חומר רקע
א' בחשוון, תשע"א
30 באוקטובר, 2011
לכבוד
ח"כ כרמל שאמה – הכהן
יו"ר ועדת הכלכלה
כאן
יו"ר נכבד,
הנדון: הסתייגויות להצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של משקאות אלכוהוליים, ובקשה לדיון מחדש בהגדרת "שיווק", "פרסומת" ו "פרסומת לשם מסחרי" בסעיף 1, וכן בסעיף 3(ב)
1. בהמשך לישיבות שנתקיימו בימים 12.7.11 ו – 1.8.11 בוועדה בראשותך בהצעת החוק שבנדון, ולקראת הישיבה הבאה הקבועה למחרתיים, 1.11.11, אנו מתכבדים בקשות לדיון מחדש והסתייגויות כמפורט להלן. בתמצית, עמדתנו הנה כי החלת הצעת החוק, המבקשת, בין היתר, להגביל מאוד את השיווק והפרסום של יין, תפגע קשות בענף תעשייתי מפואר וותיק בישראל, ותעמיד בסכנה את מקומות עבודתם של מאות מפרנסים ישראלים.
2. איננו ממעטים בחשיבות המלחמה בשכרות, בפרט בקרב בני נוער. ואולם, בפועל היין אינו נחשב כגורם ממשי לשכרות, לרבות בקרב בני נוער. היין אמנם נצרך לא פחות ממשקאות אחרים, ואולם כמעט כל צריכת היין נעשית בכמויות קטנות בכל פעם, בעיקר בנסיבות חברתיות, משפחתיות ודתיות.
3. נוסיף ונציין, כי ועדת השרים לחקיקה, בהחלטתה המצ"ב, התנתה הסכמת הממשלה להצעת החוק בכך שנושא החרגת היין יסוכם עם משרד החקלאות.
http://www.pmo.gov.il/PMO/Secretarial/Decisions/2011/01/des2714.htm
4. לפיכך, נבקש להחריג את היין מהצעת החוק, על ידי הוספת סעיף (אחרי סעיף 1 להצעת החוק), הקובע כי "חוק זה לא יחול על משקאות אלכוהוליים המופקים מענבי גפן יין, אלא אם כן אחוז האלכוהול בהם גבוה מ - 18%".
5. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, ולחילופין, אנו מבקשים דיון מחדש בהגדרות המונח "שיווק", "פרסומת" ו"פרסומת לשם מסחרי" שבסעיף 1, ובסעיף 3(ב) להצעת החוק שבנדון:
א. בהגדרת המונח "פרסומת" שבסעיף 1 להצעת החוק, נבקש להוסיף החרגה – "למעט בכתב עת מקצועי שעניינו משקאות משכרים בלבד, ואשר הוכר לעניין זה על ידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בהתייעצות עם שר הבריאות".
קיימים מספר ביטאונים ייעודיים של ענף היין, בהם מתוארים תכונותיהם של יינות שונים. לא מדובר בפרסומת לציבור הרחב אלא בכתבי עת מקצועיים של הענף עצמו, אשר אין מקום להחיל עליהם את החוק המוצע. על מנת למנוע שימוש לרעה בחריג זה, מוצע כי כל כתב עת מקצועי כזה יצטרך לקבל אישור של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, שיתייעץ לעניין זה עם שר הבריאות.
ב. בהגדרת המונח "פרסומת לשם מסחרי" שבסעיף 1 להצעת החוק, נבקש כי במקום "5%" יבוא "10%".
בקשה זו עוסקת במודעות המתפרסמות לפני חגי ישראל – במיוחד חגי תשרי ופסח – בהן מופיעים מצרכים שונים הקשורים לסעודת החג. אין מקום להגביל את מקומו של בקבוק היין ל – 5% בלבד משטח המודעה; 10% משטח המודעה נראה לנו סביר. מדובר בפרסום על רקע חברתי ומסורתי ואין לו כל קשר עם סכנת השכרות.
ג. לעניין הגדרת המונח "שיווק" שבסעיף 1 להצעת החוק, נבקש להוסיף החרגה נוספת ("למעט"), שתכליתה להתיר מסירת יין ללקוחות על ידי בנקים ועסקים אחרים – דבר שאין לו כל קשר עם מטרת החוק למנוע שכרות.
הצעתנו הנה כי בסעיף 1, בהגדרת המונח "שיווק", בסופה יבוא:
"(5) מסירה ללא תמורה של משקה משכר לצרכן בגיר, על ידי עוסק שתחום עיסוקו אינו שיווק מסחרי של משקאות משכרים".
ד. כמו כן, נבקש לקיים דיון מחדש בסעיף 3(ב) להצעת החוק, ולמחוק אותו. איסור הספקת יין ללא תמורה יפגע קשות בתעשיית היקבים בישראל, בכך שימנע שיווקם של בקבוקי יין רבים. עד כה ניסתה הוועדה ליתן מענה לבעיות נקודתיות המתעוררות בנושא זה (כגון אספקת יין לנצרכים, טעימות וכו'), אך מבדיקה שערכנו עם היקבים מדובר בבעיה גורפת הרבה יותר. יקבים מספקים יין ללא תמורה כחלק ממהלכי השיווק שלהם, ואין לכך כל קשר עם תופעת השכרות שאותה הצעת החוק מבקשת למנוע.
לחילופין, נבקש לקבוע כי "סעיף 3(ב) לא יחול על יין".
6. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, ולחילופין, אנו מציעים את ההסתייגויות הבאות:
א. בסעיף 4 להצעת החוק, בסופו, נבקש להוסיף פסקה נוספת (10) בנוסח הבא:
"(10) ציון מקום השיווק של המשקה המשכר".
חלק מהיקבים מפעילים חנויות שאינן בהכרח בשטח היקב עצמו ("מקום ייצור היין") ואין כל סיבה לאסור על ציון מיקום החנויות הנ"ל.
ב. כמו כן, בהמשך אותו סעיף (4), אנו מציעים להוסיף פסקה (11) בנוסח הבא:
"(11) תיאור נכון והוגן של מאפייני המשקה המשכר, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לרמוז כי צריכת משקה משכר תורמת להצלחה".
תוספת זו נחוצה על מנת למנוע ביטול כמעט מוחלט של פרסום ענף היין. בניגוד לכלל הבסיסי במשפט הישראלי, לפיו כל מה שלא נאסר בחוק מותר לאדם הפרטי – מנסה הצעת החוק ללכת בדרך ההפוכה ו"העקומה" של קביעת "הכל אסור חוץ ממה שמותר במפורש". אנו חולקים על דרך זו, שמשמעותה פגיעה אנושה בענף היין בישראל. עם זאת, בשלב מתקדם זה של החקיקה, איננו מציעים להפוך את הסעיף על פיו ולקבוע כי "הכל מותר חוץ ממה שאסור". נהפוך הוא: אנו מוכנים להותיר את הסעיף על כנו, ולקבוע כמוצא של פשרה סעיף שיאפשר פרסום הוגן ונכון שאינו מרמז על קשר בין צריכת משקאות משכרים לבין הצלחה.
ג. אחרי סעיף 6, נבקש להוסיף סעיף נוסף בנוסח הבא:
"לא יראו כהפרת סעיפים 3 או 4 לחוק זה מכירת משקאות משכרים במבצע שבו הצרכן משלם תמורה מלאה בגין פרט אחד של משקה משכר ומקבל פרט אחר של אותו משקה משכר או של משקה משכר דומה לו ללא תמורה או בתמורה מופחתת".
סעיף זה בא לפתור את הבעיה שהתעוררה בנושא "מבצעי 1+1", ולמנוע טענות לפיהן הבקבוק השני נמסר כביכול "ללא תמורה" בניגוד לסעיף 4 להצעת החוק.
ד. אנו מתנגדים בתוקף לסעיף 8 לחוק, וסבורים כי אין מקום למדבקות אזהרה על הבקבוקים. די באזהרה המופיעה על הפרסומות עצמן – וכך נהוג גם במדינות רבות בעולם. לפיכך, אנו מציעים למחוק את סעיף 8 רישא להצעת החוק.
ה. לחילופין, אנו מציעים לקבוע בסעיף 8 להצעת החוק כי חובת הדבקת תווית אזהרה על גבי הבקבוקים לא תחול על יין.
ו. לחילופי חילופין, נבקש כי נוסח האזהרה שבסעיף 8 יוחלף בנוסח המקובל במדינות שונות באירופה "שתו במידה" או "שתו במתינות".
ז. לחילופי חילופי חילופין, נבקש כי נוסח האזהרה לא ייקבע בגוף החוק המוצע, אלא ייקבע בצו על ידי שר הבריאות, בהסכמת שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
ח. כמו כן, בסעיף 8(ב), נבקש להוסיף, לאחר המילים "שר הבריאות", את המילים "בהסכמת שר התעשייה, המסחר והתעסוקה".
ט. כמו כן, בסעיף 8, נבקש להוסיף סעיף קטן נוסף, בנוסח הבא: "(ג) הוראות סעיף זה יחולו על משקאות משכרים שייארזו במכלים החל ממאה ימים לאחר פרסומו של חוק זה". לחילופין, נבקש להוסיף לסעיף 8, סעיף קטן (ג) שנוסחו "(ג) הוראות סעיף זה יחולו על משקאות משכרים שתוכנם נבצר מבציר 2011 ואילך".
הוראה זו נחוצה משום שבתעשיית היין ישנם בקבוקים רבים שנארזו בעבר וטרם שווקו, והוספת אזהרה עליהם תחייב את היקבים להחליף את התוויות – דבר שעלותו גבוהה ביותר.
י. בסעיף 10, שיעורי הקנסות – עד 75,000 לאדם פרטי ועד 226,000 ש"ח (!) לתאגידים – הנו בלתי מידתי. לפיכך אנו מציעים את התיקונים הבאים: במקום "כאמור בסעיף 61(א)(3)" יבוא "כאמור בסעיף 61(א)(2)"; במקום "כאמור בסעיף 61(א)(4), יבוא "כאמור בסעיף 61(א)(3)". המשמעות היא קנסות של קרוב ל – 30,000 ש"ח על אדם פרטי וכ – 75,000 ש"ח על תאגיד – סכומים גבוהים ומרתיעים, אך מידתיים.
יא. בסעיף 10, נבקש להוסיף סעיף הקובע כי עבירה לפי סעיף זה הנה עבירה מינהלית, אשר חוק העבירות המינהליות, תשמ"ו – 1985 יחול עליה, ואשר ניתן יהיה להטיל בגינה קנס מינהלי קצוב בשיעור שייקבעו בתקנות לפי חוק העבירות המינהליות.
יב. בסעיף 10, אנו מציעים לקבוע כי "תחילתו של סעיף זה 30 ימים לאחר פרסום התקנות לקביעת שיעורי הקנסות המינהליים הקצובים בגין עבירות לפיו".
יג. בסעיף 11, מוצע כי במקום "כאמור בסעיף 61(א)(4)" יבוא "כאמור בסעיף 61(א)(2)".
יד. בסעיף 11, אנו מציעים לקבוע כי " תחילתו של סעיף זה 30 ימים לאחר פרסום התקנות לקביעת שיעורי הקנסות המינהליים הקצובים בגין עבירות לפיו".
טו. בסעיף 12, אנו מציעים כי הסעיף יימחק. ליצרנים אין כל יכולת לפקח על פרסומות הנעשות על ידי רשתות שיווק.
7. נבקש כי הצעותינו המפורטות לעיל (לרבות בקשתנו לדיון מחדש בהגדרת המונח "שיווק" שבסעיף 1, ובסעיף 3(ב)) תידונה ותוצבענה בוועדת הכלכלה; אם לא תתקבלנה – נבקש להעלותן כהסתייגויות במליאת הכנסת.
בכבוד רב, ובברכה,
ח"כ יצחק וקנין ח"כ שי חרמש ח"כ ישראל חסון
העתקים: ח"כ שלום שמחון – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה
ח"כ אורית נוקד – שרת החקלאות ופיתוח הכפר
ח"כ דני דנון – סגן יו"ר הכנסת
עו"ד אתי בנדלר – היועצת המשפטית לוועדת הכלכלה, והמשנה ליועץ המשפטי לכנסת
גב' לאה ורון – מנהלת ועדת הכלכלה