חומר רקע
פורום פלילי
יו"ר הפורום:
עו"ד אבי חימי
עו"ד אורי קינן
ת"א, ח' בכסלו, התשע"ב
04/12/2011
01832311
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
נכבדי,
הנדון: עמדת לשכת עורכי הדין בעניין הצעת חוק העונשין (תיקון – הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006
בהמשך לניירות עמדה קודמים שהוגשו מטעם "הפורום הפלילי" של לשכת עורכי-הדין ולקראת הישיבה המסכמת בעניין הצעת החוק שבנדון, הננו מתכבדים להגיש נייר עמדה תמציתי זה, המתייחס לסוגיה העקרונית החשובה שנותרה להכרעה: שאלת כלילתו של נוסח הסעיף שהוצע על-ידי הייעוץ המשפטי לוועדה כביטוי להנחיה שהותוותה בסעיף 8(ב) להצעת הרוב בדו"ח וועדת גולדברג. וזהו נוסח הסעיף המוצע:
"מצא בית המשפט, לאחר שאיזן בין כל מטרות הענישה ונתן להן ולנסיבות כאמור בסעיפים... את המשקל המתאים לפי הוראות סימן זה, כי יש יותר מעונש אחד המתאים לנאשם וכי אחד מהעונשים יכול שיהיה לא מאסר בפועל לריצוי בכלא, לא יגזור בית המשפט מאסר בפועל לריצוי בכלא".
כעמדתם של גורמים נכבדים שהשמיעו דעתם בפני הוועדה1 אף אנו סבורים שקיימת חשיבות ערכית ומעשית רבה לכלילתו של הסעיף בהצעת החוק, הן לקיום תכליתו (הגברת השוויון והאחידות בענישה, להבדיל מהחמרה) והן לביטוי ערכים של מידתיות ומניעת הטלתו של עונש מאסר, באותם מקרים שבהם משתכנע בית המשפט שניתן לקיים את כל מטרות הענישה, בהתאם לחוק זה, גם מבלי להטיל עונש מאסר, על כל התוצאות ההרסניות והבלתי-הפיכות הנובעות מכך.
יש להדגיש, שהסעיף המוצע - כפי שעולה הן מנוסחו והן מתכליתו – יחול ביחס לקבוצה מסוימת, מיוחדת ומוגדרת היטב של מקרים. אלו הם מקרי הגבול – מקרים שבהם לאחר התחשבות בכלל השיקולים בהתאם למודל האנליטי-היררכי שקובע החוק המוצע, יגיע בית המשפט למסקנה לפיה בידו להטיל ולהצדיק, באותה מידה, שליחתו של אדם לבית הסוהר, או עונש מסוג אחר. מדובר אם כן, באותם המקרים המעוררים את הדילמה האנושית הקשה כל כך של שליחתו של אדם לכלא, ושאלה היא אם וכיצד ראוי להבנות את שיקול-הדעת גם במקרי הגבול הללו, בגדרה של הצעת החוק הנוכחית.
להלן נבקש להדגיש חמישה טעמים עיקריים בעד כלילתו של הסעיף האמור.
1. ריסונה של ענישה גמולית, במונחי הלימה: הסעיף המוצע הינו סעיף מרסן. תכליתו "בטיחותית". תפקידו הוא לשמש "תמרור אזהרה". הסעיף נחוץ בראש וראשונה לנוכח החידוש המשמעותי בהצעת החוק, שהוא הגדרת היררכיה ברורה בין שיקולי הענישה, והצבתם של שיקולי גמול והלימה כ"עקרון המוצא" בענישה. העדפה מובהקת זו של הגישה הגמולית עלולה בסבירות גבוהה להתבטא בהחמרת הענישה, ובפרט בנטייה גוברת להטלת עונשי מאסר בכלא. משכך, ובהתאם להצעת וועדת גולדברג, נשמר מקומו של העקרון המרסן, כנגד החשש להטלת עונשי מאסר שאינם נחוצים. במלים פשוטות, מתוך הבנה שהחוק החדש טומן בחובו שינוי משמעותי שעשוי להתבטא במגמת החמרה, מיועד הסעיף לבלום החמרה שמעבר לצורך. מן הטעם הזה, מצויה הוראה דומה לזו המוצעת גם במדינות אחרות שאימצו הנחיות לענישה.2
2. הפן המוסרי-ערכי: אין ספק שההכרעה בשאלת כלילתו או אי-כלילתו של הסעיף המוצע הינה הכרעה מוסרית-ערכית. הסעיף מספק הכוונה ערכית, בשאלה שיתכנו תפיסות עולם שונות לגביה. באותם מקרים גבוליים שבהם בית המשפט מתלבט אם ראוי לשלוח אדם לבית האסורים, על כל התוצאות הנובעות מכך לחירותו, לשמו הטוב, לפרנסתו, למשפחתו ולסביבתו, לעתים גם לבריאותו – מהו הערך המנחה שבו מצדדת החברה בישראל ושיטת המשפט שלה? לדעתנו, הסעיף המוצע, המבטא עקרונות של מידתיות וריסון, יתכן שגם חמלה, הוא המשקף את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
3. הסעיף מתבקש ונדרש לנוכח מטרת החוק כולו: פעם אחר פעם צוין והודגש, במהלך שתי שנות הדיון הרציני והמעמיק בהצעת החוק, שאין מטרתה להביא להחמרה בענישה, אלא להבנות את שיקול-הדעת השיפוטי על מנת להשיג אחידות רבה יותר בענישה ולצמצם פערי ענישה שאינם
מוצדקים. ואם כך, אזי הסעיף הנדון הינו חיוני ממש להשגת המטרה. "סעיף המטרה" לחוק הינו כללי. הוא אינו מפרט ואינו יכול לפרט כיצד תושג בפועל האחידות בענישה. והנה, הסעיף הנדון מתייחס לאותה נקודת דילמה, שבה אפשריות באותה מידה שתי תוצאות, שהפער ביניהן כל כך גדול ומוחשי (במיוחד כשמדובר במאסר ראשון). השמטת הסעיף תגרום לכך שדווקא בנקודת הדילמה הזו, בהיעדר הכוונה ערכית ברורה בחוק, יהיה גורלו של הנאשם תלוי בתפיסת העולם של השופט הגוזר את דינו. כתוצאה מכך, דווקא בהקשר הכל כך משמעותי של הטלתו או אי-הטלתו של עונש מאסר בבית הכלא – יוותרו פערי ענישה וחוסר אחידות, באופן הפוגע בתחושת הצדק.
4. הפן הדקלרטיבי: מרבית המתנגדים לסעיף במהלך הדיונים שהתקיימו בוועדה, לרבות נציגת משרד המשפטים, טענו שהסעיף "איננו נחוץ". כלומר, הם לא התנגדו לרעיון שמבטא הסעיף, אלא שלשיטתם ההוראה-התוצאה מתחייבת ממילא לנוכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועקרון המידתיות (כן הובעה הדעה שניתן להסתפק ב"סעיף המטרה" – נימוק שאיתו התמודדנו בפסקה הקודמת). החוק להבניית שיקול-הדעת בענישה איננו חוק רגיל. מדובר בחוק עקרוני, הבא לעגן תפיסה כוללת באשר לשיקולי הענישה ומעמדם. רבים מסעיפי החוק כוללים פונקציה הצהרתית, לא פחות ממעשית. החוק בא לרכז ולעגן את העקרונות המנחים. לנוכח טבעו המיוחד של החוק, הכנסת הסעיף העוסק בהטלת המאסר בפועל דרושה ומתבקשת. לכלילתה או אי-כלילתה בחוק חשוב זה תהיה משמעות מעשית רבה. קיימת הקבלה בין הוראה זו לבין הוראת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996, לפיה לא יורה בית המשפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים אלא אם כן ”לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". בשני המקרים, היות שמדובר בהפעלת סמכויות הקשורות לשלילת חירותו של אדם, קיים צורך בכך שהחוק הספציפי יבטא מפורשות את ציווי המידתיות החוקתי. בכל הכבוד, לא נכון לראות ההוראה כ"מיותרת" (ובכל מקרה, עדיפה רפטטיביות בכלילתה, על פני סיכון המסר ההפוך שעלול לנבוע מהשמטתה).
5. התשובה לחשש לשימוש-יתר בסעיף: הטיעון הנוסף בפי המתנגדים הינו חשש לשימוש-יתר בסעיף, מאחר ו"תמיד אפשר יהיה לטעון שקיים עונש מתאים אחר". חשש זה הינו, בלשון המעטה, מופרז, הן לנוכח מבנה החוק על שאר סעיפיו והמודל הברור שהוא מתווה, והן לנוכח תפקידו של בית המשפט. אכן, ניתן להניח שעם כניסתו של החוק לתוקף, יירבו המקרים בהם תשמע הטענה מפיהם של סניגורים – גם במקרים מתאימים וגם במקרים לחלוטין בלתי-מתאימים. אולם בתי המשפט יידרשו לטענה, ויבחינו היטב בין סוגי המקרים השונים, והטענה
תידחה היכן שהיא לא רלוונטית (זהו אינטרס של בתי המשפט). אף בהקשר הזה ניתן להשוות בין הסעיף המוצע לבין הוראת סעיף 21(ב) לחוק המעצרים, שבניגוד לחששות המוגזמים שהובעו לגביו בשעת חקיקתו, לא גרם לשחרור סיטונאי של נאשמים ממעצר עד תום ההליכים.
אחרית דבר:
הדרך הנאותה לסכם, היא לשוב ולהבהיר את הסעיף, במונחים הפשוטים ביותר. מדובר בסעיף שאומר לשופט: "אם אחרי שמיצית את השכילה הרציונאלית, איזנת בין כל השיקולים, ונותרת מתלבט באשר לעונש המתאים בנסיבות העניין, מתוך הבנה ששליחת הנאשם לכלא אינה נחוצה – גלה חמלה, אל תחמיר, הימנע מן המחיר הכבד ומן הנזק של המאסר (הן לנאשם והן לחברה), הנח לנאשם ליהנות מן הספק שבלבך, שפוט לכף זכות". משום שאלה ערכיה של החברה, שאותם מתבקשים שופטיה ליישם.
בכבוד רב
נחשון שוחט, עו"ד
הפורום למשפט פלילי של לשכת עוה"ד