חומר רקע
במרץ, 2016 13
למען צדק פיננסי באמצעות נידות מידע ונידות דירוגים
להלן התייחסות מרכז חזן להצעת החוק: נתוני אשראי (התשע"ו, 2015) לקראת הבאתו להצבעה למליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית.
בחלק הראשון נציג תמצית התנגדותנו המהותית להצעת החוק ותמצית החלופות שאנו מציעים. בחלק השני נעסוק במהלך כולו, מידת נחיצותו והפוטנציאל שהוא נושא לפגיעה באינטרס הציבורי. בחלק השלישי נעסוק באופן קונקרטי בהיבטי ההפרטה ומיקור החוץ הנכללים בהצעת החוק הקיימת, ונעמוד על הסיכונים הכלולים בהצעות אלה. בחלק הרביעי נציע חלופות שבאמצעותן אפשר לממש את אותן תכליות ויותר - באמצעות נידות דירוג ונידות מידע.
אנו חושבים שעל הצעת החוק מתנוסס דגל שחור. עם זאת ברצוננו להביע הערכה ליו"ר הוועדה, לחברי הועדה, לעובדי הוועדה וליועצת המשפטית על הדיונים הארוכים והעמוקים בהצעת החוק, ועל תיקונים אשר מצמצמים משהו את פורענותו.
למרות זאת אל לנו לתת לעצים להסתיר את היער. אנו מתנגדים עקרונית ומעשית לחוק וסבורים שכך צריך לעשות כל אדם שהחברה הישראלית יקרה ללבו, ואשר הוא מוצא עצמו מודאג מחיזוק המדינה והעסקים על חשבון האזרח. אנו סבורים שחוק זה אינו ראוי במדינה דמוקרטית ואינו מגיע לאזרחי ישראל אשר כבר כיום ברובם משלמים את חובותיהם ובכל זאת הם נתונים למשטר אשראי שבו נפגעות זכויותיהם. החוק יוצר מציאות פוגענית עוד יותר ומעמיק תהליכי מיון, ריבוי, תיוג והדרה שקיימים ממילא בחברה הישראלית.
השימוש במאגר פיננסי ודירוג שאינו שקוף לציבור יעצים את היכולת של נותני אשראי להשתמש שימוש מניפולטיבי במידע כדי להגביר את רווחיהם. הוא יוצר פיל לבן ומערכת תיוג שתעמיק את אי השוויון ולא תביא להורדת הריבית.
ניתן להוריד את הריבית לאזרחי ישראל אבל זו לא הדרך.
חלק ראשון: תמצית עמדתנו בנקודות
זלזול בערכי החירות וכבוד האדם כפי שהתגלו בחקיקת המאגר הביומטרי חוזרים ובגדול יותר עם הצעדים להקמת המאגר הפיננסי בבנק ישראל. המאגר הביומטרי העצים את הממשלה על חשבון פגיעה אפשרית באזרח. מאגר האשראי נבנה על ידי הממשלה ויעצים את השוק המסחרי על חשבון האזרח.
כמו בעניין המאגר הביומטרי, יש חלופות דמוקרטיות ויעילות יותר מאשר מודל המאגר הפיננסי אבל חלופות אלו אינן נבחנות משום מה למרות שהם זולות, אפקטיביות ודמוקרטיות יותר.
הניסיון הבינלאומי מחזק את ההערכה לפיה חוק נתוני אשראי לא יביא להוזלת הריבית אלא יעמיק את ההדרה, התיוג והמשטור של אזרחי מדינת ישראל. יש וודאות גבוהה שמאגר האשראי יוביל להצדקת האפליה במונחים רציונליים, שכן הדירוג השלילי שיקבל בן הקבוצה המודרת ייתפס כעת כמשקף סיכון אובייקטיבי ולא כנובע מהתנאים החברתיים המפלים.
אפליה גלויה בתחום הפיננסי עלולה להפוך בדרך זו לאפליה שקופה, מה גם שהחוק אינו כולל מנגנון ישיר שמאפשר לממשלה לשלוט באופני הדירוג ומתן האשראי, אלא רק מנגנונים עקיפים – רישוי, בירור תלונות .
בסיטואציה הישראלית שבה אי השיוויון חופף את החלוקה האתנית, המעמדית, הלאומית והדתית של ישראל, ובסיטואציה שבה קבוצות רחבות נמצאות מחוץ למעגל הכלכלי הרשמי, החוק הזה מבטיח להן דירוג אשראי נמוך והנצחת אי השיוויון.
מודל התחרות המובלע בתוך חוק נתוני אשראי איננו פועל נגד הדואופול של הבנקים, ומן העבר האחר, מחזק דואפול נוסף של שתי חברות דירוג האשראי בשילוב מונופול ממשלתי ברמת איסוף הנתונים.
מודל התחרות המיוצר בתוך חוק נתוני אשראי סוטה מהותית מהעקרון של שליטת ובעלות האזרח על המידע עליו. כך לא נלמדו לקחים חיוביים מהתחרות בשוק הטלקומוניקציה, בדלקן האוניברסלי ובמספר רב וגדל והולך של הסדרים המבטיחים את הנידות, השליטה והבעלות של האזרח על המידע שלו. כך בשוק הטלקומוניקציה נבנה סטנדרט של קישוריות ונידות מידע המשאיר את מספר הטלפון בידי האזרח ומאפשר לו לניד אותו כרצונו. לעומת זאת בחוק נתוני אשראי מולאם המידע מהאזרח ומועבר דה-פקטו לשתי חברות פרטיות העושות במידע כרצונן.
ישנה חלופה כוללת למאגר הפיננסי - קביעת הסדר נידות מידע בין בנקים ונותני אשראי לפי בקשת הלקוח וללא צורך במאגר ובקרטל דירוג אשראי. בהסדר כזה ייבנה סטנדרט זיהוי לחשבון הבנק ולמידע הנתון בו. סטנדרט זה יבטיח נידות מידע. אנחנו מציעים מספר חשבון בנק ששייך לאזרח ואתו יוכל לנוע מבנק לבנק, מספר כרטיס אשראי ששייך לאזרח ואתו יוכל לנוע מחברה לחברה וסטנדרט ונוהל ברורים המחייבים את הבנקים וחברות כרטיסי האשראי להעביר את הידע בניהם לפי דרישת הלקוח בדומה למשטרי קישוריות ונידות מספרים בטלקומוניקציה.
החלופה המוצעת על ידנו – סטנדרט נידות מידע - תבטיח יותר תחרות ופחות ריבית. כל זה בלי לבנות מאגר פיננסי ובלי להשתמש בדירוגים בלתי שקופים ובלתי אחראיים של האזרח על ידי חברות הנהנות ממונופול דה-פקטו על המידע.
בעניין הדירוג ההחלופה המוצעת על ידינו היא המשך הדירוג על ידי המלווים כפי שנעשה כיום אבל תוך הפיכת מנגנון הדירוג לשקוף, בלתי מפלה ובלתי פוגעני. דירוג כזה מצריך רגולציה מתאימה שתבטיח הוגנות הדירוג, יכולת של הלקוח להשוות דירוגים (כלומר נידות דירוגים) באמצעות שמירת הדירוג בידי הלקוח.
הצעת האוצר מכוונת לתחרות באשראי בלבד. החלופה המוצעת על ידנו תאפשר תחרות משולשת: על חסכונות הציבור, על העמלות ועל האשראי לציבור.
הצעת האוצר מאפשרת דירוג הלקוח דה פקטו על ידי דואפול לשכות האשראי ומתעלמת מהדירוגים כפי שהם נעשים כיום באופן בלתי שקוף על ידי המלווים. אנו מבקשים להחזיר את הבעלות והשליטה על הדירוג ללקוח על ידי שמירת המידע שהוא הבסיס לדירוג בידיו, על ידי רגולציה של המדינה בעניין ועל ידי ניוד הדירוג.
חלק שני: סיכוני מתווה מאגר האשראי המוצע לחברה הישראלית
העצמת אי השוויון בחברה הישראלית והפיכתו למדעי ונטרלי כביכול - דירוג האשראי של האוכלוסייה הישראלית ישקף את אי השוויון החברתי הקיים בחברה הישראלית ויהפוך את מצוקותיו של היחיד לעניין אינדיבידואלי, מוצהר, ולכאורה, אובייקטיבי. המצוקות האישיות, הקבוצתיות והלאומיות יכומתו על ידי הדירוג למונחים "מדעיים" וסטטיסטיים וינציחו את (או ייתנו גושפנקא ל-) השסעים האתניים, הלאומיים, המגדריים והאחרים שאנו מכירים.
כל אלה בולטים במיוחד כאשר מטרת החוק מוגדרת "כצמצום האפליה במתן אשראי וצמצום הפערים הכלכליים". זוהי אחיזת עיניים לא רק בגלל שאין בחוק כדי לצמצם אפליה אלא שהוא יוצר מנגנון תיוג נוסף, מקיף, שרירותי ויעיל כאין כמותו..
תפיסה טוטליטרית של פרטיות מידע וחירות האזרח – באף מדינה בעולם, למעט סין, לא פעלו הרשויות כפי שהן פועלות במדינת ישראל ליצירת מאגר ודירוג לאומיים בהיקף ובמטרות שאפתניות כל כך של שינוי כלכלי וחברתי.
ברוב מדינות העולם הדמוקרטי, ובמיוחד באירופה, פועל המשטר להגבלת העוצמה של סוחרי המידע ותופס את תפקידו כרגולטור וכמגן החברה בכלל, והפרט בפרט. כאן, על פי הצעת החוק, הופכת המדינה לסוכן בשירותם של עסקים פיננסיים (סוחרי מידע וסוחרי אשראי) שמטרתם בראש ובראשונה מסחרית.
ריכוז כוח בלתי מידתי– המאגר המוצע מרכז כוח בלתי מידתי ביחס לתועלת החברתית המובטחת. ההבטחה הגלומה בו לקידום תחרות היא מבחינת "ציפור על העץ" (ירידה שולית בריבית, בעמלות ובקנסות המוטלות על הציבור, הבטחה אם בכלל שלא התממשה במדינות אחרות) בעוד שהחדירה לזכויות הפרט שהוא מגלם היא חסרת תקדים. יאמר ברורות. מי שמבטיח ירידת ריבית בשל יצירת המאגר הפיננסי הזה משלה את הציבור. בארה"ב ובריטניה כבר קיים כיום דירוג אשראי פולשני על ידי הסקטור הפרטי. האם שם הריבית לצרכן נמוכה יותר? אין שום עדות שתתמוך באופן משכנע באמירה כזאת. התוצאות בפועל של הצעד הזה הוא הרחבת היצע האשראי לציבור ויצירת תרבות צרכנית מבוססת-אשראי.
אסימטריות במידע – ההצדקה ליצירת דירוג אשראי על יחידים מבוססת על ההנחה שניתן לקדם תחרות באמצעות שקיפות מידע, בה המחיר משקף ביקוש והיצע לאשראי, אלא שמדובר כאן בשקיפות של הלווה בפני ספקי האשראי, ולא בשקיפות ספקי האשראי. זוהי שקיפותו של החלש בפני החזק. מידע הוא כוח. יותר מידי כוח בידי אחד הצדדים יוצר הזדמנויות לניצול הצד החלש. הצעת החוק מעצימה את סוחרי המידע על ידי כך שהיא נותנת להם שליטה רבה במידע על הלווה, ובכך יוצרת מצב של פערי מידע בין סוחרי האשראי ללווים.
פרטיות והזכות לסרב - לפי ההצעה, נותני האשראי הם שאמורים לספק את המידע לבנק ישראל. אמנם יש ללקוח (בעל הנתונים החיוביים) אפשרות לסרב להכללתו במאגר אך אפשרות זו לא תגן על הלקוח הבודד, שכן הוא צפוי לעמוד בפני לחצים כבדים מצד גופים גדולים לתת את הסכמתו. כמו כן, הלקוח יעמוד בפני לחצי שיווק לפיהם, אם לא יסכים להעביר נתונים, הוא צפוי לקבל אשראי במחיר גבוה מאד. גם אם מישהו לא צריך כרגע אשראי, עצם החשש שבעתיד יצטרך אשראי, מפעיל עליו לחץ להסכים. הלקוח נדרש, לפי ההצעה, למלא טפסים ולפנות במיוחד לבנק ישראל כדי למנוע את הכללתו במאגר – דבר שיסתבר כקשה להשגה עבור חלק מהלקוחות, במיוחד ככל המדובר באוכלוסייה מודרת וענייה.
פרטיות ופריצת מאגרי מידע - הניסיון מלמד על סכנה ממשית לזליגת המידע ולסחר בו. לא ברור אם הגבלת השימוש במידע במאגר רק לצורכי קבלת אשראי ואיסור השימוש בו בשוק התעסוקה ובשוק הדיור כדי להגן על הפרטיות אכן ישיגו את מטרתם. הניסיון בעולם מלמד על התנהלות בעייתית של חברות דירוג האשראי. זכורה ההתנהלות השערורייתית שלהם בהקשר המשבר הפיננסי בארה"ב, בהקשר דירוג החוב של מדינות באירופה ובהקשר היכולות להתריע על חובות עסקיים. החברות שעוסקות במידע אישי נקנסות שוב ושוב על פגיעות בפרטיות, טעויות חוזרות, אי תיקון טעויות ואי שקיפות של מקורות המידע שלהן ודרכי החישוב של הדירוג.
פרטיות ו"אח גדול פיננסי"– יש חשש כבד מפני יצירת "אח גדול" פיננסי שיתייג את התנהגותם הפיננסית של האזרחים ויגביר את "מִשטורם". הניסיון בעולם מלמד שטעויות הנגרמות בתפעול המאגר פוגעות בדירוג האשראי של אזרחים תמימים. היכולת לשקם דירוג אשראי שלילי, אם בצדק ואם בטעות, כפי שהיא מופיעה בהצעת החוק, איננה זמינה באופן מספק.
החוק מאפשר הכללת מקורות נתונים נוספים בעתיד ולכן גם הגברת יכולת המשטור והניצול של גופים כלכליים. חברת החשמל במפורש ובעתיד גם רשויות ציבוריות ופרטיות כמו חברות מים וחברות סלולר. יזמי החוק פעלו וימשיכו ככל הנראה לפעול להרחבת מקורות הנתונים כך שחברות ציבוריות ופרטיות שיש להם כבר מנוף חזק של עיקולים ולעיתים מסורת מושרשת של חיובים חד צדדים ופוגעניים עשויות לקבל מנוף לחץ נוסף על האזרח חסר הישע. לא שילמת דורגת באופן פוגעני.
עידוד תרבות של חובות ואשראי במקום תרבות של חיסכון - פיתוחו של דירוג אשראי (יחד עם הצעדים הנוספים לעידוד תחרות בתחום האשראי) עשוי להוביל להרחבת הניסיונות "לדחוף" אשראי זול ללקוחות ולהגברת תלותם של אזרחים רבים בו, במקום לעודדם לחסוך, שכן תשלומי הריבית החודשיים הקבועים מקשים עליהם להתמודד עם זעזועים כלכליים לא צפויים ומשעבדים אותם לחברות האשראי (בשנים האחרונות תפחו היקפי ההלוואות למשקי בית למעלה מ-100 מיליארד ש"ח). מצב זה אף עלול לאלץ אזרחים רבים להמשיך ולהסתמך על השוק האפור, דבר היוצר בעיות חברתיות קשות.
תחרות קלוקלת ויצירת מונופול מסוג חדש – לפי ההצעה, ללווה שיוצע לו אשראי יקר תוכל להישמר לכאורה אפשרות לבחור במלווה אחר. למעשה, ללווים לא תהיה בחירה של ממש. אם וככל שדירוג האשראי אמין (וכאן ייתכנו בעיות קשות בשל התחרות בין "לשכות האשראי" שעלולה להוביל להטיית דירוגים), אין סיבה לכך שסוחר אשראי אחד ילווה במחיר שונה מאשר סוחר אשראי אחר. במקום מונופול בשוק האשראי עשוי להיווצר מונופול בשוק המידע הפיננסי שמחליש את התחרות, שכן הסיכונים, לכאורה, ידועים ומגולמים בציון האשראי של כל אחד מאתנו. במילים אחרות, דירוג האשראי שכוונתו תחרות ייצר למעשה אמת מידה מונופוליסטית וידועה של הלווים, ויחליש את כוח המיקוח של הלווים הללו.
עניים והשוק האפור - דירוג האשראי לא ימגר את האפליה במתן אשראי. לעומת זאת, יש וודאות גבוהה שהדבר דווקא יוביל להצדקת האפליה במונחים רציונליים, שכן הדירוג השלילי שיקבל בן הקבוצה המודרת ייתפס כעת כמשקף סיכון אובייקטיבי ולא כנובע מהתנאים החברתיים המפלים. אפליה גלויה עלולה להפוך בדרך זו לאפליה שקופה, מה גם שהחוק אינו כולל רגולציה, בטוחות, הסדרים וסנקציות בגין הדרת אשראי.בסיטואציה הישראלית שבה יש אי שיוויון מובנה החופף את החלוקה האתנית, המעמדית, הלאומית והדתית של ישראל ובסיטואציה שבה קבוצות רחבות נמצאות מחוץ למעגל הכלכלי הרשמי החוק הזה מבטיח להן דירוג אשראי נמוך והנצחת אי השיווין.
תהליכים דמוקרטים וסדירים – קשה להבין מה הדחיפות הגדולה שמלווה את הצעת החוק. הצעת החוק המזורזת הזאת מוחקת חוק קיים ומוצלח (חוק נתוני האשראי, 2002), ומביאה חוק מהפכני ואנטי-צרכני בזריזות שקשה להבין את מניעיה. רבות נכתב על נזקי חוק ההסדרים. הצמדתו של חוק נתוני אשראי לחוק ההסדרים, ללא מתן שהות לדיון ציבורי או פרלמנטרי ראוי, היא אחת הביטויים להשחתה זאת. החוק הטכני הזה שמעטים בציבור מבינים את משמעותיו הוא בעל השפעות מהפכניות על החברה הישראלית. ראוי שמי שמעורב בתהליך החקיקה ייבחן בצורה ביקורתית יותר את הנושא, יזמין מידע מאגף המחקר של הכנסת, יתייעץ עם מגוון רחב של מומחים ויבחן ביסודיות את הבעיות שיצרו הסדרים דומים וחלשים הרבה יותר בארה"ב, ובמדינות נוספות בעולם, בעניין זה.
החלשת הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע – החוק המוצע לוקח את כל סמכותיותה של הרשות ומעבירם לבנק ישראל שאינו גוף הגנת פרטיות ושיש לו עבר והווה בעייתיים מבחינת הגנה צרכנית. ראוי לציין שרמו"ט צברה ניסיון רב בנושא ותפקדה כרגולטור אפקטיבי להגנת זכויות הלווים והמדורגים. הניסיון שנצבר ברמו"ט נזנח כרגע ומשותק אל מול העברת האחריות לבנק ישראל.
קונפליקטים מובנים בפעילותו של בנק ישראל. לא ברור מהם הגורמים העניינים שהביאו להסכמת בנק ישראל לקחת את המאגר על עצמו בלא שבדק אלטרנטיבות וללא תהליך בחינה עצמית ראויה. במבנה הקיים מוקמו בבנק ישראל הן הגנת הפרטיות, הן ניהול המאגר והן הרגולציה על המאגר. החוק אינו מבטיח הגנה צרכנית וקידום סולידריות ושוויון חברתיים למרות בקשותינו. לבסוף בנק ישראל הוא גם בעל עניין במידע לצרכים אחרים ובהם צרכי יציבות. האינטרסים השונים שצריך לקדם בנק ישראל מבטחים פתרון בלתי שקוף של אינטרסים חברתיים וכלכליים מנוגדים.
חלק שלישי: סכנת ההפרטה והמסחור בניגוד לאינטרס הציבורי
השליטה במאגר - נכון לעכשיו, הצעת החוק מורה על הקמת המאגר וניהולו על ידי בנק ישראל ובתוכו על ידי אדם שייבחר לשם, ואולם, אין הוראות מספקות בחוק באשר לתפעול המאגר ולהפרדה מבנית ומשפטית בין תפקידי הרגולציה, הניהול, התפעול, המסחור וההגנה הצרכנית והגנת הפרטיות הכרוכות בהם. בישיבת ועדת הכלכלה מתאריך 28/10/15 הודיע בנק ישראל, בבחינת מובן מאליו, כי בכוונתו להוציא את המאגר למכרז בינלאומי כדי למצוא חברה שתקים ותתפעל את המאגר. הקמה ותפעול של המאגר על ידי זכיין פרטי, גם אם תחת ניהולו של בנק ישראל, טומנת בחובה קושי, שכן מדובר באיסוף מידע אישי רגיש שיש חובה למוסרו. יש חשש ממשי שהזכיין ישמור את המידע שייאסף לצרכים עסקיים עתידיים או שיחזיק את המדינה כ"שבויה" ולא יאפשר את החלפתו במכרז בעתיד, בשל היעדר ידע מקצועי בתחום בידי המדינה.
מסחור הנתונים – הנתונים הפיננסים של אזרחי ישראל הופכים לנכס מסחרי שאיליו תהיה גישה רק לסוחרי האשראי. בכך מעצים החוק את הסוחרים על חשבון האזרחים. העצמת הגופים הפיננסים בתנאים של חוסר רגולציה או רגולציה חלשה ובלתי אפקטיבית היא צעד אנטי-צרכני (ראו פרשות עמלות הבנקים, עמלות הפנסיה, דחיפת כרטיסי אשראי והלוואות שבגינן ישנם תביעות ייצוגיות במיליארדי ₪)
מהירות מיותרת ומחוץ לחוק – עוד במהלך הדיונים בכנסת מזדרז בנק ישראל ופרסם בעיתונות קול קורא לאספקת מידע בנוגע להקמת מאגר נתוני אשראי בישראל (תאריך 1.11.2015). רוצה לאמר שבנק ישראל מייתר את הדיונים בוועדת הכלכלה ואת תהליכי החקיקה ורואה בהם הליך אוטומאטי ושולי בדרך להשגת התוצאה הרצויה מבחינתו.
לשכות האשראי, הרובד המסחרי בין המאגר לבין נותני האשראי - לפי ההצעה, בנק ישראל יעביר את המידע ל"לשכות אשראי" (שהן למעשה סוחרי מידע פיננסי) אשר תאסופנה ותעברנה מידע לנותני אשראי. לשכות אלה מיועדות להיות חברות מסחריות (פרק ד' בהצעת החוק) אשר אמנם יצטרכו לבקש ולקבל רישיון, אך כמובן מאליו יפעלו מתוך מניעים מסחריים. הניסיון בעולם מלמד שפעילות "לשכות האשראי" יוצרת בעיות צרכניות גדולות ומגוונות. החברות הללו נמצאות בראש סדר העדיפויות של הרגולטור הפיננסי החדש שהוקם בארה"ב ביוזמת הסנטורית אליזבט וורן (Consumer Financial Protection Bureau).
רגולציה צרכנית בתחום הפיננסי – חוק נתוני אשראי מפריט וממסחר את המידע הפיננסי על אזרחי ישראל ללא בניית רגולטור צרכני מתאים בתחום הפיננסי. ידועה בעניין זה החולשה של הרגולציה הצרכנית בכלל בישראל אבל כאן לא רק שאין העצמת הרגולציה במקביל להעצמת המסחור וההפרטה של המידע הפיננסי אלא שיש החלשה של הרגולטור הקיים (רמו"ט) והעברת סמכויות לבנק ישראל בלי יצירת מבנה רגולטורי שיבטיח רגולציה צרכנית בעניין זה. למה דומה הדבר? להכנסת טכנולוגיה מסוכנת לשימוש בלי שיוסדר השימוש בה. מה שנעשה בוועדה בעניין זה אינו דיו.
חלק רביעי: צדק פיננסי ונידות פיננסית
רוב האוכלוסיה בישראל נשחק על ידי ריבית אפסית על חיסכון, עמלות גבוהות, מחיר אשראי גבוה, אי שקיפות של הליכי קבלת החלטות, אפליה מכוונת ולא מכוונת ודחיפת אשראי ללא צורך. כל אלה מהווים רכיב גדל והולך בהוצאות משק הבית הישראלי וביוקר המחיה כאן. הצעת חוק נתוני אשראי מטפלת בחלק מהנושא (אשראי) בדרך הבלתי נכונה ויוצרת פיל לבן בבנק ישראל, פיל הפוגע בפרטיות האזרח ומעצים את אי-השוויון.
החתירה לצדק חברתי בתחום הפיננסי, דהיינו, הסדרי חיסכון, אשראי ועמלות הגונים, הוגנים, בלתי פוגעניים ובלתי מפלים, צריכה לעמוד במרכז העניין של הרגולטורים והפוליטיקאים הישראלים. היא איננה. ישראל מתרחקת מצדק חברתי-פיננסי ויוצרת, כמו בארה"ב, חברה אוכלת יושביה. צעדי האוצר בשוק האשראי עד כה אינם מבטיחים טובות. דומה שתפיסה כלכלית צרה מכתיבה את צעדיו. העמדות של ממשלת נתניהו מזכירות את הימים החשוכים לפני המחאה החברתית. כך למשל המאגר הפיננסי ומערכת הדירוג-ענישה שמקדם חוק נתוני אשראי. חוק זה תחת הכסות של קידום התחרות מקדם מערכת לאומית של נתונים פיננסיים על כולנו. מערכת הפוגעת בפרטיות, מדרגת ומיתגת ומסייעת להרחבה בלתי מידתית של שוק האשראי. צדק חברתי בשוק הפיננסי יכול להיות מקודם על ידי מבנים היררכיים ומלמעלה כדוגמת ההיגיון המנחה את חוק נתוני אשראי או על ידי אמצעים רכים וטכנולוגיים המבנים ומקדמים "רגולטור רך" וחדשנות טכנולוגית. אנחנו מציעים נידות פיננסית של חשבונות בנק ואמצעי תשלום אחרים כאמצעי לקידום צדק חברתי בשוק הפיננסי. נידות פיננסית (financial mobility & portability) היא היכולת של צרכן להעביר את מספר החשבון שלו (בנק, כרטיס אשראי ובנק), מספרי קופות גמל וחסכון, פוליסות ביטוח והמידע והיתרות הכרוכים בהם בין ספקים פיננסיים ללא מכשולים מיותרים. הכוונה היא שנידות פיננסית, בדומה לנידות מספרי טלפון, תקדם תחרות שתעצים את האזרח ותקדם בצורה משמעותית את השוק הפיננסי ואת היכולת הטכנולוגית של חברות הייטק ישראליות.
לכל חשבון בנק בישראל מספר ייחודי המורכב מציין הבנק, מציין הסניף ומציין מספר החשבון. צרוף המציינים הללו יוצר מספר מיוחד המאגד אחריו מידע דיגיטלי רחב וחשוב שכיום מעוגן מושגית כשייך למקום פיסי ולנותן אשראי מסוים. מה שנכון לגבי מספר חשבון הבנק נכון גם לכרטיס הכספומט, למספר כרטיס האשראי ולכל טכנולוגית תשלום אחרת שעוברת דיגיטליזציה וסטנדרטיזציה. בהסדר החדש שאנחנו מציעים מספר חשבון הבנק, מספר חשבון האשראי, והמספר המציין של חשבון פיננסי אחר יהיה שייך לאזרח. תנועה בתוך הבנק בין סניפים ותנועה בין בנקים תתאפשר תוך כדי שמירת הזהות הפיננסית של הלקוח/אזרח. תפקיד הרגולטור בעניין זה יהיה לעצב סטנדרט של מספרים מציינים והוראות מעבר מחיבות כדי להקל על הניידות. מערכת סליקה מרכזית או סטנדרט מבוזר של מידע ישמש כגוף המתאם של נידות זאת. בהסדר כזה אין צורך לשנות הוראות קבע, לרכוש פנקס צ'קים חדש או להוסיף כרטיס אשראי חדש לארנק. מערכות התשתית הדיגיטליות של הבנקים ומערכת הסליקה הבין-בנקאית תדע לשייך את המספר לאדם ללא קשר למקום הפיסי של הסניף או למוסד האשראי שבו הונפק המספר המציין במקור.
בנקים, מנהלי קופות גמל ופנסיה ונותני אשראי יתנגדו כמובן להסדר זה כפי שהתנגדו לתעודת הזהות הבנקאית שעוקרה מתפקידיה החיוניים בקידום תחרות. שמרנות רגולטורית עשויה להציב מכשולים הן בגלל שמדובר בגישה כוללנית לשוק הפיננסי שחוצה גבולות רגולטוריים והן בגלל שהיחסים בין הרגולטורים שלנו לשוק הפיננסי הם חמים. חמים מידי. ההתנגדות תבוא גם מבנק ישראל שחייב עצמו באופן מוזר להוצאות כספיות של מאות מיליוני ₪ לבניית מאגר פיננסי על גבו של הציבור ולמען תעשיית האשראי. אבל היתרונות הם ברורים. הלקוח הוא בעל המידע, הלקוח יכול להתנייד. הלקוח זוכה בחופש והופך לבעל הבית. מערך הנידות מבטיח אפשרות למתן עסקות חיסכון, עמלות ואשראי כוללניות המטיבות עם הלקוח. חירות אזרחית במקום תלות אזרחית. ביצור הפרטיות והעצמה צרכנית במקום תלות מוגזמת של הצרכן והאזרח במוסדות פיננסיים שתועלתם קטנה והולכת ככל שעלות הדיגטליזציה של העולם הפיננסי יורדת והולכת. החלופה שלנו מבוססת על נידות והעצמת הלקוח. היא הוכיחה עצמה כבר בעולם הטלקומוניקציה. להערכתנו החלופה הזאת תהיה בעשור הקרוב דרך המלך לקידום תחרות בשוק הבנקאות בעולם.
עיקרון הנידות הפיננסית שאנו מציעים נכון גם לגבי דירוג האשראי. ניתוח סיכוני האשראי והדירוג נעשה כיום ללא פיקוח על ידי הבנקים. אנו מציעים פעילות רגולטורית שתבטיח שהשימוש בדירוג על ידי הבנקים ונותני האשראי ועל ידי כל מדרג תעשה בצורה שקופה ושהקריטריונים, המשקלות והפרמטרים של הדירוג יועברו ללקוח. הלקוח יוכל לבחון דירוגים שונים ולהשתמש בהם כדי למקסם את כוח המיקוח שלו אל מול מלווים, מנהלי השקעות וגובי עמלות שונים.