חומר רקע
אל: ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי
חוק העונשין (תיקון מס ***) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה)
נוסח מוצע לדיון ביום 12.12.11
הוספת סימן א'1 בפרק ו'
1.
בחוק העונשין, התשל"ז–19771 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 40 יבוא:
"סימן א'1: הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה
מטרת סימן א'1
40א.
מטרתו של סימן זה לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים את הענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה, [וכדי לצמצם פערי ענישה שאינם מוצדקים.]
העיקרון המנחה בענישה – הלימה
40ב.
העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיה ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העיקרון המנחה).
קביעת מתחם העונש ההולם ועונשו של הנאשם
40ג.
(א) בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה; לשם כך, יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט2.
(ב) בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40יא, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה.
שיקום
40ד.
(א) מצא בית המשפט, לאחר שקבע את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה, כי קיים סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם או כי הנאשם השתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם בהתאם לשיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.
(ב) היו מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם, כאמור בסעיף קטן (א), אף אם קיים סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם או אף אם הנאשם השתקם, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, לאחר שבית המשפט השתכנע שהן גוברות על הצורך לקבוע את העונש במתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה, ופירט זאת בגזר-הדין.
הגנה על שלום הציבור
40ה.
מצא בית המשפט כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות, וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם, ובלבד שלא יהיה בעונש שיקבע משום החמרה ניכרת מעבר למתחם העונש ההולם; .בית המשפט יקבע כאמור [רק] אם מצא שלנאשם עבר פלילי משמעותי או אם הוצגה לו חוות דעת מקצועית, למעט תסקיר קצין מבחן.
הרתעה אישית
40ו.
(א) מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת, וכי קיים סיכוי של ממש שהטלת עונש מסוים תביא להרתעתו, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.
הרתעת הרבים
40ז.
מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירה מסוג העבירה שביצע הנאשם, וכי קיים סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של הנאשם תביא להרתעתם, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.
עבר פלילי
[הועבר לרשימת הנסיבות]
40ח.
מצא בית המשפט כי לנאשם עבר פלילי שאינו משמעותי או כי לנאשם עבר פלילי משמעותי אך אין חשש ממשי שיחזור ויבצע עבירות וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור אינן נדרשות כדי להגן על שלום הציבור, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.
קנס
40ח.
קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס, יתחשב בית המשפט, בנוסף לאמור בסעיף 40ג(א), גם במצבו הכלכלי של הנאשם, לצורך קביעת מתחם העונש ההולם.
קביעת מתחם העונש ההולם בהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה
40ט.
(א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם:
(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה;
(2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה;
(3) הנזק שצפוי היה להיגרם מביצוע העבירה;
(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה;
(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה;
(6) יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו;
(7) יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של הנפגע;
(8) מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות הנפגע בו;
(9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1;
(10) האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו;
(11) הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם הנפגע.
(ב) בית המשפט יתחשב בנסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(6) עד (9), ככל שסבר שהן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם, ובנסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(10) ו-(11), ככל שסבר שהן מגבירות את חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם.
הוכחת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה
40י.
(א) בית המשפט יקבע כי התקיימו נסיבות הקשורות בביצוע העבירה על בסיס ראיות שהובאו בשלב בירור האשמה.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) –
(1) רשאי הנאשם להביא, בשלב גזירת העונש, ראיות מטעמו ובלבד שאינן סותרות את הנטען על ידו בשלב בירור האשמה, ורשאים הצדדים להביא ראיות שנקבע בחיקוק שיובאו בשלב הטיעונים לעונש.
(2) בית המשפט רשאי, לבקשת אחד מהצדדים, להתיר להביא ראיות בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בשלב הטיעונים לעונש, אם שוכנע כי לא היתה אפשרות לטעון לגביהן בשלב בירור האשמה או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.
(ג) בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מחמירה הקשורה בביצוע העבירה, אם היא הוכחה מעבר לספק סביר; בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מקילה הקשורה בביצוע העבירה, אם היא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי.
(ד) בלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (ב)(2), הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, בין לאחר שמיעת הראיות ובין לפני כן, יכלול כתב האישום שבו הודה את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
40יא.
בגזירת העונש המתאים לנאשם כאמור בסעיף 40ג(ב) רשאי בית המשפט להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר כי ראוי לתת להן משקל בנסיבות המקרה, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם:
(1) הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו;
(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם;
(3) הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו;
(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, והמידה שבה הוא חזר למוטב או מתאמץ לחזור למוטב;
(5) המאמצים שעשה הנאשם כדי לתקן את תוצאות העבירה ולפצות על הנזק שנגרם בשלה;
(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם, כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו;
(7) התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, ובכלל זה אי-ביצוע עבירות קודמות;
(8) נסיבות חיים קשות של הנאשם שהשפיעו על ביצוע מעשה העבירה על ידו3;
(9) התנהגות רשויות אכיפת החוק;
(10) הזמן שעבר מעת ביצוע העבירה;.
(11) עברו הפלילי של הנאשם או העדרו.
נסיבות נוספות
40יב.
אין בהוראות סעיפים 40ט ו-40יא כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם, וכן נסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה לשם גזירת העונש המתאים לנאשם.
[סעיף 8(ב) של גולדברג - גרסה להצבעה]
**.
[מצא בית המשפט, לאחר שאיזן בין כל מטרות הענישה ונתן להן ולנסיבות את המשקל המתאים לפי הוראות סימן זה, כי יש יותר מעונש אחד המתאים לנאשם וכי אחד מהעונשים יכול שיהיה ללא מאסר בפועל לריצוי בכלא, לא יגזור בית המשפט מאסר בפועל לריצוי בכלא]
ריבוי עבירות
40יג.
(א) הרשיע בית המשפט נאשם במספר עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.
(ב) הרשיע בית המשפט נאשם במספר עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.
(ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, תדירותן והזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת.
חובת הנמקה
40יד.
בית המשפט יפרט וינמק בגזר הדין, בין השאר, את אלה:
(1) קביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה שבהן התחשב לצורך קביעת מתחם העונש ההולם;
(2) גזירת העונש המתאים לנאשם והנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה שבהן התחשב לצורך גזירת העונש;
(3) חריגה ממתחם העונש ההולם לשם שיקומו של הנאשם או לשם הגנה על שלום הציבור, ככל שהיתה חריגה כזאת, והטעמים לחריגה;
(4) הדרך שבה גזר את דינו של הנאשם לאחר הרשעה במספר עבירות המהוות כמה אירועים.
קטינים
40טו.
(א) על ענישת קטין יחולו הוראות חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971.
(ב) מבלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות הענישה המנויים בסימן זה, תוך התאמתם לענישת הקטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה."
תיקון סעיף 45
2.
בסעיף 45 לחוק העיקרי, סעיף קטן (א) – בטל.
לדיון – תחולה _________4