חומר רקע
ד' תשרי תשע"ב
2 אוקטובר 2011
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
הנדון: עמדת שרות המבחן למבוגרים באשר להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה
(תיקון מס' 104 – החמרת הענישה בעבירת ההפקרה), התשע"א- 2011
שרות המבחן למבוגרים פועל מכוח חוק והינו שרות טיפולי ייחודי, המצוי בצומת שבין ענישה וטיפול/שיקום. ככזה, שרות המבחן אמון על אבחון וטיפול בעוברי חוק מעל גיל 18, במגוון עבירות, ובכללן אלה שהיו מעורבים בתאונות דרכים והורשעו, בהתאם לדרגת רשלנותם, בעבירות גרימת מוות ברשלנות או הריגה. בחלק מהמקרים נלווית לתאונה עבירה של הפקרה.
לשרות המבחן ניסיון מקצועי רב שנים במפגש עם נהגים פוגעים והוא המסגרת המקצועית היחידה בארץ המכירה באופן מעמיק את התמודדותם הרגשית/נפשית של אלה האחראים לקרות התאונה. לצד השיח הציבורי האגרסיבי כלפי הנהגים הפוגעים, מוצאים אלה בשרות המבחן מרחב להתבוננות על אחריותם לתאונה ולתוצאותיה, הזדמנות להעמיק הבירור באשר לכישלונם ולשכלל את יכולתם לקחת אחריות על תוצאותיו הקשות ולשאת בעונשם.
במסגרת שרותנו, הן בטיפול פרטני והן בטיפול קבוצתי, נעשית עבודה טיפולית רבת ערך, כשברקע, היות הנהגים בעצמם מתמודדים עם תופעות פוסט טראומה עקב התאונה. למותר לציין, שבמקרים בהם נלווית לתאונה עבירה של הפקרה, אזי במקביל להתמודדות המוכרת עם המשמעויות הקשות של התאונה, על הנהגים להתמודד גם עם הכשל המוסרי העמוק שנפל בהתנהגותם, הבושה הנלווית לו ותחושת אשם כבדה עוד יותר. בנוסף, עליהם להיערך לקראת ענישה מחמירה, שתכלול מפגש אינטנסיבי עם אוכלוסייה עבריינית, לרב לראשונה בחייהם ולתקופה משמעותית.
לקראת הישיבה הקרובה בוועדה, מוגשת בזאת התייחסות שרות המבחן למבוגרים באשר להצעת החוק שבנדון, כדלקמן:
1. ראשית, יובהר כי שרות המבחן מבין החומרה המיוחדת שיש לייחס לעבירת ההפקרה ואת הכשל המוסרי העמוק שכרוך בה. בנוסף, השרות תומך בסידור מחדש של עבירת ההפקרה וביצירת מדרג עונשי.
2. ואולם, בטרם קביעת החמרת הענישה והעמדתה על עונש מאסר חריג של שנות מאסר ממושכות, רואה שרות המבחן חובה להאיר את הדינאמיקה הרגשית המורכבת העומדת לרב ברקע להפקרה, ולהביע הסתייגותו מההנחה, כי החמרת הענישה תביא להפחתת ההתנהגות המפקירה ולהרתעת נהגים אחרים. לדידו של שרות המבחן, בטרם קבלת החלטה, יש להבין את עוצמת אירוע התאונה מבחינה נפשית, ואת ההפקרה ככשל אישיותי בהתמודדות עם מצב דחק קיצוני, המצמצם עד מאד את שיקול הדעת.
3. התאונה מתרחשת באחת, במפתיע וללא כל הכנה. למרבה הצער, מעורבים בה גם נהגים מן הישוב, שהערכים המנחים אותם בחייהם הינם ערכים נורמטיביים, הכוללים כבוד לזולת וקידוש ערך החיים.
התאונה מתרחשת במהלך נסיעה שוטפת, שגרתית, שלא מרמזת על סיכון יתר. פעמים רבות במהלך טיול, בילוי, חופשה, בנסיבות שמחות ומשוחררות מדאגה. באחת, מוצא עצמו הנהג לכוד, הפוך, תרתי משמע. לעיתים לכוד בתוך רכבו ולעיתים מצליח להזדחל ממנו ואינו מבין היכן הוא ומה אירע. במקרים רבים בהם הנהג נפצע בעצמו, הוא מטופל בזירת התאונה כמו יתר הפצועים, מובהל לביה"ח, לעיתים חסר הכרה, מטופל, מנותח ורק בחלוף שעות או ימים, פוגש את משפחתו על יד מיטתו ומתוודע לקורות אותו, לגורל האחרים שהיו עימו ברכב או אלה מחוצה לו- מתוודע להיותו מחולל מוות, להכרה האיומה שדבר נורא אירע לו ולאחרים ושחייו מעתה כבר לא יהיו דומים לאלה שהיו.
במקרים בהם הנהג אינו נפגע פיזית, הוא בדרך כלל הראשון שנחשף אל המראות הקשים, לעיתים קרובות המזעזעים, בזירת התאונה. בין אם מדובר בפגיעה בכלי רכב אחר או בהולך רגל מחוץ לרכבו, ובין אם מדובר בהתהפכות כלי הרכב שלו, הנהג יוצא מהרכב המום ומבולבל, נחשף לריחות של בלמים חרוכים, מראות של דם, לעיתים זעקות כאב ("יצאתי מהרכב וחשבתי שאני בגיהינום"). לעיתים הוא נבהל, משותק זז הצידה ומתקשה לתפקד, לעיתים הוא מזעיק עזרה, מנסה בעצמו להושיטה, פועל באופן אוטומטי, טכני, כשהוא מנותק עדין מהמשמעויות העמוקות של הקורה אותו ברגעים אלה ("הרגשתי שאני על אוטומט"). ולעיתים, כשכוחותיו האישיותיים חלשים, הוא חוטא בהתנהגות בוטה ובלתי מוסרית, אינסטינקטיבית והגנתית בעיקרה, כשהוא ממלט את נפשו ומתרחק מן הזירה.
4. פרויד תאר "טראומה" כמצב בו היחיד עומד בפרק זמן קצר מול פרץ של רגשות עזים המגבשים מצב נפשי בלתי נסבל בעוצמתו ובלתי ניתן להתמודדות בדרכים רגילות. מצב זה מאיים לשבש את ארגון האישיות ולחבל בתפקודו. מקור הטראומה עשוי להיות גם פנימי בנוסף על גירוי חיצוני.(Freud ,1926)
דסברג (1987), הגדיר טראומה כשבר ברצף הטבעי של חיי הנפש של האדם בעקבות חשיפתו לאיום קיומי תוך התמקדות בהתמוטטות הטוטלית של מערכת האני על כל מרכיביה כתוצאה ממפגש בין איום קטסטרופאלי ותגובה כאוטית. זוהי התרחשות בנקודת זמן ספציפית, המבטאת חוויה של אובדן אוטונומיית האני. האיום עלול לכלול אירועי פתע כפציעה, תאונה, אסון טבע ופגיעה מידי אדם כמו גם אירועים מתמשכים בהם מתרחשת חשיפה רצופה ללחץ.
Figley (1985), הגדיר אירוע טראומטי כאירוע יוצא דופן בעוצמתו, שהינו פתאומי, מוחץ ובמרבית המקרים מסוכן לאדם עצמו או לאחרים המשמעותיים לו. אירועים טראומטיים נחשבים לכאלה שהינם מחוץ לטווח ההתנסות הרגילה של האדם, כך שהינם מלחיצים ומעוררי חרדה כאחד.
5. מבחינה כרונולוגית קיימים שני שלבים עוקבים בחוויה הטראומטית:
שלב החשיפה- בו קיימת חשיפה של האדם לאירוע הטראומטי. בשלב זה מתרחשת הצפה גירויית עזה, כך שהכלים הקוגניטיביים והאמוציונאליים שעל פי רוב אפקטיביים, אינם מצליחים לעמוד לרשות הנחשף לשם התמודדות יעילה. במצב כזה, קיימת, הפרה של האיזון הפנימי ופגיעה בפונקציות תפקודיות (Titcheener&Ross,1974).
השלב הפוסט טראומטי- בו הגירוי המקורי והמאיים אומנם חלף, אך השפעותיו על האדם מחייבות אותו להמשך התמודדות (Titchener&ross,1974).
6. חשוב לזכור, כי התגובות למצבי לחץ טראומטיים אינן אחידות והן קשות ביותר לחיזוי. לתאונת דרכים, כגורם לחץ - השפעה פסיכולוגית משמעותית. היא גורמת לחוויה של חוסר אונים קיצוני, מתח ומצוקה, כמו במלחמה או בחשיפה לאלימות מסוגים שונים. המייחד מוות בתאונות דרכים הינו היותו פתאומי, לא מתוזמן, לא מצופה, ללא התראה מראש, אכזרי ומשאיר את החיים בתחושה של חוסר אונים.
התנהגות הנהג בסמוך לאחר רגע הפגיעה קשורה קשר הדוק לאפיונים ספציפיים של האירוע עצמו: עוצמת גורם הלחץ, משך זמן האירוע, התפקיד שהנהג ממלא באותה סיטואציה והקרבה לנפגע. לאפיוני אישיותו הבלתי מודעים: כוחות אגו, פסיכופתולוגיה קודמת, משאבי התמודדות קיימים, חוסן אישי ומשפחתי, וכן לסביבתו: רשת תמיכה חברתית, משפחה, יחסה של החברה כלפי האירוע ואפיונים חברתיים (שלו, 1994).
7. נבקש להדגיש, כי לדידו של שרות המבחן, ההפרדה בין אירוע התאונה (ככזה שנגרם ללא כוונה, בדרגות שונות של רשלנות) לבין ההתנהגות המפקירה (כהתנהגות המאופיינת באלמנטים של בחירה, שיקול דעת וכוונה) – הינה הפרדה מלאכותית, שלרב מנותקת מהמציאות ומהחוויה הפנימית של הנהג הפוגע.
8. הניסיון המצטבר במפגש עם נהגים פוגעים שהפקירו מלמד, כי התאונה מייצרת דינמיקה רגשית ונפשית סבוכה מעין כמוה, הגוררת את הנהג לתוך מערבולת רגשית במצב דחק קיצוני ומעורר פלצות. יכולתו לבחור ולנהל את התנהגותו בצורה מושכלת ואחראית- מצטמצמת עד מאד, עד לבלי הכר. באופן שאינו ניתן לחיזוי, אלה בעלי כוחות אגו חלשים יותר, עלולים לחטוא בהתנהגות בלתי מוסרית וקשה, שאינה מכוונת באותה עת כנגד הנפגע, אלא מונעת מצורך ראשוני, בסיסי והגנתי, מפני התפרקות נפשית עצמית.
9. הפסיכולוגיה מכירה שלוש דרכי תגובה בסיסיות להתמודדות במצב דחק קיצוני: התמודדות (מלחמה בקושי הרגשי ומאמץ לשמור על תפקוד), קיפאון (מצב של שיתוק, קושי לתפקד, אבדן יכולת להמשיך ולהתנהל בסיטואציה) ובריחה (מצב של הכחשה, קושי להפעיל שיקול דעת מושכל, והתנתקות רגשית ולעיתים אף פיזית מהסיטואציה הלוחצת). שלושת ההתנהגויות מוכרות, אנושיות וקשורות קשר הדוק לחוסן הנפשי של הפרט, לרמת המשאבים הנפשיים וכוחות האגו העומדים לרשותו. בהקשר זה, ההפקרה, פסולה וקשה ככל שתהיה – הינה חלק ממנגנון התמודדות של בריחה. למותר לציין, שאיש מאיתנו אינו יודע את משאביו וכיצד ינהג הוא עצמו, או בן משפחתו, אם חלילה יהיה מעורב בתאונה.
10. לאור העולה בספרות מקיפה אודות תגובה בעת חשיפה לטראומה, ובעקבות הידע הרב שהצטבר בשרותנו, אין להערכתנו להניח, שניתן יהיה לצמצם את ההתנהגות המפקירה באמצעות ההחמרה המוצעת. יתכן אף שהחמרת הענישה תיצור פאניקה עמוקה הרבה יותר כך שמי שכשל ועזב את זירת התאונה, יחשוש עוד יותר מלהסגיר עצמו. בנוסף, יש לזכור, כי בין המפקירים ניתן למצוא אנשים מן הישוב, נורמטיביים וערכיים, שלא צריך להרחיב אודות ההשלכות הקשות שיהיו עליהם ועל משפחותיהם, צעירים ומבוגרים כאחד, עקב שהות של שנים ארוכות בכלא, בחברה עבריינית זרה. נקיטת מהלך ענישתי קיצוני כמוצע, ירחיב עד ללא שיעור את מעגלי הפגיעה הנוספים, במשפחות ובסביבתו של הנהג.
11. לדעת שרות המבחן, חוסר האונים מול אירועי ההפקרה, הוא שמייצר באופן טבעי ומובן, את הצורך החברתי בענישה נוקמת, מכבידה, אך לא ניתן לצפות, כי בשעת התאונה ממש, בעיצומו של השבר וכשהוא במצב כאוטי המשבש את שיקול דעתו, יורתע הנהג מהענישה הצפויה לו. לדעת שרות המבחן, יש להמשיך ולראות בהתנהגות המפקירה התנהגות פסולה, כושלת, בלתי מוסרית, אך לפעול לצמצומה בדרכי חינוך והסברה, החל בגיל מוקדם במסגרת בתי הספר ותנועות הנוער, בקורסים לנהיגה מונעת וכן בתשדירי שרות, שיהיה בהם לחזק ההתנהגות המוסרית המצופה והמותאמת יותר, בבחינת "פגעת- תעמוד!".
12. סוף דבר, שרות המבחן מחויב להסכמת הממשלה להחמרת הענישה בעבירת ההפקרה. יחד עם זאת, נוכח הדינאמיקה הנפשית המתוארת, נותרת להערכתנו השאלה המקצועית באשר להשפעה העתידית של ההחמרה על צמצום התופעה. כביטוי לחומרת העבירה, אנו רואים בחיוב הטלת עונש מאסר, שחלקו לפחות יהיה בפועל, אולם יש להמשיך ולדון כל נהג עפ"י נסיבותיו ומצבו הנפשי, באופן שיאפשר לעיתים, בנסיבות חריגות, אף ריצוי המאסר בעבודות שרות לצד הטלת צו מבחן. קיימת חשיבות עליונה לשמירת עקרון האינדיבידואליות של העונש, כאבן יסוד מרכזית במשפט הפלילי ובבסיס החוקי והערכי של עבודת שרות המבחן.
פריטים שהוזכרו:
• דסברג, ח. (1987). החברה הישראלית מול טראומה מאורגנת או: המטפל או הניצול. בתוך: שיחות,1(2),98-103.
• שלו, א. (1994). גישה רב ממדית לתסמונת הפוסט טראומטית (פרק א': תיאוריה ומחקר). שיחות, 8, (3), 181-189.
• Figley, C.R.(ed).(1985).Trauma and its' wake. Vol. 1 : The study and treatment of PTSD. New York : Brunner/Mazel
• Freud, S. (1926).”Inhibitions, symptoms and anxiety”, Collected Papers. New York : Basic Books.
• Titchner, J. L., &Ross,F.(1974).Family and character change at Buffalo Creek. American journal of Psychiatry, 133, 295-299.
כתבה: אתי סגל
מפקחת מחוזית – מעצרים
שירות המבחן למבוגרים