חומר רקע
לכבוד ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט
9.10.2011
הערות אחדות לעניין הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – אי יחוד העילה והוספת סעדים) התש"ע-2010.
# תיקון סעיף 7א
+ בתי המשפט רשאים לפסוק סכומים גבוהים יותר. לעניין זה ראו את פסה"ד האחרון בפרשת בומבך (נזק לא ממוני)*. קדם לו פסה"ד בעניין שרנסקי.
+ בתי המשפט פסקו סכומים סבירים במרבית התביעות שנדונו בפניהם. מניתוח תביעות לשון הרע ב-2010 שערך משרד שמר ושות' עולה כי סכום הפיצויים הממוצע בתביעות היה 30 אלף שקל ומרבית התביעות הוגשו נגד יחידים**. העלאת הרף תשנה את קנה המידה.
+ בניגוד לדעה הרווחת מרבית כלי התקשורת אינם בעלי "כיס עמוק". לפסקי דין בסכומים גבוהים המשמעות היא משולשת:
1. סגירתם של כלי תקשורת שתביא לצמצום חופש הביטוי ופגיעה בדמוקרטיה;
2. מתן אפשרות לגופים עשירים לאיים על כלי תקשורת (המונח "אדם" המופיע בס' 1 בחוק כולל גם תאגיד). בשפה המקצועית מכנים זאת "אפקט מצנן".
3. מדובר בהרמת חומת ההגנה על אנשי ציבור מפני ביקורת, ואין מדובר בהגנה על כלל הציבור.
* עא 14716-04-10 עו"ד אילן בומבך נ' עו"ד אמיר פישביין. השופטת רות לבהר: אני סבורה, כי במקרה זה הוכח קיומו של נזק לא ממוני בגין הפגיעה בשמו הטוב של המערער, ועל כן לא היה מקום להסתפק בפיצוי הסטטוטרי
** דה-מרקר 16.2.2011 מאת הילה רז.- מהבדיקה עולה כי בשנת 2009, 21% מפסקי הדין שניתנו בתחום לשון הרע היו בתביעות נגד גופי תקשורת - 16 פסקי דין לעומת 59 פסקי דין שעסקו בתביעות לשון הרע נגד יחידים. ב-2010, לעומת זאת, שיעור פסקי הדין שעסקו בתביעות נגד גופי תקשורת ירד ל-14%. בשנה זו ניתנו 132 פסקי דין שבהם יחידים נתבעו בגין הוצאת לשון הרע, לעומת 21 פסקי דין בלבד שעסקו בתביעות שבהן הנתבע היה גוף תקשורת. סכום הפיצויים הממוצע שנפסק בבתי המשפט השלום ב-2010, מציין גלמן, נע סביב 30 אלף שקל. ייתכן כי את הסכום הנמוך יחסית ניתן להסביר בכך שרוב פסקי הדין שניתנו הם נגד יחידים, שאינם נתפשים על ידי בתי המשפט כ"כיס עמוק" שממנו ניתן להיפרע בסכומי עתק.
** גלובס 28.1.09 מאת אלה לוי-וינרב- מחקר חדש שערך עו"ד שלומי וינברג, ממשרד עוה"ד יורם ל. כהן, אשלגי, אשל, ובחן את גובה הפיצויים הנפסקים בתביעות לשון הרע בערכאות שונות בארבע השנים האחרונות. במסגרת המחקר בדק וינברג 280 פסקי-דין שניתנו בין ה-1.1.2004 ל-1.9.2008 בכל בתי המשפט בארץ. ראשית, מצא וינברג כי סכום הפיצוי הממוצע בכלל הערכאות עומד על 46,816 שקל . מסקנה אחת שבולטת במיוחד היא שהסכומים הנפסקים נגד תאגידים גבוהים באופן משמעותי ביותר לעומת הממוצע. ללא התייחסות לפס"ד כלל, הסכום הממוצע הנפסק כאשר תאגיד הוא הנתבע, הוא 77,294 שקל לעומת 46,816 שקל בממוצע סכום הפיצוי הממוצע. ועוד נמצא שסכום הפיתוי שנפסק לטובת איש ציבור גבוה משמעותית מסכום הפיצוי הממוצע - ב-51% - ועומד על סך של 70,717 שקל.
תיקון ס' 12א
+ תיקון זה מתעלם מכך שבנושא התגובה המחוקק נתן מענה בס' 16 ובס' 17 לחוק*.
+ הנוסח הנוכחי של ההצעה אינו מבהיר האם מדובר בזכות לפרסם תגובה לפני או אחרי הפרסום. לפי דברי ההסבר מדובר בזכות שתינתן לנפגע לאחר הפרסום ובדיוק לעניין זה קיים ס' 17 לחוק.
+ הנוסח הנוכחי של ההצעה דורש פרסום "תגובתו המלאה" של הנפגע ואינו אינו מטיל כל מגבלות על "התגובה". לא על אורכה של התגובה וגם אינו מאפשר לאמצעי התקשורת להימנע מפרסומה על אף שהיא כוללת דברי שקר.
+ הנוסח הנוכחי של ההצעה מתעלם מכך (בניגוד לס' 17) שהתגובה המלאה עלולה לפגוע בצד ג'. למעשה, הנוסח הנוכחי אינו מונע פרסום לשון הרע.
+ אם הכוונה היא לחייב כלי תקשורת לבקש תגובה ולפרסמה בטרם פרסום הידיעה יש מענה לעניין זה והוא מופיע בס' 16 לחוק הנוטל את חזקת תום הלב מן המפרסם אם לא לא נקט אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא וכבר נפסק שהמשמעות כוללת גם בקשת תגובה.**
+ גם סעיף זה מעניק עוצמה לתאגידים ולבעלי ממון העושים שימוש בעורכי דין כחלק מן "האפקט המצנן" כדי למנוע (ו/או לדחות) פרסומים שאינם נוחים להם.
+ מן הצעה להוספת סעיף 12א עולה כי יש בו כדי לחייב פרסום תגובה גם במקרים של פרסום ביקורת והבעת דעה, שהם פרסומים הזוכים להגנת תום הלב (ס' 15 לחוק) וכן כל "פרסום מותר" המוגן גם הוא בחוק (סעיף 13), וכולל בין השאר גם פרסום פסקי דין והודעת מטעם הרשות.
*סעיף 17. (א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת לא תעמוד הגנת תום לב לעורכו, למי שהחליט בפועל על הפרסום או לאחראי על אותו אמצעי תקשורת אם הנפגע, או אחד הנפגעים, דרש ממנו לפרסם תיקון או הכחשה מצד הנפגע ולא פרסם את התיקון או ההכחשה בכותרת מתאימה במקום, במידה, בהבלטה ובדרך שבה פורסמה אותה לשון הרע, ותוך זמן סביר מקבלת הדרישה ובלבד שהדרישה היתה חתומה בידי הנפגע, שהתיקון או ההכחשה לא היה בהם משום לשון הרע או תוכן בלתי חוקי אחר וארכם לא חרג מתחום הסביר בנסיבות.
** סעיף 16 (א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;
בכבוד רב
מ.בלייך עו"ד, ע.דולב עו"ד