חומר רקע

תמצית מסמך זה נכתב כחלק מסדרת מסמכים העוסקים בהצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011 (להלן: הצעת החוק), שהונחה לאחרונה על שולחנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. הצעת החוק פותחת בפרק כללי המונה חמישה סעיפים העוסקים בתכליות החוק, בעיקרון תום הלב, בעיקרון ש'אין חוטא נשכר', בעיקרון 'זוטי דברים', ובכשרות משפטית לזכויות ולחובות. המסמך סוקר את עקרונות היסוד הנכללים בקודקס האזרחי הצרפתי, וכן את דרכי הביטוי והפרשנות של עקרונות היסוד המופיעים בהצעת החוק, במסגרת הקודקס הצרפתי (להלן: ה-Code Civil). מן הסקירה עולות הנקודות הבאות: • פרק עקרונות היסוד של ה-Code Civil מכיל שישה סעיפים בלבד, וכמעט ולא קיימת חפיפה ביניהם לבין הסעיפים שבפרק עקרונות היסוד של הצעת החוק. • סעיפי עקרונות היסוד של ה- Code Civilעוסקים בתחולת החוק (בזמן, לגבי אנשים ולגבי נכסים), בחובותיו של השופט בדין האזרחי ובמגבלות סמכויותיו. • אין בכל ה- Code Civilסעיפים הקובעים את תכליות החוק. • שניים מבין עקרונות היסוד המופיעים בהצעת החוק מקבלים ביטוי בקוד הצרפתי: עקרון תום הלב ועקרון "אין חוטא נשכר", אם כי הם מוגבלים בהיקפם לעומת ניסוחם של עקרונות אלה בהצעת החוק. • הדין הצרפתי מקדש את עיקרון חופש החוזים, ובשל כך, מצמצם באופן יחסי את היקף תחולתו של עיקרון תום הלב בדיני החוזים. • עיקרון תום הלב מופעל בדין הצרפתי בעיקר במסגרת של דיני החוזים, וכמעט ואין לו ביטוי ביתר ענפיו של הדין האזרחי. • מקובל שבשלבים של ניהול המשא ומתן לקראת חתימת חוזה וכריתתו, מוטלת על הצדדים חובה לנהוג בתום לב, אם מכוח ההוראות ב-Code Civil שעניינן פגמים בכריתת חוזה (טעות, הטעיה), ואם מכוחן של ההוראות בדיני הנזיקין של ה-Code Civil, המטילות אחריות על מי שגרם לזולת נזק כתוצאה מהסתמכות מוטעית. • על פי פסיקת בתי המשפט בצרפת, מוטלת על צדדים לחוזה חובת גילוי (Obligation d'information), של פרטים מהותיים לחוזה, שהפרתה יכולה אף לגרור חיוב בנזיקין. • הצעות לתיקונו של ה-Code Civil באופן שיעגן במפורש את החובה לנהוג בתום לב בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של החוזה לא התקבלו עד כה על ידי בית המחוקקים בצרפת. • ה- Code Civil מטיל על הצדדים לחוזה את החובה לקיים את החוזה בתום לב, ובתי המשפט בצרפת אף מעניקים סעד של פיצוי בשל הפרתה של חובה זו. • כמו כן, ה- Code Civilקובע שהחוזה כפוף לא רק ללשונו המפורשת, אלא גם לכל הנסיבות הכרוכות בחוזה, לפי טבעו, מכוחם של היושר, הנוהג והחוק. • הוראה דומה לעיקרון "אין חוטא נשכר" קיימת ב-Code Civil, אך בניגוד להצעת החוק ההוראה חלה בדיני החוזים בלבד, ותוצאת החלת העיקרון היא בטלות מוחלטת (Void) ולא בטלות יחסית (Voidable). • אין ב-Code Civil עיגון מפורש לעיקרון "זוטי דברים", אם כי ניתן למצוא ביטויים לעיקרון זה בחקיקה, למשל, בחקיקה העוסקת בהגבלים עסקיים או בפסיקה הדנה בתביעות על הפרת זכויות יוצרים. 1. מבוא הקוד האזרחי הצרפתי, ה-Code Civil, ידוע גם בשם – 'קוד נפולאון', על שמו של נפולאון בונפרטה, שקידם מאוד את עריכתו, פרסומו והכנסתו של הקוד לתוקף. ה- Code Civilנכנס לתוקף בשנת 1804, והוא עוצב בהתאם לרעיונות המהפכה הצרפתית, שהכתיבו קוד שוויוני, שניסוחו בהיר ושווה לכל נפש. במובן זה, טוען ראבילו, שונה הקוד האזרחי הצרפתי באופן מהותי מהקוד האזרחי הגרמני, "המדויק, המדעי, אך הכל כך קר ורחוק מן העם".1 לדעתו של פרופ' ראבילו,2 ה- Code Civilהושפע עמוקות מרעיונותיו של מונטסקייה בדבר היותם של החוקים חלק ממארג כולל של משפט טבעי סדור ומדעי, ובדבר החיוניות של ניסוח החוק בלשון בהירה, למעט בחריגים, להעדיף חזקה חלוטה על חזקה עובדתית ועוד. מבנה הקוד האזרחי הצרפתי מבוסס על המבנה של קוד יוסטיניאנוס, מן המאה השישית לספירה. מבנה זה התבסס על התפיסה שהמשפט האזרחי מורכב משלושה "שחקנים": אישים – האנשים או הגופים המפעילים את החוק ושהחוק חל עליהם; חפצים – קרקע, בתים, מיטלטלין וכדומה, שעליהם חל החוק ובהם פועלים האישים; פעולות – מעשים בעלי משמעות משפטית, שהאישים מבצעים בחפצים. בהתאמה למבנה זה, כלל קוד נפולאון ארבעה פרקים: אישים; רכוש; רכישת נכסים; ופרוצדורה אזרחית. כשנתיים לאחר כניסת הקוד לתוקף הופרד ממנו החלק האחרון, שהיה לקוד עצמאי - קוד הפרוצדורה האזרחית. 2. עקרונות היסוד הקוד פותח בפרק עקרונות יסוד שבו שישה סעיפים. בשונה מפרק עקרונות היסוד שבהצעת החוק, סעיפים אלו אינם מכילים הוראות הנוגעות לתכליות החוק, לחובת תום הלב, לזוטי דברים או לכשרות משפטית. סעיפי עקרונות היסוד מתמקדים בתחולת החוק (בזמן, לגבי אנשים ולגבי נכסים), בחובותיו של השופט בדין האזרחי ובמגבלות סמכויותיו. הסעיף הראשון של הקוד קובע את מועד תחילתו של החוק, ותחולתו בכל שטחי צרפת. הסעיף השני עוסק בשלילת התחולה הרטרואקטיבית של החוק. הסעיף השלישי עוסק בתחולה האישית של החוק, והוא קובע שחוקים הנוגעים לביטחון הציבור ולשיטור חלים על כל תושבי צרפת; נדל"ן, גם אם הוא שייך לאנשים שאינם תושבי צרפת או אזרחיה, כפוף לחוק הצרפתי. חוקים הנוגעים למעמד האישי ולזכויות האישיות של צרפתים, יחולו על כל אזרחי צרפת, אף אם הם מתגוררים במדינה זרה. הסעיף הרביעי קובע את חובתו של השופט לפסוק גם במקום שהחוק שותק או לא בהיר דיו, ואת זכות האזרח לתבוע את השופט על שלילת צדק, במידה והפר חובה זו. הסעיף החמישי אוסר על השופט לקבוע עקרונות חוק כלליים. הסעיף השישי קובע שאין בכוחו של חוזה לפגוע בחוקים הנוגעים למדיניות ציבורית ולמוסר. 3. הביטוי של עקרונות היסוד של הצעת החוק בדין הצרפתי כאמור, ההוראות שבסעיפי עקרונות היסוד המוצעים בהצעת החוק בישראל, כפי שיפורט להלן, לא שולבו בפרק עקרונות היסוד של הקוד האזרחי הצרפתי. ואולם, לעיתים ניתן למצוא הוראות אלה או הדומות להן בחלקיו האחרים של הקוד. להלן נסקור את ההוראות, בהתאם לסדר הופעתן בהצעת חוק דיני ממונות. 3.1. תכליות כלליות אין ב- Code Civilהוראות זהות, או אפילו דומות במהותן להוראה שבסעיף 1 לזו המצויה בסעיף 1 להצעת החוק, שכותרתה היא, "תכליות החוק". 3.2. תום הלב - bonne foi הביטוי המרכזי שיש לחובת תום הלב בדין הצרפתי הוא במסגרת של דיני החוזים. דיני החוזים של צרפת מושפעים במידה רבה מעיקרון חופש החוזים, שמעמדו הרם בא לידי ביטוי מובהק בהוראה שבסעיף 1134 לקוד, הקובעת שהחוזה החוקי הוא החוק שבין הצדדים לחוזה. מעמדו של עיקרון חופש החוזים מחייב הן את בתי המשפט בצרפת והן את המלומדים, לאמץ דרכים יצירתיות כדי לטעון לקיומה של חובת תום לב, ולהביא לכך שידה של חובה זו תגבר על יד עיקרון חופש החוזים.3 ה- Code Civilאינו מכיל כל הוראה מפורשת בעניין חובתם של הצדדים לנהוג בתום לב בשלב שלפני כריתתו של החוזה.4 עד תחילת המאה ה-20, הכלל המקובל בדין הצרפתי היה, שכל חיוב חוזי שאין בו פגם חוזי, אין בו גם פגם מוסרי (Qui dit contractual, dit juste).5 החל משלהי המאה ה-19 גברו בצרפת הקולות המצדדים באימוץ הדוקטרינה של ניצול לרעה של זכות (abuse of rights) בדין הצרפתי.6 בתי המשפט בצרפת לא אימצו את הדוקטרינה באופן גורף, אך בכל זאת עשו בה שימוש במסגרת של דיני החוזים. כדי להכיר בזכותו של צד לחוזה לפיצוי בשל ניהול משא ומתן שלא בתום לב, עשו בתי המשפט שימוש בניסוח הכללי של סעיפים 1382, ו-1383 של ה-Code Civil. סעיף 1382 קובע באופן כללי, שכל פעולה הגורמת נזק לזולת מחייבת את גורם הנזק לפצות את הניזוק, ופרשנות רחבה של הוראה זו מאפשרת לבית המשפט להניח שהתנהגות חסרת תום לב בשלבי המשא ומתן או הניסוח של החוזה יוצרת הסתמכות שווא שעלולה לגרום לצד תם הלב נזק. סעיף 1383 קובע שהחיוב בנזיקין אינו מותנה בכוונת זדון, וכי גם רשלנות או חוסר שיקול דעת שבעטיים נגרם לזולת נזק, עלולים להוות עילה להטלת אחריות בנזיקין. שתי הוראות חשובות נוספות שבהן נעשה שימוש כדי להכניס את חובת תום הלב אל דיני החוזים של צרפת בכל הנוגע לשלב של המשא ומתן וניסוחו של החוזה הן אלו המצויות בסעיפים 1110 ו-1116 של ה-Code Civil, העוסקות בבטלותו של חוזה בשל טעות (1110) או הטעיה (1116).7 גם בהקשר זה, ההנחה היא שכאשר צד לחוזה נהג בחוסר תום לב בעת יצירת החוזה, הוא מטעה את הצד השני, או למצער, יוצר נסיבות שגורמות לו לטעות באופן המצדיק את ביטולו של החוזה. שימוש בהוראות אלו לא יקנה לצד לחוזה את תרופת הפיצוי, וחשוב מכך, יהא עליו להוכיח קיומה של טעות מהותית בהבנת תנאי החוזה, על מנת לזכות בתרופה. היבט אחר של חובת תום הלב בדין הצרפתי, הנוגע בעיקר לשלב של המשא ומתן לקראת כריתתו של החוזה הוא ה- Obligation d'information, כלומר, חובת הגילוי. לחובה זו אין אמנם ביטוי מפורש ב-Code Civil, אך היא הוכרה בבתי המשפט בצרפת מכוחה של התפיסה המשפטית שהחוק הצרפתי תומך בעיקרון שלא רק קיומו של החוזה צריך להיעשות בתום לב, אלא גם כריתתו. הפרה של חובת הגילוי יכולה אף לגרור חיוב בנזיקין.8 בשנת 2006 הוגשה לשר המשפטים בצרפת הצעה לרפורמה בחלק הכללי של ה-Code Civil, שהוכנה ע"י צוות מיוחד של משפטנים לרגל ציון 200 שנים לכניסת ה- Code Civilלתוקף. לפי ההצעה, יתווסף סעיף מיוחד לקודקס שיעגן את החובה לנהוג בתום לב גם בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של החוזה.9 ואולם, הצעה זו לא התקבלה עד כה על ידי בית המחוקקים בצרפת. בנוגע לקיום החוזה, קיימת הוראה מפורשת בסעיף 1134 של ה-Code Civil, הקובעת שאת החוזה יש לקיים בתום לב. אולם, עד שלהי המאה ה-19, הפרשנות שאימצו בתי המשפט בצרפת לחובה לקיים את החוזה בתום לב הייתה מצומצמת למדי, ועיקרה הוא – חובת הצדדים לממש את התחייבויותיהם באופן מלא והחובה לפרש את החוזה בהתאם לכוונת הצדדים, אף בחריגה מלשון החוזה.10 משלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, קיימת נכונות של בתי המשפט בצרפת להעניק פרשנות רחבה לחובה לפי סעיף 1134, ובכלל זה, אף להעניק פיצוי לצד תם לב בשל קיום חוזה בחוסר תום לב.11 פתח רחב יותר להכרה בקיומה של חובת תום הלב בשלב קיומו של החוזה מצוי בסעיף 1135 של ה-Code Civil, בו נקבע שהחוזה כפוף לא רק ללשונו המפורשת, אלא גם לכל הנסיבות הכרוכות בחוזה, לפי טבעו, מכוחם של היושר, הנוהג והחוק. לא למותר לציין, שנוסח הסעיף האמור קרוב יותר לנוסחו של סעיף 122(א) להצעת החוק, המבקש להתאים את החוק להלכת אפרופים הידועה,12 שבה נקבע שחוזה יפורש בפרשנות תכליתית בהתאם לנסיבותיו החיצוניות ולתכליתו, אף כאשר לשון החוזה ברורה, ומובילה לפרשנות אחרת.13 סעיף זה שימש מלומדים כדי להצדיק את הדוקטרינה של חוזי ביטחון (obligation de securite), שמשמעותם היא שבחוזים מסוימים קיימת הנחה שאחד הצדדים לחוזה נושא באחריות מוחלטת לביטחונו של הצד האחר (למשל, בחוזים של חברות תיור מול הלקוחות).14 3.3. אין חוטא נשכר ה-Code Civil מאמץ את הכלל הרומי הידוע - Ex turpi causa non oritur action (מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה), בצורה מצומצמת למדי. סעיף 6 לפרק עקרונות היסוד ב-Code Civil קובע שלא ניתן לפגוע בהוראות שמקורן בחוקים שעניינם מדיניות ציבורית או מוסר ציבורי, באמצעות חוזים פרטיים. הוראה זו שונה מן ההוראה המוצעת בסעיף 3 של הצעת החוק בשלושה היבטים חשובים: א. תחולה – שלילת הזכות שמקורה ב"חטא" מוגבלת אך ורק לדיני החוזים, נוגעת רק לסכמים פרטיים, ואינה חלה על "התנהגות" המנוגדת לחיקוק או לתקנת הציבור. ב. עילת הביטול – הזכות שנרכשה מכוחו של חוזה פרטי תהיה בטלה רק אם היא נועדה לבטל זכות שמקורה בחוק, ולא בכל חוק, אלא רק בחוק שעניינו מדיניות ציבורית או מוסר ציבורי. זאת, בניגוד להצעה לפי סעיף 3 להצעת החוק, שלפיה כל זכות שצמחה עקב התנהגות הנוגדת חיקוק ניתנת לביטול, ויהיה אופיו של החיקוק אשר יהיה. ג. בטלות מוחלטת – ההוראה קובעת שכאשר ההסכם מנוגד לחוק הוא בטל (Void) ולא רק ניתן לביטול (Voidable), כמוצע בסעיף 3 להצעת החוק.15 סעיף 6 ל- Code Civil מתייחס לחוזה שאחת מהוראותיו מנוגדת לחוק, אף שעילתו אינה כזו. כאשר העילה לקיומו של החוזה אינה חוקית, ביטולו של החוזה יתאפשר גם כאשר אי החוקיות אינה קשורה למדיניות ציבורית או למוסר, מכוח הסעיפים המפורטים להלן. כך, סעיף 1108 קובע שתקפותו של חוזה מותנית, בין השאר, בכך שעילתו תהיה חוקית. סעיף 1131 מוסיף וקובע שלהתחייבות שעילתה לא חוקית לא תהיה כל תוצאה משפטית. סעיף 1133 מגדיר מהי עילה לא חוקית, וקובע שעילה לחוזה תחשב כבלתי חוקית כאשר היא סותרת את החוק או מנוגדת לתקנת הציבור או למוסר. סעיף 1172: סעיף זה עוסק בחוזה שעילתו חוקית, אך אחד מתנאי קיומו של החיוב אינו חוקי. בעניין זה נקבע שהתנאי בטל, וכתוצאה מכך, בטל ההסכם התלוי בקיומו. בנוגע לנושא החיוב נקבע בסעיף 1128, שרק נכס שעשוי לשמש נושא לעסקה חוקית יכול להוות נושא להסכם פרטי. מכוחו של סעיף זה, למשל, ניתן לשלול את תוקפה של עסקת סחר בסמים. שימוש שכיח שעשו בתי המשפט בצרפת בהוראות האמורות הוא לעניין מתנות שנתנו אנשים נשואים לפילגשיהם או צוואות שנועדו לשמר קשרים מסוג זה.16 3.4. זוטי דברים ב-Code Civil אין זכר לעיקרון זוטי הדברים, לא כעיקרון יסוד בפרק עקרונות היסוד, ולא כעיקרון שולי, הבא לידי ביטוי בפרקיו האחרים של הקוד. יחד עם זאת, לעיקרון זה יש ביטוי, לדוגמה, בחוק העוסק בדיני ההגבלים העסקיים, הקובע שלרשות להגבלים עסקיים מסורה הסמכות שלא לפתוח בהליכים כנגד חברה המפרה את הוראות החוק בנושא זה, כאשר ההסכם העסקי היוצר את ההגבלה אינו מקים הגבלה משמעותית המצדיקה פתיחה של הליכים.17 לעיקרון זה יש גם ביטוי בפסיקה של בתי המשפט בצרפת. כך למשל, בתי המשפט בצרפת דחו תביעות שעניינן הפרה של זכויות יוצרים בשל צילום מבנה בעל צורה ארכיטקטונית מרשימה, כאשר הוכח שהפריט שלגביו נטענה הטענה של הפרת זכויות יוצרים אינו אלא חלק משני של הצילום, המשתלב בתמונה הכללית אך אינו עיקרה. במקרה זה נקבע, שהפגיעה ביוצר אינה בעלת משמעות המצדיקה פגיעה בחופש הצילום והביטוי של הנתבע.18