חומר רקע

ה' בטבת התשע"ו 17 בדצמבר 2015 אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 39), התשע"ה-2015 לשכת עורכי הדין – רקע חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן - חוק לשכת עורכי הדין או החוק), מסדיר את מקצוע עריכת הדין בישראל. לשכת עורכי הדין (להלן – הלשכה) היא תאגיד סטטוטורי (סעיף 4 לחוק) שעומד לביקורתו של מבקר המדינה (סעיף 5 לחוק). תפקידי החובה של הלשכה הם (סעיף 2 לחוק): • רישום, פיקוח ובחינה של מתמחים; • הסמכת עורכי דין; • ניהול מרשם של עורכי דין זרים; • קיום שיפוט משמעתי; • מתן סעד משפטי למעוטי אמצעים. בנוסף, הלשכה רשאית, בין השאר, לבצע את הפעולות הבאות (סעיף 3 לחוק): • לחוות דעתה על הצעות חוק; • לשמש בורר ולמנות בוררים; • לפעול להגנת עניינים המקצועיים של חברי הלשכה; • לייסוד קרנות ביטוח, קרנות פנסיה ומוסדות אחרים של עזרה הדדית לחברי הלשכה; • ליזום מפעלים של מחקר המשפט; • ולעסוק בהוצאת ספרות משפטית. החוק מקנה ללשכת עורכי הדין מעמד סטטוטורי, ועצמאות כמעט מוחלטת להסדיר את ענייניהם הפנימיים של עורכי הדין, לרבות בתחומי הפיקוח על ההתמחות, ההסמכה והרישוי, קביעת נורמות אתיקה וכללי התנהגות ומשמעת של עורכי הדין, ומטיל חובה על כל עורכי הדין להשתייך אליה. מדובר בתופעה ייחודית, שאין לה מקבילה בהסדרת המקצועות השונים בישראל1. מבנה לשכת עורכי הדין – רקע ואלה המוסדות המרכזיים של לשכת עורכי הדין (סעיף 6): • המועצה הארצית – המועצה הארצית היא הגוף שקובע את מדיניות הלשכה, אחראי על התקנת כללים הנוגעים להסדרת המקצוע, קובע את תקציב הלשכה ועוד. למעשה, המועצה הארצית היא בבחינת "הרשות המחוקקת" של הלשכה. • הוועד המרכזי – הוועד המרכזי הוא הגוף הביצועי של הלשכה, שאחראי על ביצוע כל התפקידים האופרטיביים של הלשכה, ובכלל זה רישום מתמחים, פיקוח על מתמחים, בחינות, ניהול מרשם עורכי דין זרים ועוד. לוועד המרכזי סמכות שיורית לכל סמכות בחוק שלא יוחדה למוסד אחר ממוסדות הלשכה. למעשה, הוועד המרכזי הוא בבחינת "הרשות המבצעת" של הלשכה. בראש הוועד המרכזי עומד ראש הלשכה. • הוועדים המחוזיים – הלשכה מחולקת ל-5 מחוזות שונים. בכל מחוז מכהן ועד מחוזי שמסדיר את רישום עורכי הדין במחוז, שולח נציגים למועצה הארצית ואחראי על הניהול השוטף של ענייני עורכי הדין במחוז. • גופי משמעת מחוזיים וארציים – בכל מחוז יש בית דין משמעתי מחוזי וועדת אתיקה מחוזית שלידה מכהן פרקליט; בנוסף, יש בית דין משמעתי ארצי וועדת אתיקה ארצית. לשכת עורכי הדין – משברים וועדות במהלך השנים, מאז חקיקת החוק בשנת 1961, עבר חוק לשכת עורכי הדין לא מעט תיקונים ושינויים הנוגעים למבנה מוסדות הלשכה. חלק מתיקונים אלה, נבע ממסקנות של ועדות שונות שהוקמו, בין היתר, כתוצאה ממשברים קשים שפקדו את הלשכה והובילו להתדיינויות משפטיות ולשיתוק פעילותה של הלשכה. ברקע הצעת החוק הנוכחית, עומדים הדוחות הבאים: • דו"ח הוועדה לבדיקת: (א) נושא בחינת ההתמחות לשם הסמכה בעריכת דין (ב) נושא ההתמחות (2002) (להלן – ועדת גרסטל או דו"ח גרסטל) – דו"ח של ועדה שבראשה עמדה השופטת הילה גרסטל, שהוגשה לשר המשפטים דאז, מאיר שטרית, שעסקה בשאלת ההתמחות – תכניה, יעדיה, משכה והפיקוח עליה, ובשאלת בחינת ההתמחות. • דו"ח צוות רוטקופף (2012) (להלן – צוות רוטקופף או דו"ח רוטקופף) – דו"ח של צוות פנימי במשרד המשפטים שבראשו עמד ד"ר גיא רוטקופף, שהוגשה לשר המשפטים דאז, פרופ' יעקב נאמן. מטרת מינוי הצוות היתה לגבש המלצות לקידום מסקנות ועדת גרסטל. • דו"ח הוועדה הציבורית בנושא לשכת עורכי הדין (2013) (להלן – ועדת פרוקצ'יה או דו"ח פרוקצ'יה) – דו"ח של ועדה שבראש עמדה השופטת איילה פרוקצ'יה, שהוגשה לשרת המשפטים דאז, ציפי לבני. הוועדה מונתה על ידי שר המשפטים שקדם לה, פרופ' יעקב נאמן, על רקע משבר חריף בדרכי התנהלותה ותיפקודה של לשכת עורכי הדין. יוער, כי במהלך השונים הוגשו דוחות נוספים שעסקו הן בנושא ההתמחות2 והן בנושא מבנה מוסדות הלשכה3 על ידי ועדות שונות, אך הדוחות האמורים הם אלה העומדים בבסיסה של הצעת החוק הנוכחית. התיקונים המוצעים – כללי הצעת החוק כוללת שינויים ותיקונים בחוק לשכת עורכי הדין שעניינם שינויים בהתייחס למבנה הלשכה, מוסדותיה, ניהולה הכספי ובעלי התפקידים בה, המבוססים, ברובם, על המלצות ועדת פרוקצ'יה. לצד שינויים מוצעים אלה מוצעים שינויים בנושא ההסמכה לעריכת דין שעניינם הפיקוח על ההתמחות ומתכונת הבחינות שבסיומה. תיקונים אלה מוצעים בעקבות מסקנות ועדת גרסטל וצוות רוטקופף. כמו כן, בשל העובדה שהלשכה היא תאגיד סטטוטורי, חלק מהתיקונים המוצעים (במיוחד אלה הנוגעים לבעלי התפקידים בלשכה), הם ברוח ההסדרים שהוצעו במסגרת תזכיר חוק התאגידים הציבוריים, התשע"ג–2013 (להלן – טיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים). הדיון להלן בסעיפי הצעת החוק, ייעשה בצורה נושאית ולא לפי סדר הסעיפים שבהצעת החוק. תפקידי הלשכה ומוסדות הלשכה תפקידי הלשכה סעיף 1 להצעת החוק – תיקון סעיף 3 לחוק שעניינו "פעולות הלשכה" 3. פעולות הלשכה הלשכה רשאית, בין השאר – (1) לחוות דעתה על הצעות חוק בעניני בתי המשפט וסדרי דיןותקנות; (2) לתת סעד משפטי למעוטי אמצעים; (3) לשמש בורר ולמנות בוררים; (4) לפעול להגנת עניניהם המקצועיים של חברי הלשכה; (5) לייסד קרנות ביטוח, קרנות פנסיה ומוסדות אחרים של עזרה הדדית לחברי הלשכה; (6) ליזום פעולות ומפעלים של מחקר המשפט בכלל, והמשפט העברי בפרט, ולהשתתף בפעולות ומפעלים כאלה; (7) לעסוק בהוצאת ספרות משפטית מוצע לתקן את סעיף 3 ללשכה שקובע את פעולות הרשות שהלשכה רשאית לעשות. לפי סעיף 3(1) לחוק הקיים, הלשכה רשאית, בין היתר, לחוות דעתה על הצעות חוק בענייני בתי המשפט וסדרי דין. מוצע לקבוע כי ההרשאה ללשכה לחוות דעתה על הצעות חוק לא תוגבל ל"ענייני בתי המשפט וסדרי דין" אלא תתייחס באופן כללי להצעות חוק ולתקנות. יוער, כי בפועל, כבר כיום, נציגי הלשכה מגיעים לכנסת ומחווים דעתם על הצעות חוק, תקנות וצווים בכל התחומים, ולא רק בתחומים של בתי משפט וסדרי דין. נקודות לדיון: ארגון השתלמויות מקצועיות – אחת מהמלצות ועדת פרוקצ'יה (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 102), היא לתקן את סעיף 3 לחוק, כדי לכלול ארגון השתלמויות מקצועיות לעורכי דין בגדר פעולות הרשות הסטטוטוריות של הלשכה. הלשכה עושה זאת בפועל, באמצעות המכון להשתלמות עורכי דין. מדוע ההמלצה האמורה לא אומצה בהצעת החוק? מוסדות הלשכה סעיפים 2, 3 ו-4 להצעת החוק – תיקון כותרת פרק שני, הוספת סימן א', ותיקון סעיף 6 לחוק שעניינו "מוסדות הלשכה" פרק שני: מוסדות הלשכה ובעלי תפקידים בה סימן א': מוסדות הלשכה 6. מוסדות הלשכה אלה מוסדות הלשכה: (1) ראש הלשכה; מיום 11.4.1995 תיקון מס' 24 ס"ח תשנ"ה מס' 1518 מיום 11.4.1995 עמ' 189 (ה"ח 2368) החלפת פסקה 6(1) הנוסח הקודם: (2) המועצה הארצית; (3) הועד המרכזי; (4) הועדים המחוזיים; (5) בית דין משמעתי ארצי; (6) בתי דין משמעתיים מחוזיים; (7) מבקר הלשכה; מיום 11.4.1995 תיקון מס' 24 ס"ח תשנ"ה מס' 1518 מיום 11.4.1995 עמ' 189 (ה"ח 2368) (8) ועדת אתיקה ארצית; מיום 3.7.2008 תיקון מס' 32 ס"ח תשס"ח מס' 2160 מיום 3.7.2008 עמ' 595 (ה"ח 388) (9) ועדות אתיקה מחוזיות. להלן מוצע לבטל את הוועד המרכזי, לבטל את הוועדים המחוזיים ולהסדיר את תפקידו של המבקר הפנימי של הלשכה כחלק מרשימת בעלי התפקידים בלשכה. לפיכך, מוצע לבטל גורמים אלה מכלל הרשימה המונה את מוסדות הלשכה. המועצה הארצית הרכב המועצה הארצית סעיף 9(1) להצעת החוק – תיקון סעיף 9 לחוק שעניינו "המועצה הארצית" 9. המועצה הארצית (א) המועצה הארצית תורכב מאלה: (1) ראש הלשכה וראש הלשכה שקדם לו; (2) המנהל הכללי של משרד המשפטים או עובד בכיר במשרד המשפטים, שימנה המנהל הכללי, דרך כלל או לעניין מסוים, כממלא מקומו, ודינו לעניין זה כדין המנהל הכללי של משרד המשפטים; (3) פרקליט המדינה או פרקליט בכיר בפרקליטות המדינה, שימנה פרקליט המדינה, דרך כלל או לעניין מסוים, כממלא מקומו ודינו לעניין זה כדין פרקליט המדינה; (4) הפרקליט הצבאי הראשי; (5) עשרים ושמונה חמישה עשר חברים שיבחרו חברי הלשכה במועד הבחירות לראש הלשכה בבחירות כלליות, שוות, יחסיות, חשאיות, ישירות וארציות; (6) שלושה חברים חבר אחד מכל מחוז, שהם יושב-ראש הועד המחוזי ושני חברי הלשכה הרשומים באותו מחוז שייבחרו על ידי הועד המחוזי בבחירות חשאיותשיבחרו חברי הלשכה הרשומים באותו מחוז, מבין חברי הלשכה הרשומים כאמור, בבחירות אישיות, כלליות, שוות, חשאיות וישירות. ..... (ב) התפטר ראש הלשכה שקדם לראש הלשכה המכהן אותה שעה, מחברותו במועצה הארצית, נפטר, או נבצר ממנו דרך קבע לכהן בה, יבוא במקומו ראש לשכה שקדם לו והוראה זו תחול באותו אופן כל אימת שנתפנה מקומו של ראש לשכה קודם. לפי סעיף 9(א) לחוק הקיים, המועצה הארצית כוללת 48 חברים, לפי ההרכב הבא: • חברים מכוח תפקיד – 5 חברים מכוח תפקיד: ראש הלשכה, ראש הלשכה הקודם, מנכ"ל משרד המשפטים, פרקליט המדינה והפרקליט הצבאי הראשי; • נציגי כלל חברי הלשכה – 28 חברים שנבחרים ישירות על ידי כלל חברי הלשכה; • נציגי המחוזות – 15 חברים שהם נציגים המחוזות, לפי החלוקה הבאה: 3 נציגים מכל אחד מ-5 המחוזות הקיימים, כאשר הנציגים הם: יושב ראש הוועד המחוזי ושני חברי המחוז שנבחרים על ידי חברי הוועד המחוזי. על בסיס המלצות ועדת פרוקצ'יה, מוצע לצמצם את הרכב המועצה כך שהרכבה יכלול 24 חברים בלבד (סעיף 9 להצעת החוק), באופן הבא: • חברים מכוח תפקיד – 3 חברים מכוח תפקיד: ראש הלשכה, מנכ"ל משרד המשפטים ופרקליט המדינה; כאשר חברותם במועצה של ראש הלשכה לשעבר ושל הפרקליט הצבאי הראשי – תבוטל. מנכ"ל משרד המשפטים ופרקליט המדינה יהיו רשאים למנות לעצמם ממלא מקום דרך כלל או לעניין מסוים; • נציגי כלל חברי הלשכה – 15 חברים שנבחרים ישירות על ידי כלל חברי הלשכה; • נציגי המחוזות – 6 נציגי המחוזות, לפי החלוקה הבאה: נציג מכל אחד מ-6 המחוזות (בשים לב לפיצול המוצע להלן במחוז תל אביב), כאשר הנציגים נבחרים על ידי כלל חברי הלשכה הרשומים באותו המחוז. יוער, כי ההרכב החדש מגדיל במעט את כוחם היחסי של החברים מכוח התפקיד ואת כוחם היחסי של נציגי כלל חברי הלשכה, ומנגד מקטין במעט את כוחם היחסי של נציגי המחוזות4. כמו כן, לנוכח ביטול החברות במועצה של ראש הלשכה הקודם, מוצע לבטל את סעיף קטן (ב) שעוסק במילוי מקומו של ראש הלשכה הקודם שהתפנה מקומו. נקודות לדיון: (1) הערת ניסוח: תקופת כהונתה של המועצה הארצית – סעיף 8(א) לחוק קובע, כי ראש הלשכה "ייבחר על ידי חברי הלשכה מבין חבריה, לארבע שנים, במועד שתקבע המועצה הארצית... הבחירות יהיו אישיות, כלליות, שוות, חשאיות, ישירות וארציות". לעומת זאת, אין קביעה ברורה לגבי תקופת כהונתה של המועצה הארצית. ניתן להסיק זאת, בעקיפין, מכך שלגבי בחירת נציגי כלל חברי הלשכה למועצה הארצית נאמר כי בחירתם תהיה "במועד הבחירות לראש הלשכה". ואולם, נראה כי יש מקום לקבוע בצורה ברורה ומפורשת את תקופת כהונתה של המועצה הארצית, במקביל לקביעה הקיימת לגבי ראש הלשכה. כך, למשל, ניתן להציע את הניסוח הבא: "המועצה הארצית תכהן ארבע שנים ותורכב מאלה..." (2) הערת ניסוח: מועד בחירת נציגי המחוזות (ס"ק (א)(6)) – בסעיף 9(א)(5) המוצע, מובהר כי המועד שבו נבחרים 15 חברי המועצה ישירות על ידי חברי הלשכה, הוא "במועד הבחירות לראש הלשכה", קרי: כל ארבע שנים כפי שסעיף 8(א) קובע. לעומת זאת, סעיף 9(א)(6) המוצע אינו קובע מהו המועד לבחירת נציגי המחוזות למועצה הארצית. לכאורה, נראה כי גם כאן יש מקום לקבוע כי בחירות אלה ייערכו "במועד הבחירות לראש הלשכה", כפי שנקבע לגבי בפסקה (5). סעיף 10 להצעת החוק – תיקון סעיף 9א להצעת החוק שעניינו "מילוי מקום שהתפנה במועצה הארצית 9א. מילוי מקום שהתפנה במועצה הארצית (א) מי שהיה לחבר המועצה הארצית מכוח סעיף 9(א)(5) או מכוח סעיף קטן זה וחדל מכהונתו לפני הבחירות לפי אותו סעיף, יבוא במקומו המועמד ששמו בא ברשימת המועמדים של אותו חבר אחרי שמות המועמדים שנבחרו מתוכה בבחירות הקודמות למועצה הארצית או שהיו לחבר המועצה הארצית מכוח סעיף קטן זה, לפי הענין. (ב) נכנס המועמד כאמור בסעיף קטן (א) בדרך זו כבר קודם לכן, או היה פסול או לא יכול היה להיות חבר המועצה הארצית מכל סיבה אחרת, או הודיע בכתב ליושב-ראש המועצה הארצית שאין ברצונו להיות חבר המועצה, יבוא במקומו המועמד ששמו בא אחריו ברשימת המועמדים האמורה, וכן הלאה. (ג) לא היה ברשימת המועמדים מי שימלא את המקום הפנוי כאמור בסעיף קטן (א), ימנה ראש הלשכה תחתיו חבר לשכה אחר, בהתייעצות עם הציבור שמטעמו הוצעה מועמדותו של החבר שמקומו נתפנה. (ד) חבר המועצה הארצית שבחר בו ועד מחוזי שנבחר כאמור בסעיף 9(א)(6) ושחדל מכהונתו שלא עקב בחירתו של אחר תחתיו, יבחר הועד המחוזי תחתיו חבר לשכה אחר הרשום באותו מחוזיבוא במקומו מי שקיבל אחריו את מספר הקולות הגדול ביותר של חברי אותו מחוז בבחירות הקודמות למועצה הארצית, ובלבד שקיבל לפחות עשירית מהקולות הכשרים; הוראות סעיף קטן (ב) יחולו לעניין זה, בשינויים המחויבים; לא היה מי שימלא את המקום הפנוי כאמור, ייערכו בחירות מיוחדות באותו מחוז לא יאוחר מתום שישים ימים מהיום שבו חדל חבר המועצה מכהונתו. (ה) (בוטל). לפי סעיף 9א(ד) לחוק הקיים, אם חבר המועצה הארצית שנבחר על ידי וועד המחוזי חדל מלכהן, יבחר הוועד המחוזי תחת חבר לשכה אחר לכהן כנציג המחוז במועצה הארצית. בשל ביטולם של הוועדים המחוזיים והשינוי באופן בחירת נציגי המחוזות למועצה הארצית, מוצע לקבוע כיצד יוחלף נציג המחוז למועצה הארצית, מקום שבו הנציג שנבחר על ידי חברי המחוז חדל מלכהן שלא עקב בחירות. על פי המוצע, במקום הנציג שחדל מלכהן יבוא מי שקיבל אחריו את מספר הקולות הגדול ביותר של חברי המחוז בבחירות הקודמות שנערכו באותו מחוז לשם בחירת נציג המחוז למועצה הארצית, ובלבד שקיבל לפחות 10% מהקולות הכשרים. אם לא היה מי שימלא את המקום הפנוי, ייערכו בחירות מיוחדות באותו מחוז, בתוך 60 ימים. נקודות לדיון: השעיה / פקיעת כהונה של חבר מועצה – סעיף 9ב לחוק קובע הוראות בדבר הפסקת כהונה של חבר במועצה הארצית אך ורק בעילה של היעדרות מישיבות המועצה. לעומת זאת, סעיפים 22 ו-23 לחוק החברות הממשלתיות וסעיף 27 לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים5 קובעים את רשימת העילות הבאה, שבהתקיים אחת מהן תפקע חברותו של דירקטור בדירקטוריון (בחברה ממשלתית) ושל חבר מועצה במועצה (בתאגיד ציבורי): אם הוא התפטר; אם הוא נעדר כמות מסוימת של ישיבות דירקטוריון / מועצה; אם נבצר ממנו מלמלא את תפקידו; אם הוא הורשע בעבירה שיש עימה קלון; אם התקיימה בו אחת הנסיבות הפוסלות אדם מהיות דירקטור / חבר מועצה וכו'6. כמו כן, נקבע כי ניתן להשעותו מתפקידו אם הוא חשוד בעבירה שיש עימה קלון. האם אין מקום לקבוע הוראות דומות לעניין חברותו של חבר המועצה הארצית? המועצה הארצית: תפקידים, סמכויות והוראות שונות סעיף 9(2) להצעת החוק – תיקון סעיף 9 לחוק שעניינו "המועצה הארצית" 9. המועצה הארצית (א1) המועצה הארצית תתווה את מדיניות הלשכה ותפקח על ביצוע המדיניות שקבעה כאמור, ובכלל זה: (1) תקבע את מדיניות הלשכה בתחומי התפקידים והסמכויות שהוקנו לה לפי הוראות חוק זה; (2) תקבע, מדי שנה, את תקציב הלשכה לפי הוראות סעיף 95; (3) תפקח על עמידת הלשכה ביעדי התקציב השנתי שקבעה ועל ביצועו; (4) תהיה אחראית על עריכת הדוחות הכספיים של הלשכה ועל אישורם; (5) תבצע כל תפקיד אחר שהוטל עליה לפי חוק; (א2) כל סמכות של הלשכה שלא יוחדה לפי חוק למוסד ממוסדותיה, תהיה נתונה בידי המועצה הארצית. (א3) לצורך מילוי תפקידיה, רשאית המועצה הארצית בהתאם לכללים שייקבעו, להסתייע בוועדות שתמנה, מבין חבריה או שלא מבין חבריה, ואולם – (1) המועצה הארצית לא תאצול לוועדות כאמור סמכות הנתונה לה לפי חוק; (2) החלטה שהסמכות לקבלה יוחדה לפי חוק למועצה הארצית תתקבל בידי המועצה הארצית במליאתה. (א4) המועצה הארצית תמנה ועדות אלה: (1) ועדת התמחות, אשר משתתמנה תהיה מוסמכת להפעיל את סמכויות הלשכה לפי סעיפים 27, 29, 30, 34, 35 ו-44 וכן סמכויות נוספות בנוגע להתמחות, מאמנים ומתמחים הנתונות ללשכה בהתאם לכללים שנקבעו לפי חוק זה; (2) ועדת שכר טרחה, אשר משתתמנה תהיה מוסמכת להפעיל את סמכויות הלשכה לפי סעיפים 84(ב) ו-89. (3) ועדת ביקורת כאמור בסעיף 10א (בפרק זה – ועדת הביקורת). (א5) מספר החברים בוועדות כאמור בסעיף קטן (א4), הרכבן וכשירות החברים בהן ייקבעו בכללים, ובלבד שראש הלשכה לא יהיה חבר בוועדת ביקורת. (א) תפקידי הלשכה לצד הקביעה הכללית לפיה המועצה הארצית תתווה את מדיניות הלשכה ותפקח על ביצועה, סעיף 9(א1) המוצע מפרט את יתר תפקידי המועצה הארצית ובהם: קביעת מדיניות הלשכה בתחומי התפקידים והסמכויות שהוקנו לה לפי החוק; קביעתו של תקציב הלשכה לפי הוראות סעיף 95 לחוק; פיקוח על עמידת הלשכה ביעדי התקציב השנתי ועל ביצועו; אחריות על עריכת הדוחות הכספיים של הלשכה ועל אישורם; וביצוע כל תפקיד אחר שיוטל עליה על פי החוק. נקודות לדיון: (1) הערת ניסוח: מיספור הסעיפים הקטנים – מכיוון שמוצע לבטל את סעיף 9(ב) ואין לאחר מכן סעיפים קטנים נוספים, אפשר למספר את הסעיפים שמוצע להוסיף אחרי סעיף קטן (א), בסדר עולה ((ב), (ג) וכן הלאה), ולא צריך למספר אותם לפי (א1), (א2) וכו'. (2) פיקוח על ביצוע מדיניות (ס"ק (א1) רישה) – לפי המוצע, המועצה הארצית "תתווה את מדיניות הלשכה ותפקח על ביצוע המדיניות שקבעה כאמור, ובכלל זה...". בסעיף המקביל לגבי תפקידה של מועצה בתאגיד ציבורי (סעיף 11(א) רישה לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים), ניסוח תפקידה של המועצה הוא רחב יותר: "המועצה תתווה את מדיניות התאגיד הציבורי ותפקח על פעילות התאגיד הציבורי, ובכלל זה...". הניסוח שבטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים הוא רחב ומדויק יותר, ולפיו נדרשת המועצה לפקח לא רק על ביצוע המדיניות שקבעה אלא לפקח על כלל פעילותו של התאגיד. האם לא נכון לנקוט ניסוח דומה גם לגבי המועצה הארצית? (3) קביעת תקציב הלשכה (ס"ק (א1)(2)) – לפי המוצע, אחד מתפקידי המועצה הארצית הוא לקבוע את תקציבה השנתי של הלשכה, לפי הוראות סעיף 95 לחוק. בסעיף המקביל לגבי תפקידה של מועצה בתאגיד ציבורי (סעיף 11(א)(2) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים) ולגבי תפקידו של הדירקטוריון בחברה ממשלתית (סעיף 32(א)(2) לחוק החברות הממשלתיות), נושא התקציב מפורט הרבה יותר וכולל גם התייחסות להכנת תכנית פעולה שנתית, תכניות לטווח ארוך, ותקן עובדי החברה והמועסקים בשירותה, והוא מנוסח באופן הבא7: (א) המועצה תתווה את מדיניות התאגיד הציבורי ותפקח על פעילות התאגיד הציבורי ובכלל זה – ..... (2) תקבע מדי שנה את אלה: (א) תקציבו השנתי של התאגיד ודרך ביצועו והשימוש במקורות העומדים לרשותו; (ב) תכנית הפעולה של התאגיד לאותה שנה ותכניותיו לטווח ארוך; (ג) תקן עובדי התאגיד והמועסקים בשירותו; ניסוח זה מבהיר כי חובה על המועצה לא רק לקבוע תקציב שנתי, אלא גם להכין תכנית עבודה שנתית ותכניות ארוכות טווח, ולקבוע את תקן העובדים. בהקשר זה יוער, כי מבקר המדינה הצביע על כך שהוועד המרכזי אינו מכין תכניות עבודה שנתיות ורב שנתיות. לטענתו, העדר תכנון שנתי ותכנון ארוך טווח יוצר אי ודאות מתמשכת בנוגע למידת האפקטיביות במילוי תפקידי החובה והרשות של הלשכה8. נוכח ההשוואה לחברות ממשלתיות ולתאגידים ציבוריים, ובהתחשב בהמלצתו של מבקר המדינה, נראה כי יש לנקוט בניסוח דומה גם לגבי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, ובכך לחייב את המועצה הארצית להכין תכניות עבודה שנתיות ורב שנתיות ולהתייחס לתקן עובדי הלשכה. (4) פיקוח על הגשמת יעדים (ס"ק (א1)(3)) – לפי המוצע, אחד מתפקידי המועצה הארצית הוא לפקח "על עמידת הלשכה ביעדי התקציב השנתי שקבעה ועל ביצועו". בסעיף המקביל לגבי תפקיד של מועצה בתאגיד ציבורי (סעיף 11(א)(3) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים) ולגבי תפקידו של הדירקטוריון בחברה ממשלתית (סעיף 32(א)(3) לחוק החברות הממשלתיות), תפקיד הפיקוח של המועצה / הדירקטוריון הוא רחב יותר: "תעקוב ברציפות אחרי הגשמת המדיניות, התכניות והתקציבים של החברה"9. יש כאן התייחסות לא רק לפיקוח על עמידה ביעדי התקציב השנתי וביצועו, אלא גם פיקוח על הגשמת המדיניות שנקבעה ותכניות העבודה שהוכנו. מדוע שלא להשתמש בניסוח דומה גם כאן? (5) פיקוח על מנכ"ל הלשכה – סעיף 11(א)(4) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים כולל בין תפקידי המועצה גם פיקוח "על ביצוע תפקידי המנהל הכללי ופעולותיו". האם אין מקום לכלול תפקיד זה בין תפקידי המועצה הארצית? (6) קביעת כללים לבחירה בעלי תפקידים ונושאי משרה, אישור מינויים, וקביעת שכרם ותנאי העסקה שלהם – סעיף 11(א)(5)(6) ו-(7) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים וסעיף 32(א)(3א), (4) ו-(5) לחוק החברות הממשלתיות, מונים בין תפקידי המועצה / הדירקטוריון גם את התפקיד של קביעת כללים לבחירת נושאי משרה (סמנכ"ל, גזבר וכו'), בעלי תפקידים (מבקר פנימי, יועץ משפטי וכו') ויתר עובדי התאגיד; קביעת תנאי העסקה של כל האמורים (שכר, תנאים סוציאליים וכו'); ואישור המינוי שלהם, בהתאם להמלצת המנכ"ל. האם אין מקום להתייחס לעניינים האמורים במסגרת סעיף 9(א1) המוצע? אמנם, סעיף 109(12) המוצע מסמיך את המועצה הארצית, באישור שר המשפטים, להתקין כללים, בין היתר, לעניין כהונתם של המנכ"ל, רואה החשבון המבקר, היועץ המשפטי או המבקר הפנימי, ובכלל זה תנאי כשירות למינוי והוראות בדבר דרכי פעולתו ותנאי העסקתו של כל אחד מבעלי התפקידים האמורים. עם זאת, לא בטוח שדי בכך, שכן סעיף 109(12) האמור אינו מתייחס לנושאי משרה אחרים ולעובדי התאגיד. כמו כן, מדובר על הרשאה להתקנת כללים, אך לא נאמר כי הדבר הוא בין התפקידים המוטלים על המועצה הארצית. (7) חובת פרסום דו"ח כספי שנתי – הן מבקר המדינה10 והן ועדת פרוקצ'יה (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 101) המליצו לחייב את הלשכה לפרסם הן דו"ח פעילות שנתי והן דו"ח כספי, וזאת כחלק מהחובה של לשכת עורכי הדין, כגוף ציבורי, לתת דין וחשבון על פעילותו ועל אופן ניהולו. מדוע שלא לאמץ המלצה זו, לכל הפחות לגבי דו"ח כספי שנתי11, ולקבוע זאת כחלק מהחובות המוטלות על המועצה הארצית12? (ב) סמכות שיורית סעיף 9(א2) המוצע מבהיר, כי הסמכות השיורית לגבי הפעלת סמכויות הלשכה נתונה למועצה הארצית, בשונה מהמצב הקיים לפי סעיף 11 לחוק ולפיו סמכויות שיורית זו נתונה לוועד המרכזי. נקודות לדיון: העברת הסמכות השיורית לביצוע תפקידי הלשכה למועצה הארצית (ס"ק (א2)) – לוועד המרכזי תפקידים ביצועיים רבים. ביטולו של הוועד המרכזי, והקביעה שלמועצה הארצית תהיה סמכות שיורית לבצע כל תפקיד שהוטל על הלשכה ולא יוחד למוסד ממוסדותיה, מובילים לכך, שהתפקידים ביצועיים שמוטלים כיום על הוועד המרכזי יוטלו מעתה על המועצה הארצית. המשמעות המעשית היא שכל אימת שנאמר בחוק "המועצה הארצית" או "הלשכה" תעשה כך וכך, יוטל הדבר על המועצה הארצית. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען, כי בדומה למקובל בתאגידים סטטוטוריים אחרים, האחריות ל"ניהול השוטף" של הלשכה וביצוע המדיניות של המועצה הארצית תוטל על המנהל הכללי של הלשכה, שמעמדו, תפקידו וסמכויותיו יעוגנו במסגרת החוק המוצע. ואולם, עיון בסעיפים 19א עד 19ג המוצעים, שעניינם מנכ"ל הלשכה, מעלה כי למעט הקביעה הכללית ולפיה מנכ"ל הלשכה יהיה אחראי "לניהול השוטף של ענייני הלשכה", כמעט ואין התייחסות מפורשת בחוק לתפקידים שמוטלים על המנכ"ל13. משכך, מתעוררת השאלה כיצד המועצה הארצית, שמונה 24 חברים בלבד, אמורה ליישם ולבצע את כל התפקידים המוטלים עליה כיום, ובנוסף, לבצע גם את כל התפקידים המוטלים כיום על הוועד המרכזי? שאלה זו מתעוררת ביתר שאת לנוכח ההגבלות שבסעיף 9(א3) המוצע, לגבי היכולת של המועצה הארצית להאציל מסמכויותיה. לכאורה, ניתן לטעון כי מי שאמור לבצע תפקידים אלה הוא המנכ"ל, אך לנוכח העובדה שהמנכ"ל אחראי על ה"ניהול השוטף" בלבד, ישנם תחומים שלמים וסוגים של החלטות שכלל לא ברור אם אמנם הם בגדר ה"ניהול שוטף" של הלשכה. להלן דוגמה שתמחיש את הספק: לפי סעיף 98ו(א) לחוק, הלשכה (ולפי התיקון המוצע הכוונה היא למועצה הארצית) תנהל מרשם של עורכי דין זרים. האם הסמכות של המנכ"ל לגבי "הניהול השוטף" של מרשם עורכי הדין הזרים היא רק לגבי הצדדים המנהליים של ניהול המרשם, או שהוא יהיה גם בעל הסמכות לעניין ההחלטות המהותיות של תוכן הרישום? כך, למשל, לפי סעיף 98ו(ב)(2) לחוק, הלשכה רשאית שלא לרשום אדם במרשם עורכי דין זרים – גם אם מתקיימים לגביו התנאים שהחוק קובע – אם "התגלו עובדות אחרות שבשלהן היא סבורה כי אין הוא ראוי להירשם במרשם". האם החלטה שאדם מסוים אינו ראוי להירשם במרשם עורכי הדין הזרים, היא החלטה של "ניהול שוטף" שתחת סמכותו של מנכ"ל הלשכה? בפשטות, נראה כי החלטה מעין זו אינה בגדר "ניהול שוטף" ועל כן לא תהיה בסמכות המנכ"ל אלא בסמכותה של המועצה הארצית. משכך, לגבי תפקידים והחלטות כאלה שאינם בגדר ה"ניהול השוטף" מתעוררת השאלה המעשית, כיצד המועצה הארצית, בהרכבה המצומצם תוכל לבצע גם את התפקידים המוטלים כיום עליה וגם את התפקידים המוטלים כיום על הוועד המרכזי? ככל הנראה, בשל ההכרה בקושי של המועצה הארצית לבצע בעצמה את שלל הסמכויות הביצועיות שיוענקו לה לפי החוק המוצע, סעיף 9(א4) המוצע קובע "ועדות חובה" שונות, ומעניק להם את הכוח להפעיל את סמכויות הלשכה (=המועצה הארצית), וזאת, בשונה מ"וועדות רשות" שהמועצה הארצית רשאית להקים, אך אינן רשאיות להפעיל את סמכויות הלשכה (=המועצה הארצית). ואולם, ספק אם די בהקמת הוועדות האמורות כדי לאפשר למועצה הארצית לתפקד בצורה מיטבית, נוכח ריבוי המשימות המוטל עליה. לפיכך, לנוכח מגוון התפקידים הביצועיים החדשים שמוטלים על המועצה הארצית, וכדי לאפשר תפקוד תקין של הלשכה, מוצע לשקול הקמה של "ועדות חובה" בנושאים נוספים, ובמיוחד בנושאים הבאים שדורשים התעסקות מעשית משמעותית עם היבטים שאינם רק בגדר של "ניהול שוטף" שבסמכות המנכ"ל: • חברות בלשכה, ובכלל זה פקיעה, השעייה וחידוש חברות (סעיפים 48 עד 52ב לחוק); • ניהול תחום עורכי הדין הזרים (סעיפים 98ד, 98ו ו-98ז לחוק); • ועדה לכל אחת מהמחוזות, שתעסוק ברישום חברי המחוז, בבחירת נציג המחוז למועצה הארצית ובצרכים השוטפים של כל מחוז, בעקבות ביטולם של וועדי המחוזות; • ועדת כספים שתסייע בהכנת תקציב הלשכה לפי סעיף 95. (ג) ועדות סעיף 9(א3) המוצע קובע, כי לצורך ביצוע תפקידיה, תהא המועצה הארצית רשאית, בהתאם לכללים שייקבעו, להסתייע בוועדות שתמנה מבין חבריה או שלא מבין חבריה. זאת בכפוף לסייג שהמועצה הארצית לא תאצול לוועדות כאמור מסמכויותיה לפי חוק, ולסייג שהחלטה שהסמכות לקבלה יוחדה לפי חוק למועצה הארצית תתקבל בידי המועצה הארצית במליאתה. לצד הרשאה זו סעיף 9(א4) המוצע קובע כי המועצה הארצית תהיה חייבת למנות ועדות אלה: • ועדת התמחות שתהיה מוסמכת להפעיל את סמכויות הלשכה לפי סעיפים 27, 29, 30, 34, 35, ו-44 לחוק הלשכה וכן את הסמכויות הנתונות לה לפי כללים שנקבעו מכוח החוק לעניין התמחות, מאמנים ומתמחים (כללי לשכת עורכי הדין (רישום ופיקוח על התמחות), התשכ"ב-1962). • ועדת שכר טרחה, להפעלת סמכויות הלשכה לפי סעיפים 84(ב) ו-89 לחוק הלשכה. • ועדת ביקורת, שתכלית מינויה לייעל את הליך הביקורת על התנהלות מוסדות הארגון. לפי סעיף 9(א5) המוצע, מספר החברים בוועדות כאמור בסעיף קטן (א4), הרכבן וכשירות החברים בוועדות אלה ייקבעו בכללים, ובלבד שראש הלשכה לא יהיה חבר בוועדת הביקורת. נקודות לדיון: (1) "להסתייע בוועדות שתמנה" (ס"ק (א3)) – כוונת הדברים היא לאפשר למועצה הארצית לפעול באמצעות וועדות משנה מבלי לאצול להן את סמכויות המועצה. זאת, בדומה לדרך שבה הממשלה פועלת באמצעות ועדות שרים שונות. נראה כי יש מקום לחדד נקודה זו, ולהבהיר במסגרת כללים את יחסי העבודה בין וועדות המשנה לבין המועצה הארצית, כך שיובהר באיזה אופן יועברו ויתקבלו החלטות של ועדות המשנה למליאת המועצה. כך, למשל, האם ברירת המחדל תהיה שהחלטת ועדת משנה מאומצת באופן אוטומטי על ידי המועצה הארצית אם אין כל ערר או השגה עליה, או שיש צורך באימוץ פוזיטיבי של החלטות ועדות המשנה על ידי המועצה הארצית? (2) הערת ניסוח: זהות חברי "הוועדות הקבועות" (ס"ק (א4)) – ס"ק (א3) קובע כי המועצה הארצית רשאית להסתייע בוועדות שתמנה "מבין חבריה או שלא מבין חבריה". ס"ק (א4) קובע כי "המועצה הארצית תמנה ועדות אלה...", ומונה ועדות חובה שונות שהמועצה הארצית אמורה למנות, מבלי להתייחס לשאלה של זהות חברי הוועדות. לכאורה, מהפער בניסוח של שני הסעיפים הקטנים עולה, כי הקביעה שחברי הוועדות יכולים להיות גם שלא חברי המועצה הארצית חלה רק על "ועדות הרשות" שלפי ס"ק (א3), אך לגבי "ועדות החובה" שלפי ס"ק (א4) חברי הוועדות נדרשים להיות מבין חברי המועצה הארצית. ככל שאמנם זו הכוונה– נראה שיש מקום לחדד את הניסוח, ולהבהיר בס"ק (א4) כי חברי הוועדות הקבועות יהיו אך ורק מבין חברי המועצה הארצית14. סעיף 14 להצעת החוק – תיקון סעיף 11ב לחוק שעניינו "ניהול ישיבות הוועד המרכזי וקביעת סדר היום" 11ב. ניהול ישיבות הוועד המרכזי המועצה הארצית וקביעת סדר היום (א) יושב ראש הועד המרכזי המועצה הארצית ינהל את ישיבות הועד המרכזי המועצה הארצית ויקבע את סדר יומן. (ב) ביקשו שליש מחברי הועד המרכזי המועצה הארצית לכלול נושא בסדר היום, יכלול היושב ראש את הנושא לדיון בישיבה הראשונה שתתקיים לאחר שקיבל את הבקשה. (ג) החלטות המועצה הארצית יתקבלו ברוב קולות של חברי המועצה המשתתפים בישיבה אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה או לפיו; היו הקולות שקולים, תכריע עמדתו של יושב ראש המועצה, אם השתתף בישיבה. מוצע לקבוע כי החלטות המועצה הארצית יתקבלו ברוב קולות של חברי המועצה המשתתפים בישיבה, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה או בכללים שהותקנו לפיו. אם הקולות שקולים – תכריע עמדתו של יושב ראש המועצה (=ראש הלשכה), אם הוא השתתף בישיבה. נקודות לדיון: (1) מניין חוקי לישיבות המועצה הארצית – לפי סעיף 1(א) לכללי לשכת עורכי הדין (מניין חוקי בהצבעות בישיבות המועצה הארצית והועד המרכזי), התשנ"א-1991, המניין החוקי בעת הצבעה בישיבות המועצה הארצית הוא שליש מחבריה. מנגד, לגבי חברות ממשלתיות נקבע כי המניין החוקי לישיבות הדירקטוריון הוא רוב חבריו, וההחלטות יתקבלו ברוב דעות של המשתתפין בהצבעה (סעיף 28 לחוק החברות הממשלתיות). הוראה דומה מוצע לקבוע לגבי תאגידים ציבוריים (סעיף 15 לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים). בדו"ח ועדת פרוקצ'יה (עמ' 74) נטען, כי הניסיון מלמד שדרישת המניין החוקי מקשה על דיוני המוסדות ועל קבלת החלטות בהם בשל אי הקפדה על נוכחות חברים בישיבות. לכן, המליצה הוועדה לקבוע קוורום מינימאלי לצורך דיון במועצה הארצית, ואם בחלוף 30 דקות מהשעה שנועדה לפתיחת הישיבה לא נתקיימה דרישת הקוורום, ניתן יהיה לקיים את הדיונים, להצביע ולקבל החלטות בכל מספר של חברים, כאשר ההחלטות תתקבלנה ברוב הנוכחים בדיון. נוכח החשיבות המעשית של הנושא נראה כי יש מקום להכריע בו ולעגן אותו בחוק, ולא להותיר את הדברים לקביעת כללים על ידי המועצה הארצית. (2) זימון ישיבות המועצה הארצית – סעיף 11ב המוצע קובע, כי יו"ר המועצה הארצית מנהל את ישיבות המועצה וקובע את סדר יומן, אך הוא אינו קובע מי הגורם שמזמן את ישיבות המועצה ובאיזו תדירות. לכאורה נראה כי יש מקום לקבוע מפורשות כי יו"ר המועצה הארצית הוא זה שמזמן את ישיבות המועצה, מיוזמתו או אם ביקשו זאת כמות מסוימת של חברי המועצה (בדומה לאמור בסעיפים 26(ב) ו-27(א) לחוק החברות הממשלתיות). (3) הימנעות חברי מועצה בעלי עניין אישי מהשתתפות בישיבות המועצה – האם אין מקום לקבוע הוראות בדבר השתתפותו או אי השתתפותו של חבר מועצה שיש לו עניין אישי בנושא המובא לאישור המועצה הארצית (בדומה להוראה המוצעת לגבי תאגידים ציבוריים15)? כך, למשל, האם ראוי שחבר המועצה הארצית שבן משפחתו מנהל הוצאה ספרים ללימוד למבחני הלשכה ישתתף בדיון במועצה הארצית שעוסקת בבחינות? סעיף 34 להצעת החוק – תיקון סעיף 109 לחוק שעניינו "התקנת כללים" 109. התקנת כללים המועצה הארצית של הלשכה רשאית, באישור שר המשפטים, להתקין כללים (בחוק זה - כללים) בכל ענין הנוגע לארגון הלשכה ופעולותיה, במידה שלא נקבעו הוראות בחוק זה ובמידה שסמכות זו לא ניתנה בחוק זה לשר המשפטים, ולרבות ענינים אלה: (1) בחירתם, הרכבם וסדרי עבודתם של מוסדות הלשכה, וחלוקת סמכויות הלשכה ביניהם; (2) סדרי קבלתם של מתמחים ורישומם, ודרכי הפיקוח על התמחותם; (3) סדרי קבלת חברים ללשכה, לרבות חידוש החברות לפי חוק זה; (4) כללי האתיקה המקצועית; (5) סדרי הדין לפני בתי הדין המשמעתיים; (6) מתן סעד משפטי למעוטי אמצעים; (7) מדי עורכי הדין וסדרי לבישתם; (8) חובותיהם וזכויותיהם של עורכי דין בקשר למילוי תפקידיהם המקצועיים; (9) חובת עורכי דין לבייל יפויי כוח הניתנים להם בבול הלשכה בסכום שייקבע; (10) תשלום לנציגי ציבור בוועדת האתיקה הארצית ובוועדות אתיקה מחוזיות. (11) תשלום לחברי הוועדה הבוחנת, וחבר הבוחנים; (12) תנאים נוספים לעניין כהונתם של המנהל הכללי, רואה החשבון המבקר, היועץ המשפטי או המבקר הפנימי, כמשמעותם בסימן ב' בפרק השני, ובכלל זאת תנאי כשירות למינוים בנוסף לתנאים המנויים בסעיפים 19א, 19ד, 19ה ו-19ו, או הוראות בדבר דרכי פעולתו ותנאי העסקתו של כל אחד מבעלי התפקידים האמורים לרבות הוראות בדבר מילוי מקומו. כל עוד המועצה הארצית של הלשכה לא התקינה כללים בענין מן הענינים האמורים בסעיף זה, רשאי שר המשפטים להתקין תקנות באותו ענין שיעמדו בתקפן עד שהמועצה הארצית, באישור השר, תתקין כללים במקומן; כל עוד גם תקנות כאמור לא הותקנו, תנהג הלשכה, ככל האפשר כפי שנהגה המועצה המשפטית. מוצע להסמיך את המועצה הארצית לקבוע כללים בעניינים נוספים שהצעת החוק מוסיפה לחוק הקיים, ובכלל זה: תשלום לחברי הוועדה הבוחנת וחבר הבוחנים; והוראות לעניין כהונתם של בעלי התפקידים השונים שהצעת החוק מוסיפה ללשכה, תנאים למינויים, דרכים פעולתם ותנאי העסקתם. נקודות לדיון: (1) הגורם הקובע את תנאי הכשירות והמינוי – בעוד שלפי סעיף 109(12) המוצע, המועצה הארצית – באישור שר המשפטים – היא זו שמתקינה את הכללים הנוגעים לכשירות ולמינוי בעלי התפקידים המנויים; הן בסעיף 45(ג) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים, הן בסעיף 44(ג) לחוק החברות הממשלתיות והן בסעיף 159(ג) לחוק החברות, מי שקובע את הכללים והתנאים לגבי המינוי והכשירות של בעלי התפקידים האמורים זהו השר הרלוונטי. מדוע, אפוא, ההסדר המוצע מחריג את לשכת עורכי הדין בעניין זה? האם נוכח העובדה שבעלי התפקידים שנמנו בסעיף נועדו לשמור על ממשל תאגידי תקין בלשכה, לא מתבקש שמי שיקבע את תנאי הכשירות והמינוי שלהם יהיה שר המשפטים ולא הלשכה עצמה? (2) הערת ניסוח: רשימת הנושאים הנוגעים לבעלי תפקידים שלגביהם יקבעו כללים (פסקה (12)) – הן הנוסח שבסעיף 45(ג) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים והן הנוסח שבסעיף 44(ג) לחוק החברות הממשלתיות, כוללים רשימה מפורטת וברורה יותר של נושאים לקביעת כללים: דרכי המינוי וביטול המינוי; תנאים וכשירות למינוי; תקופת המינוי; שכר. חלק מנושאים אלה מנויים, באופן כזה או אחר, בפסקה (12) המוצעת, אך חלק לא (למשל, ביטול מינוי). האם אין מקום לאחידות בין הנוסחים? מיום 1.8.2012 תיקון מס' 33 ס"ח תשס"ט מס' 2203 מיום 23.7.2009 עמ' 168 (ה"ח 436) מיום 7.12.1961 תיקון מס' 1 ס"ח תשכ"ב מס' 355 מיום 7.12.1961 עמ' 16 (ה"ח 482) 108. הבחירות הראשונות לועידה הארצית ולועדים המחוזיים של הלשכה יתקיימו תוך ששה חדשים מיום פרסום חוק זה ברשומות, ויהיו חשאיות ויחסיות; זכות הבחירה בבחירות אלה תהיה למי שערב תחילתו של חוק זה היה רשום בפנקס עורכי הדין; לביצוע הבחירות ימנה שר המשפטים ועדת בחירות מבין חברי המועצה המשפטית. לענין בחירות אלה ולענין כל אחד משאר הדברים שייעשו לפני תחילתו של חוק זה בהתאם לסעיף 19 לפקודת הפרשנות, יראו את מי שהיה רשום בפנקס עורכי הדין ביום ט"ז בכסלו תשכ"ב (24 בנובמבר 1961) כאילו הוא חבר הלשכה; לענין סעיף זה תחילתו של סעיף 52א ביום ט"ו בכסלו תשכ"ב (23 בנובמבר 1961). ראש הלשכה סעיף 6 להצעת החוק – תיקון סעיף 8 לחוק שעניינו "ראש הלשכה" 8. ראש הלשכה (א) ראש הלשכה ייבחר על ידי חברי הלשכה מבין חבריה, לארבע שנים, במועד שתקבע המועצה הארצית ובלבד שלא יהא בפגרת הקיץ של בתי המשפט; הבחירות יהיו אישיות, כלליות, שוות, חשאיות, ישירות וארציות. (ב) (1) לראש הלשכה ייבחר המועמד שקיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, ובלבד שקיבל לפחות שתי חמישיות מהקולות הכשרים; (2) לא קיבל שום מועמד שיעור קולות כאמור בפסקה (1), יקויימו, כעבור שבועיים, בחירות חוזרות ובהן יעמדו לבחירה שני המועמדים שקיבלו בבחירות הראשונות את המספרים הגדולים ביותר של קולות כשרים; המועמד שקיבל בבחירות החוזרות את המספר הגדול ביותר של קולות כשרים – הוא הנבחר. (ג) ראש הלשכה יכהן כיושב ראש המועצה הארצית, ינחה את המנהל הכללי של הלשכה במילוי תפקידו בכפוף להחלטות המועצה הארצית כאמור בסעיף 19ב(א), וימלא כל תפקיד אחר שהוטל עליו לפי חוק. נוכח ביטולו של הוועד המרכזי (ראו להלן), מובן כי ראש הלשכה לא יוכל להוסיף ולעמוד בראשו. משכך מוצע כי ראש הלשכה ישמש מעצם תפקידו כיושב ראש המועצה הארצית. במסגרת תפקידו זה, ינחה ראש הלשכה את המנהל הכללי של הלשכה בכפוף להחלטות המועצה הארצית וימלא כל תפקיד אחר שהוטל עליו לפי חוק. נקודות לדיון: בחירה אישית של ראש הלשכה – אחת המטרות המרכזיות של הצעת החוק, היא למנוע מצב של שיתוק פעילות הלשכה, בעקבות מצב שבו לראש הלשכה יש רוב לעומתי במועצה הארצית, כפי שהיה בקדנציה האחרונה. ועדת פרוקצ'יה עצמה עמדה על כך, שהגורם המרכזי המאפשר את יצירת הרוב הלעומתי הוא השוני הקיים בין שיטת הבחירות "היחסית-סיעתית" הנוהגת בבחירת חברי המועצה הארצית, לבין שיטת הבחירות "האישית" הנוהגת בבחירת ראש הלשכה (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 14-15, 33, 51-52). חרף האמור, סברה ועדת פרוקצ'יה כי אין לבטל את הבחירה הישירה לראשות הלשכה, בטענה שביטול הבחירה האישית כרוך בוויתור מהותי על היתרון המרכזי של בחירת אישיות א-פוליטית להנהגת הלשכה. לדעת הוועדה, בחירה אישית של ראש הלשכה מוסיפה מימד חשוב מבחינת ההתמקדות ברמה האישית והמקצועית של המועמד ובאי תלותו, ותורמת לאמון הארגון והציבור בו. לעומת זאת, בחירות יחסיות, כך נטען, עשויות להוביל לבחירת ראש לשכה על בסיס הסדרים ו"דילים" כאלה ואחרים בעלי אופי פוליטי, סקטוריאלי או אינטרסנטי. למרות הנימוק שהוצג בוועדת פרוקצ'יה לטובת שימור הבחירה האישית של ראש הלשכה, נראה יש מקום לשקול ברצינות לבטלה, מהנימוקים הבאים: הסיבה העיקרית להקמת ועדת פרוקצ'יה היתה השיתוק שאחז במוסדות הארציים של הלשכה (המועצה הארצית והוועד המרכזי), בשל הרוב הלעומתי שנוצר במוסדות אלה לראש הלשכה. חרף ביטולו המוצע של הוועד המרכזי, הותרת הבחירה האישית של ראש הלשכה על כנה משאירה את הגורם המרכזי שמאפשר את יצירת הרוב הלעומתי הזה. כך, העובדה שראש הלשכה יוסיף להיבחר בבחירה אישית, ואילו מרבית חברי המועצה הארצית (15 הנציגים "הארציים") יוסיפו להיבחר בבחירה יחסית-סיעתית, עלולה להוביל למצב שבו אין לראש הלשכה רוב במועצה הארצית ופעילות המועצה הארצית תהיה משותקת! אמנם, על פי הצעת החוק במצב כזה תהיה לשר המשפטים הסמכות להורות על בחירות חדשות (סעיף 10ג המוצע), אך נראה כי עדיף למנוע את הבעיה מראש ולא רק לתת לה פתרון בדיעבד. גם בחינה אמפירית של הנימוק המרכזי שהוצג בוועדת פרוקצ'יה לטובת שימור הבחירה האישית, מעוררת שאלות. ספק אם אמנם המציאות בשטח מלמדת כי היתרון עליו הצביעה הוועדה בבחירה האישית (קרי: מקצועיות וא-פוליטיות של ראש הלשכה שמובילות שתורמות להגברת האמון מצד חברי הלשכה והציבור הרחב) אמנם מתקיים בפועל. נראה כי המשבר האחרון בלשכה שבגללו הוקמה ועדת פרוקצ'יה, מלמד על קיומו של פער של ממש בין הטיעון התיאורטי לבין התממשותו בפועל. יתר על כן, גם הסלידה מבחירת ראש לשכה באמצעות הסדרים ו"דילים" בין סיעות, ספק אם יש לה מקום. אם בבחירות למוסדות המדינה ברור כי ראש הממשלה אינו נבחר בצורה ישירה אלא בצורה עקיפה על ידי הסכמים ויצירת קואליציה בין הסיעות השונות שנבחרו לכנסת, קשה לראות מה פסול יש בכך שגם ראש הלשכה ייבחר באופן דומה. נוכח האמור, נראה כי יש מקום לשקול ברצינות לבטל את הבחירה האישית לראש הלשכה, ולעבור לבחירה יחסית-סיעתית למועצה הארצית, כך שראש הסיעה שתצליח להרכיב את הקואליציה במועצה הארצית הוא זה שיכהן כראש הלשכה, והמועצה עצמה היא זו שתבחר את ראש הלשכה (שישמש כיו"ר המועצה הארצית) מבין חבריה16. סעיף 8 להצעת החוק – תיקון סעיף 8ג לחוק שעניינו "העברת ראש הלשכה מכהונתו" 8ג. העברת ראש הלשכה מכהונתו (א) המועצה הארצית רשאית, בהחלטה שהתקבלה ברוב של לא פחות משני שלישים מחבריה, להעביר את ראש הלשכה מכהונתו. החלטה כאמור יראוה כהחלטת המועצה על התפזרותה. (ב) הבחירות למועצה הארצית ולראש הלשכה ייערכו לא יאוחר מתום* שישים ימים מיום ההחלטה כאמור. (ג) המועצה הארצית לא תדון בהעברת ראש הלשכה מכהונתו, אלא על פי הצעת הועד המרכזי שנתקבלה ברוב של שני שלישים לפחות מחבריו; הועד המרכזי לא ידון בהצעה כאמור אלא על פי פניית רוב חבריו או רוב חברי המועצה הארצית. (ד) הועד המרכזי לא יציע להעביר את ראש הלשכה מכהונתו, אלא אם כן חלפה שנה מיום בחירתו; וזאת לאחר שניתנה לראש הלשכה הזדמנות לטעון טענותיו בפני הועד המרכזי והמועצה הארצית, בעצמו, או באמצעות נציגו שאינו חבר המועצה הארצית; הועד המרכזי יקבע, באישור המועצה הארצית, את הנוהל לענין זה. (ד) המועצה הארצית לא תדון בהעברת ראש הלשכה מכהונתו, אלא על פי הצעת רוב חבריה ואלא אם כן חלפה שנה מיום בחירתו; בדיון כאמור תינתן לראש הלשכה הזדמנות לטעון את טענותיו, בעצמו או באמצעות נציגו שאינו חבר המועצה הארצית; המועצה הארצית תקבע את הנוהל לעניין זה. (ה) דיוני המועצה הארצית לפי סעיף זה ייערכו בישיבה שנועדה לענין זה בלבד או בישיבות סמוכות זו לזו שנועדו כאמור; הדיון יתחיל לא יאוחר מעשרים ימים לאחר החלטת הועד המרכזי; על מועד הישיבה הראשונה תימסר לכל חברי המועצה הארצית הודעה בכתב, לפחות עשרה ימים מראש. כיום, העברת ראש הלשכה מתפקידו יכולה להיעשות רק בפרוצדורה הבאה: רוב חברי הוועד המרכזי או רוב חברי המועצה הארצית פונים לוועד המרכזי בבקשה לדון בהעברת ראש הלשכה; הוועד המרכזי דן בפנייה ומקבל החלטה, ברוב של שני שלישים מחבריו, להציע למועצה הארצית להעביר את ראש הלשכה מתפקידו; המועצה הארצית דנה בהצעת הוועד המרכזי ומקבלת החלטה, ברוב של שני שלישים מחבריה, לאמץ את הצעת הוועד המרכזי ולהעביר את ראש הלשכה מתפקידו. לנוכח ביטולו של הוועד המרכזי, מוצע לוותר על החוליה האמצעית של התהליך: על פי המוצע, התהליך יתחיל בהצעה של רוב חברי המועצה הארצית למועצה הארצית לדון בהעברת ראש הלשכה מכהונתו; והמועצה הארצית תידרש לקבל החלטה, ברוב של שני שלישים מחבריה, על העברתו. הוועד המרכזי ביטול הוועד המרכזי סעיף 13 להצעת החוק – ביטול סעיפים 11 ו-11א לחוק שעניינם "הוועד המרכזי" ו"חבר הוועד המרכזי שמקומו נתפנה" 11. הוועד המרכזי (א) הועד המרכזי הוא המוסד המבצע של הלשכה, ובידו כל סמכויות הלשכה שלא יוחדו בחיקוק למוסד אחר ממוסדותיה. (ב) הועד המרכזי יורכב מאלה: (1) ראש הלשכה, והוא יהיה היושב ראש; (2) 16 חברים שתבחר המועצה הארצית מבין חבריה בדרך הבאה: (א) כל שלושה חברי המועצה הארצית מכל מחוז, כמפורט בסעיף 9(א)(6), יבחרו אחד מביניהם להיות חבר הועד המרכזי; (ב) חברי המועצה הארצית הנותרים, שאינם נמנים עם המפורטים בסעיף 9(א)(6) כאמור, יבחרו מביניהם 11 חברים לועד המרכזי בבחירות שוות, יחסיות וחשאיות.מיום 8.1.1965 תיקון מס' 4 ס"ח תשכ"ה מס' 441 מיום 8.1.1965 עמ' 25 (ה"ח 603) החלפת סעיף 11(ב) הנוסח הקודם: (ב) הועד המרכזי יהא של תשעה חברים שהם ראש הלשכה ושמונה חברים שייבחרו על ידי המועצה הארצית מבין חבריה בבחירות שוות, יחסיות וחשאיות. מיום 11.4.1995 תיקון מס' 24 ס"ח תשנ"ה מס' 1518 מיום 11.4.1995 עמ' 191 (ה"ח 2368) החלפת סעיף 11(ב) הנוסח הקודם: (ב) מספר חברי הועד המרכזי ייקבע על ידי המועצה הארצית ולא יעלה על חמישה עשר; ראש הלשכה יהיה אחד החברים של הועד המרכזי; החברים האחרים ייבחרו על ידי המועצה הארצית מבין חבריה בבחירות שוות, יחסיות וחשאיות. מיום 30.6.2003 תיקון מס' 29 ס"ח תשס"ג מס' 1891 מיום 27.5.2003 עמ' 384 (ה"ח 23) (ב) הועד המרכזי יורכב מאלה: (1) ראש הלשכה, והוא יהיה היושב ראש; (2) 14 חברים 16 חברים שתבחר המועצה הארצית מבין חבריה בדרך הבאה: (א) כל שלושה חברי המועצה הארצית מכל מחוז, כמפורט בסעיף 9(א)(6), יבחרו אחד מביניהם להיות חבר הועד המרכזי; (ג) מועדי בחירת הועד המרכזי לענין סעיף זה וסדרי הבחירות ייקבעו בכללים. 11א. חבר הועד המרכזי שמקומו נתפנהמיום 11.4.1995 תיקון מס' 24 ס"ח תשנ"ה מס' 1518 מיום 11.4.1995 עמ' 191 (ה"ח 2368) (א) התפטר נציג מחוזי בועד המרכזי, נפטר או נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו, יבחרו נציגי אותו ועד מחוזי במועצה הארצית את מחליפו. (ב) חבר הועד המרכזי שבחרה המועצה, שהתפטר מתפקידו כחבר הועד המרכזי, נפטר או נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו, תבחר המועצה הארצית חבר אחר תחתיו מבין חבריה. כיום, הוועד המרכזי הוא המוסד המבצע של הלשכה, ובידו כל סמכויות הלשכה שלא יוחדו בחיקוק למוסד אחר ממוסדותיה. לצד הצמצום המוצע כמתואר לעיל בהרכב המועצה הארצית, מוצע לבטל את הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין המעוגן כיום בסעיף 11 לחוק, ובהתאמה למחוק את הוועד המרכזי מרשימת מוסדות הלשכה שבסעיף 6(3) לחוק. בדברי ההסבר נטען, כי ביטול הוועד המרכזי מוצע לאחר בחינת המשמעויות של המלצות ועדת פרוקצ'יה, והגם שהועדה עצמה לא הציעה לבטל מוסד זה אלא אך לצמצם את הרכבו ולתחם את מערך הסמכויות בינו לבין המועצה הארצית17. ביטולו המוצע של הוועד המרכזי נסמך על העמדה לפיה משעה שהמועצה הארצית מתפקדת כגוף המעצב את מדיניות הלשכה (לפי המבנה המוצע ובשונה מן המצב הקיים כיום ואשר במסגרתו משמש גם הוועד המרכזי כגוף מעצב מדיניות), אין מקום להעמיד גוף נבחר נוסף בדמות הוועד המרכזי כאחראי על תחומי הניהול והביצוע של הלשכה תוך כפיפות למדיניות שקובעת המועצה הארצית. לצד הקושי העקרוני הנעוץ בקיומו של גוף נבחר שתפקידו בעיקרו הוא לבצע מדיניות שקובע גוף אחר, דומה גם כי היקף המדיניות הלשכתית הטעונה גיבוש בכללותו אינו רחב דיו כדי להותיר לשני גופים נבחרים מקום להתגדר בו תוך ששניהם מתפקדים כמעצבי מדיניות. אין צריך להכביר מלים אשר לחשש כי בנסיבות שכאלה עלולות להתגלע לרוב מחלוקות בין הגופים השונים. על רקע זה מוצע אפוא להסתפק במועצה הארצית כגוף היחיד הקובע את מדיניות הלשכה וזאת תוך צמצום הרכבה כמתואר (ובהמשך לכך אף תוך הסמכתה כמפורט להלן לפעול גם באמצעות ועדות שתמנה) כך שתוכל לפעול ביעילות הנדרשת. זאת בדומה למקובל בתאגידים סטטוטוריים18 ותוך שהאחריות לניהול השוטף של הלשכה וביצוע המדיניות של המועצה הארצית תוטל על המנהל הכללי של הלשכה אשר מעמדו, תפקידיו וסמכויותיו יעוגנו במסגרת החוק המוצע, זאת תחת הנחייתו של ראש הלשכה. ביטול הוועד המרכזי: תיקוני התאמה במסגרת ההתאמות הנדרשות כתוצאה מביטולו של הוועד המרכזי, מוצע לתקן גם את סעיפים 6א, 8א, 10, 18ב, 18ד, 25א, 69, 93(ב), ו-98ד לחוק הקיים (סעיפים 5, 7, 11, 19, 20, 22, 27, 31(3) ו-33 להצעת החוק, בהתאמה) וכן את סעיף 12(ד)(3) בחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ה-1995 (סעיף 35 להצעת החוק), כמפורט להלן: סעיף 5 להצעת החוק – תיקון סעיף 6א לחוק שעניינו "סייג לכהונה" 6א. סייג לכהונה כהונה בתפקיד שאליו נבחר או נתמנה חבר הלשכה בידי הועד המרכזיהמועצה הארצית, לא תהא ליותר משלוש תקופות כהונה רצופות, והוא הדין במי שנבחר או נתמנה בידי המועצה הארצית, למעט לכהונה של חבר בועד המרכזי; סעיף זה לא יחול על עובד הלשכה המועסק על ידיה בשכר. מיום 3.7.2008 תיקון מס' 32 ס"ח תשס"ח מס' 2160 מיום 3.7.2008 עמ' 595 (ה"ח 388) הוספת פסקה 6(9) כחלק מההתאמות הנובעות מביטולו של הוועד המרכזי, מוצע למחוק את ההתייחסות לכהונה של מי שנבחר או נתמנה בידי הוועד המרכזי, ולכמות תקופות הכהונה הרצופות האפשריות של חבר בוועד המרכזי. סעיף 7 להצעת החוק – תיקון סעיף 8א לחוק שעניינו "ממלא מקום ראש הלשכה" 8א. ממלא מקום ראש הלשכה (א) המועצה הארצית תבחר ממלא מקום לראש הלשכה מבין חברי הועד המרכזי חבריה בבחירות שוות, אישיות וחשאיות. (ב) נבצר מראש הלשכה זמנית למלא את תפקידו, ישמש ממלא מקומו כראש הלשכה במקומו. מיום 22.12.1967 תיקון מס' 5 ס"ח תשכ"ח מס' 515 מיום 22.12.1967 עמ' 12 (ה"ח 735) החלפת סעיף 8 הנוסח הקודם: 8. הועידה הארצית תבחר באחד מחברי הלשכה לראש הלשכה. מיום 11.4.1995 תיקון מס' 24 ס"ח תשנ"ה מס' 1518 מיום 11.4.1995 עמ' 190 (ה"ח 2368) החלפת סעיף 8 הנוסח הקודם: כחלק מההתאמות הנובעות מביטולו של הוועד המרכזי, מוצע למחוק את ההתייחסות לבחירתו של ממלא מקום לראש הלשכה מבין חברי הוועד המרכזי, ולקבוע כי בחירת ממלא המקום תהיה מבין חברי המועצה הארצית. סעיף 11 להצעת החוק – תיקון סעיף 10 שעניינו "תקופת כהונה" 10. תקופת כהונה תקופת כהונתו של ראש הלשכה תהא עד לבחירתו של אחר תחתיו; תקופת כהונתם של חברי המועצה הארצית תהא עד לבחירתם או עד למינוים של אחרים תחתם, לפי הענין. תקופת כהונתם של חברי הועד המרכזי והועדים המחוזיים תהא עד לבחירתם של אחרים תחתם. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולו של הוועד המרכזי וביטולם של הוועדים המחוזיים, מוצע למחוק את ההתייחסות לתקופת כהונתם של חברי הוועד המרכזי ושל חברי הוועדים המחוזיים. סעיף 19 להצעת החוק – תיקון סעיף 18ב לחוק שעניינו "ועדת האתיקה" 18ב. ועדת האתיקה (א) בוועדת האתיקה הארצית יהיו חברים אלה: (1) חברי הלשכה שימנה הוועד המרכזי באישורשתמנה ועדת המינויים, ובלבד שלא ימונה מי שמתקיים בו האמור בסעיף 16(א)(1) או (2); (2) נציגי ציבור שהתקיימו בהם תנאי הכשירות כאמור בסעיף קטן (ג), שתמנה ועדת המינויים. (ב) בכל מחוז של הלשכה תהיה ועדת אתיקה מחוזית שבה יהיו חברים אלה: (1) חברי הלשכה הרשומים באותו מחוז שימנה הוועד המחוזי של אותו מחוז באישור שתמנה ועדת המינויים, ובלבד שלא ימונה מי שמתקיים בו האמור בסעיף 16(א)(1) או (2); (2) נציגי ציבור שהתקיימו בהם תנאי הכשירות כאמור בסעיף קטן (ג), שתמנה ועדת המינויים. (ג) כשיר לכהן כנציג ציבור בוועדת האתיקה הארצית או בוועדת אתיקה מחוזית (בסעיף זה – ועדת אתיקה) מי שהתקיימו בו כל אלה: (1) הוא משפטן ואינו חבר הלשכה, או שהוא חבר הלשכה שחברותו בה מוגבלת כאמור בסעיף 52ב; (2) הוא לא הורשע בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש נציג ציבור בוועדת האתיקה. (ד) (1) המספר הכולל של חברי ועדת אתיקה ייקבע בכללים; (2) מספר נציגי הציבור שתמנה ועדת המינויים בוועדת אתיקה לא יעלה על רבע מהמספר הכולל של חברי ועדת האתיקה; בוועדת אתיקה שמספר חבריה פחות מ-11, לא יפחת מספר נציגי הציבור שימונו כאמור מחבר אחד, ובוועדה שמספר חבריה הוא 11 לפחות, לא יפחת מספר נציגי הציבור משניים. (ה) הוועד המרכזי או הוועד המחוזי, יבחרועדת המינויים תמנה מבין חברי ועדת האתיקה הארצית או ועדת אתיקה מחוזית שאינם נציגי ציבור, לפי העניין, את יושב ראש הוועדה; בחירה כאמור טעונה אישור ועדת המינויים. (ו) חבר בוועדת אתיקה יתמנה לתקופה של ארבע שנים וניתן לחזור ולמנותו, ובלבד שלא יכהן יותר משתי תקופות כהונה רצופות. (ז) כהונתו של חבר ועדת אתיקה נפסקת באחת מאלה: (1) הוא התפטר במסירת כתב התפטרות ליושב ראש ועדת המינויים; (2) נתקיימה בו אחת הנסיבות המונעות בעדו לכהן כחבר ועדת אתיקה לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג), לפי העניין; (3) ועדת המינויים החליטה כי נבצר ממנו, דרך קבע, למלא את תפקידו או מצאה כי מתקיימות לגביו עובדות שבשלהן אין הוא ראוי לכהן כחבר ועדת האתיקה, ומסרה לו על כך הודעה בכתב. (ח) ועדת אתיקה מחוזית לא תפעל בסתירה להחלטת ועדת האתיקה הארצית. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולו של הוועד המרכזי וביטולם של הוועדים המחוזיים, מוצע לבטל את הסמכות של הוועד המרכזי ושל הוועדים המחוזיים למנות את חברי ועדת האתיקה הארציות ואת חברי ועדות האתיקה המחוזיות, לפי העניין, ולקבוע כי מי שימנה את חברי ועדות האתיקה תהיה ועדת המינויים. סעיף 20 להצעת החוק – תיקון סעיף 18ד לחוק שעניינו "ועדת המינויים" 18ד. ועדת המינויים (א) ועדת המינויים תהיה בת שבעה חברים, ואלה הם: (1) שופט לשעבר של בית המשפט העליון או נשיא לשעבר של בית משפט מחוזי, שימנה שר המשפטים בהתייעצות עם ראש לשכת עורכי הדין, והוא יהיה היושב ראש; (2) שני חברי הלשכה המשמשים בתפקיד מתפקידי השירות המשפטי בשירות המדינה, ברשות מקומית או בתאגיד שהוקם בחוק, שימנה שר המשפטים; (3) שני חברי הלשכה שתבחר המועצה הארצית; (4) שני חברי הלשכה כמפורט להלן: (א) לעניין החלטות ועדת המינויים בדבר בית הדין המשמעתי הארצי, ועדת האתיקה הארצית והפרקליט הפועל לידה ובדבר המנהל הכללי, רואה החשבון המבקר, היועץ המשפטי או המבקר הפנימי, כמשמעותם בסימן ב' – שני חברי הלשכה שיבחר הוועד המרכזישתבחר המועצה הארצית; (ב) לעניין החלטות ועדת המינויים בדבר בית דין משמעתי מחוזי, ועדת אתיקה מחוזית והפרקליט הפועל לידה – שני חברי הלשכה הרשומים במחוז הנוגע בדבר, שיבחר הוועד המחוזי של אותו מחוז אחד מהם חבר המועצה הארצית שנבחר לפי סעיף 9(א)(6) והשני שתבחר המועצה הארצית. (ב) כשיר לכהן כחבר ועדת המינויים לפי פסקאות (2) עד (4) של סעיף קטן (א) – מי שהתקיימו בו תנאי הכשירות לכהונה בבית הדין המשמעתי הארצי כאמור בסעיף 16(א). (ג) חבר ועדת המינויים יתמנה לתקופה של ארבע שנים, וניתן לחזור ולמנותו ובלבד שלא יכהן יותר משתי תקופות כהונה רצופות. (ד) ועדת המינויים תקבע את סדרי עבודתה ואת נוהלי דיוניה, ככל שלא נקבעו בחוק זה או על פיו. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולו של הוועד המרכזי וביטולם של הוועדים המחוזיים, מוצע לבטל את הסמכות של הוועד המרכזי ושל הוועדים המחוזיים למנות את נציגיהם לועדת המינויים, ובמקום זאת לקבוע כי המועצה הארצית תמנה אותם. סעיף 22 להצעת החוק – תיקון סעיף 25א לחוק שעניינו "הוועדה להכרה במכללה חוץ תקציבית למשפטים" 25א. הועדה להכרה במכללה חוץ תקציבית למשפטים (א) שר המשפטים ימנה ועדה של אחד עשר חברים (להלן — הועדה להכרה) לשם הכרה במכללה חוץ-תקציבית למשפטים (בסעיף זה ובסעיפים 25ב עד 25ה — מכללה למשפטים); וימנה לה יושב ראש כאמור בסעיף קטן (ב). (ב) אלה חברי הועדה: (1) שני חברים שימנה שר המשפטים, שאחד מהם יהיה היושב ראש, והם ייקבעו מבין — היועץ המשפטי לממשלה, המנהל הכללי של משרד המשפטים, המשנים ליועץ המשפטי לממשלה; (2) שני פרופסורים למשפטים מתוך רשימה שיגישו הדיקנים של הפקולטות למשפטים; (3) שופט בדימוס שימנה נשיא בית המשפט העליון; (4) חבר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך והתרבות שימנה שר החינוך והתרבות; (5) שני חברים של לשכת עורכי הדין שיקבע הועד המרכזי של הלשכהשתקבע המועצה הארצית; (6) רואה חשבון שתקבע לשכת רואי חשבון בישראל; (7) כלכלן שיקבע נגיד בנק ישראל; (8) חבר שיקבע מרכז השלטון המקומי בישראל. (ג) לא נקבע אחד מהאמורים בסעיף קטן (ב) לועדה, תוך שלושה חדשים מתחילתו של סעיף זה או מיום פקיעת תוקפו של המינוי, יקבע שר המשפטים את החבר, כאמור בסעיף קטן (ב), במקום אותו גוף. (ד) תקופת כהונתה של הועדה להכרה תהיה חמש שנים. (ה) נתפנה מקומו של חבר הועדה או שנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו, ימונה חבר אחר במקומו לתקופת הכהונה של אותה ועדה. (ו) הועדה תקבע את סדרי עבודתה ונהלי דיוניה, במידה שלא נקבעו בחוק זה או על-פיו. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולו של הוועד המרכזי, מוצע למחוק את ההתייחסות למינויים של שני חברי הלשכה לוועדה לשם הכרה במכללה חוץ תקציבית, על ידי הוועד המרכזי, ולקבוע כי הם ימונו על ידי המועצה הארצית. סעיף 27 להצעת החוק – תיקון סעיף 69 לחוק שעניינו "החלטות אחרות של בית הדין" 69. החלטות אחרות של בית הדין (א) בית דין משמעתי רשאי – (1) להרשיע נאשם בשל עבירת משמעת ולא להטיל עליו עונש; (2) לחייב נאשם שהורשע בתשלום הוצאות המשפט למדינה, ללשכה ולמתלונן בסכום שיקבע בית הדין; (3) לחייב נאשם שהורשע בשל השגת שכר בנסיבות המהוות עבירת משמעת בהחזרת השכר, כולו או מקצתו; (4) לחייב נאשם, בשל כל עבירה שהורשע בה, בתשלום פיצויים למתלונן או לאדם אחר שניזוק מן העבירה, בסכום שלא יעלה על 25,000 שקלים חדשים; חיוב כאמור אינו פוטר מאחריות לנזק על פי כל דין; (5) לחייב מתלונן בתשלום הוצאות המשפט למדינה, ללשכה ולנאשם בסכום שיקבע בית הדין, אם הנאשם זוכה ובית הדין מצא שהתלונה הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד; (5א) לחייב את הלשכה בתשלום הוצאות ההגנה לנאשם בסכום שיקבע בית הדין, אם הנאשם זוכה ובית הדין מצא שלא היה יסוד להגשת הקובלנה או שנתקיימו נסיבות אחרות המצדיקות זאת; הגיש היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה את הקובלנה, רשאי בית הדין לחייב את אוצר המדינה בתשלום כאמור; (6) לצוות על פרסום פסק הדין, כולו או חלקו, בציון שמו של הנאשם או בלי ציון שמו, הכל כפי שיקבע בית הדין. (ב) הטיל בית הדין המשמעתי בפסק דינו על הנאשם השעיה או הוצאה מהלשכה, יפורסמו הכרעת הדין וגזר הדין, כולם או חלקם, כפי שיקבע בית הדין, על אף האמור בסעיף קטן (א)(6), בציון שמו של הנאשם. (ג) פרסום דבר ההוצאה מהלשכה או ההשעיה יהיה ברשומות, בפרסום מפרסומי הלשכה ובעתון שקבע הועד המרכזיבאתר האינטרנט של הלשכה ובעיתון שקבע המנהל הכללי. (ד) בית דין משמעתי רשאי לתת סעד ביניים מסוגים ובדרכים שייקבעו בכללים. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולו של הוועד המרכזי, מוצע לבטל את קביעת סעיף 69(ג) לחוק ולפיו על הוועד המרכזי מוטלת החובה לפרסם את העובדה שבית הדין המשמעתי החליט על הוצאה מהלשכה או השעיה של חבר בלשכה, ברשומות ובפרסום מפרסומי הלשכה; ולקבוע כי תפקיד הפרסום יוטל על המנהל הכללי של הלשכה, והוא יידרש לפרסם את הדברים באתר האינטרנט של הלשכה ובעיתון שייקבע על ידו. סעיף 31(3) להצעת החוק – תיקון סעיף 93 לחוק שעניינו "מימון פעילות הלשכה" 93. מימון פעילות הלשכה ... (ב) חבר הלשכה שלא שילם דמי חבר המוטלים עליו על אף דרישת תשלום בכתב מראש הלשכה, או מחבר הועד המרכזי שקבע ראש הלשכה באישור הלשכהמהמנהל הכללי של הלשכה, רשאי בית המשפט, לבקשת הלשכה, לתת צו לתשלום דמי החבר; צו תשלום כזה ניתן להוצאה לפועל כמו פסק דין סופי של בית משפט, אולם תוך חמישה-עשר יום מיום מסירת הצו לידו, רשאי חבר הלשכה לבקש מבית המשפט, בדרך המרצה, את ביטולו, והצו לא יוצא לפועל לפני תום תקופה זו, ואם הוגשה בקשה כאמור - לפני שנתאשר. (ג) לא שילם חבר הלשכה דמי חבר המוטלים עליו עד למועד שנקבע לתשלומם בהחלטת המועצה הארצית, יתווספו לדמי החבר שבפיגור הפרשי הצמדה כמפורט בסעיף קטן (ד). (ד) שילם חבר הלשכה את דמי החבר המוטלים עליו אחרי 31 במרס של השנה שבעדה משתלמים דמי החבר, יתווספו לדמי החבר הפרשי הצמדה לפי שיעור עליית המדד מן המדד שפורסם בחודש ינואר של השנה שבעדה משתלמים דמי החבר עד המדד שפורסם לאחרונה לפני התשלום בפועל; לענין זה, "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (ה) דין תוספת ההצמדה לפי סעיף זה, לענין גבייתה, כדין דמי החבר. (ו) לא שילם חבר הלשכה דמי חבר המוטלים עליו בשל תקופה של שלוש שנים, תשלח לו הלשכה הודעה על חובתו לשלם את דמי החבר תוך 15 ימים; לא שילם החבר חובו תוך תקופה זו, תפקע חברותו בלשכה. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולו של הוועד המרכזי, מוצע לבטל את סמכותו של חבר הוועד המרכזי שקבע ראש הלשכה לשלוח, בכתב, דרישת לתשלום דמי חבר, ולקבוע כי סמכות זו תהיה של מנכ"ל הלשכה. סעיף 33 להצעת החוק – תיקון סעיף 98ד לחוק שעניינו "מתן שירות משפטי בעניין דין זר בידי מי שאינו עורך דין או עורך דין זר" 98ד. מתן שירות משפטי בעניין דין זר בידי מי שאינו עורך דין או עורך דין זר (א) על אף הוראות סעיף 20 והוראות סימן זה, רשאי מי שהוא בעל רישיון לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל, אם קיבל היתר לכך מהוועד המרכזי מהמועצה הארצית או ממי שהוועד המרכזי הסמיך שהמועצה הארצית הסמיכה לעניין זה, לתת שירות משפטי בעניין דין זר בישראל, אף שאינו עורך דין או עורך דין זר, ובלבד שמרכז פעילותו במסגרת עיסוקו בעריכת דין הוא מחוץ לישראל, והשירות המשפטי בעניין דין זר ניתן בישראל שלא בדרך עיסוק. (ב) הוועד המרכזי יודיע המועצה הארצית תודיע למבקש ההיתר על החלטתו החלטתה בתוך 30 ימים ממועד קבלת הבקשה; חלף המועד האמור וטרם ניתנה החלטת הוועד המרכזי המועצה הארצית יראו כאילו ניתן ההיתר. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולו של הוועד המרכזי, מוצע לבטל את סמכותו של הוועד המרכזי לתת היתר למתן שירות משפטי בעניין דין זר למי שאינו עורך דין או עורך דין זר, ולקבוע כי סמכות זו תהיה של המועצה הארצית. סעיף 35 להצעת החוק – תיקון סעיף 12 לחוק הסניגוריה הציבורית שעניינו "מינוי סניגור ציבורי שאינו עובד לשכת הסניגוריה הציבורית" 12. מינוי סניגור ציבורי שאינו עובד לשכת הסניגוריה הציבורית (א) עורך דין שאינו עובד לשכת הסניגוריה הציבורית והמבקש לשמש סניגור ציבורי יגיש לסניגור הציבורי המחוזי בקשה בכתב; הסניגור הציבורי המחוזי יערוך רשימה של עורכי דין הכשירים לשמש סניגורים ציבוריים. (ב) הסניגור הציבורי המחוזי ימנה סניגורים ציבוריים מתוך הרשימה, אולם רשאי הוא למנות עורך דין שאינו כלול ברשימה אם עורך הדין הסכים לכך. (ג) הסניגור הציבורי המחוזי רשאי שלא לכלול עורך דין ברשימה האמורה או להוציאו ממנה, אם שוכנע שהדבר דרוש להבטחת ייצוג הולם לנאשמים. (ד) על החלטת הסניגור הציבורי המחוזי לפי סעיף קטן (ג) רשאי עורך הדין לערור לפני ועדת ערר שימנה שר המשפטים שהרכבה: (1) שופט בדימוס והוא יעמוד בראש הועדה; (2) הסניגור הציבורי הארצי; (3) נציג לשכת עורכי הדין שיבחר הועד המרכזי שתבחר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולו של הוועד המרכזי, מוצע שנציג לשכת עורכי הדין לוועדת הערר על החלטת הסניגור הציבורי המחוזי שלא לכלול עורך דין ברשימת עורכי הדין הכשירים לשמש סניגורים ציבוריים, ייבחר על ידי המועצה הארצית ולא על ידי הוועד המרכזי. הוועדים המחוזיים ביטול הוועדים המחוזיים סעיף 16 להצעת החוק – ביטול סעיף 13 שעניינו "הרכב של ועד מחוזי" 13. הרכב של ועד מחוזי (א) בכל מחוז של הלשכה יהיה ועד מחוזי, אשר ייבחר על ידי חברי הלשכה הרשומים באותו מחוז ומביניהם, בבחירות כלליות, שוות, יחסיות, חשאיות וישירות. (ב) יושב-ראש ועד מחוזי ייבחר על ידי חברי הלשכה הרשומים באותו מחוז ומביניהם, במועד הבחירות לועד המחוזי, בבחירות כלליות, שוות, אישיות, חשאיות וישירות. (ג) חברי ועד מחוזי יבחרו ממלא מקום ליושב ראש הועד המחוזי מבין חבריו בבחירות שוות, אישיות וחשאיות. (ד) נבצר מיושב ראש ועד מחוזי זמנית למלא את תפקידו, ישמש ממלא מקומו כיושב ראש הועד המחוזי במקומו. (ה) התפטר יושב ראש ועד מחוזי, נפטר או נבצר ממנו, דרך קבע, למלא את תפקידו, יבחר הועד המחוזי יושב ראש ועד מחוזי במקומו בבחירות שוות, אישיות וחשאיות. (ו) יושב ראש הועד המחוזי שנבחר לפי סעיף קטן (ה) יכהן עד תום תקופת הכהונה של יושב ראש הועד המחוזי שבמקומו נבחר. (ז) ועד מחוזי לא יפעל בסתירה להחלטות הועד המרכזי. לצד השינויים המוצעים במוסדות הלשכה ברמה הארצית, מוצע ברמה המחוזית לבטל את מוסד הוועדים המחוזיים (לרבות כמובן יושבי הראש של ועדים אלה). לפיכך, מוצע לבטל את סעיף 13 לחוק, ובהתאמה למחוק את הוועדים המחוזיים מסעיף 6 לחוק הלשכה שעניינו מוסדות הלשכה. ביטול הוועדים המחוזיים מוצע הגם שוועדת פרוקצ'יה לא הציעה לבטלם אלא אך לתחם את מערך הסמכויות בינם לבין המוסדות הארציים תוך הבהרת כפיפותם ההיררכית למוסדות הארציים, והגדרת תקציביהם כחלק מתקציב הלשכה המנוהל בידי הועד המרכזי. לעניין ביטולם המוצע של הוועדים המחוזיים יצוין, כי בהתאם למצב המשפטי הקיים אין כמעט לוועדים אלה סמכויות סטטוטוריות של ממש. זאת משהועברו במסגרת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 32), התשס"ח-2008, סמכויות הוועדים המחוזיים בענייני קבילה משמעתית ואתיקה מקצועית לידי ועדות האתיקה המחוזיות אשר הוקמו לפי תיקון מס' 32 האמור (כחלק מהמגמה לנתק את מערכת הדיון המשמעתי בלשכת עורכי הדין מגורמים נבחרים). באין לוועדים המחוזיים סמכויות סטטוטוריות של ממש, ועל יסוד העמדה כי קיומם של מוסדות נבחרים אשר אין להם תפקידים מוגדרים הוא מתכון בדוק, כפי שמלמדת המציאות, לריבוי מחלוקות וסכסוכים, הוחלט כי אין הצדקה בהמשך קיומם של הוועדים המחוזיים. התחומים העיקריים בהם עוסקים נכון להיום הוועדים המחוזיים, קרי: פעילות בתחומים של תרבות ופנאי כמו גם שימור הקשר עם מוסדות שלטון מחוזיים כבתי משפט ופרקליטויות, אין די בהם כדי להוות הצדקה להמשך קיומו של מערך הוועדים המחוזיים על כל הכרוך בו, וניתן לקיימם באמצעות המוסדות המרכזיים של הלשכה אשר אין מניעה כי יפעילו לשם כך שלוחות במחוזות השונים. לצד ביטול הוועדים המחוזיים, מוצע לשמר את ייצוגם של המחוזות השונים במועצה הארצית במגמה להבטיח כי גם עניינם של עורכי הדין מהפריפריה יובא במניין במסגרת ההחלטות המתקבלות במועצה הארצית. לצורך כך (ולאור הצמצום המוצע בהרכב המועצה הארצית כמתואר לעיל) ייבחר נציג אחד מכל מחוז לחבר המועצה הארצית. נקודות לדיון: רישום במחוזות ופעילות של "מחוז" – סעיף 12א לחוק קובע, כי כל חבר לשכה יהיה רשום באחד ממחוזות הלשכה שבתחומו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו, לפי בחירתו. לרישומו של עורך דין במחוז מסוים יש משמעויות שונות מבחינה מעשית. נוכח ביטולם של הוועדים המחוזיים, מתעוררות שאלות מעשיות בדבר האחריות לביצוע של הפעולות הניהוליות שנעשות כיום על ידי הוועדים המחוזיים. למשל: • רישום חברים במחוזות: כיום, מי שמתקבל כחבר ללשכה נדרש להודיע לוועד המרכזי באיזה מחוז הוא מבקש להירשם19. אם חבר מבקש לקבל העתק מפרטי רישומו במחוז או לתקן פרט ברישומו הוא נדרש לפנות לוועד המחוזי20. חבר המבקש להעביר את רישומו ממחוז למחוז נדרש להודיע על כך לוועד המרכזי, שמעביר את ההודעה לשני הוועדים המחוזיים הנוגעים בדבר21. נוכח ביטולם של הוועד המרכזי וועדי המחוזות, האם מעתה הטיפול בנושא רישום חברי הלשכה במחוזות השונים והעברתם ממחוז למחוז ייעשה על ידי המועצה הארצית? • בחירת נציג המחוז למועצה הארצית: לפי סעיף 9(א)(6) המוצע, המועצה הארצית תכלול 6 נציגי מחוזות, שכל אחד מהם ייבחר בבחירות אישיות על ידי עורכי הדין הרשומים באותו מחוז. נוכח ביטולם של הוועדים המחוזיים, כיצד אמורה להתבצע הבחירה של נציגי המחוזות למועצה הארצית? האם מעתה המועצה הארצית תהיה אחראית לארגון הבחירה של נציג המחוז למועצה הארצית בכל אחד ואחד מהמחוזות? האם ההנחה היא שמעתה המועצה הארצית אמורה לבצע את הכל? ככל שזו אמנם ההנחה, האם אין מקום לקבוע כי במסגרת "וועדות החובה" שהמועצה הארצית תהיה מחויבת להקים (לפי סעיף 9(א4) המוצע), תוקם גם "ועדת מחוז" לכל אחת מהמחוזות, שתהיה אחראית לדאוג לארגון ולביצוע הפעילויות המעשית השונות שמבוצעות כיום על ידי הוועדים המחוזיים? פיצול מחוז תל אביב סעיף 15 להצעת החוק – תיקון סעיף 12 לחוק שעניינו "מחוזות לשכת עורכי הדין" 12. מחוזות לשכת עורכי הדין (א) ואלה המחוזות של לשכת עורכי הדין: (1) מחוז ירושלים, שתחומו אזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי בירושלים; (2) מחוז תל אביב, שתחומו אזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו; (3) מחוז חיפה, שתחומו אזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי בחיפה; (4) מחוז הצפון, שתחומו אזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי בנצרת; (5) מחוז הדרום, שתחומו אזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. (6) מחוז המרכז, שתחומו אזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי מרכז. (ב) הוקם בית משפט מחוזי או בוטל בית משפט מחוזי, תכונן המועצה הארצית מחוז חדש של לשכת עורכי הדין שתחומו אזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי שהוקם או תבטל את המחוז של לשכת עורכי הדין שתחומו כאזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי שבוטל, לפי העניין; ואולם, רשאית המועצה הארצית, באישור שר המשפטים, שלא לכונן מחוז חדש או שלא לבטל מחוז קיים, כאמור, אם התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. (ג) החלטת המועצה הארצית על כינון מחוז חדש של לשכת עורכי הדין או על ביטול מחוז קיים והשינוי בתחום המחוזות הקיימים בעקבות החלטה כאמור, יפורסמו ברשומות. (ד) החליטה המועצה הארצית על כינון מחוז חדש של לשכת עורכי הדין או על ביטול מחוז קיים, ייקבעו בכללים הוראות המתחייבות מכינון המחוז החדש או מביטול המחוז הקיים, לפי העניין; לגבי כינון מחוז חדש, ייקבעו בכללים כאמור, בין השאר, הוראות בדבר תחילתו פעילותו של המחוז החדש, וכן בדבר מינוי בית דין משמעתי מחוזי כאמור בסעיף 15, מינוי ועדת אתיקה מחוזית כאמור בסעיף 18ב(ב) ומינוי ופרקליט כאמור בסעיף 18ג, באותו מחוז. לפי הוראת סעיף 12 לחוק יש ללשכת עורכי הדין חמישה מחוזות. זאת, הגם שבשנת 2007 הוקם והחל לפעול בית המשפט המחוזי מרכז אשר לפי הצו המקים אותו יהא לו שיפוט במחוז המרכז22. מחוזות אלה חופפים את אזורי השיפוט של בתי המשפט המחוזיים תוך שתחומו של מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין כולל הן את אזור השיפוט של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו והן את אזור השיפוט של בית המשפט המחוזי מרכז. על רקע זה קם הצורך להתאים את החלוקה למחוזות הקבועה בסעיף 12 לחוק הלשכה, אשר כאמור חופפת את החלוקה לאזורי שיפוט של בתי המשפט המחוזיים, לצמצום שחל באזור השיפוט של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ולהקמתו של בית המשפט המחוזי מרכז. לעניין זה ועל רקע גודלו של מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין, מוצע כי התאמה זו תיעשה על דרך פיצול מחוז זה בהתאמה לאזורי השיפוט של בתי המשפט המחוזיים תל-אביב-יפו ומרכז. בהתאם, מוצע להוסיף בסעיף 12 לחוק הלשכה, את פסקת משנה (6). לפי פסקת משנה זו יתווסף למחוזות הלשכה כמחוז נוסף מחוז המרכז, שתחומו אזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי מרכז. סעיף 36 להצעת החוק קובע הסדרי מעבר שתכליתם להבטיח כי הפיצול של מחוז תל-אביב של הלשכה למחוז תל-אביב ולמחוז המרכז ייעשה בצורה נאותה. עוד מוצע לקבוע, כי אם יוקם בית משפט מחוזי או יבוטל בית משפט מחוזי, תכונן המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין מחוז חדש שתחומו אזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי שהוקם, או שתבטל מחוז קיים – במקרה של ביטול בית משפט מחוזי. יחד עם זאת, מוצע לקבוע כי המועצה הארצית תהיה רשאית באישור שר המשפטים שלא לשנות את מחוזות הלשכה גם במקרה של הקמה או ביטול של בית משפט מחוזי, אם מצאה שישנם טעמים מיוחדים שלא לשנות את המחוזות כאמור, למשל, אם פיצול המחוזות של הלשכה יביא להוצאות כספיות מיותרות. בדרך זו תישמר בידי הלשכה הסמכות להחליט על אופן התאמת מחוזות הלשכה לחלוקה מחודשת של אזורי השיפוט של בתי המשפט המחוזיים בדמות הקמה או ביטול של בית משפט מחוזי על פי החלטת שר המשפטים ולא יהיה צורך בתיקון חקיקה ראשית לשם התאמה כאמור. בהמשך לכך מוצע עוד כי אם הוחלט על כינון מחוז חדש ייקבעו בכללים הוראות בדבר בחירה ומינוי של מוסדות המחוז (בית דין משמעתי מחוזי, ועדת אתיקה מחוזית ופרקליט) והוראות אחרות המתחייבות מפיצול מחוז קיים או מביטולו. יצוין כי מכוח הוספתו של מחוז המרכז למחוזות הלשכה עתיד להתווסף למועצה הארצית של לשכת עורכי הדין (בהתאם להרכבה כפי שהוא מוצע במסגרת הצעת חוק זו כמתואר) גם חבר אחד ממחוז המרכז. מובן כי גם שינוי זה יתייחס למועצה הארצית הבאה ואילך. נקודות לדיון: הערת ניסוח: החלטת המועצה הארצית על כינון מחוז חדש (ס"ק (ג) ו-(ד)) – מניסוחם של סעיפים קטנים (ג) ו-(ד) עשוי להשתמע כי למועצה הארצית סמכות עצמאית להחליט על כינונו של מחוז חדש כל אימת שתרצה, ולא שרק שבעת הקמת בית משפט מחוזי חדש יש למועצה הארצית סמכות לכונן מחוז חדש. לכן, יש מקום להבהיר בסעיפים קטנים (ג) ו-(ד), כי החלטת המועצה על כינון מחוז חדש היא "כאמור בסעיף קטן (ב)". ביטול הוועדים המחוזיים: תיקוני התאמה במסגרת ההתאמות הנדרשות בקשר עם ביטול הוועדים המחוזיים, מוצע לתקן גם את סעיפים 16, 82, 89א ו-89ג לחוק הלשכה (סעיפים 17, 28, 29 ו-30 לחוק המוצע, בהתאמה), כמפורט להלן. סעיף 17 להצעת החוק – תיקון סעיף 16 לחוק שעניינו "כשירות לכהונה כחבר בית דין משמעתי" 16. כשירות לכהונה כחבר בית דין משמעתי (א) כשיר לכהן כחבר בית הדין המשמעתי הארצי - מי שהיה חבר הלשכה לפחות שמונה שנים; כשיר לכהן כחבר בית דין משמעתי מחוזי - מי שהיה חבר הלשכה לפחות חמש שנים; ואולם לא יהיה כשיר לכהן כחבר בית דין משמעתי – (1) מי שהורשע בבית משפט או בבית-דין צבאי בעבירה שיש עמה קלון; (2) מי שהורשע בבית דין משמעתי בעבירת משמעת והוטל עליו עונש השעיה או הוצאה מן הלשכה, או שהוטל עליו עונש אחר אך טרם עברו עשר שנים מיום הרשעתו. (ב) חבר המועצה הארצית וחבר ועד מחוזי אינם כשירים אינו כשיר להתמנות או לכהן כחברי כחבר בית דין משמעתי. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולם של הוועדים המחוזיים, מוצע למחוק את הקביעה שחבר הוועד המחוזי אינו כשיר להתמנות כחבר בבית דין משמעתי. סעיף 28 להצעת החוק – תיקון סעיף 82 לחוק שעניינו "תעריף מקסימלי" 82. תעריף מקסימלי קבע שר המשפטים בתקנות סוגי שירותים מסוימים שיש לקבוע בעדם תעריף מקסימלי לשכר טרחה, תקבע המועצה הארצית של הלשכה את התעריף; משנקבע בתעריף שכר מקסימלי לשירות מסוים, לא יתנה ולא יקבל עורך דין שכר גבוה ממנו, אלא ברשות שניתנה על ידי הועד המחוזי ועדת האתיקה המחוזית לענין מסוים. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולם של הוועדים המחוזיים, מוצע לבטל את סמכות הוועד המחוזי להרשות לעורך דין לקבל שכר הגבוה מהתעריף המקסימלי שנקבע בעניין מסוים, ולקבוע כי סמכות זו תהיה של ועדת האתיקה המחוזית. סעיף 29 להצעת החוק – תיקון סעיף 89א לחוק שעניינו "מינוי ממונה" 89א. מינוי ממונה (א) נפטר עורך דין או שפרש מן הלשכה או שחברותו בה בוטלה, הושעתה או פקעה, או שנבצר ממנו למלא את תפקידו (בפרק זה – עורך הדין), ולא הובטח טיפול נאות בעניני לקוחותיו – רשאי בית במשפט המחוזי (בפרק זה – בית המשפט), לבקשת הועד המחוזי ועדת האתיקה המחוזית, למנות חבר הלשכה בהסכמתו להיות ממונה על עניניו המקצועיים של עורך הדין ולטפל בהם. (ב) הבקשה תובא לידיעתם של לקוחות עורך הדין בדרך שתיראה לועד המחוזי לוועדת האתיקה המחוזית. (ג) עורך הדין, אפוטרופסו או מי שנכסיו של עורך הדין מוקנים לו, יהיו המשיבים בבקשה. (ד) ראה בית המשפט שקיום הליכי סדר הדין בדרך הרגילה עלול לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור, רשאי הוא בכל עת שלאחר הגשת הבקשה ליתן כל סעד ביניים שיש בו כדי לשמור על עניניהם של לקוחות עורך הדין, לרבות מינוי ממונה זמני; והוא יכול לעשות כן על פי צד אחד בלבד. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולם של הוועדים המחוזיים, מוצע לבטל את סמכויותיהם של הוועדים המחוזיים בעניין מינוי ממונה, ולקבוע כי סמכויות אלה יועברו לוועדת האתיקה המחוזית. סעיף 30 להצעת החוק – תיקון סעיף 89ג לחוק שעניינו "תקופת המינוי" 89ג. תקופת המינוי מיום 5.8.1971 תיקון מס' 6 ס"ח תשל"א מס' 635 מיום 5.8.1971 עמ' 178 (ה"ח 904) תקופת המינוי לא תעלה על שנתיים; אולם רשאי בית המשפט בכל עת, לבקשת הועד המחוזי ועדת האתיקה המחוזית, להאריך את תקופת המינוי או לקצרה או להפטיר ממונה מענין שנתמנה לו; כל עוד המינוי בתקפו לא יהא הממונה רשאי להתפטר מתפקידו אלא ברשות בית המשפט. כחלק מההתאמות הנובעות מביטולם של הוועדים המחוזיים, מוצע לבטל את סמכויותיהם של הוועדים המחוזיים בעניין מינוי ממונה, ולקבוע כי סמכויות אלה יועברו לוועדת האתיקה המחוזית. ועדת ביקורת סעיף 12 להצעת החוק – הוספת סעיף 10א שעניינו "ועדת ביקורת 10א. ועדת ביקורת (א) ועדת הביקורת – (1) תעמוד על ליקויים בניהול הלשכה, בין השאר תוך התייעצות עם המבקר הפנימי של הלשכה, ותציע למועצה הארצית דרכים לתיקונם; מצאה ועדת הביקורת ליקוי כאמור שהוא ליקוי מהותי, תקיים ישיבה אחת לפחות לעניין הליקוי הנדון, בנוכחות המבקר הפנימי או רואה החשבון המבקר, לפי העניין; (2) תבחן את מערך הביקורת הפנימית של הלשכה ואת תפקודו של המבקר הפנימי, וכן אם עומדים לרשותו המשאבים והכלים הנחוצים לו לצורך מילוי תפקידו, בשים לב, בין השאר, לצרכיה המיוחדים של הלשכה; (3) תדון בדוחות של המבקר הפנימי, בדוחות מבקר המדינה ובדוחות ביקורת אחרים; (4) תבחן את תכנית העבודה של המבקר הפנימי לפני הגשתה לאישור המועצה הארצית ותציע בה שינויים. (ב) יושב ראש ועדת הביקורת יכנס את ועדת הביקורת לדיון בנושאים שיועמדו על סדר יומה בידי המבקר הפנימי, המועצה הארצית, המנהל הכללי או חבר הוועדה. (ג) חבר המועצה הארצית שאינו חבר בוועדת הביקורת לא יהיה נוכח בישיבות הוועדה בעת דיון ובעת קבלת החלטות הוועדה, אלא אם כן קבע יושב ראש הוועדה כי הוא נדרש לשם הצגת נושא מסוים. (ד) המבקר הפנימי והיועץ המשפטי של הלשכה יקבלו הודעות על קיום ישיבות ועדת הביקורת ויהיו רשאים להיות נוכחים בעת הדיון ובעת קבלת החלטות בוועדה. (ה) הודעה על קיום ישיבת ועדת הביקורת שבה עולה נושא הנוגע לביקורת הדוחות הכספיים תומצא לרואה החשבון המבקר, שיהיה רשאי להשתתף בה. (ו) ועדת ביקורת תגיש למועצה הארצית, לראש הלשכה ולמנהל הכללי דוח על פעילותה לפחות אחת לשנה. ועדת ביקורת היא אורגן מרכזי ובעל חשיבות לשמירה על ניהולו התקין והיעיל של התאגיד ולהבטחת יעילותה של ביקורת הפנים בארגון. חרף קיומו של נוהל הקובע כי המועצה הארצית צריכה להקים ועדת ביקורת, לא נתמנתה ועדה זו ומבקר המדינה מצא כי לא מתקיימים במוסדות הלשכה דיונים מסודרים על ממצאי הביקורת ואין מעקב אחר ליקויים23. בהמשך לדברי המבקר, סברה ועדת פרוקצ'יה כי כינון ועדת ביקורת יחזק את מערך ביקורת הפנים ויגביר את השקיפות, הדיווח והנשיאה באחריות של מוסדות הלשכה (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 83). לפיכך, מוצע לחייב את המועצה הארצית למנות ועדת ביקורת מבין חבריה, כמקובל בחברות ציבוריות ובחברות ממשלתיות. יושב ראש המועצה לא יהיה חבר בוועדת הביקורת. תפקידה העיקרי של ועדת הביקורת יהיה לדון בתקינות ניהול הלשכה בהסתמך על דוחות המבקר הפנימי או רואה החשבון המבקר. כמו כן לוועדת הביקורת תפקיד מיוחד מול מערך הביקורת הפנימית – לדון בתכנית העבודה של מבקר הפנים, לבחון את מערך הביקורת הפנימית ואת תפקודו של מבקר הפנים, ולדון בדוחות של מבקר הפנים. נקודות לדיון: (1) הרכב ועדת הביקורת – בדברי ההסבר נטען, כי ההצעה להקים ועדת ביקורת בלשכת עורכי הדין היא בדומה למקובל בחברות ציבוריות ובחברות ממשלתיות. נוכח האמור, יש לשאול מדוע בסעיף 30 לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים ובסעיף 115 לחוק החברות, החוק מונה את הרכבה של ועדת הביקורת בצורה די ברורה ומפורטת, ואילו לגבי לשכת עורכי הדין קובע סעיף 9(א5) המוצע כי מספר החברים בוועדה, הרכבה וכשירות החברה בה ייקבעו בכללים? (2) סייגים לחברות בוועדת ביקורת – הסייג היחיד שסעיף 9(א5) המוצע קובע לגבי ועדת הביקורת, הוא שראש הלשכה לא יהיה חבר בוועדת הביקורת. לעומת זאת, בסעיף 30(ג) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים ועוד יותר מזה בסעיף 115(ב) ו-(ג) לחוק החברות, נקבעו סייגים ברורים לכהונה בוועדת ביקורת של חברי מועצה שהם בעלי עניין אישי בפעילות התאגיד. מדוע לא נקבעו סייגים דומים גם כאן? כך, למשל, האם אין בעייתיות בכך שחבר המועצה הארצית שהוא בעל הוצאה לאור של ספרי לימוד לקראת בחינות לשכת עורכי הדין, יהיה חבר בוועדת הביקורת, מקום שזו דנה בנושאים שיש להם קשר ונגיעה לנושא הבחינות? (3) עמידה על ליקויים (ס"ק (א)(1)) – יש שני הבדלים משמעותיים לגבי תפקידה של ועדת הביקורת לעמוד על ליקויים בניהול הלשכה, בין סעיף 10א(א)(1) המוצע לבין סעיף 31(1) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים וסעיף 117(1) לחוק החברות: • בטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים ובחוק החברות תפקיד ועדת הביקורת הוא לעמוד על ליקויים בניהול הלשכה, בין השאר תוך התייעצות עם המבקר הפנימי של התאגיד הציבורי או עם רואה החשבון המבקר; ואילו בסעיף 10א(א)(1) המוצע, אין התייחסות להתייעצות עם רואה החשבון המבקר אלא רק עם המבקר הפנימי; • בטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים ובחוק החברות, דיון על ליקוי מהותי שגילתה ועדת הביקורת יתקיים ללא נוכחות של נושאי משרה בתאגיד הציבורי שאינם חברי הוועדה (אלא אם כן מדובר בנושא משרה שצריך להיות נוכח לשם הצגת עמדה בתחום אחריותו); ואילו בסעיף 10א(א)(1) המוצע, אין כל סייג שכזה. האם הבדלים אלה מכוונים? מדוע שלא לנקוט בניסוח אחיד בכל המקומות? (4) טיפול בתלונות (ס"ק (א)) – הן בסעיף 31(6) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים והן בסעיף 117(6) לחוק החברות, אחד מתפקידי ועדת הביקורת הוא "לקבוע הסדרים לגבי אופן הטיפול בתלונות של עובדי התאגיד הציבורי בקשר לליקויים בניהולו ולגבי ההגנה שתינתן לעובדים שהתלוננו כאמור". האם אין מקום להוסיף תפקיד זה גם לוועדת הביקורת של לשכת עורכי הדין? (5) הערת ניסוח: "בנושאים שיועמדו על סדר יומה בידי המבקר הפנימי..." (ס"ק (ב)) – בסעיף המקביל לגבי תאגידים הציבוריים (סעיף 32(א) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים) מובהר שגם יושב ראש ועדת הביקורת יכול להעמיד נושאים על סדר יומה של הוועדה ("בנושאים שיועמדו על סדר יומה על ידו או על ידי..."), ונראה שגם כאן יש מקום לאפשר ליו"ר ועדת הביקורת להעמיד נושאים על סדר יומה של הוועדה. (6) נוכחות בישיבות הוועדה של מי שאינו חבר הוועדה (ס"ק (ג)) – בסעיף 32(ב) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים מוצע לקבוע, כי כל מי שאינו חבר בוועדת הביקורת לא יהיה נוכח בעת הדיון ובעת קבלת החלטות הוועדה. בסעיף 115(ה) לחוק החברות נקבע, כי כל מי שאינו רשאי להיות חבר בוועדת הביקורת לא יהיה נוכח בישיבות הוועדה בעת הדיון ובעת קבלת החלטות. לעומת זאת, ס"ק (ג) המוצע אוסר רק על חבר המועצה הארצית שאינו חבר בוועדת הביקורת להיות נוכח בישיבות הוועדה. נראה שכדי למנוע לחצים על חברי ועדת הביקורת ולאפשר להם לנהל דיונים ולקבל החלטות ללא לחצים מאנשים, יש למנוע מכל מי שאינו חבר הוועדה, או למצער מכל מי שאינו רשאי להיות חבר בוועדה, להיות נוכח בדיונים. (7) מתן אישור לנוכחות בישיבות הוועדה (ס"ק (ג)) – בסעיף 32(ב) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים מוצע לקבוע, כי מי שאינו חבר בוועדת הביקורת לא יהיה נוכח בישיבות הוועדה, אלא אם כן קבעו יו"ר הוועדה או הוועדה כי הוא נדרש לשם הצגת נושא מסוים או לשם ניהולה התקין של הישיבה. לעומת זאת, בס"ק (ג) המוצע: 1) הקביעה היא רק של יו"ר הוועדה ולא של הוועדה; 2) הוא יכול להיות נוכח רק אם הוא נדרש לשם הצגת נושא מסוים, אך לא לשם הניהול התקין של הישיבה. האם מדובר בשינויים מכוונים? אם כן – מדוע? (8) הוראות לעניין עסקאות עם נושאי משרה – אם לשכת עורכי הדין היא בגדר "תאגיד ציבורי", מדוע הצעת החוק אינה קובעת הוראות לעניין עסקאות של הלשכה עם נושאי משרה בה, בדומה למה שמוצע לקבוע בטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים ובדומה למה שקבוע בחוק החברות? הצעה אפשרית לניסוח בהתאם להערות (3), (4), (5), (6) ו-(7): 10א. ועדת ביקורת (א) ועדת הביקורת – (1) תעמוד על ליקויים בניהול הלשכה, בין השאר תוך התייעצות עם המבקר הפנימי של הלשכה או עם רואה החשבון המבקר, ותציע למועצה הארצית דרכים לתיקונם; מצאה ועדת הביקורת ליקוי כאמור שהוא ליקוי מהותי, תקיים ישיבה אחת לפחות לעניין הליקוי הנדון, בנוכחות המבקר הפנימי או רואה החשבון המבקר, לפי העניין, ובלא נוכחות של נושאי משרה בלשכה שאינם חברי הוועדה; על אף האמור בפסקה זו, נושא משרה רשאי להיות נוכח לשם הצגת עמדה בנושא שבתחומי אחריותו; (2) תבחן את מערך הביקורת הפנימית של הלשכה ואת תפקודו של המבקר הפנימי, וכן אם עומדים לרשותו המשאבים והכלים הנחוצים לו לצורך מילוי תפקידו, בשים לב, בין השאר, לצרכיה המיוחדים של הלשכה; (3) תדון בדוחות של המבקר הפנימי, בדוחות מבקר המדינה ובדוחות ביקורת אחרים; (4) תבחן את תכנית העבודה של המבקר הפנימי לפני הגשתה לאישור המועצה הארצית ותציע בה שינויים.; (5) תקבע הסדרים לגבי אופן הטיפול בתלונות של עובדי התאגיד הציבורי בקשר לליקויים בניהולו ולגבי ההגנה שתינתן לעובדים שהתלוננו כאמור. (ב) יושב ראש ועדת הביקורת יכנס את ועדת הביקורת לדיון בנושאים שיועמדו על סדר יומה על ידו או על בידי המבקר הפנימי, המועצה הארצית, המנהל הכללי או חבר הוועדה. (ג) כל מי שאינו חבר בוועדת הביקורת / כל מי שאינו רשאי להיות חבר בוועדת הביקורת חבר המועצה הארצית שאינו חבר בוועדת הביקורת לא יהיה נוכח בישיבות הוועדה בעת דיון ובעת קבלת החלטות הוועדה, אלא אם כן קבעו יושב ראש הוועדה או הוועדה כי הוא נדרש לשם הצגת נושא מסוים או לשם ניהולה התקין של הישיבה. (ד) המבקר הפנימי והיועץ המשפטי של הלשכה יקבלו הודעות על קיום ישיבות ועדת הביקורת ויהיו רשאים להיות נוכחים בעת הדיון ובעת קבלת החלטות בוועדה (ה) הודעה על קיום ישיבת ועדת הביקורת שבה עולה נושא הנוגע לביקורת הדוחות הכספיים תומצא לרואה החשבון המבקר, שיהיה רשאי להשתתף בה. (ו) ועדת ביקורת תגיש למועצה הארצית, לראש הלשכה ולמנהל הכללי דוח על פעילותה לפחות אחת לשנה בעלי תפקידים בלשכה: מנכ"ל, רואה חשבון מבקר ויועץ משפטי בהתאם להמלצות מבקר המדינה (דו"ח ביקורת 2011) ולהמלצות ועדת פרוקצ'יה, מוצע לעגן בחוק לשכת עורכי הדין את מעמדם של בעלי תפקידים אשר נודעת להם חשיבות לצורך תפקוד לשכת עורכי הדין. כוונת הדברים היא למנהל כללי וכן לבעלי תפקידים שהם בעלי חשיבות לפעילות תקינה של תאגיד בשל היותם שומרי סף: רואה חשבון מבקר, יועץ משפטי ומבקר פנימי (אשר אף כי מוסדר בחוק כיום נדרשים תיקונים בהוראות החלות אליו). ההוראות המוצעות בהקשר זה מוצעות ברוח ההסדרים שהוצעו במסגרת תזכיר חוק התאגידים הציבוריים, התשע"ג–2013. נקודות לדיון: כללים של ממשל תאגידי – במסגרת יצירת בעלי התפקידים בלשכה והקמת ועדת ביקורת, שתכליתם להשליט כללים של ממשל תאגידי בניהול לשכת עורכי הדין, ובהמשך להמלצות ועדת פרוקצ'יה בעניין (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 84), האם אין מקום לקביעת כללים נוספים של ממשל תאגידי, כדוגמת: חובת זהירות וחובת אמון של נושאי משרה, כללים בעניין איסור על ניגוד עניינים (בדומה לסעיפים 56 עד 60 לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים), כללים בדבר עסקאות עם נושאי משרה (סעיפים 61 עד 68 לתאגידים ציבוריים) ועוד? מנהל כללי סעיף 21 להצעת החוק – הוספת סעיף 19א שעניינו "מינוי המנהל הכללי, תקופת כהונתו והעברה מכהונה" 19א. מינוי המנהל הכללי, תקופת כהונתו והעברה מכהונה (א) ללשכה יהיה מנהל כללי, שימונה בידי המועצה הארצית, לפי הצעת ראש הלשכה. (ב) המנהל הכללי ימונה לתקופה של ארבע שנים, וניתן להאריך את כהונתו לתקופת כהונה אחת נוספת, בלבד. (ג) המועצה הארצית רשאית לקבוע כי המנהל הכללי יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו לעניין זה. (ד) חדל המנהל הכללי לכהן, תמנה המועצה הארצית מנהל כללי אחר במקומו, בתוך 60 ימים, לפי הוראות סעיף קטן (א). בהתאם להמלצות ועדת פרוקצ'יה, מוצע להסדיר בחוק את תפקידו של המנהל הכללי של הלשכה. בהקשר זה מוצע בין היתר לקבוע כי המנהל הכללי יתמנה על ידי המועצה הארצית, לפי הצעת ראש הלשכה וכי תקופת כהונתו של המנהל הכללי תהיה בת ארבע שנים, עם אפשרות להאריכה בארבע שנים נוספות. בדברי ההסבר נטען, כי הסדר זה מאפשר, מחד, לנצל את ניסיונו הנצבר של המנהל בתקופת כהונתו הראשונה, ומנגד, מבטיח חלופה באיוש התפקיד. עוד מוצע, כי המועצה הארצית תהא רשאית לקבוע כי המנהל הכללי יחדל לכהן לפני תום כהונתו לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו לעניין זה, וכי אם חדל המנהל הכללי לכהן, ימונה מנהל כללי אחר במקומו בתוך 60 ימים. נקודות לדיון: (1) התייעצות עם ועדת המינויים (ס"ק (א)) – הן בטיוטת חוק התאגידים הציבוריים (סעיף 33(א)) והן בחוק החברות הממשלתיות (סעיף 37(א)) נקבע, כי מינויו של המנכ"ל טעון התייעצות עם הוועדה לבדיקת מינויים. גם על פי הצעת החוק הנוכחית, מינויים של יתר בעלי התפקידים (רואה חשבון מבקר, יועץ משפטי ומבקר פנימי) נעשה רק לפי המלצה של ועדת המינויים. נוכח האמור, נראה כי יש מקום, לכל הפחות, להתייעצות עם ועדת המינויים גם ביחס למינוי המנכ"ל. (2) העברת המנכ"ל מתפקידו ע"י המועצה הארצית (ס"ק (ג)) – על פי המוצע, המועצה הארצית תהיה רשאית לקבוע כי המנכ"ל יחדל מלכהן לפני תום תקופת הכהונה. גם מתוך הבנה שיש מקום לתת למועצה הארצית שיקול דעת רחב לעניין זהות המנכ"ל, ואין להגביל את שיקול הדעת של המועצה בעילות הדחה קונקרטיות שייקבעו בחוק, האם אין מקום לקבוע כי בטרם תחליט המועצה הארצית על העברה כאמור היא תידרש לכל הפחות להתייעץ עם ועדת המינויים? כך, לגבי יתר בעלי התפקידים מוצע לקבוע, כי החלטה של המועצה הארצית על סיום תפקידם תוכל להתקבל רק לפי המלצה של ועדת המינויים (סעיף 19ד(ג) – לגבי רואה חשבון מבקר; סעיף 19ה(ג) – לגבי יועץ משפטי; וסעיף 19ו(ד)(5) – לגבי מבקר פנימי). האם אין מקום לקבוע הוראה דומה, או למצער חובת התייעצות עם ועדת המינויים, גם כאשר מדובר בהעברת מנכ"ל מתפקידו? סעיף 21 להצעת החוק – הוספת סעיף 19ב שעניינו "תפקיד המנהל הכללי וסמכויותיו" 19ב. תפקיד המנהל הכללי וסמכויותיו (א) המנהל הכללי אחראי לניהול השוטף של ענייני הלשכה, בהתאם להנחיות ראש הלשכה בכפוף להחלטות המועצה הארצית כאמור בסעיף 8(ג), ויהיו נתונות לו הסמכויות הנדרשות לשם כך, לרבות הסמכות לנהל את כלל העובדים בלשכה. (ב) המועצה הארצית רשאית להפעיל סמכות מסמכויות המנהל הכללי או להסמיך עובד מעובדי הלשכה להפעילן במקומו, למעט הסמכויות לפי סעיפים 40(א), 69(ג) ו-93(ב), בהתקיים אחד מאלה: (1) המועצה הארצית החליטה להגביל או לסייג את הסמכות כאמור לעניין מסוים; (2) המועצה הארצית הורתה למנהל הכללי כיצד לפעול לעניין מסוים והוא לא קיים את ההוראה כאמור. מוצע לקבוע כי המנהל הכללי יהיה אחראי לניהול השוטף של ענייני הלשכה, לרבות ניהולם של כלל העובדים בלשכה ובכלל זאת העובדים במחוזותיה, בכפוף להחלטות המועצה הארצית ובהתאם להנחיות ראש הלשכה, זאת בדומה להוראות סעיף 120 לחוק החברות המכפיף את המנהל הכללי לדירקטוריון ולהנחיותיו. כן מוצע להקנות למועצה הארצית את הסמכות להפעיל את סמכויות המנכ"ל במקרה שבו היא החליטה להגביל את לסייג את סמכות המנכ"ל לעניין מסוים, או במקרה שבו המועצה הורתה למנכ"ל כיצד לפעול לעניין מסוים והוא לא קיים את ההוראה. עם זאת, לגבי סמכויות מסוימות שהוקנו למנכ"ל במפורש בחוק, המועצה לא תהיה רשאית להגביל או לסייג את סמכויות המנכל. נקודות לדיון: (1) הנחיות המועצה הארצית והנחיות ראש הלשכה (ס"ק (א)) – מי שקובע את המדיניות שאותה המנכ"ל נדרש להוציא אל הפועל זו המועצה הארצית, ולכן, לכאורה, המועצה הארצית היא זו שנדרשת להנחות את המנכ"ל ולא ראש הלשכה. הן בסעיף 36 לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים והן בסעיף 120 לחוק החברות, נקבע כי המנכ"ל פועל בהתאם למדיניות שנקבעה במועצה / בדירקטוריון ובהתאם להנחיותיה / הנחיותיו, ויו"ר המועצה / יו"ר דירקטוריון אינו נדרש "לתווך" בין החלטות המועצה והמדיניות שלה לבין יישום הדברים על ידי המנכ"ל. גם אם מבחינה מעשית, נוח לפעול בדרך שבה יש גורם אחד שהמנכ"ל יכול לעבוד מולו בצורה שוטפת בניהול היום יומי של הלשכה, אין בכך כל סתירה לעובדה שהמועצה הארצית היא זו שאמורה לפקח על המנכ"ל ולהנחות אותו, וראש הלשכה הוא, לכל היותר, הזרוע של המועצה הארצית כדי להעביר למנכ"ל את הנחיותיה. (2) הערת ניסוח: הגבלה או סייג של סמכות המנכ"ל (ס"ק (ב)) – נראה כי קודם כל יש לומר במפורש את העיקרון שהמועצה הארצית רשאית להגביל את לסייג את סמכויות המנכ"ל באופן כללי, ורק לאחר מכן לומר שבמקרה שהיא הגבילה או סייגה את סמכות המנכ"ל היא תהיה רשאית להפעיל את הסמכות בעצמה. זאת, בדומה לניסוח המופיע בסעיף 37(ב) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים ובסעיף 40(ב) לחוק החברות הממשלתיות. (3) הגבלה או סייג של סמכות המנכ"ל (ס"ק (ב)) – מהניסוח המוצע עולה, כי סמכותה של המועצה הארצית להגביל את סמכותו של המנכ"ל היא רק "לעניין מסוים", אך היא אינה יכולה להגביל את סמכותו לגבי תחום כזה או אחר באופן מוחלט וקבוע. לעומת זאת, מהניסוח הן של סעיף 37(ב) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים והן של סעיף 40(ב) לחוק החברות הממשלתיות, משתמע כי המועצה בתאגיד ציבורי והדירקטוריון בחברה ממשלתית מוסמכים להגביל או לסייג את סמכויות המנכ"ל באופן כללי, ולא רק "לעניין מסוים". מה פשר השוני בין ההסדרים? מדוע שלא להקנות למועצה את הכוח להגביל את סמכויות המנכ"ל באופן כללי, ולא רק "לעניין מסוים"? (4) סמכויות מנכ"ל שהמועצה אינה רשאית להפעיל (ס"ק (ב)) – על פי המוצע, המועצה הארצית לא תהא רשאית להפעיל את הסמכויות הבאות של המנכ"ל: • התיקון המוצע לסעיף 40(א) לחוק, ולפיו המנכ"ל או עובד בכיר של הלשכה שהוא הסמיכו לכך, ירכיב את הוועדה שמקיימת את הבחינה בעל פה; • התיקון המוצע לסעיף 69(ג) לחוק, ולפיו האחריות על פרסום דבר הוצאתו או השעייתו של חבר הלשכה לא תהיה של הוועד המרכזי אלא של המנהל הכללי; • התיקון המוצע לסעיף 93(ב) לחוק, ולפיו הדרישה לתשלום בכתב תופנה לחבר הלשכה לא על ידי חבר הוועד המרכזי שקבע ראש הלשכה אלא על ידי מנכ"ל הלשכה. לגבי הסמכות של הרכבת הוועדה שמקיימת את הבחינה שבעל פה למתמחים (סעיף 40(א) המוצע), ניתן לטעון כי אין לאפשר למועצה הארצית להפעיל סמכות זו, מחשש להתערבות בעייתית של גוף שנתפס כגוף "פוליטי" בהרכבת הוועדה הבוחנת, שאמורה להיות אובייקטיבית ומקצועית. לעומת זאת, הן הסמכות לפרסם הוצאה או השעייה של חבר הלשכה (סעיף 69(ג) המוצע) והן הסמכות לשלוח דרישת תשלום בכתב של דמי חבר (סעיף 93(ב) המוצע), הן סמכויות טכניות באופיין שכיום מופעלות על ידי הוועד המרכזי. מדוע, אפוא, יש סיבה למנוע מהמועצה הארצית להפעיל סמכויות אלה, בנסיבות שהסעיף מאפשר למועצה הארצית להפעיל את סמכויות המנכ"ל? איזה פגם יש בכך שהמועצה הארצית תפעיל סמכויות אלה? סעיף 21 להצעת החוק – הוספת סעיף 19ג שעניינו "חובת דיווח" 19ג. חובת דיווח (א) המנהל הכללי יודיע לראש הלשכה, בלא דיחוי, על כל עניין מהותי בלשכה הנוגע לתפקידיה; היה העניין חורג או עשוי לחרוג מקביעת המועצה הארצית לפי סמכותה, יזמן ראש הלשכה, בלא דיחוי, ישיבה של המועצה הארצית ויביא בפניה את ההודעה. (ב) המנהל הכללי ימסור למועצה הארצית דוח על הפעילות השוטפת של הלשכה, במועדים שקבעה לכך המועצה הארצית. מוצע כי המנכ"ל יידרש למסור למועצה הארצית דו"ח על הפעילות השוטפת של הלשכה. כן מוצע לקבוע כי תחול על המנכ"ל החובה להודיע לראש הלשכה על כל עניין מהותי בלשכה הנוגע לתפקידיה. רואה חשבון מבקר סעיף 21 להצעת החוק – הוספת סעיף 19ד שעניינו "רואה חשבון מבקר" 19ד. רואה חשבון מבקר (א) ללשכה יהיה רואה חשבון מבקר, שימונה בידי המועצה הארצית, לפי המלצת ועדת המינויים. (ב) רואה חשבון מבקר ימונה לתקופה של שבע שנים בלבד. (ג) המועצה הארצית, לפי המלצת ועדת המינויים, רשאית לקבוע כי רואה החשבון המבקר יחדל לכהן לפני תום כהונתו, לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו לעניין זה. (ד) רואה החשבון המבקר יבקר את הדוחות הכספיים של הלשכה ויחווה את דעתו עליהם (בסעיף זה – פעולת ביקורת). (ה) רואה החשבון המבקר יהיה בלתי תלוי בלשכה, בין במישרין ובין בעקיפין; שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות בדבר אי תלות של רואה חשבון מבקר, לרבות הוראות בדבר אי תלות של רואי חשבון השותפים בשותפות שהיא רואה החשבון המבקר או בדבר אי תלות של רואי חשבון שהם בעלי המניות בחברת רואי חשבון שהיא רואה החשבון המבקר. (ו) בוצעה פעולת ביקורת בעת שהיו יחסי תלות לפי הוראת סעיף קטן (ה), תבוצע פעולת ביקורת נוספת בידי רואה חשבון מבקר אחר, אלא אם כן במועד שבו נודע הדבר למועצה הארצית, חלפו חמש שנים מן המועד שבו בוצעה פעולת הביקורת כאמור. (ז) רואה החשבון המבקר רשאי לעיין, בכל עת, במסמכי הלשכה הדרושים לו לצורך מילוי תפקידו, ולקבל הסברים לגביהם. (ח) רואה החשבון המבקר רשאי להשתתף בכל ישיבה של המועצה הארצית או של ועדה מוועדותיה שבה דנים בדוחות הכספיים שלגביהם ביצע פעולות ביקורת, או בישיבת המועצה הארצית המתכנסת לפי סעיף קטן (יא). (ט) רואה החשבון המבקר חייב, על אף כל דין אחר, למסור למועצה הארצית ולשר המשפטים, לפי דרישתם, ידיעות על עניני הלשכה, לערוך בלשכה ביקורת מיוחדת ולמסור להם דוח על תוצאותיה. (י) נודע לרואה החשבון המבקר אגב פעולת הביקורת, על ליקוים מהותיים בבקרה החשבונאית של הלשכה, ידווח על כך, בלא דיחוי, לשר המשפטים, לראש הלשכה ולחברי המועצה הארצית. (יא) הודיע רואה החשבון המבקר על ליקויים כאמור בסעיף קטן (י), יזמן ראש הלשכה, בלא דיחוי, ישיבת מועצה ארצית לדיון בנושאים שהובאו לידיעתו. (יב) רואה החשבון המבקר אחראי כלפי הלשכה לאמור בחוות דעתו לגבי הדוחות הכספיים; אין באמור בסעיף קטן זה כדי למנוע קיומה של אחריות של רואה החשבון המבקר לפי כל דין. בהתאם להמלצות ועדת פרוקצ'יה מוצע לקבוע בחוק חובת מינוי של רואה חשבון מבקר. חובה זו תעגן את השימוש בכלי הביקורת החשבונאית ככלי המשרת את חברי הלשכה, בדומה לחובה החלה על חברות, ומעוגנת בסעיף 154 לחוק החברות. בהעדר מוסד של אסיפה כללית בלשכה, מוצע לקבוע כי הוא ימונה על ידי המועצה הארצית, לפי המלצת ועדת המינויים. בנוסף, מוצע לקבוע הוראות בנוגע לאי תלותו של רואה החשבון המבקר בלשכה, בדומה להוראות סעיפים 160 ו-161 לחוק החברות. לצורך מילוי תפקידו, מוצע להעניק לרואה החשבון המבקר את הסמכויות הקיימות לרואה חשבון מבקר בחברה לפי סעיף 168 לחוק החברות, שהן: לעיין במסמכי התאגיד הציבורי, לקבל הסברים אודותיהם ולהשתתף בישיבות המועצה כאשר זו דנה בדוחות הכספיים או כשהיא דנה בליקויים שנודעו למבקר אגב הביקורת. עוד מוצע כי על רואה החשבון המבקר של הלשכה תחול חובת דיווח למועצה הארצית ולשר על פי דרישה, בדומה להוראות סעיף 45 לחוק החברות הממשלתיות. בהמשך לכך מוצע להחיל על רואה חשבון מבקר חובת דיווח כאשר נודע לו, אגב פעולת ביקורת, על ליקויים מהותיים בבקרה החשבונאית של תאגיד ציבורי. משדווח ליקוי מהותי כאמור, מחויב ראש הלשכה לזמן דיון על כך ללא דיחוי. זאת, בדומה לקבוע בסעיף 169 לחוק החברות. מוצע במסגרת הסעיף להבהיר כי רואה חשבון מבקר אחראי כלפי התאגיד הציבורי והרשות לאמור בחוות דעתו ובדוחות הכספיים, ואין בכך לגרוע מאחריותו לפי כל דין, זאת בדומה להוראת סעיף 170 לחוק החברות. נקודות לדיון: (1) נפקות העובדה שלא התקיימה ההוראה לעניין אי התלות (ס"ק (ה)) – הוראות אי התלות שבס"ק (ה) ו-(ו) המוצעים מועתקות מסעיפים 160 ו-161 לחוק החברות. סעיף 163 לחוק החברות קובע כי אם נודע לדירקטוריון שקיימים יחסי תלות כאמור, הוא יודיע לרואה החשבון המבקר שעליו לפעול להפסקת התלות לאלתר, ואם לא פסקה התלות תכונס אסיפה כללית שתחליט על סיום כהונתו של רואה החשבון המבקר. האם אין מקום להוסיף הוראה דומה גם בענייננו? (2) הודעה לרואה החשבון המבקר על קיום ישיבה (ס"ק (ח)) – הן בטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים (סעיף 46(ב)) והן בחוק החברות (סעיף 168(ב)), נקבע כי המועצה / הדירקטוריון או הוועדה שדנים בדוחות הכספיים שלגביהם ביצע רואה החשבון המבקר פעולת ביקורת יודיעו לרואה החשבון המבקר על המקום והמועד שבו תתכנס הישיבה. מדוע שלא להוסיף הוראה דומה גם לגבי רואה החשבון המבקר של לשכת עורכי הדין? (3) הערת ניסוח: "ביקורת מיוחדת" (ס"ק (ט)) – על פי סעיף 19ד(ט) המוצע, רואה החשבון המבקר חייב למסור למועצה הארצית ולשר המשפטים, לפי דרישתם, ידיעות על ענייני הלשכה, לערוך ביקורת מיוחדת ולמסור להם דוח על תוצאותיה. מהניסוח המוצע לא ברור האם חובתו של רואה החשבון לערוך בלשכה ביקורת מיוחדת היא חובה עצמאית או שהיא רק לפי דרישת המועצה הארצית או שר המשפטים? מצד אחד, מבחינת מבנה המשפט המילים "לפי דרישתם" (של המועצה והשר) מוסבים רק על מסירת ידיעות על ענייני הלשכה ולא על עריכת הביקורת המיוחדת, מצד שני, מהדרישה שבסיפה של הסעיף למסור "להם" (דהיינו: למועצה ולשר) דוח על תוצאותיה של הביקורת המיוחדת, משתמע שהביקורת נערכה לפי דרישתם. נראה כי יש מקום לחדד את הנוסח ולהבהיר נקודה זו. (4) דיווח על ליקוי מהותי (ס"ק (י)) – על פי המוצע, רואה החשבון המבקר נדרש לדווח על ליקוי מהותי בבקרה החשבונאית של הלשכה, לשר המשפטים, לראש הלשכה ולחברי המועצה הארצית. לא לגמרי ברור מדוע יש להטריד את שר המשפטים ולדווח לו על כל ליקוי מהותי בבקרה החשבונאית שנמצא? יוער, כי אין מקבילה לדרישת הדיווח לשר לא בסעיף 48(ב) לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים ולא בסעיף 169(א) לחוק החברות. מדוע, אפוא, דרישה זו קיימת אך ורק לגבי לשכת עורכי הדין? יועץ משפטי סעיף 21 להצעת החוק – הוספת סעיף 19ה שעניינו "יועץ משפטי" 19ה. יועץ משפטי (א) ללשכה יהיה יועץ משפטי, אשר יהיה עובד הלשכה וימונה בידי המועצה הארצית, לפי המלצת ועדת המינויים. (ב) היועץ המשפטי ימונה לתקופה של שבע שנים בלבד. (ג) המועצה הארצית, לפי המלצת ועדת המינויים, רשאית לקבוע כי היועץ המשפטי יחדל לכהן לפני תום כהונתו, לאחר שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו לעניין זה. הן מבקר המדינה (דוח ביקורת משנת 2011) והן ועדת פרוקצ'יה, הצביעו על חשיבות מינויו של יועץ משפטי פנימי, קבוע ובשכר, שילווה את ביצוע משימותיה של הלשכה בייעוץ משפטי שוטף. לפיכך, מוצע לקבוע חובה למנות יועץ משפטי "פנימי" שיהיה עובד הלשכה ותקופת כהונתו תהיה בת שבע שנים, ללא אפשרות הארכה. מוצע כי היועץ המשפטי ימונה על ידי המועצה הארצית, לפי המלצת ועדת המינויים. מבקר פנימי סעיפים 18 ו-21 להצעת החוק – ביטול סעיף 18א לחוק שעניינו "מבקר הלשכה" והוספת סעיף 19ו שעניינו "מבקר פנימי" 18א. מבקר הלשכה (א) ללשכה יהא מבקר פנימי, והוא ייבחר על ידי המועצה הארצית בבחירות חשאיות לתקופת כהונה שלא תפחת מחמש שנים; לענין חוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992, יראו כאילו הלשכה היא גוף ציבורי כמשמעותו בחוק האמור. (ב) מי שכיהן כמבקר שתי תקופות כהונה לא יהיה כשיר להיבחר לכהונה נוספת. 19ו. מבקר פנימי (א) ללשכה יהיה מבקר פנימי של הלשכה אשר יהיה עובד הלשכה וימונה בידי המועצה הארצית, לפי המלצת ועדת המינויים. (ב) המבקר הפנימי ימונה לתקופה של שבע שנים בלבד. (ג) המבקר יהיה כפוף למועצה הארצית ויגיש לה את דוחותיו והמלצותיו. (ד) הוראות חוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב–1992 (בסעיף זה – חוק הביקורת הפנימית), יחולו, בשינויים המחוייבים, ובשינויים אלה: (1) על אף האמור בסעיף 5(ד) לחוק הביקורת הפנימית, המועצה הארצית תהיה הממונה על המבקר הפנימי; (2) בלי לגרוע מהוראות סעיף 6 לחוק הביקורת הפנימית, המבקר הפנימי יגיש גם לוועדת הביקורת דין וחשבון על ממצאיו, ובכלל זה דין וחשבון שנתי; (3) על אף הוראות סעיף 7(א) לחוק הביקורת הפנימית, המבקר הפנימי יגיש לוועדת הביקורת הצעה לתכנית עבודה שנתית או תקופתית, שהוכנה בהתייעצות עם המנהל הכללי, לצורך בחינתה לפי סעיף 10א(ב)(4) לחוק זה; ועדת הביקורת תגיש את תכנית העבודה לאישור המועצה הארצית בצירוף הערותיה והמלצותיה והמועצה תאשרה בשינויים הנראים לה; (4) בלי לגרוע מהוראות סעיף 7(ב) לחוק הביקורת הפנימית, רשאית המועצה הארצית, לפי המלצת ועדת הביקורת, בשים לב לתכנית העבודה המאושרת, להטיל על המבקר הפנימי משימות של ביקורת פנימית נוספות על הקבועות בתכנית העבודה; (5) לא תופסק כהונתו של המבקר הפנימי לפי סעיף 12(א)(3) לחוק הביקורת הפנימית, אלא לפי המלצת ועדת המינויים. בשנת 1995, בעקבות המלצותיה של ועדה ציבורית בראשות שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יעקב מלץ, תוקן חוק לשכת עורכי הדין, ונקבע בו, בסעיף 18א, כי ללשכה יהיה מבקר פנים, אשר יהיה חלק ממוסדות הלשכה (המפורטים בסעיף 6 לחוק). בעקבות ההסדר בחוק אף גובש "נוהל הביקורת הפנימית בלשכת עורכי הדין" בשנת 1997, המפרט את תפקידי הביקורת הפנימית והמבקר הפנימי בלשכה. עם זאת, עד לאחרונה פעל בלשכה מבקר פנימי במשרה חלקית בלבד ובהתנדבות, ורק לאחרונה מונתה ללשכה מבקרת פנימית במשרה מלאה ובשכר. מבקר המדינה (דוח ביקורת משנת 2011) עמד על הצורך במינוי מבקר פנימי ללשכה שיפעל במשרה מלאה ותמורת שכר, ויבחן את תקינות פעולות הלשכה וממלאי התפקידים בה, מבחינת שמירה על החוק, על טוהר מידות, על נוהל תקין ועל חסכון ויעילות. ועדת פרוקצ'יה הצטרפה להמלצת המבקר לעניין המבקר הפנימי בלשכה. בהתאמה להמלצות האמורות, מוצע לעבות את ההסדר המתייחס למבקר הפנימי של הלשכה, וזאת תוך השמטת המבקר הפנימי מרשימת מוסדות הלשכה שבסעיף 6 לחוק הלשכה ומיקומו במסגרת בעלי התפקידים בלשכה. במסגרת הסעיף המוצע, מוצע להותיר את החובה כי ללשכה יהיה מבקר פנימי, ומוצע לקבוע כי הוא יהיה עובד הלשכה. כמו כן, מוצע לקבוע למבקר הפנימי תקופת כהונה בת שבע שנים, ללא אפשרות הארכה, במקום תקופת כהונה שלא תפחת מחמש שנים המופיעה בחוק כיום. לפי החוק הקיים, מבקר פנימי נבחר בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית. מוצע להחליף את בחירתו של המבקר הפנימי במינוי על ידי המועצה הארצית, בדומה לאופן המינוי המקובל של מבקר פנימי בתאגידים ציבוריים, כאשר המינוי יהיה לפי המלצת ועדת המינויים. כמו כן, מוצע לקבוע כי המבקר הפנימי יהיה כפוף למועצה הארצית ואליה יגיש את דוחותיו והמלצותיו. מוצע להחיל את הוראות חוק הביקורת הפנימית, בהתאמות הנדרשות לאור מבנה הלשכה. נקודות לדיון: (1) הוראות לעניין אי תלותו של המבקר הפנימי – מדוע אין כל הוראה על כך שהמבקר הפנימי נדרש להיות בלתי תלוי בלשכה, בדומה לסעיף 146(ב) לחוק החברות שקובע שלא יכול לכהן כמבקר פנימי בחברה מי שהוא בעל עניין בחברה וכו'? (2) הכנת תכנית עבודה שנתית (ס"ק (ד)(3)) – לפי סעיף 19ו(ד)(3) המוצע, המבקר הפנימי נדרש להכין את תכנית העבודה השנתית שהוא מציע לוועדת הביקורת בהתייעצות עם המנכ"ל. לעומת זאת, לפי סעיף 55 לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים ולפי סעיף 149 לחוק החברות, המבקר הפנימי מגיש לוועדת הביקורת הצעה לתכנית עבודה שנתית או תקופתית ללא שהוא נדרש להתייעץ עם המנכ"ל. מדוע דווקא במקרה של לשכת עורכי הדין נדרש המבקר להתייעץ עם המנכ"ל בהכנת תכנית העבודה שלו? (3) הערת ניסוח: "לצורך בחינתה לפי סעיף 10א(ב)(4) לחוק זה" (ס"ק (ד)(3)) – ההפנייה המדויקת היא לסעיף 10א(א)(4). (4) משימות נוספות של ביקורת פנימית: מי רשאי להטיל משימות נוספות (ס"ק (ד)(4)) – סעיף 150 לחוק החברות קובע, כי יו"ר הדירקטוריון או יו"ר ועדת הביקורת רשאים להטיל על המבקר הפנימי לערוך ביקורת פנימית, נוסף על תכנית העבודה, בעניינים שבהם מתעורר צורך לבדיקה דחופה. סעיף 53 לטיוטת הצעת חוק התאגידים הציבוריים מציע להחיל את ההסדר האמור גם על תאגידים ציבורים. מדוע, אפוא, הטלת משימות נוספות של ביקורת פנימית על מבקר הפנים של הלשכה (לפי סעיף 19ו(ד)(4) המוצע), יכולה להיעשות רק על ידי המועצה הארצית לפי המלצת ועדת הביקורת, ולא נקבע כי הטלת משימות כאמור יכולה להיעשות גם על ידי המועצה הארצית וגם על ידי ועדת הביקורת? (5) משימות נוספות של ביקורת פנימית: התאמה לחוק הביקורת הפנימית (ס"ק (ד)(4)) – לפי סעיף 7(ב) לחוק הביקורת הפנימית, יו"ר הדירקטוריון וכן הממונה, רשאים להטיל על המבקר הפנימי משימות נוספות של ביקורת פנימית, נוסף על אלה הקבועים בתכנית העבודה. לפי סעיף 10א(ד)(4) המוצע, מבלי לגרוע מההוראה האמורה, רשאית המועצה הארצית, לפי המלצה של ועדת הביקורת, להטיל על המבקר הפנימי משימות נוספות כאמור. ואולם, הביטוי "בלי לגרוע מהוראות סעיף 7(ב) לחוק הביקורת הפנימית" אינו מדויק, שכן לכאורה ההתאמה המוצעת גורעת מהוראות אותו הסעיף! שהרי לפי סעיף 7(ב) האמור, המועצה הארצית – שלגבי המבקר הפנימי של הלשכה היא "הממונה" – רשאית להטיל על המבקר הפנימי משימות נוספות ללא המלצה של ועדת הביקורת, ואילו לפי המוצע המועצה הארצית נדרשת להמלצת ועדת הביקורת כדי להטיל על המבקר הפנימי משימות נוספות כאמור! לכן, לכאורה הניסוח המדויק צריך להיות "על אף האמור" ולא "בלי לגרוע". בנוסף, מהניסוח של "בלי לגרוע..." עולה, כי יתר הוראות אותו סעיף נותרות על כנן. מכאן, שגם ראש הלשכה שמשמש כיו"ר המועצה הארצית – שלגבי לשכת עורכי הדין זהו יו"ר של גוף הממלא תפקיד מקביל לדירקטוריון – יכול להטיל משימות נוספות על המבקר הפנימי מבלי שהוא זקוק לשם כך להמלצת ועדת הביקורת. מדוע זה שונה מהמועצה הארצית שלשם הטלת משימות נוספות על המבקר הפנימי נדרשת להמלצת ועדת הביקורת. מה פשר פער זה? (6) התאמות נוספות לחוק הביקורת הפנימית (ס"ק (ד)) – נוסף על ההתאמות לתחולת חוק הביקורת הפנימית על המבקר הפנימי של הלשכה, להלן נקודות נוספות שיש מקום לבצע לגביהן את ההתאמות הנדרשות: • תנאי כשירות: סעיף 3(א)(3) לחוק הביקורת הפנימית קובע, כי אחד מהתנאים למינוי כמבקר פנימי הוא ש"הוא לא הורשע בעבירה שיש עמה קלון". תנאי כשירות זה מקביל לתנאי הקבוע בסעיף 19ז(1) המוצע, ולפיו מי שהורשע בעבירה שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כמבקר פנימי. ואולם, סעיף 19ז המוצע כולל תנאי כשירות נוסף, ולפיו גם הרשעה בעבירת משמעת שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כמבקר פנימי, פוסלת אותו מלכהן כמבקר פנימי, ולא רק הרשעה בעבירה פלילית. לכן, נראה כי במסגרת השינויים בתחולת חוק הביקורת הפנימית המפורטים בס"ק (ד), יש לציין, כי יחולו הוראות סעיף 19ז המוצע ולא הוראות סעיף 3(א)(3) לחוק הביקורת הפנימית. • דיון בממצאי המבקר: סעיף 6א לחוק הביקורת הפנימית קובע, כי הנהלת הגוף הציבורי תקיים דיון בדו"ח המבקר הפנימי תוך 45 ימים מיום הגשתו, והעתק מפרוטוקול הדיון יועבר לממונה (ס"ק (א)). עוד קובע הסעיף כי אם הנהלת הגוף הציבורי לא קיימה דיון, רשאי כל אחד מחברי ההנהלה לפנות לממונה ולדרוש קיום דיון, והממונה יורה על קיום הדיון. מכיוון שלפי סעיף 19ו(ד)(1) המוצע המועצה הארצית היא הממונה על המבקר הפנימי של הלשכה, לא ברור מי מוגדר כ"הנהלת הגוף" שנדרשת לדון בדו"ח. יתירה מזאת, סעיף 10א(א)(3) המוצע קובע, כי ועדת הביקורת של הלשכה תדון בדוחות המבקר הפנימי. לכן, נראה כי במסגרת השינויים בתחולת חוק הביקורת הפנימית המפורטים בס"ק (ד), יש לציין כי ועדת הביקורת תדון בדוחות המבקר הפנימי במקום "הנהלת הגוף". • הפסקת כהונה בשל הרשעה: סעיף 12(ב) לחוק הביקורת הפנימית קובע, כי מבקר פנימי שהורשע בפסק דין חלוט בעבירה שיש עמה קלון – תופסק כהונתו. הוראה זו מקבילה להוראת סעיף 19ח המוצע, ולפיו אם המבקר הפנימי הורשע בעבירה שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כמבקר פנימי, הוא יחדל לכהן בתפקידו. ואולם, סעיף 19ח המוצע קובע תנאי נוסף להפסקת כהונה, ולפיו גם הרשעה בעבירת משמעת שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כמבקר פנימי, מובילה להפסקת כהונתו של המבקר הפנימי, ולא רק הרשעה בעבירה פלילית. לכן, נראה כי במסגרת השינויים בתחולת חוק הביקורת הפנימית המפורטים בס"ק (ד), יש לציין, כי יחולו הוראות סעיף 19ח המוצע ולא הוראות סעיף 12(ב) לחוק הביקורת הפנימית. (7) המבקר הפנימי כנציב פניות הציבור – אחת מהמלצות ועדת פרוקצי'ה היא לעגן בחקיקה תפקיד של נציב פניות הציבור, באופן שיגדיר את סמכויותיו, דרך מינויו, משך כהונתו ועוד (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 84). נוכח הוראת סעיף 8(א) לחוק הביקורת הפנימית, ולפיה מבקר פנימי רשאי לשמש, במקביל לעבודתו כמבקר פנימי גם בתפקיד של ממונה על תלונות הציבור, יש מקום לשקול להטיל על המבקר הפנימי לשמש גם כממונה על פניות הציבור. בעלי תפקידים: הוראות כלליות סעיף 21 להצעת החוק – הוספת סעיף 19ז שעניינו "תנאי כשירות" 19ז. תנאי כשירות כשיר להתמנות למנהל הכללי, לרואה חשבון מבקר, ליועץ משפטי או למבקר פנימי מי שמתקיימים לגביו כל אלה: (1) הוא לא הורשע בעבירה שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת ועדת המינויים, לכהן כמנהל הכללי של הלשכה, כרואה חשבון מבקר, כיועץ משפטי או כמבקר פנימי שלה, לפי העניין, ולא תלוי ועומד נגדו כתב אישום בעבירה כאמור; (2) הוא לא הורשע בעבירת משמעת לפי כל דין שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת ועדת המינויים, לכהן כמנהל הכללי של הלשכה, כרואה חשבון מבקר, כיועץ משפטי או כמבקר פנימי שלה, לפי העניין, ולא תלויה ועומדת נגדו קובלנה בעבירת משמעת כאמור. מוצע כי תנאי כשירות לכהונתם של כל בעלי התפקידים יהיה העדר עבר פלילי או משמעתי אשר בהתחשב בו אין הם ראויים לכהן בתפקיד. סעיף 21 להצעת החוק – הוספת סעיף 19ח שעניינו "הפסקת כהונה בשל הרשעה" 19ח. הפסקת כהונה בשל הרשעה על אף האמור בסעיפים 19א(ג), 19ד(ג), 19ה(ג) ו-19ו(ד), המנהל הכללי, רואה החשבון המבקר, היועץ משפטי או המבקר הפנימי יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו, אם הורשע בעבירה או בעבירת משמעת כאמור בסעיף 19ז(1) או (2). מוצע לקבוע כי אם הורשע בעל התפקיד בעבירות שבגינן הוא אינו ראוי לכהן כבעל תפקיד, תוך כדי כהונה, יחדל בעל התפקיד לכהן לפני תום תקופת כהונתו. נקודות לדיון: הערת ניסוח: "ו-19ו(ד)" – מדויק יותר להפנות לפסקה (5) באותו סעיף שמתייחסת לנקודה האמורה, דהיינו: "ו-19ו(ד)(5)". סעיף 21 להצעת החוק – הוספת סעיף 19ט שעניינו "השעיה מכהונה" 19ט. השעיה מכהונה הוגש נגד המנהל הכללי, רואה החשבון המבקר, היועץ משפטי או המבקר הפנימי, כתב אישום בעבירה כאמור בסעיף 19ז(1) או הוגשה נגדו קובלנה כאמור בסעיף 19ז(2), יושעה מתפקידו עד למתן פסק דין בעניינו. עוד מוצע לקבוע, כי אם הוגשו נגד בעל התפקיד כתב אישום או קובלנה בעבירות שבגינן הוא אינו ראוי לכהן כבעל תפקיד, הוא יושעה מתפקידו עד למתן פסק דין בעניינו. סמכויות פיקוח של שר המשפטים על הלשכה סעיף 12 להצעת החוק – הוספת סעיף 10ב שעניינו "סמכות שר המשפטים להורות על מילוי חובה או תפקיד" 10ב. סמכות שר המשפטים להורות על מילוי חובה או תפקיד (א) נוכח שר המשפטים כי ראש הלשכה או המועצה הארצית לרבות ועדה מוועדותיה אשר מונתה לפי סעיף 9(א4) נמנעים מביצוע חובה או ממילוי תפקיד שהוטלו עליהם, רשאי הוא לדרוש מהם, בצו, למלא את החובה או לבצע את התפקיד, בתוך הזמן הנקוב בצו. (ב) לא מילאו ראש הלשכה, המועצה הארצית או הוועדה אחרי הצו, בתוך הזמן הנקוב בו, רשאי שר המשפטים למנות אדם מתאים למילוי החובה או לביצוע התפקיד. בדומה לסמכות הנתונה בהקשר של רשויות מקומיות לממונה על המחוז, מוצע לקבוע כי במקרים בהם המועצה הארצית או ראש הלשכה נמנעים ממילוי חובה או תפקיד שהוטל עליהם, יהיה שר המשפטים רשאי לדרוש מהם בצו ביצוע החובה או התפקיד, ואם לא בוצעו החובה או התפקיד תוך הזמן הנקוב בצו, יהיה השר רשאי למנות אדם מתאים לשם ביצוע החובה או התפקיד. נקודות לדיון: (1) הערת ניסוח: "ביצוע חובה או מילוי תפקיד שהוטלו עליהם" (ס"ק (א)) – כדאי לציין מכוח מה הוטלו עליהם החובה או התפקיד: "לפי חוק זה או לפי כל דין", כפי שאמנם מצוין בסעיף 10ג(א) המוצע: "אינם ממלאים את התפקידים שהוטלו עליהם לפי חוק זה" (ובדומה לנוסח שבסעיף 141(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] שמקביל לסעיף המוצע24). (2) הערת ניסוח: "ביצוע חובה" ו"מילוי תפקיד" (ס"ק (א)) – ברישה הניסוח הוא נמנעים מ"ביצוע חובה או ממילוי תפקיד", אך בהמשך הניסוח מתהפך ונכתב "למלא את החובה או לבצע את התפקיד". נראה כי יש מקום לשמור על עקביות הניסוח. (3) "אדם מתאים" (ס"ק (ב)) – מיהו אותו "אדם מתאים"? האם אמורים להיות קריטריונים שונים להתאמתו לתפקיד? האם זה בשיקול דעת מוחלט של השר? כיצד מונעים התערבות "פוליטית" של השר, למשל, על ידי מינוי המתחרה של ראש הלשכה, שהשר חפץ ביקרו, ל"אדם מתאים" שנדרש לבצע את החובה או למלא את התפקיד? סעיף 12 להצעת החוק – הוספת סעיף 10ג שעניינו "סמכות שר המשפטים להורות על בחירות חדשות" 10ג. סמכות שר המשפטים להורות על בחירות חדשות (א) נוכח שר המשפטים כי תפקודה של הלשכה נפגע באופן מובהק ומשמעותי ביותר בשל כך שהמועצה הארצית או ראש הלשכה אינה ממלאים את התפקידים שהוטלו עליהם לפי חוק זה, רשאי הוא להורות על בחירת מועצה ארצית חדשה או ראש לשכה חדש או שניהם כאחד, ולקבוע את תאריך הבחירות. (ב) שר המשפטים לא יפעיל את סמכותו כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שהתרה במועצה או בראש הלשכה, לפי העניין, כי אם לא ימלאו בתוך תקופה שיקבע את תפקידיהם, יעשה שימוש בסמכות האמורה. (ג) הורה שר המשפטים על בחירת מועצה ארצית חדשה, יחולו הוראות סעיף 9(א) על בחירת המועצה הארצית החדשה; הורה השר על בחירת ראש לשכה חדש, יחולו הוראות סעיף 8(א) ו-(ב) על בחירת ראש הלשכה החדש. על פי המצב המשפטי הקיים לא קיימת כל אפשרות להתערבות של גורם חיצוני שעה שמתקיים בלשכה מצב משברי אף אם הוא מביא לפגיעה קשה בתפקוד הלשכה ובהמשך לכך אף בנזקקים לשירותיה. משכך, בהתאם להמלצות ועדת פרוקצ'יה ובדומה לסמכויות הנתונות לשר הפנים ביחס לרשויות מקומיות25, מוצע לקבוע כי שר המשפטים יהיה רשאי להורות על בחירת מועצה ארצית חדשה או ראש לשכה חדש או שניהם כאחד ולקבוע את תאריך הבחירות, אם נוכח כי תפקודה של הלשכה נפגע באופן מובהק ומשמעותי ביותר בשל כך שהמועצה הארצית או ראש הלשכה אינה ממלאים את התפקידים שהוטלו עליהם לפי חוק זה. נקודות לדיון: (1) בחירות חדשות למועצה הארצית ולראש הלשכה (ס"ק (א)) – לפי המוצע, תהיה לשר המשפטים הסמכות להורות על "בחירת מועצה ארצית חדשה או ראש לשכה חדש או שניהם כאחד". במצב שבו כנגד ראש הלשכה יש רוב לעומתי במועצה הארצית, היכולת להורות על בחירות חדשות רק לאחד מהגורמים האמורים, עלולה להסלים את העימות שיתכן וללא סמכות זו ניתן היה לפתור אותו. כך, אם לשר המשפטים אין כל סמכות לפזר את המועצה הארצית או להדיח את ראש הלשכה (כפי שהמצב היום), או אם יהיה לשר המשפטים רק את הסמכות לפזר את המועצה הארצית ואת ראש הלשכה ביחד, יתכן וראש הלשכה והמועצה הארצית ינסו להגיע לסוג של שיתוף פעולה הכרחי, מתוך הבנה שללא שיתוף פעולה שכזה הכל יהיה משותק (כפי שהמצב כיום) או שכולם עלולים ללכת הביתה (אם השר יפעיל את סמכותו). לעומת זאת, במצב שבו יש לשר המשפטים את הסמכות "להדיח" רק את אחד מהגורמים אך להותיר את הגורם השני על מכונו, סמכות זו של שר המשפטים עלולה להחריף את העימות, שכן כל צד יעדיף שלא להגיע לפשרה עם הצד השני, אלא להסלים את העימות במטרה "להסית" את שר המשפטים נגד הצד השני, כדי שהשר יפעיל את סמכותו וידיח את הצד השני. נוכח האמור, נראה כי עדיף להקנות לשר המשפטים רק את הסמכות להורות על בחירות חדשות למועצה הארצית ולראש הלשכה גם יחד, ולא את הסמכות להורות על בחירות חדשות רק של אחד מהם בלי השני. (2) תנאים להפעלת סמכות שר המשפטים (ס"ק (ב)) – במסגרת ההמלצה בדו"ח פרוקצ'יה (עמ' 105-106) להקנות סמכות לשר המשפטים להתערב בנעשה בלשכה, נכללו מספר תנאים להפעלת סמכות שר המשפטים להורות על בחירות חדשות, שלא קיבלו ביטוי בהצעת החוק. מבין התנאים האמורים נראה כי יש מקום לאמץ, לכל הפחות, את הדרישה ששר המשפטים ישמע את ראש הלשכה ואת נציגי המועצה הארצית טרם הפעלת סמכויות שמוצע להעניק לו. (3) סמכות למתן הוראות מעבר (ס"ק (ג)) – במקביל להענקת סמכות לשר המשפטים להורות על בחירות חדשות, יש מקום להעניק לו גם סמכות לקבוע הוראות מעבר חיוניות ככל שיידרש לניהול הלשכה עד לסיום הבחירות החדשות והקמת המוסדות החדשים. תקציב הלשכה ודמי חבר סעיף 31 להצעת החוק – תיקון סעיף 93 לחוק שעניינו "מימון פעולות הלשכה" 93. מימון פעולות הלשכה (א) הלשכה רשאית, על פי החלטת המועצה הארצית ובאישור שר המשפטים, להטיל על חבריה דמי חבר ואגרות למימון פעולותיה תפקידי הלשכה לפי סעיף 2 ופעולותיה לפי סעיף 3 למעט פעולות תרבות ופנאי לרווחת עורכי הדין; החלטה כאמור תפורסם ברשומות. (א1) דמי חבר ואגרות כאמור בסעיף קטן (א) ייקבעו בשיעור שלא יעלה על הסכום הנדרש לשם ביצוע תפקידי הלשכה לפי סעיף 2 ופעולותיה לפי סעיף 3 ובשים לב לכלל מקורות המימון העומדים לרשות הלשכה. (ב) חבר הלשכה שלא שילם דמי חבר המוטלים עליו על אף דרישת תשלום בכתב מראש הלשכה, או מחבר הועד המרכזי שקבע ראש הלשכה באישור הלשכהמהמנהל הכללי של הלשכה, רשאי בית המשפט, לבקשת הלשכה, לתת צו לתשלום דמי החבר; צו תשלום כזה ניתן להוצאה לפועל כמו פסק דין סופי של בית משפט, אולם תוך חמישה-עשר יום מיום מסירת הצו לידו, רשאי חבר הלשכה לבקש מבית המשפט, בדרך המרצה, את ביטולו, והצו לא יוצא לפועל לפני תום תקופה זו, ואם הוגשה בקשה כאמור - לפני שנתאשר. (ג) לא שילם חבר הלשכה דמי חבר המוטלים עליו עד למועד שנקבע לתשלומם בהחלטת המועצה הארצית, יתווספו לדמי החבר שבפיגור הפרשי הצמדה כמפורט בסעיף קטן (ד). (ד) שילם חבר הלשכה את דמי החבר המוטלים עליו אחרי 31 במרס של השנה שבעדה משתלמים דמי החבר, יתווספו לדמי החבר הפרשי הצמדה לפי שיעור עליית המדד מן המדד שפורסם בחודש ינואר של השנה שבעדה משתלמים דמי החבר עד המדד שפורסם לאחרונה לפני התשלום בפועל; לענין זה, "מדד" - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (ה) דין תוספת ההצמדה לפי סעיף זה, לענין גבייתה, כדין דמי החבר. (ו) לא שילם חבר הלשכה דמי חבר המוטלים עליו בשל תקופה של שלוש שנים, תשלח לו הלשכה הודעה על חובתו לשלם את דמי החבר תוך 15 ימים; לא שילם החבר חובו תוך תקופה זו, תפקע חברותו בלשכה. סעיף 93 לחוק עניינו מימון פעולות הלשכה, ובנוסחו כיום הוא קובע בסעיף קטן (א) בו כי "הלשכה רשאית, על פי החלטת המועצה הארצית, להטיל על חבריה דמי חבר ואגרות למימון פעולותיה. החלטה כאמור תפורסם ברשומות". בהתאם להמלצות ועדת פרוקצ'יה, פעולות לרווחת עורכי הדין בתחומי התרבות והפנאי (דוגמת חוגים ואירועים חברתיים למיניהם) אשר אין להן זיקה למקצוע לא תהווינה בסיס לגביית דמי חבר המוטלים לפי סעיף 93 כמתואר והן אף לא יתוקצבו במסגרת תקציב הלשכה הנקבע לפי סעיף 95 לחוק הלשכה (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 94)). לפי ההמלצות, הגם שמוסדות הלשכה רשאים לערוך פעילויות מסוג זה, יש להטיל את מימונן על ציבור הנהנים מהן בלבד. לפיכך, מוצע לתקן את סעיף 93(א) לחוק כך שמכלל הפעולות שמותר לפיו לממן מדמי חבר ואגרות יוחרגו פעולות תרבות ופנאי לרווחת עורכי הדין. מוצע גם להבהיר כי ניתן להטיל על חברי הלשכה דמי חבר ואגרות למימון תפקידי הלשכה לפי סעיף 2 לחוק הלשכה ופעולותיה לפי סעיף 3 בו (תוך החרגתן כאמור מכלל זה של פעולות תרבות ופנאי לרווחת עורכי הדין). לצד החרגתן של פעולות פנאי ותרבות מן הסעיף כאמור לעיל, מוצע עוד לקבוע כי החלטת המועצה הארצית להטיל על חבריה (ציבור עורכי הדין) דמי חבר ואגרות למימון פעולותיה תהא טעונה אישורו של שר המשפטים. זאת בשים לב לכך שדמי החבר הם בגדר תשלום חובה לכל דבר וענין ולפיכך מן הראוי כי יהיו נתונים גם לפיקוח חיצוני ולא רק להחלטה בלעדית של הלשכה. לעניין זה יצוין כי האפשרות להכפיף את החלטות המועצה הארצית בדבר הטלת דמי חבר לאישור גוף חיצוני, דוגמת שר המשפטים הממונה על ביצוע החוק, הועלתה בדוח מבקר המדינה משנת 1999 (בהתאמה למצב המשפטי החל בהקשר של הטלת אגרות על מי שאינם חברי לשכה)26. עוד מוצע להוסיף את סעיף קטן (א1), הקובע כי דמי חבר ואגרות כאמור ייקבעו בשיעור שלא יעלה על הסכום ההכרחי לשם ביצוע תפקידי הלשכה לפי סעיף 2 לחוק הלשכה ופעולותיה לפי סעיף 3 (למעט כמובן החריג הנזכר לעיל) בו ובשים לב לכלל מקורות המימון העומדים לרשות הלשכה. נקודות לדיון: (1) הערת ניסוח: "ביצוע תפקידי הלשכה לפי סעיף 2..." (ס"ק (א1)) – סעיף קטן (א) המוצע מתייחס לתפקידי הלשכה לפי סעיף 2 (=תפקידי חובה) ולפעולות הלשכה לפי סעיף 3 (=פעולות רשות), ומבהיר שזה למעט "פעולות תרבות ופנאי לרווחת עורכי הדין". סעיף קטן (א1) המוצע מתייחס לתפקידי הלשכה לפי סעיף 2 ולפעולות הלשכה לפי סעיף 3, אך אינו ממעט "פעולות תרבות ופנאי לרווחת עורכי הדין. העובדה שבסעיף קטן אחד פעולות תרבות ממועטות במפורש ובסעיף קטן אחר לא, עלולה להוביל לפרשנות מוטעית ולפיה סעיף קטן (א1) אינו ממעט פעולות תרבות. כדי למנוע פרשנות מוטעית זו, יש מעט במפורש את פעולות התרבות גם בסעיף קטן (א1). (2) דמי חברים דיפרנציאלים – אחת מהמלצות מבקר המדינה27 לעניין דמי החבר, היתה שקביעת חישוב דמי החבר תיעשה תוך התייחסות דיפרנציאלית לעיסוקו של עורך הדין: שכיר מול עצמאי; משפטן מול עורך דין העוסק בפרקטיקה. מוצע לשקול התייחסות מפורשת נקודה זו, בסעיף המסמיך את המועצה הארצית לקבוע את גובה דמי החבר. (3) עודפי תקציב – בדו"ח מבקר המדינה משנת 1999 (עמ' 24), הצביע מבקר המדינה על כך שבאותה העת היו ללשכה עודפים תקציביים ניכרים. חרף הניסיון להתאים בין גובה האגרות ודמי החבר שייקבעו (בסעיף 93) לבין הכנת התקציב (בסעיף 95 המוצע), והעובדה שיתכן שבשנים אחרות לא היו ללשכה עודפים תקציביים, האם אין מקום לקבוע התייחסות עקרונית לשאלה מה נדרשת הלשכה לעשות עם עודפים תקציביים אם אכן יצטברו כאלה, למשל, להבהיר במפורש כי חלק ממקורות המימון שעל בסיסם ייקבעו דמי החבר והאגרות, יהיו עודפי התקציב? סעיף 32 להצעת החוק – תיקון סעיף 95 לחוק שעניינו "תקציב" 95. תקציב (א) תקציב הלשכה ייקבע על ידי המועצה הארצית; תקציבי הועדים המחוזיים - על ידי ועדים אלה. מדי שנה בשנה, על-פי הצעת ראש הלשכה ובהתאם לנדרש לשם ביצוע תפקידי הלשכה לפי סעיף 2 ופעולותיה לפי סעיף 3 למעט פעולות תרבות ופנאי לרווחת עורכי הדין אשר ימומנו בידי המשתתפים בהן בלבד; דרך קביעתו של התקציב תיקבע בכללים, ובלבד שהתקציב יהיה מפורט לסעיפים על פי פעולות. (ב) קבעה המועצה הארצית את תקציב הלשכה, יוגש התקציב לשר המשפטים ולוועדת החוקה החוק ומשפט של הכנסת ויועמד לעיון הציבור באתר האינטרנט של הלשכה. (ג) לא קבעה המועצה הארצית את תקציב הלשכה לפני תחילתה של שנת הכספים שאליה מתייחס התקציב, רשאית הלשכה להוציא בכל חודש, כל עוד לא נקבע התקציב כאמור, סכום השווה לחלק השנים עשר מהתקציב השנתי הקודם; הסכום האמור ייועד קודם כל לקיום תפקידי הלשכה לפי סעיף 2 והתחייבויותיה מכוח חוזים, וביתרה תשתמש הלשכה רק להפעלת שירותים ופעולות שנכללו בתקציב הקודם. (ד) לא קבעה המועצה הארצית את תקציב הלשכה עד תום החודש הראשון שלאחר תחילתה של שנת הכספים שאליה מתייחס התקציב, יראו ביום שאחרי סיום התקופה האמורה (בסעיף קטן זה - היום הקובע) את המועצה הארצית כאילו החליטה על התפזרותה לפני גמר תקופת כהונתה ועל העברת ראש הלשכה מכהונתו וייערכו בחירות מוקדמות למועצה הארצית ולראש הלשכה לא יאוחר מתום שישים ימים מהיום הקובע. סעיף 95 לחוק הלשכה שעניינו תקציב הלשכה קובע כי "תקציב הלשכה ייקבע על ידי המועצה הארצית; תקציבי הוועדים המחוזיים - על-ידי ועדים אלה". בשים לב להמלצתה של ועדת פרוקצ'יה אשר למימון פעילויות תרבות ופנאי על ידי המשתתפים בהן בלבד ובהמשך לתיקון המוצע בסעיף 93 לחוק הלשכה, מוצע להוסיף ולקבוע בסעיף 95 לחוק, כי המועצה הארצית תקבע את תקציב הלשכה בהתאם לצרכי תפקידי הלשכה לפי סעיף 2 לחוק הלשכה ופעולותיה לפי סעיף 3 בו למעט פעולות בתחומי תרבות ופנאי לרווחת עורכי הדין אשר ימומנו על ידי המשתתפים בהן בלבד (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 95). בשים לב לביטולם המוצע של הוועדים המחוזיים, מוצע למחוק מסעיף 95 המלים "תקציבי הוועדים המחוזיים - על-ידי ועדים אלה". עוד מוצע לקבוע, כי דרך קביעתו של התקציב תיקבע בכללים, ובלבד שהתקציב יכלול פירוט לסעיפים על פי פעולות. מובן כי לצד המהלך של ביטול הוועדים המחוזיים יביאו שינויים אלה גם לאיחוד המינהל כספי של הלשכה כפי שהציעה ועדת פרוקצ'יה (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 100), במקום ההתנהלות העצמאית שהתפתחה בניהול ענייני המחוזות. במסגרת הדוח שהגישה, המליצה ועדת פרוקצ'יה להתייחס במסגרת הסעיף לנסיבות בהן לא אושר התקציב עד לתחילת השנה אליה הוא עתיד להתייחס. בהמשך לכך, מוצע לקבוע הסדר באשר להוצאה תקציבית מוגבלת עד לאישור התקציב (1 חלקי 12 מהתקציב של השנה שעברה), וכן מוצע כי אם לא יאושר תקציב הלשכה בתוך 30 ימים מתחילת שנת התקציב אליה הוא עתיד להתייחס, ייערכו בתוך 60 ימים בחירות חדשות למוסדות הלשכה. מטעמים של שקיפות ובקרה מוצע, כהמלצת ועדת פרוקצ'יה, כי משיאושר התקציב על ידי המועצה הארצית הוא יועמד לעיונם של חברי הלשכה והציבור בכללותו באתר האינטרנט של הלשכה. כן מוצע כי התקציב אף יובא לידיעת שר המשפטים וחברי ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. נקודות לדיון: (1) תפקיד של גזבר / חשב הלשכה – יש מקום לשקול להוסיף לרשימת בעלי התפקידים בלשכה גם תפקיד של גזבר / חשב הלשכה, שיהיה אחראי על הניהול הכספי השוטף של הלשכה, ועל הכנת טיוטת תקציב ללשכה. (2) הכנה, אישור ופרסום של דוחות כספיים – אחד מתפקידי המועצה הארצית הוא להיות אחראית על עריכת הדוחות הכספיים של הלשכה ואישורם (סעיף 9(א1)(4) המוצע). הן מבקר המדינה28 והן ועדת פרוקצ'יה (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 101) המליצו לחייב את הלשכה לפרסם כל שנה הן דו"ח פעילות שנתי והן דו"ח כספי, וזאת כחלק מהחובה של לשכת עורכי הדין, כגוף ציבורי, לתת דין וחשבון על פעילותו ועל אופן ניהולו. כמו כן, נוכח בעיות במועדי האישור של הדוחות הכספיים של הלשכה, המליץ מבקר המדינה29, לקבוע בכללים מועדים למתן חוות דעת על הדוחות הכספיים, לאישורם ולפרסומם. בהמשך להטלת החובה על הלשכה לפרסם את התקציב ולהתייחסות למועדי אישור התקציב, נראה כי יש מקום להתייחסות עקרונית בחקיקה גם לנושא של דוחות כספיים של הלשכה: ראשית, לקבוע הסמכה להתקנת כללים שייקבעו מועדים לאישור הדוחות הכספיים של הלשכה; שנית, להטיל על הלשכה חובה לפרסם דוחות כספיים אלה במקביל לפרסום התקציב. הוראות בעניין מימון בחירות סעיף 12 להצעת החוק – הוספת סעיף 10ד שעניינו "חובת הגשת דוח על תרומות והוצאות" 10ד. חובת הגשת דוח על תרומות והוצאות (א) שמות מועמדים לתפקיד ראש הלשכה, רשימות מועמדים למועצה הארצית ושמות המועמדים להיבחר כחברים לפי סעיף 9(א)(6), אשר מוגשים ליושב ראש הוועדה האחראית על הבחירות למוסדות אלה (בסעיף זה – ועדת הבחירות), יוגשו בצירוף דוח הכולל פרטים אלה (בסעיף זה – הדוח): (1) רשימה של כל התרומות שהתקבלו בעבור מועמד או רשימת מועמדים כאמור, במשך השנה שלפני יום הגשת המועמדות, בציון סכום התרומה, שמו של כל תורם ופרטים מזהים על אודותיו, למעט תרומות מצטברות מאותו אדם ובני ביתו הסמוכים על שולחנו שסכומן נמוך מ-1000 שקלים חדשים; (2) סך ההוצאות למימון מערכת הבחירות שהוצאו עד ליום הגשת המועמדות. לענין זה – "תרומה" ו"הוצאה" – בכסף או בשווה כסף, במישרין או בעקיפין, בארץ או בחוץ לארץ, במזומנים או בהתחייבות מכל סוג. (ב) הדוח יוגש בידי מועמד לתפקיד ראש הלשכה, ולענין רשימת מועמדים למועצה הארצית – בידי המועמד הראשון ברשימת המועמדים (בסעיף זה – מועמד), ויצורף אליו תצהיר חתום בידי המועמד המאמת את נכונות האמור בדוח ושלמותו; מועמד רשאי להגיש דוח אחד שיתייחס למועמדותו לתפקיד ולרשימה בראשה הוא עומד. (ג) ועדת הבחירות תפרסם את הדוח באתר האינטרנט של הלשכה וכן בכל אמצעי אחר שתמצא לנכון לא יאוחר מהיום העשירי שלפני יום הבחירות. (ד) הדוח המעודכן עד ליום הבחירות (בסעיף קטן זה – הדוח הסופי) יוגש לוועדת הבחירות בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), לא יאוחר משבוע לאחר יום הבחירות, וועדת הבחירות תפרסמו באתר האינטרנט של הלשכה וכן בכל אמצעי אחר שתמצא לנכון לא יאוחר משלושה שבועות לאחר יום הבחירות; הדוח הסופי יפורסם גם בדוח הפעילות השנתי של הלשכה, אשר יתפרסם לראשונה לאחר הבחירות. (ה) מועמד שלא קיים הוראה מהוראות סעיף זה, עובר עבירת משמעת; אין בהוראת סעיף קטן זה כדי לגרוע מן הסמכות הנתונה לוועדת הבחירות, על פי כללים שנקבעו לפי חוק זה, לפסוק אם מועמדים לתפקיד כאמור בסעיף קטן (א) או רשימות מועמדים כאמור באותו סעיף קטן הגישו מועמדותם כדין, לרבות בהתאם להוראות סעיף זה. (ו) שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה וכן רשאי הוא לקבוע תקרה לסכום הכולל של הוצאות שניתן להוציאן למימון מערכת בחירות. בדוח מבקר המדינה מאפריל 199930, הציע מבקר המדינה לקבוע הסדר מקיף בהתייחס למימון פעולות התעמולה בבחירות למוסדות הלשכה. עיקרה של ההצעה הוא לקבוע בחקיקה הנחיות מפורטות למכלול העניינים הכרוכים בבחירות למוסדות הלשכה ובעיקר הגבלות על סכום ההוצאה המותרת למימון תעמולת הבחירות, על קבלת תרומות מסוגים מסוימים של תורמים ועל סכום התרומה. גם ועדת פרוקצ'יה המליצה על הסדרה מקיפה של נושא מימון הבחירות בחוק תוך שהיא מפנה להצעת חוק לשכת עורכי הדין (מימון בחירות), התשע"א–2011 - הצעת חוק פרטית מהכנסת ה-18 של חבר הכנסת אריה אלדד (דו"ח פרוקצ'יה, עמ' 55-57). בדברי ההסבר נטען, כי בהתחשב בקושי שבקביעת הסדר מקיף לגבי הבחירות למוסדות הלשכה, כדוגמת ההסדר בחוק מימון מפלגות, הכולל גם פיקוח, בקרה ואמצעי אכיפה ובשים לב גם לפער הקיים בין בחירות לכנסת ולרשויות המקומיות מחד לבחירות למוסדות לשכת עורכי הדין מאידך (והמתבטא בין היתר בכך שהסדר כאמור לא עתיד לכלול מימון ציבורי), מוצע לקבוע הוראות בדבר שקיפות התרומות ובמיוחד בדבר פרסום פומבי של תרומות משמעותיות (ראו בהקשר זה ההסדר הקיים לענין מימון מפלגות לפי הנחיות מימון מפלגות (ניהול ענייניה הכספיים של סיעה), התשל"ח-1978). לפי ההסדר המוצע, תיקבע דרישה לחשוף בדוח המוגש ליושב ראש ועדת הבחירות של הלשכה את רשימת התרומות שהתקבלו בעד מועמד או רשימה על פרטיהן בשנה הקודמת להגשת המועמדות (תרומות העולות על 1,000 ש"ח) ואת סך ההוצאות שהוצאו למימון הבחירות. לצד זאת מוצע עוד, כי שר המשפטים יהיה רשאי לקבוע בתקנות תקרה לסכום הכולל של הוצאות שניתן להוציאן בקשר עם מערכת בחירות. נקודות לדיון: (1) משך זמן פירוט התרומות (ס"ק (א)(1)) – לפי המוצע יפורטו כל התרומות, מעל לסכום מצטבר של 1,000 ₪, שהתקבלו בשנה שקדמה ליום הגשת המועמדות. מדוע רק שנה אחת אחורה? מדוע שהשקיפות לא תחול על כל תרומה שהתקבלה בקשר עם הגשת המועמדות, גם אם התקבלה שנה וחצי או שנתיים לפני הגשת המועמדות? לשון אחר: לכאורה הקריטריון לשקיפות צריך להיות הקשר של התרומה להתמודדות ולא המועד שבו ניתנה התרומה? (2) הערת ניסוח: זהות הגוף שתורמים לו (ס"ק (א)(1)) – על פי המוצע, תוגש רשימה של כל התרומות שהתקבלו "בעבור מועמד או רשימת מועמדים כאמור", דהיינו: מועמד לראש הלשכה, רשימת מועמדים למועצה הארצית או מועמד לנציג המחוז למועצה הארצית. מניסוח זה עולה, לכאורה, כי בכל הנוגע לתרומות לרשימת מועמדים למועצה הארצית, רק אם התרומה ניתנה לרשימה היא תהיה טעונה דיווח, אך אם התרומה ניתנה למועמד ספציפי בתוך הרשימה, לכאורה היא לא תהיה חייבת בדיווח. האמנם זאת הכוונה או שמדובר בהשמטה ניסוחית? (3) הערת ניסוח: זהות מגיש הדו"ח (ס"ק (ב)) – לפי הרישה של ס"ק (א), חובת הגשת הדוח מוטלת על מועמד לראש הלשכה, על רשימת מועמדים למועצה הארצית ועל מועמד לנציג המחוז למועצה הארצית. לעומת זאת, בס"ק (ב) המוצע שמתייחס לזהות של הגורם שמגיש את הדוח, יש התייחסות רק למועמד לראש הלשכה ולרשימת מועמדים למועצה הארצית, אך נעדרת התייחסות למועמד לנציג המחוז למועצה הארצית. האם מדובר במשהו מכוון או בהשמטה ניסוחית? הוראות בעניין התמחות ובחינות לצד השינויים המוצעים בהתייחס למבנה הלשכה ומוסדותיה, ניהולה הכספי ובעלי התפקידים בה, מוצעים גם תיקוני החקיקה שלהלן בנושא הפיקוח על ההתמחות ומתכונת הבחינות שבסיומה. תיקונים אלה מוצעים בעקבות המלצות ועדת גרסטל אשר הוגשו כאמור לשר המשפטים מר מאיר שטרית במאי 2002 (להלן – ועדת גרסטל), תזכירי החוק שגובשו לאורן של ההמלצות (תזכיר חוק לשכת עורכי הדין (תיקון - שינויים במתכונת ההסמכה), התשס"ו-2005 ותזכיר חוק לשכת עורכי הדין (תיקון - שינויים במתכונת ההסמכה), התש"ע–2010) וכן בעקבות המלצות מחודש נובמבר 2012 של צוות יישום בראשות ד"ר גיא רוטקופף - מנכ"ל משרד המשפטים באותה העת. על פי המצב הקיים, תקופת ההתמחות לקראת הסמכה בעריכת דין היא שנה אחת. בסיומה של ההתמחות נערכות בחינות ההסמכה בעריכת דין. בחינות אלה מורכבות מבחינה בכתב ובחינה בעל-פה. הבחינה בכתב נערכת במתכונת של בחינת רב ברירה ומורכבת ממאה שאלות. נושאי הבחינה מוכתבים על ידי תקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), התשכ"ג-1962 ומוגבלים בהתאם להוראת סעיף 38(א) לחוק הלשכה כפי משמעותו המקובלת (ראה על כך להלן) לתחומי המשפט הדיוני דוגמת סמכויות בתי המשפט, סדרי דין וראיות. צירופי הנושאים והפיכתם לפרקים כמו גם קביעת שאלון הבחינה נעשים בידי ועדה בוחנת בהרכב של שלושה שופטים, שלושה עורכי דין מן המגזר הציבורי ושלושה עורכי דין מן המגזר הפרטי. הבחינה בעל פה נערכת בפני ועדה בוחנת בהרכב של שופט, המכהן כיושב ראש, עורך דין מן המגזר הציבורי ועורך דין מן המגזר הפרטי. דוח ועדת גרסטל אשר הוגש כאמור לשר המשפטים בחודש מאי 2002 כלל המלצות על שורה של שינויים במתכונת ההסמכה בעריכת דין, שעיקרם בתמצית הם: 1. הארכת תקופת ההתמחות לתקופה של שנה ומחצה, כאשר במהלך ששת החודשים הראשונים להתמחות יהא על המתמחה ליטול חלק בקורס מעשי למתמחים שעל עריכתו המליצה הועדה. הקורס ייערך במתכונת של קורס חובה במהלך מחצית השנה הראשונה של ההתמחות. בד בבד עם ההמלצה להאריך את תקופת ההתמחות ועל מנת לסייע לכך שההתמחות תשיג את יעדיה, המליצה הועדה על ביסוס מערך הפיקוח שמקיימת הלשכה כיום תוך שיועמד בראשו שופט בדימוס, וכן כי ימונה נציב קבילות מתמחים, שופט בדימוס, וסמכויותיו יוגדרו בחקיקה. 2. המרת מודל הבחינה הנוהג כיום כמתואר לעיל במודל דו-שלבי שיכלול מבחן ידע בשיטת רב-ברירה, אשר ייערך בסיומו של קורס מעשי למתמחים שעל עריכתו המליצה הועדה, ומבחן פתוח של הערכת ביצוע – ניתוח מקרה שיתקיים בסיום ההתמחות. הקורס המעשי ייערך במתכונת של קורס חובה במהלך מחצית השנה הראשונה של ההתמחות. 3. עוד המליצה הועדה על שינויים בהרכב הועדה הבוחנת, על עיגונם בחקיקת משנה של הליכי ההשגה והערעור על תוצאות הבחינה וכן על שיכלול ההסדר בהתייחס להתאמת הבחינה לאנשים עם מוגבלויות. הסדר כאמור קבוע כיום בתקנה 18ד לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), התשכ"ג-1962. ועדת גרסטל המליצה במסגרת הדין וחשבון שלה על קידום המלצותיה כמקשה אחת ובהתאם הופצו כאמור בשנת 2005 ובהמשך בשנת 2010 תזכירי חוק, אשר התבססו על המלצותיה כמכלול. אלא שהניסיון לקדם את ההמלצות כמקשה אחת עורר קשיים מקשיים שונים. בחודש ספטמבר 2011 מינה מנכ"ל משרד המשפטים דאז, ד"ר גיא רוטקופף, לבקשת שר המשפטים דאז, פרופ' יעקב נאמן, צוות במשרד המשפטים אשר בחן את החלופות האפשריות לשמירה על איכות מקצוע עריכת הדין וגיבש המלצות ליישום (להלן - צוות רוטקופף). בהמשך להמלצות הצוות מוצע להתמקד במסגרת תזכיר החוק המוצע בנושא הפיקוח על ההתמחות, מתכונת הבחינה והרכב הועדה הבוחנת העורכת את הבחינות בכתב. התמחות סעיף 23 להצעת החוק – תיקון סעיף 30 לחוק שעניינו "ביטול אישור" 30. ביטול אישור הלשכה רשאית, לאחר שנתנה לחבר הלשכה הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, לבטל אישור שניתן לפי סעיף 29(4) אם נתקיימה אחת מאלה: (1) הלשכה נוכחה, על פי קובלנה תלונה של ועד מחוזינציב הפיקוח על ההתמחות שמונה לפי סעיף 34א, ועדת אתיקה מחוזית, היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, שהחבר לא מילא כראוי את תפקידו כמאמן; (2) החבר הורשע על ידי בית דין משמעתי ולאור הרשעתו סבורה הלשכה שאין הוא ראוי לשמש מאמן. מוצע לתקן את סעיף 30(1) לחוק, כך שגם לנציב הפיקוח על ההתמחות יינתן מעמד להניע את הלשכה לבטל אישור לאמן. אגב כך, מוצע להחליף את המונח "קובלנה" בו משתמש הסעיף במונח "תלונה", על מנת להבהיר כי אין המדובר בהקשר זה בקובלנה משמעתית. סעיף 24 להצעת החוק – הוספת סעיף 34א שעניינו "נציב הפיקוח על ההתמחות" 34א. נציב הפיקוח על ההתמחות (א) שר המשפטים, לאחר התייעצות עם המועצה הארצית, ימנה שופט בדימוס לנציב הפיקוח על ההתמחות (להלן – הנציב). (ב) תקופת כהונתו של הנציב תהיה ארבע שנים, וניתן למנותו לתקופות כהונה נוספות של ארבע שנים כל אחת, ולא יותר משלוש תקופות כהונה רצופות. (ג) שכרו של הנציב ימומן מתקציב הלשכה. (ד) הנציב – (1) יעמוד בראש מערך הפיקוח על ההתמחות של הלשכה לפי חוק זה, וייעץ ללשכה בעניינים הנוגעים לפיקוח על ההתמחות; (2) יברר תלונות של מתמחה או מי שהיה מתמחה, הרואה את עצמו נפגע בשל התנהגות מאמנו במסגרת מילוי תפקידו כמאמן או בשל תנאי התמחותו. (ה) מצא הנציב ליקויים בתפקודו של מאמן, רשאי הוא, לאחר שנתן למאמן הזדמנות לטעון את טענותיו – (1) להורות כי אותו מאמן לא יורשה לאמן מתמחים לתקופה שיקבע ושלא תעלה על שמונה-עשר חודשים; הנציב יקבע את מועד תחילתה של התקופה כאמור, והוא רשאי לקצר את התקופה אם הוכח להנחת דעתו כי תוקנו הליקויים; (2) להמליץ לכל גורם מוסמך לנקוט אמצעים מתאימים נגד מאמן כאמור או לפעול לתיקון הליקויים שמצא. (ו) הנציב יודיע ללשכה על הפעלת סמכותו לפי סעיף קטן (ה)(1) או (2). (ז) במילוי תפקידיו לפי סעיף זה רשאי הנציב להתייחס לכלל היבטי ההתמחות, לרבות סוג העבודה המוטלת על המתמחה ותנאי העסקתו. (ח) הנציב יגיש לשר המשפטים וללשכה דין וחשבון שנתי על פעולותיו לפי סעיף זה. (ט) שר המשפטים רשאי, לאחר התייעצות עם המועצה הארצית, לקבוע הוראות נוספות בדבר סמכויות הנציב, דרכי פעולתו ותנאי שירותו. (י) אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מהסמכות להגיש נגד מאמן תלונה כאמור בסעיף 30(1) או קובלנה לפי סעיף 63 לחוק. על פי סעיף 2(1) לחוק, מוטל על לשכת עורכי הדין, בין היתר, התפקיד של פיקוח על ההתמחות. בהתאם לכך מפעילה לשכת עורכי הדין מערך פיקוח המוצא ביטויו בכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), התשכ"ב-1962, ובנהלים משלימים. ועדת גרסטל שנדרשה לנושא הפיקוח על ההתמחות, ראתה להמליץ על ביסוס מערך הפיקוח שמקיימת הלשכה כיום בהתאם לכללים האמורים תוך שיועמד בראשו שופט בדימוס וכן כי ימונה נציב קבילות מתמחים, שופט בדימוס, וסמכויותיו יוגדרו בחקיקה. על מנת לבסס את מערך הפיקוח על ההתמחות שמקיימת הלשכה כיום ולסייע לכך שההתמחות תשיג את יעדיה, מוצע לקבוע כי בראש מערך הפיקוח על ההתמחות יעמוד שופט בדימוס, אשר יכהן כנציב הפיקוח על ההתמחות (להלן - הנציב) ובמסגרת תפקידו אף ייעץ ללשכה בעניינים עקרוניים בהתייחס לפיקוח על ההתמחות. על מנת להבטיח את אי תלותו מוצע כי הנציב ימונה על ידי שר המשפטים, לאחר התייעצות עם המועצה הארצית, הגם שהפעלתו תמומן מתקציב הלשכה. עוד מוצע להגדיר את סמכויות הפיקוח של הנציב ביחס לכלל היבטי ההתמחות, לרבות אופי העבודה המוטלת על המתמחה ותנאי העסקתו. לצד הפיקוח היזום מוצע כי הנציב יוסמך לברר תלונות של מתמחה או מי שהיה מתמחה, הרואה עצמו נפגע בשל התנהגות מאמנו במסגרת מילוי תפקידו כמאמן או בשל תנאי התמחותו. במסגרת חיזוק הפיקוח על ההתמחות, מוצע גם להעניק לנציב סמכות להורות כי מאמן לא יהיה רשאי לאמן מתמחים לתקופה שיקבע. בשונה מסמכות הלשכה לבטל אישור לאמן, לפי הוראות סעיף 30 לחוק, סמכות הנציב המוצעת לפי סעיף זה, היא להשעות באופן זמני את תפקודו של מאמן כמאמן. כמו כן, הסמכות חלה על כל מי שרשאי לאמן מתמחים לפי סעיף 29(א), ובכלל זה שופטים המורשים לאמן מכוח סעיפים 29(א)(1) עד (3) וחברי לשכה המשמשים בתפקיד מתפקידי השירות המשפטי כמפורט בצו לשכת עורכי הדין (תפקידי השירות המשפטי), התשכ"ב-1962, המורשים לאמן מכוח סעיף 29(א)(5) לחוק. לעומת זאת, ביטול האישור לאמן על ידי הלשכה נוגע רק לעורכי דין המאמנים מכוח אישור שניתן להם על ידי הלשכה לפי סעיף 29(א)(4) לחוק הלשכה. במקביל מוצע כי הנציב יהיה רשאי להמליץ לכל בעל סמכות לנקוט צעדים נגד מאמן, או לפעול לתיקון ליקויים שמצא, ובכך לאפשר לנציב להמליץ על נקיטת הליכי משמעת או אף הליכים פליליים במקרה הצורך. עוד מוצע כי הנציב יגיש לשר המשפטים וללשכה דין וחשבון שנתי על פעולותיו, וכי שר המשפטים יהיה רשאי, לאחר התייעצות עם המועצה הארצית, לקבוע הוראות נוספות בדבר סמכויות הנציב, דרכי פעולתו ותנאי שירותו. נקודות לדיון: (1) הנציב ומערך הפיקוח הקיים (ס"ק (ד)(1)) – מערך הפיקוח על מתמחים, מבוסס כיום על כללי לשכת עורכי-הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), תשכ"ב-196231 (להלן – הכללים), שמסמיכים את הלשכה למנות מפקח על מתמחים (כלל 15א), קובעים את סמכותו של המפקח לחוות דעה בפני הלשכה על טיב התמחותו של מתמחה (כלל 15ב), ומעניקים ללשכה סמכות להפסיק את התמחותו של מתמחה על סמך המלצתו של מפקח (כלל 15ג). לפי המוצע, הנציב "יעמוד בראש מערך הפיקוח על ההתמחות". ההצעה למנות נציב למערך הפיקוח, ובכלל נושא הפיקוח על המתמחים מעוררים מספר שאלות: כיצד מינויו של הנציב אמור להשפיע על מערך הפיקוח כפי שהוא קיים כיום בשטח בהתאם לכללים? האם נוכח התיקון המוצע יש כוונה לשנות את הכללים ולהרחיב את היקף ההסדרה של התחום, הן לעניין כשירות המפקחים והן לעניין עיבוי סמכויות המפקחים? סעיף 34א(ט) המוצע קובע, כי שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות נוספות בדבר "סמכויות הנציב", מוצע לברר מהן הסמכויות ששר המשפטים מבקש להעניק לנציב במסגרת הוראות אלו? (2) בירור תלונות של מתמחים (ס"ק (ד)(2)) – מהם הכלים שיש בידי הנציב לברר תלונות של מתמחים? האם הכוונה היא להעניק לו סמכות לדרוש מידע או מסמכים32? אם כן – האם אין מקומה של הוראה מעין זו בחקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה? אם לא – כיצד הוא יוכל לברר תלונות? נניח שהנציב מצא כי תלונה מסוימת של מתמחה היא מוצדקת, מהם הכלים שיש בידיו כדי להוביל לתיקון המצב? האם הכלים היחידים שיש לו הם השעייה זמנית של האישור שניתן למאמן (ס"ק (ה)(1) המוצע) והמלצה לגורמים המוסמכים לפעול כנגד המאמן (ס"ק (ה)(2) המוצע), או שהכוונה היא להעניק לו סמכויות נוספות במסגרת הכללים? (3) כללים למאמנים – בדו"ח מבקר המדינה צוין33, כי הוועד המרכזי החליט באוגוסט 2009 לגבש מתכונת מתאימה לאימון מתמחים ולבנות פרופיל של הכישורים הדרושים למאמנים. הביקורת של מבקר המדינה העלתה, שהלשכה אמנם הקימה צוות שיציע דרכי אימון טובות וראויות, אך עד מועד סיום הביקורת לא קבעה מסמך המעגן את הדרכים האלה ואת סטנדרט המאמנים הנדרש. יש מקום לבחון הסדרה גם של נושא זה. בחינות הלשכה סעיף 25 להצעת החוק – תיקון סעיף 38 לחוק שעניינו "בחינות התמחות" 38. בחינות התמחות (א) בתום תקופת ההתמחות על המועמד לחברות בלשכה להיבחן בבחינות הלשכה במקצועות מעשייםבבחינות הלשכה להסמכה בעריכת דין; ואולם מי שהוסמך בחוץ לארץ לעריכת דין ושימש בחוץ לארץ לפחות חמש שנים עורך דין או בתפקיד שיפוטי ומי ששימש בחוץ לארץ לפחות חמש שנים בתפקיד שיפוטי שרק בעל השכלה משפטית כשיר לו, והוא התחיל בהתמחותו תוך עשר שנים מיום עלייתו ארצה פטור מבחינה זו. (ב) מי שנרשם כמתמחה לפי סעיף 26(1) על פי אישור שסיים תקופת לימודיו בפקולטה, לא ייבחן בבחינת ההתמחות אלא לאחר שקיבל תעודת בוגר או אישור שמילא אחר דרישות הפקולטה לקבלת תעודת בוגר; מי שנרשם לפי סעיף 26(2) או (3) לפני שעמד בכל בחינות הלשכה בדיני ישראל שלא פוטר מהן, לא ייבחן בבחינות ההתמחות אלא לאחר שעמד באותן הבחינות. לצד המלצתה על עריכת בחינת ידע במתכונת של בחינת רב ברירה בתום הקורס המעשי, המליצה ועדת גרסטל, כי בחינת ההסמכה בסיום ההתמחות תיערך על דרך של בחינת הערכת ביצוע – ניתוח מקרה – במקום הבחינה בכתב הנערכת במתכונת של בחינת רב ברירה והבחינה בעל פה הנערכת בעקבותיה עליה מתחה הועדה ביקורת (דו"ח גרסטל, עמ' 28). בחינת ניתוח המקרה תיערך כבחינה פתוחה ותתייחס הן לתחום המשפט המהותי והן לתחום המשפט הדיוני (שם, עמ' 31-32). צוות רוטקופף הציע, כי הבחינה בכתב בסיום תקופת ההתמחות תכלול שאלות מתחום הדין המהותי, ובכלל זה הוראות חוק ופסיקה, וכן שאלות מתחום הדין הדיוני, תוך שתיערך בחינה מחודשת של הנושאים הנבחנים במסגרת הדין הדיוני. זאת תוך שמתכונת הבחינה תישאר מתכונת של בחינת רב ברירה (בשל קשיים שונים עקרוניים ומעשיים שמעורר מבחן פתוח). בנוסף, הומלץ לבטל את הבחינה בעל פה. כך או אחרת, הרחבת הבחינה לתחום הדין המהותי מחייבת את תיקונו של סעיף 38(א) לחוק הלשכה שבנוסחו כיום קובע כי "בתום תקופת ההתמחות על המועמד לחברות בלשכה להיבחן בבחינות הלשכה במקצועות מעשיים; ...". זאת נוכח הפרקטיקה המושרשת הרואה סעיף זה המדבר כאמור ב"מקצועות מעשיים" כמוגבל לבחינות בתחום המשפט הדיוני. לפיכך ועל מנת להניח את התשתית החקיקתית למעבר למתכונת בחינה הכוללת גם את תחום המשפט המהותי, מוצע לשנות את נוסח סעיף 38(א) כך שידבר על "בחינות הלשכה להסמכה בעריכת דין". משכך ייעשה ניתן יהיה להביא באמצעות תיקון תקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובמקצועות מעשיים), תשכ"ג-1962) לשינוי במתכונת הבחינה כפי שיוחלט. סעיף 26 להצעת החוק – תיקון סעיף 40 לחוק שעניינו "ועדה בוחנת" 40. ועדה בוחנת (א) הבחינות לפי סעיף 38 יהיו אם הן נערכו בעל פה בפני ועדה בוחנת של שלושה שהם שופט, והוא יהא יושב ראש, ושני עורכי דין, מהם אחד חבר השירות המשפטי; ועדה בוחנת תורכב בידי המנהל הכללי של הלשכה או בידי עובד בכיר של הלשכה שהוא הסמיכו לכך, דרך כלל או לעניין מסוים, מתוך רשימת בוחנים שתיקבע על ידי שר המשפטים. (ב) הבחינות לפי סעיף 38 ייערכו, אם הן נערכות בכתב, בידי ועדה בוחנת של תשעה חברים שימנה שר המשפטים (בסעיף זה – ועדה בוחנת בכתב), ואלה חבריה: (1) שלושה שופטים, שימונו בהסכמת נשיא בית המשפט העליון; (2) ארבעה עורכי דין, מהם שניים חברי השירות המשפטי; (3) שני חברי הסגל האקדמי של מוסדות מוכרים להשכלה גבוהה כמשמעותם בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, שתחום התמחותם הוא משפטים; (ג) מינוי חברי הוועדה הבוחנת בכתב המנויים בסעיף קטן (ב)(2) ו-(3), יהיה לאחר התייעצות עם המועצה הארצית. (ד) שר המשפטים ימנה את יושב ראש הוועדה הבוחנת בכתב, מבין חברי הוועדה שמונו לפי סעיף קטן (ב)(1). (ה) חברי הוועדה הבוחנת בכתב ימונו לתקופה של ארבע שנים, וניתן לחזור ולמנותם לתקופות כהונה נוספות. (ו) לצורך ביצוע תפקידיה לפי סעיף זה, תמנה הוועדה הבוחנת בכתב או ועדת משנה שהיא הסמיכה לעניין זה מבין חבריה, חבר בוחנים לחיבור שאלות הבחינה ולבדיקתן; הכשירות להיכלל בחבר הבוחנים תיקבע בתקנות. סעיף 40 לחוק קובע, כי הבחינות במקצועות מעשיים יהיו בפני ועדה בוחנת של שלושה שהם: שופט, המשמש כיושב ראש, ושני עורכי דין, מהם אחד חבר השירות המשפטי. ועדות בוחנות קיימות הן לעניין הבחינה בעל פה והן לעניין הבחינה בכתב. במהלך השנים חלו שינויים בהרכב הוועדה הבוחנת לעניין הבחינה בכתב תוך שנשמר האיזון הקבוע בסעיף 40 לחוק. כיום מונה הוועדה הבוחנת תשעה חברים: שלושה שופטים, שלושה עורכי דין מהמגזר הפרטי ושלושה עורכי דין מהשירות הציבורי. על ההרכב והתפקיד של הוועדה הבוחנת לעניין הבחינה בכתב עמד בית המשפט העליון בבג"צ 110/87 בלוי נ' שר המשפטים פ"ד מא(2) 373, בו ציין בית המשפט כי "בקביעת הרכבה של הוועדה הבוחנת ביקש המחוקק לתת את ההכרעה בידי גוף אובייקטיבי, שעם חבריו נמנים שופט ועו"ד מהשירות הציבורי, ולא בידי מוסד ממוסדות הלשכה ... הוועדה הבוחנת היא הקובעת את השאלות המרכיבות את השאלון ... הוועדה הבוחנת היא גם זו הקובעת, מראש, מה התשובה הנכונה לכל שאלה" (שם, בעמ' 376 ובעמ' 378). ועדת גרסטל שנדרשה אף לנושא הרכב הועדה הבוחנת הציעה, במגמה לבצר את מעמדה האובייקטיבי-מקצועי של הועדה, לעגן בחקיקה ראשית את הרכב הועדה הבוחנת תוך שהוא יכלול שלושה שופטים, ארבעה עורכי דין, שניים מן המגזר הפרטי ושניים מהשירות הציבורי ושני פסיכומטריקנים. צוות רוטקופף הציע אף הוא לעגן בחקיקה ראשית את הרכב הוועדה הבוחנת לעניין הבחינה בכתב אך זאת תוך שימור ההרכב כפי שהוא כיום - שלושה שופטים, שלושה עורכי דין מהמגזר הפרטי ושלושה חברי השירות המשפטי (וזאת תוך שתוטל חובת התייעצות על הוועדה הבוחנת עם גורם מקצועי בתחום כתיבת שאלות רב ברירה וחובה לספק לוועדה מערך ראוי של תמיכה ובקרה עצמית). לאחר בחינת ההצעות השונות אשר להרכב הוועדה הבוחנת לעניין הבחינות בכתב, מוצע כי היא תורכב משלושה שופטים, ארבעה עורכי דין, שניים מהמגזר הפרטי ושניים מהשירות הציבורי ומשני אנשי אקדמיה בתחום המשפטים. עוד מוצע, על בסיס המלצות ועדת גרסטל, להוסיף לסעיף 40 הוראות שונות בהתייחס לוועדה הבוחנת לעניין הבחינות בכתב ולדרכי עבודתה. ראויה לציון בהקשר זה הוראת סעיף 40(ו) המוצע ולפיה "תמנה הוועדה הבוחנת או ועדת משנה שהסמיכה לעניין זה מבין חבריה חבר בוחנים ובודקים לחיבור שאלות הבחינה ולבדיקתן; הכשירות להיכלל בחבר הבוחנים והבודקים תיקבע בתקנות". הוראה זו מוצעת על רקע המלצת ועדת גרסטל להבנות את הליך חיבור הבחינה תוך בנייה במסגרת זו של מאגר של כותבי שאלות, משפטנים (שופטים או עורכי דין), אשר ימונו על ידי ועדת משנה לוועדה הבוחנת (לפי המלצת ועדת גרסטל תורכב ועדת המשנה האמורה משופט, עורך דין ופסיכומטריקן) ויעבירו את השאלות שיחברו לידי הוועדה הבוחנת לצורך בחינתה ולאחר מכן אישורה. ועדת גרסטל ראתה להעיר כי היא "רואה חשיבות לכך שחברי הועדה הבוחנת, כותבי השאלות והבודקים יקבלו שכר בגין עבודתם וממליצה על כך". בהמשך לכך מוצע להסמיך את המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לקבוע באישור שר המשפטים כללים בדבר תשלום לחברי הועדה הבוחנת ולבוחנים (סעיף 109(11) המוצע). נקודות לדיון: (1) קיומה של בחינה בעל פה (ס"ק (א)) – לגבי הבחינה בעל פה, סברו ועדת גרסטל וצוות רוטקופף כי הבחינה בעל פה היא בעייתית, משום שהיא לוקה בחוסר שוויוניות ובחוסר אחידות בפוטנציאל ההערכה, מפאת היעדרם של קריטריונים ברורים, והדבר מאפשר השפעה של גורמים זרים שמונעת הערכה אובייקטיבית. כמו כן, נטען כי עם השנים הצורך בבחינה נשחק ואחוזי המעבר בה גבוהים מאוד, ולמעשה התרומה שלה למיון המועמדים היא מינורית. לפיכך, סברו הן ועדת גרסטל והן צוות רוטקופף כי יש מקום לבטל לגמרי את הבחינה בעל פה. נוכח האמור, לא מובן מדוע התיקונים המוצעים לסעיפים קטנים (א) ו-(ב) מבקשים דווקא לעגן את קיומה של הבחינה בעל פה, באמצעות עיגון הרכבה של הוועדה הבוחנת? (2) השגה על שאלות בבחינה – כיום, אין מנגנון חקיקתי המסדיר את הליך ההשגות על הבחינה בכתב או ערעורים על ציונים שניתנו לנבחנים. אולם, במהלך השנים התפתחה פרקטיקה לפיה לאחר פרסום תוצאות הבחינה, רשאי מי שמעוניין בכך להשיג על ציונו בפני הוועדה הבוחנת, בהשגה מנומקת ובמועדים שנקבעו לכך. הפרקטיקה הקיימת אושרה על ידי בית המשפט העליון34. הן ועדת גרסטל והן צוות רוטוקופף המליצו לעגן את הליך ההשגה וסדריו בחקיקת משנה. נוכח האמור, נראה כי יש לעגן בצורה מפורשת את הליך ההשגה האמור במסגרת תקנות / כללים. תחילה, תחולה והוראות מעבר בסעיף 36 להצעת החוק, מוצעות הוראות בדבר תחילה, תחולה והוראות מעבר. במסגרת הוראות אלה מוצע להבחין לעניין תחילה ותחולה בין השינויים המבניים המוצעים במוסדות הלשכה לבין השינויים האחרים המוצעים במסגרת הצעת החוק, למשל השינויים במתכונת ההסמכה לעריכת דין. סעיף 36(א) להצעת החוק – תחילה (1) תחילתם של סעיפים 6, 6א, 8, 8א, 8ג, 9, 9א, 10, 10א, 11ב, 12, 16, 18ב, 18ד, 19א עד 19ג, 25א, 69, 82, 89א, 89ג ו-98ד לחוק העיקרי, כנוסחם בסעיפים 4 עד 12, 14, 15, 17, 19, 20 עד 22, 27 עד 30 ו-33 לחוק זה, בהתאמה, תחילתו של ביטול סעיפים 11, 11א ו-13 לחוק העיקרי כאמור בסעיפים 13 ו-16 לחוק זה, בהתאמה, ותחילתו של סעיף 12(ד)(3) לחוק הסניגוריה הציבורית כנוסחו בסעיף 35 לחוק זה, החל בבחירות הראשונות למוסדות לשכת עורכי הדין שייערכו לאחר פרסומו של חוק זה (בסעיף זה – הבחירות הראשונות). (2) תחילתו של ביטול סעיף 18א לחוק העיקרי כאמור בסעיף 18 לחוק זה ותחילתו של סעיף 19ו לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 21 לחוק זה, במועד הבחירות הראשונות או בתום תקופת כהונתו של מי שכיהן כמבקר הפנימי של הלשכה לפי סעיף 18א לחוק העיקרי כנוסחו ערב ביטולו כאמור, ערב פרסומו של חוק זה, לפי המוקדם. מוצע כי השינויים המבניים במוסדות הלשכה המוצעים בהצעת חוק זו, ובכלל זאת התיקונים השלובים בהם, ייכנסו לתוקף החל בבחירות למוסדות הלשכה שייערכו לראשונה לאחר פרסומו של חוק זה (להלן – הבחירות הראשונות), כך שאותן בחירות ייערכו על בסיס שינויים אלה. בחירות כאמור עתידות להיערך בעוד כ-4 שנים, דהיינו: בקיץ 2015 (הבחירות האחרונות למוסדות הלשכה נערכו ביום כ"ט בסיוון התשע"ה (16 ביוני 2015) ובהתאם לחוק הלשכה ולכללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה), התשמ"ב-1982, נערכים בחירות כאמור אחת לארבע שנים). בשים לב לכך כי עיגון מעמדו של המנהל הכללי של הלשכה בחוק הלשכה שלב בשינויים המבניים המוצעים, מוצע כי אף הוא ייכנס לתוקף בד בבד עם כניסתם לתוקף של השינויים המבניים המוצעים. עוד מוצע, כי תחילתו של סעיף 19ו המוצע לעניין מינויו של המבקר הפנימי של הלשכה, תהיה במועד הבחירות הראשונות או בתום תקופת כהונתו של מי שכיהן כמבקר הפנימי של הלשכה לפי סעיף 18א לחוק העיקרי כנוסחו ערב ביטולו בסעיף 21 המוצע, לפי המוקדם. נקודות לדיון: (1) תחילתה של "ועדת ביקורת" (סעיף 12 להצעת החוק) – על פי המוצע, גם תחילת כינונה של "ועדת ביקורת" תהיה רק במועד הבחירות הראשונות. ואולם, חרף העובדה שמדובר בשינוי במבנה מוסדות הלשכה, לא ברור מדוע לחכות עם כינונה של ועדת הביקורת עד לאחר הבחירות הראשונות, קרי: עוד כ-4 שנים, ולא לכונן את ועדת הביקורת באופן מיידי, כדי לטייב ולשפר את אופן פעילותה של הלשכה. (2) מבקר פנימי – לפי המוצע, תחילתו של ההסדר הנוגע למבקר הפנימי של הלשכה יהיה במועד הבחירות הראשונות או בתום תקופת כהונתו של מי שמכהן כמבקר פנימי של הלשכה ערב פרסומו של חוק זה, לפי המוקדם. סעיף 36(ד)(2) המוצע קובע, כי המבקר הפנימי לפי התיקון המוצע יתמנה לראשונה בתום תקופת כהונתו של המבקר הפנימי של הלשכה ערב פרסומו של חוק זה או בתום ארבעה חודשים ממועד הבחירות הראשונות. למעשה, יש כאן שני תסריטים אפשריים: הראשון – שהמבקר הפנימי הנוכחי של הלשכה יסיים את תפקידו לפני הבחירות הראשונות, ואז ההסדר המוצע ייכנס לתוקף ויתמנה מבקר פנימי חדש לפי ההסדר החדש; השני – שמועד הבחירות הראשונות יגיע במועד שבו המבקר הפנימי הנוכחי של הלשכה עדיין מכהן. אלא שלפי תסריט זה לא לגמרי ברור האם המבקר שיכהן במועד שבו ההסדר ייכנס לתוקף יוותר על מכונו, או שהכוונה היא שכהונתו תיפסק וימונה מבקר פנימי חדש לפי ההסדר החדש? סעיף 36(ב) להצעת החוק – הבהרה למען הסר ספק – (1) עם כינונה של המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לאחר הבחירות הראשונות, תבוא המועצה הארצית במקומם של הוועד המרכזי והוועדים המחוזיים, לעניין הסמכות לשנות החלטות שהתקבלו על ידם; (2) חובות, לרבות התחייבויות וזכויות, המתייחסות לוועדים המחוזיים, יחייבו או יזכו, לפי העניין, את הלשכה. בשים לב לביטולם המוצע של הוועדים המחוזיים במסגרת השינויים המבניים במוסדות הלשכה ולמען הסר ספק, מוצע להבהיר כי המועצה הארצית אשר תתכונן לאחר הבחירות הראשונות תבוא במקומם של הוועד המרכזי והוועדים המחוזיים לעניין הסמכות לשנות החלטות שהתקבלו על ידם, וכן כי חובות, לרבות התחייבויות וזכויות, המתייחסות לוועדים המחוזיים, יחייבו או יזכו, לפי העניין, את הלשכה. נקודות לדיון: התחייבויות, חובות ונכסים של ועדים מחוזיים – האם לוועדים המחוזיים השונים יש נכסים המצויים בבעלות "ועד המחוז"? אם כן, האם הם יעברו לבעלות הלשכה? האם מדובר בכל חוב והתחייבות של הוועדים המחוזיים או רק בחובות והתחייבויות שוועדים אלה נטלו על עצמם כמוסדות של הלשכה? סעיף 36(ג) להצעת החוק – הוראות מעבר לעניין הקמת מחוז מרכז מחוז המרכז של הלשכה כאמור בסעיף 12(א)(6) לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 15 לחוק זה יחל לפעול בהדרגה כלהלן – (1) החבר הראשון מטעם מחוז המרכז במועצה הארצית ייבחר בבחירות הראשונות; לקראת הבחירות האמורות תרשום הלשכה כחברי מחוז המרכז את חברי הלשכה הרשומים במחוז תל אביב ושמקומם הרשום בלשכה לעניין סעיף 12א לחוק העיקרי נמצא בתחומו של מחוז המרכז, ותודיע על כך לאותם חברים: הוראות בדבר סדרי הרישום ועררים עליו ייקבעו בכללים; עד לבחירות הראשונות יוסיף תחומו של מחוז תל אביב לכלול את אזורי שיפוטם של בית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו ובית המשפט המחוזי מרכז ומוסדות הלשכה של מחוז תל-אביב–יפו יוסיפו לפעול בשני אזורי השיפוט כאמור; (2) חברי בית הדין המשמעתי המחוזי הראשון של מחוז המרכז וועדת האתיקה המחוזית הראשונה של מחוז המרכז יתמנו בידי ועדת המינויים לפי סעיפים 15 לחוק העיקרי ו-18ב לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 19 לחוק זה, עד תום ארבעה חודשים ממועד הבחירות הראשונות; הפרקליט הראשון שיפעל ליד ועדת האתיקה המחוזית של מחוז המרכז יתמנה עד תום חודשיים ממועד מינוי ועדת האתיקה האמורה; (3) עד למינוי חברי בית הדין המשמעתי המחוזי הראשון, ועדת האתיקה המחוזית הראשונה והפרקליט הראשון, כאמור בפסקה (2), יוסיפו בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז תל אביב, ועדת האתיקה המחוזית של מחוז תל אביב והפרקליט הפועל לידה, בהתאמה, להיות של מחוז תל אביב ומחוז המרכז כאחד; (4) החל דיון בקובלנה בשל עבירת משמעת בפני בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז תל אביב לפני מינוי חברי בית הדין המשמעתי המחוזי הראשון של מחוז המרכז כאמור בפסקה (2), יימשך הדיון בקובלנה בפני בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז תל אביב והקובל בה יוסיף להיות הקובל שהגישה; הוגשה קובלנה כאמור ולא החל דיון בה לפני מינוי חברי בית הדין המשמעתי הראשון של מחוז המרכז, יועבר הדיון בקובלנה לבית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז המרכז והקובל בה יוסיף להיות הקובל שהגישה. עם השינויים המבניים המוצעים במבנה הלשכה נמנה גם כינונו של מחוז המרכז של הלשכה, העתיד אף הוא לקרום עור וגידים החל בבחירות הראשונות. לעניין שינוי זה, מוצעים הסדרי מעבר אשר תכליתם להבטיח כי הפיצול של מחוז תל-אביב של הלשכה, למחוז תל-אביב ולמחוז המרכז, ייעשה בצורה נאותה. במסגרת הסדרים אלה, מוצע, בין השאר, לקבוע במפורש כי עד לכינונו של מחוז המרכז, יש לראות את תחומו של מחוז תל-אביב של הלשכה כחופף לאזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כפי שהיה קודם שנגרע ממנו מחוז המרכז. מכוח הוספתו של מחוז המרכז למחוזות הלשכה עתיד להתווסף למועצה הארצית של הלשכה (בהתאם להרכבה כפי שהוא מוצע במסגרת הצעת חוק זו) גם חבר אחד ממחוז המרכז. מובן כי גם שינוי זה יתייחס למועצה הארצית הבאה שתתכונן ולמועצות הארציות שיתכוננו אחריה. נקודות לדיון: הערת ניסוח: "החבר הראשון מטעם מחוז המרכז במועצה הארצית" (פסקה 1) – יש להוסיף "לפי סעיף 9(א)(6) לחוק העיקרי". סעיף 36(ד) להצעת החוק – הוראות מעבר לעניין בעלי תפקידים לעניין בעלי התפקידים בלשכת עורכי הדין כאמור בסעיפים 19א עד 19ט לחוק העיקרי כנוסחם בסעיף 21 לחוק זה, יחולו הוראות אלה: (1) המנהל הכללי כמשמעותו בסעיף 19א לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 21 לחוק זה, יתמנה לראשונה עד תום ארבעה חודשים מיום הבחירות הראשונות; עד למינויו יכהן כמנהל הכללי של הלשכה מי שכיהן בתפקיד זה ערב הבחירות הראשונות או עובד אחר של הלשכה שהוסמך לכך בידי המועצה הארצית שתכונן לאחר אותן בחירות; (2) המבקר הפנימי כמשמעותו בסעיף 19ו לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 21 לחוק זה, יתמנה לראשונה בתום תקופת כהונתו של מי שערב פרסומו של חוק זה כיהן כמבקר הפנימי של הלשכה לפי סעיף 18א לחוק העיקרי כנוסחו ערב ביטולו בחוק זה או בתום ארבעה חודשים ממועד הבחירות הראשונות, לפי המוקדם; (3) רואה החשבון המבקר של הלשכה והיועץ המשפטי של הלשכה, כמשמעותם בסעיפים 19ד ו-19ה לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 21 לחוק זה, יתמנו לראשונה עד תום ארבעה חודשים ממועד הבחירות הראשונות. על פי המוצע, בעלי התפקידים בלשכה, יתמנו באופן הבא: • רואה החשבון המבקר והיועץ המשפטי – יתמנו לראשונה עד תום 4 חודשים ממועד הבחירות הראשונות; • המנהל הכללי – יתמנה עד תום ארבעה חודשים ממועד הבחירות הראשונות, ועד למינויו יכהן מנכ"ל הלשכה שכיהן ערב הבחירות הראשונות או עובד אחר של הלשכה שהמועצה הארצית תסמיך; • המבקר הפנימי – יתמנה בתום תקופת כהונתו של המבקר הפנימי המכהן או בתום ארבעה חודשים ממועד הבחירות הראשונות, לפי המוקדם. נקודות לדיון: מועד מינויים של רואה חשבון מבקר ויועץ משפטי – חרף העובדה שבדברי ההסבר להצעת החוק נטען כי מינויים של רואה החשבון המבקר של הלשכה והיועץ המשפטי של הלשכה הוא אחד מהשינויים שמוצע כי ייכנסו לתוקף בסמוך לאחר פרסומו של החוק, סעיף 36(ד) המוצע קובע כי מינויו לראשונה יהיה רק לאחר הבחירות הראשונות, קרי: עוד כ-4 שנים. לשון אחר: אין התאמה בין דברי ההסבר לנוסח הסעיף. נוכח דברי ההסבר, והעובדה כי סעיפים 19ד ו-19ה אינם נמנים בין הסעיפים שכניסתם לתוקף נדחתה (משמע, הם נכנסים לתוקף עם פרסום החוק), נראה כי מדובר בטעות בניסוח הסיפה של הסעיף, ובמקום "ארבעה חודשים ממועד הבחירות הראשונות" צריך להיות "ארבעה חודשים מיום פרסומו של חוק זה", בדומה לאמור בסעיף 36(ו) המוצע. סעיף 36(ה) להצעת החוק – הוראות מעבר לעניין נציב הפיקוח על ההתמחות נציב הפיקוח על ההתמחות כמשמעותו בסעיף 34א לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 24 לחוק זה, יתמנה לראשונה עד תום ארבעה חודשים ממועד הבחירות הראשונות. על פי המוצע, נציב הפיקוח על ההתמחות יתמנה לראשונה עד תום ארבעה חודשים ממועד הבחירות הראשונות. נקודות לדיון: מועד מינויו של נציב הפיקוח על ההתמחות – חרף העובדה שבדברי ההסבר להצעת החוק נטען כי מינויו של נציב הפיקוח על ההתמחות הוא אחד מהשינויים שמוצע כי ייכנסו לתוקף בסמוך לאחר פרסומו של החוק, סעיף 36(ה) המוצע קובע כי מינויו לראשונה יהיה רק לאחר הבחירות הראשונות, קרי: עוד כ-4 שנים. לשון אחר: אין התאמה בין דברי ההסבר לנוסח הסעיף. נראה כי מדובר בטעות בניסוח הסיפה של הסעיף, ובמקום "ארבעה חודשים ממועד הבחירות הראשונות" צריך להיות "ארבעה חודשים מיום פרסומו של חוק זה", בדומה לאמור בסעיף 36(ו) המוצע. סעיף 36(ו) להצעת החוק – הוראות מעבר לעניין חברי הוועדה הבוחנת בכתב חברי הוועדה הבוחנת בכתב כמשמעותה בסעיף 40(ב) לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 26(2) לחוק זה, יתמנו לראשונה עד תום ארבעה חודשים מיום פרסומו של חוק זה. להבדיל מהמוצע לעניין השינויים המבניים כמתואר לעיל, מוצע כי שינויים אחרים ייכנסו לתוקף בסמוך לאחר פרסומו. לעניין זה, אמורים הדברים בשינויים המוצעים בהנחת התשתית החקיקתית לעריכת שינויים במתכונת בחינות ההסמכה ובהרכבה של הוועדה הבוחנת לעניין הבחינות בכתב. סעיף 36(ז) להצעת החוק – הוראות מעבר לעניין דמי חבר, אגרות ותקציב הלשכה דמי חבר ואגרות לפי סעיף 93 לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 31 לחוק זה ותקציב הלשכה לפי סעיף 95(א) לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 32 לחוק זה, ייקבעו לראשונה לעניין שנת הכספים המתחילה ב-1 בינואר שלאחר פרסומו של חוק זה. להבדיל מהמוצע לעניין השינויים המבניים כמתואר לעיל, מוצע כי שינויים אחרים ייכנסו לתוקף בסמוך לאחר פרסומו. לעניין זה, אמורים הדברים בשינויים המוצעים בניהול הכספי של הלשכה שייכנסו לתוקף ב-1 בינואר שלאחר פרסומו של החוק המוצע, בסמכות המוצעת לשר המשפטים להורות על ביצוע חובה ואף על עריכת בחירות חדשות, ועל פי הנטען בדברי ההסבר גם במינויים של רואה החשבון המבקר והיועץ המשפטי של הלשכה אשר מוצע כי ימונו לראשונה בסמוך למועד פרסומו של החוק המוצע. נקודות לדיון: הערת ניסוח: "תקציב הלשכה לפי סעיף 95(א) לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 32 לחוק זה" – לכאורה הניסוח צריך להיות "תקציב הלשכה לפי סעיף 95", ולא רק סעיף 95(א).