חומר רקע
ל' כסלו תשע"ב
26 בדצמבר 2011
טיפול בכאב ומניעתו אצל ילדים ותינוקות
1. לבקשת הוועדה לזכויות הילד בראשות חה"כ זבולון אורלב יידון להלן נושא הטיפול בכאב ומניעת כאב אצל ילדים ותינוקות המטופלים בבתי חולים, במחלקות לרפואה דחופה (המוכרות כחדרי מיון) או מאושפזים במחלקות השונות.
2. בשנת 2010 היו קרוב ל-600,000 פניות של תינוקות, ילדים ובני נוער לטיפול רפואי במחלקות לרפואה דחופה. כמחצית מן הפניות היו של ילדים ותינוקות בני פחות מחמש. כ-22% מן הפניות למחלקות לרפואה דחופה הסתיימו באשפוז, בקרב פונים בני פחות מחמש שיעור האשפוזים עומד על כ-26%. פירוט הנתונים בטבלה הבאה1:
ביקורים במחלקות לרפואה דחופה ואשפוזים, 2010
גיל
ביקורים במיון
שיעור אשפוזים
מספר אשפוזים
עד שנה
103,505
33%
34,157
שנה עד ארבע
194,198
22%
42,724
חמש עד 14
224,367
18%
40,386
15 עד 17
70,351
19%
13,367
סה"כ
592,421
22%
130,633
3. לפי נתוני משרד הבריאות, האבחנות השכיחות בקרב כלל הילדים ובני הנוער שטופלו במחלקות לרפואה דחופה בשנת 2009 היו: אבחנה לא מוגדרת (15.4%), חום (10.7%), כאב בטן (4.8%), זיהום ויראלי (3.8%), חבלה בראש ובפנים (3.8%), שבר בגפיים העליונות (3.8%), חבלה בגפיים העליונות (3.1%), פציעה בפנים (2.8%).האבחנות השכיחות בקרב תינוקות עד גיל ארבע היו אבחנה לא מוגדרת (16.6%), חום (16.1%), זיהום ויראלי (5.1%), חבלה בראש ובפנים (3.7%), הקאות ובחילות (3.5%), דלקת במערכת העיכול (3.5%), דלקת ריאות (3.4%), דלקת אוזניים (3.0%) ופציעה בפנים (2.9%).2
4. הדיון בכאב של תינוקות וילדים, בטיפול בו ובמניעתו מתמקד בשני מישורים מרכזיים. מחד, כאב המהווה את סיבת הפנייה לסיוע רפואי או סימפטום של מחלה ממנה סובל הילד. הפונים למחלקות לרפואה דחופה או מאושפזים בבתי חולים סובלים לעיתים קרובות מפציעות וממחלות המלווים בכאב ניכר. הכאב קיים, בדרגות שונות, בכל מקרה של פגיעה חיצונית והוא מהווה סימפטום של חלק גדול מן המחלות השכיחות בקרב ילדים, דוגמת: דלקת אוזניים, דלקת גרון, דלקת בדרכי השתן ועוד. לצורך הטיפול בכאב מסוג זה יש צורך בביצוע הערכת כאב בהקדם האפשרי ובמתן טיפול מתאים לעוצמת הכאב ולסוגו. הערכת כאב חוזרת נדרשת על מנת לוודא את יעילות הטיפול. מאידך, לכאב המהווה את סיבת הפנייה לטיפול רפואי נוסף לעיתים קרובות כאב הנגרם בשל ההליך הרפואי. פעולות רפואיות וטיפולים רפואיים מסוגים רבים ושונים גורמים לכאב ובהם: בדיקת דם, התקנת עירוי, דיקור מותני, שטיפה של חתך, הזרקת תרופה תת עורית או לתוך שריר, תפירה של חתך, שטיפה והטריה של כוויות, החזרת נקעים ושברים ועוד. על מנת למנוע כאב מסוג זה ניתן להציע סוגים שונים של משככי כאבים, החל מאלחוש מקומי ועד לסדציה (טשטוש)3. יש להעניק טיפול למניעת כאב זמן מספיק לפני תחילת ההליך הרפואי על מנת שהשפעתו תהיה אופטימלית.
נוסף על כך, המצבים הרפואיים המחייבים פנייה לטיפול רפואי והטיפול הרפואי עצמו מלווים, בעיקר אצל ילדים, בחרדה המורידה את סף הכאב ומחמירה מאוד את תחושת הכאב. את החרדה ניתן להפחית באמצעים שונים, לרבות הסחת דעתו של הילד ודיאלוג בין הצוות המטפל לילד ולמשפחתו על מנת לבנות אמון ולתת הסבר על ההליך הרפואי. 4
5. טיפול בכאב ומניעת כאב נחשבים חלק בלתי-נפרד וחיוני מן הטיפול הרפואי בילדים ובתינוקות. בשנת 2001 פרסמה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים בשיתוף האגודה האמריקאית לכאב נייר עמדה בנושא הטיפול בכאב בילדים. לפי נייר העמדה הכאב גורם לילדים נזק פיזיולוגי ונפשי שהוא לעיתים בלתי הפיך. מחובתם של רופאי הילדים למנוע ולשכך כאב אצל מטופלים כאשר הדבר אפשרי, אי קיום חובה זאת נחשב כטיפול לקוי (maltreatment).5 מחקרים מצאו כי פגים, יילודים ותינוקות עשויים לחוש כאב בעוצמה גבוהה יותר ממבוגרים ולכאב מתמשך בתקופה זה עלולה להיות השפעה על ההתפתחות התקינה של מערכת העצבים באופן שעשוי להגדיל את רגישותם לכאב בשלבים מאוחרים יותר בחייהם. כן הוכח כי קשר בין כאב בקרב פגים לבין תופעות נפשיות בבגרות.6
6. למרות זאת, ישנם חסמים המצמצמים מתן טיפול בכאב וטיפול למניעת כאב לילדים לעומת מבוגרים. חסמים אלה משמעותיים במיוחד בקרב יילודים ותינוקות, וביניהם ניתן למנות:
◦ מיתוסים הקשורים לכאב ולפיהם ילדים ותינוקות אינם חשים כאב באותו האופן כמו מבוגרים וכי הכאב איננו גורם נזק;
◦ חוסר יכולת להעריך כאב בילדים או הערכת חסר של כאב בילדים;
◦ העדר מיומנות מספקת בקרב הצוות הרפואי למתן טיפול בכאב בילדים ובתינוקות, לרבות המינונים וסוגי התרופות שיש להשתמש בהם במצבים רפואיים שונים, וחשש מפני הרדמה וטשטוש יתר בילדים ובתינוקות;
◦ חשש כי הטיפול בכאב ימסך את הסימפטומים של המחלה ויקשה על אבחונה;
◦ מתן קדימות לפעולות רפואיות אחרות;7
7. בשנת 2000 קיימה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת דיון בנושא "מניעת כאב בילדים בהליכים רפואיים". בסיכום הדיון קרא יו"ר הוועדה דאז, חה"כ דוד טל, למשרד הבריאות לקביעת נוהל שיסדיר את הטיפול בילדים בסדציה.8 בעקבות הדיון, המועצה הלאומית לכירורגיה, הרדמה וטיפול נמרץ והמועצה הלאומית לבריאות הילד שבמשרד הבריאות הקימו ועדה שתפקידה לגבש המלצות בנושא זה. הוועדה העבירה את המלצותיה במרס 2002 ולפיהן, יש לאפשר לרופאים שאינם מרדימים לבצע סדציה בילדים הנזקקים לכך בתנאים מסויימים.9
8. במאי 2003, לאחר דיון נוסף של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת10, פרסם מינהל רפואה במשרד הבריאות חוזר שהוכן על בסיס המלצות הועדה שכותרתו "סדציה בילדים על ידי רופא שאינו מרדים". מטרת החוזר לקבוע כללים והנחיות שיאפשרו מתן סדציה בתנאים בטוחים באותם מצבים רפואיים העשויים לגרום לכאב ולפחד בילדים. החוזר קובע כי "על כל מטפל חלה החובה למזער את הכאב והפגיעה בילדים בכל האמצעים העומדים לרשותו" וכן כי "כל פעולה רפואית העלולה לגרום לכאב ולסבל של ילדים או לאי שקט היוצר קושי בביצוע הפעולה מחייב ביצוע סדציה או הרדמה בהתאם לשיקול הדעת הרפואי".11 חשוב להדגיש כי החוזר חל גם על טיפול בילדים בקהילה, במרפאות קופות החולים או במוקדים לרפואה דחופה המופעלים על ידי גורמים שונים. המסמך שלהלן לא יעסוק בטיפול בכאב ובמניעתו בהקשר זה.
9. סעיף 3 בחוזר קובע כי ההנחיות הכלולות בו אינן חלות על טיפול במסגרת רפואה דחופה. לדברי ד"ר מיכאל דור, ראש אגף רפואה כללית במשרד הבריאות, החוזר מאפשר לרופאים במחלקות לרפואה דחופה לבצע סדציה שלא במסגרת הכללים שנקבעו בנוהל, שכן רופאים אלה מיומנים ומוכשרים בדרך כלל בביצוע הרדמה.12 ד"ר יורם בן יהודה, מנהל מלר"ד ילדים בבית החולים הדסה עין כרם, ציין כי לא בכל בתי החולים הדבר מובן כך, וישנם בתי חולים שבהם רופאים שאינם מרדימים אינם מורשים לבצע סדציה במחלקות לרפואה דחופה.13
10. לפי ההנחיות רופא שאינו מרדים יוכל לבצע סדציה שטחית בילדים בתנאים מסויימים: קבלת הכשרה מתאימה לרבות קורס סדציה במתכונת שקבע החוזר וקורס החייאה בילדים. בנוסף ההנחיות מחייבות נוכחות של מטפל שני (רופא, אחות, פרמדיק או סייעת) שעבר קורס סדציה כנ"ל ונמצא ליד המטופל כל העת. סוג הסדציה יותאם להליך הרפואי אותה מלווה הסדציה, הערכת סיכון בביצוע הסדציה על ידי הרופא האחראי ומידת שיתוף הפעולה הנדרשת לביצוע ההליך הרפואי. כן נדרשת עמדת טיפול מיוחדת לצורך ביצוע הסדציה ובה ציוד מתאים.14
11. מתכונת קורס הסדציה שקבע המשרד כוללת שש שעות לימוד של חומר תיאורטי והתנסות עם מרדים ילדים בעמדת עבודה עם תחלופת מקרים גבוהה.15 הקורס מתקיים כיום במרכז הארצי לסימולציה רפואית בבית החולים שיבא בלבד וכולל הכשרה בנושא זיהוי וטיפול בכאב וחרדה המלווים תהליכים רפואיים אצל ילדים. הקניית הידע והשיטות הנדרשים על מנת למנוע ולטפל בהשפעות לא רצויות הקשורות בטיפול התרופתי למניעת כאב וחרדה בילדים בנוסף למעקב וייצוב ילדים במהלך תהליך ההרדמה. עלות הקורס (750 ₪ למשתתף) מוטלת לרוב על בתי החולים שבהם מועסקים המשתתפים. לדברי גב' עדנה קידר, המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרכז, בכל שנה מתקיימים בין 12 ל-14 קורסים, כאשר בכל קורס משתתפים 15 רופאים ואנשי עזר לפחות. בשנים האחרונות השתתפו בקורסים מסוג זה מאות רופאים ואנשי עזר.16
12. בפברואר 2011 פרסם מינהל רפואה חוזר בנושא סדציה למבוגרים על ידי רופא שאינו מרדים. החוזר מאפשר לבצע סדציה במהלך פעולה מכאיבה על ידי רופא מומחה במומחיות מוכרת, שאינו מרדים, שעבר הכשרה שמתכונתה נקבעת באיגוד אליו הוא משתייך, כאשר גיל המטופל מעל שנה. התנאים הנוספים לביצוע הסדציה דומים לאלו שנקבעו עבור ילדים, לרבות דרישה לנוכחות מטפל נוסף, תנאים פיזיים וציוד מתאים. נקבע כי עד ינואר 2013, על כל מבצעי הסדציה שאינם מרדימים לעבור הכשרה מטעם האיגוד המקצועי אליו הם משתייכים וכי באחריות מנהלי המוסדות הרפואיים שעליהם חל החוזר לעגן את הנחיותיו בנהלים פנימיים שיבדקו מעת לעת במסגרת בקרות מינהל רפואה. בנוהל זה בניגוד לנוהל מ-2003, אין קביעה בדבר חובתו של המטפל למזער את הכאב הנגרם למטופל.17
13. רופאי ילדים המטפלים במסגרות רפואה דחופה טוענים כי חוזר מינהל רפואה אינו מספק פתרון ראוי לטיפול בכאב ומניעתו אצל ילדים ותינוקות. לדברי ד"ר איתי שביט, מנהל מלר"ד ילדים בבית החולים רמב"ם בחיפה, ההנחיות אינן מעניקות כלים להערכת כאב אצל ילדים ובתינוקות, אינן קובעות הליכים רפואיים מסויימים או מצבים רפואיים מסויימים שבהם חובה על הרופא המטפל להעניק טיפול מפחית ומונע כאב, אינן מתייחסות לכלים אחרים לשיכוך כאב מלבד סדציה ואינן מחייבות רופאי ילדים לעבור את קורס הסדציה. כמו כן ההנחיות אינן מחייבות נוכחות של רופא שעבר קורס זה במחלקות מסויימות בכל עת על מנת שניתן יהיה להעניק את הטיפול בעת שזה נדרש. לדברי ד"ר שביט, בחלק מבתי החולים לא ניתן לילדים ותינוקות טיפול מונע כאב ומבוצעים הליכים רפואיים כואבים, דוגמת החזרת שברים, ללא סדציה, זאת במיוחד בשעות הערב והלילה שבהן אין איוש מספיק של המחלקות. הדבר תלוי במדיניות בית החולים והמחלקות השונות בתוכו ובמידת המודעות והמיומנות של הצוות הרפואי בתחום זה.18
14. בשנת 2008 ערך ד"ר יורם בן יהודה, מנהל מלר"ד ילדים בבית החולים הדסה עין כרם סקר עבור המועצה לשלום הילד בנושא טיפול ומניעת כאב אצל ילדים ותינוקות בבתי החולים בארץ. במסגרת הסקר נשאלו בתי חולים בנושא ביצוע הערכת כאב במחלקות לרפואה דחופה ובמחלקות האשפוז, קיומם של פרוטוקולים לטיפול בכאב בילדים ונהלים להרגעה ומניעת כאב בפעולות רפואיות בילדים במחלקות השונות, שימוש בטיפול למניעת כאב בעת הליכים רפואיים שונים דוגמת הרכבת עירוי, דיקור מתני, תפירה והחזרה של שברים והעסקתם של רופאים שעברו קורס להרגעה ומניעת כאב בפעולות קצרות בילדים.
15. 22 בתי חולים (מתוך 27 בתי חולים שאליהם נשלח הסקר) ענו על השאלון. תוצאות הסקר מעידות כי יש שונות גדולה בין בתי החולים בכל הנוגע לטיפול בכאב ומניעת כאב בקרב ילדים ובכי בחלק גדול מבתי החולים לא ניתן טיפול הולם לכאב הנובע ממצבים רפואיים ולכאב הנגרם בשל מצבים רפואיים. ב-30% מבתי החולים לא קיים נוהל להרגעה ומניעת כאב בפעולות רפואיות בילדים, ב-38.1% לא קיים פרוטוקול לטיפול בכאב במחלקות הילדים וב-45.5% אין פרוטוקול לטיפול בכאב במחלקה לרפואה דחופה לילדים. רופאים ב-31.8% מבתי חולים לא עוברים קורס להרגעה ומניעת כאב בפעולות רפואיות קצרות בילדים בבית החולים או מחוץ לו. כן עולה כי מרבית בתי החולים אינם מבצעים דרך קבע פעולות הנדרשות לצורך טיפול בכאב ומניעת כאב אצל ילדים ותינוקות ובהן: הערכת כאב, הערכת כאב חוזרת על מנת להבטיח את יעילות הטיפול, ואלחוש מקומי בעת לקיחת דמים:
ביצוע פעולות למניעת כאב ולטיפול בכאב בבתי החולים, סקר המועצה לשלום הילד, 2008
ב-9 בתי חולים נעשות פעולות כמו דיקור מתני ותפירה של פצעים באלחוש מקומי בלי אמצעים להרגעת הילד. ב-3 בתי חולים נעשית החזרה של שברים ללא סדציה וב-10 בתי חולים נוספים סדציה תינתן רק כאשר יש רופא שרשאי לתת סדציה לילדים הזמין לצורך כך, כאשר במרבית שעות היום רופאים אלה אינם זמינים. טיפול ומניעת כאב בפעולות כואבות חסר בעיקר בגילאים הצעירים ביותר. בתינוקות צעירים מגיל שנה נעשות רוב הפועלות הכואבות ללא הרגעה ואלחוש הולמים ב-18 מתוך 22 בתי חולים.19
16. בכל הנוגע לטיפול בילדים החולים במחלות קשות הדורשות טיפול רפואי מתמשך עולה כי גם בעניין זה יש שונות גדולה בין בתי החולים. פרופ' מרים בן הרוש, מנהלת המחלקה להמטו-אונקולוגיה ילדים בבית החולים רמב"ם מסרה כי במחלקה נעשות פעולות רבות על מנת למנוע כאב מילדים. כל הבדיקות הכואבות נעשות בהרדמה ונעשה שימוש באמצעים למניעת כאב ולהפחתתו בעת מתן טיפול רפואי ולצורך הטיפול בתופעות הלוואי שעשויות להיגרם בשלו. כן ניתן במחלקה טיפול פסיכו-סוציאלי להפחתת חרדות בקרב ילדים.20 עם זאת ד"ר יורם זינגר יו"ר עמותת "תמיכה" העוסק בטיפול תומך, בין השאר בילדים, ציין כי הטיפול בכאב בישראל לוקה בחסר ואיננו מספק מענה לצרכים הקיימים.21 עו"ד עדי ניב-ויגודה, המייצג את העמותה, הוסיף כי קיים חסר משמעותי בכל הנוגע להכשרת הצוותים המטפלים בתקשורת עם ילדים במטרה להפחית חרדה.22
17. אגף רפואה כללית במשרד הבריאות הוא הגורם הממונה על פיקוח על יישום חוזרי מינהל רפואה בבתי החולים. מן האגף נמסר מנהלי בתי החולים והמרפאות אחראים לביצוע מעקב יום-יומי אחר ביצוע הנחיות המשרד. פיקוח האגף עורך ביקורות בבתי החולים ובמרפאות בקהילה ובמהלכן נבדקים, בין השאר, הטמעתם וקיומם של חוזרי האגף. אין בידי המשרד מידע שהחוזר איננו מתקיים.23 עם זאת, ד"ר מיכאל דור, ראש אגף רפואה כללית במשרד הבריאות, ציין כי הפיקוח איננו מתייחס למעקב על החלטות טיפוליות ורפואיות של הצוות הרפואי.24
18. ממינהל רפואה במשרד הבריאות נמסר כי בכוונתו לפרסם חוזר חדש בנושא סדציה לילדים. העבודה על כתיבת החוזר מתחילה בימים אלה והמינהל לא יכול בשלב זה למסור מידע על תוכן החוזר החדש או על לוח הזמנים לפרסומו.25
19. הטיפול בכאב ומניעתו דורש יכולת להעריך כאב בילדים והיכרות עם הכלים השונים להפחתת כאב שניתן להפעיל במצבים הרפואיים השונים. בשנת 2010 פרסם האיגוד הישראלי לרפואת ילדים הנחיות קליניות בנושא "הגישה לכאב וחרדה בילדים המטופלים במחלקה לרפואת ילדים דחופה". הנחיות אלה מתבססות על ההנחה כי הפחתת הכאב והסבל של התינוק/ילד הינו אחד מתפקידיו העיקריים והחשובים של הרופא המטפל ועוסקות הן בכאב הנגרם עקב מחלות ומצבים רפואיים שבשלהם נזקק הילד לטיפול רפואי והן בכאב וחרדה פרוצדוראלים, הנגרמים על ידי פעולה רפואית. ההנחיות מציגות את חשיבות מניעת הכאב בילדים ואת ההתפתחויות האחרונות בתחום, מעניקות כלים להערכת כאב בילדים, תוך הדגשת החשיבות בביסוס ההערכה על הדיווח של המטופל גם בגילאים צעירים, ומציגות את הטיפול המומלץ בכאב בדרגות שונות, במצבים רפואיים שונים ולקראת ביצוע הליכים רפואיים מסויימים. כן מפורט אופן ביצוע סדציה בילדים והתנאים הנדרשים לצורך כך.26
20. לדברי ד"ר איתי שביט, שעמד בראש הוועדה שכתבה את ההנחיות, מתמחים ברפואת ילדים נדרשים להכיר את ההנחיות ולהבחן עליהן במסגרת התמחותם. אך אין להנחיות תוקף חוקי ואין לאיגוד רופאי הילדים סמכות או יכולת לבדוק את מידת יישומן בפועל בבתי החולים השונים.27
21. ב-7 במרס 2011 הגיש חה"כ אורי אורבך הצעת חוק לתיקון חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 ולפיו "מטופל שהוא קטין, זכאי לכך שהטיפול הרפואי שניתן לו יתבצע לאחר שהמטפל באותו קטין נקט את כל האמצעים הסבירים לשם הפחתת הכאב שעלול להיגרם כתוצאה מהטיפול הרפואי שניתן לאותו קטין, בהתחשב בגילו וביכולתו להבין את הטיפול שניתן לו ומבלי לסכן את בריאותו."28 ההצעה עומדת בפני דיון בועדת השרים לענייני חקיקה.
22. ממשרד הבריאות נמסר כי הוא תומך במניעת כאב מכל מטופל, ללא קשר לגילו, וכי הדבר מחוייב כבר כיום ומצוי בסל הבריאות. יחד עם זאת נמסר כי המשרד סבור שטיפול רפואי צריך להיות מבוצע על פי הנחיות קליניות מטעם האיגוד הרלוונטי, הנחיות משרד הבריאות, ניסיון המטפל, חידושים מקצועיים, ספרות מקצועית, אתיקה רפואית ונהלי טיפול. אין מקום להתערבות המחוקק בעניין זה. יש להטמיע את הנושא בקרב המטפלים באמצעות נהלים והנחיות קליניות.29
23. לסיכום: מאות אלפי ילדים המגיעים לחדרי מיון או מאושפזים בבתי חולים זקוקים לטיפול בכאב הנגרם עקב המצב הרפואי שבו הם מצויים או לטיפול למניעת כאב בשל הליך רפואי. עם זאת טיפול זה לוקה בחסר, מסיבות שונות ובהן: חוסר מיומנות של הצוות המטפל, חוסר יכולת להעריך כאב אצל ילדים ותינוקות, חשש מפגיעה או מעיכוב הטיפול בילד ותפיסות שגויות ביחס לכאב אצל ילדים ובתינוקות. חסמים אלה גדלים ככל שהילד צעיר יותר. בשנת 2003 בעקבות דיונים בנושא בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת פרסם משרד הבריאות חוזר מינהל רפואה המאפשר לרופא שאיננו מרדים לבצע סדציה בילדים. החוזר קובע כי: "כל פעולה רפואית העלולה לגרום לכאב ולסבל של ילדים או לאי שקט היוצר קושי בביצוע הפעולה מחייב ביצוע סדציה או הרדמה בהתאם לשיקול הדעת הרפואי". בימים אלה מתחיל מינהל רפואה במשרד הבריאות בעבודה על חוזר חדש בנושא סדציה בילדים.
רופאים המטפלים בילדים טוענים כי החוזר איננו מיושם בצורה מלאה בכלל בתי החולים וכי הוא איננו מספק מענה מלא לבעיה, שכן אין בו התייחסות להערכת כאב, למניעת כאב ולטיפול בכאב בילדים ובתינוקות, מלבד מתן סדציה. סקר שערך ד"ר יורם בן יהודה, מנהל המחלקה לרפואה דחופה ילדים בבית החולים הדסה עין-כרם, עבור המועצה לשלום הילד בשנת 2008 מצא כי יש שונות גדולה בין בתי החולים בכל הנוגע לטיפול בכאב ומניעת כאב אצל ילדים וכי בחלק גדול מבתי החולים לא ניתן טיפול הולם לכאב הנובע ממצבים רפואיים ולכאב הנגרם בשל פעולות רפואיות. ממשרד הבריאות נמסר כי אגף רפואה מפקח על הטמעת החוזר וקיומו בבתי החולים ובמרפאות בקהילה ככל חוזרי המינהל. עם זאת, פיקוח האגף איננו עוסק בהחלטות רפואיות וטיפוליות של הצוות המטפל. למשרד לא ידוע על מקרים שבהם החוזר איננו מקויים.
האיגוד הישראלי לרפואת ילדים פרסם בשנת 2010 הנחיות קליניות בנושא טיפול בכאב ובחרדה בילדים המגיעים למחלקות לרפואה דחופה. הנחיות אלה מהוות המלצות בלבד ואין להן תוקף חוקי. במרס 2011, הגיש חה"כ אורי אורבך הצעת חוק לתיקון חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, ולפיה מטופל שהוא קטין זכאי לקבל טיפול להפחתת כאב בכל הליך רפואי שעלול לגרום כאב. משרד הבריאות מתנגד באופן עקרוני להצעת החוק.
כתיבה: אתי וייסבלאי, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
אישור: שרון סופר, ראש צוות