חומר רקע

תמצית • חומרי הדברה מוגדרים כחומרים כימיים שנעשה בהם שימוש נרחב להשמדת מזיקים. כתוצאה מהפעילות החקלאית האינטנסיבית והשימוש הכבד בחומרי הדברה הם הפכו למזהמים במקורות מים. קוטלי עשבים הם חומרי הדברה המצויים בשימוש נרחב הן על-ידי חקלאים והן על-ידי גופים לאומיים וציבוריים. אלה משתמשים בקוטלי העשבים לשם ניקוי צידי דרכים ושטחים פתוחים, למניעת פגיעה בגורמי תשתית שונים, ועוד. • החל משנת 1996 מנוטרים במקורות מי השתייה בישראל 17 חומרי הדברה, הכוללים ביניהם את החומרים אטרזין וסימזין. חומרים אלו נמצאים בתדירות גבוהה במי-תהום ובמים עיליים. מחקרים מצביעים על השפעות בריאותיות שליליות של אטרזין וסימזין בקרב בני אדם ובעלי חיים. • אטרזין וסימזין נמצאים ברשימת חומרי ההדברה בתקנות בריאות העם (איכותם התברואתית של מי שתיה) משנת 2000, ועל כן מנוטרים במקורות השתיה באופן תקופתי. על-פי הקבוע בתקנות, ריכוז האטרזין והסימזין במים לא יעלה על 2 מיקרוגרם לליטר. באירופה הופסק השימוש באטרזין וסימזין בשנת 2004 בשל פוטנציאל הגעת החומרים אל מי התהום. • בין השנים 1997-2008 נמצאו אטרזין וסימזין באופן קבוע בכ-16% מהמקורות שנבדקו. באף דגימה לא נמצא ריכוז גבוה מהתקן, כך שהמים לא נחשבים לפסולים לשתיה. אולם לדברי מקצוע גורמים במשרד הבריאות עדיין מדובר בתופעה מדאיגה, שכן היקף ההמצאות של חומרים אלה במי-השתיה גבוה באופן משמעותי מאשר חומרי הדברה אחרים. • ניטור קידוחי ההפקה הסמוכים לאתרי ההחדרה של מי השיטפונות למי התהום הראה שבמרבית הקידוחים נמצאו ריכוזים של עד 30% מהתקן לאותם חומרי הדברה. המלצות דוחות הניטור הסביבתיים של מפעלי ההחדרה שקמה ומנשה משנת 2002 היו שיש להפסיק את השימוש בחומרי הדברה אלו ולעבור לתחליפים יותר ידידותיים לסביבה. • תכשירי הדברה במדינת ישראל חייבים ברישום על-פי הקבוע בתקנות הגנת הצומח (הסדר ייבוא ומכירה של תכשירים כימיים), התשנ"ה–1994. הסמכות לרשום את התכשירים נתונה בידי מנהל השירותים להגנת הצומח ולביקורת. הערכת הבטיחות לאדם ולסביבה נעשית באמצעות ועדה סטטוטורית המייעצת לגוף זה, וחברים בה נציגים של שר הבריאות, שר התמ"ת, שר החקלאות, השר להגנת הסביבה והמועצה לצרכנות. הוועדה הבין-משרדית עורכת ביוזמתה רוויזיה בתחום חומרי ההדברה הנמצאים בשימוש. • בפברואר 2011 המליצה הוועדה לרישום תכשירי הדברה לאשר רוויזיה בשימוש בקוטלי עשבים טריאזינים. בין השאר המליצה הוועדה להוציא משימוש חקלאי את התכשירים המכילים סימזין ואמטרין. מועד פקיעת השימוש בחומרים אלו נקבע ל- 31 במרץ 2013. בנוסף המליצה הוועדה להגביל את השימוש בתכשירים המכילים אטרזין, טרובטרין ופרומטרין לגידולים חקלאיים ספציפיים, ולאזורים בהם פוטנציאל החלחול של חומרי ההדברה למי-התהום הוא נמוך. • הוועדה המליצה כי תוך שלוש שנים מיום קבלת החלטת מנהל השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות, ייבחנו חלופות לאותם תכשירים שהוועדה המליצה להגביל את השימוש בהם, ולא לאסור אותו באופן גורף. לדברי ד"ר טוביה יעקובי, הרבולוג ראשי במשרד החקלאות, באופן זה יורחב השימוש בקוטלי עשבים אשר יישומם אינו מסכן את מקורות המים והסביבה, מעצם תכונותיהם הכימיות הבטוחות יותר. הוא מוסיף כי תכשירים חדשים נבדקים כיום טרם אישורם לשימוש בעיקר מבחינה אקולוגית, בטיחותם לאדם, למקורות המים ולסביבה. • השימוש בחומרי הדברה בקרבת מקורות מים מוגבל על-ידי תקנות המים (מניעת זיהום מים) (ריסוס בקרבת מקורות מים), התשנ"א-1991, ותקנות הגנת הצומח (קיום הוראות תווית אריזה), התשל"ז-1977. • הפיקוח על השימוש בחומרי הדברה למטרות חקלאיות מבוסס ברובו על ניטור חריגות בשאריות חומרי הדברה בתוצרת החקלאית. לעומת זאת, אם נמצאות שאריות של חומרי הדברה במי התהום, אין דרך לאתר, לאחר מעשה, את הגורם המרסס האחראי על הזיהום. על-פי משרד החקלאות, אין למשרד מנגנון אכיפה אל מול גורמים ציבוריים המשתמשים בחומרי הדברה לשם תחזוקת תשתיות. בעיה זו נובעת, בין היתר, ממחסור בכוח אדם במשרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה. • משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה מייעצים לגורמים השונים על הדרכים בהן ניתן להשתמש בחומרי הדברה באופן שיצמצם את הפגיעה בסביבה, אולם המלצות אלה אינן מחייבות. מסמך זה נכתב לקראת ישיבת וועדת הפנים והגנת הסביבה בראשות חה"כ אמנון כהן בנושא השימוש בחומרי הדברה בסמוך למקורות מי-שתיה. המסמך יעסוק בקוטלי עשבים אשר נמצאו בתדירות גבוהה במי-תהום ובמים עיליים בישראל, ויתמקד בנושא הפיקוח על השימוש בחומרים אלו, הן למטרות חקלאיות והן למטרות תחזוקת תשתיות. 1. רקע חומרי הדברה מוגדרים כחומרים כימיים שנעשה בהם שימוש בבית, במרחב הציבורי או בשדה להשמדת מזיקים, כולל חרקים, עשבים רעים, פטריות ומכרסמים. לפי הרכבם הכימי חומרי ההדברה משתייכים לכמה משפחות עיקריות כדוגמת האורגנוכלורידים, אורגנו-פוספאטים, קרבאמאטים וטריאזינים. כתוצאה מהפעילות החקלאית האינטנסיבית והשימוש הכבד בחומרי הדברה הם הפכו למזהמים במקורות מים. לאחר השימוש בהם בשדה, חומרי ההדברה עוברים תהליכי פירוק כימיים וביולוגיים, ספיחה ושחרור, נידוף, שטיפה עם מי ההשקיה והגשם, תנועה אופקית לעבר מים עיליים או חלחול בקרקע לכיוון מי התהום.1 קוטלי עשבים הם חומרי הדברה המצויים בשימוש נרחב הן על-ידי חקלאים והן על-ידי גופים שונים כגון: צה"ל, חברת חשמל, רכבת ישראל, החברה הלאומית לדרכים, רשויות מקומיות, ועוד. אלה משתמשים בקוטלי העשבים לשם ניקוי צידי דרכים ושטחים פתוחים, למניעת פגיעה בגורמי תשתית שונים, ועוד. בדיוני הוועדה לעדכון תקנות איכות מי השתייה (ועדת עדין) צוין כי "האקוויפרים בישראל מצויים בצורה מובהקת תחת ההשפעה של שטחים חקלאיים סמוכים. על כן סוגיית הניטור של חומר הדברה בישראל היא נושא בעל חשיבות מעשית". בדוח הוועדה מצויינות מספר דוגמאות לזיהום מקורות המים על-ידי חומרי הדברה וחומרי דישון. בין היתר מתייחס הדוח לעלייה המתמשכת בריכוז חנקות במי אקוויפר החוף, הנובעת בין השאר מדישון ומזיבול של הקרקעות החקלאיות, ולנוכחות של קוטלי העשבים אטרזין וסימזין בכ-15% מהקידוחים בישראל.2 2. השימוש בקוטלי עשבים מקבוצת הטריאזינים החל משנת 1996 מנוטרים במקורות מי השתייה בישראל 17 חומרי הדברה, הכוללים ביניהם את החומרים אטרזין וסימזין3, שהם קוטלי עשבים מקבוצת הטריאזינים. חומרים אלו הם יציבים בקרקע, בעלי רמת ניידות גבוהה, ובהשוואה לחומרי הדברה אחרים, נמצאים בתדירות גבוהה במי-תהום ובמים עיליים.4 מחקרים טוקסיקולוגים בבעלי חיים מצביעים על השפעות בריאותיות שליליות של אטרזין וסימזין. בין השאר מראים מחקרים כי אטרזין משפיע על המערכת האנדוקרינית ועל רקמות הקשורות במערכת הרבייה בחולדות. לדוגמא, בקרב נקבות, חשיפה לאטרזין גורמת לעיכוב בהתפתחות מינית ועיכוב בביוץ, ובקרב זכרים אשר נחשפו בעת היותם עוברים לשילוב של אטרזין ותוצרי פירוק בריכוזים נמוכים נגרם עיכוב בהתפתחות המינית ודלקות בבלוטת הערמונית. על-פי דוח משרד הבריאות בנושא אטרזין וסימזין במי השתיה בישראל, "קיימת הסכמה על כך שאטרזין עלול להשפיע על המערכת ההורמונאלית בבני אדם... בנוסף, קיימת ספרות אפידמיולוגית המעידה על אפשרות שחשיפה לאטרזין משפיעה על מערכת הרבייה בבני אדם (איכות זרע בגברים, השפעה על המחזור, גיל הבלות וסכרת הריון בקרב נשים)".5 אטרזין וסימזין נמצאים ברשימת חומרי ההדברה בתקנות בריאות העם (איכותם התברואתית של מי שתיה) משנת 2000, ועל כן מנוטרים במקורות השתיה באופן תקופתי. על-פי התקן הקבוע בתקנות, ריכוז האטרזין והסימזין במים לא יעלה על 2 מיקרוגרם לליטר. יש לציין כי התקן של אטרזין במי-השתיה בארצות הברית עומד על 3 מיקרוגרם לליטר, והתקן לסימזין עומד על 4 מיקרוגרם לליטר. לעומת זאת, התקן באירופה לחומרי הדברה, ביניהם סימזין ואטרזין, עומד כיום על 0.1 מיקרוגרם לליטר. חשוב להדגיש כי השימוש באטרזין וסימזין הופסק באירופה בשנת 2004 בשל פוטנציאל הגעת החומרים אל מי התהום. על-פי נייר עמדה של משרד הבריאות בנושא אטרזין וסימזין במי-השתיה בישראל, יש חשש כי במי-התהום בישראל, בדומה למדינות אחרות, נמצאים גם תוצרי הפירוק של סימזין ואטרזין, אשר הינם חומרים פעילים ביולוגית, אולם אין התייחסות לחומרים אלו בתקנות, כך שלא נבדקת נוכחותם במי-השתיה באופן קבוע.6 ד"ר תמר ברמן ממשרד הבריאות מציינת כי גם בהצעת התקנות שנידונה בימים אלו בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, אין התייחסות לתוצרי הפירוק של סימזין ואטרזין.7 קוטלי עשבים נוספים מקבוצת הטריאזינים אשר השימוש בהם בקרבת מקורות מים עלול, בתנאים מסויימים, לגרום לזיהום מקורות אלו כוללים בין השאר גם את החומרים אמטרין, טרבוטרין, ופרטמטרין.8 אגף בריאות הסביבה במשרד הבריאות מופקד על ניטור ריכוז שיירי חומרי הדברה במקורות מים המשמשים לשתייה. על-פי נייר עמדה של משרד הבריאות בנושא, "התדירות האופטימלית לניטור מי שתייה לאטרזין היא ברמה של ימים עד שבועות, וזאת על בסיס ההשפעות הבריאותיות הרלוונטיות". כיום הניטור נעשה בתדירות נמוכה יותר - אם נמצא שהריכוז הוא פחות מ-30% מרמת התקן המותר, הבדיקה נערכת בכל שש שנים; ריכוז שהוא 30%–60% מהתקן מביא לבדיקה פעם בשלוש שנים; ריכוז שהוא יותר מ-80% מהתקן – הבדיקה נערכת בכל שנה לכל הפחות.9 על פי התקנות שנידונות כיום בועדת הפנים והגנת הסביבה, המתבססות על המלצות ועדת עדין לעדכון תקנות מי השתיה, תוגבר תכיפות הניטור של חומרי הדברה, בהם: אטרזין וסימזין.10 על-פי נתונים שנמסרו על-ידי משרד הבריאות, בין השנים 1997-2008 נמצאו אטרזין וסימזין באופן קבוע בכ-16% מהמקורות שנבדקו. חשוב לציין כי באף דגימה לא נמצא ריכוז גבוה מהתקן, כך שהמים לא נחשבים לפסולים לשתיה. אולם לדברי ד"ר תמר ברמן, טוקסיקולוגית ראשית במשרד הבריאות, עדיין מדובר בתופעה מדאיגה, שכן היקף ההמצאות של אטרזין וסימזין במי-השתיה גבוה באופן משמעותי מאשר חומרי הדברה אחרים. הגרף שלהלן מתאר את שיעור מקורות המים בהם נמצאו שאריות חומרי הדברה בשנת 2008. בגרף ניתן לראות כי לעומת חומרי הדברה אחרים, המצויים בשיעור מזערי במקורות המים, סימזין ואטרזין נוטרו בשיעורים ניכרים ממקורות המים. מנתונים שנמסרו על-ידי רשות המים עולה כי ב - 26% ממקורות המים התחתיים שנבדקו בשנים 2010-2005 נמצאו אטרזין או סימזין. עם זאת, רק ב-18 קידוחים מתוך 1000 שנבדקו נמצאו ריכוזים הגבוהים מ- 30% מהתקן. ממצאי הניטור הרב שנתי בנחלים המזינים את מפעלי החדרת מים עיליים אל מי התהום (להלן: מפעלי החדרה) הצביעו על חריגות מעל תקן מי שתייה בסימזין, ריכוז האטרזין מגיע לרוב עד 50% מתקן מי השתייה. ניטור קידוחי ההפקה הסמוכים לאתרי ההחדרה של מי השיטפונות הראה שבמרבית הקידוחים נמצאו ריכוזים של עד 30% מהתקן לאותם חומרי הדברה. המלצות דוחות הניטור הסביבתיים של מפעלי ההחדרה שקמה ומנשה משנת 2002 היו שיש להפסיק את השימוש בחומרי הדברה אלו ולעבור לתחליפים יותר ידידותיים לסביבה.11 נציין כי נמצאו הבדלים ניכרים בריכוז האטרזין והסימזין במקורות המים באזורים שונים בארץ. לדוגמא, בדגימות שערכה חברת מקורות בשנים 2009-2010 נמצא כי ב-34% מהקידוחים בנפת אשקלון נמצאו שאריות אטרזין, וב-37% נמצאו שאריות סימזין. שיעורים גבוהים של הימצאות סימזין נמצאו גם בקידוחים במחוז חיפה (36%). לעומת זאת, במחוז צפון נמצאו שאריות אטרזין בכ-4% מהקידוחים, ושאריות אטרזין בכ-10% מהקידוחים. במחוז דרום לא נמצאו כלל שאריות חומרים אלו.12 ההבדלים נובעים בין השאר מפוטנציאל החלחול של חומרי ההדברה אל מי התהום, הנקבע בין היתר על-ידי תכונותיו של חומר ההדברה ועל-ידי כושר הקרקע לספוח את החומר באופן שלא מאפשר לו לנוע כלפי מטה (תלוי בין השאר בהרכב הקרקע, גובה מפלס מי-התהום, ועוד).13 במפה שלהלן מוצגת פריסת קידוחי הפקה באקויפר החוף בהם התגלו אטרזין וסימזין.14 3. הרוויזיה בשימוש בקוטלי עשבים מקבוצת הטריאזינים תכשירי הדברה במדינת ישראל חייבים ברישום על-פי הקבוע בתקנות הגנת הצומח (הסדר ייבוא ומכירה של תכשירים כימיים), התשנ"ה–1994. הסמכות לרשום את התכשירים נתונה בידי מנהל השירותים להגנת הצומח ולביקורת. הערכת הבטיחות לאדם ולסביבה נעשית באמצעות ועדה סטטוטורית המייעצת לגוף זה, וחברים בה נציגים של שר הבריאות, שר התמ"ת, שר החקלאות, השר להגנת הסביבה והמועצה לצרכנות. הוועדה הבין-משרדית עורכת ביוזמתה רוויזיה בתחום חומרי ההדברה הנמצאים בשימוש, ומבססת המלצותיה על מחקרים אפידמיולוגיים המתפרסמים בספרות, תוך התעדכנות בנעשה במערכות רגולטוריות אחרות. על-פי משרד החקלאות בשנים האחרונות המליצה הוועדה לבטל או לצמצם את השימוש בשורה של תכשירי הדברה.15 בפברואר 2011 המליצה הוועדה לרישום תכשירי הדברה לאשר רוויזיה בשימוש בקוטלי עשבים טריאזינים. בין השאר המליצה הוועדה16: • להוציא משימוש חקלאי את התכשירים המכילים סימזין ואמטרין. מועד פקיעת השימוש בחומרים אלו נקבע ל- 31 במרץ 2013. הוצאתם של חומרים אלו משימוש באופן גורף, חלה על כל השימושים שהיו להם, ובכללם גם בשטחים שאינם חקלאיים, למשל צידי דרכים (אלו מוגדרים כשטחי בור). • להגביל את השימוש בתכשירים המכילים אטרזין לגידולי תירס וסורגום בלבד, ולאזורים בהם אין פוטנציאל לחלחול. • להגביל את השימוש בתכשירים המכילים טרובטרין לגידולי: אגוזי אדמה, חמצה וחמניות, ולאזורים בהם אין פוטנציאל לחלחול. • להגביל את השימוש בתכשירים המכילים פרומטרין לגידולי: גזר, כרפס, שמיר ופטרוזיליה, באזורים בהם אין פוטנציאל לחלחול. ההנחיות להגבלת איזורי השימוש, נקבעו על-ידי המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות. על פי ההנחיות: "אין ליישם חומר הדברה זה באזור שפלת החוף כמפורט להלן: א. מגבולה הצפוני של רצועת עזה עד דרום אשדוד, בחלקות הנמצאות עד 3 ק"מ מזרחה מקו הים; ב. מאשדוד עד קיסריה, בחלקות הנמצאות עד 8 ק"מ מזרחה מקוה ים; ג. מחיפה-קריות עד עכו, בחלקות הנמצאות עד 3 ק"מ מקו הים. לא נכללות באיסור זה חלקות בהן שיעור חרסית הקרקע הוא 15% ויותר, או שיעור החומר האורגני בקרקע הוא 1% ויותר". ההגבלה הגיאוגרפית של השימוש בטריאזינים מתמקדת באקוויפר החוף בו אותרו מירב שאריות הטריאזינים בקידוחים של מקורות. מעבר לכך, ישנה החלטה המיושמת מזה זמן מה באשר להגבלת השימוש בקוטלי עשבים המותרים ליישום בשטחים הציבוריים בכינרת, מגובה פני המים ועד לקו גובה 208.8- מ'.17 בנוסף, הוועדה המליצה כי תוך שלוש שנים מיום קבלת החלטת מנהל השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות, ייבחנו חלופות לאותם תכשירים שהוועדה המליצה להגביל את השימוש בהם, ולא לאסור אותו באופן גורף.18 לדברי ד"ר טוביה יעקובי, הרבולוג ראשי במשרד החקלאות, באופן זה יורחב השימוש בקוטלי עשבים אשר יישומם אינו מסכן את מקורות המים והסביבה, מעצם תכונותיהם הכימיות הבטוחות יותר. הוא מוסיף כי תכשירים חדשים נבדקים כיום טרם אישורם לשימוש בעיקר מבחינה אקולוגית, בטיחותם לאדם, למקורות המים ולסביבה.19 ד"ר יעקובי מציין כי המלצות הוועדה בעניין הגבלת השימוש באטרזין, טרובטרין ופרומטרין ייושמו בהקדם, מיד לכשיסיים משרד החקלאות את ההתארגנות המשרדית, הכוללת: שינוי הוראות השימוש בתווית, ופרסום הודעות רשמיות לחקלאים ולחברות המשווקות.20 4. הפיקוח על השימוש בחומרי הדברה בקרבת מקורות מים על פי תקנות המים (מניעת זיהום מים) (ריסוס בקרבת מקורות מים), התשנ"א-1991, "לא יבצע אדם ריסוס באופן שיגרום או עלול לגרום לתכשיר להגיע למקור מים". תקנות המים מגבילות בעיקר את אופן השימוש בריסוס מן האוויר בקרבת מקורות מים (מרחק ממקורות המים, תנאי רוח לריסוס מן האוויר, טיפול במתקני ריסוס, ועוד). כל חריגה מתקנות אלו דורשת את אישור המשרד להגנת הסביבה, האמון גם על הפיקוח על יישומן. בנוסף, השימוש בחומרי הדברה מוגבל על-ידי תקנות הגנת הצומח (קיום הוראות תווית אריזה), התשל"ז-1977, לפיהן: "לא יפעיל אדם תכשיר הדברה אלא לגבי נגעים וגידולים ובהתאם להוראות השימוש המפורטות בתווית האריזה, שאושרה בידי מנהל האגף להגנת הצומח, כמפורט בתקנות הגנת הצומח (הסדר ייבוא ומכירה של תכשירים כימיים)." כל שימוש בחומרי הדברה, גם אם מדובר בשימושים שאינם למטרות חקלאות (למשל על-ידי גורמי תשתית), חייב להיעשות על-פי האמור על-גבי תווית התכשיר. לדברי ד"ר טוביה יעקובי, התקנות המתייחסות לתווית האריזה הן כמובן מחייבות, אולם אין בהן סעיף המסדיר פיקוח. למעשה, הוא טוען, יש מעט מאד פיקוח על תהליכי הריסוס מהרגע שהחומר נמצא אצל הגורמים המרססים (חקלאים, קבלני ריסוס של חברות תשתית, ועוד). הוא מוסיף כי יש מעט חומרים אשר רכישתם מוגבלת, אולם אלו לא כוללים את קוטלי העשבים מקבוצת הטריאזינים בהם עוסק מסמך זה.21 4.1. הפיקוח על שימוש בחומרי הדברה בחקלאות הפיקוח על השימוש בחומרי הדברה נעשה על-פי תוכנית דיגום שנתית, באמצעות בדיקת שאריות חומרי הדברה בתוצרת החקלאית. לדברי גב' רינה אשכנזי, מנהלת תחום כימיה בשירותים להגנת הצומח: "תוכנית הדיגום נבנתה בהתחשב בכמות הייצור, כמות הצריכה ומספר המקרים של חריגה בסקרים קודמים עבור כל גידול שנדגם בסקר. התוצרת נדגמת בכל רחבי הארץ, בשלב הסופי של תהליך הגידול (אחרי הקטיף, אך לפני השיווק) עם זיהוי מלא וחד ערכי של החקלאי. במקרה של חריגה, החקלאי נחקר והטיפול במקרה מועבר למחלקת התביעה של הלשכה המשפטית של המשרד" (ההדגשה אינה במקור).22 בנוסף, המשרד להגנת הסביבה מפעיל שלושה פקחים, המועסקים על-ידי רשות הטבע והגנים, ומפקחים על שימוש בחומרי הדברה בחקלאות. לפקחי הרשות כמה תחומי פעילות, ובהם טיפול בתלונות הציבור, התמודדות עם אירועי חומרים מסוכנים, ביצוע ביקורות במחסנים לאחסון ובמנחתים לשינוע חומרי הדברה, פיקוח בשטח על טיפול באריזות חומרי הדברה, שטיפת משטחים, ואיתור מפגעים והרעלות.23 הפקחים מדווחים על ממצאיהם למשרד להגנת הסביבה, אולם אין להם סמכויות אכיפה. על-פי ד"ר שלמה קפואה, ראש אגף סביבה חקלאית במשרד להגנת הסביבה, עבודת הפקחים אינה מספקת ויש צורך בפקחים נוספים. 24 4.2. הפיקוח על השימוש בקוטלי עשבים בתחזוקת תשתיות קוטלי עשבים הם חומרי הדברה המצויים בשימוש נרחב גם על-ידי גורמים לאומיים וציבוריים כגון: צה"ל, חברת חשמל, רכבת ישראל, החברה הלאומית לדרכים, רשויות מקומיות, ועוד. אלה משתמשים בקוטלי העשבים לשם ניקוי צידי דרכים ושטחים פתוחים, למניעת פגיעה בגורמי תשתית שונים, ועוד. כאמור, הפיקוח על השימוש בחומרי הדברה למטרות חקלאיות מבוסס ברובו על ניטור חריגות בשאריות חומרי הדברה בתוצרת החקלאית. לעומת זאת, אין דרך לאתר, לאחר מעשה, גורם מרסס האחראי על זיהום של מקורות מים. לדברי ד"ר טוביה יעקובי ממשרד החקלאות, אין למשרד מנגנון אכיפה אל מול גורמים אלה, ומכאן שהוא יכול רק לייעץ להם בדבר שימוש בחומרי הדברה באופן יותר "ידידותי לסביבה". הוא מדגיש כי "אין גוף מקצועי המפקח עליהם. אין כל חובה כזו בתקנות הקיימות. לפיכך אין כל גורם המנוע מלרכוש או להשתמש בקוטלי עשבים טריאזינים, הכל בהתאם להוראות השימוש המופיעות בתווית תכשירים אלה, עד הוצאת חלקם משימוש בתאריך 31 במרץ 2013".25 הוא מוסיף כי מפאת מחסור בכוח אדם לא מקצה המשרד חוקרים שתפקידם לוודא שימוש נאות בחומרי הדברה בכל רחבי הארץ.26 דברים ברוח דומה נאמרו על-ידי ד"ר שלמה קפואה מהמשרד להגנת הסביבה. לדבריו, למשרד אין כוח אדם לפקח על גורמים אלה. ד"ר קפואה מציין מקרה אחד בו התערב המשרד להגנת הסביבה ביישום קוטלי עשבים סביב בסיס צבאי, זאת בעקבות תלונה של חקלאי על פגיעה בתוצרתו כתוצאה מתהליך הריסוס. לדבריו, לפני שנים אחדות נערך תהליך הידברות עם חברות תשתית (ביניהן רכבת ישראל), שמטרתו לסייע להן להשתמש בחומרי הדברה באופן יותר בר-קיימא, אולם הדבר תלוי ברצונן הטוב של החברות, ואין פיקוח על יישום המלצות המשרד.27 להלן התייחסות חלק מהחברות המשתמשות בקוטלי עשבים לשם תחזוקת תשתיות שבתחום פעילותן: לדברי גברת דפנה אלביץ מחברת דרך ארץ המפעילה את כביש 6, במסגרת פעילות ההדברה בקרבת הכביש, החברה אוסרת על העובדים להשתמש בחומרים שארתיים או חומרים זרחניים ובמקרים בהם קיים צורך בהשמדת עשבייה, נעשה שימוש בציוד מכני לכסח את הדשא או הצמחייה. רק במקרים חריגים ביותר נעשה שימוש בקוטלי עשבים מותרים. באשר להשמדת מזיקים, לא נעשה שימוש בחומרי הדברה. עוד ביקשה גברת אלביץ להוסיף כי איסורים אלה הם חלק מהמפרט של המכרז בין החברה לבין הקבלן שמבצע את העבודות. נוסף על כך, ישנו פיקוח מצד החברה על הקבלן בכדי להבטיח כי הוא עומד בתנאי המכרז.28 לדברי מר דודו פרץ, מנהל מחלקת סביבת המסילה ברכבת ישראל, מכיוון שצמחייה בקרבת המסילה עלולה להוות מפגע בטיחותי לרכבת, 3 פעמים בשנה מתבצע ריסוס של המסילה וקרבתה, עד למרחק של 5 מטר לכל כיוון. הריסוס נעשה בלווי מלא ובעצתו של אגרונום שהרכבת התקשרה עימו ובכל מקרה נעשה שימוש רק בחומרים שאושרו על-ידי הרשויות.29 קוטלי העשבים בהם נעשה שימוש הם ארסנל וראונדאפ.30 כאמור, מכיוון שלמשרד החקלאות או למשרד להגנת הסביבה אין מנגנון פיקוח על השימוש בקוטלי עשבים, אין לרשויות יכולת להבטיח כי גופים שונים, ובהם גופים העוסקים בתחזוקת תשתיות, אכן פועלים בהתאם לקבוע בחוק, ואינם משתמשים בחומרים שעלולים לחדור למקורות מים, או לכל הפחות נוקטים בכל אמצעי הזהירות בכדי להקטין את הסיכוי שאירוע מסוג זה יתרחש. בין השאר, אין דרך לפקח על הפסקת השימוש בתכשירים המכילים סימזין, אחרי שזה יוצא משימוש במרץ 2013, או על יישום ההנחיות המגבילות את השימוש באטרזין באזור אקוויפר החוף, כפי שהוגדר על-ידי הוועדה הבינמשרדית לרישום חומרי הדברה.