חומר רקע
חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955*
הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – איסור פרסום שם חייל שמתקיימים חקירה או תחקיר בעניינו), התשע"ו-2015 – נוסח משולב לפי נוסח תכלת שעבר קריאה טרומית ביום 16/12/2015 – סעיפים נבחרים בלבד
מיום 21.1.1982
תיקון מס' 14
ס"ח תשמ"ב מס' 1038 מיום 21.1.1982 עמ' 25 (ה"ח 1489)
323. הוראות סימן זה יחולו גם לגבי חקירה מוקדמת ולגבי חקירת סיבות מוות בפני שופט-חוקר, כאילו בכל מקום שנאמר "בית דין צבאי" היה כתוב "שופט-חוקר".
מיום 1.3.1982
תיקון מס' 15
ס"ח תשמ"ב מס' 1042 מיום 1.3.1982 עמ' 40 (ה"ח 1562)
החלפת סעיף 323
הנוסח הקודם:
סניגוריה בפני שופט-חוקר
323. הוראות סימן זה יחולו גם לגבי חקירה מוקדמת ולגבי חקירת סיבות מוות בפני שופט-חוקר, כאילו בכל מקום שנאמר "בית דין צבאי" היה כתוב "שופט-חוקר".
סימן ג' – פומביות המשפט
324. (א) בית דין צבאי ידון בפומבי; לענין זה, "בית דין צבאי" או "בית דין" - לרבות נשיא בית הדין הצבאי, משנהו או סגנו.
(ב) (בוטל).
(ג) בית הדין רשאי לדון בענין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך בשל אחת מאלה:
(1) שמירה על בטחון המדינה;
(2) מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה;
(3) הגנה על המוסר;
(4) הגנה על ענינו של קטין או חסר ישע כהגדרתו בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז-1977;
(5) הגנה על ענינו של מתלונן או של נאשם בעבירת מין או בעבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998;
(6) הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל;
(7) מניעת פגיעה במשמעת הצבא, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ד) דיון לצורך החלטה לפי סעיף קטן (ג), רשאי בית הדין לקיים בדלתיים סגורות.
(ה) החליט בית הדין על עריכת דיון בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם, או לסוגי בני אדם, להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
מיום 4.2.1993
תיקון מס' 23
ס"ח תשנ"ג מס' 1411 מיום 4.2.1993 עמ' 51 (ה"ח 2049, ה"ח 2076, ה"ח 2119, ה"ח 2143)
החלפת סעיף 324
הנוסח הקודם:
324. משפט לפני בית דין צבאי ייערך בדלתיים פתוחות, אלא אם כן החליטה הרשות המזמנת על עריכתו בדלתיים סגורות, משום שהדבר דרוש, לדעתה, לשם מניעת פגיעה בבטחון המדינה.
מיום 3.11.2003
תיקון מס' 42
ס"ח תשס"ד מס' 1908 מיום 3.11.2003 עמ' 10 (ה"ח 35)
(ב) הרשות המזמנת רשאית להחליט על עריכת משפט, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם לדעתה הדבר דרוש לשם מניעת פגיעה בבטחון המדינה; ואולם, רשאי בית דין צבאי, לבקשת בעל דין, ולאחר שמיעת יתר בעלי הדין, לקבוע כי הדיון, כולו או מקצתו, יהיה בפומבי, או להרשות לאדם או לסוגי בני אדם, להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
(ג) בית הדין רשאי לדון בענין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך בשל אחת מאלה:
(1) שמירה על בטחון המדינה;
(2) מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה;
(3) הגנה על המוסר;
(4) הגנה על ענינו של קטין או חסר ישע כהגדרתו בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז-1977;
(5) הגנה על ענינו של מתלונן או של נאשם בעבירו מין או בעבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998;
(ד) דיון לצורך החלטה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ג) לפי סעיף קטן (ג), רשאי בית הדין לקיים בדלתיים סגורות.
(ה) החליטו בית הדין או הרשות המזמנת החליט בית הדין על עריכת דיון בדלתיים סגורות, רשאים הם רשאי הוא להרשות לאדם, או לסוגי בני אדם, להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
325. (א) לא יפרסם אדם דבר על דיון המתנהל בבית דין צבאי בדלתיים סגורות אלא ברשות בית הדין, ולא יוצא מבית הדין פרוטוקול של דיון, הכרעת דין או גזר דין, לרבות עותקים מהם ומכל דיון הנערך בדלתיים סגורות לפי סעיף 324 (להלן - פרוטוקול), אלא ברשות מאת בית הדין.
(ב) תם הדיון שהוחלט על עריכתו בדלתיים סגורות, לא יפרסם אדם דבר על הדיון ולא יוציא פרוטוקול מבית הדין אלא ברשות נשיא בית הדין הצבאי לערעורים.
(ג) לא יצלם אדם ולא יקליט באולם בית הדין, לא יפרסם תצלום ולא ישמיע הקלטה מאולם בית הדין אלא ברשות בית הדין.
(ד) לא יפרסם אדם, בלי רשות בית הדין, את שמו, תמונתו ומענו של קטין שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים או פרטים אחרים העשויים להביא לזיהויו, אם הקטין הוא נאשם, עד, מתלונן או ניזוק בדיון על עבירת מין.
(ה) בית הדין רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית הדין, אם ראה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של נאשם, של עד או של אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם.
(ה1) (1) לא יפרסם אדם את שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום עד תום 48 שעות מהמועד שבו התייצב החשוד לחקירה או שהיה עליו להתייצב לחקירה או עד סיומו של הדיון הראשון שהתקיים לפני שופט בעניינו, לפי המוקדם מביניהם; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות;
(2) על אף הוראות פסקה (1), לא יחול איסור פרסום שמו של חשוד בכל אחד מהמקרים המפורטים להלן:
(א) בית הדין הצבאי התיר את פרסום שמו של החשוד בשל העניין הציבורי שבפרסום, ובלבד שניתנה לחשוד הזדמנות להשמיע את טענותיו בעניין;
(ב) המשטרה הצבאית פרסמה או ביקשה לפרסם את שם החשוד, לאחר שקצין משטרה צבאית בדרגת סגן אלוף ומעלה אישר כי בנסיבות העניין, מטעמים מיוחדים שנרשמו, התקיימו שני אלה:
(1) הפרסום נדרש לצורך איתור חשוד או עד, תפיסת עבריין נמלט, אזהרת הציבור מפני אדם העלול לסכנו או לצורך חיוני אחר;
(2) עיכוב הפרסום שייגרם מהצורך בקבלת אישור בית הדין הצבאי לפי פסקת משנה (א), עלול לסכל את מטרת הפרסום האמורה בפסקת משנה (1);
(ג) החשוד ביקש לפרסם את שמו או הסכים לפרסום שמו, ובלבד שהבקשה או ההסכמה ניתנו בידי החשוד עצמו או על ידי בא כוחו, בכתב.
(ו) בית הדין רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה על פי הדין; אסר בית הדין כאמור, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית הדין אחרת.
(ו1) (1) בית הדין רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית הדין סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום; הורה בית הדין על איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית הדין אחרת;
(2) המשטרה הצבאית תיידע חשוד שהוא עצור ואינו מיוצג בדבר זכותו לבקש מבית הדין הצבאי לאסור את פרסום שמו לפי הוראות סעיף זה וכן תאפשר לו להגיש בקשה לאיסור פרסום שמו באמצעותה, לפי הטופס שבתוספת הרביעית לחוק בתי המשפט, בשינויים המחויבים, ותיידע את החשוד בדבר אפשרות זו לא יאוחר מ-24 שעות מעת מעצרו או לפני שהובא לפני שופט – המוקדם מביניהם; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות.
(ו2) לענין סעיף זה –
"חשוד" – מי שנפתחה נגדו חקירה פלילית;
"שם של חשוד" – לרבות פרסום כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות את החשוד.
(ו3) (1) לא יפורסם שמו של חשוד בביצוע עבירה שנעשתה אגב פעילות מבצעית עד להגשת כתב אישום בעניינו, ולא יפורסם שמו של נאשם בעבירה כאמור עד למתן פסק דין חלוט בעניינו.
(2) הוראות סעיף קטן (ה1)(2) יחולו, בשינויים המחויבים, על הוראות סעיף קטן זה, ואולם הוראות סעיף קטן (ה1)(2)(ב) יחולו לעניין חשוד בלבד.
(ז) העובר על הוראה מהוראות סעיף זה, דינו - מאסר ששה חדשים.
מיום 4.2.1993
תיקון מס' 23
ס"ח תשנ"ג מס' 1411 מיום 4.2.1993 עמ' 52 (ה"ח 2049, ה"ח 2076, ה"ח 2119, ה"ח 2143)
החלפת סעיף 325
הנוסח הקודם:
החלטת בית הדין על משפט בדלתיים סגורות
325. (א) בית דין רשאי להחליט, בכל שלב של הדיון, מנימוקים שיירשמו בהחלטתו, על עריכת המשפט, כולו או חלק ממנו, בדלתיים סגורות, אם הדבר דרוש, לדעתו, לשם מניעת פגיעה בבטחון המדינה, במוסר הציבורי או במשמעת הצבא.
(ב) החליט בית הדין על עריכת המשפט בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם, או לסוגי בני אדם, להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.
מיום 25.3.2002
תיקון מס' 41
ס"ח תשס"ג מס' 1883 מיום 29.12.2002 עמ' 202 (ה"ח 2969, ה"ח 2976)
(ה) בית הדין רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית הדין, אם ראה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של נאשם, של עד או של אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם.
(ו) בית הדין רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או כל פרט אחר שיש בו כדי לזהותו או פרט אחר מפרטי החקירה, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה על פי הדין.
(ו1) בית הדין רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית הדין סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום.
(ו2) לענין סעיף זה –
"חשוד" – מי שנפתחה נגדו חקירה פלילית;
"שם של חשוד" – לרבות פרסום כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות את החשוד.
מיום 3.11.2003
תיקון מס' 42
ס"ח תשס"ד מס' 1908 מיום 3.11.2003 עמ' 10 (ה"ח 35)
(א) לא יפרסם אדם דבר על דיון המתנהל בבית דין צבאי בדלתיים סגורות אלא ברשות בית הדין, ולא יוצא מבית הדין פרוטוקול של דיון, הכרעת דין או גזר דין, לרבות עותקים מהם ומכל דיון הנערך בדלתיים סגורות לפי סעיף 324 (להלן – פרוטוקול), אלא ברשות מאת הרשות המזמנת או מאת בית הדין, לפי הענין בית הדין.
מיום 18.1.2012
תיקון מס' 65
ס"ח תשע"ב מס' 2332 מיום 18.1.2012 עמ' 128 (ה"ח 521)
(ה1) (1) לא יפרסם אדם את שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום עד תום 48 שעות מהמועד שבו התייצב החשוד לחקירה או שהיה עליו להתייצב לחקירה או עד סיומו של הדיון הראשון שהתקיים לפני שופט בעניינו, לפי המוקדם מביניהם; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות;
(2) על אף הוראות פסקה (1), לא יחול איסור פרסום שמו של חשוד בכל אחד מהמקרים המפורטים להלן:
(א) בית הדין הצבאי התיר את פרסום שמו של החשוד בשל העניין הציבורי שבפרסום, ובלבד שניתנה לחשוד הזדמנות להשמיע את טענותיו בעניין;
(ב) המשטרה הצבאית פרסמה או ביקשה לפרסם את שם החשוד, לאחר שקצין משטרה צבאית בדרגת סגן אלוף ומעלה אישר כי בנסיבות העניין, מטעמים מיוחדים שנרשמו, התקיימו שני אלה:
(1) הפרסום נדרש לצורך איתור חשוד או עד, תפיסת עבריין נמלט, אזהרת הציבור מפני אדם העלול לסכנו או לצורך חיוני אחר;
(2) עיכוב הפרסום שייגרם מהצורך בקבלת אישור בית הדין הצבאי לפי פסקת משנה (א), עלול לסכל את מטרת הפרסום האמורה בפסקת משנה (1);
(ג) החשוד ביקש לפרסם את שמו או הסכים לפרסום שמו, ובלבד שהבקשה או ההסכמה ניתנו בידי החשוד עצמו או על ידי בא כוחו, בכתב.
(ו) בית הדין רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה על פי הדין; אסר בית הדין כאמור, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית הדין אחרת.
(ו1) (1) בית הדין רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית הדין סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום; הורה בית הדין על איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יפקע האיסור עם הגשת כתב האישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית הדין אחרת;
(2) המשטרה הצבאית תיידע חשוד שהוא עצור ואינו מיוצג בדבר זכותו לבקש מבית הדין הצבאי לאסור את פרסום שמו לפי הוראות סעיף זה וכן תאפשר לו להגיש בקשה לאיסור פרסום שמו באמצעותה, לפי הטופס שבתוספת הרביעית לחוק בתי המשפט, בשינויים המחויבים, ותיידע את החשוד בדבר אפשרות זו לא יאוחר מ-24 שעות מעת מעצרו או לפני שהובא לפני שופט – המוקדם מביניהם; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות.
325א. בקשה לאסור פרסום שם חשוד לפי סעיף 325(ו) או (ו1) או להתיר פרסום שם חשוד לפי סעיף 325(ה1)(2)(א) (בסימן זה – בקשה בעניין פרסום שם חשוד), תידון לפני דן יחיד.
מיום 18.1.2012
תיקון מס' 65
ס"ח תשע"ב מס' 2332 מיום 18.1.2012 עמ' 129 (ה"ח 521)
הוספת סעיף 325א
325ב. (א) משיבים בבקשות בעניין פרסום שם חשוד המפורטות בפסקאות שלהן, יהיו כמפורט לצדן:
(1) בבקשה להתיר פרסום שם חשוד לפי סעיף 325(ה1)(2)(א) – החשוד;
(2) בבקשה לביטול איסור פרסום שם חשוד לפי סעיף 325ג – החשוד וכל גורם אחר שהיה צד לדיון בבקשה לאסור את פרסום שמו של החשוד לפי סעיף 325(ו) או (ו1).
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי למנוע את צירופם של משיבים או מבקשים נוספים בבקשות המפורטות באותו סעיף קטן.
מיום 18.1.2012
תיקון מס' 65
ס"ח תשע"ב מס' 2332 מיום 18.1.2012 עמ' 129 (ה"ח 521)
הוספת סעיף 325ב
325ג. (א) ציווה בית הדין הצבאי על איסור פרסום לפי סעיף 325(ה), (ו) או (ו1), רשאי מי שמעוניין בביטול האיסור להגיש לבית הדין הצבאי שנתן את הצו בקשה לביטולו; בקשת הביטול תידון לפני דן יחיד.
(ב) היה מבקש הביטול כאמור בסעיף קטן (א) צד לבקשה לאיסור הפרסום, עליו להראות נסיבות חדשות המצדיקות את בקשת הביטול; לעניין זה, "נסיבות חדשות" – לרבות הזמן שחלף ממועד מתן צו איסור הפרסום.
מיום 18.1.2012
תיקון מס' 65
ס"ח תשע"ב מס' 2332 מיום 18.1.2012 עמ' 129 (ה"ח 521)
הוספת סעיף 325ג
325ד. (א) ההחלטות המפורטות להלן, ניתנו לערעור בתוך שבעה ימים, ובית הדין הצבאי לערעורים ידון בערעור בדן יחיד:
(1) איסור פרסום לפי סעיף 325(ה), (ו) או (ו1);
(2) התרת פרסום לפי סעיף 325(א), (ג), (ד) או (ה1)(2)(א) או התרת צילום לפי סעיף 325(ג) רישה;
(3) ביטול איסור פרסום לפי סעיף 325ג.
(ב) בית דין צבאי שנתן החלטה כאמור בפסקאות (1) עד (3) שבסעיף קטן (א) או בית הדין הצבאי לערעורים שדן בערעור על החלטות כאמור באותן פסקאות, רשאי להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה שעליה מערער אדם או מבקש לערער, לפרק זמן שיקבע ובתנאים שייראו לו.
מיום 18.1.2012
תיקון מס' 65
ס"ח תשע"ב מס' 2332 מיום 18.1.2012 עמ' 129 (ה"ח 521)
הוספת סעיף 325ד
326. לשם שמירה על סודיותן של ידיעות הקשורות בבטחון המדינה, רשאי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים להורות, דרך כלל או למקרה מסויים, כי לא יפורסם ולא יוצא מבית דין צבאי פרוטוקול של דיון, הכרעת דין או גזר דין, לרבות עותקים מהם, אף אם הדיון נערך כולו או מקצתו בפומבי. הוראה לפי סעיף זה לא תחול על בעלי הדין ועל סניגורו של נאשם בכל הליך משפטי הנוגע לאותו דיון; העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר ששה חודשים.
מיום 6.1.1977
תיקון מס' 9
ס"ח תשל"ז מס' 837 מיום 6.1.1977 עמ' 45 (ה"ח 1241)
החלפת סעיף קטן 326(א)
הנוסח הקודם:
(א) הפרקליט הצבאי הראשי רשאי, לשם שמירה על סודיותן של ידיעות הקשורות בבטחון המדינה, להורות, בדרך כלל או למקרה מסויים, כי לא יוצא מבית דין צבאי העתק מן הפרוטוקול של דיון או פסק דין, למעט גזר דין, אלא בהשמטת חלקים או מלים.
מיום 4.2.1993
תיקון מס' 23
ס"ח תשנ"ג מס' 1411 מיום 4.2.1993 עמ' 52 (ה"ח 2049, ה"ח 2076, ה"ח 2119, ה"ח 2143)
החלפת סעיף 326
הנוסח הקודם:
פרוטוקול הדיונים
326. (א) הפרקליט הצבאי הראשי רשאי, לשם שמירה על סודיותן של ידיעות הקשורות בבטחון המדינה, להורות, בדרך כלל או למקרה מסויים, כי לא יוצא מבית דין צבאי העתק מן הפרוטוקול של דיון או העתק מפסק דין, לרבות גזר דין, כולם או מקצתם; הוראה כאמור לא תחול על בעלי הדין ועל סניגורו של נאשם לענין הגשת ערעור.
(ב) אין לפסול העתק פסק דין כראיה בכל ענין משפטי רק מחמת שהושמטו ממנו חלקים או מלים כאמור בסעיף קטן (א).
מיום 4.2.1993
תיקון מס' 23
ס"ח תשנ"ג מס' 1411 מיום 4.2.1993 עמ' 53 (ה"ח 2049, ה"ח 2076, ה"ח 2119, ה"ח 2143)
הוספת סעיף 326א
326ב. (א) לא יפרסם אדם דבר על ענין התלוי ועומד בבית דין צבאי, במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, וראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע, והכל אם יש בפרסום כדי להשפיע כאמור.
(ב) יראו ענין כתלוי ועומד בבית הדין משעה שהוגשה לבית הדין באותו ענין בקשה למתן צו מעצר או להארכת מעצר או משעה שהוגש לו כתב אישום לפי המוקדם, עד שהחליט פרקליט צבאי שלא להורות על הגשת כתב אישום, ואם הוגש כתב אישום - עד סיום ההליכים.
(ג) איסור הפרסום אינו חל על פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של בית דין.
(ד) העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר שנה אחת.
מיום 4.2.1993
תיקון מס' 23
ס"ח תשנ"ג מס' 1411 מיום 4.2.1993 עמ' 53 (ה"ח 2049, ה"ח 2076, ה"ח 2119, ה"ח 2143)
הוספת סעיף 326ב
מיום 25.3.2002
תיקון מס' 37
ס"ח תשס"ב מס' 1839 מיום 25.3.2002 עמ' 244 (ה"ח 3010)
החלפת סעיף קטן 236ב(א)
הנוסח הקודם:
(א) לא יפרסם אדם דבר על ענין התלוי ועומד בבית דין צבאי אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו.
מיום 25.3.2002
ת"ט תשס"ב-2002
ס"ח תשס"ב מס' 1847 מיום 6.6.2002 עמ' 417
מיום 31.10.1975
תיקון מס' 8
ס"ח תשל"ה מס' 776 מיום 31.7.1975 עמ' 201 (ה"ח 1161)
הוספת סעיף 412ו
מיום 25.6.1986
תיקון מס' 17
ס"ח תשמ"ו מס' 1183 מיום 25.6.1986 עמ' 178 (ה"ח 1756)
הוספת סעיף 440ט
מיום 3.11.2003
תיקון מס' 42
ס"ח תשס"ד מס' 1908 מיום 3.11.2003 עמ' 11 (ה"ח 35)
החלפת כותרת פרק שישי
הנוסח הקודם:
פרק ששי: אישור גזר דין
441. (א) לענין חוק זה, פסק דין חלוט הוא פסק דין שעברה עליו התקופה להגשת ערעור ולא הוגש ערעור, ואם הוגש הערעור - פסק הדין שניתן בערעור. זכות הערעור לפי סעיף 350 אינה מונעת את חילוטו של פסק דין.
(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א) יהא פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים חלוט –
(1) בתום התקופה להגשת בקשת רשות לערער - אם לא הוגשה בקשה כזו;
(2) הוגשה בקשת רשות לערער ונדחתה - ביום שבו נדחתה;
(3) ניתנה רשות לערער - בתום התקופה להגשת ערעור אם הערעור לא הוגש.
(א2) כל עוד פסק הדין של בית הדין הצבאי לערעורים אינו חלוט, רשאי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים להורות על דחיית ביצוע גזר הדין.
(ב) (בוטל).
(ג) (בוטל).
מיום 25.6.1986
תיקון מס' 17
ס"ח תשמ"ו מס' 1183 מיום 25.6.1986 עמ' 178 (ה"ח 1756)
(א) לענין חוק זה, פסק דין חלוט הוא פסק דין שעברה עליו התקופה להגשת ערעור ולא הוגש ערעור, ואם הוגש הערעור – פסק הדין שניתן בערעור. זכות הערעור לפי סעיף 350 אינה מונעת את חילוטו של פסק דין.
(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א) יהא פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים חלוט –
(1) בתום התקופה להגשת בקשת רשות לערער – אם לא הוגשה בקשה כזו;
(2) הוגשה בקשת רשות לערער ונדחתה – ביום שבו נדחתה;
(3) ניתנה רשות לערער – בתום התקופה להגשת ערעור אם הערעור לא הוגש.
(א2) כל עוד פסק הדין של בית הדין הצבאי לערעורים אינו חלוט, רשאי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים להורות על דחיית ביצוע גזר הדין.
(ב) כל גזר דין של פסק דין חלוט של בית דין צבאי – יובא בפני הרשות המאשרת. הוראה זו לא תחול על גזר דין של פסק דין של בית המשפט העליון בערעור לפי סעיף 440ט.
מיום 3.11.2003
תיקון מס' 42
ס"ח תשס"ד מס' 1908 מיום 3.11.2003 עמ' 11 (ה"ח 35)
אישור גזר דין פסק דין חלוט
(א) לענין חוק זה, פסק דין חלוט הוא פסק דין שעברה עליו התקופה להגשת ערעור ולא הוגש ערעור, ואם הוגש הערעור – פסק הדין שניתן בערעור. זכות הערעור לפי סעיף 350 אינה מונעת את חילוטו של פסק דין.
(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א) יהא פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים חלוט –
(1) בתום התקופה להגשת בקשת רשות לערער – אם לא הוגשה בקשה כזו;
(2) הוגשה בקשת רשות לערער ונדחתה – ביום שבו נדחתה;
(3) ניתנה רשות לערער – בתום התקופה להגשת ערעור אם הערעור לא הוגש.
(א2) כל עוד פסק הדין של בית הדין הצבאי לערעורים אינו חלוט, רשאי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים להורות על דחיית ביצוע גזר הדין.
(ב) כל גזר דין של פסק דין חלוט של בית דין צבאי – יובא בפני הרשות המאשרת. הוראה זו לא תחול על גזר דין של פסק דין של בית המשפט העליון בערעור לפי סעיף 440ט.
(ג) הרשות המאשרת היא –
(1) לגבי כל גזר דין המטיל עונש מוות – שר הבטחון;
(2) לגבי גזר דין של בית הדין הצבאי לערעורים ושל בית דין צבאי מיוחד, שאינו מטיל עונש מוות – הרמטכ"ל;
(3) לגבי גזר דין של בית דין צבאי ימי ובית דין שדה – ראש המחוז השיפוטי שלפיקודו נתון מי שהרכיב את בית הדין;
(4) לגבי כל גזר דין אחר – ראש המחוז השיפוטי של אותו בית דין.
מיום 31.10.1975
תיקון מס' 8
ס"ח תשל"ה מס' 776 מיום 31.7.1975 עמ' 202 (ה"ח 1161)
הוספת סעיף 444א
מיום 3.11.2003
תיקון מס' 42
ס"ח תשס"ד מס' 1908 מיום 3.11.2003 עמ' 12 (ה"ח 35)
ביטול סעיף 444א
הנוסח הקודם:
גזר דין צבאי לתעבורה
444א. (א) פרק זה, למעט סעיף 441(א), לא יחול על גזר דין של בית דין צבאי לתעבורה ועל גזר דין שניתן בערעור על פסק דין של בית דין צבאי לתעבורה.
(ב) הרמטכ"ל, לגבי גזר דין שניתן בערעור על פסק דין של בית דין צבאי לתעבורה, וראש המחוז השיפוטי, לגבי גזר דין של בית דין צבאי לתעבורה שבמחוזו, רשאים, תוך שלושים יום מהיום שבו פסק הדין נעשה חלוט -
(1) להקל בעונש, אף אם העונש, כולו או מקצתו, הוטל על תנאי;
(2) לבטל חיוב בפיצויים או להקטין את שיעורם;
(3) להחליף עונש מאסר או מחבוש, כולו או חלקו, בעונש על תנאי;
(4) להחליף את העונש של פסילהמקבל או מהחזיק רשיון נהיגה – כולו או חלק ממנו – בעונש של פסילה על תנאי.
537. שר הבטחון, וכן הרמטכ"ל, רשאי למנות ועדת חקירה לשם חקירת כל ענין הנוגע לצבא, והיא מוסמכת להזמין עדים ולגבות עדויות בשבועה או ללא שבועה. ועדת-חקירה יכול שתהיה מורכבת מקצין אחד.
מיום 31.10.1964
תיקון מס' 3
ס"ח תשכ"ד מס' 432 מיום 31.7.1964 עמ' 163 (ה"ח 537)
537. שר הבטחון, וכן הרמטכ"ל, רשאי למנות ועדת חקירה לשם חקירת כל ענין הנוגע לצבא, והיא מוסמכת להזמין עדים ולגבות עדויות בשבועה או ללא שבועה. ועדת-חקירה יכול שתהיה מורכבת מקצין אחד.
538. (א) שום דבר שהושמע במהלך חקירתה של ועדת חקירה, בין מפי עד ובין באופן אחר, ושום דין וחשבון של ועדת חקירה, לא יתקבל כראיה במשפט, אלא אם הועמד הנידון לדין על עדות שקר שמסר לאותה ועדת חקירה.
(ב) בסעיף זה, "משפט" - הליך המתקיים בפני בית משפט או בפני בית דין.
מיום 14.11.1997
תיקון מס' 33
ס"ח תשנ"ח מס' 1637 מיום 14.11.1997 עמ' 6 (ה"ח 2597, ה"ח 2625)
538. (א) שום דבר שהושמע במהלך חקירתה של ועדת חקירה, בין מפי עד ובין באופן אחר, ושום דין וחשבון של ועדת חקירה, לא יתקבל כראיה במשפט, אלא אם הועמד הנידון לדין על עדות שקר שמסר לאותה ועדת חקירה.
(ב) בסעיף זה, "משפט" – הליך המתקיים בפני בית משפט או בפני בית דין.
539. נתמנתה ועדת חקירה לשם חקירת ענין הנוגע לשמו הטוב של חייל או נתקלה בענין כזה תוך עבודתה, תינתן לאותו חייל הזדמנות להיות נוכח בשעת החקירה לחקור עדים ולהשמיע דברו.
539א. (א) בסעיף זה –
"תחקיר" - בירור שנערך בצבא, בהתאם לפקודות הצבא, בנוגע לאירוע שהתרחש במהלך אימון או פעילות מבצעית, או בקשר אליהם;
"גוף חוקר" - קצין בודק, משטרה צבאית חוקרת או שופט חוקר;
"גוף ציבורי" - משרדי הממשלה, או גוף אחר ששר הבטחון קבעו בצו;
"משפט" - כהגדרתו בסעיף 538(ב);
"קצין בודק" - קצין בודק כמשמעותו בסעיף 252(א)(2) ו-(3).
(ב) על אף האמור בכל דין, יחולו לענין תחקיר הוראות אלה:
(1) הדברים שהושמעו בתחקיר, פרוטוקול התחקיר, כל חומר אחר שהוכן במהלכו, וכן הסיכומים, הממצאים והמסקנות (להלן – חומר התחקיר), לא יתקבלו כראיה במשפט, למעט במשפט בשל מסירת ידיעה כוזבת או העלמת פרט חשוב בתחקיר;
(2) חומר התחקיר יהיה חסוי בפני כל אדם ואולם הוא יימסר, כולו או חלקו, רק לאותם גופים בצבא שהתחקיר דרוש להם לצורך מילוי תפקידם; הוראות פסקה זו לא יחולו על חומר ארכיוני שזכות העיון בו הוגבלה בחוק הארכיונים, התשט"ו-1955, או לפיו, אך התקיימו כל התנאים לחשיפתו לעיון הקהל אשר נקבע לפי החוק האמור ובלבד שעברה תקופה של עשר שנים מיום הפקדתו;
(3) חומר התחקיר לא יימסר לגוף חוקר;
(4) (א) חומר התחקיר יימסר לפרקליט הצבאי הראשי או לנציגו, לפי בקשתו, בנוגע לאירוע מסוים או בנוגע לסוגי אירועים;
(ב) מצא הפרקליט הצבאי הראשי או סגנו כי חומר התחקיר מגלה חשד לביצוע עבירה, המצדיק בדיקה או חקירה על ידי גוף חוקר, רשאי הוא, לאחר שנועץ בקצין שדרגתו אלוף לפחות, להורות בכתב, לגוף חוקר, לפתוח בבדיקה או בחקירה;
(ג) הורה הפרקליט הצבאי הראשי או סגנו לפתוח בבדיקה או בחקירה, יתאר בהוראתו את נסיבות האירוע שבעקבותיו נערך התחקיר, ואת הסיבות אשר בשלן עלה החשד לביצוע העבירה; ואולם לא יצורף להוראה דבר מחומר התחקיר, והיא לא תצביע על חשד כלפי אדם שהיה מעורב באירוע;
(5) הרמטכ"ל או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לאשר העברת סיכום ממצאי התחקיר או חומר התחקיר, כולו או חלקו, לגוף ציבורי שהמידע דרוש לו, לצורך מילוי תפקידו בלבד, וכן רשאי הוא לאשר העברת סיכום ממצאי התחקיר לאדם הנוגע בדבר; ואולם לא יועבר חומר או סיכום כאמור, אם קיים חשש כי העברתו תפגע בבטחון המדינה;
(6) על אף האמור בפסקה (5), חומר התחקיר או סיכום ממצאיו, לא יועבר למי שעורך חקירה פלילית על פי דין;
(7) ועדת משנה של ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, שישיבותיה חסויות, תקבל לפי בקשתה, את חומר התחקיר.
(8) המפרסם שמו של חייל שעניינו נדון במסגרת תחקיר, דינו – מאסר שישה חודשים; לעניין פסקה זו – "שם" – לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות את החייל.
מיום 14.11.1997
תיקון מס' 33
ס"ח תשנ"ח מס' 1637 מיום 14.11.1997 עמ' 6 (ה"ח 2597, ה"ח 2625)
הוספת סעיף 539א
מיום 3.4.2005
תיקון מס' 52
ס"ח תשס"ה מס' 1994 מיום 3.4.2005 עמ' 286 (ה"ח 75)
(ב) על אף האמור בכל דין, יחולו לענין תחקיר הוראות אלה:
(1) הדברים שהושמעו בתחקיר, פרוטוקול התחקיר, כל חומר אחר שהוכן במהלכו, וכן הסיכומים, הממצאים והמסקנות (להלן – חומר התחקיר), לא יתקבלו כראיה במשפט, למעט במשפט בשל מסירת ידיעה כוזבת או העלמת פרט חשוב בתחקיר;
(2) חומר התחקיר יהיה חסוי בפני כל אדם ואולם הוא יימסר, כולו או חלקו, רק לאותם גופים בצבא שהתחקיר דרוש להם לצורך מילוי תפקידם; הוראות פסקה זו לא יחולו על חומר ארכיוני שזכות העיון בו הוגבלה בחוק הארכיונים, התשט"ו-1955, או לפיו, אך התקיימו כל התנאים לחשיפתו לעיון הקהל אשר נקבע לפי החוק האמור ובלבד שעברה תקופה של עשר שנים מיום הפקדתו;
מיום 21.1.1982
תיקון מס' 14
ס"ח תשמ"ב מס' 1038 מיום 21.1.1982 עמ' 26 (ה"ח 1489)
החלפת סעיף 541
הנוסח הקודם:
תחולת חוק לתיקון דיני העונשין (דרכי-ענישה), תשי"ד-1954
541. (א) חוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה), תשי"ד-1954, לא יחול על ענין שחוק זה חל עליו, פרט לסעיפים 1 עד 5, ו-7 עד 11 לאותו חוק שיחולו לגבי עבירות שאינו עבירות צבאיות.
(ב) סעיף זה יחול גם לגבי תקנות-שעת-חירום (חוקת השיפוט תש"ח), תש"ח-1948, כאילו נכנס סעיף זה לתקפו עם תחילתו של חוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה), תשי"ד-1954.
מיום 18.2.1982
ת"ט תשמ"ב-1982
ס"ח תשמ"ב מס' 1041 מיום 18.2.1982 עמ' 36
541. פרק ו' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לא יחולו יחול על ענין שחוק זה חל עליו, אולם -
מיום 1.7.1987 עד יום 1.7.1989
תיקון מס' 18
ס"ח תשמ"ז מס' 1212 מיום 9.4.1987 עמ' 84 (ה"ח 1766)
(3) (א) האמור בסימן ב'1 לאותו פרק (להלן – סימן ב'1) יחול הן לגבי עבירות צבאיות והן לגבי עבירות שאינן צבאיות, בשינויים הבאים:
(1) עבודת שירות שבית דין צבאי יהא מוסמך לקבוע תהא עבודה ציבורית כמשמעותה בסימן ב'1 במסגרת הצבא (להלן — עבודה צבאית);
(2) הסמכויות הנתונות בסימן ב'1 לממונה, למפקח, למנהל הכללי של שירות התעסוקה ולנציב בתי הסוהר יהיו נתונות, לגבי נידון שבית דין צבאי קבע כי ישא עונשו בעבודה צבאית (להלן — אסיר בעבודה צבאית), למי שהרמטכ"ל מינה לכך באישור שר הבטחון;
(3) הסמכויות הנתונות בסימן ב'1 לבית משפט יהיו נתונות לבית דין צבאי, ואולם הסמכות הנתונה לבית המשפט המחוזי בסעיף 51ט(ג) בסימן ב'1 תהיה נתונה לנשיאו של בית הדין הצבאי המחוזי, והסמכות הנתונה לבית המשפט בערעור על החלטות לפי סעיפים 51ט(ג) ו-51י(ב) בסימן ב'1 תהיה נתונה לשופט משפטאי של בית הדין הצבאי לערעורים.
(ב) על אסיר בעבודה צבאית יוסיפו לחול הדינים החלים על כל חייל, בכפוף לאמור בתקנות לפי סעיף קטן (ג).
(ג) סמכויות שר המשטרה לפי סימן ב'1 יהיו נתונות לשר הבטחון והוא יהיה רשאי להתקין תקנות לביצוע האמור בפסקת משנה (א) לגבי אסיר בעבודה צבאית, לרבות בענין תשלומים לאסיר או תמורתם, ניכויים מהם, הפסקה בעבודה בשל מחלה או סיבה אחרת, סדרי דין בערעור ובעתירה לפי סעיף 51ט(ג) בסימן ב'1 ומועד שמיעתם וכן בענין זכויותיו וחובותיו של אסיר בעבודה צבאית.
מיום 4.8.1994
תיקון מס' 25
ס"ח תשנ"ד מס' 1476 מיום 4.8.1994 עמ' 268 (ה"ח 2277)
הוספת פסקת משנה 541(3)(א)(4)
מיום 3.11.2003
תיקון מס' 42
ס"ח תשס"ד מס' 1908 מיום 3.11.2003 עמ' 12 (ה"ח 35)
הוספת פסקה 541(2א)
מיום 9.2.2004
תיקון מס' 45
ס"ח תשס"ד מס' 1924 מיום 9.2.2004 עמ' 292 (ה"ח 3100)
(2) סעיפים 35, 35א, 36, 40, 41, 42, 61 ו-62 לאותו חוק יחולו לגבי עבירות שאינן עבירות צבאיות;
מיום 2.1.2006
תיקון מס' 54
ס"ח תשס"ו מס' 2047 מיום 2.1.2006 עמ' 186 (ה"ח 159)
(2א) סעיף 87 לאותו חוק יחול הן לגבי עבירות צבאיות והן לגבי עבירות שאינן צבאיות, והסמכויות הנתונות בסעיף האמור לבית משפט יהיו נתונות, לגבי אותן עבירות, גם לאב בית הדין הצבאי ולנשיא בית הדין הצבאי, ואולם לענין חייל כמשמעותו בפסקה (1) להגדרה "חייל" שבסעיף 1, לא יתנה בית הדין לא יתנו בית הדין, אב בית הדין או נשיא בית הדין, לפי הענין את דחיית ביצוע עונשו במתן ערובה;