חומר רקע

, עו"ד Y. SIVAK- LAW OFFICE - משרד עורכי דין YECHEZKEL SIVAK, ADV. (LL.M) מרח' קראוזה 10 נתניה 42401- 10 Krauzest. Netanya 42401 ת.ד 2542 נתניה 42124 - P.o.b 2542 Netanya 42124 טל: 09-8656147 Tel פקס: 09-8858752 Fax Email: [email protected] ‏מוצש"ק ה' טבת תשע"ב‏31 דצמבר 2011 לכבוד ח"כ יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ================= נכבדי, הנדון: הצעת חוק בתי המשפט (בוררות חובה) (הוראת שעה) התשע"א 2011 – הפרטת מערכתהמשפט ופגיעה במתדיינים נייר עמדה לקראת דיון בועדת חוקה חוק ומשפט הקבוע ליום 10/1/2012 אני עורך דין פעיל מזה כעשרים שנים. ובעל ניסיון בניהול הליכים בערכאות שונות. הייתי חבר פורום בתי משפט של לשכת עורכי הדין ונוטל חלק בתהליכי חקיקה שונים . אבקש להביא בפני הועדה בקצרה את עמדתי כמייצג וכאזרח – מנקודת מבטו של צרכן מערכת המשפט וכאזרח בכלל, ביחס להצעת חוק "בוררות חובה". בפתח הדברים אציין למען הסדר הטוב, כי אני אישית מתנגד להצעה. המונח בוררות חובה הינו בבחינת "תרתי דסתרי" - בוררות במהותה הינה פעולה של רצון להכרעה בסכסוך על ידי גורם מוסכם (רצון שיכול שיווצר על ידי הסכמה מראש לרבות לענין מנגנון קביעה של הבורר מראש וכו' -). מכל מקום מילת המפתח הינה "רצונית" עיקרון זה בא לביטוי בחוק הבוררות הפותח בהגדרת "הסכם בוררות" והפרק המהותי הראשון שלו עוסק ב"הסכם בוררות". עקרון זה בא ידי ביטוי גם בסמכות בית המשפט להעביר בהסכמת הצדדים המנהלים לפניו הליך משפטי את הענין לבוררות. מדובר בערבוב בין מוסדות המשפטיים שונים (באם נתיחס גם למערכת הבוררויות" כמעין מוסד משפטי) . ערבוב זה יוצר שיח משפטי מעוות. התייחסות קצרה להוראות שונות הקבועות בהצעת החוק שבנדון: ההצעה מקימה, למעשה, ערכאה משפטית מקבילה " קאדר" של בוררים משפטנים – סעיף 53 ח לחוק – עורכי דין ושופטים – שיכהנו ב"רשימת הבוררים" 5 שנים או עד גיל 75 . מטרת ההגבלות, כנראה, לאפשר הכללתם ברשימה של שופטים בדימוס, עם פרישתם בגיל 70 - ראה ס 53 ו) כמובן שההצעה מחייבת, באותה נשימה, הקמת מנגנונים נוספים למינויהבוררים – ועדה מייעצת סעיף 53 א ו-53 ז ופיקוח עליהם– 53 יד (לא ברור מי בדיוק יבצע פיקוח שוטף). שאלה נוספת העולה הינה מדוע להגביל את רשימת הבוררים למשפטנים בלבד –כזכור על פי חוק הבוררות אין מגבלה כי רק משפטנים ימונו כבוררים. והרי סכסוכים המחייבים התמקצעות מסוימת, טכנית למשל. לעיתים יכול מי שאינו משפטן להכריע בהם ביעילות ומקצועיות אף יותר ממשפטן - וראה למשל השתתפות נציגי ציבור ונציגי עובדים בהרכב השיפוט בבית הדין לעבודה. ההצעה מגדירהבאופן מעורפל את סוגי התיקים שיועברו לבוררות חובה (סעיף 53 ד) ויותר מכך, קובעת הגדרה רחבה של סוגי התיקים שלא יועברו לבוררות חובה (סעיף 53ג). למעשה לתוך סעיף 53ג –ניתן לקרוא כמעט את כל התביעות הקיימות למעט אולי תביעות הקטנות.אם כוונת המחוקק הינה הוצאת התביעות הקטנות מבתי המשפט יתכבד המחוקק ויצהיר על כונה זו מפורשות. לעניין זה, לא ברורה גם ההחרגה המוצעת ביחס לתיקיםשלא יועברו לבוררות חובה. בסעיף 53 ג – בצד רשימה מעורפלת למדי (ס"ק א(2) ואילך) – מוחרגים תיקי "נזקי הגוף", ס"ק (1) – במה זכו דוקא ההליכים אלה לפטור גורף זה?? והרי דווקא שם מדובר בתיקים הגוזלים זמן ומשאבי שיפוט אדירים ויתכן כי בוררות היתה מקצרת ומייעלת את ההליכים ומונעת את החשש של משיכת הליכים לנצח. הפעלת הסמכות להעברה לבוררות " חובה" על פי ההצעה מוטלת על נשיא בימ"ש שלום – מדובר בנטל טכני ומהותי בלתי סביר בעליל . כזכור, הנשיא אחראי על מחוז שלם. האם בעקבות התיקון מצופה ממנו כי מבוקר עד ליל יעבור על כל התיקים במחוזו לבחון איזה מהם מתאים להעברה לבוררות חובה ואיזה אינו מתאים ????. על החלטת הנשיא להעברת תיק לבוררות חובה יש זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי (ס' 53ה). דומה ויש לצפות להצפה של ערעורים רבים על העברה לבוררות חובה. כאמור. משכך ברור כי הוראות סעיפים 53ג ו 53ד יביאו לכך, שלא רק שבוררות חובה לא תצמצם ותייעל את הדיונים בבתי המשפט, אלא תפתח חזית בלתי צפויה של דיונים מיותרים בשאלת עצם העברת הדיון לבוררות חובה. דיונים שיגזלו עוד זמן שיפוטי, שחסר ממילא.בסופו של יום, באופן פרדוקסלי, הצעת החוק שמטרתה לייעל את ההליכים ולצמצם את הדיונים בבתי המשפט, תביא דווקא להרחבה של דיוני סרק על הצורך או אי הצורך להעביר תביעות לבוררות חובה, כאשר באותו זמן ניתן היה כבר לסיים את ההליך העיקרי גם סעיף 53 כ שענינו השבת התיק לבימ"ש להמשיך בדיון בו מעלה סימן שאלה גדול ביחס ליעילות – הבורר אמור לסיים ההליך במועד הקבוע בחוק הבוררות משמע 3 חודשים. באם לא עשה כן מוחזר התיק לשופט שלום ש"ימשיך" את הדיון המהותי בו- משמע לרבות שמיעת ראיות. ונזכיר – במקרה כזה, הבורר כבר שמע חלק מן הראיות, אולי את כל הראיות. האם ביהמ"ש יחל לשמען מחדש? האם ישמע רק חלק מהן ? האם יתן החלטה בלא לשמוע ולבחון ראיות ? למה הכונה? נראה כי אין מנגנון יותר בעיתי וחסר יעילות מזה. יתרה מכך ע"פ המוצע גם ערכאת ערעור על פסק הבורר בבוררות חובה מוסמכת לשמוע ראיות כערכאה ראשונה – סעיף 53 כא – משמע ניתן למעשה לפתוח מחדש את כל התיק בערכאת ערעור. עוד קובעת ההצעה כי מימון שכר הבוררים יעשה מתקציב המדינה – ראה סעיף 53 כג – אם מתכוונת המדינה לממן את ההליכים, מדוע להעביר לבוררות ? מדוע לא להעביר תקציבים אלה לבתי המשפט ? אולמות המשפט עומדים ריקים חלקים ניכרים מן היום וניתן לנצלם לכמות גדולה יותר של דיונים. במקום הקמת ועדה מייעצת, והטלת נטל מיותר על נשיא בימ"ש שלום ועל ערכאת הערעורים, לא פשוט יותר להוסיף תקני שיפוט לבתי המשפט? התיחסות כללית הצעה לבוררות חובה לא נזכרה ולו ברמז בדו"ח ועדת רונן. גם לשכת עורכי הדין– הביעה את תמיכתה בפיתוח מסלול בוררות כרשות ולא כחובה. במקביל למינוי 300 שופטים חדשים שיקלו על העומס במערכת. (לשכת עורכי הדין גם הקימה מוסד לבוררות- רשות, כדי לעודד עורכי דין לעשות שימוש רחב יותר במסלול זה. כבר כמעט נשתכח מלבנו כי למדינה מוסד שתפקידו הכרעה בסכסוכים בין אזרחים ושמו "בית משפט". בהתאם נקבעו בחוק סמכויותיו, ודרכי ההתדיינות בו (חוק יסוד השפיטה, חוק בתי המשפט, תקנות סדר הדין וכו'). ביהמ"ש אמור מספק את שירותי השיפוט כנגד "אגרה" ולא כנגד "מחיר". זאת בהיות השירות של הכרעה בסכסוכים שירות בסיסי שמדינה חבה לאזרחיה ואחד מאדני המשטר הדמוקרטי המבוסס על 3 רשויות. הרשות השופטת, אינה רשאית "להתפשט" מסמכויותיה ולהפריט אותן. גישור, מהו"ת, "בוררות חובה" כל המושגים הם "מכבסת מילים" לתהליך שעוברת המערכת המשפטית - הפרטה - יתכבדו אזרחי המדינה וינהלו את התדיינויותיהם אצל גורמים פרטיים מחוץ לכתלי ביהמ"ש. ולמה נועד ביהמ"ש ?? . מדובר בביטול זכויות יסוד בחקיקה ראשית וחקיקת משנה באמצעות "שתילת" הוראות מנהליות במהותן (תופעה שלא החלה בחוק זה ר' לדוגמא : הוראות בדבר ביעור תיקים בהוצל"פ – תוך רמיסת הוראות חוק ההתישנות, ניוד תיקים בבתי המשפט האזרחיים – תוך רמיסת הוראות תקנות סדר הדין האזרחי לענין סמכות מקומית). אם בחר אדם להביא את עניינו להכרעה לביהמ"ש - הרי שהביע בכך את רצונו שהסכסוך יוכרע על ידי הרשות השופטת. והנה הוא "מושלך" לפתע, ללא הסכמתו, למערכת חיצונית, פרטית, אשר מקבלת סמכות "מדינתית" להכריע בעניינו. העברת המתדין בכפיה, מהמערכת הרשמית, בה בחר, למערכת הפרטית יוצרת : חוסר אימון במוסדות המדינה המצהירים בהעברה זו על חוסר יכולתם למלא את התפקיד השיפוטי. פגיעה בצפיות הסבירה שלו לגבי אופן ניהול ההליך. באשר לטענה כי חייבים את המנגנון המוצע כדי להקל על העומס המוטל על המערכת. עוד בעבר היו קיימות פרוצדורות שנועדו קצר ולהקל :- סדר דין מקוצר, לאחר מכן ביצוע שטרות בהוצל"פ והעברת הליך להכרעה של בורר בהסכמת הצדדים . בשנים האחרונות נחקקו פרוצדורות רבות, שנועדו להקל על העומס – מתן סמכות להכרעה ב"פישור" אף ללא הנמקה באם הצדדים מסכימים לכך העברת סכסוך הנדון בבימ"ש לגישור, ביצוע תובענה בהוצל"פ , הקמת מחלקות המנ"ת בבתי המשפט, יצירת "סדר דין מהיר", חיוב צדדים להתיצב לדיונים בבקשות רשות להגן והתנגדויות כדי לבחון סיום הסכסוך בהסדר .הוספת פרק לתקנות לגבי יעול הדיון בתביעות פינוי פרוצדורה של "בקשה לישוב סכסוך" בבית המשפט למשפחה ועוד. בנוסף, כאמור, יצרה המערכת גם מנגנונים "חיצוניים" לניהול התיק –ישיבות גישור חיצוניות ישיבות מהו"ת ושלל ארועים שנועדו "לשלח" את המתדיין מביהמ"ש בו בחר להגיש את תביעתו, אל "גורמים פרטיים ממומנים". זאת בנוסף על ההוראות הקיימות לגבי בוררות : - חוק הבוררות, סעיף 79ב לחוק בתי המשפט-הפנית סכסוך לבוררות על ידי ביהמ"ש המטפל. בסופו של יום כל המנגנונים, "יציר" המערכת לא גרמו להפחתת הפניות לבתי המשפט. דומה כי הסיבה העיקרית שהאזרח ממשיך להתדפק על דלתות היכלי המשפט היא כי הוא מעוניין לנהל את סכסוכו במוסד הציבורי מדינתי, שכה עמל להרחיקו מעליו. סיכום נראה כי במקום לנסות ולהפריט את עצמה לדעת, (כפי שקרה בכשלון רב במערכות אחרות), לבזבז משאבים יקרים על הקמת מנגנונים מיותרים ובחינת שאלות מיותרות, רצוי כי המערכת תבחן ישום יעיל ואולי שיפור של המנגנונים שכבר הקימה. המערכת מנסה "להמציא" כל פעם מחדש פתרון שנראה על פניו קל. בפועל יצירת מנגנון חדש בכל פעם, לפני שמוצו הקיימים, רק יוצר חוסר יעילות גדול יותר במקום לפתור את הבעיות האמיתיות הקיימות במערכת המשפט. בכבוד רב ובברכה יחזקאל סיבק, עו"ד