חומר רקע

י"ד בשבט התשע"ו 24 בינואר 2016 אל: חברי ועדת החוקה, חוק ומשפט מאת: הייעוץ המשפטי לוועדה הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון – הארכת מועד), התשע"ו-2015 של ח"כ שולי מועלם-רפאלי (פ/2407/20) חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) – רקע כללי עניינו של חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20), התשע"ה-2014 (להלן – התיקון לחוק), בקביעת מגבלות על שכר הטרחה אשר ניתן לגבות בעד טיפול בתביעות לקבלת תגמולים, לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן – חוק נכי רדיפות הנאצים) ולפי חוק התביעות של קרבנות השואה (הסדר טיפול), התשי"ז-1957 (להלן – חוק התביעות). המצב שקדם לתיקון לחוק עד לתיקון לחוק, סוגיית שכר הטרחה של המטפלים בתביעות לפי שני החוקים האמורים, הוסדרה באופן הבא: (1) הגבלת שכר הטרחה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים: סעיף 22א(א) לחוק נכי רדיפות הנאצים, מסמיך את שר המשפטים לקבוע שיעורי מקסימום לשכר הטרחה שמותר לקבל בעד טיפול בתביעה לפי אותו החוק. מכוחו של סעיף זה הוּצא צו נכי רדיפות הנאצים (הגבלת שכר טרחה), התשכ"א-1961, ובו נקבע כי מקסימום שכר הטרחה שמותר לקבל בעד טיפול בתביעה הוא 8% מסך כל התגמולים לתקופה של חמש שנים. ב-9 בינואר 2011 תוקן הצו האמור, ונקבעה בו תקרת שכר טרחה בסכום מוחלט, העומדת כיום על סך של 7,013 ₪. (2) הגבלת שכר הטרחה לפי חוק התביעות: סעיף 10(ב)(1) לחוק התביעות קובע, כי תקרת שכר הטרחה אשר ניתן לגבות בעד טיפול בתביעות לפי אותו החוק, עומדת על 15% מהסכום המשתלם לתובע, ואם מדובר על טיפול בתביעת קיצבה, תקרת שכר הטרחה עומדת על 15% מסך כל הקצבאות לתקופה של חמש שנים. השינויים שהובילו לתיקון לחוק בשנים האחרונות חלו שתי התפתחויות מרכזיות אשר שינו את פני הדברים, והן שהובילו ליוזמה לחקיקתו של התיקון לחוק: א) ההחלטה המנהלית בעניין יהודי לוב – במהלך מלחמת העולם השנייה נאלצו רבים מיהודי לוב לברוח מבתיהם בשל המלחמה. במשך שנים רבות, העמדה הרווחת של בתי המשפט בישראל היתה, כי אין ליהודי לוב זכאות גורפת לקבלת תגמולים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, וכדי לקבל תגמולים נדרשו יהודי לוב להוכיח באופן פרטני כי בריחתם אכן היתה מפחד הגרמנים. הוכחת עובדה זו לא היתה פשוטה, ואמנם רובן המוחלט של התביעות נדחה. בשנת 2010 ניתן פסק הדין בעניין טייר, שדחה אמנם את בקשתם של העוררים לקבוע כי הם זכאים באופן גורף לתגמולים, אך לצד זאת קבע כי הטענה לפיה בריחתם של יהודי לוב נבעה, ולוּ באופן חלקי, מפחד הגרמנים – היא תרחיש סביר. כחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין בעניין טייר פרסם שר האוצר החלטה במסגרתה הורה על מתן תגמולים החל מחודש אפריל 2010 (מועד מתן פסק הדין בעניין טייר) לכל יוצא לוב שיטען כי בריחתו מביתו בעת המלחמה נבעה מפחד הגרמנים, וזאת ללא כל בירור ראייתי או דיון משפטי. החלטה זו, שינתה באופן מהותי את המצב המשפטי בעניינם של יהודי לוב, שכן היא קבעה, הלכה למעשה, זכאות גורפת של יהודי לוב לפיצויים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים. ב) התיקון לחוק הגרמני – בשנת 2002 התקבל בגרמניה חוק המכיר בזכאותם של ניצולי שואה לתשלום קצבאות גם בגין התקופה שבה עבדו בגטאות. עם זאת, במשך שנים לא היה ברור מהו מועד תחילת הזכאות לתשלום הקצבה, ובפסיקותיו של בית המשפט הגרמני לא היתה אחידות בעניין זה. ביום 6 ביוני 2014 תוקן החוק הגרמני, ובגדרו הוענקה לניצולים הזכאים לקצבה אפשרות בחירה בין המשך קבלת הקצבה ששולמה להם עד כה, לבין קבלת קצבה למפרע ממועד אחיד שנקבע בחוק (1 ביולי 1997), בכפוף להפחתה מסוימת של סכום הקצבה. הצד השווה של שתי ההתפתחויות האמורות – ההחלטה המנהלית בעניין יהודי לוב והתיקון לחוק הגרמני – הוא שבעקבותיהם הליך קבלת התגמולים הוקל באופן משמעותי, והוא מסתכם, בדרך כלל, במילוי טופס פשוט מבלי להידרש להליכים משפטיים מורכבים. חרף ההקלה המשמעותית בטיפול בהליכים אלו, התקבלו פניות רבות ברשות לזכויות ניצולי השואה ובגופים נוספים, מצד ניצולי שואה, ולפיהן נגבו מהם סכומי שכר טרחה מופרזים בתביעות לקבלת תגמולים מכוח הליכים אלו. פניות אלו הובילו ליוזמה לחקיקתו של התיקון לחוק. עיקרי ההסדרים שנקבעו בתיקון לחוק עיקרי ההסדר שנקבע בתיקון לחוק הם כדלקמן: תביעות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים – התיקון לחוק קבע, כי שכר הטרחה בגין טיפול בתביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים שאושרה כתוצאה מהחלטה מנהלית, יעמוד על ארבע דרגות תשלום שונות, בהתאם למועד כריתת הסכם שכר הטרחה והשלב שבו נמצאת התביעה: אם הסכם שכר הטרחה והגשת התביעה נעשו לאחר מתן ההחלטה המנהלית – שכר הטרחה יעמוד על סך של 473 ₪; אם הסכם שכר הטרחה והגשת התביעה נעשו לפני מתן ההחלטה המנהלית – שכר הטרחה יעמוד על סך של 949 ₪; אם ההחלטה המנהלית ניתנה לאחר שהתובע הגיש ערר לוועדת עררים – שכר הטרחה יעמוד על סך של 4,910 ₪; אם ההחלטה המנהלית ניתנה לאחר שהתובע כבר הגיש בפועל ערעור לבית המשפט – שכר הטרחה יעמוד על סך של 5,960 ₪. העקרון הוא: ככל שעמלוֹ של המטפל בתביעה רב יותר, כך גדֵלה משכורתו. תביעות לפי חוק התביעות של קרבנות השואה: התיקון לחוק קבע שתי דרגות תשלום, לפי מועד הגשת התביעה או הערעור ביחס למועד תיקון החוק הגרמני (6 ביוני 2014): ככל שהוגשו תביעה או ערעור לפני מועד תיקון החוק הגרמני, ובמועד זה היו התביעה או הערעור תלויים ועומדים – שיעור שכר הטרחה בעד הטיפול בתביעה לא יעלה על 7.5% מהתשלום למפרע שניתן לתובע או על סך של 25,000 ₪, לפי הנמוך. ככל שלא הוגשו תביעה או ערעור, או שהם לא היו תלויים ועומדים במועד תיקון החוק הגרמני – שיעור שכר הטרחה בעד הטיפול בבחירה בין שתי החלופות יעמוד על סך של 473 ₪. נדבך מרכזי נוסף בתיקון לחוק הוא ההוראות לעניין התחולה בזמן. כך, נקבע כי הוראות התיקון יחולו גם על הסכמי שכר טרחה שנכרתו לפני פרסומו, ובלבד שלא ניתן פסק דין חלוט בעניין שכר הטרחה לפני כניסתו של התיקון לתוקף. כן נקבע, כי גם אם שכר הטרחה כבר שולם בפועל, זכאי ניצול השואה להשבת עודף שכר הטרחה שכבר נגבה מעבר להוראות התיקון. בהקשר זה נקבע, כי המועד להגשת בקשה להשבת עודף שכר טרחה יוגבל לשנה מיום פרסום התיקון לחוק (31 בדצמבר 2014). בנוסף, המחוקק נתן בידיהם של המטפלים בתביעות את אפשרות הבחירה אם להשיב 25% מעודף שכר הטרחה למבקשים בתוך 60 יום, ובכך "לחסן'" עצמם מפני תביעות עתידיות נוספות, או לעמוד על טענותיהם כי ההשבה המבוקשת בלתי צודקת ולנהל תביעה בעניין. בהמשך לכך, ועל מנת להקל על ניצולי השואה בניהול תביעות להשבת עודף שכר טרחה, נקבע כי הללו יהיו זכאים לסיוע משפטי מן המדינה ללא צורך במבחן הכנסה. העתירה לבג"צ כנגד התיקון לחוק הוגשו מספר עתירות לבג"צ בטענה כי התיקון אינו חוקתי. העותרים העלו טענות על פגיעה בחופש העיסוק, בחופש החוזים ובזכות הקניין שלהם, הלינו על העובדה שהתיקון לחוק הוא רטרואקטיבי ותקפו את תקינות הליכי החקיקה. בג"צ דחה את העתירות, וקבע כי חרף הפגיעה בזכויות העותרים מדובר בפגיעה מידתית שעומדת בתנאי פסקת ההגבלה. בית המשפט אמנם ציין כי העובדה שהתיקון לחוק מתערב באופן רטרואקטיבי בהסכמי שכר הטרחה שנחתמו בין המטפלים בתביעות לבין ניצולי השואה, ומחייב את המטפלים להשיב כספים ששולמו מכוח ההסכמים הללו הוא אקט חריג, אך סבר שמדובר בנסיבות חריגות שמצדיקות את המהלך. זאת, בשל העובדה שאלמלא הרטרואקטיביות של התיקון לחוק, הוא היה הופך לאות מתה, משום שרובם המכריע של ניצולי השואה שעימם התיקון נועד להיטיב כבר חתמו על הסכמי שכר טרחה. כן ציין בית המשפט את אמצעי ה"ריכוך" שהמחוקק קט, שנועדו לתחם ולהקל את הדרישה החריגה להשבת כספים אשר כבר שולמו בפועל, וקבע שנוכח האמור מדובר בהסדר מידתי ומאוזן. גם טענות העותרים בדבר פגמים שנפלו בהליך החקיקה נדחו על ידי בית המשפט. התיקון המוצע התיקון המוצע מבקש לתקן את הוראות המעבר שבתיקון לחוק, באופן שיאריך את המועד להגשת בקשה להשבת עודף שכר הטרחה בשנה נוספת. לפי המוצע, ניצולי שואה יהיו רשאים להגיש למטפלים בתביעות בקשה להשבת עודף שכר הטרחה עד לתום שנת 2016. (א) (1) בסעיף זה, "עודף שכר הטרחה" – ההפרש שבין שכר הטרחה ששולם בעד טיפול בתביעה לפי החוק העיקרי או לפי חוק התביעות לפני יום פרסומו של חוק זה ובין שכר הטרחה שניתן לגבות לפי סעיף 22א(ב) לחוק העיקרי או לפי סעיף 10(ב)(4) לחוק התביעות, כנוסחם בסעיפים 2 ו-4 לחוק זה. (2) המבקש להגיש תביעה להחזרת עודף שכר הטרחה יפנה בכתב, בתוך מיום פרסומו של חוק זה, לצד השני להסכם שכר הטרחה (להלן – מטפל בתביעה) בבקשה להחזרת עודף שכר הטרחה. (3) המטפל בתביעה רשאי לבחור לשלם למבקש 25% מעודף שכר הטרחה, בתוך 60 ימים מתום החודש שבו התקבלה אצלו הבקשה להחזרת עודף שכר הטרחה; שילם המטפל בתביעה את הסכום בתוך התקופה האמורה לא תוגש תביעה לבית המשפט להשבת עודף שכר הטרחה; לא שילם מטפל בתביעה את הסכום כאמור, הוגשה תביעה להשבת עודף שכר הטרחה ונטען בידי המטפל בתביעה, לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, כי ההשבה בלתי צודקת יחליט בית המשפט בתביעה בשים לב לכך שגביית עודף שכר הטרחה לא היתה אסורה במועד הגבייה, ובהתחשב בפגיעה שתיגרם למטפל בתביעה מההשבה. (4) יורש של מי ששילם עודף שכר טרחה רשאי לנקוט הליכים לפי סעיף קטן זה, ובלבד שהמוריש הגיש בקשה להחזרת עודף שכר הטרחה לפי פסקה (2) טרם פטירתו. (ב) פחת שכר הטרחה שמטפל בתביעה רשאי לגבות, בשל הוראות חוק זה, וביום פרסומו של חוק זה תלויה ועומדת בקשה לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל לביצוע תביעה על סכום קצוב שעניינה תשלום שכר הטרחה, יודיע המטפל בתביעה ללשכת ההוצאה לפועל על הקטנת קרן החוב בהתאם לסכומי שכר הטרחה המרביים שנקבעו לפי סעיף 22א(ב) לחוק העיקרי או סעיף 10(ב)(4) לחוק התביעות, כנוסחם בסעיפים 2 ו-4 לחוק זה, לפי העניין; נגבה שכר טרחה לפני יום פרסומו של חוק זה העולה על סכומי שכר הטרחה המרביים כאמור, יחולו על עודף שכר הטרחה הוראות סעיף קטן (א) ולא יחולו הוראות סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל.