חומר רקע
אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט ט"ו בטבת, תשע"ו
מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה 27 בדצמבר 2015
הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ה–2015
החמרת הענישה – נספח
עבירות שעונשן מאסר עולם
העבירה
הסעיף הרלוונטי
העונש
רצח
300, חוק העונשין
מאסר עולם חובה
רצח עם עונש מופחת
300א, חוק העונשין
מאסר עולם
חטיפה ממשורת כדי לרצוח או להעמיד בסכנת רצח
373(ב), חוק העונשין
מאסר עולם חובה
פגיעה בריבונות המדינה
97, חוק העונשין
מיתה או מאסר עולם
גרימת מלחמה תוך כוונה לסייע לאויב
98, חוק העונשין
מיתה או מאסר עולם
סיוע לאויב במלחמה
99, חוק העונשין
מיתה או מאסר עולם
מרידה בכוונת פגיעה בבטחון המדינה
107, חוק העונשין
מאסר עולם
מסירת ידיעה לאויב בכוונת פגיעה בבטחון המדינה
111, חוק העונשין
מאסר עולם
מסירת ידיעה סודית בכוונת פגיעה בבטחון המדינה
113, חוק העונשין
מאסר עולם
פגיעה ביחסי חוץ ע"י עבירה שעונשה 7 שנים ויותר
121(ב), חוק העונשין
מאסר עולם
שוד אווירי שגרם למותו של אדם
17, חוק הטיס
מאסר עולם חובה
שוד אווירי
17, חוק הטיס
מאסר עולם
חבלה בכלי טיס שגרמה למותו של אדם
18, חוק הטיס
מאסר עולם חובה
סיכון שדה תעופה שגרם למותו של אדם
18א, חוק הטיס
מאסר עולם חובה
מעצר שווא בכלי טיס שגרם למותו של אדם
19, חוק הטיס
מאסר עולם חובה
חייל שהשתתף במרידה בזמן לחימה או תוך שימוש בנשק או איום בו
46, חוק השיפוט הצבאי
מאסר עולם
חייל שהשתתף באונס בו היו שותפים 3 חיילים או יותר
75, חוק השיפוט הצבאי
מאסר עולם
חייל שקשר קשר לביצוע עבירה צבאית שעונשה הוא מוות
135, חוק השיפוט הצבאי
מאסר עולם
אדם שהסתנן לישראל בהיותו מזוין בכלי יריה, חומר נפץ או חומר מתלקח
4, חוק למניעת הסתננות
מאסר עולם
מסתנן שביצע פשע או עבירה שיש בה פגיעה ברכוש, שימוש בכוח או הפרת השלום
5, חוק למניעת הסתננות
מאסר עולם
החזקת או ייצור כלי נשק; פגיעה באניה, מטוס, נמל, מסילה, תשתיות וכדומה.
59, תקנות ההגנה
מאסר עולם
לבישת מדי צבא או משטרה שלא בהיתר
60, תקנות ההגנה
מאסר עולם
ניסיון לביצוע עבירה שעונשה הוא מוות
67, תקנות ההגנה
מאסר עולם
חוק העונשין, תשל"ז-1977
מיום 10.7.2012
תיקון מס' 113
ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 106 (ה"ח 241)
הוספת סעיף 40טו
סימן ב': מאסר
41. עבירה שדינה מאסר עולם ולא נקבע שהוא עונש חובה, תקופת המאסר שיטיל בית המשפט לא תעלה על עשרים שנה.
סימן ב': בגידה
97. (א) מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם.
(ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
98. מי שעשה, בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון לסייע לאויב, דינו - מיתה או מאסר עולם.
99. (א) מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.
(ב) לענין סעיף זה, "סיוע" - לרבות מסירת ידיעה בכוונה שתגיע לידי האויב או ביודעין שהיא עשויה להגיע לידי האויב, ואין נפקא מינה שבעת מסירתה לא התנהלה מלחמה.
107. מי שעשה אחד המעשים האמורים בסעיף 106 בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עולם.
סימן ד': ריגול
111. מי שביודעין מסר ידיעה לאויב או בשבילו, דינו - מאסר עשר שנים; היתה הידיעה עלולה להיות לתועלת האויב, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עולם; גרם ברשלנות שתימסר לאויב או בשבילו ידיעה העלולה להיות לתועלתו, דינו - מאסר שלוש שנים.
113. (א) (בוטל).
(ב) מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עולם.
מיום 18.12.2001
תיקון מס' 65
ס"ח תשס"ב מס' 1814 מיום 18.12.2001 עמ' 32 (ה"ח 3031)
(א) מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר חמש עשרה שנים.
(ב) מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עולם.
(ג) מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו - מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר חמש-עשרה שנים.
(ד) (1) בסעיף זה, "ידיעה סודית" - ידיעה אשר תכנה, צורתה או סדרי החזקתה מעידים עליה כי ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד ידיעה אשר ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, או ידיעה הנוגעת לסוג ענינים שהממשלה, באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, הכריזה, בצו שפורסם ברשומות, כי הם ענינים סודיים;
(2) ידיעה אשר תוכנה, צורתה, סדרי החזקתה, מקורה או נסיבות קבלתה, מעידים על החובה לשמרה בסוד, חזקה היא, כי ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד, אלא אם כן הוכח אחרת;
(3) הוראות פסקאות (1) ו-(2) יחולו גם לענין סעיף 113א.
סימן ו': פגיעה ביחסי חוץ
121. (א) הקושר קשר לעשות מעשה נגד מדינה ידידותית או נציגיה או נגד ארגון או מוסד של מדינות או נציגיהם, ובמעשה היה כדי לפגוע בענין שיש לישראל בקיום יחסים בינה לבין מדינה, ארגון או מוסד כאמור, דינו - מאסר שבע שנים.
(ב) על אף האמור בכל דין, העושה מעשה עבירה בכוונה להזיק ליחסים בין ישראל לבין מדינה, ארגון או מוסד כאמור בסעיף קטן (א) או לענין שיש בהם לישראל, דינו - מאסר עשר שנים; ואם ענשו על עבירה כאמור, אף בלי שהוכחה הכוונה האמורה בסעיף קטן זה, הוא מאסר שבע שנים או יותר, דינו - מאסר עולם.
(ג) בסעיף זה, "מדינה ידידותית" - מדינה המקיימת קשרים דיפלומטיים או מסחריים עם ישראל או המרשה לאזרחי ישראל לבקר בארצה.
מיום 31.1.1988
תיקון מס' 23
ס"ח תשמ"ח מס' 1246 מיום 31.3.1988 עמ' 65 (ה"ח 1814, ה"ח 1872)
מיום 23.8.1995
תיקון מס' 43
ס"ח תשנ"ה מס' 1537 מיום 7.8.1995 עמ' 390 (ה"ח 2421)
ביטול סעיף 299
הנוסח הקודם:
מחדל אסור - מהו
299. מחדל אסור הוא מחדל העולה כדי התרשלות פושעת במילוי חובה, בין שיש עמו כוונה לגרום מוות או חבלת גוף ובין שאין עמו כוונה כזו.
300. (א) העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו - מאסר עולם ועונש זה בלבד:
(1) גורם במזיד, במעשה או במחדל אסורים, למותו של אביו, אמו, סבו או סבתו;
(2) גורם בכוונה תחילה למותו של אדם;
(3) גורם במזיד למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה;
(4) גורם למותו של אדם כשנעברה עבירה אחרת, כדי להבטיח לעצמו, או למי שהשתתף בביצוע אותה עבירה, בריחה או הימלטות מעונש.
(ב) מי שהורשע ברצח לפי סעיף 2(ו) לחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950, דינו - מיתה.
300א. על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה:
(א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח –
(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(2) להימנע מעשיית המעשה.
(ב) במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה, בנסיבות הענין, מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י, 34יא, 34יב.
(ג) כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו.
מיום 23.8.1995
תיקון מס' 44
ס"ח תשנ"ה מס' 1537 מיום 7.8.1995 עמ' 391 (ה"ח 2403)
הוספת סעיף 300א
301. (א) לענין סעיף 300, יראו ממית אדם כמי שהמית בכוונה תחילה אם החליט להמיתו, והמיתו בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמית אותו או שהכין מכשיר שבו המית אותו.
(ב) לענין ההחלטה וההכנה להמית, אין נפקא מינה אם החליט להמית את האדם או את מישהו, מסויים או בלתי מסויים, מבני משפחתו או מבני גזעו.
(ג) כדי להוכיח כוונה תחילה אין צורך להראות שהנאשם היה שרוי בהלך נפש מסויים במשך זמן פלוני או תוך תקופה פלונית שלפני ביצוע העבירה או שהמכשיר שבו בוצעה הוכן בזמן פלוני שלפני המעשה.
מיום 13.4.1980
תיקון מס' 12
ס"ח תש"ם מס' 968 מיום 13.4.1980 עמ' 115 (ה"ח 1400)
החלפת סעיף 372
הנוסח הקודם:
חטיפה לשם כליאה סודית
372. החוטף אדם בכוונה שייכלא בחשאי ובאיסור, דינו - מאסר שבע שנים.
373. (א) המוציא, במעשה או בפיתוי, קטין שלא מלאו לו שש עשרה שנים או אדם שאינו שפוי בדעתו, ממשמורתו של אפוטרופוסם על פי דין בלי הסכמת האפוטרופוס, דינו - מאסר עשרים שנים.
(ב) העושה כאמור בסעיף קטן (א) כדי לרצוח או להעמיד בסכנת רצח, דינו - מאסר עולם ועונש זה בלבד.
חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955
46. (א) חייל שהשתתף במרידה או עורר מרידה או קשר קשר עם אדם לעורר מרידה, דינו - מאסר חמש עשרה שנה; ואם נעברה העבירה בזמן לחימה או תוך כדי שימוש בנשק או איום בו, דינו - מאסר עולם,
(ב) "מרידה" לענין חוק זה, היא כאשר שלושה חיילים או יותר עושים אחת מאלה –
(1) תוך כדי אי ציות בצוותה לפקודות הם תופסים בנשק או משתמשים בנשק שברשותם, או משתמשים באמצעי כפיה כלפי מפקד;
(2) מסרבים בצוותא למלא פקודה בזמן פעולה צבאית או פקודה הנוגעת לפעולה כזאת.
75. חייל שעבר עבירה על סעיף 345 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, דינו - מאסר עשרים שנה; היו שלושה חיילים או יותר שותפים לעבירה כזו, וכל אחד מהם עשה את מעשה העבירה, יהיה דינו של כל עושה המעשה מאסר עולם.
135. חייל שקשר קשר עם אדם אחר לעבור עבירה צבאית יהיה צפוי –
(1) למאסר עולם, אם העונש הצפוי לחייל העובר את העבירה שלשמה נקשר הקשר (להלן - העונש העיקרי) הוא מוות;
(2) למאסר עשרים שנה, אם העונש העיקרי הוא מאסר עולם;
(3) למחצית העונש העיקרי, אם העונש העיקרי הוא מאסר לתקופה קצובה;
(4) לעונש העיקרי, אם העונש העיקרי הוא אחר.
חוק הטיס (עבירות ושיפוט), תשל"א-1971
פרק ג': שוד אווירי וחבלה
17. אלה יאשמו בשוד אווירי ודינם מאסר עולם, ואם גרם המעשה למותו של אדם, דינם מאסר עולם בלבד:
(1) התופס כלי טיס בכוח, באלימות, באמצעי מרמה או באיום להפעיל כוח או אלימות, או המשתלט שלא כדין על כלי טיס;
(2) המחזיק בכלי טיס או המשתתף מרצונו בהפעלת כלי טיס, בשליטתו או בהחזקתו, ביודעו כי כלי הטיס נתפס או השתלטו עליו כאמור בפסקה (1) או כי באמצעותו מפעילים את השליטה בכלי טיס אחר שנתפס או שהשתלטו עליו כאמור.
18. העושה מעשה המכוון לסכן חיי אדם המצוי בכלי טיס או לגרום לו נזק, או המכוון לסכן כלי טיס או רכוש שבו או לגרום לו נזק, או המאיים באחת מאלה, דינו - מאסר עשרים שנה, ואם גרם המעשה למותו של אדם, דינו - מאסר עולם בלבד.
18א. (א) המסכן או העלול לסכן את הבטיחות בשדה תעופה או במסוף נוסעים מחוצה לו על ידי אחת מאלה, דינו - מאסר עשרים שנים, ואחת היא אם עשה את המעשה או איים לעשותו:
(1) עשה מעשה שגרם או שעלול היה לגרום לפגיעה באדם הנמצא בשדה תעופה או במסוף נוסעים מחוצה לו;
(2) הרס מתקן בשדה תעופה או במסוף נוסעים מחוץ לשדה תעופה או גרם לו נזק חמור;
(3) שיבש את שירותי התעופה בשדה תעופה או במסוף נוסעים מחוצה לו.
(ב) גרם המעשה האמור בסעיף קטן (א) למותו של אדם, דינו של העושה - מאסר עולם ועונש זה בלבד.
מיום 11.1.1992
תיקון מס' 2
ס"ח תשנ"ב מס' 1379 מיום 22.1.1992 עמ' 49 (ה"ח 2048)
הוספת סעיף 18א
19. (א) העוצר אדם שהיה מצוי בכלי טיס שנעברה בו עבירה לפי פרק זה או המחזיק אותו אדם במעצר, דינו - מאסר חמש עשרה שנה, ואם גרם המעשה למותו של אדם, דינו - מאסר עולם בלבד.
(ב) בעבירה לפי סעיף זה, תהא הגנה אם יוכיח הנאשם אחת מאלה:
(1) המעצר היה על עבירה לפי פרק זה;
(2) המעצר בוצע על פי סמכויות שהוענקו בחיקוק.
חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954
4. מי שהסתנן כשהוא מזויין, או בחברת אדם מזויין או נתמך על ידי אדם מזויין, דינו - מאסר חמש עשרה שנה, ואם היה המסתנן או האדם כאמור מזויין בכלי יריה או חומר נפץ, או חומר מתלקח, דינו - מאסר עולם.
5. מי שהסתנן וביצע פשע או עבירה שיש בה פגיעה ברכוש, שימוש בכוח או הפרת השלום, דינו - מאסר עולם.
תקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945
59. שום אדם לא –
(א) יאחז ברשותו שום כלי-יריה, תחמושת, פצצה, רימון-יד או חפץ נפיץ או מבעיר, אלא-אם כן הוא מחזיק –
(I) ברשיון בן-תוקף לעשות כן, שהוצא לפי כל חוק, זולת התקנות האלה, או
(II) תעודת-היתר, שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו, והוא ממלא אחר הדברים והתנאים המצורפים אל רשיונו או תעודת-ההיתר שלו, או
(ב) יאחז ברשותו כל כלי-יריה, כלי או חפץ או דבר המתוכנן או מסוגל לגרום מות או חבלה רצינית, או
(ג) ייצר כל כלי-יריה, תחמושת, פצצה, רימון-יד, או חפץ נפיץ או מבעיר, ללא תעודת-היתר, שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו, או באופן אחר מאשר בהתאם לדבריה ולתנאיה של אותה תעודת-היתר, או
(ד) ישמיד, יזיק, יפריע, יסכן או יפגע, או יעשה כל מעשה או יאשם במחדל המחושבים להשמיד, להזיק, להפריע, לסכן או לפגוע כל אחד מן הדברים הבאים, או בפעולתם, בשימושם או בבטחונם של כל אחד מן הדברים הבאים, היינו כל אניה, אווירון, נמל, רציף, מסעד, מקום-קשירה, שדה-תעופה, מסילת-ברזל, נתיב-מים מסילת-טראם, דרך, דרך-עפר, קטר, מרכבה, כלי-משא או עגלה או כל אמצעי אחר של הובלה ציבורית, או כל מפעל, מוסדה, קו-ממסרת או ציוד אחר, המשמש או מסוגל לשמש לייצורם, הספקתם, החסנתם, העברתם, מסירתם או תפלגתם של מים, דלק, גאז או חשמל, או כל רכוש של הממשלה או של חילות הממשלה, או
(ה) יתקרב או יימצא בקרבתו של, או ייכנס אל, כל רכוש כזה, כמאוזכר בפסקה (ד), לתכלית עשיית כל מעשה שנאסר בפסקה ההיא, או
(ו) יבצר כל שטח או מקום, או
(ז) יהיה חבר לכל קבוצה או חבר של בני-אדם, שחבר אחד או יותר מהם עברו, בזמן היותם חברים לקבוצה או לחבר, או עוברים עבירה על התקנה הזאת.
הענשה: מאסר עולם או אותו עונש פחות מזה, אשר בית המשפט יצווה עליו.
60. (1) שום אדם לא –
(א) ילבש שום מדים של חילות כל-שהם של הממשלה או של חיל המשטרה, או של כל חיל מזויין של ארץ זרה, אם אינו זכאי בכך, או
(ב) ילבש שום חפץ-מלבוש או חפץ אחר, העלולים להיחשב בטעות למדים כאלה המאוזכרים בפסקה (א), אלא-אם יניח את דעתו של בית המשפט שלא נתכוון להטעות כך.
הענשה: מאסר עולם או אותו עונש פחות מזה, אשר בית המשפט יצווה עליו.
67. (1) לצרכיה של התקנה הזאת ייחשב אדם שהוא מנסה לעבור עבירה באמצעים המסוגלים לביצועה, ומגלה את כוונתו באיזה מעשה גלוי, אבל אינו מבצע את כוונתו עד-כדי-כך שיהיה עובר את העבירה. אין חשיבות לכך אלא במידה שהדבר נוגע בהענשה, אם עושה העבריין כל מה שנחוץ מצדו כדי להשלים את מעשה העבירה, או אם נמנע ביצועה השלם של כוונתו עקב נסיבות שאינן תלויות ברצונו, או אם הוא חדל מעצמו מלהמשיך בביצוע כוונתו. כן אין חשיבות לכך, אם עקב נסיבות בלתי-ידועות לעבריין אי-אפשר בעצם לעבור את העבירה.
(2) כל אדם המנסה לעבור עבירה יאשם בעבירה, ומשיתחייב בדין עליה, יהיה צפוי להענשה כלהלן, היינו: -
(א) למאסר-עולם, אם היתה העבירה, שניסה לעבור אותה, עושה את העבריין צפוי לעונש מיתה משיתחייב בדין;
חוק עונש מאסר שגזר בית משפט צבאי בחבל עזה (הוראות מעבר),
תשס"ז-2007
3. (א) גזר בית משפט צבאי בחבל עזה עונש מאסר, כאמור בסעיף 2, תהיה תקופת המאסר שעל האסיר לשאת בישראל, התקופה שנגזרה על ידי בית המשפט הצבאי כאמור, גם אם העונש שנגזר חמור מהעונש המרבי שניתן להטיל בשל אותה עבירה לפי הדין בישראל.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הוראות סעיף 41 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לא יחולו על עונש מאסר עולם שגזר בית משפט צבאי בחבל עזה, כאמור בסעיף 2, ויראו עונש מאסר עולם כאמור כעונש מאסר לתקופה בלתי קצובה.