חומר רקע
ירושלים, י' בטבת התשע"ב
5 בינואר 2012
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי
הנדון: הצעת חוק בתי המשפט (בוררות חובה) (הוראת שעה), התשע"א-2011 – מסמך הכנה לקראת דיוני הוועדה בהכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית
הצעת החוק הממשלתית שבנדון אושרה בקריאה הראשונה ונמצאת על שולחן ועדת החוקה חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה השניה והשלישית. דיון פתיחה התקיים ביום 15/9/2011 ובו הוצגו עיקרי הצעת החוק ונשמעו הערות כלליות להסדר המוצע.
לקראת המשך הדיונים בהצעת החוק נבקש להפנות את תשומת לבכם לשאלות חוקתיות שהצעת החוק מעוררת וכן להציג בפניכם הצעות לתיקונים בהסדר המוצע.
1. סקירה תמציתית של ההסדר המוצע בהצעת החוק
א. נשיא בית משפט השלום או סגנו יוסמכו להעביר להכרעה על ידי בורר, ללא צורך בהסכמת הצדדים, תובענה אזרחית שהוגשה לבית משפט השלום (בכל סכום, אך למעט חריגים1).
ב. הדיון בפני הבורר יהיה בהתאם לדין המהותי ולדיני הראיות, אך לאו דוקא לפי סדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט.
ג. כבוררים ימונו שופטים בדימוס או עורכי דין בעלי כשירות להתמנות כשופט מחוזי (7 שנות ניסיון בעריכת דין). שר המשפטים ימנה את הבוררים לפי המלצת ועדה מייעצת שהוא ממנה והרכבה כדלהלן: שופט בדימוס כיו"ר, משפטן בכיר בשירות המדינה, הממונה על האגף לסיוע משפטי, עו"ד לפי המלצת לשכת עו"ד, נציג ארגון המעניק סיוע משפטי למעוטי יכולת.
ד. שר המשפטים הוא הגורם המוסמך להסיר אדם מהרשימה או להתלות את רישומו, בהתקיים עילות המפורטות בהצעת החוק, לפי המלצת הוועדה המייעצת ולאחר שניתנה לאותו אדם הזדמנות לטעון טענות בפניה.
ה. מטעמים מיוחדים שיירשמו יכול נשיא בימ"ש שלום או סגנו למנות כבורר בתובענה מסוימת גם מי שלא מונה בהליך המוצע ואינו נכלל ברשימת הבוררים, אם הצהיר שמתקיימים בו תנאי הכשירות ולא ישולם לו תשלום נוסף מעבר לשכר שנקבע לפי החוק.
ו. פסק הדין טעון בכל מקרה אישור של בית משפט השלום. פסק הדין ניתן לערעור בזכות בפני בית משפט השלום, אשר רשאי לדון בתיק כאילו הוא שומע אותו לראשונה כולל שמיעת עדויות והבאת ראיות.
ז. ההסדר כולל הוראות רבות לגבי איסור ומניעת ניגוד ענינים.
ח. ההסדר כולל הוראה המחייבת ייחוד עיסוק של הבוררים בבוררות חובה, אך לצדה הוראה המאפשרת לשר המשפטים בצו לפטור מייחוד העיסוק, אם מצא כי אין די מועמדים ראויים ומתאימים למינוי כבוררים בבוררות חובה.
ט. שכר הבורר יהיה בשיעור שיקבע שר המשפטים בהסכמת שר האוצר וישולם ע"י הנהלת בתי המשפט.
2. שאלות חוקתיות שמעוררת הצעת החוק
א. חשש לפגיעה בעקרונות יסוד חוקתיים המעוגנים בחוק-יסוד: השפיטה
1. הסמכת אדם להכריע בסכסוך בין צדדים יכול שתיעשה בשתי דרכים: מכוח הסמכתו על ידי המדינה או מכוח הסכמת הצדדים, ובלבד שמדובר בעניינים שהצדדים רשאים להסכים עליהם2. המדינה מסמיכה שופטים המכהנים בבתי המשפט ועליהם חלים עקרונות וכללים מסוימים, שיפורטו להלן. מוסד הבוררות, לעומת זאת, מבוסס על הסכמת הצדדים, ולפיכך מאפשר סטייה משמעותית מהעקרונות והכללים החלים על שופטים ובתי משפט.
2. סמכותם של הבוררים בבוררות חובה, לפי הצעת החוק, לדון ולהכריע בתובענות שהוגשו לבית משפט השלום, אינה מבוססת על הסכמת הצדדים, ובמובן זה המינוח "בוררות" בהצעת החוק, עלול להטעות. הבוררים בבוררות החובה מוסמכים על ידי המדינה המעניקה להם סמכות שפיטה. חוק-יסוד: השפיטה מעגן עקרונות יסוד חוקתיים שצריכים להתקיים בבעל סמכות שפיטה וברשות שופטת, כתנאי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי, הוגן וענייני; ספק אם עקרונות אלה (המפורטים להלן) מתקיימים בבוררים לפי ההסדר המוצע בהצעת החוק.
3. סעיף 2 לחוק יסוד השפיטה קובע את עקרון אי התלות3; עקרון זה בא להבטיח את עצמאות השופט מבחינה אישית ועניינית, לאפשר לו להכריע אך ורק על פי שיקול דעתו המקצועי, מבלי שיופעלו עליו, במודע או שלא במודע, לחצים והשפעות פנימיים וחיצוניים. עקרון זה מובטח לגבי שופטים ובתי משפט באמצעות הסדרים שונים שאלה עיקריהם: הליך הבחירה הייחודי (ועדה למינוי שופטים שהרכבה כולל נציגים של שלוש הרשויות ונציגי ציבור), תקופת הכהונה (עד גיל פרישה), העילות להפסקת הכהונה, הקושי להתערב בקביעת מקום השפיטה ובדרגת השיפוט של שופטים במטרה למנוע התנכלות להם בדרך זו, מנגנון קביעת שכר השופטים המנותק מהרשות המבצעת, הוראות מחמירות לגבי ייחוד הכהונה של שופטים שאינן מתירות להם לעסוק בעיסוק נוסף או למלא תפקיד ציבורי אלא לפי חוק או בהסכמת נשיא בית המשפט העליון (ועוד).
4. כזכור, גם לגבי רשמי בתי משפט התעוררו ושבות ומתעוררות, בעיות דומות, שכן חלק מההסדרים המנויים לעיל אינם חלים עליהם; מנגד, אין רואים אותם כבעלי סמכות שפיטה מובהקת, קרי סמכות להכריע הכרעה סופית בהליך משפטי. בתיקון שנעשה לאחרונה בחוק בתי המשפט והעניק לראשונה לרשמי בתי משפט המכונים "רשמים בכירים" סמכות לדון ולפסוק בתביעות אזרחיות עד 50000 ₪, הוחלו על אותם "רשמים בכירים" מרבית ההסדרים החלים על שופטים, כדי להבטיח שעקרונות היסוד החוקתיים האמורים יתקיימו בהם.
5. הצעת החוק מבקשת להעניק לבוררי החובה סמכות שפיטה, ולאפשר להם לדון ולפסוק בתביעות שהוגשו לבית משפט השלום, בכל ענין וללא הגבלת סכום, אך מתעורר חשש ממשי שההסדרים החלים עליהם אינם מבטיחים עצמאות ואי תלות ואינם יוצרים הפרדה מספקת בינם לבין הרשות המבצעת, כפי שנדגים להלן:
א. מינוי הבוררים הוא על ידי הרשות המבצעת לפי הצעת ועדה שלרשות המבצעת השפעה מכרעת על הרכבה (סעיף 53ז להצעת החוק);
ב. כהונתם זמנית וניתנת להפסקה בהליך פשוט יחסית (סעיף 53ו(ד) להצעת החוק);
ג. שכרם נקבע ע"י הרשות המבצעת (באופן שכרגע אינו ידוע ואינו נתון לפיקוח פרלמנטרי) (סעיף 53כג להצעת החוק);
ד. הם אינם חסינים מפני התערבות בתנאי כהונתם (למשל, סעיף 53יד להצעת החוק);
ה. אין להם מערכת שיפוט משמעתי עצמאית ונפרדת, לא ברור אילו כללי אתיקה יחולו עליהם, ולמעשה הם כפופים לשיפוט המשמעתי של לשכת עורכי הדין ולהגשת תלונות על ידי עורכי דין;
ו. ניתן לפטור אותם בקלות יחסית (בצו של שר המשפטים) מההוראות בדבר ייחוד עיסוק (סעיף 53יג להצעת החוק);
6. עקרון יסוד נוסף הנתפש כאחת הערובות המרכזיות לתקינות ההליך המשפטי ולשמירת אמון הציבור ברשות השופטת, הוא עקרון פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה4. עקרון זה מובטח לגבי בתי משפט בסעיף 68 לחוק בתי המשפט5 ובדברי חקיקה נוספים6. לעומת זאת, הדיונים בפני הבוררים בבוררות החובה לפי הצעת החוק אינם מתנהלים בפומבי, ואף אין חלים עליהם כללים אחרים שנועדו להבטיח שקיפות וביקורת ציבורית כגון החובה לנהל פרוטוקול מפורט. הצעת החוק מתייחסת רק לאפשרות להעמיד את פסק הבורר לעיון הציבור בדיעבד.
7. חשוב להדגיש שבפני ועדת החוקה חוק ומשפט עמדו בשנים האחרונות, לא אחת, דברי חקיקה שעניינם סמכויות שופטים ובתי משפט, והוועדה פעלה נמרצות כדי לשמור על אופיה של הרשות השופטת ועל עקרונות היסוד הקבועים בחוק יסוד השפיטה; כך, למשל, בחקיקה הנוגעת לשופט עמית, בחקיקה הנוגעת לרשמי הוצאה לפועל, בחקיקה הנוגעת לקביעת נציב תלונות על שופטים, ולאחרונה בחקיקה הנוגעת לסמכותם של רשמים בבתי המשפט. הצעת החוק שבפנינו שמה לאל מאמצים אלה, בהעניקה סמכויות שיפוט לבוררים מבלי להבטיח שמירה על עקרונות היסוד.
ב. חשש לפגיעה בזכות הגישה לערכאות
1. זכות הגישה לערכאות אמנם אינה מנויה במפורש בחוקי היסוד, אך בית המשפט העליון הכיר במעמדה החוקתי הרם וקבע שהגבלתה מחייבת חקיקה מפורשת7. עמדה מקובלת היא כי הגבלתה של זכות יסוד זו צריכה לעמוד בהוראות פסקת ההגבלה החוקתית8, אם כי העניין טרם הוכרע בפסיקת בית המשפט העליון.
2. נכון הוא שבעניינו אין מדובר על שלילה מוחלטת של הגישה לערכאות, שהרי ניתן להגיש תובענה המועברת לערכאה שתכריע בה ללא עלויות משמעותיות נוספות, וקיימת לצדדים זכות ערעור על ההחלטה להעביר את ההליך לבוררות, וכן על פסק הדין של הבורר. עם זאת, זכות הגישה לערכאות משמעותה גם הזכות לפנות לערכאה שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה שתקיים דיון שיפוטי הוגן וראוי וללא משוא פנים9. בהקשר זה חשוב לציין כי ערעור כרוך בעלויות נוספות, כגון תשלום אגרה, שכר טרחת עורך דין והפקדת ערבון, דבר שעשוי להקשות במיוחד על מתדיינים מאוכלוסיות מוחלשות.
3. כפי שציינו לעיל, לאור ההסדרים החלים על הבוררים בבוררות חובה, שאינם מבטיחים את עקרונות היסוד החוקתיים בדבר עצמאות, אי תלות ופומביות הדיון, ספק אם ניתן לומר שהבוררים בבוררות חובה מהווים ערכאה שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה, ושההליך שיתקיים בפניהם יהיה הליך שיפוטי ראוי, הוגן וענייני.
4. בהקשר זה נוסיף ונציין כי גם ויתור מוחלט על סדרי דין כלשהם כרוך בפגיעה בזכות לקיומו של הליך שיפוטי הוגן וראוי. סדרי הדין אינם שרירותיים ומטרתם להבטיח צדק דיוני שהוא חלק מהצדק המהותי. מטרת סדרי הדין לאפשר ניהול משפט ביעילות ובהוגנות תוך מניעת סחבת והתדיינות יתר, תוך שמירה על זכויות הצדדים כך שיהיה להם יומם בבית המשפט10. על פי הצעת החוק הבורר אינו כפוף לסדרי הדין החלים בבתי המשפט או לסדרי דין אחרים כלשהם.
ג. הפרטה חלקית של הרשות השופטת
1. הצעת החוק מאפשרת להעביר חלק משמעותי מהתפקיד המוטל על הרשות השופטת בערכאה הראשונה לידי גורמים פרטיים, ולפיכך יש הרואים בה מהלך של הפרטת מערכת המשפט.
2. כידוע, לא כל שירות ציבורי ניתן להפרטה. בית המשפט העליון קבע בפסיקתו מגבלות על השימוש בהפרטה ועל היקפה, וכי סמכויות מסוימות הן סמכויות מובהקות של המדינה שאין להפריטן11. יש הרואים את סמכויות השפיטה של בתי המשפט כחלק מסמכויותיה המובהקות של המדינה שאין להפריטן. הטענה בעניין זה היא כי ההפרטה כשלעצמה פוגעת בלגיטימות ההכרעה השיפוטית, מהווה הפרה של האמנה החברתית שמכוחה פועלת המדינה בתפקידיה השלטוניים, ופוגעת ביסודות המשטר הדמוקרטי.
3. גורם פרטי פועל באופן טבעי במטרה למקסם רווחים, להתייעל ולהוזיל עלויות. בענייננו, אף יש סבירות גבוהה שמבנה השכר של הבוררים יתמרץ אותם לקבל להכרעתם כמה שיותר תיקים. גם האפשרות של הצדדים להסכים על בורר מסוים עלולה ליצור לבורר תמריץ לפעול כך ש"שחקנים חוזרים" יבחרו בו שוב. תמריצים אלה פוגעים באופן מובנה ביכולת של הבוררים להפעיל שיקול דעת ענייני, שאינו מושפע משיקולים זרים, ובמנותק מענייניהם האישיים. על כן, הפגיעה הכרוכה בהפרטת השירות המשפטי היא למעשה חלק מרכזי מהפגיעה בזכות הגישה לערכאות – קרי, בזכותו של אדם שיתנהל בעניינו הליך שיפוטי ענייני, הוגן וראוי בפני ערכאה שיפוטית חסרת פניות, עצמאית ובלתי תלויה, עליה עמדנו לעיל.
4. בהקשר זה נזכיר, לדוגמה, כי הצעת החוק קובעת שהאגרה המשולמת על ידי בעל הדין תועבר לבורר כחלק משכרו, והיתרה תשולם מאוצר המדינה12. הסדר זה יצור תמריץ שלילי לבורר להפנות מתדיינים לסיום ההליך בדרכים חלופיות, שכן סיום ההליך בבוררות מוסכמת, בגישור או בפשרה מביא על פי הדין הקיים להחזר אגרה. תמריץ שלילי זה עומד בניגוד מובהק לאינטרס הציבור ומערכת המשפט.
5. הליך שיפוטי הוגן וראוי משמעו גם שמירה על זכויות המתדיינים. כיבוד זכויות חוקתיות של מתדיינים ואיכות גבוהה של שירות משמעם במקרים רבים עלויות גבוהות יותר. נטיית הבוררים עלולה להיות דוקא לצמצם בהיקף הדיונים, במספר העובדים המועסקים על ידם לצורך הבוררות, להפחית את היקף העדויות הנשמעות, לנהל פרוטוקול פחות מדוקדק וכיו"ב.
6. יתרה מזאת, לבית המשפט ולמערכת השיפוטית נועדו תפקידים חברתיים נוספים מעבר להכרעה בסכסוך הספיציפי. כך, למשל, מצופה מבית המשפט כיום לפעול במקרים מתאימים כדי להביא את הצדדים לפתור את הסכסוך בדרכים אלטרנטיביות; על בית המשפט להגן על צדדים בלתי מיוצגים; ועוד. יש להניח שבורר פרטי לא יראה עצמו מחויב למלא תפקידים אלה, וגם בכך יש פגיעה בזכות הגישה לערכאות של המדינה המנהלות את ההליך השיפוטי מתוך מחויבות למטרות חברתיות בכלל ולשמירת זכויותיהם של מתדיינים בפרט. בהקשר זה חשוב לציין כי לפי נתוני הנהלת בתי המשפט מרבית הנתבעים בתיקים אזרחיים בבתי משפט השלום אינם מיוצגים.
7. כן מתעוררת שאלה האם החובות החלות על גופים הפועלים במשפט הציבורי יחולו גם על הבוררים הפרטיים ובאיזו מידה – חובת נאמנות כלפי האזרח, חובת ההגינות, מחויבות לשמירה על זכויות היסוד של הפרט ועוד. אף אם חובות אלה חלות עליהם - נשאלת השאלה כיצד יאכפו ועל ידי מי?
8. אמצעי עיקרי למנוע פגיעה בשירות ולהבטיח שיקול דעת ראוי במקרים של הפרטה היא פיקוח על הגורם הפרטי, ובענייננו – לא ברור כיצד יופעל הפיקוח ועל ידי מי. ככל שהכוונה היא שנשיא בית משפט השלום ושופטיו יקיימו פיקוח הדוק על העברת תיקים לבוררים ועל החלטותיהם, הרי שפוחתת התועלת בהסדר המוצע שמטרתו הפחתת העומס מבתי משפט השלום. יתרה מזו, קיים קושי יישומי לפקח על איכות הדיונים ועל הבטחת זכויות מתדיינים. אף אם מוגש ערעור ומתנהל פרוטוקול מדויק, הרי שזהו פיקוח בדיעבד ולא בזמן אמת. בעוד שניתן למדוד את קיצור משך ההכרעה בתיקים ואת היקף התיקים המועברים לבורר, קשה יותר למדוד את מידת ההגנה על זכויות הצדדים ולבחון האם ההליך שהתקיים היה הליך ראוי, הוגן וענייני.
ד. תכלית הצעת החוק ומידתיות הפגיעה
1. האם תכלית הצעת החוק ראויה ? תכלית היא ראויה אם היא משרתת מטרה חברתית חשובה הרגישה לזכויות האדם ואם הצורך בהגשמתה הינו בעל חשיבות חברתית. לכאורה, הצעת החוק עומדת ללא קושי במבחן התכלית, שכן הפחתת העומס מבתי המשפט, קיצור משך הדיונים ושיפור איכות השירות המשפטי הן בוודאי תכליות ראויות; ואולם, תכלית מרכזית של ההסדר הספיציפי שנבחר היא חסכון כלכלי. המטרה של ההסדר המוצע היא להביא להפחתת העומס תוך זמן קצר ובעלות מינימלית, שהרי אחרת ניתן היה למנות שופטים נוספים. תכלית שעניינה חסכון כלכלי אינה נחשבת תמיד תכלית ראויה, בייחוד כאשר משקלה בקביעת ההסדר משמעותי ביותר, כמו בעניינו. ואולם, אנו נניח שהצעת החוק עומדת במבחן התכלית ונמקד את הערותינו בשאלת מידתיות ההסדר המוצע, על פי שלושת מבחני המידתיות.
2. ההסדר המוצע יעמוד ככל הנראה במבחן הקשר הרציונלי הדורש התאמה בין האמצעי למטרה, שכן יש להניח שהעומס המוטל על בתי המשפט יקטן כתוצאה מהעברת תובענות להכרעה בבוררות חובה.
3. לעומת זאת, ספק אם ההסדר יעמוד במבחן הפגיעה הפחותה, לפיו ההסדר ראוי רק אם לא ניתן להשיג את המטרה על ידי אמצעי אחר שפגיעתו בזכויות אדם קטנה יותר. נחלק את טיעוננו בעניין זה לשלושה חלקים:
א. קיימים אמצעים אחרים להשגת המטרה
אין חולק כי קיימים אמצעים מגוונים להפחתת העומס המוטל כיום על השופטים, חלקם כרוכים בהוצאה תקציבית, ובראשם מינוי שופטים נוספים. מערכת המשפט שבה ומסבירה כי היא נוקטת אמצעים רבים במקביל על מנת לטפל בבעית העומס בבתי המשפט. ואולם, בטרם נוקטים מהלך שמשנה את מבנה מערכת המשפט ומעורר חששות כבדים לפגיעה בעקרונות יסוד חוקתיים, בזכויות חוקתיות של המתדיינים ובאמון הציבור במערכת המשפט, יש לבחון את השפעתם של אמצעים אחרים שהומלצו או ננקטו בתקופה האחרונה במטרה להתגבר על העומס. כך למשל, קיימים מספר דברי חקיקה שנדונו בוועדת החוקה חוק ומשפט בשנה האחרונה והשפעתם על המערכת טרם נבחנה, ובהם העברת תובענות ששווין עד 50000 ₪ לרשמים בכירים והגדלת סכום התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות ל-30000 ₪. ועדת רונן המליצה, בין היתר, להרחיב את השימוש בהליכי סדר דין מהיר לתביעות עד סכום של 100000 ₪ ולמנות עוזרים משפטיים לכל השופטים, צעדים שטרם הושלמו. מבלי שננקטו צעדים חלופיים ומבלי שנבחנה השפעת ההסדרים הנ"ל על מצב העומס במערכת, קשה יהיה לטעון שלא ניתן להשיג את המטרה על ידי אמצעי אחר הפוגע פחות בזכויות ובעקרונות היסוד האמורים.
ב. תקופת הוראת השעה והיקפה אינן מידתיות
תקופת ההסדר והיקפו משליכים על מידת הפגיעה. בענייננו, אמנם, מדובר על הסדר שמבקשים לחוקק כהוראת שעה, אך תקופת הוראת השעה היא ארוכה ביותר (חמש שנים) והיקף תחולתו – הסמכה להעביר את כלל התובענות בבית משפט השלום - רחב ביותר. לו היה ההסדר מוחל בשלב ראשון על סוג מסוים של תובענות או חלק מסוים מתובענות13, ולתקופה קצרה יחסית בה ניתן היה לבחון את השפעתו ותוצאותיו – ניתן היה לטעון כי פגיעתו פחותה.
ג. ההסדרים בהצעת החוק אינם מידתיים
אף אם רואים את האמצעי שנבחר בהצעת החוק – העברת תובענות מבית משפט השלום להכרעה על ידי בוררים – כאמצעי נדרש להשגת המטרה, הרי שניתן להציע תיקונים ואיזונים להסדר שיצמצמו את הפגיעה הכרוכה בו, ולא יסכלו את השגת המטרה של הפחתה מיידית בעומס על בתי המשפט בעלות מינימלית; להלן פירוט חלק מההצעות לתיקונים שיש בהן, להערכתנו, כדי לצמצם את הפגיעה:
1. קביעת הוראת השעה לתקופה קצרה יותר.
2. צמצום היקף ההצעה והחלתה רק על סוגים מסוימים של תובענות או הכרעות שמתאימות במיוחד להתברר בפני הבוררים בבוררות חובה. בכך יהיה גם כדי ליצור יתר וודאות אצל מתדיינים פוטנציאלים.
3. שינוי ההסדר המוצע והפיכתו להסדר בוררות חובה חד-צדדי - מתן אפשרות לתובע יחיד או לנתבע יחיד בתביעות שהוגשו על ידי / כנגד ספק שירות או מצרך - לבחור להעביר את התובענה לבוררות אף ללא הסכמת הצד שכנגד14. הצעה זו הועלתה בדיון הראשון ע"י ד"ר דפנה קפליוק וראויה להערכתנו לבחינה מעמיקה, שכן היא מקיימת את כוונת הצעת החוק לתת מענה לצדדים חלשים הנפגעים מעינוי דין ע"י בעלי דין הנוטים להשהות את ההליכים המשפטיים, אך מצמצמת במידה רבה את הפגיעה הנובעת מכפיית העברת התובענה לבוררות.
4. הגברת האיזון בין הרשויות – חלק מההסדרים בהצעת החוק מעניקים מעמד מכריע ואף בלעדי לרשות המבצעת, ובהם: הרכב הוועדה המייעצת לשר המשפטים על בחירת הבוררים; קביעת שכר הבוררים ותנאי כהונתם; הסמכות להסיר בורר מהרשימה; (בהקשר זה חשוב לזכור שגם מדינת ישראל היא צד להליכים רבים המונחים לפתחם של בתי משפט השלום).
5. ביטול האפשרות לעקוף את ההוראה המחייבת ייחוד עיסוק של הבוררים בבוררות חובה ומינוי בוררים שאינם מרשימת הבוררים שנבחנה והומלצה על ידי הוועדה המייעצת.
6. קביעת כללי אתיקה (או החלה חלקית של כללי האתיקה החלים על השופטים) וקביעת מנגנון מאוזן להגשת תלונות ולשיפוט משמעתי.
7. הגברת שקיפות הדיון על ידי חיוב הבוררים בניהול פרוטוקול מפורט בדומה לפרוטוקול המתנהל בדיוני בתי המשפט
8. קביעת סדרי דין בסיסיים מסוימים שיחולו על ההליך בפני הבורר (לכל הפחות אם הצדדים לא הסכימו אחרת), על מנת להבטיח קיומו של הליך הוגן וראוי, ועל מנת למנוע חוסר אחידות קיצוני העלול להתהוות כתוצאה מהשונות הרבה בין הבוררים ומכך שאינם כפופים להנחיות של רשות מקצועית אחת.
9. הבטחת זכויות הקיימות למתדיינים בפני בתי המשפט (כגון: זכות לייצוג על ידי הסיוע המשפטי; זכות לקבל עותק של פרוטוקול הדיון; ועוד)
4. המבחן השלישי המכונה מבחן המידתיות במובן הצר בודק את היחס בין הפגיעה שנגרמת על ידי ההסדר לבין התועלת הצפויה ממנו. בענייננו, אף אם סביר להניח שהצעת החוק תפחית את העומס המוטל על בתי המשפט ותחסוך במשאבים, כלל לא ברור אם מתקיים יחס ראוי בין הפגיעה הרבה אליה התייחסנו לעיל, לבין התועלת האמורה. זאת בייחוד לאור העובדה שההסדר המוצע מייצר הליכים חדשים והכרעות חדשות, אשר מבלי לגרוע מחשיבותם, ברור שיטילו על בתי משפט השלום עומס ממין חדש. ואלה העיקריים שבהם:
א. ההחלטה על העברת תובענה לבוררות הכרוכה בהפעלת שיקול דעת של נשיא בית המשפט או סגנו בכל תיק ותיק;
ב. פרשנות הסייגים הקובעים אלו תובענות אין להעביר לבוררות חובה15;
ג. ערעור בזכות על ההכרעה להעביר הליך לבוררות חובה;
ד. הגשת בקשה לבית המשפט למתן סעד זמני במסגרת תובענה המתבררת בפני בורר;
ה. הליך לאישור פסק הבורר;
ו. ערעור בזכות על פסק הבורר;
ז. העברה אוטומטית של התובענה להכרעת שופט אם הבורר לא עמד בסד הזמנים הקבוע בחוק (שישה חודשים ללא חריגים).