חומר רקע
20 נובמבר, 2011
לכבוד
חה"כ דוד רותם
יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט
מכובדי,
הנדון: נייר עמדה של ארגון משפחות נרצחים ונרצחות לקראת הדיון ב-21.11.2011 בהצעת חוק העונשין (תיקון מס'' 92)(הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006
אנו רואים בהצעת החוק רפורמה חשובה במשפט הישראלי שאמורה להניח יסודות לענישה הולמת, מאוזנת ומנומקת ולהחזרת אמון הציבור במערכת המשפטית.
יחד עם זאת, אנו מצטרפים לביקורת של מרכז נגה על השמטת מקומו של נפגע עבירה והנזק שנגרם לו בנסיבות המהוות שיקול בגזירת הדין לעומת הנזקים לנאשם ומשפחתו הכלולים ברשימת נסיבות מקלות.
הנזק לקורבן הוא לא רק לו עצמו, למשפחתו ולסביבתו הקרובה. נגרם נזק כלכלי וחברתי בקנה מידה הרבה יותר רחב.
הצבענו לא פעם על גזרי דין מקילים ביותר על עבירות הריגה והבאנו דוגמאות של גזרי דין של 8, 9 שנים על קיפוח חיי קורבנות תמימים והרס משפחות שלמות.
מעשי הריגה גורמים לפגיעה בערכי החברה ובחברה עצמה שהופכת לחברה מפוחדת ומפוררת. עונש של שש שנים על הריגת אדם באופן אכזרי, משדר לחברה מסר של זילות חיי אדם, של חוסר דאגה של המערכת המשפטית לבטחון אזרחי המדינה.
בהמשך לניירות עמדה קודמים ברצוננו להתיחס לנוסח האחרון המוצע ע"י הועדה. אולם מהות הערותינו לא השתנתה, לכן חלקן חוזרות על עצמן.
הערה לסעיים 40י (א) (7) (8)
נאשמים רבים בהריגה טוענים להתגרות מצד קורבנותיהם כדי להשיג הקלה בעונש. שום התגרות ואף התעללות מילולית או פיזית אינה יכולה להצדיק שימוש בנשק קר או חם או באלימות חמורה שמביאה להמתת אדם.
הערה לסעיפים 40י (א) (6) 40יב (1)
מעשי המתה רבים בוצעו בשנים האחרונות על ידי מה שמכונה "קטינים". רוצחים שפלים אלה זכו ליתרונות רבים לעומת רוצחים בגירים. שמם לא מתפרסם, משפטם מתנהל בדלתיים סגורות. למעשה רבים מהקטינים האלה קרובים מאד לגיל 18 שמוגדר בחוק, אך זוכים להקלה משמעותית בעונשם. יש צורך לשקף שינוי חברתי ולא לתת הקלות משמעותיות מפאת הגיל על מעשי הריגה.
אנו תומכים בסעיפים 40ו ו-40ז להרתעה אישית והרתעת רבים.
שכיחות מעשי עבירות המתה אכזריים מחייבת הרתעת רוצחים פוטנציאליים. לעתים מושמעת טענה שמעשי הריגה הם ספונטניים ובלתי נמנעים, ששום עונשים לא ירתיעו, אך הדברים מורכבים הרבה יותר ולא נחקרו לעומק. המחקרים הסטטיסטיים שמובאים כהוכחה לחוסר יעילות בהרתעה אינם משקפים את המציאות.
קיימים מחקרים על בחירה רציונלית של אנשים שמבצעים מעשים קיצוניים. במקרים רבים מעשי הריגה היו כפסע מרצח כפי שנכתב בפסקי דין רבים. התכנון התגבש תוך פרק זמן קצר ויתכן והידיעה על העונש הכבד הצפוי היתה מרתיעה מבצוע הריגה.
אם המערכת המשפטית תשדר מסר של חוסר סבלנות לאלימות היא תוכל לתרום בסופו של דבר להורדת מפלס הפשיעה שגובה מחיר כבד מאד.
לא רק הכליאה מטילה נטל כספי למדינה, אך גם הטיפול בטראומות, שנגרמות לקורבנות עבירה ע"י עבירה עצמה ועל ידי העדר ענישה הולמת, עולות כסף רב למדינה. אנשים מאבדים את יכולתם להשתכר ונזקקים לטיפול רפואי ונפשי, לסיוע של גורמי הרווחה.
בכבוד רב,
לרה צינמן
יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות
04-8226140, 050-6562452 , זאב וילנאי 14/5 חיפה
[email protected]