשות מעשה, או שתכלול דרישה לתוצאה מזיקה. בכל מקרה יש לקבוע עונש פרופורציונלי מתוך הסתכלות על עבירת האיומים שבסעיף 192 לחוק העונשין– "בכוונה להפחיד את האדם")
נוסח מוצע:
30. איום בביצוע מעשה טרור
המאיים לבצע עבירה שהיא מעשה טרור, דינו - מאסר חמש שנים
(ב) עבירה של אימונים או הדרכה למטרות טרור
סעיף 32 קובע עבירה מיוחדת בנוגע למי שמאמן או מדריך אחר להשתמש בשיטות פעולה לביצוע מעשה טרור, במטרה לקדם פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור, וכן עבירה של המקבל אימון או הדרכה כאמור. העונש על המאמן או המדריך יעמוד על שבע שנות מאסר, כאשר העונש על "המתאמן" יעמוד על חמש שנים. הסעיף המוצע קובע מספר חזקות שנעמוד עליהן להלן.
סעיף 32: אימונים או הדרכה למטרות טרור
(א) המאמן או המדריך אחר להשתמש בשיטות פעולה לביצוע מעשה טרור, למניעת גילויו או להכשלת חקירתו, או המאמן או המדריך אחר להשתמש בנשק או להכינו, והכל במטרה לקדם או לאפשר פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור, דינו – מאסר שבע שנים.
(ב) המקבל אימון או הדרכה כאמור בסעיף קטן (א), במטרה כאמור באותו סעיף קטן, דינו – מאסר חמש שנים.
(ג) לעניין סעיף זה –
(1) אין נפקא מינה אם האימון או ההדרכה ניתנו לאדם אחד או לציבור מסוים או בלתי מסוים, ואם כוונו לביצוע מעשה טרור מסוים או בלתי מסוים;
(2) נכח אדם במקום המשמש באותה עת לאימון או להדרכה כאמור בסעיף קטן (א), חזקה כי קיבל אימון או הדרכה במטרה כאמור באותו סעיף קטן; עורר נאשם ספק סביר לעניין זה – יפעל הספק לטובתו;
(3) הדרכה או אימון כאמור בסעיף קטן (א) שניתנו או שהתקבלו על ידי חבר ארגון טרור, מטעם ארגון טרור, במסגרת פעילות של ארגון טרור או במקום המשמש דרך קבע לפעילות של ארגון טרור, חזקה כי ניתנו או התקבלו במטרה כאמור באותו סעיף קטן, אלא אם כן הוכח אחרת;
(4) הדרכה או אימון כאמור בסעיף קטן (א) שהתקיימו באזור תשתית טרור, חזקה כי התקיימו במטרה כאמור באותו סעיף קטן, ואולם אם עורר נאשם ספק סביר לעניין זה – יפעל הספק לטובתו.
נקודות לדיון:
סעיף 143 לחוק העונשין קובע עבירה דומה לעבירה המוצעת:
אימונים צבאיים אסורים
143. (א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שבע שנים:
(1) מאמן או מדריך להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים, ללא רשות הממשלה;
(2) נוכח באסיפה או בהתקהלות שאינן ברשות הממשלה, כדי לאמן או להדריך אנשים להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים.
(ב) המתאמן או מיתרגל להשתמש בנשק או לבצע תרגילים, תנועות או פעולות צבאיים, בתוך אסיפה או התקהלות שנתכנסה ללא רשות הממשלה, או שהוא נוכח בהן כדי להתאמן או להיתרגל, דינו - מאסר שלוש שנים.
העונש הקבוע למאמן או מדריך עומד על שבע שנות מאסר, כאשר העונש על המתאמן עומד על שלוש שנים. מוצע לקבל הסבר מדוע יש להחמיר את העונש על המתאמן, ממאסר של שלוש שנים למאסר של חמש שנים דווקא כאן שכן אין הבדל מהותי בין אימונים צבאיים "רגילים" לפי חוק העונשין, לבין אימונים צבאיים של "טרור" לפי החוק החדש. בכל מקרה מדובר באימונים צבאיים "זרים" שאינם במסגרת המדינה. נשאלת השאלה מדוע יש צורך בעבירה נוספת של אימונים מעבר לסעיף 143?
** הסעיף המוצע מוסיף על האמור בסעיף 143 לחוק העונשין, ומציע להפליל גם מי שמאמן או מדריך אחר "להשתמש בשיטות פעולה לביצוע מעשה טרור, למניעת גילויו או להכשלת חקירתו". נדמה כי ההשוואה שנעשתה בעבירה החדשה בין אימונים בנשק, "צבאיים", שהם חמורים במיוחד, לבין הדרכה איך לעמוד בחקירה, איננה השוואה נכונה. אין להשוות בין מי שמדריך אחר להכין פצצה או להתאמן אימונים צבאים לבין מי שמפרסם חוברת איך לעמוד בחקירות גורמי הביטחון.
** הסעיף המוצע מתייחס למטרה של "לקדם או לאפשר פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור". הביטוי "מאפשר" הוא ביטוי רחב במיוחד ואנו מציעות (לכל אורך החוק) לדבוק בביטוי "לקדם" שמבטא נכון יותר את הכוונה. כך גם החליטה הוועדה בסעיף ההגדרות.
** מוצע כי המטרה הדרושה לצורך העמדה לדין בעבירה של אימונים תהיה במטרה "לקדם או לאפשר פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור". מוצע להבין מתי תהיה באמונים מטרה לקדם את הפעילות של הארגון, ולא ביצוע מעשה טרור, שכפי שנכתב בסעיף המוצע, לא חייב להיות מעשה טרור ספציפי? נזכיר עוד כי מוצעת גם חזקה שאם מדובר בחבר מטעם ארגון ממילא המטרה מתקיימת.
** אנו סבורות כי בלי המטרה המוצעת בסעיף זה, אין הצדקה לעבירה בחוק המאבק בטרור. אולם בסעיף מוצעות שלוש חזקות להעברת הנטל בעניין המטרה: א. אם העבירה בוצעה על ידי חבר בארגון טרור או במקום המשמש דרך קבע לפעילות של ארגון טרור, חזקה כי העבירה נעברה במטרה כאמור בסעיף; ב. נכח אדם במקום המשמש לאימון או להדרכה, חזקה כי קיבל את האימון במטרה כאמור בסעיף; ג. נעברה העבירה ב"אזור תשתית טרור", חזקה כי התקיימה המטרה. מוצע כי כדי לסתור את החזקה הראשונה, יוכיח הנאשם אחרת; כדי לסתור את שתי החזקות האחרונות, אם עורר הנאשם ספק סביר, יפעל הספק לטובתו.
לעניין החזקה השנייה: ניתן להבין שקשה להוכיח שמי שנכח במקום גם מתאמן, וכמו כן, סביר להניח שכך היה, ודאי ברמה של העברת נטל הראיה על מנת לעורר ספק. ואולם, אין קשר בין הנוכחות לבין "מטרה לקדם או לאפשר פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור". למעשה קביעת חזקה זו מאיינת את דרישת המטרה.
לעניין החזקה השלישית: החזקה מבוססת על הגדרה של "אזור תשתית טרור", שבה הוועדה טרם דנה: ""אזור תשתית טרור" – אזור מחוץ לשטח ישראל, שממנו מבוצעים דרך קבע או בתכיפות גבוהה מעשי טרור המכוונים נגד מדינת ישראל או תושביה, לרבות פעולות הכנה של מעשי טרור כאמור; לעניין זה, תעודת שר הביטחון שבה נקבע כי באזור מסוים מחוץ לשטח ישראל, מתקיימים התנאים שבהגדרה זו, תשמש ראיה כי האזור האמור הוא אזור תשתית טרור, אלא אם כן הוכח אחרת". נעיר בהמשך (ובעיקר בהקשר של סעיף 46 המוצע: תחולת דיני העונשין על עבירת טרור שהיא עבירת חוץ) על ההשלכות האחרות של הגדרה זו. אך לעניינו, ההגדרה לא קובעת את הפרוצדורה לעניין קביעת מקום כאזור תשתית טרור, והתנאי המהותי לקביעה כזו הוא עמום. למה הכוונה בביטוי "פעולות הכנה של מעשי טרור"? האם הכוונה היא להכריז על כל מדינות האויב? בנוסף, מה היסוד הנפשי הנדרש בחזקה זו? האם האדם צריך להיות מודע לזה שמהאזור מבוצעים בדרך קבע מעשי טרור או שהייתה הכרזה על כך? איך אפשר, מעשית, להפריך חזקה כזו? מוצע לבקש הסבר לעניין זה.
נוסח מוצע:
סעיף 32: אימונים או הדרכה למטרות טרור
(א) המאמן או המדריך אחר להשתמש בשיטות פעולה לביצוע מעשה טרור, או המאמן או המדריך אחר להשתמש בנשק או להכינו, והכל במטרה לקדם פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור, דינו – מאסר שבע שנים.
(ב) המקבל אימון או הדרכה כאמור בסעיף קטן (א), במטרה כאמור באותו סעיף קטן, דינו – מאסר .
(ג) לעניין סעיף זה –
(1) אין נפקא מינה אם האימון או ההדרכה ניתנו לאדם אחד או לציבור מסוים או בלתי מסוים, ואם כוונו לביצוע מעשה טרור מסוים או בלתי מסוים;
(
(3) הדרכה או אימון כאמור בסעיף קטן (א) שניתנו או שהתקבלו על ידי חבר ארגון טרור, מטעם ארגון טרור, במסגרת פעילות של ארגון טרור או במקום המשמש דרך קבע לפעילות של ארגון טרור, חזקה כי ניתנו או התקבלו במטרה כאמור באותו סעיף קטן, אלא אם כן הוכח אחרת;
(4) הדרכה או אימון כאמור בסעיף קטן (א) שהתקיימו באזור תשתית טרור, חזקה כי התקיימו במטרה כאמור באותו סעיף קטן, ואולם אם עורר נאשם ספק סביר לעניין זה – יפעל הספק לטובתו.
(ג) עבירה של פעולה או עסקה בנשק למטרות טרור
בסעיף 33, מוצע לקבוע עבירה ספציפית של פעולה או עסקה בנשק במטרה לקדם ביצוע מעשה טרור. גם בעניין עבירה זו, ההצדקה לעבירה מיוחדת (בנושא שבו קיימות עבירות בחוק העונשין), שבצידה החמרה בענישה, היא שהפעולה קשורה למעשי טרור. לכן, גם כאן יש לבדוק את החזקות המוצעות.
סעיף 33: פעולה או עסקה בנשק, בחומר מזיק או במיתקן רגיש למטרות טרור
(א) המחזיק, רוכש, מוכר, מייצר, מתקן, מייבא, מייצא, מוביל, מתווך, מפיץ או עושה עסקה אחרת בנשק, במטרה לקדם או לאפשר פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור, והכל בין בתמורה ובין שלא בתמורה, דינו – מאסר 20 שנים או קנס פי עשרה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ב) נעשתה פעולה או עסקה כאמור בסעיף קטן (א) בנשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי או בחומר מזיק או במיתקן רגיש, דינו - מאסר 25 שנים או קנס פי עשרים מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ג) נעשתה פעולה או עסקה כאמור בסעיף קטן (א) כשהצד האחר לעסקה או לפעולה כאמור הוא ארגון טרור או חבר בארגון טרור, חזקה כי הפעולה או העסקה נעשתה למטרה כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן הוכח אחרת.
(ד) נעשתה פעולה או עסקה כאמור בסעיף קטן (א) באזור תשתית טרור, או כשהנשק יועד להגיע לאזור כאמור, חזקה כי הפעולה או העסקה נעשתה למטרה כאמור באותו סעיף קטן, ואולם אם עורר הנאשם ספק סביר לעניין זה – יפעל הספק לטובתו.
[מסעיף ההגדרות:
"נשק" – כהגדרתו בסעיף 144(ג) לחוק העונשין, לרבות נשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי;
"נשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי" – נשק המסוגל לפלוט חומר מזיק לרבות קרינה רדיואקטיבית;]
סעיף 144 לחוק העונשין קובע שורה של עבירות נשק, ובראשון עבירה של ייצור ומסחר בנשק, שהעונש הקבוע לה הוא 15 שנות מאסר, עבירה של הובלת נשק, שהעונש שנקבע לה הוא 10 שנות מאסר, וכן עבירה של רכישה או החזקה של נשק שלא ברשות, שהעונש שנקבע לה הוא שבע שנות מאסר:
"עבירות בנשק
144. (א) הרוכש או המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו, דינו - מאסר שבע שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים.
(ב) הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו - מאסר עשר שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים.
(ב1) סעיפים קטנים (א) ו-(ב) לא יחולו על מי שעבר את העבירות בשל כך בלבד שלא שילם את האגרה לחידוש רשיונו או שלא חודשה תעודת הרשאתו אף שלא היתה מניעה לחידושה, הכל בהתאם לחוק כלי היריה, תש"ט-1949, או התקנות על פיו.
(ב2) המייצר, מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו - מאסר חמש עשרה שנים.
(ב3) הרשאי על פי דין למכור או למסור נשק והוא מוכרו או מוסרו לאדם שאינו רשאי על פי דין להחזיק בו, דינו - מאסר חמש עשרה שנים; סבר המוכר או המוסר, כתוצאה מבדיקה רשלנית, שהוא מוכר או מוסר נשק למי שרשאי על פי דין להחזיק בו - דינו מאסר שלוש שנים.
(ג) בסעיף זה, "נשק" -
(1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;
(2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט-1949;
(3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה.
(ג1) לענין סעיף זה –
(1) אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא;
(2) הטוען לרשות על פי דין - עליו הראיה.
(ד) מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
(ה) תעודה החתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה והיא מאשרת שחפץ פלוני הוא נשק, תשמש ראיה לדבר, כל עוד לא הוכח היפוכו; אולם הנאשם זכאי להזמין את חותם התעודה לחקירה, ואם עשה כן, לא תשמש התעודה ראיה אלא אם חותם התעודה נענה להזמנה; בית המשפט חייב להודיע לנאשם על זכותו להזמין את חותם התעודה לחקירה.
(ו) סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראת כל דין."
העונש המוצע בסעיף 33 להצעת החוק הוא 20 שנות מאסר וקנס גבוה במיוחד לכל סוגי העסקאות בנשק – "המחזיק, רוכש, מוכר, מייצר, מתקן, מייבא, מייצא, מוביל, מתווך, מפיץ או עושה עסקה אחרת בנשק" (או 25 בעניין נשק כימי, ביולוגוי או רדיואקטיבי). יש להבין מדוע לבטל את המדרג הקבוע בחוק העונשין, ובכך להקפיץ את העונש, במקרים מסוימים, מעונש של שבע שנות מאסר לעונש של 20 שנות מאסר, ואם מדובר בחלק ובאבזר, משלוש שנים ל-20 שנות מאסר.
בנוסף, גם בעבירה זו מוצע לבחון האם החזקות הקבועות בסעיף הן נכונות. מוצע כי אם צד לעסקה או לפעולה הוא ארגון טרור או חבר בארגון טרור, חזקה כי המעשה נעשה במטרה לקדם פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור (חזקה שהנאשם יסתור אם הוא יוכיח אחרת). בנוסף, אם נעשתה הפעולה באזור תשתית טרור, או שהנשק יועד להגיע לאזור תשתית טרור, חזקה כי המטרה מתקיימת (אם הנאשם עורר ספק סביר, יפעל הספק לטובתו). כמו בעבירת האמונים, יש לשאול האם החזקה בעניין אזור תשתית טרור היא נכונה במציאות. בנוסף, בעבירת הנשק, יש קושי גם בחזקה הראשונה, לפיה כל חבר בארגון טרור, חזקה כי הפעולה בנשק היא בהכרח קשורה למעשה טרור. גם חבר בארגון טרור (ובמיוחד כאשר מדובר בחבר בארגון מעטפת) יכול להחזיק נשק לצרכים "פליליים" רגילים, ללא קשר לטרור. במקרה כזה, אף אם תקבע החזקה בחוק, יש לאפשר לנאשם לעורר ספק סביר בעניין.
נעיר שאם נאמר בסעיף 32 שאין נפקא מינה אם הכוונה הייתה לביצוע מעשה טרור מסוים או בלתי מסוים, כדאי לקבוע זאת גם כאן.
נוסח מוצע:
סעיף 33: פעולה או עסקה בנשק, בחומר מזיק או במיתקן רגיש למטרות טרור
(א) במטרה לקדם או לאפשר פעילות של ארגון טרור או ביצוע מעשה טרור, והכל בין בתמורה ובין שלא בתמורה, דינו – 20 שנים או קנס פי עשרה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ב) נעשתה פעולה או עסקה כאמור בסעיף קטן (א) בנשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי או בחומר מזיק או במיתקן רגיש, דינו - 25 שנים או קנס פי עשרים מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ג) נעשתה פעולה או עסקה כאמור בסעיף קטן (א) כשהצד האחר לעסקה או לפעולה כאמור הוא ארגון טרור או חבר בארגון טרור, חזקה כי הפעולה או העסקה נעשתה למטרה כאמור בסעיף קטן (א),אלא אם כן הוכח אחרת.
(ד) נעשתה פעולה או עסקה כאמור בסעיף קטן (א) באזור תשתית טרור, או כשהנשק יועד להגיע לאזור כאמור, חזקה כי הפעולה או העסקה נעשתה למטרה כאמור באותו סעיף קטן, ואולם אם עורר הנאשם ספק סביר לעניין זה – יפעל הספק לטובתו.
[מסעיף ההגדרות:
"נשק" – כהגדרתו בסעיף 144(ג) לחוק העונשין, לרבות נשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי;
"נשק כימי, ביולוגי או רדיואקטיבי" – נשק המסוגל לפלוט חומר מזיק לרבות קרינה רדיואקטיבית;
30. איום בביצוע מעשה טרור
המאיים לבצע עבירה שהיא מעשה טרור, דינו - מחצית העונש הקבוע לעבירה שאיים בביצועה בלא החמרת הענישה הקבועה בסימן ד', או מאסר חמש שנים - לפי הגבוה מביניהם; היתה העבירה שאיים בביצועה עבירה שדינה מאסר עולם חובה, דינו – מאסר 15 שנים.