חומר רקע

בעשורים האחרונים ישנה מגמה גוברת של גידול בשעות הפנאי של האוכלוסייה בישראל בתוכם ילדים ובני נוער, ושל שינוי ערכים בכל הנוגע לתרבות הפנאי - עלייה בחשיבותה של האוריינטציה כלפי ההווה לעומת האוריינטציה כלפי העתיד, עלייה בחשיבות המיוחסת לזמן הפנאי, לעומת החשיבות המיוחסת לעבודה ועלייה בחשיבותם של צרכים אישיים לעומת ירידה בחשיבותם של צרכים קולקטיביים והקדשת זמן לטובת הכלל. אופן בילוי שעות הפנאי, במיוחד של ילדים ובני נוער, משתנה בצורה דרמטית והבילוי בתוך הבית, מול הטלוויזיה והמחשב מחליף את הבילוי החברתי בקבוצה. על רקע שינויים אלה נדרשת השקעה גדולה של כלל הגורמים הנוגעים בדבר על מנת להגדיל את שיעור הילדים ובני הנוער המשתתפים בפעילויות חינוך בלתי פורמאלי מאורגנות ומבלים את שעות הפנאי שלהם מחוץ לבית, בבילוי חברתי. לקראת דיון הוועדה לזכויות הילד בנושא "פערים בזמינות ובנגישות של פעילויות פנאי לילדים ולבני נוער" ולבקשת יו"ר הוועדה חה"כ זבולון אורלב יוצגו להלן נתונים בכל הנוגע להשתתפות בני נוער בפעילויות פנאי מחוץ לבית וחינוך בלתי פורמאלי, בדגש על השתתפות בחוגים, חברות בתנועות נוער והתנדבות. בין הממצאים המרכזיים העולים מן המסמך: • בשנת 2010 הייתה ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט 42 מיליארד ש"ח, שהם 5.2% מן התוצר הלאומי הגולמי. משקי הבית מימנו 83% מהוצאה זאת (34 מיליארד ש"ח). יתרת ההוצאה הלאומית לתרבות, בידור וספורט מתחלקת בין הרשויות המקומיות המממנות 11.4%, הממשלה ומוסדות לאומיים – 3.8% ומלכ"רים – 2%. • על אף ההכרה של כלל הגורמים המעורבים בדבר בחשיבות ניצול נכון של שעות הפנאי של ילדים ובני נוער וההשקעה הניכרת בתחום על ידי גופים שונים, אין כיום גורם מרכזי המתווה מדיניות ברורה בתחום ולא נאסף לאחרונה מידע עדכני, מקיף ושיטתי אודות דפוסי בילוי שעות הפנאי של ילדים ובני נוער תוך בחינת הפערים בהשתתפות בפעילויות אלה והסיבות להם. אין צורך לציין, כי מידע מסוג זה חיוני על מנת לנתב משאבים ולפתח שירותים בתחום זה. לאחרונה הודיע שר החינוך כי "המשרד יוביל בשנת 2012 יעד ראשי במסגרתו תגובש תכנית עבודה לנושא תרבות הפנאי של בני הנוער בישראל". מן הראוי כי כלל משרדי הממשלה והגורמים המעורבים בתחום יהיו שותפים לגיבוש התכנית וליישומה וכי היא תכלול איסוף מידע בנושא. • ההשוואה בין כמה מחקרים מן העשור האחרון שעסקו, בין השאר, בהשתתפות בפעילויות חינוך בלתי פורמאלי של בני נוער מיישובים וממגזרים שונים מלמדת על פערים ניכרים במידת השתתפות של בני נוער ממגזרים שונים בפעילויות פנאי מאורגנות ופעילויות חינוך בלתי פורמאלי: ◦ בני נוער עולים ממדינות ברה"מ לשעבר ויוצאי אתיופיה משתתפים בפעילויות פנאי, לרבות חברות בתנועות נוער, השתתפות בחוגים, השתתפות בפעילויות המתנ"סים, פעילות ספורטיבית, ביקורים במוסדות תרבות והתנדבות בשיעורים פחותים מישראלים ילידי הארץ. עלות פעילויות הפנאי צויינה על ידי בני נוער עולים כאחת הסיבות המרכזיות לאי-השתתפות בהן. ◦ שיעור העיסוק של בני נוער במגזר הערבי והדרוזי בפעילות ספורט ובהתנדבות דומה לשיעורים אלה במגזר היהודי ואף גבוה יותר. אך דווח על השתתפות פחותה של אוכלוסייה זאת בפעילות במתנ"סים, בחוגים ובחברות בתנועות נוער. בקרב אוכלוסיית הבדווים בנגב נמסר על שיעורים נמוכים ביותר של השתתפות בפעילויות פנאי מכל סוג שהוא. ◦ בכלל הסקרים אותם בחנו ציינו בני הנוער כי היקף הפעילות לבני נוער במקום מגוריהם ומספר מקומות הבילוי לבני נוער איננו תואם את צרכיהם. עם זאת מחסור זה בולט במיוחד בקרב בני נוער במגזר הערבי והדרוזי ש-40% עד 50% בתוכם מרגישים כי אין להם כלל מקומות בילוי מחוץ לבית בסביבתם הקרובה. ◦ כ-25% מבני הנוער ביישובים השונים שבהן יש מתנ"סים משתתפים בפעילות המתנ"ס. עם זאת, מימוש הפוטנציאל בקרב אוכלוסיות מוחלשות בהם נוער בסיכון, נוער עולה, נוער ערבי ונוער עם צרכים מיוחדים נמוך מאשר בקרב אוכלוסיות חזקות. • הגורם הציבורי המרכזי המעניק שירותי פנאי וחינוך בלתי פורמאלי לילדים ובני נוער הוא הרשויות המקומיות, לעיתים קרובות באמצעות מתנ"סים ומרכזים קהילתיים. דוח מבקר המדינה משנת 2010 מצא כי נושא הפעלת מסגרות פנאי מוניציפאליות אינו מוסדר במלואו וכי קיימים הבדלים ניכרים בין רשויות מקומיות שונות הנוגעים לאופן מעורבותן ולמידת מעורבותן בנושא זה. הבדלים הנובעים אף ממצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות. בבדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת בשנת 2010 נמצא כי אף שרוב הרשויות המקומיות מציעות פעילות פנאי מגוונת לילדים, לבני נוער ולמשפחות, יש רשויות שהקיף הפעילות המוצע בהן קטן ביותר, ומחסור בפעילות פנאי, תרבות וספורט בולט במיוחד בעיריות במגזר החרדי והערבי. כן נמצא כי ברשויות מקומיות ערביות וברשויות מקומיות בפריפריה יש מחסור במקומות בילוי ובמתקני פנאי, תרבות וספורט. במרס 2011 אושר בכנסת תיקון לחוק הרשויות המקומיות המחייב רשויות מקומיות שבהן מעל 1,000 ילדים ונערים למנות מנהל יחידת נוער ומועצת נוער מקומית, ומאפשר לרשויות מקומיות שבהן מונה מנהל יחידת נוער העומד בקריטריונים שקבע החוק לקבל השתתפות דיפרנציאלית בשכרו. לפי החוק עד ליוני 2014 ימונה מנהל יחידת נוער בכלל הרשויות המקומיות עליהן חל החוק. 1. רקע: ילדות ונעורים בעידן הפנאי שעות פנאי מרובות ועיסוק רב ומגוון בפעילויות פנאי מסוגים שונים הם אחד המאפיינים העיקריים של תקופת הילדות והנעורים. מחקרים העלו כי בני הנוער הם הקבוצה הפעילה ביותר במשבצת המוגדרת על ידי הסוציולוגיה כפנאי וכי עד 40% מזמנם מוקדש לפעילויות פנאי.1 פעילות פנאי היא תחום רבגוני הכולל מספר סוגים של פעילויות. הפעילות יכולה להתרחש בין כותלי הבית או מחוץ לבית, להיעשות באופן אישי או בקבוצה, במסגרת של פעילות מובנית דוגמת חוג או פעילות התנדבותית, במסגרת פרטית או במסגרת ציבורית, כגון במתנ"ס. לצד פעילות מובנית ישנה גם פעילות בלתי מובנית, כגון בני נוער שמסתובבים בקניון או שמגיעים למועדון חברתי אך לא לשם השתתפות בפעילות מוסדרת בזמן מוגדר מראש. הספרות המקצועית מצביעה על יתרונות פסיכולוגיים לפעילות מובנית, כגון הגברת הביטחון העצמי, עצמאות, אוטונומיה ותחושה של חופש, וכן על יתרונות חברתיים, כגון מפגש, היכרויות, יצירת קשרים ואינטראקציה עם אנשים אחרים. בנוסף לכך, השתתפות בפעילות מובנית מאפשרת לפרט לרכוש מיומנויות וכישורי חיים, להצליח ולהוכיח את עצמו בתחומים שונים ומגוונים תוך שימוש באינטליגנציות השונות, הפנמת ערכים, יצירת קשר עם מבוגר משמעותי שיכול לשמש מודל לחיקוי וכד'. כל היתרונות האלה מקבלים משמעות מיוחדת כאשר מדובר בילדים ובני נוער בסיכון ובקבוצות שוליים, כגון קבוצות מיעוט ועולים חדשים, הנמצאים בשלבים שונים של הסתגלות לחברה ולנורמות המקובלות בה.2 תרבות הנעורים בישראל דומה במידה רבה לתרבויות הנעורים במערב. בישראל, כמו במדינות מערביות אחרות, מוצאים בקרב בני נוער צריכה פעילה מאוד של תקשורת המונים, יציאה תכופה לבילויים וירידה במינון הקריאה, כמו גם בהיקף הצפייה בטלוויזיה. סקר שערכה חברת teenk בשנת 2010 מלמד כי סוג הבילוי המועדף על בני נוער הוא מסיבות וכ-65% מתוכם מבקרים בקניון פעם בשבוע או יותר.3 סקר שנערך עבור ארגון הבריאות העולמי בשנת 2006 מעיד כי כ-24% מן התלמידים בכיתות ו', ח' ו-י' משתמשים במחשב ארבע שעות או יותר בזמנם הפנוי בימי השבוע. כ-36% מן התלמידים דיווחו כי הם צופים בטלוויזיה ארבע שעות או יותר בזמנם הפנוי בימי השבוע, אם כי בשנים האחרונות ניכרת ירידה בשיעור הצופים בטלוויזיה (מכ-46% בשנת 2002). בהשוואה בינלאומית עולה כי ישראל היא המדינה השנייה מבין המדינות המשתתפות בסקר, הן מבחינת שיעור הילדים המשתמשים במחשב והן מבחינת הילדים הצופים בטלוויזיה בזמנם הפנוי.4 בשנת 2010 הייתה ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט 42 מיליארד ש"ח, שהם 5.2% מן התוצר הלאומי הגולמי. משקי הבית מימנו 83% מהוצאה זאת (34 מיליארד ש"ח). כאשר משק בית ממוצע הוציא 649 ₪ בחודש לצרכי תרבות, בידור וספורט, ואילו משפחות עם ילדים הוציאו מעט יותר 681 ₪ בחודש. משקי בית בעשירון התחתון מוציאים על תרבות, בידור וספורט כחמישית מן ההוצאה בעשירון העליון (247 ₪ לחודש לעומת 1,280 ₪ לחודש בהתאמה). יתרת ההוצאה הלאומית לתרבות, בידור וספורט מתחלקת בין הרשויות המקומיות המממנות 11.4%, הממשלה ומוסדות לאומיים – 3.8% ומלכ"רים – 2%.5 נציין כי במדינות OECD אחרות דוגמת הונגריה, צרפת, ספרד, בלגיה והולנד שיעור ההוצאה הפרטית על תרבות מן ההוצאה הלאומית לתחום זה נמוך יותר מאשר בישראל, אם כי יש מדינות אחדות, דוגמת איטליה, נורבגיה, פינלנד, קנדה, אוסטריה וגרמניה שבהן חלקן של משקי הבית בהוצאה הלאומית לתרבות גבוה יותר מאשר בישראל.6 בחינת דפוסי התנהגות שליליים בקרב בני נוער, כמו אלימות, עבריינות רכוש, שימוש בסמים וצריכת אלכוהול הביאה את גורמי החינוך והקהילה לידי הכרה שקיים קשר ברור בין היעדר מסגרות פנאי להפעלת בני-נוער לאחר שעות הלימודים בבתי-ספר ובין עלייה בשיעור התנהגויות הסיכון בקרב בני נוער. כך למשל, ביולי 2005, פרסם משרד החינוך דוח שהדגיש את חשיבותם של גורמים בקהילה, כמו מדריכי נוער, מתנדבי שירות לאומי ותנועות נוער, כאמצעי למאבק באלימות בקרב בני נוער. המועצה לשלום הילד ציינה כי המסגרות הקיימות בתחום החינוך הבלתי פורמאלי דלות, לא מתאימות, לא מספקות ולא נגישות. המסגרות הקיימות, בהן תנועות הנוער והמתנ"סים, אינן מגיעות לפריפריה ולאוכלוסיות חלשות ונדרשים תשלומים יקרים כדי להשתתף בפעילות שלהן, דבר המונע מרוב בני הנוער במצוקה להיות חלק ממערך זה.7 לצד משרד החינוך, האחראי לפי חוק על כלל החינוך הניתן במדינת ישראל, לרבות חינוך בלתי-פורמאלי, הפעילות בתחום הפנאי מתבצעת על ידי גורמים רבים ממשלתיים, ציבוריים ופרטיים. לרשויות המקומיות, כאמור, יש מקום מרכזי הן כמממנות של שירותי פנאי והן כמעניקות שירותים בפועל ובין משרדי הממשלה המעורבים בתחום זה, משרד התרבות והספורט, משרד הבריאות, המשרד לביטחון פנים, המשרד לקליטת עלייה ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים. עם זאת, ועל רקע החשיבות הרבה שיש לפנאי בעולמם של ילדים ובני נוער, חשוב לציין כי אין גורם מרכזי המתווה מדיניות בתחום. לאחרונה הודיע שר החינוך כי "משרד החינוך התכנית תגובש בשיתוף עם השלטון המקומי, חברת המתנ"סים, תנועות הנוער ומועצת התלמידים והנוער הארצית".8 מן הראוי כי כלל משרדי הממשלה הקשורים בנושא זה, יהיו שותפים לגיבוש התכנית וליישומה. 2. השתתפות ילדים ובני נוער בפעילויות פנאי מחוץ לבית וחינוך בלתי פורמאלי למרות ההכרה בחשיבות של ניצול נכון של שעות הפנאי לצורך פיתוח עצמי, מימוש עצמי בתחומים שונים, יצירת קשרי גומלין חברתיים, מניעת אלימות ותופעות שליליות אחרות אין כיום מידע אמין, עדכני ושלם על דפוסי פעילות בשעות הפנאי של ילדים ובני נוער, תוך בחינת הפערים בהשתתפות מגזרים וקבוצות אוכלוסייה שונות בפעילויות חינוך בלתי-פורמאלי, תרבות וספורט. אין צורך לציין, כי מידע מסוג זה חיוני על מנת לנתב משאבים ולפתח שירותים בתחום זה. הסקר המקיף האחרון בנושא זה נערך בשנת הלימודים תשנ"א בקרב תלמידי כיתות ט' עד י"ב, בחינוך הממלכתי, ממלכתי-דתי והערבי על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החינוך. בשנת 2003 פורסם סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שנערך בשנת 1999 בנושא הרגלי קריאה, בילוי וספורט של הציבור, ובמסגרתו נאספו נתונים על אוכלוסייה מגיל 14 ומעלה. כן ישנה התייחסות לנושא הפנאי והחינוך הבלתי פורמאלי בסקרים המיועדים למגזרים ספציפיים, בהם עולים חדשים, המגזר הדרוזי והמגזר הבדואי בנגב. בחלק מן הרשויות המקומיות נערכו סקרים על העדפות בני נוער והשתתפותם בפעילויות פנאי מסוגים שונים. להלן יובאו נתונים מתוך סקרים אלה וממקורות אחרים בנושא השתתפות ילדים ובני נוער בפעילויות פנאי מחוץ לבית. זאת תוך מתן דגש על הפערים בין מגזרים שונים המשתקפים בהם. יצויין כי לעיתים קרובות יש קושי להשוות בין נתונים שמקורם בסקרים שונים בשל הבדלים בשיטות המחקר ובשאלות שנשאלו. בין הסקרים שהשתמשתי בהם במחקר זה: • סקר משרד החינוך והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת תשנ"א בקרב תלמידי כיתות ט' עד י"ב בחינוך הממלכתי, ממלכתי-דתי והערבי (להלן סקר משרד החינוך).9 • סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 1999 בנושא הרגלי קריאה בילוי וספורט של הציבור מגיל 14 ומעלה (להלן סקר הלמ"ס). ממצאי הסקר מתייחסים למי שעלו לארץ משנת 1990 ואילך ולאוכלוסייה הערבית אך אינם מאפשרים לפלח בין בני נוער השייכים לקבוצות אוכלוסייה אלו, אלא בין צעירים בגילאי 14 עד 21 בלבד.10 • סקר משרד הקליטה ומכון ברוקדייל משנת 2008 בנושא בני נוער עולים (להלן סקר בני נוער עולים).11 • סקר משרד החינוך ומכון ברוקדייל משנת 2006 בקרב תלמידי בתי ספר על יסודיים במגזר הדרוזי (להלן סקר במגזר הדרוזי). 12 • סקר מכון ברוקדייל וארגון שתי"ל משנת 2008 בקרב ילדים ובני נוער במגזר הבדווי בנגב (להלן סקר במגזר הבדווי בנגב).13 • סקר עיריית תל-אביב משנת 2009 בקרב תלמידי החינוך העל-יסודי תושבי העיר (להלן סקר עיריית תל-אביב). הסקר איננו מבחין בין בני נוער יהודים וערבים. 14 • סקר עיריית ירושלים משנת 2006 בנושא העדפות לפעילות בשעות הפנאי של בני נוער חילוניים, דתיים ומסורתיים (להלן סקר עיריית ירושלים). הסקר לא כלל את אוכלוסיית בני הנוער הערבים המתגוררת בירושלים.15 • סקר מכון ברוקדייל ועיריית פתח תקווה משנת 2004 בנושא תכנון אסטרטגי של שירותים ותכניות לבני נוער בעיר פתח תקווה (להלן סקר עיריית פתח תקווה).16 • סקר מכון ברוקדייל ועיריית תמרה שנערך בשנת 2004 בקרב תלמידים בחינוך העל-יסודי בעיירית תמרה (להלן סקר עיריית תמרה).17 • סקר מכון ברוקדייל ועיריית נצרת שנערך בשנת 1999 בקרב בני נוער הלומדים במערכת החינוך ונושרים בעיריית נצרת (להלן סקר עיריית נצרת).18 • סקר חברת TGI בשנת 2004 בקרב בני נוער יהודיים בגילאי 12 ומעלה (להלן סקר TGI).19 מן הנתונים עולים פערים בין אוכלוסיות שונות בהשתתפות בפעילויות חינוך בלתי פורמאלי מסוגים שונים,: בני נוער עולים ממדינות ברה"מ לשעבר ויוצאי אתיופיה משתתפים במידה פחותה בכלל פעילויות הפנאי לרבות חוגים, תנועות נוער, פעילות התנדבותית ופעילויות ספורט. עלות פעילויות הפנאי צויינה על ידי בני נוער עולים כאחת הסיבות המרכזיות לאי-השתתפות בהן. לדברי מחברי המחקר בנושא זה יש לבחון דרכים להרחיב את ההשתתפות של בני נוער עולים בפעילויות אחר-הצהריים על-ידי התאמה של פעילויות קיימות לצרכים ולהעדפות של קבוצות העולים השונות ופיתוח מסגרות פנאי נוספות. בני נוער במגזר הערבי והדרוזי מדווחים על ההשתתפות פחותה בחוגים, בפעילות במתנ"סים ובתנועות נוער. אך שיעור העיסוק שלהם בפעילויות ספורט ובהתנדבות דומה לשיעורים אלו במגזר היהודי. במגזר הבדווי בנגב דווח על שיעורים נמוכים ביותר של השתתפות בפעילויות פנאי מכל סוג. הגורם העיקרי להשתתפות הפחותה בפעילויות פנאי מאורגנות במגזר הערבי הוא העדר פעילויות מסוג זה באזור המגורים, כאשר 40% עד 50% מבני הנוער במגזר הערבי והדרוזי מרגישים כי אין להם כלל מקומות בילוי מחוץ לבית בסביבתם הקרובה. כמו כן, מלמדים הסקרים כי העלות הכספית של הפעילויות השונות אינה מהווה חסם מרכזי להשתתפות בהם. להלן מידע מפורט על השתתפות בני נוער בסוגים שונים של פעילויות פנאי לרבות השתתפות בפעילויות במתנ"סים, חברות בתנועות נוער, השתתפות בחוגים, פעילויות ספורטיביות, ביקורים במוסדות תרבות והתנדבות שלא במסגרת בית הספר מתנ"סים המתנ"סים הם מרכזים קהילתיים שבהם מתקיימת פעילויות בתחום הקהילה והחינוך הבלתי פורמאלי, המיועדות בין השאר לילדים ולבני נוער. בישראל פועלים כ-160 מתנ"סים בכ-100 רשויות מקומיות, בתוכם 28 מתנ"סים המיועדים לאוכלוסייה הערבית. כל מתנ"ס הוא גוף עצמאי הפועל כחברה בע"מ או כעמותה, וממומן מתקציבי הרשות המקומית, תרומות ואנשים פרטיים. 20 בסקר שערך משרד החינוך בשנת 2001 נמצא כי שיעור התלמידים בחינוך הערבי המשתתף בפעילויות במתנ"סים הוא כמחצית משיער המשתתפים בפעילויות אלה במגזר היהודי.21 בשנת 2009 ערכה החברה למתנ"סים סקר בנושא יחידת הנוער במתנ"סים. לפי ממצאי הסקר כ-25% מבני הנוער ביישובים השונים משתתפים בפעילויות במתנ"סים, כאשר נמצא קשר שלילי מובהק בין גודל היישוב לבין שיעור בני הנוער המשתתפים בפעילויות המתנ"סים. רוב הנוער אינו מגיע למתנ"ס והתכניות הקיימות אינן מושכות אותו. בהערכה של שיעור המשתתפים בפעילויות המתנ"ס מתוך הפוטנציאל הקיים ביישוב עולה שכמחצית (48%) מן המתנ"סים מצליחים לממש עד 40% מהפוטנציאל הקיים ביישוב, כרבע (28%) מצליחים לממש בין 40% ל-70% מהפוטנציאל ואילו 25% נוספים מצליחים לממש מעל 70% מן הפוטנציאל הקיים ביישוב. עם זאת, מימוש הפוטנציאל בקרב אוכלוסיות מוחלשות בהם נוער בסיכון, נוער עולה, נוער ערבי ונוער עם צרכים מיוחדים נמוך מאשר בקרב אוכלוסיות חזקות. לא נמצא קשר מובהק בין הרמה הסוציו-אקונומית של היישוב לבין אחוזי ההשתתפות של בני הנוער בפעילויות המתנ"ס. אחת הסיבות לכך היא שפעילות הנוער מסובסדת ועלות ההשתתפות בה סמלית או ללא כל עלות. כמו כן, קיימת במתנ"סים מערכת של הנחות לאוכלוסיות נזקקות ומסלול שמאפשר החלפת התשלום לקהילה בביצוע שירות לקהילה. הפעילות השכיחה ביותר במתנ"ס היא מנהיגות נוער שהתקיימה ב-94% מן המתנ"סים שהשתתפו במדגם. פעילויות לנוער בסיכון, תנועות נוער ארציות ומועדוני פנאי ופעילויות התנדבות התקיימו בכשלושה רבעים מן המתנ"סים. למעלה ממחצית מן המתנ"סים קיימו פעילויות בתחום ההכנה לצה"ל, תנועות נוער מקומיות, קבוצות למידה, מחול ומוזיקה. עלות ההשתתפות העצמית השנתית למשתתף בפעילויות מסוגים שונים נעה בין 113 ₪ בשנה לפעילות התנדבות ומחוייבות אישית עד 1,242 ₪ לפעילות מחול כפי שעולה מן הטבלה להלן.22 עלות שנתית ממוצעת לפעילות במתנ"ס עבור משתתף יחיד סוג הפעילות עלות שנתית ממוצעת (₪) התנדבות ומחויבות אישית 113 יזמות לנוער 125 פעילות נופש נוער 142 הכנה לשנת שירות ולנח"ל קהילתי 160 קידום נוער 200 נוער בסיכון 315 איכות הסביבה 327 הכנה לצה"ל 397 פעילות ייחודית 430 תקשורת קהילתית 431 מנהיגות נוער 439 אתגרים 447 מחשבים 510 מדריכי שלח צעירים 514 קבוצת עניין בתחום אחר 526 תיאטרון 529 תנועות נוער ארציות 562 מועדון פנאי לנוער 613 קבוצות למידה 671 אמנות פלסטית 740 מוסיקה 809 תנועת נוער מקומית 1,033 מחול 1,242 תנועות נוער תנועות הנוער הן מרכיב חשוב במסגרות הפנאי והחינוך הבלתי פורמאלי. בשנת 2011 פעלו בישראל 15 תנועות נוער ארציות, הנתמכות על ידי משרד החינוך בתקציב כולל של כ-70 מיליון ₪. כן פועלות תנועות נוער מקומיות. בשנים 2005 ו-2006 נעשו שתי הערכות רצופות של תנועות הנוער בישראל. מאז לא נערך אומדן נוסף. להערכת אירית ברוק, מנהלת המחלקה לתנועות נוער ושנת שירות, במינהל חברה ונוער של משרד החינוך מספר חברי תנועות הנוער כיום עומד על כ-300,000.23 ההערכה שבוצעה בשנת 2006 בדקה מאפיינים שונים של חברי תנועות הנוער, ולהן עיקרי הממצאים: • כמחצית מחניכי תנועת הנוער הם תלמידים בבתי הספר היסודיים (כיתות ד'-ו'), כשלושה –רבעים משתייכים לשכבה הצעירה (עד כיתה ח' ועד בכלל) שיעור הבנות בקרב החניכים גבוה משיעור הבנים. • קרוב ל-80% מכלל המד"צים והחניכים בתנועות הנוער הם תושבי ערים ומיעוטם תושבי קיבוצים. כאשר בוחנים את שיעור חברי תנועות הנוער על פי צורות היישוב (שיער החברים בתנועת הנוער מכלל הילדים בשכבות הגיל המתאימות) עולה ששיעור בני הנוער החברים בתנועות נוער במושבים, בקיבוצים וביישובים כפריים גדול משיעור החברים בערים. • כמחצית מחניכי תנועות הנוער ממשפחות במעמד סוציו-אקונומי גבוה, כשליש ממשפחות במעמד הביניים וכחמישית באים ממשפחות במעמד סוציו-אקונומי נמוך.24 מנתוני סקר משרד החינוך עולה כי בשנת תשנ"א השתתפו בפעילויות של תנועות הנוער כ-35% מהתלמידים בחינוך העברי, כששני שלישים מהם עשו זאת לפחות פעם בחודש. ההשתתפות בתנועות נוער שכיחה יותר בקרב תלמידים שהוריהם בעלי השכלה גבוהה. כ-43% מן התלמידים בחינוך הערבי השתתפו בפעילויות תנועות נוער בשנה האחרונה ו-25% לפחות פעם בחודש. 11% מבין מי שאינם משתתפים בפעילות תנועת נוער במגזר הערבי מסרו כי אינם עושים זאת בשל העדר פעילות מסוג זה ביישוב מגוריהם. בדיון שנערך לאחרונה בוועדת החינוך של הכנסת נמסר כי העלות השנתית המרבית לחברות בתנועות נוער היא בין 700 ל-750 ₪ בשנה. תשלום נפרד נגבה עבור השתתפות בטיולים ובמחנות.25 בסקר בני נוער עולים נמצא כי 12% מן העולים השתתפו בפעילות של תנועות נוער. לפי נתוני סקרים מקומיים 63% מבני הנוער הדתי, 38% מבני הנוער החילוני ו-29% מבני הנוער המסורתי בירושלים חברים בתנועות נוער. 31.5% מבני הנוער בתל-אביב חברים בתנועות נוער, כאשר שיעור החברות בתנועת נוער בדרום העיר (24% מן הנשאלים), נמוך ביחס למרכז העיר (39%) ובצפונה (43%). בעיריית פתח תקווה חברים בתנועת נוער 12% מבני הנוער, בהם 3% מן העולים החדשים. סקר בעיריית תמרה מצא כי 12% חברים בתנועות נוער. סקר עיריית נצרת מצא כי 9% חברים בתנועות נוער. במגזר הדרוזי חברים בתנועות נוער כעשירית מן התלמידים. ואילו מבין התלמידים הבדווים בנגב, 3% חברים בתנועות נוער. פירוט הנתונים בתרשים להלן, יש להסתייג כי הנתונים מרכזים מידע מסקרים שנערכו בשנים שונות: ראוי לציין כי במאי 2010 הודיע שר החינוך על שינוי בתקנת תנועות הנוער ועל הקצאת תקציב של כ-2.5 מיליון ש"ח להגברת פעילותן של תנועות הנוער בפריפריה. בשנת 2010 הוקצו כ-2 מיליון ש"ח עבור סבסוד חניכים בפריפריה וכן הוקצו סכומים נוספים (בהיקף של יותר מ-2 מיליון ש"ח) עבור פעולות הקשורות בפריפריה, במסגרת סעיפי היוזמות ופיתוח הסניפים. נכון להיום אין במבחני התמיכה בתנועות הנוער כל הגבלה על גביית תשלומים מהורי החניכים, מצידן של התנועות. לפי תשובת משרד החינוך למרכז המחקר והמידע של הכנסת במסמך מאוקטובר 2011, בכוונת המשרד לכלול התייחסות לנושא זה בעדכון הבא שיבוצע במבחני התמיכה.26 חוגים השתתפות בחוגים, בהם חוגי ספורט, אמנות, דרמה, מוסיקה ועוד. הם בין פעילויות הפנאי המאורגנות הנפוצות בקרב בני נוער. עם זאת, הם הופכים לפחות פופלאריים עם העלייה בגיל. סקר הוצאות משק הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמד כי משפחה עם ילדים הוציאה בשנת 2010, 249 ₪ בחודש על חוגים וקורסים. כאשר משקי בית יהודים הוציאו על חוגים 243 ₪ בחודש ומשקי בית ערבים 314 ₪ בכל חודש.27 לפי סקר TGI 44% מבני הנוער השתתפו בחוגים. סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעיד כי כ-27% מבני הנוער בגילאי 14 עד 17 משתתפים בחוגים, בהם 21.5% מן הבנים ו-32% מן הבנות. בקרב גילאי 14 עד 21 – שיעור המשתתפים בחוגים בקרב יהודים ילידי ישראל (25.2%) גבוה מאשר בקרב עולים חדשים28 (10.9%) ובמגזר הערבי (13.2%). לפי סקר משרד החינוך 38% מן התלמידים בחינוך העברי ו-43% מן התלמידים בחינוך הערבי משתתפים בחוגים לפעילות ספורטיבית, 21% מבין התלמידים בחינוך העברי ו-14% מן התלמידים בחינוך הערבי משתתפים בחוגי דרמה, מחול ומוזיקה, 9% מן התלמידים בחינוך העברי משתתפים בחוגי מדע ומחשב. סקר עיריית פתח תקווה מציין כי 45% מן הנסקרים השתתפו בחוג או בפעילות קבוצתית בחודש שקדם לעריכת הסקר. לפי סקר בני נוער עולים, 34% מן העולים משתתפים בחוגים, בהם 33% מן העולים יוצאי ברה"מ לשעבר, 32% מיוצאי אתיופיה ילידי אתיופיה, 35% מיוצאי אתיופיה ילידי ישראל, 35% מן העולים דוברי ספרדית, 32% מן העולים דוברי צרפתית ו-43% מן העולים דוברי אנגלית. סקר עיריית נצרת מצא כי 48% מן התלמידים השתתפו בחוגים או בפעילות פנאי קבוצתית מאורגנת, כשני שלישים מהם השתתפו בפעילות ספורטיבית. בעיריית תמרה השתתפו בחוגים או בפעילות מאורגנית 35% מבני הנוער. סקר המגזר הדרוזי מלמד כי 26% השתתפו בחוגים ופעילויות פנאי קבוצתיות מאורגנות בחודש שקדם לעריכת הסקר. במגזר הבדואי בנגב השתתפו בחוגים 2% מן הילדים בגילאי 3 עד 5, 11% מן הילדים בגילאי 6 עד 11 ו-20% מבני הנוער. ההסבר העיקרי לאי ההשתתפות בפעילויות פנאי היא העדר פעילות מסוג זה ביישוב המגורים. פעילויות ספורטיביות עיסוק בספורט הוא אחת מפעילויות הפנאי המרכזיות בקרב בני נוער ויש לה חשיבות רבה הן בהיבטים בריאותיים והן בהיבטים של פיתוח האישיות ומניעת אלימות. לפי מידע שנתקבל ממשרד התרבות והספורט, המשרד תומך בפעילויות ספורט מסוגים שונים ברשויות המקומיות, לרבות קיום אירועים, ליגות וטורנירים, מרכזי מצויינות, מועדוני אופניים, הקמת מתקני ספורט ופרויקטים מסוגים שונים לעידוד פעילות גופנית. במסגרת סל הספורט, המיועד לתמיכה בפעילויות ספורט ברשויות המקומיות, ניתנות תוספות ליישובים באשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים וליישובים המקיימים פעילויות לילדים בעלי צרכים מיוחדים. לפי נתוני משרד התרבות והספורט כיום פעילים בספורט תחרותי 9,831 בני נוער (גילאי 13 עד 18).29 ממצאיהם של הסקרים השונים בהקשר זה מכילים הבדלים משמעותיים שייתכן שמקורם בשיטות המחקר השונות. סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעיד כי כ-80% מבני הנוער עסקו באופן פעיל בספורט ב-12 החודשים שקדמו לעריכת הסקר, בתוכם 76.8% מן הבנות ו-81.6% מן הבנים. שיעור היהודים ילידי הארץ העוסקים בספורט, גבוה משיעורם במגזר הערבי (60.9%) ובקרב עולים חדשים (78%). 35.5% מבני הנוער ביקרו בתחרויות ספורט. כאשר במקרה זה שיעור הנסקרים במגזר הערבי (41.1%) גבוה משיעורם בקרב יהודים ילדים הארץ (34.9%) ועולים חדשים (26.6%). לפי סקר משרד החינוך 38% מן התלמידים בחינוך העברי השתתפו בחוגי ספורט לעומת 41% מן התלמידים בחינוך העברי. סקר עיריית ירושלים מצא כי ספורט הוא העיסוק המועדף על 50% מהבנים לעומת 30% מהבנות ואילו סקר עיריית תל-אביב מלמד כי 8% בלבד מתלמידי החינוך העל-יסודי עוסקים בספורט בשעות אחר-הצהריים מחוץ לבית. במגזר הערבי מצא סקר עיריית תמרה כי כ-20% מבני הנוער השתתפו בפעילויות ספורט. 22% ביקרו במהלך החודש האחרון במועדון כושר ו-50% במגרש כדורגל. סקר עיריית נצרת מצא כי כ-31.2% מבני הנוער השתתפו בפעילויות ספורט, כ-36% ביקרו במועדון כושר בחודש שקדם לעריכת הסקר, 47% ביקרו באולם ספורט ו-49% במגרש כדורגל. התנדבות במחקרים נמצא כי מעורבות של בני נוער בקהילה והתנדבות בארגונים הן פעילויות חשובות, משמעותיות ובעלות השפעה חיובית על תהליך ההתבגרות, על גיבוש הזהות ועל ההישגים החברתיים והלימודיים של מתבגרים.30 לפי סקר שערך ד"ר יוסי הראל-פיש בקרב אלפי תלמידים בכיתות ו', ח' ו-י' 23.5% מן התלמידים מעורבים בפעילות התנדבותית בקהילה שלא במסגרת בית-הספר. שיעור התלמידים המעורבים בפעילות התנדבותית מחוץ לבית-הספר עולה עם הגיל, מ-16.3% בכיתה ו' ל-34.2% בכיתה י'. תלמידים במגזר הערבי מעורבים בפעילות התנדבותית מחוץ לבית-הספר יותר מתלמידים במגזר היהודי (28.7% לעומת 21.5%) בהתאמה.31 סקר משרד החינוך מצא שיעורים דומים של התנדבות בחינוך העברי והערבי כ-27%. סקר בני נוער עולים מלמד כי 11% מן העולים משתתפים בפעילות התנדבותית מחוץ לבית הספר. בעיר תל-אביב מתנדבים 22.5% מבני הנוער. בפתח תקווה מתנדבים 16% מבני הנוער שלא במסגרת בית הספר. בנצרת עוסקים 32% מן התלמידים בהתנדבות שלא במסגרת בית הספר. במגזר הבדואי בנגב מתנדבים 10% מבני הנוער. פירוט הנתונים שנתקבלו מסקרים שונים שנערכו בשנים שונות בתרשים להלן: ביקורים במוסדות תרבות: מוזיאון, תיאטרון, קולנוע וספרייה לפי נתוני סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כ-41% מבני הנוער ביקרו במוזיאון, 52% ביקרו במופעי בימה ו-50.3% ביקרו בקולנוע ב-12 החודשים שקדמו לעריכת הסקר. כ-52% מבני הנוער רשומים בספריה. שיעור המבקרים במוסדות תרבות בקרב יהודים ילדי הארץ גבוה במידה ניכרת מעולים חדשים וערבים, אך שיעור הרשומים בספרייה בקרב עולים חדשים וערבים גבוה משיעורם בקרב ילידי ישראל, כפי שעולה מן הטבלה להלן: פעילות במוסדות תרבות של יהודים ילדי הארץ, עולים חדשים וערבים בגילאי 21-14, 1999 יהודים ילידי ישראל עולים חדשים מגזר ערבי ביקור במוזיאון 42.2% 36.4% 23.1% ביקור במופע בימה 56.9% 39.4% 27.9% ביקור בקולנוע 67.6% 61.5% 18.6% רשומים בספריה 37.4% 58.9% 45.8% נמצא קשר ישיר בין המעמד החברתי-כלכלי של יישוב המגורים לבין ביקור במופעי בימה, במוזיאונים ובקולנוע. אך לא נמצא קשר עקיב בין מעמד זה לבין רישום בספרייה. סקר TGI מצא כי 34.3% מבני הנוער ביקרו בקולנוע. לפי סקר עיריית ירושלים 65% מבני הנוער מבלים בבתי קולנוע. סקר עיריית פתח תקווה מעיד כי 66% ביקרו בקולנוע בחודש שקדם לעריכת הסקר, 60% ביקרו בספריה. סקר עיריית נצרת מלמד כי 29% מבני הנוער ביקרו בקולנוע בחודש שקדם לעריכת הסקר, 26% ביקרו בתיאטרון ו-39% בהיכל התרבות. 76% ביקרו בספרייה. ממשרד התרבות נמסר כי המשרד מסייע בפעילויות תרבות מסוגים שונים לרבות מחול, מוסיקה וקולנוע. כאשר בשנת 2011 התקיימו או צפויים להתקיים מספר פסטיבלי קולנוע המיועדים, בין השאר, לילדים ולנוער בערים במרכז ובפריפריה. אחד מן הפסטיבלים, בעיר נצרת, מיועד באופן ייחודי לילדים ובני נוער במגזר הערבי. כן תומך המשרד בתרבות דרוזית ובפעילויות תרבות ופנאי בספריות. כלל תקציבי המשרד לנושא התרבות לילדים ובני נוער עומדים על כ-25 מיליון ₪.32 3. פעילויות פנאי ברשויות המקומיות לרשויות המקומיות יש תפקיד מרכזי במתן שירותי פנאי וחינוך בלתי פורמאלי לתושביהן, בהם ילדים ובני נוער. בשנת 2010 פרסם מבקר המדינה דוח בנושא מעורבותן של רשויות מקומיות בהקניית חינוך לערכים לבני נוער. במסגרת הדוח קבע המבקר כי על הרשות המקומית להפעיל במסגרת האחריות והסמכות שבידה גם את מערכת החינוך הבלתי פורמאלי בתחומה, ולפי מסקנותיו: נושא הקניית חינוך לערכים והפעלת מסגרו פנאי מוניציפאליות לבני נוער אינם מוסדרים במלואם, לא ברמת השלטון המרכזי ולא ברמת השלטון המקומי. כמו כן חסרים הסדרים הכוללים תחומי סמכות ואחריות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי ולממשקים ביניהם. כתוצאה מכך קיימים הבדלים ניכרים בין רשויות מקומיות שונות הנוגעים לאופן מעורבות ולמידת מעורבותן בנושא הקניית חינוך לערכי לבני נוער. הבדלים אלה נובעים אף ממצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות המשפיע על המדיניות ועל סדרי העדיפות שהן קבעו לעצמן בתחום זה.33 הסקרים שהשתמשנו בהם במחקר זה מעידים על כי חלק גדול מבני הנוער מרגישים כי יש מחסור ניכר בשירותים לשעות הפנאי ובמקומות בילוי. זאת ללא קשר למקום המגורים ולמגזר שבו נערך הסקר. בתל אביב סבורים רק 23% מבני הנוער כי יש מספיק מקומות בילוי לבני נוער בעיר. כ-50% מבני הנוער בירושלים ציינו כי יש מחסור בפעילויות לשעות הקיץ. מעל ל-50% מן המשתתפים בסקר בעיריית חדרה סבורים כי כלל אין או יש במידה מועטה מסגרות בילוי ראויות לנוער או פעילויות המיועדות לנוער במועדונים והמתנ"סים בעיר. פחות מחמישית מן המשתתפים בסקר חשים כי יש מענה ראוי לצרכי הפעילות והבילוי שלהם ברשות.34 כ-40% מן התלמידים במגזר הדרוזי דיווחו כי אין מקומות מחוץ לבית שבהם ניתן לבלות בצורה נוחה עם חברים. כ-80% מן האמהות שהשתתפו בסקר במגזר הבדווי בנגב סברו כי יש צורך במקומות בילוי נוספים או אחרים לילדים ולבני נוער. 45% מבני הנוער בעיר תמרה ציינו כי אין להם מקומות מחוץ לבית שהם יכולים לבלות בהם בנוחות. 60% מן התלמידים בנצרת סבורים כי יש צורך במקומות בילוי נוספים לבני נוער בשכונה. 46% ציינו כי אין מקומות נוחים לבילוי עם ידידים מחוץ לבית. בשנת 2010 ערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת בדיקה של היקף פעילויות תרבות, פנאי וספורט לילדים ובני נוער ברשויות המקומיות. זאת במסגרת מסמך שעסק בנושא "עיר ידידותית לילדים" והוכן לבקשת יו"ר הוועדה זבולון אורלב לקראת דיון בנושא. המסמך מצא פערים משמעותיים בין רשויות מקומיות שונות בכל הנוגע לפעילויות לילדים ובני נוער ברשויות מקומיות ולמתקני פנאי תרבות וספורט ברשויות מקומיות.35 רוב הרשויות המקומיות מציעות פעילות מגוונת לילדים, לבני-נוער ולמשפחות בכל הגילים, אולם יש רשויות שהיקף הפעילות המוצע בהן קטן ביותר. בכ-32% מן הרשויות המקומיות אין פעילויות לילדי משפחות עולים, בכ-28% מהן לא פועלות קבוצות ספורט תחרותי, אין פעילות בתחום האמנות ואין פעילות ייחודית לילדים בעלי צרכים מיוחדים, בכ-24% מהן אין פעילויות התנדבות לבני-נוער ובכ-20% מן הרשויות אין אירועי חוצות. מחסור בפעילות פנאי, תרבות וספורט בולט במיוחד בעיריות במגזר הערבי ובמגזר החרדי. שיעור הרשויות המקומיות שבהן מתקיימות פעילויות ספורט, תרבות ופנאי מוצג בתרשים שלהלן: רשויות מקומיות שבהן מתקיימות פעילויות פנאי, תרבות וספורט לילדים ובני נוער, 2009 בכל הנוגע למתקני בילוי, תרבות ספורט ופנאי נמצא כי ב-15% מן הערים שבמדגם אין ברכת שחייה, בכ-20% מהן אין מרכז לגיל הרך, בכ-23% אין אולם מופעים, ובכ-35% מהן אין תיאטרון לילדים ולנוער. מקומות בילוי אחרים, למשל מוזיאונים, שבילי אופניים וגינה קהילתית, נפוצים אף פחות מזה. ראוי לציין כי מחסור במקומות בילוי ובמתקני פנאי, תרבות וספורט ניכר במיוחד ברשויות מקומיות ערביות וברשויות מקומיות בפריפריה. שיעור הרשויות שבהן קיימים מתקנים מסוגים שונים מוצג בתרשים להלן. רשויות מקומיות שבהן קיימים מתקני פנאי, תרבות וספורט, 2009 מממצאי הבדיקה עולה שגם בין אותן רשויות שיש בהן מתקני תרבות, ספורט ופנאי יש פערים ניכרים במספר הילדים ובני-הנוער שהם משרתים: מספר ילדים ממוצע מספר ילדים מזערי שהמתקן משרת מספר ילדים מרבי שמתקן משרת מדד רגרסיביות36 ספרייה 12,840 2,054 72,349 35.2 ברכת שחייה 9,579 1,793 29,500 16.4 מרכז קהילתי 8,463 1,250 72,349 57.9 מגרש ספורט 2,067 206 14,130 68.6 אולם מופעים 8,210 1,167 20,545 17.6 ראש מינהל, חינוך וחברה במרכז השלטון המקומי הגב' אתי אלוני, מסרה כי הרשויות המקומיות אינן מקבלות כמעט מימון ממשלתי לצורך קיום פעילויות פנאי וכל אחת מן הרשויות המקומיות מקדישה לתחום זה את התקציבים וכוח האדם שהיא מוצאת לנכון על פי סדר העדיפויות שקבעה העירייה.37 לצורך מסמך זה פנינו לרשויות מקומיות על מנת לקבל נתונים על היקף הפעילויות לילדים ובני נוער בתחומן והאופן שבו הן פועלות על מנת להגדיל את הנגישות והזמינות של פעילויות הפנאי והחינוך הבלתי פורמאלי בתחומן. במרץ 2011 אושר בכנסת חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת הנוער ומועצת תלמידים ונוער), התשע"א -2011. לפי החוק בכל רשות חינוך מקומית שבתחומה 1,000 ילדים ונערים לפחות, ימונה מנהל יחידת נוער שיהיה אחראי על החינוך הבלתי-פורמאלי ברשות ועל קידומו. משרד החינוך ישתתף בעלות השכר של מנהלי יחידות הנוער ברשויות המקומיות לפי מצבה החברתי והכלכלי של הרשות המקומית. החוק מעניק לרשויות המקומיות שלוש שנים מיום התחילה (יוני 2011) למינוי מנהל יחידת נוער. עם זאת החל מספטמבר 2011, רשויות מקומיות שבהן פועל מנהל יחידת נוער שעומד בקריטריונים שקבע המשרד יכולים להגיש בקשות להשתתפות בשכרו של מנהל היחידה. כן עוגן בחוק מעמדה של מועצת הנוער העירונית ונקבע כי מועצת נוער תוקם בכל רשות חינוך מקומית. נציין כי בכנסת ה-17 הוגשה הצעות חוק החינוך הבלתי פורמאלי לילדים ונוער, התשס"ז-2007 שמטרתה עיגון בחוק של חובת הרשות המקומית לדאוג לקיומן של מסגרות חינוך בלתי פורמאליות לילדים ובני נוער.38 הצעות החוק עברו קריאה טרומית והועברו לוועדת החינוך של הכנסת אך קידומן נעצר.