חומר רקע
נוסח מעודכן לדיון ב-11.1.12
תקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד) (תיקון מס' 3), התשע"ב -20121
בתוקף סמכותי לפי סעיף 168(א)(4) לחוק הטיס, התשע"א – 20111 (להלן – החוק), וסעיפים 4, 8ג(ה) ו-23(א) לחוק רישוי שירותי התעופה, התשכ"ג-19632 (להלן – חוק הרישוי), לפי הצעת רשות התעופה האזרחית לפי סעיף 168(ב) לחוק וסעיף 23(א) לחוק הרישוי, בהסכמת שר האוצר ובאישורו לפי סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-19853 ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
שינוי מונחים
אושר 1.8.11
1.
בתקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד), התש"ע-20094 (להלן – התקנות העיקריות), בכל מקום, במקום "רישיון הפעלה מבצעית" יבוא "רישיון הפעלה אווירית".
תיקון תקנה 1
טרם אושר
2.
בתקנה 1 לתקנות העיקריות, אחרי ההגדרה "המנהל" יבוא:
""טיפוס" – (type) - כלי טיס מייצור מסויים ודגם בסיסי, לרבות כלי טיס שהוכנסו בו שינויים קלים שאין בהם כדי להשפיע על דרכי הטיפול בו או על תכונות הטיסה שלו;"
תיקון תקנה 7
אושר 1.8.11
3.
בתקנה 7 לתקנות העיקריות - , תקנת משנה (ב) – בטלה.
(1)
בתקנת משנה (א) במקום הרישה יבוא:
"המבקש תעודת כושר טיסה כמשמעותה בתקנה 68(1) לתקנות התיעוד, תעודת כושר טיסה לאוירון זעיר כמשמעותה בתקנה 68(2)(ה) לתקנות התיעוד או המבקש חידוש תעודת כושר טיסה כאמור, ישלם בעת הגשת הבקשה, אגרה שנתית לפי משקל כלי הטיס או סוגו כמפורט להלן:"
(2)
תקנת משנה (ב) – בטלה.
תיקון תקנה 8
אושר 1.8.11
4.
בתקנה 8 לתקנות העיקריות - , תקנת משנה (ד) – בטלה.
(1)
בתקנת משנה (א) במקום הרישה יבוא:
"המבקש לכלי טיס תעודת כושר טיסה מיוחדת, כמשמעותה בתקנה 68(2)(א) עד (ד) לתקנות התיעוד ישלם, בעת הגשת הבקשה, אגרה לפי משקל כלי הטיס או סוגו כמפורט להלן:"
(2)
תקנת משנה (ד) – בטלה.
תיקון תקנה 11
טרם אושר
5.
בתקנה 11(4) לתקנות העיקריות, במקום הרישה יבוא:
"מבקש שהגיש בשנה יותר מבקשה אחת להרשאה מיוחדת לטיסה או לסדרת טיסות לאותו טיפוס כלי טיס בלתי מאויש ישלם –"
תיקון תקנה 12
אושר 1.8.11
6.
בתקנה 12(א) לתקנות העיקריות, פסקה (5) – תימחק.
תיקון תקנה 14
אושר 1.8.11
7.
בתקנה 14 לתקנות העיקריות, תקנת משנה (ב) – בטלה.
תיקון תקנה 15
אושר 1.8.11
8.
בתקנה 15 לתקנות העיקריות, תקנת משנה (ב) – בטלה.
תיקון תקנה 16
אושר 1.8.11
9.
בתקנה 16 לתקנות העיקריות, תקנת משנה (ג) – בטלה.
תיקון תקנה 21
10.
בתקנה 21(א) לתקנות העיקריות –
(1) במקום הרישה יבוא:
"(א) עובד טיס המבקש להיבחן בקשר למתן תוספת הגדר מההגדרים המפורטים בטור א' בטבלה שלהלן או חידושם, או המבקש להיבחן במבחן רמה על ידי בוחן שמונה לפי תקנה 71 לתקנות הרישיונות, ישלם, בעת הגשת הבקשה להיבחן בבחינות כמפורט בטור ב' או ג' לפי העניין, בעד כל בחינה אגרה בשקלים חדשים כמפורט להלן:"
(2) בפסקה (3) בטור א', במקום "או דאון ממונע" יבוא "דאון ממונע או בלון מאויש";
(3) בפסקה (4) בטור ב', במקום "819.83842.33" יבוא "720740".
הוספת תקנהות 24א ו- 24ב
11.
אחרי תקנה 24 לתקנות העיקריות יבוא:
"אגרת בדיקת עיוורון צבעים או כשירות בזמן טיסהפעולות
24א
הנבדק בדיקת עיוורון צבעים או בדיקת כשירות פעולות בזמן טיסהלשם הוכחת מיומנות מקצועית במידה השקולה כנגד אי כושרו הבריאותי כמשמעותה בתקנה 68(א)(2) לתקנות הרשיונות, ישלם בעד הבדיקה, בעת הגשת הבקשה להיבדק כאמור, אגרה של 770 820 שקלים חדשים."
אגרת הגשת ערר
24ב
המבקש לערור לפני ועדת הערר על החלטת המנהל בעניין רישיון עובד טיס, ישלם בעד הגשת הערר אגרה של 600 שקלים חדשים."
החלפת תקנה 25
12.
במקום תקנה 25 לתקנות העיקריות יבוא:
"פטור לעובד
רת"א, לחוקר הראשי ולבוחן
25
(א) עובד הרשות בעל רישיון טיס שלצורך ביצוע תפקידו ברשות נדרש לשמור על זכויותיו לפי רישיונו והחוקר הראשי וממלא מקומו שמונהו לפי סעיף 107 לתקנות חוקהטיס (חקירת תאונות ותקריות לכלי טיס), התשמ"ד-19845, פטורים מתשלום אגרה לפי פרק זה, לצורך חידוש הגדרים או הזכויות שלפי הרישיון.
(ב) בוחן שמונה לפי תקנה 71 לתקנות הרישיונות יהיה פטור מתשלום אגרה לפי תקנות 20 ו- 21 בעד חידוש הגדרים או ביצוע מבחן רמה, הנדרשים לצורך מילוי תפקידו כבוחן.
(ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), בוחן כאמור, שמשמש כבוחן במסגרת עבודתו אצל מפעיל לפי הפרק השניים עשר או השלושה עשר לתקנות ההפעלה, לא יהיה פטור מתשלום אגרה לפי תקנות 20 ו- 21 בעד חידוש הגדרים או ביצוע מבחן רמה, הנדרשים לצורך מילוי תפקידו כבוחן אצל אותו מפעיל."
תיקון תקנה 26
13.
בתקנה 26 לתקנות העיקריות –
(1) במקום תקנת משנה (א) יבוא:
"(א) המבקש רישיון הפעלה מסחרי או רישיון הפעלה אווירית, או שינוי שם בעל הרישיון או תוספת פעילות מעבר לקבוע במסגרת רישיון ההפעלה או רישיון ההפעלה האווירית, ישלם בעת הגשת הבקשה, אגרה כמפורט להלן:
מפעיל כלי טיס
בשקלים חדשים
רישיון הפעלה מסחרי
רישיון הפעלה אווירית
(1) בטיסות סדירות מישראל ואליה של כלי טיס גדול
7,6907,900
7,6907,900
(2) בטיסות שכר מישראל ואליה של כלי טיס גדול
7,6907,900
7,6907,900
(3) בטיסות שכר מישראל ואליה של כלי טיס קטן
1,3301,370
1,3301,370
(4) בטיסות סדירות בישראל
1,3301,370
1,3301,370
(5) בטיסות של מונית אוויר בישראל
1,3301,370
1,3301,370
(6) בטיסות חקלאיות
1,3301,370
1,3301,370
(7) לצרכי עסק
610630
610630
(8) מפעיל אווירונים זעירים, גילשונים, או מצנחים ממונעים
200210
200210
(9) במסגרת בית ספר להוראת טיס
1,5401,580
1,5401,580
(10) מפעיל כלי טיס שפסקאות (1) עד (9) אינן חלות עליו
1,0801,110
1,0801,110
הייתה הבקשה לכמה סוגי הפעלות המנויות לעיל, ישלם המבקש אגרה בעד כל אחד מן הסוגים המבוקשים."
(2) בתקנת משנה (ב) -
(א) ברישה במקום "מחזיק ברישיון הפעלה ישלם אגרה שנתית כמפורט להלן:" יבוא "מחזיק ברישיון הפעלה אווירית ישלם אגרה שנתית כמפורט להלן:";
(בא) בפסקאות (1) ו- (2), במקום "לפי הפרק השלושה עשר לתקנות ההפעלה" יבוא "של כלי טיס גדול";
(גב) בפסקה (3), במקום "לפי הפרק השנים עשר לתקנות ההפעלה" יבוא "של כלי טיס קטן";
(דג) בפסקה (4), המלים "לפי הפרק השנים עשר או השלושה עשר לתקנות ההפעלה" – יימחקו.
(3) אחרי תקנת משנה (ב) יבוא:
"(ב1)
המבקש היתר הפעלה שאינו מחזיק ברשיון הפעלה אווירית, ישלם בעת הגשת הבקשה אגרה שנתית כמפורט בתקנת משנה (ב); האגרה השנתית תשולם בעת הגשת הבקשה הראשונה להיתר הפעלה בכל שנה, ולא תשולם אגרה נוספת עבור בקשה להיתר הפעלה נוסף במשך אותה שנה; הייתה הבקשה לכמה סוגי הפעלות המנויות בתקנת משנה (ב), ישלם המבקש אגרה שנתית בעד כל אחד מן הסוגים המבוקשים."
תיקון תקנה 28
14.
בתקנה 28(ג) לתקנות העיקריות, במקום הטבלה יבוא:
"משקל כלי הטיס בק"ג
בשקלים חדשים
(1) עד 5,700
260270
(2) יותר מ- 5,700 עד 20,000
610630
(3) יותר מ- 20,000 עד 45,000
1,0201,050
(4) יותר מ- 45,000 עד 100,000
1,5401,580
(5) יותר מ- 100,000 עד 300,000
2,2502,320
(6) יותר מ- 300,000
3,0703,160"
תיקון תקנה 33
15.
בתקנה 33 לתקנות העיקריות –
(1) בתקנת משנה (א), במקום "אגרה של" יבוא "או בעת הגשת הבקשה לחידוש הרישיון, אגרה שנתית של";
(2) תקנות-משנה (ב) ו- (ג) – יימחקו.
החלפת תקנה 38
16.
במקום תקנה 38 לתקנות העיקריות יבוא:
"תשלום הוצאות הכשרה של מפקחים לטיפוס חדש"
38.
המבקש לקבל את שירותי הרשות לגבי כלי טיס, ואותו כלי טיס הוא מטיפוס שטרם נרשם בפנקס, ישלם, נוסף על האגרות הקבועות בתקנות אלה, את ההוצאות הכרוכות בהכשרה עיונית ומעשית, המקובלת על המנהל, של שלושה מפקחים, לגבי אותו טיפוס של כלי טיס."
תיקון תקנה 40
17.
בתקנה 40 לתקנות העיקריות-
(1) במקום תקנת משנה (ב) יבוא:
"(ב) האגרות לפי תקנות אלה ישתנו ב-1 בינואר של כל שנה (להלן – יום השינוי) לפי שיעור שינוי המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם לו לעומת המדד שפורסם בחודש נובמבר של השנה שקדמה לה "
(2) אחרי תקנת משנה (ב) יבוא:
"(ב1) שינוי האגרות כאמור בתקנת משנה (ב) ייעשה על בסיס הסכומים שנקבעו ליום השינוי הקודם לפני שעוגלו לפי תקנת משנה (ב2).
(ב2) סכום שהשתנה כאמור, יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים."
תחילה ותחולה
18.
תקנות אלה יחולו על בקשות שהוגשו לאחר יום פרסומן.
_____________ התשע"אב
ישראל כ"ץ
(____________ 20112012)
שר התחבורה והבטיחות בדרכים
(חמ 3-520)
דברי הסבר
תקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד), התש"ע-2009 (להלן – התקנות העיקריות), שהן פרי עבודה מקיפה ומאומצת שנעשתה על-ידי רשות התעופה האזרחית במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, פורסמו ביום י"ד בטבת, התש"ע (31/12/2009), החליפו את תקנות הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד)(הוראת שעה), התשס"ז-2006 (להלן – התקנות הישנות) .
לאחר פרסומן התגלו בהן כמה עניינים אשר לדעת רשות התעופה האזרחית טעונים תיקון או הבהרה, כדלקמן:
תיקון תקנות 7 ו- 8 תקנות 7 לתקנות העיקריות עוסקת באגרות בעד תעודת כושר טיסה ותקנה 8 לתקנות העיקריות עוסקת באגרות בעד תעודת כושר טיסה מיוחדת.
בתקנות אלה נקבעו הוראות [תקנה 7(ב) ותקנה 8(ד)], לפיהן בקשה למתן או לחידוש תעודת כושר טיסה לתקופה של פחות משנה תחויב בתשלום אגרה יחסית, בהתאם למספר חודשי השנה, או חלקיהם, עד לסוף אותה שנה.
בהתאם לסמכות המנהל מכוח תקנה 71 לתקנות הטיס (נהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), תשל"ז-1977, ככלל, תעודות כושר טיסה ניתנות לתקופה של שנה ממועד מתן התעודה, להבדיל מתעודות הניתנות ע"י רשויות אחרות לשנה קלנדארית. באופן זה, עבודת הנפקת תעודות כושר טיסה מתחלקת על כל ימות השנה ורת"א אינה נאלצת להתמודד עם צבר של בקשות לקראת תחילתה של כל שנה קלנדארית.
נוכח לשון תקנה 7(ב) ותקנה 8(ד) לתקנות העיקריות, התעורר החשש כי הן תשמשנה תמריץ להגשת בקשות של תעודות כושר טיסה, לתקופות הקצרות משנה. ברור, כי לא לכך כיוונו התקנות לכתחילה, ועל כן מבוקש להסיר חשש זה ולהבהיר את ההסדר המשפטי הנכון לעניין.
עוד יצוין כי בפועל, הנטל המנהלי המוטל על רת"א בעת מתן או חידוש תעודת כושר טיסה, כאשר זו ניתנת לתקופה של שנה או לתקופה קצרה יותר, אינו שונה בהרבה, למעט עבודת פיקוח הנעשית לאורך השנה בצורה שוטפת.
יתרה על זאת, תוכנית העבודה ברת"א מתבססת, בין השאר, על ההנחה שתעודות כושר טיסה ניתנות או מחודשות לאורך השנה כולה. נוסח ההסדר המוצע עלול להביא למציאות חדשה שבה ייווצר ריכוז בקשות במועדים מסוימים (מדובר במאות מטוסים) – מה שעלול לפגוע בתפקודה השוטף של רת"א.
לא זו הייתה כוונת תיקון התקנות לכתחילה. כוונת התיקון לא הייתה לשנות את הדרך בה פועלת רת"א, באופן שוטף, לאורך השנה, ואף לא לשנות את דפוסי ההתנהגות של מבקשי התעודות או את ההוראות המהותיות מכוחן נקצבת תקופת תוקף התעודות. למעשה, הנוסח הנוכחי עלול להוביל לשינוי אופן ודפוסי הפעילות של רת"א, במסגרת הטיפול בבקשות, בניגוד לכוונת התיקון לכתחילה, ובאופן שיפגע ביכולת רת"א למלא את תפקידיה.
לעניין תקנה 7(ב) לתקנות העיקריות, יצוין כי תקנה 6(ג) לתקנות הישנות קבעה כי: "המחזיק בתעודת כושר טיסה שניתנה לתקופה העולה על שנה ישלם בתום שנה ממועד התשלום על-פי תקנת משנה (א) או (ב), את התוספת היחסית הנדרשת ובלבד שלא תעלה על תשלום סכום האגרה כאמור בתקנות משנה (א) או (ב)". קרי, בתקנות הישנות עוגנה התפישה לפיה, ככלל, תעודות כאמור ניתנות לתקופה של שנה. וכך, הסדר יחסיות האגרה הקבוע בהן מתייחס אך ורק למקרים בהם התקופה היחסית היא כזו העולה על שנה, ולא לתקופות יחסיות שמשכן קצר משנה.
לעניין תקנה 8(ד) לתקנות העיקריות, יצוין כי תקנה 10(ד) לתקנות הישנות קבעה כי: "ניתנה תעודה כאמור בתקנת משנה (א) או (ב), או חודשה לתקופה של שנה או חלק ממנה, ישלם המבקש אגרה כאמור בתקנת משנה (א) או (ב), לפי העניין". קרי, בתקנות הישנות עוגנה התפישה לפיה, ככלל, תעודות כאמור ניתנות לתקופה של שנה, ואף אם הן ניתנות לתקופה שאינה עולה כדי שנה – הרי שהאגרה המשולמת היא זו המשולמת ברגיל עבור תעודה הניתנת לשנה.
אשר על כן, מבוקש לתקן את העיוות שיוצרות תקנת משנה 7(ב) ותקנת משנה 8(ד) ולבטלן.
תיקון תקנה 11 תקנה 11 לתקנות העיקריות עוסקת באגרת הרשאה מיוחדת לטיסה ושינויה. בפסקה (1) לתקנה נקבעו סכומי האגרות אותם יש לשלם בעת בקשת הרשאה מיוחדת לטיסה לכלי טיס בלתי מאויש או לסדרה של טיסות, או שינויה, כאשר סכומי האגרות נקבעים לפי משקל כלי הטיס.
בפסקה (4) נקבע כי מבקש שהגיש יותר מבקשה אחת להרשאה מיוחדת לטיסה או לסדרת טיסות לכלי טיס בלתי מאויש מאותה קטגוריית משקל כמפורט בפסקה (1) ישלם אגרה אחת בלבד באותה שנה.
נוסח התקנות הקיים מאפשר למעשה קבלת הרשאות מיוחדות לטיסה בלא כל הגבלה וללא תשלום אגרה לגבי מספר כלי טיס מטיפוס שונה באותה קטגוריית משקל.
כוונת רשות התעופה האזרחית, בבואה להתקין תקנות אלו, הייתה כי כלי טיס מטיפוס מסוים יוכלו לקבל מספר הרשאות מיוחדות לטיסה במהלך אותה השנה ללא תוספת תשלום אגרה מעבר לאגרה ששולמה כאמור בפסקה (1) אך לא הייתה כוונה לאפשר קבלת שירות ללא תמורה למספר בקשות למספר כלי טיס מטיפוס שונה גם אם הינם באותה קטגוריית משקל. לפיכך, מוצע לשנות את התקנה כך שייקבע כי בקשה נוספת, באותה שנה, להרשאה מיוחדת לטיסה או לסדרת טיסות בכלי טיס בלתי מאויש מאותו טיפוס, תהא פטורה מתשלום אגרה נוספת. במקביל, נקבעה הגדרה המושג "טיפוס" בתקנה 1 לתקנות העיקריות אשר תחול גם על תקנה 38.
תיקון תקנה 12 תקנה 12 לתקנות העיקריות עוסקת באגרות בעד אישור כושר אווירי לייצוא כלי טיס, פרופלור או מנוע כלי טיס. במהלך אישור התקנות ופירסומן נפלה שגגה, כך שעבור אותם מאפייני כלי טיס (בעלי משקל בק"ג הנע בין 2,000 ל- 5,700) נקבעו שני שיעורי אגרה: 1,500 שקלים חדשים ו- 2,220 שקלים חדשים ולאחר עדכון בהתאם לשינוי המדד כקבוע בהודעת הטיס (אגרות רישום, רישוי ותיעוד) (עדכון סכומי האגרות), התשע"א – 2010 2011 (להלן: "עדכון סכומי האגרות") אגרות בסכום של 1,537.181,579.36 שקלים חדשים ו- 2,275.022,337.45 שקלים חדשים, בהתאמה.
לאחר שגורמי המקצוע ברשות התעופה האזרחית נדרשו לעניין, הגיעו הם לכדי מסקנה כי, אף ששני הסכומים אושרו לגבייה ופורסמו, נכון יהיה להותיר רק את שיעור האגרה הנמוך יותר על כנו.
אשר על כן מבוקש למחוק את תקנת משנה (א)(5) ולהבהיר כי הסכום שייגבה עבור כלי טיס בעלי מאפיינים כאמור יעמוד על 1,500 שקלים חדשים [1,537.181,579.36 שקלים חדשים לאחר עדכון סכומי האגרות].
תיקון תקנה 14 ו- 15 תקנה 14 לתקנות העיקריות עוסקת באגרות בעד רישיון מכון בדק או רישיון אחזקה עצמית ובו הגדר למכון בדק אחד ותקנה 15 לתקנות העיקריות עוסקת באגרות בעד רישיון מכון הסמכה ובו הגדר אחד. תקנת משנה 14(ב) ותקנת משנה 15(ב) קובעות, כי במקרה של מתן רישיון לתקופה של פחות משנה ישלם המבקש אגרה יחסית, בהתאם למספר חודשי השנה, או חלקיהם, עד לסוף אותה שנה.
בהתאם לסמכות המנהל מכוח תקנה 5 לתקנות הטיס (מכון בדק, מכון הסמכה ואחזקה עצמית), התשל"ט - 1979, ככלל, רישיונות כאמור ניתנים לתקופה של שנה ממועד מתן הרישיון, להבדיל מרישיונות הניתנים ע"י רשויות אחרות לשנה קלנדארית. באופן זה, עבודת הנפקת רישיונות מכוני בדק ומכוני הסמכה מתחלקת על כל ימות השנה ואין רת"א נאלצת להתמודד עם צבר של בקשות לקראת תחילתה של כל שנה קלנדארית.
הנימוקים המפורטים לעניין ביטול תקנות 7(ב) ו- 8(ד) לתקנות העיקריות יפים גם לעניין הביטול המוצע של תקנות 14(ב) ו- 15(ב) לתקנות העיקריות.
יצוין כי תקנות 13 ו- 14 לתקנות הישנות, קבעו הסדר תשלום לפיו האגרה משתלמת במלואה בעת הגשת הבקשה, בלי קשר למשך תקופת תוקף הרישיון. קרי, בתקנות הישנות עוגנה התפישה לפיה, ככלל, רישיונות כאמור ניתנים לתקופה של שנה, ואף אם הם ניתנים לתקופה שאינה עולה כדי שנה – הרי שהאגרה המשולמת היא זו המשולמת ברגיל עבור רישיון הניתן לשנה. עוד יצוין, כי לעניין מכון בדק ומכון הסמכה אין כל היגיון לבקש את הפעלתם הלא רציפה (כלומר, לבקש רישיון לתקופה של פחות משנה) ולכן ההסדר הקבוע בתקנות משנה (ב) לתקנות 14 ו- 15 הינו מיותר.
אשר על כן, מבוקש לתקן את העיוות שיוצרות תקנות משנה 14(ב) ו- 15(ב) ולבטלן.
תיקון תקנה 21 תקנה 21 קובעת חובת תשלום אגרה עבור תוספת הגדר, חידוש הגדר או חידוש הזכויות לפי הגדר.
התקנות קובעות לגבי חלק מההגדרים כי הם ניתנים לכתחילה לתקופה קצובה ומוגדרת מראש (ראו, למשל, תקנה 206 לתקנות הרישיונות הקובעת כי תוקפו של הגדר "טייס ניסוי סוג 1" היא שישה חודשים, לאחריהם הוא פוקע) ואילו לגבי אלה שאין לגביהם הוראות קציבה כאמור, הכלל הוא שהם עצמם אינם קצובים בזמן, אולם שהפעלת הזכויות שמכוחם מותנית בהתקיימות שורה של תנאים במשך שנה מהמועד האחרון שנקבע לקיומם (תקנה 19 לתקנות הרישיונות). ממילא, אם חלפה שנה ממועד קיום התנאים ואלה לא התקיימו – הרי שהפעלת הזכויות שמכוח ההגדרים אסורה, וכדי לחדש את הפעלת הזכויות נדרשים הליכים שונים, ובהם גם מבחן רמה ותשלום אגרה.
התיקון המוצע בא להבהיר מצב דברים זה, ולקבוע באילו מקרים נדרש תשלום אגרה כאמור.
כמו-כן, בשגגה נשמטה האגרה עבור הגדר בלון מאויש, שסכומה הוא כסכום האגרה עבור דאון או דאון ממונע.
אשר על כן מבוקש, כי לפריט יתווספו המילים "בלון מאויש", כדי שתיקבע אגרה אף בעד הגדר זה.
בנוסף, תקנה 21(א)(4) לתקנות העיקריות מסדירה אגרת בחינה להגדר מכשירים או חידושו וקובעת אותה בסכום של 800 שקלים חדשים [819.83842.33 שקלים חדשים לאחר עדכון עדכון סכומי האגרות]. תקנת משנה (ב) קובעת, בין היתר, כי מי שנבחן בבחינה לחידוש אישור הפעלת קטגוריה I או II, הכוללת גם בחינה לחידוש הגדר מכשירים, ישלם אגרה בסך של 700 שקלים חדשים [717.35737.04 לאחר עדכון סכומי האגרות וסכום של 720 740 שקלים חדשים לאחר עיגול]. נוכח הדמיון בשירות הניתן, מבוקש לתקן את תקנת משנה (א)(4) כך שהסכום שייגבה לפיה יעמוד על 720 740 שקלים חדשים (במקום 819.83842.33 שקלים חדשים), בדומה לזה הנגבה לפי תקנת משנה (ב).
הוספת תקנה 24א במהלך גיבוש התקנות נשמטה, בשגגה, סוגיית גביית האגרות בעד בדיקת עיוורון צבעים או כשירות בזמן טיסה.
תקנה 68 (א)(2) לתקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), התשמ"א-1981 קובעת כי במקרים בהם מבקש רישיון טיס, הגדר או חידושם אינו עונה על כל הדרישות הרפואיות המפורטות בתוספת הראשונה לתקנות אלה, רשאי רופא רת"א לתת למבקש תעודה רפואית ורשאית רשות הרישוי לציין מגבלות ברשיונו או בהגדרו, אם, בין השאר, "המבקש הוכיח שיש לו ידע מקצועי, ניסיון ומיומנות מקצועית במידה השקולה כנגד אי כושרו הבריאותי."
במקרה של בעיות בגפיים העליונות והתחתונות (אורטופדי) וכמו כן בעיות בראיה או שמיעה (כולל עיוורון צבעים) ישנם מצבים שבהם יש צורך לבחון את כשירות פעולות המועמד בזמן טיסה.
מבוקש עתה לתקן שגגה זו ולקבוע אגרה עבור בדיקות אלה.
הוספת תקנה 24א סעיף 38 לחוק הטיס מסמיך את המנהל להגביל רישיון, להתלותו עד לקיום תנאים שיורה עליהם או לתקופה שלא תעלה על שנה, לבטלו או לסרב לחדשו, לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו. סעיף 39 לחוק הטיס מאפשר לעובד טיס שרואה עצמו נפגע מהחלטת המנהל לפי סעיף 38 לערור לפני ועדת הערר, לגבי רישיונו. כיום, לא קבועה במסגרת תקנות האגרות, אגרה בגין הגשת ערר לועדת הערר. מאחר וועדת הערר מורכבת מנציגים חיצוניים המקבלים תשלום בגין כל ישיבה, הגשת ערר כרוכה בהוצאה כספית בלתי מבוטלת לרשות התעופה האזרחית. לפיכך, מוצע להשית אגרה בגין הגשת ערר בסך של 600 ₪.
תיקון תקנה 25 תקנה 25 נועדה להעניק פטור מתשלום אגרה לעובדי רת"א המשמשים כבוחנים – שכן כל עשייתם היא במסגרת מילוי תפקידם על-פי דין וממילא עליהם לקבל החזר של אגרות אלה ממעסיקתם, המדינה – וכן למי שמונו כבוחנים לפי תקנה 71 לתקנות הטיס (רשיונות לעובדי טיס), התשמ"א-1981, והמשמשים כבוחנים במסגרת התעופה הכללית, וזאת מתוך התפישה כי ביחס לכלי הטיס לגביהם קיבלו הם מינוי כבוחנים, פועלים הם כשלוחים של רת"א, ולכן יש לפוטרם מאגרות הקשורות לאותם מטוסים לגביהם הם פועלים כבוחנים. לכתחילה לא הייתה כוונה לפטור מאגרות מי שמשמשים כבוחנים אך ורק בחברות מורשות לפי הפרק השניים עשר או לפי הפרק השלושה עשר לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981 (קרי, הפעלה מסחרית של כלי טיס), שכן בוחנים אלה הם עובדים של חברות כאמור, כל עיסוקם והעסקתם הם לטובת חברות אלה, וממילא אין הצדקה לפוטרם מאגרה ביחס לכלי הטיס היחס אליהם הם משמשים כבוחנים ואשר נמצאים בציים של החברות המורשות המעסיקות אותם . כן מוצע לפטור מאגרה כאמור את החוקר הראשי שמונה לפי תקנות הטיס (חקירת תאונות ותקריות לכלי טיס), התשמ"ד-1984.
בשל שגגה נקבע, בנוסח הקיים היום, כי בוחנים המשמשים במסגרת התעופה הכללית פטורים מכל אגרה שהיא, ולא רק מאגרה בעד חידוש הגדרים או זכויות שלפי הרישיון ביחס לכלי הטיס לגביו קיבלו מינוי כבוחנים. אין הצדקה עניינית או מקצועית למתן פטור גורף מאגרות למי שמשמשים כבוחנים כאמור, שכן פירוש הדבר הוא כי מכוח מינוים לפי תקנה 71 הנ"ל, ביחס למטוסים מסוימים, יזכו הם לפטור גורף מאגרות שעליהם לשלם, אף ביחס לכלי טיס אחרים שיש להם רישיון לגביהם, אף שאינם ממונים כבוחנים ביחס אליהם.
תיקון תקנה 26 חוק הטיס, התשע"א – 2011 (להלן: "חוק הטיס"), אשר פורסם ביום 13.4.2011, כולל תיקון עקיף לחוק רישוי שירותי התעופה, לפיו מפעיל ישראלי בלבד יהיה חייב ברישיון הפעלה מסחרית, בניגוד לדין הקודם, שקבע כי גם מפעיל זר יהיה חייב ברישיון כאמור.
כמו כן, הוסף לחוק רישוי שירותי התעופה, התשכ"ג-1963 סעיף 8ג הקובע חובת קבלה של היתר הפעלה מאת המנהל למפעילים ישראליים ומפעילים זרים, כאחד.
לפיכך, מוצע תיקון לפיו מפעילים ישראליים ימשיכו לשלם את אגרה שנתית עבור רישיון הפעלה מסחרית ואילו מפעילים זרים ישלמו אגרה בגין בקשת היתר הפעלה, כפי שהייתה נהוגה קודם לכן כאגרה שנתית. יצוין, כי שיעור האגרה השנתית למפעילים ישראליים ושיעור האגרה בדין התיר הפעלה למפעילים זרים זהה.
כמו כן, מבוקש לשנות את סכומי האגרות כך שסה"כ האגרות בגין רישיון הפעלה מסחרי ומבצעי יישאר כפי שאושר במסגרת תיקון התקנות באופן שתהיה חלוקה שווה של גובה האגרה בין אגרת רישיון הפעלה מבצעי ורישיון הפעלה מסחרי, וזאת בדומה למתכונת שהייתה בנוסח התקנות הקודם.
בנוסף, הותאמו המונחים כפי ששונו חוק הטיס ובכל מקום בו התקנה התייחסה לרישיון הפעלה מבצעית שונה המונח לרישיון הפעלה אווירית.
תיקון תקנה 28 תקנה 28(ג) לתקנות העיקריות כוללת טבלה הקובעת מהם שיעורי האגרות שישתלמו בגין טיפול בהסכם לחכירת כלי טיס עם צוותו ושאינו רשום בפנקס או בהסכם לחכירת כלי טיס ללא צוותו הרשום בפנקס. מבוקש להוסיף לטבלה מדרגת משקל נוספת הפחותה מ- 5,700 ק"ג, שכן בפועל נחכרים כלי טיס במשקל פחות מן המשקל האמור.
תיקון תקנה 33 תקנה 33 עוסקת באגרת "רישיון מארגן" – קרי, בהפעלת טיסות שכר.
תקנת משנה (ב) קובעת כי בקשה למתן רישיון הפעלה תחויב בתשלום אגרה יחסית, בהתאם למספר חודשי השנה, או חלקיהם, עד לסוף אותה שנה. כמו כן, תקנת משנה (ג) קובעת כי תשלום אגרת חידוש רישיון מארגן תשולם עד יום 31 בינואר של כל שנה.
שוק טיסות השכר הינו שוק עונתי, מעצם טבעו. כך, רבות מטיסות השכר מתקיימות במספר חודשים בודדים של השנה ורישיונות מארגן ניתנים בסמוך לפתיחת העונה. באופן זה ההסדר הקיים בתקנות העיקריות יגרום למצב בו ממרבית המארגנים ייגבה סכום חלקי בלבד, בניגוד למצב שהיה נוהג בתקנות הישנות, לפיו רישיון מארגן ניתן לשנה קלנדארית.
יתרה מכך, מארגנים בטיסות שכר נוהגים להוריד ולהוסיף טיסות במהלכה של כל עונה ועל כן לא ניתן יהיה לאמוד את משך פעילותם אלא אך בדיעבד, בסוף השנה.
עוד יצוין, כי ההסדר הקיים בתקנת משנה (ב) עומד למעשה בסתירה לאופן בו מתנהלת רת"א בעניין רישיונות אלה, ואף יכול להתפרש כעומד בסתירה להסדר הקבוע בתקנת משנה (ג), העוסקת בתשלום אגרה בתחילת כל שנה, בשיעור שנתי מלא. משמע, תקנת משנה (ב) נמצאת לכתחילה בסתירה הן לאופן בו מתנהלת רת"א והן ביחס לתקנות משנה באותה תקנה עיקרית.
עוד יצוין כי בפועל אין קשר בין הנטל המינהלי המוטל על רת"א בעת מתן רישיון למארגן טיסות שכר לבין מספר החודשים שיש בין מועד מתן הרישיון לבין סוף השנה – שכן אותם עבודה ונטל מנהליים כרוכים בכל עיסוק בבקשה כאמור, מעצם הצורך לעסוק בה, ואין הבדל לעניין זה בין העבודה והנטל המנהלי הכרוכים במתן רישיון מארגן לעשרה חודשים לבין אלה הכרוכים במתן רישיון כאמור לתקופה של חודשיים.
יתרה על זאת, חלוקת העבודה של רת"א מתבססת על כך שרישיונות מארגנים ניתנים בסמוך לפתיחת עונות טיסות השכר. נוסח ההסדר המוצע עלול לשנות מציאות זו ולהביא לריכוז בקשות במועדים אחרים – מה שעלול לפגוע בתפקודה השוטף של רת"א.
לא זו הייתה כוונת תיקון התקנות לכתחילה. כוונת התיקון לא הייתה לשנות את הדרך בה פועלת רת"א, באופן שוטף, למעשה, הנוסח הנוכחי עלול להוביל לשינוי אופן ודפוסי הפעילות של רת"א, במסגרת הטיפול בבקשות, בניגוד לכוונת התיקון לכתחילה, ובאופן שיפגע ביכולת רת"א למלא את תפקידיה.
יצוין כי תקנה 27 לתקנות הישנות קבעה הסדר זהה כמעט לחלוטין לזה המוצע בתקנה 33 לאחר מחיקת תקנות-משנה (ב) ו- (ג).
תיקון תקנה 40 התקנות העיקריות אינן כוללות מנגנון לעיגול סכומים ולפיכך האגרות המעודכנות המשולמות לרשות התעופה האזרחית הינן בלתי מעוגלות, דבר הגורם טרחה מיותרת ואי נוחות הן למשלמי האגרות והן לרשות התעופה האזרחית. אשר על כן, מוצע להוסיף מנגנון לעיגול סכומים לעשרה שקלים חדשים הקרובים.