חומר רקע
מסמך זה נכתב לקראת דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה בנושא: "'Darknet'- תשתית פשע מאורגן באינטרנט". המסמך סוקר את נושא ה"רשתות האפלות"; היישומים שלהם למטרות פשיעה וההתמודדות של הרשויות בישראל עם הנושא.
רקע
"רשתות אפלות" ("Darknets"), הוא שם כולל לרשתות תקשורת אנונימיות ומוצפנות, המבוססות על תשתית אינטרנט. רשתות אלה אמנם, משתמשות ב"נתיבי התעבורה" של רשת האינטרנט, אך הן פועלות על פי פרוטוקולי תקשורת שונים ומאפשרות רמת אנונימיות ופרטיות מידע מוגברת.1
כפועל יוצא מהיכולת המוגברת לשמור על פרטיות המשתמשים ועל סודיות המידע, משמשות תשתיות כאלה, למטרות שונות בתוכן: העברת מידע בין מתנגדי משטר או גלישה חופשית במדינות שתחת משטרים דכאניים; שמירה על אנונימיות בתקשורת אינטרנט רגילה; העברת קבצים ותכנים לא חוקיים מסוגים שונים; ומגוון רחב של פעילויות פליליות (סחר בסמים; סחר באיברים; סחר בנשק; מכירה של פרטי כרטיסי אשראי ועוד).
1. "דארקנט": רקע טכנולוגי2
בעוד התקשורת בעולם הפיזי היא רובה ככולה מזוהה, המרחב הוירטואלי מעניק אשליית אנונימיות. המשתמש המצוי, הגולש ברשת האינטרנט בפרטיות ביתו, לא מודע לכך שניתן למעשה, באמצעים פשוטים יחסית, להסיר את מעטה האנונימיות שלו.
לא זו בלבד ששירותים שונים בהם הגולש עושה שימוש אוספים מידע עליו, אלא שמבנה תקשורת האינטרנט הרגילה כולל, כחלק מהותי מהליך התקשורת, מעין "מסירת פרטים מזוהים" (כתובת IP) של המחשב המבצע את התקשורת אל מול האתר שבו המשתמש גולש. אמנם, כדי להפוך את כתובת ה-IP של המחשב - לאדם ספציפי מזוהה, יש לקבל את המידע מספקית האינטרנט המקצה את הכתובת, אך זהו הליך אפשרי.
בניגוד לצורת התקשורת הרגילה באינטרנט, פותחו במהלך השנים כלים שונים שמטרתם לאפשר גלישה אנונימית וכן כלים המאפשרים, הקמת אתרי אינטרנט שהגישה אליהם מוגבלת באופנים שונים כך שהם נגישים רק ליודעי דבר, או לגורמים ספציפיים, ולא מופיעים במנועי החיפוש הרגילים.
קיימות טכנולוגיות שונות המאפשרות יצירת מערכות "דארקנט" שונות, אך להלן נתייחס לפורמט הנפוץ ביותר של יישומים כאלה – פרויקט TOR.
TOR או - The Onion Routing (ניתוב בצל), הוא פרויקט קוד פתוח שראשיתו במעבדות המחקר של הצי האמריקאי. שמו של הפרויקט נגזר מהרעיון ליישם את מבנה הבצל, המורכב משכבה על גבי שכבה, ליצירת תקשורת אינטרנט אנונימית ומוצפנת.
דפוס הפעולה של "תור" הוא כזה שהתקשורת בין שתי "נקודות" (מחשב המשתמש והאתר אליו הוא גולש לדוגמא), אינה מועברת בצורה ישירה אלא דרך "תחנות ביניים". כל "תחנה" מקבלת אמצעי ייחודי לפענוח ויודעת אך ורק מה התחנה הבאה בשרשרת, אך היא איננה יודעת מהי התחנה הסופית או מהו המקור. ניתן לדמות את השיטה למעין משחק "החבילה עוברת" או ל"בובת מטריושקה" העוברת בין משתפים שלכל אחד גישה אך ורק לשכבה אחת. לא זו בלבד שאין אף "תחנה" בדרך שיש לה את מלוא המידע, אלא שבכל יחידת זמן מוגדרת (כ-10 דק') תקשורת תיבחרנה באופן אקראי "תחנות ביניים" אחרות לשם המשך התקשורת. התחנות האמורות הן למעשה משתמשי "תור" שמאפשרים למשתמשים אחרים לנתב תעבורה דרך המחשבים שלהם. עיקרון הדצנטרליזציה, או הביזור, של רשתות דארקנט בשילוב עם מנגנוני ההצפנה הוא המעניק לרשתות אלה את כוחן.
יש לציין כי כעקרון קיימות רמות שונות של סגירות או פתיחות של רשתות דארקנט: כאלה המגדירות את משתתפי הרשת בצורה ספציפית, על בסיס הכרות מוקדמת, ויוצרות רשת סגורה הפועלת אך ורק בתחומי "הדארקנט הספציפי"; רשתות דארקנט המאפשרות גישה חופשית יותר אך נותרות רק במרחב הדארקנט, ולבסוף, רשתות תקשורת דארקנט המאפשרות "נקודות יציאה" אל האינטרנט הרגיל. מטבע הדברים, ככל שהרשת פתוחה יותר, היא חשופה יותר לאפשרויות פריצה.
לבד מן האפשרות לגלוש באופן אנונימי באמצעות "תור", ה"תור" מאפשר גם קביעת מעין "נקודות מפגש וירטואליות" ו"שירותים נסתרים". כך ניתן למשל לפרסם בפורומים המוגבלים למוזמנים בלבד אתרי אינטרנט שזהות המקימים שלהם ומיקומם אינו ידוע. אתרי "תור" אלה, המשתמשים בסיומת ONION. אינם נגישים לציבור הרחב. הם אינם מצויים באופן מלא באינדקסים של מנועי החיפוש, ואינם נגישים לכן למי שאיננו מכיר את כתובת ה- URL הספציפית שלהם ואיננו גולש באמצעות "תור". הפרסום של אתרים כאלה נעשה באופן מצומצם יחסית, לרוב בתוך קבוצות סגורות. ברמת העיקרון, התשתית האמורה מאפשרת ליצור אתרים הנגישים רק למספר קטן מאוד של משתמשים שיוגדרו ויוזמנו לשירות באמצעים מוצפנים -בלתי מזוהים.
2. השימושים ברשתות אפלות
רשתות אפלות הן, כפי שהובהר לעיל, תשתית טכנולוגית וכדרכן של טכנולוגיות הן אינן, "טובות" או "רעות", אלא תלויות בשימושים שבוחרים בני האדם לעשות בהן. יתרה מכך, במובנים מסוימים היכולת לגלוש באנונימיות היא עצמה זכות, כפי שמציין עו"ד ניר גרסון מן הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע בהקשר אחר: "לא מכבר קבע בית המשפט העליון שרשת האינטרנט היא "כיכר העיר החדשה", ובתור שכזו יש לבצר ולעגן בה את הזכות לאנונימיות הנגזרת מן הזכות לפרטיות".3 כמובן, גם הזכות לפרטיות ואנונימיות אינה עומדת במקרים של שימוש בה לרעה – למטרות שאינן חוקיות.
על פי מידע שפורסם לאחרונה בתקשורת, תשתיות דארקנט ואתרי דארקנט משמשים כר פורה לפעילות לא חוקית ברמות חומרה שונות. החל בהפצת חומרים המפרים את חוקי הקניין הרוחני, וכלה בהזמנת "רוצח שכיר", האנונימיות של הדארקנט קורצת למי שעוסקים בפעילות פשיעה. כעיקרון, כל מה שהוא לא חוקי מחד ו"סחיר" מאידך, מצוי ברמה כזו או אחרת בדארקנט.4
כדי לבצע עסקאות כאמור, נעשה שימוש במטבע וירטואלי (או כפי שיש המכנים זאת, מטבע דיגיטלי) בשם "ביט-קוין" (Bitcoin) או בהעברות בנקאיות אנונימיות המבוצעות באמצעות בנק שנקרא "ליברטי רזרב" (Liberty Reserve) המציע גם כן מטבע דיגיטלי.
על פי אתר "תור", התשתית שהם מספקים משמשת מגוון רחב של משתמשים שהם לאו דווקא פושעים, בתוכם: גולשים המעוניינים לגלוש ללא חשיפת פרטיהם או פרטי בני משפחתם, גולשים המעוניינים לגלוש לאתרי אינטרנט ושירותים שספק האינטרנט שלהם חוסם; גולשים המעוניינים לשוחח על מידע אישי רגיש ללא חשיפת פרטיהם; עיתונאים המעוניינים לשוחח באנונימיות עם מקורות; מתנגדי משטר; חברות מסחריות וארגונים ללא מטרות רווח הפועלים ממדינות זרות ומעוניינים שלא לחשוף את התקשורת. על פי אתר "תור" גם הצי האמריקאי עשה שימוש ב"תור" לשם איסוף מידע מודיעיני, כולל לאחרונה במזרח התיכון. 5 יש המציינים כי מתנגדי משטר במדינות רבות במזה"ת, עשו ב"אביב העמים הערבי" שהתרחש לאחרונה שימוש בתשתיות דארקנט לשם העברת מידע בין משתתפים ולגורמים מחוץ למדינה.
היקפי הפעילות החוקית והבלתי חוקית על גבי תשתיות "תור" ותשתיות דארקנט אחרות אינם ידועים, בעיקר בשל אופייה הסמוי של תעבורת האינטרנט האמורה, בפרט בהקשריה הפליליים. בהקשר זה, דוח של האו"ם משנת 2010 בנושא פשעי סייבר, קובע כי "אחד מן האתגרים הגדולים הקשורים לפשעי סייבר הוא העדר מידע אמין על היקפי הבעיה, כמו גם על מעצרים, הגשת תביעות, והרשעות. [...] מעט הסטטיסטיקות הזמינות על ההשפעה של פשעי סייבר, הן ככלל, לא מפורטות מספיק כדי לספק למקבלי ההחלטות מידע אמין על היקף העברות המבוצעות.6
לדברי מר ג'קי אלטל, מומחה לאבטחת מידע, ההערכות הן כי כיום גולשים באמצעות "תור" כ- 400,000 גולשים מרחבי העולם מידי יום. עם זאת, כאמור, לא ידוע מהו שיעור הפעילות הפלילית ולא ידוע כמה מן הגולשים הם ישראלים. לדברי אלטל במהלך התחקיר שערך בנושא הוא גילה, בין השאר, כי קיים פורום של גולשים המעלים תכנים פדופיליים וכן כי קיים אתר ישראלי למכירת סמים, זאת לבד משאר הפעילויות הפליליות שהוזכרו לעיל, ושזוהו על ידו ללא הקשר ישראלי ספציפי.7 מטבע הדברים השימוש בדארקנט לביצוע עבירות פליליות אינו ייחודי למקרה הישראלי אלא מהווה תופעה גלובאלית.
באוקטובר 2011 פורסם כי פעילי ארגון "אנונימוס" פעלו כנגד אתרים המעלים תוכן פדופילי וכן חשפו משתמשים הצורכים חומר פדופילי, זאת למרות שרבים מהם עושים שימוש בתור. באמצעות פעולות האקינג שונות, כולל פרסום תכנים והפניות לאתר בפורמים סגורים והנחת מעין "פיתיונות" שיאפשרו לחשוף את זהותם של הגולשים, הצליחו פעילי אנונימוס לחשוף ולפרסם מספר רב של כתובות IP של משתמשי אתר פדופיליה גדול. 8
במאמר מוסגר, יצוין כי בשל העובדה כי נעשה ברשתות אלה גם שימוש שאינו מנוגד לחוק, אין כיום אפשרות חוקית לאסור באופן גורף את השימוש ברשתות דארקנט. עם זאת, במקרים בהם יש מידע על שרת או מחשב ספציפי המכיל חומר לא חוקי ניתן לבצע תפיסה של החומר האמור גם במקרים אלה.9
3. טיפול הרשויות בנושא
גופי ממשל שונים מטפלים בהיבטים שונים של תופעת פשעי המחשב. על נושא החקירה והאכיפה אמונה משטרת ישראל. הרשות לאבטחת מידע (רא"מ) שפועלת תחת אחריות שירות הביטחון הכללי, אמונה על אבטחת תשתיות מחשוב קריטיות של גופי ממשל ושירותים נוספים לציבור – בדגש על ההיבטים הביטחוניים. משרד המשפטים אמון על ההיבט החוקי ובתוכו הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט) אמונה על היבטי השמירה על פרטיות ומידע אישי, בפרט בזיקה לטכנולוגיות. החל מראשית שנת 2012 אמור להיות מוקם, תחת אחריות משרד ראש הממשלה מטה הסייבר הלאומי, שתפקידו העיקרי לשפר את יכולות ההגנה מפני טרור קיברנטי. להלן תוצג בקצרה התייחסות הרשויות השונות לנושא הנידון.
3.1. תגובת המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל
מרכז המחקר והמידע של הכנסת פנה אל המשרד לביטחון פנים בבקשה למידע על הטיפול בפשיעה המתבצעת באינטרנט ובאמצעות מחשב, בפרט בשימוש בדארקנט. להלן עיקרי המענה.
משטרת ישראל מבחינה בין עבירות מחשב על פי חוק המחשבים, הנחקרות על ידי חוקרי מחשב מיומנים, לבין עבירות בהם נעזרים העבריינים בשימוש במחשב, הנחקרות על ידי חוקרים "רגילים", בהתאם לתחום העבירה (מין; הונאה, סמים ועוד), תוך סיוע של חוקרי המחשבים בהפקת ראיות מחשב. בנוסף, גם עבירות פדופיליה באינטרנט נחקרות על ידי חוקרי מחשבים.
במשטרת ישראל ישנם, כ- 50 חוקרי מחשב מיומנים שעברו קורס חוקרים מיומנים והכשרות ייעודיות לתחומי עיסוקם. חוקרי המחשב פזורים בין המחוזות, וחלקם מרוכזים במפלג עבירות מחשב ביחידת להב 433. לא צוין בתשובת המשטרה כמה חוקרים פועלים במפלג וכמה במחוזות.
גורם אחר גרס כי מתוך 50 חוקרי המחשבים של משטרת ישראל, רק 13 עברו הכשרה ייעודית ממושכת בתחום והם אלה המרכיבים את מפלג עבירות מחשב. על פי אותו גורם שאר החוקרים הפזורים במחוזות השונים עברו רק הכשרות קצרות בתחומי עיסוקם שאיננו ממוקד רק בעבירות מחשב.
מן המשטרה נמסר כי היא "מטפלת בכלל הפשיעה ברשת האינטרנט, לרבות בדארקנט. אופן הטיפול המשטרתי ברשתות האינטרנט חסוי ואין באפשרותנו לפרטו".
לשאלת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, באשר לנתונים על מספר העבירות בהן נעשה שימוש מהותי במחשבים לצורך ביצוע העבירות (פדופיליה; סחר בנשים; סחר בסמים; סחר בנשק ועוד), לא ניתן מענה בטענה כי "פילוח זה איננו אפשרי". נראה, כי נתונים על היקפי הפשיעה באמצעות מחשב ואינטרנט הם כלי בסיסי בהערכת היקפי התופעה ובבחירת אסטרטגיות לטיפול בה.
לשאלת מרכז המחקר והמידע על שיתופי פעולה בין הגורמים השונים בישראל ושיתופי פעולה ברמה הבינלאומית, השיבה משטרת ישראל כי קיימים שיתופי פעולה שונים אותם לא ניתן לפרט.
המשרד לביטחון פנים ציין בתשובתו כי "המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל גבשו תוכנית לשדרוג מהותי של המאבק בעבירות המחשב, זאת על ידי הקמת יחידה ייעודית בהיקף נרחב לטיפול במגוון התופעות הקיימות והמפתחות בתחום זה. נוכח אילוצי תקציב טרם הוקמה היחידה."
כבר בשנת 2007 ציין סגן ניצב אבי אביב, ראש מפלג עבירות מחשב דאז, כי בעקבות עבודת מטה של משטרת ישראל, הומלץ להקים יחידה ארצית לעבירות מחשב שתמנה 200 שוטרים ותורכב ממפלג חקירות, מפלג מודיעין, מפלג זיהוי פלילי מיוחד לענייני מחשב ושתי יחידות שתפקידן יהיה לנטר תשדורות פליליות באינטרנט וליירטן. המלצה זו אושרה על ידי המשטרה והמשרד לביטחון פנים, אך כאמור לא יושמה עד היום.10
לדברי בועז דולב, לשעבר מנהל ממשל זמין ותהיל"ה, אין כיום פעילות אכיפה יסודית באינטרנט ויש להקצות לשם כך משאבים משטרתיים.11
לדברי עו"ד, ד"ר נמרוד קוזלובסקי, האכיפה המשטרתית נשענת בעיקר, על אכיפת פשעים מדווחים, ואולם בתחום זה יש לפעול באופן יזום, למשל באמצעות הפעלת סוכן חשאי שיטמין מעין "מלכודות" לאיתור הפעילים בתחום. לדבריו, אכיפה יזומה בתחום זה דורשת שינויי חקיקה שיאפשרו , ניטור ומעקב אחר גלישה ברשתות אפלות לשם מניעת מעשי פשיעה כמו כן סבור ד"ר קוזלובסקי כי יש לחייב שיתוף מידע ודיווח בין חברות וגופים שונים במקרים שאחד מן הגופים נחשף לתקיפה ממוחשבת – לשם מניעת פגיעה נוספת.12
עו"ד יורם הכהן מהרשות למשפט טכנולוגיה ומידע ציין13 בהקשר לשאלת היכולת להפעיל שיטור יוזם ומניעתי, כי חשוב לשמר את האיזון בין היכולת לבצע את פעולות השיטור לבין הזכות לפרטיות וכי כל צעד המרחיב את סמכויות האכיפה חייב להבחן בזהירות. עוד ציין הכהן, כי נושא סמכויות החיפוש במחשבים, עתיד להתעדכן מתוקף תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש, כניסה ותפיסה), התשע"א-2011, הכולל התייחסות נרחבת לחומרי מחשב.
3.2. תגובת הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים14
לדברי עו"ד יורם הכהן, ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט), סמכויותיה של הרשות נגזרות מחוק הגנת הפרטיות ולכן רק במקרים של עבירה על חוק הגנת הפרטיות, לדוגמא, סחר במידע אישי, הרשות מוסמכת לפעול הן בהיבט החוקי והן בהיבט האכיפה. במקרים כאמור, אם נעשה שימוש בדארקנט, הרשות מוסמכת לפעול. לדברי הכהן, במקרה דליפת מרשם האוכלוסין ("אגרון"), העלתה החקירה שנוהלה על ידי מחלקת החקירות של הרשות, כי נעשה שימוש ב"תור" (TOR) להפצת מרשם האוכלוסין לגורמים שאינם מורשים להחזיק בו.
3.3. מטה הסייבר הלאומי15
במאי 2011 הודיע ראש הממשלה, חה"כ בנימין נתניהו, על הקמתו של מטה סייבר לאומי. ההחלטה על הקמת מטה הסייבר הלאומי נתקבלה בעקבות המלצות צוות מיוחד של הוועדה העליונה למדע וטכנולוגיה, בראשות יו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, פרופ' יצחק בן ישראל.
ייעודו העיקרי של מטה הסייבר הלאומי הוא להרחיב את יכולות ההגנה של המדינה על מערכות התשתיות החיוניות מפני התקפות טרור קיברנטי, המבוצעות הן בידי מדינות זרות והן בידי גורמי טרור.
ראש הממשלה הורה על הקצאת תקציב מיוחד ליישום תוכנית החומש, אשר תציב את ישראל בחוד החנית העולמי של תחום הסייבר. התוכנית כוללת השקעה במחקר ופיתוח אקדמי, הקמת מרכז חישוב על (Super Computer) באחת האוניברסיטאות בישראל, הקמת מרכזי מצוינות אקדמיים, פעילות מאומצת להשבת חוקרים ואנשי אקדמיה לישראל, הגדלה משמעותית של מספר הסטודנטים לקיברנטיקה ושדרוג תשתיות המחקר באוניברסיטאות.
כמו כן, התוכנית כוללת גם עידוד של המגזר העסקי, עם דגש על תחום ההיי-טק, במטרה לפתח טכנולוגיות ישראליות שיעניקו לשראל יתרון משמעותי בתחום. הממשלה תסיר חסמי ייצוא של פיתוחים קיברנטיים ומערכת הביטחון תגדיל את מיקור החוץ של פיתוח טכנולוגיות קיברנטיות למגזר התעשייתי הפרטי על מנת לעודד מגזר זה.
בראשות מטה הסייבר הלאומי שאמור להתחיל את פעילותו בראשית שנת 2012 ומצוי בשלבי הקמה יעמוד ד"ר אביתר מתניה.
בדיון שנערך בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ביולי 2011 בנושא "לוחמה קיברנטית - היערכות מדינת ישראל למתקפות על רשתות מחשבים ותקשורת" הציג יו"ר המולמו"פ, הפרופ' יצחק בן ישראל את עבודת הוועדה בראשותו שהמליצה על הקמת מטה סייבר לאומי. בן ישראל ציין בדיון בין השאר כך: "היינו ממוקדים הרבה יותר באיומים ביטחוניים ורק לקראת סוף העבודה הבנו שיש גם את מימד הפשע ולכן העבודה עם המשטרה החלה מאוחר מאד והיא עדיין בתחילתה. עוד נמשיך לעבוד אתה."16
לדברי שני שרביט, ראש מינהלת ההקמה של מטה הסייבר הלאומי, המטה רואה את נושא הנחיית גורמי הממשל בכלל ההיבטים הקשורים לתחומי הסייבר, כולל בהיבטי האכיפה המצויים באחריות המשטרה, כחלק מתפקידו.17
4. אמנת בודפשט לטיפול בפשעי מחשב18
בנובמבר 2001 נחתמה אמנת בודפשט לטיפול בפשעי מחשב (Cyber Crime). האמנה שנכתבה על ידי מועצת אירופה, בשיתוף מדינות משקיפות נוספות שאינן חברות במועצה (יפן, ארה"ב, קנדה ומדינות נוספות), נכנסה לתוקפה ביולי 2004.
מטרותיה העיקריות של האמנה הן ליצור מדיניות משותפת ביחס לפשעי סייבר כדי להגן על החברה מפשעים אלה, בפרט על ידי אימוץ חקיקה הולמת ומיסוד שיתופי פעולה בנושא זה. האמנה מתמקדת בפשיעה באינטרנט וברשתות תקשורת נוספות, ובפרט בעבירות: הפרת זכויות יוצרים; הונאה מבוססת מחשב; פורנוגרפיית ילדים ופגיעה מכוונת באבטחת מידע ברשתות תקשורת. ב-2006 נוסף לאמנה פרוטוקול נוסף המגדיר פרסומים גזעניים וקסנופוביים (שונאי זרים), באמצעות תקשורת מתווכת מחשב, כעבירה פלילית.
על האמנה חתומות 47 מדינות, 30 מתוכן אשררו את חתימתן, בתוכן ארצות הברית ומדינות אירופאיות רבות. אנגליה שחתמה על האמנה כבר ב-2001, אשררה את חתימתה רק לאחרונה במאי 2011.19
יש המבקרים את תוקפה של האמנה בשל העבודה שרוסיה וסין – אינן חתומות עליה. גם ישראל איננה חתומה על האמנה.
לדברי עו"ד חיים ויסמונסקי, ממונה משפט וטכנולוגיה בפרקליטות המדינה, נושא החתימה על האמנה נידון כיום בקרב גורמים במשרד המשפטים ומשרד החוץ וההצטרפות נשקלת בחיוב. לדברי ויסמונסקי נושא החתימה על האמנה נבחן גם בעבר, אך באותה העת בשל העדר מסגרת חוקית הולמת לעבירות על קניין רוחני – חקיקה שנדרשה במסגרת האמנה, הוחלט שלא לחתום על האמנה. בעיה זו הוסרה עם כניסתו לתוקף של חוק זכויות יוצרים – התשס"ח -2007.
ויסמונסקי ציין כי הנושא מצוי כיום בבדיקה חוזרת הן של היבטי החקיקה הנדרשים והן של האינטרסים של "השחקנים השונים בזירה". לדבריו, עצם הליך החתימה, כפוף להסכמת מועצת אירופה לכלול את ישראל באמנה.
לדברי ויסמונסקי, תמונת המצב הנוכחית של הטיפול בפשעי מחשב במקרים הדורשים שיתופי פעולה בינלאומיים פועלת בעיקר בשני אופנים: הסכמה וולונטרית שנעשית לעיתים קרובות על בסיס הכרות אישית, בין גורמי שיטור ממדינות שונות, או עזרה משפטית באמצעות משרד המשפטים. עם זאת, לדבריו בשל הקושי בביצוע חקירה גלובאלית ובהשגת מידע וראיות ממדינות זרות מתרחש לעיתים מה שהוא מכנה "התנזרות" מטיפול בהיבטים גלובאליים של פשיעה כזו והתמקדות בהיבטים לוקאליים.20