חומר רקע
הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – מתן צווי הגבלה ופיקוח על יישום החלטות בית הדין), התשע"ע–2010
עמדת מרכז רקמן לקראת דיון בריוויזיה מטעם חה"כ אברהם מיכאלי ביום 29.11.11
הצעת החוק הנ"ל מבקשת לקבוע נוהל בקרה ומעקב הנועד לייעל, להגביר ולעודד את השימוש של בתי הדין הרבניים בצווי הגבלה ככלי לצמצום תופעת העגונות ומסורבות הגט.
חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה-1995 (להלן - החוק), מעניק לבתי הדין הרבניים סמכות להטיל על בעל או אשה, המסרבים לקיים פסק דין לגירושין, צווי הגבלה המגלמים סנקציות חברתיות וכלכליות שונות, וזאת במטרה לדחוק בהם לקיים את פסק הדין ולהעניק או לקבל את הגט המיוחל.
לפי דוח מבקר המדינה לשנת 2007 יעילותם של צווי ההגבלה בקידום מתן הגט מוכחת, אולם למרות זאת, בתי הדין ממעטים לעשות שימוש בחוק (בתי הדין הרבניים מטילים סנקציות ב-1.5% מהמקרים). יתרה על כך, גם במקרים המעטים בהם משתמשים בתי הדין בסמכותם, אין בנמצא מנגנון המוודא את אכיפת הסנקציה על הסרבן.
תוכן הצעת החוק:
1. לייעל את מנגנון הדיון ומתן הגט: הצ"ח מבקשת לקבוע מועדים הן לסידור גט והן לדיון במתן צו הגבלה במצב בו פסק הדין לא קוים. קביעת המועדים תהיה באופן אוטומטי, לפי האמור בהצ"ח, ללא צורך בפתיחת הליך נפרד מטעם המתדיינים. כך, תתייעל המערכת כולה ויפחת הסיכוי לסרבנות גט.
2. פיקוח ומעקב: מוצע כי הנהלת בתי הדין הרבניים תקים מערכת שתנהל, באופן יזום, פיקוח ומעקב אחר מתן פסקי דין לגירושין וקיומם, התרעות על פסקי דין שלא קוימו, קביעת מועדים לדיונים במתן צווי הגבלה, ביצוע צווי הגבלה וכו'. זאת, במטרה להביא לקיום פסק הדין, בחינת הצורך בהטלת צו הגבלה, שינויו או החמרתו.
3. קציבת מועדים: ההצעה קוצבת מועדים קצרים וברורים לצורך מתן החלטה בעניין צו הגבלה והחלטות בערעורים בעניין.
ההסתייגות שהוגשה על ידי חה"כ מיכאלי, מבקשת לשנות את נוסח הצעת החוק, כך שלא תוטל חובה על בית הדין הרבני לקבוע מועד לסידור גט או לדיון בצווי ההגבלה מיוזמתו, אלא שחובה זו תחול רק לאחר שתוגש בקשה לכך על ידי אחד מן הצדדים.
הסתייגות זו מעקרת את תוכן הצעת החוק – שכן מטרת הצעת החוק הבסיסית היא ייעול המערכת על ידי קביעת מועדים אוטומטיים לסידור גט, דיון במתן צווי הגבלה ומעקב אחר התהליך. דרישה להגשת בקשה על ידי מי מהצדדים תסרבל את המנגנון ותרוקן אותו מתוכנו, תחייב הוצאות כספיות נכבדות על הצדדים ותגרום למצב בו זמני הדיון יתארכו פי כמה – עד כדי שלא יתרחשו בכלל, ותופעת העגונות ומסורבות הגט תיוותר שרירה וקיימת ואף תחמיר.
בנוסף, הסתייגות זו אף מרעה את המצב הקיים – שכן לפי נוסח סעיף 4(א) לחוק הקיים, חלה חובה על בית הדין לקבוע דיון בצו הגבלה תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. ברי, במצב כיום, בו למרות לשון החוק לא מתבצעים דיונים בצווי הגבלה כנדרש, אין לאפשר הרעה שכזו.