חומר רקע
כו' תמוז, התשע"א
28 ביולי, 2011
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
כנסת ישראל
שלום רב,
הנדון: החלת הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92)
(הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006 על קטינים
נתונים סטטיסטיים בנוגע לרצידיביזם קטינים
1. לבקשתך, בהמשך לדיון (מיום 27/12/10) בנושא הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה והחלתה גם על קטינים ובשים לב להתקדמות דיוני הוועדה, מובאים להלן נתונים ומחקרים התומכים לדעתנו בעמדה לפיה אין מקום להחלת הצעת החוק על קטינים עוברי חוק וכי שיקול הדעת בענישת קטינים צריך להישאר כפי שהוא, אינדיבידואלי, תוך שימת עקרון השיקום כעקרון מרכזי.
2. הנתונים שיובאו להלן מצביעים על השפעתם החיובית של הליכי שיקום בהם לוקחים חלק קטינים עוברי חוק וזאת באופן מובחן ומובהק מהשפעתו של הליך מאסר על קטינים אלה.
3. כך, בשנת 2008 הורשעו 2,973 קטינים במשפטים פליליים כאשר 853 מהם, המהווים 28%, חזרו לבצע עבירות, זאת לעומת 32,482 בגירים שהורשעו במשפטים פליליים כאשר 21,270 מהם, המהווים 65%, חזרו לבצע עבירות. כלומר, עולה מן הנתונים, כי ישנם הבדלים מובהקים בין הפוטנציאל השיקומי הקיים בקרב קטינים עוברי חוק אל מול יכולתם של בגירים לשנות את אורחות חייהם.
***מצ"ב טבלה 11.4, השנתון הסטטיסטי 2010 של הלשכה הסטטיסטית לישראל ומסומן א'
4. כמו כן, בשנת 2010 מספר האסירים הקטינים השפוטים עמד על 78. מתוכם 10 קטינים שזהו להם מאסרם הראשון, המהווים 12.8%, כאשר 69 קטינים, המהווים 88.4% מכלל הקטינים האסורים בשנת 2010, זהו להם מאסרם השני ומעלה (עד 6 מאסרים). משמעות נתונים אלה היא כי כניסתם של קטינים למאסר בסיומו של ההליך הפלילי, אינה מפחיתה את שיעור הרצידיביזם אלא ההפך הוא הנכון.
***מצ"ב טבלה 12.33, השנתון הסטטיסטי 2010 המועצה לשלום הילד ומסומן ב'
5. תוכניות שיקום וגישה שיקומית לקטינים עוברי חוק מהווים השפעה משמעותית על האופן בו יראה עתידו של הקטין. העדפת העברתו של קטין עובר חוק להליך טיפולי/ שיקומי על פני אפיק משפטי גרידא, משפיעה על הפחתה באחוזי הרצידיביזם ומגשימה, הלכה למעשה, הן את האינטרס של הקטין ומשפחתו והן את האינטרס הציבורי.
6. מחקרים נוספים, בארץ ובעולם, מעידים אף הם כי תוכניות שיקום, בהם לוקח חלק נוער עובר חוק, משפיעים באופן חיובי על חזרתו של הקטין לדרך חיים נורמטיבית. כך, מדו"ח מחקר שנערך על ידי ד"ר ארנון אדלשטיין בנוגע ליעילותה של תכנית "סיכויים- מניעת עבריינות חוזרת של נוער עולה" , עולה כי ניתן לראות ירידה משמעותית בהתנהגות עבריינית בקרב קטינים אלה והשפעתה החיובית של התכנית על שיקומם בתחומי החיים השונים (חינוך, שימוש בחומרים פסיכואקטיביים וכדומה). נתוני המחקר שנערך בקרב 43 קטינים בוגרי התכנית בגילאי 16-18, מראים כי "בעוד 27 נבדקים דיווחו על ביצוע עבירות לפני התכנית, הרי שלאחריה רק 6 נבדקים עשו כן". (ד"ר ארנון אדלשטיין, תכנית סיכויים- מניעת עבריינות חוזרת של נוער עולה, דו"ח מחקר, תקציר מנהלים, האוניברסיטה העברית ירושלים, 2008).
7. כלומר, העובדה כי הטיפול בנוער עולה, הטומן בחובו מורכבות גדולה אף יותר, צולח, ניתן מקל וחומר, להסיק ממנו על אוכלוסיית קטינים עוברי חוק בכלל וללמוד על השפעותיו החיוביות של הליך שיקומי (באשר הוא) לקטינים עוברי חוק.
8. בנוסף, נשוב ונציין את מחקרם של עו"ד לימור סלומון ועו"ד מיכל אהרוני (לקחי ה"יד החזקה", 2005), בדבר התמודדות עם עבריינות ואלימות נוער בארה"ב ובקנדה, בו נמצא כי "במחקרים רבים שנערכו בעולם נבחנה השפעת ההליך המשפטי על בני נוער, והממצאים בכולם עקביים ועולים בקנה אחד זה עם זה: שיפוט בני נוער כמבוגרים, כמו גם ענישה מחמירה יותר, אינם מפחיתים את ההסתברות לביצוע עבירות נוספות (רצידיביזם) על ידי בני הנוער". למעשה, להעדר הבחנה בין קטינים לבגירים בענישה עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת ולעיתים הרסניות על הקטין עובר החוק ולהוביל לתוצאה ההפוכה מזו אליה שואף המחוקק.
9. מחקרה של וילה (1989) תומך אף הוא בכך כי ענישה מחמירה יותר כלפי קטינים עוברי חוק לא רק שאין בה להפחית את שיעור הרצידיביזם אלא אף יש לה קשר ישיר לעלייתו. וילה בחנה את הרצידביזם בקרב 1000 עבריינים ועברייניות מתבגרים בגיל 9-18 שביצעו עבירה אחת לפחות בין השנים 1969-1975. במחקרה נמצא כי אחד הגורמים המגדילים את הסיכוי לרצידביזם של העבריינים והעברייניות הוא קבלת עונש חמור כמו כן, נמצא כי לגבי עבירות מין, ככל שהחלטת בית המשפט בנוגע לעבירה הראשונה היא חמורה יותר, כך מתקצר הזמן עד ביצוע העבירה השנייה. (וילה, י' (1989). ניתוח סטטיסטי של רצידיביזם בקרב עברייני נוער בישראל: כמה ומי מעברייני נוער ממשיכים בפעילות עבריינית. עבודה לקבלת תואר מ"א, אוניברסיטת תל אביב, החוג לסטטיסטיקה).
10. עוד עולה, ממחקרם של דורי ריבקיר וסמדי שעיה ידגר (הערכת תוכנית קדם- קבוצות דיון משפחתיות לנוער עובר חוק, דו"ח מסכם, 2006), המדבר על השפעתה החיובית של תכנית קדם על בני נוער עוברי חוק כי התכנית אותה עוברים בני הנוער מפחיתה באופן משמעותי את סיכויי חזרתם למעגל הפשיעה ואף מעודדת בחירת נתיב חיים נורמטיבי וזאת בניגוד למצבם בנקודת הפתיחה בה התחילו את התכנית. נתוני שירות המבחן, המובאים במחקר, מראים כי 83% מן הנערים לא בצעו עבירות מאז שעברו הליך קדם, בעוד ש- 15% מן הנערים חזרו ובצעו עבירות, ולגבי 2% לא התקבל מידע.
11. לסיכום, בהתייחסות לנוער עובר חוק, נראה כי גישה שיקומית משפיעה לטובה על חזרתם לדרך חיים נורמטיבית ומהווה גורם חיובי משמעותי בהפחתת סיכויי הרצידיביזם בקרב קטינים אלה. וראה לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 7480/10 פלוני נ' מדינת ישראל:
"...הנחת היסוד היא, כי קטינים בשלבי התבגרותם נתונים להשפעות שונות ואישיותם טרם עוצבה כדבעי וטרם נתייצבה. הנימוקים לגישה העונשית המבחינה בין קטין לבגיר הועלו בין השאר בפסקי הדין הללו, לרבות חוסר בשלותם של קטינים, הרצון למנוע השפעות שליליות בבית הסוהר, והשיקום".
12. על כן, לדעת המועצה לשלום הילד, יש להשאיר על כנה את ההבחנה בין השיקולים המנחים בקביעת עונשו של בגיר לבין השיקולים המנחים בקביעת עונשו של קטין ולשמר את העקרון השיקומי כעקרון ראשון במעלה.
13. יצוין, כי הנתונים מלמדים על כך כי חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א- 1971, אשר בבסיסו העקרון השיקומי, מקיים את תכליתו, הלכה למעשה, ומשרת את האינטרס הציבורי באופן מובהק. על כן, נראה כי לא נכון יהיה לאפשר לעקרון ההלימה לתפוס את מקומו זאת הן מצד ההשלכות ההרסניות שיהיו לכך על הקטין עובר חוק והן מצד ההשלכות שיהיו לכך על הציבור בכללותו.
***יצוין, כי במידת הצורך נשמח להעביר לעיונך עותק מן המחקרים שהובאו במסמך זה.
בכבוד רב,
כרמית פולק- כהן, עו"ד
מרכז הילד והמשפט
העתק: דר' יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה, כאן
עו"ד ורד וינדמן, יועצת משפטית, כאן
אסירים* קטינים השפוטים תושבי ישראל
לפי גיל, מגזר, סוג עבירה ומספר המאסרים בשב"ס
מספר ממוצע 2002-2010*
לוח 12.33
מספרים
2010*
2009
2008
2005
2002
78
71
72
64
47
סך הכל*
12
7
10
10
5
עד גיל 16
גיל
66
64
62
54
42
16-18
58
51
49
53
38
יהודים**-
מגזר
8
9
11
25
17
מהם עולים***
20
20
23
11
9
לא יהודים
8
5
4
1
5
אלימות וחיי אדם
סוג
עבירה
26
25
27
30
15
סדר ציבורי
5
16
16
7
9
מין
14
10
10
12
8
רכוש
11
6
4
6
5
שוד
5
4
6
6
4
סמים
9
5
6
2
1
אחר
10
14
27
39
34
1
מספר
מאסרים
21
17
18
20
11
2
14
14
14
4
2
3
13
11
9
2
1
4
9
6
3
-
-
5
12
8
2
-
-
6+
מקור: נציבות שירות בתי הסוהר, מחלקת תכנון, שנים שונות.
* נכון ליולי 2010. מדובר במי שנשפטו בהיותם קטינים ובשעת סיכום הנתונים עודם קטינים.
** כולל עולים מבריה"מ שאינם יהודים.
*** ילידי חו"ל שעלו מאז 1989.
הערות השב"ס: במהלך שנת 2007 הועברו בתי המעצר המשטרתיים לידי השב"ס. בעקבות השינוי קטינים שנעצרו לימים נרשמים במערכת המחשוב של השב"ס ולא במשטרה כבעבר. המשמעות היא שהגידול במספר האסירים במאסר 3 ואילך הינו גידול טכני רישומי ולא גידול אמיתי.
יש לציין, כי קטינים רבים אינם נידונים למאסר היות שהשופטים משתדלים למצוא להם חלופות מאסר, או מסתפקים בתקופת מעצר. (לכן יש שהם נעצרים פעמים מספר לתקופות קצרות).
חלקם של העולים הולך וקטן, בעיקר משום שגל העלייה שהחל ב- 1989-1990 הסתיים. מספר הילדים שעלו בעצמם באוכלוסייה הולך וקטן גם הוא, וילדי עולים (שנולדו לעולים) כלולים ביהודים הוותיקים.