חומר רקע
הכנסת
הלשכה המשפטית
25.9.2011
אל: ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: נעמה מנחמי
הנדון: הצעת חוק בית הדין לעבודה (תיקון מס' 39), התשע"א-2011
א. רקע כללי1:
בית הדין לעבודה (להלן – בית הדין) מהווה ערכאה ייחודית לשיפוט בנושא עבודה וביטוח לאומי. בית הדין הוקם בשנת 1969, לאחר שהיוזמה להקמתו קיבלה תנופה בעקבות החמרה ביחסי העבודה בישראל באמצע שנות השישים (שבאה לידי ביטוי בשביתות רבות), וחרף התנגדות מצד קהילת המשפט שחששה לפגיעה במעמד בתי המשפט הכלליים; המטרה הייתה יצירת התמחות של בית משפט בענייני עבודה וביטוח לאומי ושיפור מערכת יחסי העבודה בישראל על ידי בית דין שיהיה מקובל על הצדדים.
מערכת בתי הדין לעבודה מורכבת מ-5 בתי דין אזוריים ומבית דין ארצי. שופטי בתי הדין נבחרים על ידי הוועדה למינוי שופטים, כאשר מטעם הממשלה חברים בוועדה שר המשפטים ושר העבודה והרווחה. בית הדין יושב לדין בהרכב של שופט או שופטים יחד עם נציגי ציבור, שאינם בהכרח משפטנים, אשר ממונים על ידי שר המשפטים ושר התעשיה המסחר והתעסוקה. בית הדין אינו קשור בדיני ראיות וסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט.
בית הדין לעבודה מוסמך לדון כערכאה ראשונה בנושאים אזרחיים, מינהליים ופליליים: בית הדין האזורי מוסמך לדון בתובענות אזרחיות בתחום יחסי העבודה; בתובענות וערעורים בענייני ביטחון סוציאלי (ענייני הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות הממלכתי) ועניינים הנובעים מחברות בקופות גמל; בעבירות פליליות לפי חוקי העבודה והביטחון הסוציאלי; ובערעורים על החלטות מינהליות בענייני עבודה וביטחון סוציאלי. לרבות ערעורים על החלטות של ועדות ערר. בית הדין הארצי לעבודה מוסמך לדון כערכאה ראשונה בתובענות שמקורן בהסכם קיבוצי כללי ובסכסוכים בין ארגוני עובדים לבין עצמם ובין ארגוני מעבידים לבין עצמם וכן בין השניים, וכערכאה שניה בערעורים על פסקי דין של בתי הדין האזוריים לעבודה. בנוסף מוסמך בית הדין הארצי לדון גם בערעורים נוספים, כגון על החלטות שרים למיניהן (מתן רישיון לקבלן כוח אדם, לדוגמא).
בית הדין הארצי לעבודה כפוף לביקורת של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, אולם בפועל המדיניות של בית המשפט העליון היא הפעלת ביקורת מוגבלת בלבד, שאפשרה לבית הדין הארצי לפתח את דיני העבודה באופן עצמאי. מבחינה מינהלית, בית הדין פועל במסגרת הנהלת בתי המשפט שאחראית לתקציב, בינוי, מחשוב, כוח אדם ושכר.
חוק בית הדין לעבודה תוקן עד כה פעמים רבות, לרוב לצורך הרחבת סמכויותיו. בין היתר נוספו תובענות שעילתן נוצרה לפני התחלת יחסי העבודה או לאחר סיומם; תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין או בחוק המקרקעין; תובענות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; ותובענות שעילתן בהסדר קיבוצי (להבדיל מהסכם קיבוצי).
במהלך השנים בחנו שלוש ועדות חיצוניות היבטים מסוימים במבנה מערכת בתי המשפט. עם זאת שלושתן נמנעו מלבחון את מבנה בתי הדין לעבודה: הראשונה בשל סמיכותה לחקיקת חוק בית הדין לעבודה והשניה והשלישית בשל ההיקף הרחב של המחקר והבירור שנדרשו לעומת מסגרת הזמן המוגבלת של הוועדות2. ועדה רביעית, בראשות השופט (בדימוס) יצחק זמיר (להלן - ועדת זמיר), שמונתה בשנת 2003 והגישה את המלצותיה בשנת 2006, הגישה דוח שהתייחס לנושאים שונים הרלוונטיים למערכת בתי הדין לעבודה ובהם, בין היתר, מעמדו ומבנהו של בית הדין ובכלל זה את מערכת היחסים בינו ובין בתי המשפט הכלליים.
בנוסף מונו שלוש ועדות בדיקה פנימיות על ידי נשיאי בית הדין הארצי לעבודה בשנים 1976, 1985 ו- 2001. הוועדה הראשונה, בראשות סגן נשיא ביה"ד הארצי, צבי טרלו, הגישה המלצות לייעול הליכי השפיטה באמצעות תיקון סדרי הדין, סמכויות רשמים, תפקוד נציגי הציבור, שיעור האגרות, הליכי ערעור בעניין דרגת הנכות וסדרי המינהל בבית הדין. חלק מההמלצות קיבלו ביטוי בשינויי חקיקה. הוועדה השניה, בראשות פרופ' סטיב גולדשטיין, בדקה הצעות בעניין סמכויות הרשמים, סדרי דין, פסיקת הוצאות דיון מהיר ואגרות. ברוב הנושאים המליצה הוועדה שלא לשנות מהמצב הקיים. הוועדה השלישית, בראשות השופט (בדימוס) יצחק אליאסוף, לשעבר סגן נשיא בית הדין לעבודה, המליצה להרחיב את סמכויות בית הדין, את סמכות שופטיו לדון בלא נציגי ציבור ואת סמכויות הרשמים. בנוסף המליצה הוועדה על שינויים בתנאי המינוי והכשירות של נציגי הציבור, ייעול ההליכים בדיון מהיר ותיקונים מסוימים בסדרי הדין.
הדוח המסכם של ועדת זמיר, כמו גם חלק מהמלצות ועדת אליאסוף, מהוות בסיס לחלק משינויי החקיקה המוצעים בהצעת החוק. עם זאת, יוער כבר עתה, כי קיים פער ניכר בין הצעת החוק ובין דוח והמלצות הוועדה - בסוף המסמך מצורפת טבלת השוואה בין המלצות הוועדה והצעת החוק.
ב. התיקונים המוצעים במסגרת הצעת החוק ועמדת הוועדות (בדגש על ועדת זמיר) ביחס לשינויים נדרשים:
1. תיקונים בעניין היחס בין בית הדין לעבודה כחלק ממערכת השיפוט הכללית:
במהלך השנים האחרונות נשמעה הטענה כי יש מקום לשלב את בית הדין לעבודה במערכת בתי המשפט הכלליים, כאשר אלה יכללו מחלקות ייעודיות שיתמחו בתחום העבודה. הרקע לכך נעוץ בטענה לפיה בית הדין נותן עדיפות לאינטרסים של עובדים על פני מעבידים ובטענה נוספת לפיה בית הדין נוהג לנסות ולהביא את הצדדים לסכסוך להסדר מוסכם, גם כאשר אחד הצדדים היה מעדיף הכרעה משפטית של בית הדין. בפרט נטענה הטענה ביחס לסכסוכים קיבוציים בעלי חשיבות רבה למשק. עם זאת, ניסיון לשילוב כאמור, במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2004 כשל.
ועדת זמיר שמונתה לבחון את הנושא הגיעה למסקנה שכיום אין כמעט גורמים המצדדים בשילובם של בתי הדין לעבודה במסגרת בתי המשפט הכלליים. לעומתם קיימים מתנגדים רבים לשינוי כאמור (הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות העובדים הלאומית ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, נשיאי בית המשפט העליון ובית הדין לעבודה, הנהלת בתי המשפט, לשכת עורכי הדין, מרכז השלטון המקומי והאגודה לזכויות האזרח),3 אשר ציינו את הצלחתו של בית הדין כאפיק לפתרון סכסוכים ויכולתו לעודד הכרעה בכלים משפטיים להבדיל מכלים של שביתה וכיוצא באלו; זמינותו ונגישותו הרבה; והתמקצעות שופטיו.
ועדת זמיר הדגישה כי בית הדין לעבודה, על פי סמכויותיו ומאפייניו, הוא בית משפט לכל דבר (להבדיל מגוף מעין שיפוטי) ומהווה מהותית חלק מן הרשות השופטת. עם זאת, הוועדה ציינה שחוק יסוד: השפיטה לא חל על בתי הדין לעבודה באופן ישיר (ולכן ביה"ד ושופטיו לא מוגנים ברמת ההגנה של חוק יסוד, שאין לשנותו אלא באמצעות חוק יסוד וגם לא מוחלים על ביה"ד כל עקרונות חוק יסוד: השפיטה, כדוגמת עיקרון התקדים המחייב). הוועדה שקלה אם יש מקום לתקן את חוק יסוד: השפיטה או את שמו של "בית הדין לעבודה" ל"בית המשפט לענייני עבודה" על מנת שהוראות חוק היסוד יחולו באופן ישיר על בית הדין, אך נמנעה מלהמליץ על שינוי זה, מאחר שהשינוי היה מביא לכך שעל פסק דין של ביה"ד הארצי לעבודה כערכאה ראשונה ניתן היה לערער בזכות לבימ"ש העליון – נושא שנותר שנוי במחלוקת על ידי חברי הוועדה. [תיקון כאמור לא נזכר בהצעת החוק].
יחד עם זאת, הוועדה המליצה על הידוק השילוב של בתי הדין לעבודה עם המערכת הכללית מבחינה ארגונית, בין היתר על ידי הקניית סמכויות ניהוליות למנהל בתי המשפט כלפי בתי הדין לעבודה; הענקת הסמכות לדון בשאלת פסלות של שופטים בבית הדין לעבודה לנשיא ביהמ"ש העליון והאפשרות לניידות של שופטים מבתי הדין לעבודה אל בתי המשפט הכלליים4. [נושא זה יפורט בהמשך].
אשר לשינוי המבנה הקיים והעברת ענייני העבודה לבתי משפט השלום – הוועדה המליצה שלא לעשות כן. זאת, בין היתר, נוכח ההתמחות המיוחדת וסדרי הדיון המיוחדים שחלים בבית הדין (לרבות נושא נציגי הציבור); יכולתו לעודד הכרעה בכלים משפטיים; וזמינותו ונגישותו הרבה, החשובה כל כך בהתחשב בצדדים בעלי האמצעים הדלים שבאים בשכיחות רבה לפניו. הוועדה סברה כי למרות שניתן להשיג את מירב היתרונות הללו על ידי העברת ענייני העבודה לשופטים ייעודיים במערכת הכללית, יהיה בכך בעיקר שינוי קוסמטי, שיתרונותיו פחותים מהחסרון בהסדר כאמור שהוא פונציאל הפגיעה ביתרונותיו של ביה"ד כמפורט לעיל. [בהצעת החוק לא מוצע לשנות את המבנה הקיים של ביה"ד].
2. תיקונים ביחס למסגרת הארגונית: הנהלת בתי המשפט, מעורבות שר התעשייה, המסחר והתעסוקה והוועדה המתאימה בכנסת ישראל:
א. מינהל בתי המשפט – הנהלת בתי המשפט, המופקדת על ענייני תקציב, בינוי, מחשוב, כוח אדם ושכר מופקדת כיום הלכה למעשה על עניינים אלו, גם בקשר לבית הדין לעבודה. מצב זה לא בא לידי ביטוי בחוק. סעיף 82 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, העוסק במינויו של מנהל בתי המשפט ואחריותו על סדרי המינהל, לא חל על בית הדין לעבודה ובחוק בתי הדין לעבודה או בחוק אחר אין הוראה המקנה למנהל בתי המשפט סמכות לגבי סדרי המינהל של בית הדין לעבודה. על מנת להתאים את המצב החוקי למצב המעשי – מציעה הוועדה לתקן את סעיף 82 לחוק בתי המשפט. [בהצעת החוק מוצע לתקן באופן חלקי את נוסח סעיף 82].
ב. מעורבות שר התעשייה, המסחר והתעסוקה – 18 הוראות בחוק ביה"ד מקנות לשר העבודה (כיום שר התעשייה המסחר והתעסוקה, להלן – שר התעסוקה) סמכויות (לרוב במשותף עם גורם נוסף) או חובות היוועצות בו, ובהן, בין היתר, סמכויות הנוגעות למינוי שופטים, רשמים ונציגי ציבור לבית הדין; קביעת סוגי הליכים שהמוסד לביטוח לאומי צד להם ואשר בהם ידון דן יחיד (בבית הדין האזורי) או שלושה שופטים בלבד (בבית הדין הארצי); קביעת בתי הדין האיזוריים ומקום מושבם; תיקון החיקוקים בהם נתונה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בעבירות פליליות; הגדלת סכום התובענות שבסמכות רשם וקביעת הסמכויות ששופט רשאי להעביר לרשם; וקביעת הסכום המקסימלי לדיון בסדר דין מהיר. בנוסף קובע סעיף 43(א) לחוק כי שר המשפטים ושר העבודה ממונים על ביצוע החוק והם רשאים להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו וסעיף 43(ב) מקנה להם סמכות להתקנת תקנות לקביעת סדרי דין בבית הדין.
ועדת זמיר ציינה כי מעורבות שר התעסוקה בעניינים אלו היא דבר יוצא דופן בהשוואה להתנהלות של בתי משפט הייחודיים הכלולים בהנהלת בתי המשפט, שבעניינם מחליט בד"כ שר המשפטים לבדו. ועדת זמיר ציינה כי אף שמעורבות זו ניתנת להסבר על רקע ההיסטוריה של הקמת בית הדין – פרי מהלך של משרד העבודה – הרי שמאחר שכיום בית הדין מתפקד כבית משפט לכל דבר ונחשב לחלק מן הרשות השופטת – אין עוד מקום למעורבותו של שר התעסוקה, למעט בעניין מינויים של נציגי הציבור והעברתם מתפקידם, שכן מעורבות זו עלולה לפגום במעמדו של בית הדין כבית משפט ולהכביד – נוכח הצורך בהסכמת שני גורמים מינהליים – על התפקוד התקין של המערכת. [אין בהצעת החוק התייחסות לנושא זה].
הוועדה המתאימה בכנסת לאישור צווים ותקנות – ועדת זמיר המליצה להסמיך את ועדת החוקה לאשר תקנות וצווים המוצאים מכוח בית הדין לעבודה במקומה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת – זאת נוכח העובדה שבית הדין הוא בית משפט ולצורך ההרמוניה בין בתי המשפט, בשים לב לכך שועדת החוקה היא הוועדה המאשרת תקנות וצווים בנושאים דומים ביחס לבתי המשפט האחרים. [אין בהצעת החוק התייחסות לנושא זה].
3. תיקונים מוצעים ביחס לסמכויות בית הדין לעבודה:
כאמור, בית הדין לעבודה מוסמך לא רק בשפיטה בענייני עבודה מובהקים, אלא אף בעניינים מתחום הביטחון הסוציאלי ובעבירות פליליות קשורות.
ועדת זמיר שמעה עמדות ודנה במספר הצעות לשינוי בסמכויותיו של בית הדין, ואלו מסקנותיה:
• הוועדה החליטה שלא להמליץ על הוצאת הסמכויות שאין להן זיקה ישירה ממשית ליחסי עבודה5, סמכויות המוקנות בתחום הביטחון הסוציאלי (כגון הסמכות לדון בתגמולים לנפגעי פעולות האיבה), זאת נוכח תפיסת הוועדה כי זוהי מגמתו העקבית של המחוקק ומאחר שבית הדין מתפקד היטב בדונו בנושאים אלו, בפרט נוכח המומחיות שצבר ונגישות הציבור (ובפרט הציבור הבלתי מיוצג) אליו. [אין בהצעת החוק התייחסות לנושא זה].
• הוועדה החליטה שלא להמליץ לשלול מבית הדין סמכות לדון בעניינים פליליים6 – זאת נוכח קיומה של סמכות מקבילה המאפשרת ממילא לנציגי היועץ המשפטי לממשלה להגיש את כתב האישום לבית משפט השלום. [אין בהצעת החוק התייחסות לנושא זה].
• הוועדה החליטה שלא ליתן המלצה בשאלת הרחבת סמכות בית הדין לדון בתביעות נזיקין עקב שביתה או השבתה בעילה של רשלנות, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין7. זאת חרף העובדה כי העדר סמכות לדון בנזקי שביתה בעילת רשלנות יוצר פיצול בסמכות לפי עילת התביעה (ביה"ד כן מוסמך לדון בעילה נזיקית של גרם הפרת חוזה שלא כדין (סעיף 62 לפקודה) ושל הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודה)). יוער, כי הוועדה סברה כי מוטב שלא להכריע בנקודה זו, נוכח מיעוט התביעות ובשל החשש מהשפעה על אופי ההתדיינות בתביעות נזיקין. [אין בהצעת החוק התייחסות לנושא זה].
• הוועדה המליצה לאפשר הבאתם של סכסוכים קיבוציים גם על ידי צדדים שלישיים להסכם (כגון יבואן או יצואן עקב שביתה בנמלים)8 באמצעות הגשת תובענה על ידי היועץ המשפטי לממשלה בבית הדין לעבודה9, אם לדעתו יש בכך כדי למנוע פגיעה חמורה בשירות חיוני הניתן לציבור. הוועדה אינה סבורה כי יש מקום לאפשר לכל אדם או גוף שנפגע מסכסוך קיבוצי להגיש תובענה בקשר עם אותו סכסוך בבית הדין לעבודה, אם אינו צד ישיר לסכסוך. [אין בהצעת החוק התייחסות לנושא זה].
• הוועדה המליצה לאפשר לבית הדין הארצי לדון גם בסכסוך קיבוצי "מיוחד" (ולא רק בסכסוך כללי), שהסמכות לדון בו נתונה כיום לבית הדין האזורי, על פי החלטתו של נשיא בית הדין הארצי ולבקשת אחד הצדדים10 – סכסוך מיוחד הוא סכסוך החל על מפעל מסוים או מעביד מסוים. סכסוך כללי הוא סכסוך הנוגע להסכם החל על כל שטחי המדינה או חלק מהם, על כל ענפי העבודה או על ענפי עבודה מסוימים. יוצא כי סכסוך מיוחד מצוי בסמכותו של בית הדין האזורי אף אם יש לו השפעה (תחולה) ברמה הארצית והוא עלול לפגוע באופן חמור בשירות ציבורי חיוני, כגון סכסוכי עבודה במוסד לביטוח לאומי או ברשות שדות התעופה לדוגמא. הוועדה מציעה לאפשר לנשיא בית הדין הארצי להורות על העברת הדיון לבית הדין הארצי, לבקשת צד ולאחר קבלת תגובת בעלי הדין וזאת על מנת לקצר את משך ההכרעה הסופית בסכסוך כאמור, העלולה להתארך עקב הצורך בהכרעתן של שתי ערכאות (ראשית באיזורי ואח"כ בערעור לארצי). [הצעה זו באה לכדי ביטוי בהצעת החוק].
• הוועדה המליצה (על דעת רוב חבריה) כי ערעורים בענייני משמעת של עובדי מדינה ועובדי רשויות מקומיות יידונו על ידי שלושה שופטים בביה"ד הארצי לעבודה ולא על ידי ביהמ"ש העליון או בתי המשפט המחוזיים11 – הוועדה הדגישה כי קיים שוני רב בין דיוני המשמעת של עובדי המדינה ושל עובדים מהמגזר הפרטי, שכן הדיון המשמעתי של עובדי מדינה כרוך לעיתים קרובות בשאלות של יחסי עבודה. יוער כי גם ועדת אליאסוף המליצה להעביר את הערעורים הללו לביה"ד לעבודה. עם זאת, יוער כי מאז נכתב דוח הוועדה הועברו רוב רובם של הערעורים בענייני משמעת מביהמ"ש העליון לבתי המשפט המחוזיים – הן לגבי משמעת של עובדים פרטיים והן לגבי משמעת של עובדי מדינה. עוד דנה הוועדה בהעברת הדיונים המשמעתיים בעניינם של של שוטרים וסוהרים מבג"צ לבית הדין לעבודה. הוועדה החליטה שלא להציע הסדר חדש.
• נושאים נוספים בענייני סמכות בית הדין, לגביהם נמנעה הוועדה מלהציע שינוי 12: תובענה בין עובד למעביד שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרקעין, לרבות הסמכות לדון בתובענה המוגשת בעניין זה על ידי צד שלישי; תובענה המוגשת על ידי ועד עובדים כאשר נושא התובענה הוא "הסדר קיבוצי" שהוועד צד לו; תובענה המוגשת ע"י ארגון עובדים בגין תשלום פיצויים על הלנת שכר או על הלנת פיצויי פיטורים, כאשר הסכומים אינם שנויים במחלוקת; תובענה המוגשת על ידי ארגון עובדים יציג במקום עבודה מסוים בנוגע למעמד ותנאי עבודה של עובדי כוח אדם באותו מקום עבודה; תובענות בין עובד לארגון העובדים אף אם אין הן קשורות בחברות או בתחום פעולתו של הארגון בענייני עבודה, כגון פעולות חברתיות או כלכליות הננקטות על ידי ארגון העובדים; תובענות בין מעביד לארגון מעבידים אף אם הן קשורות בחברות או בפעילות של הארגון בענייני עבודה; [אין בהצעת החוק התייחסות לנושאים אלו].
• הרחבת סמכות הרשמים13 – הוועדה סברה כי שאלת סמכויותיהם של הרשמים בבתי הדין צריכה לידון במסגרת הדיון הכללי לגבי תפקידיהם, סמכותם ומעמדם של רשמים במערכת בתי המשפט, בשים לב להמלצת ועדת שטרסברג כהן לבטל את מעמד הרשמים ותוך התחשבות בהמלצת ועדת אליאסוף להרחיב את סמכויותיהם. [בהצעת החוק מוצע להרחיב את סמכויותיהם של הרשמים].
4. תיקונים מוצעים ביחס למעמד השופטים ולמינויים14:
הלכה למעשה מעמדם, תנאי מינויים, מגבלותיהם ותנאי שירותם של שופטי בית הדין לעבודה זהים לאלו של שופטי בתי המשפט הכלליים. גם הרכב הוועדה לבחירת שופטים לבית הדין לעבודה דומה בהרכבה לוועדה לבחירת השופטים לבתי המשפט הכלליים, למעט הקביעה בחוק בית הדין לעבודה כי שר העבודה יהיה השר השני, נוסף על שר המשפטים, בוועדות לבחירת שופטים לבית הדין. ככל שישנם הבדלים – עמדת ועדת זמיר היא כי ראוי לבטל או לצמצם הבדלים הקיימים בין שופטי בית הדין לשופטי בתי המשפט הכלליים. נוכח האמור מוצע על ידי הוועדה:
• לבטל את ההוראה הקובעת כי שר העבודה יהיה השר השני בוועדה למינוי שופטים.
• להימנע מדרישת מומחיות בתחום דיני העבודה כחלק מתנאי המינוי לבית הדין, מאחר ודרישה זו עלולה למנוע מינויים ראויים ומאחר וניתן לרכוש את הידע והניסיון הדרושים. הוועדה סבורה, עם זאת, כי יש מקום ליתן משקל לידע ולניסיון כאמור, ומציינת כי בפועל שיקול זה אכן נלקח בחשבון על ידי הוועדה לבחירת שופטים.
• תיקון החוק כך שהעומד בראש ביה"ד ייקרא נשיא בית הדין וסגנו ישא בתואר של משנה / סגן נשיא.
• הגבלת תקופת הכהונה של נשיא וסגן נשיא בבית הדין לתקופה של ארבע שנים, עם אפשרות הארכה לארבע שנים נוספות, כפי שנעשה לגבי שופטים בבתי המשפט הכלליים.
• לאפשר ניוד של שופטי בית הדין אל בתי המשפט הכלליים.
• לאפשר להרחיב את הרכב בית הדין הארצי.
• הסמכת נשיא בית המשפט העליון לדון בהחלטות פסלות של שופטי בית הדין, הרשמים ונציגי הציבור, תוך הסמכת נשיא ביהמ"ש העליון לאצול מסמכותו לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, אשר יוכל לדון בערעור בעצמו או להעבירו לשופט או להרכב אחר. סמכות אצילה זו, כך נאמר, נועדה למנוע הטלת נטל עודף על ביהמ"ש העליון.
• החלת התיקון המאפשר לשופטים שיצאו לקיצבה לשמש שופטים עמיתים, גם בבית הדין לעבודה.
[במסגרת הצעת החוק מוצעים כל התיקונים לעיל, למעט ביטול ההוראה הקובעת כי שר העבודה יהיה השר השני בוועדה למינוי שופטים].
5. תיקונים מוצעים ביחס לנציגי הציבור:
שיתוף נציגי ציבור בהרכב של בית דין ובפרט של בית דין לעבודה הוא תופעה שכיחה במדינות שונות. ברם, נוכח העובדה שבית הדין אינו בית דין מינהלי, אלא הלכה למעשה בית משפט – בחנה ועדת זמיר את הצידוק להמשך שיתוף נציגי הציבור בהרכב הוועדה, בדיונים בהם חברים נציגים אלו כיום15. הוועדה מצאה כי הטעם ההיסטורי שהביא לשילובם של נציגי ציבור בבית הדין – הפחתת הרתיעה מפניה לערכאות נוכח החשש כי אלה אינן מכירות את אופן ההתנהלות היומיומי, ויצירת תחושת שותפות ואחריות בקרב ארגוני העובדים והמעבידים – לא חלף לחלוטין מן העולם, אף כי חלקו הולך ופוחת עם השנים.
כמו כן, ציינה הוועדה את יתרונותיהם של נציגי הציבור בקביעת עובדות שנויות במחלוקת ובייעול הליכים בהם קיים צורך בולט במומחיות מיוחדת. בנוסף, כך צוין, יש ביכולתם של נציגי הציבור לתרום ליצירת תדמית ואווירה של בית דין נגיש וידידותי יותר, בפרט כאשר המתדיינים אינם מיוצגים על ידי עורכי דין. השיתוף של נציגי הציבור תורם, כך לגישת הוועדה, גם למיתון היחסים במהלך ההתדיינות, להתחשבות בתפיסות ובשיקולים חברתיים וכלכליים, לעדכון בית הדין במציאות החיים ולכן גם להגברת האמון. הוועדה אף מצאה כי נכונות בעלי הדין להיענות להצעות פשרה של בית דין שיש בו גם נציגי ציבור - גדולה יותר.
מנגד ציינה הוועדה, כי בשיתוף נציגי הציבור טמונים גם חסרונות: תיוגם כנציגי עובדים או מעבידים עלול לפגוע בתדמית ביה"ד כערכאה עצמאית ואובייקטיבית; לחלקם אין ניסיון מקצועי או כשירות מתאימה; שילובם מקשה על תיאום מועדים, והעדרויות ואיחורים מצידם מביאים לפגיעה ביעילות הדיון; בנוסף גם נטען שלא ברור אם ההוצאה הכספית הנובעת מהתגמול לו זכאים הנציגים מוצדקת.
ועדת זמיר, שאף הסתמכה על עמדותיהן של ועדות קודמות בנושא16, ציינה כי לא הובאה בפניה עמדה רצינית שקראה לביטול שיתופם של נציגי הציבור בסכסוכים קיבוציים או בסכסוכים ארגוניים ואף הוסיפה כי בסכסוכים אלו יש חשיבות מיוחדת לנציגי הציבור. לפיכך, סברה הוועדה כי ראוי להמשיך בשיתופם של נציגי הציבור בהרכב בית הדין בדונו בסכסוך קיבוצי או ארגוני. עם זאת, הוועדה מציעה כי בדיונים בהם דן בית הדין הארצי כערכאה ראשונה בסכסוך הנובע מהסכם קיבוצי כללי, אין צורך בהרכב של שבעה הכולל ארבעה נציגי ציבור ודי בהרכב של חמישה – שלושה שופטים ושני נציגי ציבור17. [בהתאם לכך מוצע בהצעת החוק לקבוע כי ביה"ד הארצי ידון בהרכב של חמישה, מתוכם שני נציגים – נציג מעבידים ונציג עובדים. עם זאת, בהצעת החוק מוצע לאפשר הרחבה של המותב למותבים גדולים יותר. במקרה זה – כך על פי המוצע – יהיה מספר נציגי הציבור עד ארבעה].
אשר לדיונים בסכסוכי היחיד – הוועדה אימצה את עמדת שופטי בית הדין, ההסתדרות החדשה ולשכת התיאום, לפיה יש מקום להותיר מקום לנציגי הציבור גם בדיוני היחיד. הוועדה ציינה כי לא מצאה קושי בהתנהלותם העצמאית של הנציגים ואף ציינה את יתרונם בעת מתן צווים זמניים המחייבים הכרעה מהירה ובפישור בין בעלי הדין. הוועדה לא המליצה לצמצם את השתתפותם של נציגי הציבור בנושאים מתחום הביטחון הסוציאלי (ערעור על החלטה בעניין נפגעי פעולות איבה, נפגעי גזזת, החלטה בעניין תשלום חודשי למי שקיבל פס"ד למזונות וכיוצא באלו) חרף עמדות ששמעה בנושא, ובין היתר נוכח טענת ההסתדרות הרפואית באשר לתפקידם של הנציגים כגורם היוצר אווירת נגישות ופתיחות. עם זאת, הוועדה המליצה שבעניינים בהם הסכסוך הוא במהותו משפטי ולא עובדתי, ניתן יהיה לוותר על שיתוף נציגי הציבור – הן בעניינים מתחום הביטחון הסוציאלי והן מתחומים נוספים – תוך החרגת סכסוכים קיבוציים. הוועדה מוסיפה וממליצה לאפשר לשני הצדדים יחדיו לבקש כי הדיון יתקיים ללא נציגי ציבור וכן לאפשר לשופט להחליט כן על פי בקשת אחד הצדדים. [בהצעת החוק מוצע להוסיף את התוספת השלישית – המונה עניינים בהם לא ידון ביה"ד האזורי בשלושה והארצי בשבעה].
בנוסף, ממליצה הוועדה להרחיב את סמכויות השופטים לדון כדן יחיד בעניינים מסוימים של סדרי דין: (א) מתן פסק דין בתובענה או בבקשה על פי צד אחד, כאשר הנתבע או המשיב אינו מתגונן או אינו משיב לה, למעט בסכסוך קיבוצי; (ב) ביטול פסק דין שניתן כאמור לעיל לבקשת נתבע או משיב; (ג) מחיקת תובענה או בקשה על פי בקשת התובע או המבקש; (ד) מתן פסק דין בהסכמה לפי נוסח מוסכם על הצדדים או פסק דין המאשר הסכם פשרה בין בעלי הדין; (ה) הארכת מועד או זמן שנקבע בחיקוק או על ידי בית הדין, שופט או רשם, לעשיית דבר שבסדר דין או בנוהג; (ו) דיון והחלטה בבקשות שבסדר דין, עד לפתיחת הדיון בהליך, למעט מחיקה או דחייה של תובענה על הסף שלא על פי בקשת התובע. (ז) העברת הליך לערכאה אחרת בשל חוסר סמכות מקומית או עניינית; (ח) דיון והחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין, למעט בסכסוך קיבוצי; (ט) הפעלת סמכויות ותפקידים של רשם, המוקנים לרשם על פי סעיף 27א לחוק בית הדין לעבודה, בשינויים הנדרשים; (י) מתן צו מניעה או צו ארעי דחוף שתוקפו עד לקיום דיון בבקשה בפני המותב, ובלבד שתוקפו לא יעלה על שבעה ימים, למעט בסכסוך קיבוצי. [בהצעת החוק מוצע להוסיף את הנושאים האמורים במסגרת התוספת הרביעית. התוספת לא זהה להמלצת הוועדה – להשוואה ניתן לעיין בטבלה המצ"ב. בהצעת החוק מוצע גם לאפשר לשרים להוסיף עניינים נוספים באישור ועדת העבודה של הכנסת].
הוועדה ממליצה להוסיף הוראה לחוק שתקנה סמכות לשר המשפטים, לאחר התייעצות עם נשיא ביה"ד הארצי ובאישור ועדת החוקה, להוסיף לרשימה עניינים נוספים שבסדרי דין, שידונו בדן יחיד. [בהצעת החוק מוצע להסמיך את השרים (משפטים ותעסוקה)].
בנוסף, מציעה הוועדה לשנות את דרך המינוי של נציגי הציבור – כיום ממונים נציגי הציבור על ידי שר המשפטים ושר העבודה, לאחר היוועצות בארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ובארגונים ארציים של מעבידים שלדעת השרים הם יציגים ונוגעים בדבר. הוועדה מציעה ראשית כי סמכות המינוי של נציגי הציבור תופקד בידי שר המשפטים לבדו, ללא שיתופו של שר העבודה. שנית, הוועדה מאמצת את המלצות ועדת אליאסוף וממליצה לשנות את הרכב הוועדה המייעצת למינוי נציגי ציבור, כך שתכלול חמישה נציגים: שופט מכהן או שופט בדימוס של ביה"ד, אשר ייקבע על ידי נשיא ביה"ד הארצי; נציג שר המשפטים; נציג שר התעשייה המסחר והתעסוקה או, אם יחול שינוי במבנה משרדי הממשלה, השר המופקד על ענייני עבודה; נציג של ארגון העובדים הגדול ביותר ונציג של ארגון המעבידים הגדול ביותר. בנוסף ממליצה הוועדה לתקן את החוק כך שיציג בלשון מפורשת את הליך המינוי באמצעות הוועדה. וכן לשנות את הליך המינוי של נציגי ציבור באופן שיקדם את עקרונות השוויון, הפומביות והשקיפות.
המלצת הוועדה להפקדת סמכות המינוי בידי שר המשפטים לבדו לא קיבלה ביטוי בהצעת החוק; המלצת הוועדה לשינוי הרכב הוועדה המייעצת התקבל באופן כמעט מלא – סעיף 16א המוצע; המלצת הוועדה לתיקון החוק בלשון מפורשת ביחס להליך המינוי וכן המלצתה לשינוי הליך המינוי כך שיאפשר יתר שקיפות באה לידי ביטוי בסעיף 7 להצעת החוק - הסמכת השרים לתקן תקנות בנושא.
הוועדה ממליצה לקבוע כי כשיר להתמנות כנציג ציבור מי שהוא בעל ניסיון של חמש שנים לפחות בתפקיד או בפעילות בתחום משפט העבודה, יחסי עבודה, רווחה או ביטחון סוציאלי, לרבות הוראה או מחקר בתחום זה במסגרת אקדמית – כיום כשיר להתמנות כנציג ציבור מי שבעל ניסיון בתפקיד או בפעילות הקשורים ביחסי עבודה, בעל ניסיון בהוראה או במחקר במשפט, כלכלה, יחסי עבודה או מינהל ציבורי ומי שחבר או זכאי להיות חבר בלשכת עוה"ד למעלה מחמש שנים. הוועדה ממליצה לשנות את תנאי הכשירות באופן שיתן דגש למידע ולניסיון הנובעים מהתנסות אישית בתחומי העבודה או הביטחון הסוציאלי ולא מניסיון או ידע בתחומי משפט או מינהל ציבורי, שאין להם קשר מהותי עם העניינים הנדונים כרגיל בבית הדין. [המלצה זו קיבלה את ביטויה בסעיף 5 המוצע].
הוועדה הוסיפה המלצה ביחס לגיל המועמדים – לדעתה, ראוי לאמץ לגבי נציגי ציבור את ההצעה הקיימת לגבי הגבלת גילו של שופט עמית – מינוי עד גיל 73 בלבד וכהונה עד גיל 75. [בהצעת החוק מוצע להגביל את כהונת נציגי ציבור מעל גיל 75. אין התייחסות לגיל המינוי].
הוועדה המליצה כי לצד מקצועיותם וכישוריהם של המועמדים המהווה שיקול עיקרי, יש ליתן מקום גם לעיקרון השיקוף – דהיינו יינתן ביטוי הולם גם לנשים ולאוכלוסיה הערבית18. [המלצה זו באה לידי ביטוי בסעיף 5 להצעת החוק].
הוועדה בדקה את מידת השתתפותם של נציגי ציבור בישיבות בית הדין. בבדיקה מדגמית של שני בתי דין מצאה הוועדה שמספר לא קטן של נציגי ציבור אינו משתתף, או משתתף רק במידה מועטה בישיבות. הוועדה סבורה שמצב זה אינו ראוי, אם כי לא יכולה הייתה להצביע על הגורם למחדל - התנהלות בית הדין או נציגי הציבור. מכל מקום.
תפקוד נציגי הציבור - הוועדה סבורה כי בניגוד למצב כיום יש לתחום את מינויו של נציג ציבור ל-9 שנים: מינוי לשלוש שנים עם אופציה לשתי כהונות נוספות בנות שלוש שנים. המלצה זו קיבלה את ביטויה בסעיף 6(2) המוצע. הסעיף המוצע קובע עוד כי בהמלצת נשיא ביה"ד ניתן יהיה למנות נציג ציבור לתקופה נוספת. עוד ממליצה הוועדה כי נציגי ציבור המתמנים יעברו קורס עם מינויים, על מנת להקנות להם ידע מספיק בדבר תפקידו של חבר בבית דין, בדבר דרכי הפעולה של בית דין או בדבר השאלות המשפטיות המתעוררות בפני בית הדין. כמו כן, ממליצה הוועדה לדאוג להשתלמויות לנציגי הציבור ולעדכונם השוטף על בית הדין ודיני העבודה. [הקורס והעדכונים השוטפים שהציעה הוועדה קיבלו ביטוי במסגרת סעיף 7 המוצע, המסמיך את השרים לתקן תקנות בנושא].
משמעת ואתיקה של נציגי ציבור – הוועדה מציינת כי נציגי ציבור אמורים להיות מועברים מתפקידם בהחלטה של שר המשפטים לאחר היוועצות בשר העבודה ובנשיא ביה"ד, אלא שבפועל במקום הליך זה מזכירות בית הדין מפסיקה לקרוא לנציג הציבור בלא ניהול הליך מסודר. הוועדה ציינה כי נוהג זה אינו ראוי, גם משום שהוא מונע מנציג הציבור את הזכות להעלות את טענותיו בפני השר, וגם משום שאין בו כדי להרתיע במידה מספקת את נציגי הציבור מפני התנהגות בלתי-הולמת. לכן הוועדה סבורה כי מן הראוי לעשות שימוש במנגנון להעברת נציג ציבור מתפקידו במקרים המתאימים. הוועדה מציעה כי החוק יתוקן כך שיובהר כי התנהגות שאינה הולמת תפקיד של נציג ציבור כוללת גם התנהגות בניגוד לכללי האתיקה החלים על נציגי ציבור, וכן כי לצורך העברת נציג ציבור מתפקידו בשל התנהגות שאינה הולמת, יעשה שימוש בוועדה לנציגי ציבור. בנוסף, מוצע להסמיך את שר המשפטים להחליט, על יסוד תלונה נגד נציג ציבור בגין התנהגות שאינה הולמת, להשעות את נציג הציבור מתפקידו עד לקבלת החלטה בעניין התלונה. המלצות אלו באו לידי ביטוי בסעיף 8 להצעת החוק, אם כי לא ברור האם המנגנון מספיק הרמטי על מנת שלא ייעשה שימוש בנוהג של הפסקת הקריאה לנציגי הציבור.
הוועדה סבורה שראוי לקבוע נהלים והנחיות בעניינים הנוגעים לנציגי ציבור ובין היתר, נהלים לעבודת הוועדה למינוי נציגי ציבור, שיטת הזימון של נציגי ציבור להשתתף בישיבות בית הדין, הסדרים בדבר העברת תיקים לנציגי ציבור לקראת הדיון בבית הדין, סדרי החתימה על פסקי דין, מעקב והערכה מצד בית הדין בנוגע להשתתפות ולתפקוד של נציגי ציבור בישיבות בית הדין, תבחינים לצורך חידוש מינוי של נציג ציבור וסיום הליך בו השתתף נציג ציבור שתמה תקופת כהונתו בבית הדין. בהצ"ח מוצע להחליף את סעיף 14 לחוק ובמסגרתו לקבוע כי נציג ציבור יוכל לחתום על פסקי דין עד 6 חודשים לאחר סיום כהונתו.
6. תיקונים מוצעים ביחס לפישור וגישור
פישור – נראה, כי בבתיה"ד, יותר מבבתי המשפט הכלליים, יש נטייה לנסות ולהביא את הצדדים להגיע לכדי פשרה, הן בתחום סכסוכי היחיד והן בסכסוכים קיבוציים. ביה"ד אף זכה בעבר לביקורות על כך שניסיונותיו חורגים מן הסביר.
ועדת זמיר סברה כי עקרונית, דרך הפשרה היא על פי רוב דרך ראויה בסכסוכים משפטיים אם היא בנויה על הסכמה אמיתית של בעלי הדין – בפרט בתחום יחסי העבודה וביתר שאת בסכסוכים קיבוציים בהם הצדדים צריכים להמשיך ולקיים יחסים תקינים. הוועדה ציינה כי כיום אין בנמצא מנגנונים יעילים לצורך יישוב סכסוכי עבודה קיבוציים בדרך של תיווך, פישור ובוררות ולכן לעתים קרובות החלופה היחידה ליישוב סכסוכי עבודה קיבוציים היא התדיינות בביה"ד. הוועדה סבורה כי מן הראוי שהגורמים המוסמכים יפעלו כדי להקים מנגנון יעיל שיוכל למצות את האפשרויות הטמונות בתיווך, פישור ובוררות לצורך יישוב סכסוכי עבודה. אפשרות אחת להגיע לכך היא שיפור המנגנונים שהוקמו לצורך זה בחוק יישוב סכסוכי עבודה. לחלופין, הומלץ להקים מנגנון חדש, כגון מנגנון לקביעת עובדות בסכסוכי עבודה. במצב זה יש, לגישת הוועדה, תועלת בניסיונותיו של ביה"ד להביא, במקרים המתאימים, להסכם פשרה. עם זאת, הוועדה מצביעה על בחינת הצורך בקביעת כללים לפישור על ידי ביה"ד.
גישור – בית הדין לעבודה מוסמך לפעול ליישוב סכסוכים גם בדרך של גישור על ידי הצעה לבעלי הדין להעביר את הסכסוך לגישור. אם בעלי הדין מסכימים, ההליך יכול להיות מועבר למגשר מוסכם או, בהעדר הסכמה, לשני נציגי ציבור. התשלום לנציגי הציבור משולם מקופת ביה"ד. הוועדה ציינה כי חרף הצלחה לא מבוטלת של הליכי הגישור שביצעו המגשרים (70-60% מהתיקים שהופנו להליך זה בשנים 2004-2003 נסתיימו בפשרה), צוצמם הליך זה עם הקיצוץ בתקציב המיועד לפעילות נציגי הציבור (כל התקציב שנותר הופנה לתשלום עבור השתתפות הנציגים בישיבות הרגילות), כך שכיום מתבצעים גישורים בודדים על ידי נציגים הפועלים בהתנדבות. הוועדה סבורה כי מן הראוי לחדש את הגישור באמצעות נציגי ציבור במתכונת ובהיקף שהיו מקובלים בבתי הדין לעבודה עד 2005. היא מציינת שההוצאה הכספית הנדרשת נמוכה באופן יחסי, ומשתלמת ביותר בהתחשב בחיסכון הניכר של הזמן השיפוטי.
[אין בהצעת החוק התייחסות לנושא הפישור והגישור].
7. עמדת ועדת זמיר ביחס לביקורת השיפוטית על בית הדין לעבודה:
למעט פסק דין של ביה"ד הארצי לעבודה בעניין פלילי, הנתון לערעור בפני בית המשפט העליון, פסקי דין בעניינים אזרחיים (אם כערכאה ראשונה של ביה"ד או כערעור על ביה"ד האזורי) אינם ניתנים לערעור בפני ביהמ"ש העליון. עם זאת, ביה"ד כפוף לביקורת שיפוטית של ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ (דרך סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה). בפועל, עתירות לבג"ץ על פסיקת ביה"ד הארצי מוגשות לבג"ץ כדבר שבשגרה, אולם בשל ייחודיות ביה"ד הארצי, הגביל בג"ץ את היקף הביקורת והוא אינו מתערב, אלא אם נתגלתה טעות משפטית מהותית (בנושא סמכות או מהות) והצדק מחייב התערבות. בג"ץ קבע כי "השיקול המנחה מן הראוי שיופנה לאופיה של הבעיה, היינו, לחשיבותה הציבורית הכללית או למשקלה המשפטי הסגולי או לכלליותה ונפוצותה כתופעה במסגרת יחסי העבודה או להשפעתה הכללית על הליכים חברתיים ולשיקולים כיוצא באלה". הלכה זו מובנת על רקע העובדה שלרוב מדובר בנושאים שנידונו כבר בשתי ערכאות. לכן מרבית העתירות המוגשות נדחות – רובן על הסף – אף ללא טיעון באולם ביהמ"ש.
הוועדה ציינה כי לכאורה המצב הקיים המאפשר ביקורת שיפוטית רק בהתקיים התנאים כאמור, מאזן בין הצורך לאפשר ביקורת שיפוטית על ביה"ד הארצי לעבודה לבין המחיר הנלווה לביקורת כזאת – דחייה נוספת בהכרעה, הוצאות נוספות של הצדדים ועומס נוסף על ביהמ"ש העליון. מנגד, נשמעה בפני הוועדה הטענה כי ראוי לשנות את המצב הקיים ולהחליף את הביקורת הקיימת בביקורת באמצעות ערעור לביהמ"ש העליון כפי שמקובל בביקורת על ביהמ"ש המחוזי – כלומר, ערעור על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה יהיה ניתן לערעור ברשות לפני בית המשפט העליון אם הוא ניתן בערעור על פס"ד של בי"ד אזורי לעבודה, ולערעור בזכות לפני בית המשפט העליון אם הוא ניתן על ידי ביה"ד הארצי לעבודה כערכאה ראשונה. ערעור בזכות על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה כערכאה ראשונה יתיישב גם עם העיקרון שנקבע בסעיף 17 לחוק-יסוד: השפיטה.
הוועדה ציינה כי גופים רבים הביעו את עמדתם בפניה בנושא זה. ניתן למנות בין אלו שהיו מעונינים להותיר את המצב כפי שהוא את מערכת בתי הדין לעבודה, הנהלת בתי המשפט והסתדרות העובדים הכללית החדשה. לשכת עורכי הדין ואיגוד לשכות המסחר נמנו על הגופים שתמכו בקביעת ביקורת שיפוטית בדרך של ערעור, כשבתווך נמצאים גופים נוספים כגון לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, הסבורים שאין הבדל משמעותי בין השניים. גם נשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק, סבר כי מבחינה עקרונית יש מקום להעדיף שיטה של ערעור על פני שיטה של עתירה, אולם מעשית אין לכך חשיבות רבה, שכן היקף הביקורת נקבע בפועל על פי מהות העניין ולא על פי שיטת הביקורת, ולכן פרקטית מוטב להשאיר בעינה את השיטה הקיימת, כלומר, שיטת העתירה.
ועדת זמיר הייתה סבורה כי היקף הביקורת אכן אינו תלוי בשיטת הביקורת, אלא במהות הדברים. הוועדה סברה כי ביהמ"ש נקט במדיניות התערבות מצומצמת ממה שיכול היה אילו היה מעוניין בכך, נוכח הכרתו במומחיותם של השופטים, וכי ניתן להניח ששינוי של שיטת הביקורת לא יגרור שינוי של ממש במדיניות ביהמ"ש. עם זאת, סבורה הוועדה כי שינוי בשיטת הביקורת לשיטה של ערעור, עשוי להיות בעל משמעות, הן במישור העקרוני והן במישור המעשי, בין היתר על ידי הגדלת מספר המקרים בהם יתבקש ביהמ"ש העליון לבקר פסקי דין של ביה"ד הארצי לעבודה, וכתוצאה מכך גם לדחיית המועד בו תינתן הכרעה סופית בסכסוכים.
לגישת ועדת זמיר העובדה ששיטת העתירה לבג"ץ קיימת מאז הוקם בית הדין לעבודה ובסך הכול המצב הקיים מניח את הדעת, מוכר וברור, כי הוא חיובי ומועיל מבחינת יחסי העבודה במשק ומקובל כהסדר ראוי גם על בית הדין לעבודה וגם על ביהמ"ש העליון, ובהיעדר סיבה משמעותית לשינוי המצב הקיים, תומכים בהשארת המצב הקיים. בפרט ציינה הוועדה את חששה לפגיעה בסיומם בזמן סביר של סכסוכים קיבוציים או סכסוכים בין ארגוני מעבידים הנידונים בביה"ד הארצי כערכאה ראשונה. הוועדה הוסיפה וציינה בהקשר זה כי ביה"ד התאים עצמו לצרכים המיוחדים של דיון בעניינים כאלה – בין היתר פיתח דרך בה הוא משתף בדיונים באופן ישיר את הצדדים עצמם, ולפי הנסיבות והצורך הוא פועל גם כגורם מתווך ומפשר ביניהם, וכי בכל אלו יש חשיבות גם לידיעת הצדדים כי הכרעת בית הדין הארצי בסכסוך באמצעות פסק דין מהווה הכרעה סופית.
מנגד ציינה הוועדה את השיקולים התומכים במעבר לשיטה של ערעור: התאמת הביקורת השיפוטית לזו של בתי המשפט הכלליים; מתן אפשרות לשנות את השם של בית הדין לעבודה לבית משפט לענייני עבודה; ומתן הזדמנות לבית המשפט העליון לשקול מחדש את היקף הביקורת הראוי על בית הדין הארצי לעבודה ואולי אף להרחיבו, ועל ידי כך להגביר את ההרמוניה בין פסיקת ביה"ד לעבודה לבין פסיקת ביהמ"ש העליון.
יוער, כי נוכח הצעת חוק פרטית שהגיש חה"כ גדעון סער בנושא הביקורת השיפוטית על בית הדין הארצי לעבודה (פ/2901), אשר ביקשה לשנות את הביקורת השיפוטית לשיטה של ערעור (בזכות וברשות, כאמור לעיל), החליטה הוועדה שלא ליתן המלצה בנושא. בפועל, מאז לא התקדמה הצעת החוק.
בהצעת החוק הממשלתית אין התייחסות לנושא הביקורת השיפוטית על בית הדין.
8. מסקנות הוועדה ביחס ליעילות בית הדין:
בפני הוועדה הועלתה שאלת היעילות של ביה"ד, פרט ביחס להתמשכות ההליכים. הוועדה ציינה כי הנתונים שהוצגו בפניה לא מאפשרים לה לגבש עמדה כוללת בשאלת היעילות של בית הדין לעבודה, ובין היתר בשאלת יעילותו בהשוואה לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי.
עוד ציינה הוועדה כי רוב הגופים והאישים שהציגו את עמדתם בפני הוועדה לא התייחסו כלל לשאלת היעילות של ביה"ד. הדו"ח השנתי האחרון של הנהלת בתי המשפט, מיום 15.7.05, מציג נתונים לגבי בתי משפט השלום, המחוזיים ובתי הדין האזוריים לעבודה במחוזות השונים לפי פרמטרים אחדים. מהדו"ח עולה כי יש בתי דין אזוריים לעבודה בהם המצב, לפי פרמטרים מסוימים, טוב יותר מן המצב בחלק מבתי משפט השלום ומבתי המשפט המחוזיים. אולם, התיאור הנ"ל נכון גם להיפך – לפי פרמטרים מסוימים, המצב בחלק מבתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים טוב יותר מהמצב בחלק מבתי הדין האזוריים לעבודה. הועדה ציינה כי התמונה הכללית אינה ברורה ולפיכך קשה לגבש הערכה לגבי היעילות היחסית של כל מערכת לפי פרמטרים אלה. ייתכן שנכון יותר, במקום לערוך השוואה בין המערכת של בתי המשפט הכלליים מזה והמערכת של בתי הדין לעבודה מזה, לבדוק באופן פרטני את הבעיות לגבי כל בית דין באופן נפרד לאור הנתונים לגבי אותו בית דין.
הוועדה ציינה כי על יסוד התרשמות מן הנתונים שהוצגו ומן העמדות שהושמעו בפניה, אפשר וראוי לפעול כדי לשפר את התפקוד של בתי הדין לעבודה. אולם, נראה שאין ליקויים קשים או בעיה קשה בתפקוד של בתי הדין לעבודה ובכלל זה גם בהשוואה לתפקוד של בתי המשפט הכלליים.
9. טבלת השוואה בין המלצות הוועדה ובין הצעת החוק:
המלצות ועדת זמיר
הצעת החוק
הערות
היחס בין בית הדין ושופטיו למערכת הכללית ומעמד השופטים בו
החלפת התואר "סגן נשיא" בתואר "המשנה לנשיא" (פסקה 87)
√
-
קביעה כי העברה של שופט מבית דין אזורי אחד לאחר כפופה, בנוסף להסכמת נשיא ביהמ"ש העליון, גם להסכמת נשיא ביה"ד הארצי לעבודה וקביעה כי מינוי של שופט לבית דין אזורי אחד לא ימנע ממנו מלשבת בבית דין אזורי אחר, אם שני נשיאי ביה"ד האזוריים מסכימים לכך (סעיף 8 (א)).
הקניית סמכויות ניהוליות למנהל בתי המשפט כלפי בתי הדין לעבודה – (פסקה 53)
√
לבדוק את ההיקף.
הענקת הסמכות לדון בשאלת הפסילה של שופטים בבית הדין לעבודה לנשיא ביהמ"ש העליון תוך האצלת הסמכות לנשיא ביה"ד לעבודה או לשופט אחר (פסקה 91).
√
מנגנון האצלת סמכות מסורבל ולא ברור שהוא מוצדק [יש לבקש נתונים על היקף בקשות פסלות בבית הדין]
אפשרות לניידות של שופטים מבתי הדין לעבודה אל בתי המשפט הכלליים (פסקה 89)
-
המלצה בעייתית מאוד – לא לעורר אותה כאן.
ביטול הסמכויות המוקנות לשר התעשייה התעסוקה והמסחר (פסקאות 58-54) וחברותו באופן אוטומטי בוועדה לבחירת שופטים (פסקאות 58 ו-85).
-
על פני הדברים יש טעם בעמדת הוועדה בנושא זה. בפרט מצביעה הוועדה על כך שלשר התעסוקה אין דבר עם הסמכויות הנוגעות לביטוח הלאומי שנתונות לו כיום מכוח החוק; כמו כן – מגמת הצעת החוק לקרב יותר את מערכת השפיטה של בתי הדין למערכת המשפט הרגילה, מה שמגביר את הטעם בהצעה.
תקופת כהונה של נשיא וסגנו תהיה 4 שנים + 4 שנים (פסקה 88)
(-) בחוק מופיעה כיום מגבלה של 7 שנים
אפשרות להרחבת המותב בהחלטת נשיא ביה"ד (פסקה 90)
√
על פני הדברים – משכנע, בשים לב לכך שקבלת השינוי באופן בו נוסח, יאפשר הפיכת נציגי הציבור למיעוט במותב, כאשר כיום הם רוב.
העברת סמכויות אישור תקנות וצווים לוועדת החוקה, חוק ומשפט (פסקאות 60-59).
- (באופן חלקי, על צווים חדשים –אין תיקון לסעיפים הנוכחיים)
על פני הדברים, נימוקים דומים לאלה בענין סמכויות השרים הרלבנטיים וכן גם יש חשיבות בהאחדת כל הנושאים הרלוונטיים לבתי משפט באותה וועדה, לצורך האחידות בחוק.
הוספת האפשרות לכהונה של שופטים עמיתים (פסקה 92)
מופיע כיום בחוק כהוראת שעה שפקעה
על פני הדברים מנגנון לא פשוט ויש לבחון האם יש צורך אמיתי, לאור נתונים שצריכים להתקבל בענין זה (אין מקום להעתקה אוטומטית ממה שהיה במערכת המשפט, השונה מבחינת העומסים והאיפיונים). כמו כן – כרגע גם לא חלק מהוראות חוק בתי המשפט.
סמכות בית הדין
נשיא בית הדין הארצי לעבודה יוסמך להחליט, על יסוד בקשה של צד לתובענה בסכסוך בעניין הסכם קיבוצי מיוחד, כי הדיון בתובענה יועבר אל בית הדין הארצי כערכאה ראשונה (פסקה 75).
√
נשיא ביה"ד הארצי או המשנה לו ... מוסמכים להורות שדיון בתובענה בין צדדים שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד ... בנושאים רגישים דחופים וכו'... יתקיים בביה"ד הארצי.
לבדיקה – נושא סבוך; על פני הדברים יש להימנע מדיון בגצ"י – וקביעה של נושאים בבית הדין הארצי כערכאה ראשונה. זו מגמת הוועדה גם בעניינים מנהליים.
הסמכות לדון בערעורים על החלטות של בתי הדין למשמעת של עובדי המדינה ועובדי הרשויות המקומיות מוקנית כיום לבית המשפט העליון. הוועדה מציעה שסמכות זאת תועבר אל בית הדין הארצי לעבודה (פסקה 76).
נושא זה כבר תוקן וענייני הדין המשמעתי של עובדי המדינה הועברו מבית המשפט העליון לבתי המשפט המחוזיים ומבג"ץ (למעט בעניינים מסוימים) לבית המשפט לעניינים מינהליים. בבית הדין לעבודה נותרו בעלי תפקידים בודדים בלבד.
הוועדה הביעה עמדתה שהתיקון כפי שנעשה הוא הנכון ולא קיבלה בנושא זה את עמדת ועדת זמיר.
נציגי ציבור ודיון בדן יחיד
המשך שיתופם של נציגי הציבור בהרכב בית הדין בדונו בסכסוך קיבוצי או ארגוני (פסקאות 93 עד 107). עם זאת, לפי עמדת הוועדה, אין צורך בהרכב של שבעה הכולל ארבעה נציגי ציבור ודי בהרכב של חמישה – שלושה שופטים ושני נציגי ציבור (פסקה 103)
√
בהצ"ח מוצע לקבוע כי ביה"ד ידון בחמישה ובהם נציג מעבידים ונציג עובדים. מוצע עוד לאפשר הרחבה של המותב למותבים גדולים יותר בהחלטת נשיא ביה"ד, אך במקרה זה יהיה מספר נציגי הציבור עד ארבעה.
במקרה של הרחבת המותב למותבים גדולים יותר בהחלטת נשיא ביה"ד יהיה מספר נציגי הציבור עד ארבעה – יש בכך לאפשר צמצום כוחם של נציגי הציבור עם הרחבה של המותב ללמעלה משבעה, כפי שמאפשר הנוסח המוצע; מדובר בשני נושאים שונים: האחד, הרחבת הרכב שיאפשר לקבל הלכות בהרכב רחב והשני, היחס בין השופטים המקצועיים לנציגי הציבור. ניתן לקבל את העמדה ביחס לנושא הראשון מבלי לשנות את הפרופורציות.
בעניינים בהם הסכסוך הוא במהותו משפטי ולא עובדתי, יהיה ניתן לוותר על השיתוף של נציגי ציבור – הן בעניינים מתחום הביטחון הסוציאלי והן מתחומים נוספים, תוך החרגת סכסוכים קיבוציים (פסקאות 110-108).
מוצע להוסיף תוספת שלישית - המונה עניינים בהם לא ידון ביה"ד האזורי בשלושה והארצי בשבעה.
[בהתאם נקבעו הוראות מיוחדות גם לעניין מותב בערעור על פסק דין כאמור ועל מותב בערעור על פס"ד פלילי שיידונו בשלושה שופטים בלבד].
יש לשים לב שברירת המחדל עליה המליצה ועדת זמיר היא השארת נציגי הציבור, תוך אפשרות למנוע את השתתפותם, בעוד שהצעת החוק יוצרת ברירת מחדל הפוכה בנושאים המנויים בתוספת השלישית – הכלל הוא אי שיתוף, אך ניתן יהיה לשתפם.
יש לבחון מהו מצב התקנים הנוכחי, האם השתפר מצב הזימונים והנוכחות של נציגי הציבור מאז דוח הוועדה?
-
שר המשפטים ושר התעשייה המסחר והתעסוקה, בהתייעצות עם נשיא בית דין הארצי ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאים בצו, לשנות את התוספת השלישית, ובלבד שלא תכלול הליכים לפי סעיף 24(א)(2) או (4).
תשומת הלב כי הוועדה שמשנה את הצו היא עבודה ורווחה
יתאפשר לשני הצדדים יחדיו לבקש כי הדיון יתקיים ללא נציגי ציבור וכן לאפשר לשופט להחליט כן על פי בקשת אחד הצדדים (פסקה 111).
בהצעת החוק מופיעה רק האופציה של החלטת השופט על פי בקשת אחד הצדדים.
לא ברור אם השוני מכוון
הרחבת סמכויות השופטים לדון כדן יחיד בעניינים מסוימים של סדרי דין: (א) מתן פסק דין בתובענה או בבקשה על פי צד אחד, כאשר הנתבע או המשיב אינו מתגונן או אינו משיב לה, למעט בסכסוך קיבוצי; (ב) ביטול פסק דין שניתן כאמור לעיל לבקשת נתבע או משיב; (ג) מחיקת תובענה או בקשה על פי בקשת התובע או המבקש; (ד) מתן פסק דין בהסכמה לפי נוסח מוסכם על הצדדים או פסק דין המאשר הסכם פשרה בין בעלי הדין; (ה) הארכת מועד או זמן שנקבע בחיקוק או על ידי בית הדין, שופט או רשם, לעשיית דבר שבסדר דין או בנוהג; (ו) דיון והחלטה בבקשות שבסדר דין, עד לפתיחת הדיון בהליך, למעט מחיקה או דחייה של תובענה על הסף שלא על פי בקשת התובע. (ז) העברת הליך לערכאה אחרת בשל חוסר סמכות מקומית או עניינית; (ח) דיון והחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין, למעט בסכסוך קיבוצי; (ט) הפעלת סמכויות ותפקידים של רשם, המוקנים לרשם על פי סעיף 27א לחוק בית הדין לעבודה, בשינויים הנדרשים; (י) מתן צו מניעה או צו ארעי דחוף שתוקפו עד לקיום דיון בבקשה בפני המותב, ובלבד שתוקפו לא יעלה על שבעה ימים, למעט בסכסוך קיבוצי. (פסקאות 113-112).
הסמכויות המנויות בתוספת הרביעית:
בתוספת מופיעות המלצות הוועדה, בתוספת עניינים שכבר היו מנויים בחוק, ובתוספת או בשינויים אלו: (7) ליתן פסק דין במעמד צד אחד למחיקת תובענה או בקשה כשהתובע או המבקש אינו מתייצב לדיון, למעט בהליך של סכסוך קיבוצי שעניינו שביתה או השבתה; (11) להעביר הליך לבית דין אחר, אם מצא שאין הוא יכול לדון בו מחמת שאינו בסמכותו המקומית; (14) לדון ולהחליט בבקשות שהוגשו עד לתחילת שלב ההוכחות בהליך, למעט בבקשות למתן סעד זמני בסכסוך קיבוצי ובבקשות לדחייה [או למחיקה?] על הסף;
לא הוסף, בניגוד להמלצת הוועדה: (ח) דיון והחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין, למעט בסכסוך קיבוצי.
יש לדון בסמכויות באופן פרטני, בשים לב לשוני (מודגש) בין המלצת הוועדה להצעת החוק.
מתן סמכות לשר המשפטים, לאחר התייעצות עם נשיא ביה"ד הארצי ובאישור ועדת החוקה, להוסיף לרשימה עניינים שבסדר דין, שיהיו בסמכותו של השופט לבדו (פסקה 114).
√
סמכות המינוי של נציגי הציבור תופקד בידי שר המשפטים לבדו, ללא שיתופו של שר העבודה. וכן שינוי הרכב הוועדה המייעצת למינוי: שופט מכהן או שופט בדימוס של ביה"ד שייקבע על ידי נשיא ביה"ד הארצי, נציג שר המשפטים, נציג שר התעשייה המסחר והתעסוקה, נציג של ארגון העובדים הגדול ביותר ונציג של ארגון המעבידים הגדול ביותר. (פסקאות 118-115)
לא מופיעה בהצעת החוק התייחסות להשמטת שר העבודה;
אשר לוועדה - בהצעת החוק ההסדר דומה בשינויים אלו: בהמלצת הוועדה שופט בדימוס או שופט מכהן ובהצעת החוק רק שופט בדימוס.
בנוסף, בהצ"ח - נציג ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת השרים הם יציגים ונוגעים בדבר.
בהתאם להערות שלעיל בנוגע לסמכויות השר באופן כללי.
_______________
לשנות את הליך המינוי של נציגי ציבור באופן שיקדם את עקרונות השוויון, הפומביות והשקיפות (פסקאות 120-119)
מוסדר בסעיף 7 להצעת החוק - הסמכת השרים לתקן תקנות בנושא.
לקבוע כי כשיר להתמנות כנציג ציבור בעל ניסיון של חמש שנים לפחות בתפקיד או בפעילות בתחום משפט העבודה, יחסי עבודה, רווחה או ביטחון סוציאלי, לרבות הוראה או מחקר בתחום זה במסגרת אקדמית (פסקה 127).
√
על פני הדברים – ההצעה אכן תגביר את הערך המוסף של נציגי הציבור.
מינוי נציג ציבור עד גיל 73 בלבד וכהונה עד גיל 75 (פסקה 127).
√ לא הוגבל גיל מינוי ל-73
על פני הדברים – סביר.
יש ליתן מקום גם לעיקרון השיקוף – דהיינו יינתן ביטוי הולם גם לנשים ולאוכלוסיה הערבית (פסקה 129).
√
יש לתחום את מינויו של נציג ציבור ל-9 שנים: מינוי לשלוש שנים עם אופציה לשתי כהונות נוספות בנות שלוש שנים (פסקה 135).
√ לנשיא ביה"ד הארצי אפשרות להאריך נוסף על תקופות אלו.
בנוסף מוצע, במסגרת סעיף 7 להצעת החוק, להסמיך את השרים לתקן תקנות בנושא חידוש כהונה שהסתיימה.
על פני הדברים ראוי לקבוע קדנציות מעטות יותר כאשר כל אחת משמעותית יותר (כגון שתיים של ארבע שנים); וכן למנוע אפשרות הארכה. תמיד בשיטת הקדנציות יתכן שיהיה מינוי מוצלח שיוגבל בזמן. עדיין יתרונות השיטה עולים, לדעת הוועדה, בטיפולה בנושאים דומים, על חסרונותיה.
נציגי ציבור המתמנים יעברו קורס עם מינויים בנושאי ידע מספיק בדבר תפקידו של חבר בבית דין, בדבר דרכי הפעולה של בית דין או בדבר השאלות המשפטיות המתעוררות בפני בית הדין. כמו כן יעברו השתלמויות ועדכון שוטף על בית הדין ודיני העבודה (פסקאות 137-136).
הקורס וההשתלמויות קיבלו ביטוי בהסכמת השרים לתקן תקנות בנושא.
הסמכת נשיא ביה"ד לקבוע כללי אתיקה לנציגי הציבור (פסקאות 139-138);
החוק יתוקן באופן שיובהר כי התנהגות שאינה הולמת תפקיד של נציג ציבור כוללת גם התנהגות בניגוד לכללי האתיקה.
√
√
לצורך העברת נציג ציבור מתפקידו בשל התנהגות שאינה הולמת, יעשה שימוש בוועדה לנציגי ציבור. שר המשפטים יוסמך להחליט, על יסוד תלונה נגד נציג ציבור בגין התנהגות שאינה הולמת, להשעותו מתפקידו עד לקבלת החלטה בעניין התלונה (פסקאות 145-141).
√
לא ברור אם המנגנון המוצע בהצ"ח מספיק הרמטי על מנת שלא ייעשה שימוש במנגנון של אי הזמנת נציג הציבור במקום העברתו דרך טיפול משמעתי, כאשר מאידך גיסא לא ברור אם יש בכך צורך.
קביעת נהלים והנחיות בעניינים הנוגעים לנציגי ציבור: נהלים לעבודת הוועדה לנציגי ציבור, שיטת הזימון של נציגי ציבור להשתתף בישיבות בית הדין, הסדרים בדבר העברת תיקים לנציגי ציבור לקראת הדיון בבית הדין, סדרי החתימה על פסקי דין, מעקב והערכה מצד בית הדין בנוגע להשתתפות ולתפקוד של נציגי ציבור בישיבות בית הדין, תבחינים לצורך חידוש מינוי של נציג ציבור, סיום הליך בו השתתף נציג ציבור שתמה תקופת כהונתו בבית הדין (פסקה 146).
אין בהצעת החוק התייחסות לנקודות אלו, למעט לעניין החלפת סעיף 14 לחוק - חתימה על פסקי דין עד 6 חודשים לאחר סיום כהונה.
יש לקיים דיון בנושאים הנוספים ולקבל עדכון על הטיפול במסקנות הוועדה בנושאים אלו.
פישור וגישור
פישור - יש לפעול להקמת מנגנון יעיל שיוכל למצות את האפשרויות הטמונות בתיווך, פישור ובוררות לצורך יישוב סכסוכי עבודה. לחלופין יש להקים מנגנון חדש, כגון מנגנון לקביעת עובדות בסכסוכי עבודה. יש לבחון את הצורך בקביעת כללים לפישור על ידי ביה"ד (פסקאות 151-147).
לא בא לידי ביטוי בהצעת החוק
גישור – הוועדה סבורה כי מן הראוי לחדש את הגישור באמצעות נציגי ציבור במתכונת ובהיקף שהיו מקובלים בבתי הדין לעבודה עד 2005 (פסקאות 155-151).
לא בא לידי ביטוי בהצעת החוק
הביקורת השיפוטית
נוכח הצעת חוק פרטית שהגיש חה"כ גדעון סער בנושא הביקורת השיפוטית על בית הדין הארצי לעבודה (פ/2901), שביקשה לשנות את הביקורת השיפוטית משיטה בג"צית לשיטה של ערעור (בזכות וברשות, כאמור לעיל), החליטה הוועדה שלא ליתן המלצה בנושא. בפועל, מאז לא התקדמה הצעת החוק (פסקאות 173-156).
אין התייחסות בהצעת החוק
על פני הדברים, ביקורת בגצי"ת משמרת את מעמד בתי הדין תוך התערבות במשורה במקרים המתאימים.
-
בר"ע על החלטה אחרת תוגבל למקרים בהם "אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה."
בנוסף יוגבלו סוגי בקשות רשות ערעור שייקבעו בצו.
לא ברור שיש מקום להעתיק את המודל מחוק בתי המשפט. גם שם נעשה הדבר בלית ברירה. יש לקבל נתונים ברורים על מנת להחליט האם מוצדקת ההצעה. כמו כן, יהיה צורך לבחון את הרשימה באופן פרטני .
רשמים
סמכויות רשם:
- הסרת מגבלת הסכום להחלטת רשם בתובענות לשכר עבודה לפי חוק הגנת השכר ותובענות לקצבה, למעט תובענות שעניינן עצם הזכאות לקצבה וכן לדון בכל תובענה כספית אחרת שבין עובד למעבידו שעניינה הזכויות שהעובד זכאי להן עקב עבודתו, לפי חוק או לפי צו הרחבה כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוצייים, התשי"ז – 1957, המנויים בתוספת החמישית, ובלבד שסכום התובענה אינו עולה על 50,000 ש"ח [הגדלת הסכום – באישור ועדת העבודה; הרחבת התוספת החמישית – בתקנות של שר המשפטים]
- מתן סמכות לרשם בית דין אזורי רשאי לתת צו המחייב מעביד למסור לעובד מסמכים שחובה על מעביד להנפיק על פי חוק.
- שר המשפטים רשאי, לאחר התייעצות עם שר העבודה, לקבוע בתקנות סמכויות ששופט בית דין אזורי יהיה רשאי להעביר לרשם.
גם כאן – אין מקום להעתקה מההסדר במערכת בתי המשפט הכלליים בלי לקבל הסבר על הצורך; יש להקפיד שלא תורחבנה סמכויות הרשם יתר על המידה כך שיועברו, הלכה למעשה, מרבית תיקי ביה"ד להחלטות רשם; יש מקום להתייחס למקומם של נציגי הציבור בסיטואציה זו.
בנוסף, יש לשים לב לכך שוועדת החוקה החליטה, בתיקון דומה במערכת הכללית, שהוספת סמכויות לרשמים מחייבת שינוי דרכי המינוי שלהם.
נושאים בהם לא ניתנה המלצה של הוועדה ולא נכנסו להצעת החוק
שינוי שמו של בית הדין ל"בית משפט לענייני עבודה"
-
יש לבחון לעומק את ההשפעה של הענין ביחס לחוק-יסוד: השפיטה.
סמכות מקבילה בנושאים פליליים לבית הדין ולבתי משפט השלום
-
מומלץ לבחון האם נעשה (ובאילו נסיבות) שימוש בסמכות המקבילה בפועל;
כמו כן, על פניו קיימת בעייתיות בקיומם של דיונים פליליים בפני בית משפט ועל ידי תובעים שאינם מיומנים – באופן יום יומי בנושאים פליליים. בעיה זו עשויה להתרחב עם ההוספה המתוכננת של עבירות פליליות לחוקי העבודה הקיימים.