חומר רקע

מסמך זה נכתב בעבור הוועדה לזכויות הילד והוא עוסק בהשתתפות ילדים בתוכניות מציאות ("ריאליטי"). במסמך יובאו רקע ונתונים על תוכניות המציאות בישראל, תידון השפעת ההשתתפות בתוכניות מציאות על ילדים ובני נוער ותיסקר הרגולציה הציבורית על השתתפותם של ילדים בתוכניות מציאות בישראל ובעולם. בחלקו השני של המסמך (עמ' 16) יובאו ממצאי סקר שנערך בסוף חודש אוקטובר 2010 עבור מרכז המחקר והמידע של הכנסת על מנת לבדוק את עמדות הציבור בנושא השתתפות ילדים בתוכניות מציאות והגבלת השתתפותם של ילדים בתוכניות אלה. תמצית • בתוכניות מציאות מוצגים אנשים שאינם מגלמים דמות בעת שהם חווים אירועים מתוכננים או אמיתיים. תוכניות מציאות לסוגיהן הן מהז'אנרים הנצפים ביותר בטלוויזיה. במקצתן משתתפים גם ילדים. • ילדים המשתתפים בתוכניות מציאות עלולים לחוות פגיעה, למשל פגיעה בפרטיותם, פגיעה ביחסים בתוך משפחתם ופגיעה בגין קבלת טיפול שאינו מקצועי ומתאים. עם זאת, לא נמצא מחקר שבדק את השפעת ההשתתפות בתוכניות מציאות על הילדים ועל המשפחות המופיעים בהן. • בישראל כיום אין הגנה על ילדים המשתתפים בתוכניות מציאות. הרשות השנייה מקדמת גיבוש עקרונות אתיים שייתנו הגנה כלשהי למשתתפים בתוכניות מציאות, ובהם ילדים, וכן אמנה המסדירה השתתפות ילדים בתוכניות טלוויזיה, ובכלל זה בתוכניות מציאות. יש לציין כי שלבי גיבוש העקרונות האתיים, נערכים זה זמן רב ולא ברור מתי הם צפויים להסתיים. טיוטת האמנה המסדירה את השתתפותם של ילדים עד גיל 16 בתכניות טלוויזיה באמצעות כללים מקיפים הנוגעים לכל שלבי ההפקה ומגינה על ילדים מפני פגיעה כל פגיעה פיזית או רגשית, טרם הובאה לשימוע ציבורי. לדברי נציגי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לא ברור אם תקנות עבודת הנוער (העבדת ילד בהופעה או בפרסומת), התשנ"ט-1999, חלות על ילדים המשתתפים בתוכניות מציאות, והמשרד מעולם לא נדרש לנושא זה. • בבדיקה שערכנו ב-11 מדינות – אוסטרליה, ארצות-הברית, בלגיה, בריטניה, גרמניה, הונגריה, ניו-זילנד, צרפת, קנדה, קרואטיה ורומניה– נמצא כי יש בהן הגנה כלשהי על ילדים המשתתפים בתוכניות מציאות. במרבית המדינות הגנה זו ניתנת באמצעות הגופים המסדירים את שידורי הטלוויזיה במדינה, הקובעים כללים להגנה על משתתפים בתוכניות מציאות או בתוכניות טלוויזיה בכלל. בכמה מדינות זכויותיהם של ילדים מוגנות באמצעות החוקים הנוגעים לעבודת ילדים ובני נוער בתעשיית הבידור. כמו כן נמצא כי במדינות אחדות, דוגמת פנסילבניה שבארצות-הברית, בולגריה והודו, התנהל בעת האחרונה דיון ציבורי על השתתפותם של ילדים בתוכניות מציאות ונדונו הצעות חוק המגבילות את השתתפותם, וכן כי יש המלצות של גופים ממשלתיים להרחיב את ההגנה על זכויותיהם של ילדים מבחינה זו. • סקר שנעשה לבקשת מרכז המחקר והמידע של הכנסת בסוף אוקטובר 2010, באמצעות מכון "מאגר מוחות" בחן את עמדות הציבור בנושא השתתפות ילדים בתוכניות מציאות. מהסקר עולה כי 48% מן הציבור מתנגד להשתתפות ילדים בתוכניות מציאות. 71% מן המשיבים סבורים כי השתתפות בתוכנית מציאות פוגעת בפרטיות הילדים, 62% כי ההשתתפות בתוכנית מציבה את הילד בפני קשיים חברתיים ו-59% כי היא מזיקה ליחסים בתוך המשפחה. עם זאת, 69% מן המשיבים חושבים כי הילדים המשתתפים בתוכניות מציאות נהנים מן הפרסום הנלווה לכך ו-60% ציינו כי ההשתתפות בתוכניות מציאות מאפשרת למשפחות אלה התמודדות עם בעיות וקבלת סיוע מקצועי. 81% מן המשיבים חושבים כי יש צורך להטיל מגבלות על תכניות מציאות ו-66% מתוכם סבורים כי יש לאסור לחלוטין השתתפות ילדים בתוכנית מסוג זה. 31% מן המשיבים בסקר ו-29% מן ההורים היו מאפשרים לילדיהם להשתתף בתוכנית מציאות. ממצאי הסקר מפורטים בעמ' 16-18. 1. מהן תוכניות מציאות? הגדרות, רקע ונתונים תוכניות מציאות הן תוכניות המציגות אנשים שאינם מגלמים דמות בעת שהם חווים אירועים מתוכננים או אמיתיים.1 לפי הגדרה שהציעה הרשות השנייה בטיוטה לעקרונות אתיים בתוכניות מציאות (ראו הרחבה בסעיף 3.1 להלן), אלה מאפייני התוכניות האלה – חלקם או כולם: • תוכנית היוצרת במתכוון מציאות מבוימת לפי נושא התוכנית, ובמסגרתה פועלים המשתתפים בתוכנית. יש תוכניות שנערכות במתחם סגור. • המשתתפים בתוכנית אינם שחקנים או אנשי תקשורת אלא אנשים "רגילים", ופרסומם נובע מהשתתפותם בתוכנית. • תוכניות שיש בהן מרכיב של ניפוי ובחירה של משתתפים (באמצעות הקהל, באמצעות שיפוט או בבחירה של המשתתפים).2 הגדרת תוכניות המציאות היא רחבה, ואפשר לכלול בה תוכניות רבות בעלות מגוון מאפיינים. כדי להבחין בין תוכניות המציאות לסוגיהן הציעו חוקרים כמה סיווגים לקטגוריות, למשל: • תוכניות המבוססות על תחרויות ומשחקים; • תחרויות כישרונות; • תוכניות בסגנון תיעוד מציאות; • תוכניות מהפך ושיפור עצמי; • תוכניות שידוכים. חלוקה מסוג אחר נעשית לפי מהות הגורם המניע את העלילה: בתוכניות מבוססות משוב הצופים הם המניעים את העלילה וקובעים את גורל המשתתפים; בתוכניות המבוססות על הפקה ומשתתפים לצופה אין השפעה על העלילה וההפקה והמשתתפים בתוכנית הם הקובעים אותה; בתוכניות מבוססות אירועים ההפקה מלווה את המשתתפים בהתמודדותם עם אירועים אמיתיים או מקבלת תצלומים ממצלמות שפעלו בזמן אירועים.3 תוכניות בז'אנר המציאות מוקרנות מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת, אך התפתחותו העיקרית של הז'אנר היתה בשני העשורים האחרונים, וכיום תוכניות מסוג זה משודרות ברבות ממדינות העולם, ובכללן ישראל. התפשטותן של תוכניות המציאות מוסברת בעיקר ברווחיות שלהן בעבור חברות ההפקה וערוצי הטלוויזיה. עלויות ההפקה נמוכות יחסית, שכן אין צורך בתסריט כתוב מראש ובתשלום לשחקנים מקצועיים ופופולריים. בישראל תוכניות מציאות עמדו בראש טבלת הרייטינג בשנים 2008 עד 2010, והיו חמש מתוך עשר התוכניות הנצפות ביותר בשנים אלו.4 2008* 2009 ינואר עד יוני 2010 דירוג שם התוכנית רייטינג שם התוכנית רייטינג שם התוכנית רייטינג 1 האח הגדול 2008 31.8% ארץ נהדרת – עונה 6 29.6% האח הגדול 2009 28.0% 2 ארץ נהדרת – עונה 5 29.9% האח הגדול וי.איי. פי 2.8% כוכב נולד 8 – אודישנים 24.3% 3 כוכב נולד 6 27.2% האח הגדול 2009 26.7% ארץ נהדרת – עונה 7 24.4% 4 הישרדות האיים הקרביים 25.7% כוכב נולד 7 – אודישנים 25.7% מה אתם הייתם עושים 25.1% 5 נולד לרקוד 3 24.8% כוכב נולד 7 24.1% חטופים 25.0% 6 עובדה 2008 23.1% המירוץ למיליון 2009 21.5% סופר נני – עונה 3 23.7% 7 עובדה 2009 22.6% מועדון לילה, ארז טל – עונה 3 21.0% אחד נגד 100 – עונה 4 23.4% 8 כולבוטק 22.3% מסודרים 2 20.9% כוכב נולד 8 – אודישנים 22.9% 9 המטבח 22.1% רמזור – עונה 2 20.9% רוקדים עם כוכבים 22.9% 10 החיים זה לא הכול 21.9% מונית הכסף 20.1% נראה אותך 20.0% *נתוני 2008 נוגעים למשקי בית יהודיים בלבד. 2. תוכניות מציאות בהשתתפות ילדים ובני נוער ילדים ובני נוער משתתפים בכמה מתוכניות המציאות המשודרות בטלוויזיה, ובעיקר בתוכניות המתמקדות בתפקוד המשפחה (למשל "משפחה חורגת" ו"סופר נני", המשודרות בישראל). יש לציין כי במדינות אחרות שודרו תוכניות מציאות בהשתתפות ילדים ובני נוער גם בפורמטים אחרים. המבקרים את השתתפותם של ילדים ובני נוער בתוכניות מציאות מעלים חשש כי ההשתתפות עשויה לפגוע בילדים, בין השאר, מבחינות אלו:5 • פגיעה בפרטיות של הילדים וחשיפה של פרטים ומצבים אינטימיים לפני ציבור גדול, ובהם בני סביבתם הקרובה של המשתתפים, חברים לבית-הספר וכו'. • הצגת הילדים בתוכניות מציאות במצבים קשים, רגישים, מביכים ומשפילים. תוכניות מציאות נוטות להקצין מצבים של קונפליקט ולהציגן מחוץ להקשר שוב ושוב, והדבר עשוי להעצים את הפגיעה הנגרמת לילדים המשתתפים בהן. • התרחשותן של סיטואציות קריטיות בחיי המשפחה לפני מצלמות הטלוויזיה ומתוך מעורבות של צוות תוכנית המציאות עשויה לפגוע בשלבים חשובים בהתפתחותם של הילדים וביחסים בתוך המשפחה. • במקרים שבהם צוות תוכנית המציאות נותן ייעוץ למשפחה בהתמודדות עם מצבים, הייעוץ עשוי שלא להתאים לבעיות שעמן המשפחה מתמודדת ולא לשמש פתרון מלא לטווח ארוך. כמו כן ייתכן כי שיקולים הקשורים בהפקת התוכנית יהיו כרוכים בייעוץ. הפופולריות של תוכניות מסוג זה עלולה להביא לכך שהורים יישמו עצות שניתנו בהן במקום לפנות לטיפול מקצועי. • לילדים אין יכולת לשקול את הסיכונים הכרוכים בהופעה בתוכניות מציאות כשהם מתבקשים לתת את הסכמתם להופיע. ההורים עשויים להציב שיקולים זרים לפני טובת ילדיהם. עם זאת, עד כה לא נערך מחקר שבדק את ההשפעה בפועל של ההשתתפות בתוכניות מציאות על ילדים ומשפחות. 3. רגולציה על השתתפות ילדים ובני נוער בתוכניות מציאות – מבט משווה על רקע פריחת ז'אנר תוכניות המציאות מתנהל בשנים האחרונות דיון ער בנושא מעמדם של משתתפים בתוכניות אלו, ובייחוד ילדים ובני נוער. לצורך הכנת מסמך זה נבדק המצב ב-25 מדינות. ב-11 מהן נמצאה הסדרה כלשהי של השתתפות ילדים בתוכניות מציאות. בשתי מדינות נמצאו הצעות חוק או המלצות של גוף ממשלתי המקדמות הסדרה מסוג זה. ב-12 מדינות הנושא איננו מוסדר בשום דרך. ככלל, יש שתי גישות מרכזיות לרגולציה בתחום זה: האחת משתמשת במערכת הרגולציה על שידורי הטלוויזיה הנהוגה במדינה ומתקנת, מבהירה או מפרשת את הכללים בה כדי להתאימם למצב זה; השנייה עוסקת בנושא באמצעות החקיקה המגינה על ילדים עובדים בתעשיית הבידור על ענפיה. ראוי לציין כי על-פי רוב ההסדרה נוגעת להשתתפותם של ילדים בתוכניות טלוויזיה בכלל, ולא להשתתפותם בתוכניות מציאות. נמצא כי מרבית המדינות שבהן הוסדר נושא זה – אוסטרליה, בולגריה, בריטניה, הונגריה, ניו-זילנד, צרפת, קנדה, קרואטיה ורומניה – העדיפו לעסוק בו באמצעות מערכת הרגולציה של שידורי הטלוויזיה. ארצות-הברית, בלגיה וגרמניה מטפלות בנושא באמצעות חוקי עבודת ילדים בתעשיית הבידור. בהודו נמצאה המלצה של גוף סטטוטורי להסדיר את הנושא. באירלנד, אסטוניה, הולנד, הונג-קונג, לוקסמבורג, לטביה, ליטא, סלובניה, פולין, פינלנד, שבדיה ושווייץ לא נמצאה הסדרה של הנושא. 3.1. רגולציה באמצעות הסדרה של שידורי הטלוויזיה אמצעי הרגולציה על שידורי הטלוויזיה במדינות בעולם מגוונים, וכוללים חקיקה, כללים שקובע גוף ציבורי שמעמדו מעוגן בחוק, כללי הסדרה עצמית שקובעים הגורמים הפעילים בזירה או שילוב של אמצעים אלו. בישראל נהוגה רגולציה של שידורי הטלוויזיה באמצעות שלושה גורמים: רשות השידור, הממונה על שידורי הטלוויזיה בערוץ הראשון; הרשות השנייה, הקובעת כללים החלים על שידורי ערוץ-2 וערוץ-10; מועצת הכבלים והלוויין במשרד התקשורת, שהחלטותיה חלות על שידורי ערוצי הכבלים והלוויין. כיום הכללים וההוראות שקבעו גופים אלו אינם עוסקים בהשתתפות של ילדים בתוכניות טלוויזיה בכלל ובתוכניות מציאות בפרט. בסוף שנת 2008 אישרו נציגי ערוצי הילדים החברים בפורום לאתיקה בשידורים לילדים ולנוער את האמנה לשידורי הטלוויזיה לילדים ובני נוער. באמנה חברי הפורום מתחייבים למנוע ניצול של ילדים ובני נוער בתהליך ההפקה של תוכניות טלוויזיה ובתוכניות הטלוויזיה עצמן ולא להציגם בדרך שעלולה להזיק להם ולשמם הטוב, גם אם הם נתנו לכך את הסכמתם.6 בינואר 2010 פרסמה הרשות השנייה טיוטה של עקרונות אתיים בתוכניות מציאות (ריאליטי) במסגרת בקשה לקבלת עמדות בנושא היקף שידורי הריאליטי והסדרת עקרונות בתחום האתיקה בתוכניות מציאות. הרשות הכינה את המסמך לאחר התייעצות עם זכיינים וגורמי הפקה, ולפיו על מפיקי תוכנית הריאליטי לשמור על כבוד האדם של המשתתפים לפי הכללים האלה: "על מפיקי התוכניות לפעול על-פי חוק ולעמוד בקני מידה בסיסיים של הגינות כלפי משתתפים. זאת תוך הבטחת שלומם, טובתם, כבודם, זכויותיהם וצלם האנוש של המשתתפים והימנעות מהצגה מבזה או משפילה שלהם. הסכמה של המשתתף לביצוע משימה אין בה כדי להצדיק או לאפשר הפרה של אלה... יש לתת תשומת לב מיוחדת לקבוצות חלשות הדורשות הגנה מוגברת: ילדים, בעלי מוגבלויות, חולים, קשישים, אנשים בעלי רקע של בעיה נפשית. כל אלה זכאים לתוספת הגנה".7 לדברי עו"ד ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, מנהלת מחלקת המחקר ברשות השנייה, טיוטת המסמך נדונה כיום במסגרת דיוני השימוע ובהם יוחלט, בין השאר, הגופים שיאשרו את העקרונות האתיים ומה יהיה המנגנון שבאמצעותו ניתן יהיה לאכוף הסכמות אלה. עם קבלת החלטות אלה צפויה מועצת הרשות לאשר את מסמך העקרונות. לוח הזמנים להליך זה לא נקבע. ראוי לציין כי הליך שימוע דומה בנושא זה התקיים לפני כשנתיים אך לא הניב מסמך עקרונות מוסדר.8 בהליך הציגה המועצה לשלום הילד עמדה שלפיה אין לשתף ילדים בתוכניות מציאות. אם זכיין או מפיק סבור כי שיתוף ילדים או בני נוער בתוכנית מסוימת עולה בקנה אחד עם טובתם של הילדים, יש להקים ועדה מיוחדת של אנשי מקצוע שתבחן את הנושא, אך הדבר ייעשה במקרים חריגים בלבד.9 כמו כן הרשות גיבשה טיוטה לאמנה בנושא השתתפות ילדים בתוכניות טלוויזיה. האמנה מגדירה ילד כמי שעדיין לא מלאו לו 16 שנים וקובעת כי השתתפות ילדים בתוכניות טלוויזיה תהיה על-פי הכללים המפורטים בחוק עבודת נוער, התשי"ג-1953, ותקנות עבודת נוער (העבדת ילד בהופעה או בפרסומת, התשנ"ט-1999 (להלן: התקנות). בטיוטת האמנה יש כללים מקיפים בנוגע להשתתפות ילדים בתוכניות טלוויזיה, ובהם איסור כל פגיעה פיזית או רגשית בילד, הימנעות מדרמטיזציה ולעג כלפי הילד ומהבאתו למצבי מצוקה מיותרים, חיוב של מפיקי התוכנית לבקש היתר להשתתפות ילדים לפי התקנות, מתן מידע הולם לילד בדבר ההשתתפות בתוכנית והשלכותיה, מתן אפשרות לסגת מן ההתקשרות ללא סנקציה, מסירת כתב זכויות להורים, המלצה לבדוק באופן פרטני את הרקע של הילדים המשתתפים, המלצה להיעזר בליווי של פסיכולוגים בתהליך המיון לתוכנית, במהלך הצילומים, בעת שידור התוכנית ואחריו, והמלצה לשמור על הקשר עם הילד גם לאחר סיום ההפקה ולנסות לפקח על התוצאות האפשריות של שידור התוכנית העשויות לפגוע בילד.10 הכללים המופיעים בטיוטת אמנה זו מקנים הגנה נרחבת לילדים המשתתפים בתוכניות טלוויזיה ועשויים להשפיע השפעה דרמטית על האופן שבו מיוצגים ילדים בשידורי הטלוויזיה בישראל. לדברי עו"ד ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, הרשות השנייה דנה כיום עם נציגי הזכיינים על טיוטת המסמך לפני הבאתה לשימוע.11 כמה מדינות בעולם שינו לאחרונה את הכללים המסדירים את שידורי הטלוויזיה כדי לתת הגנה טובה יותר לילדים המשתתפים בתוכניות טלוויזיה, ובהן תוכניות מציאות, או לכלל המשתתפים בתוכניות האלה. מדינות אחרות שוקלות כעת לערוך שינויים מוג זה. לפי הבדיקה שערכנו בקנדה מגינות ההוראות על כלל המשתתפים בתוכניות טלוויזיה, באוסטרליה יש הוראות המספקות הגנה למשתתפים בתכוניות מציאות, בבריטניה, בניו-זילנד, בצרפת, בקרואטיה וברומניה מעניקות ההוראה הגנה לילדים המשתתפים בתוכניות טלוויזיה. אוסטרליה ה-Broadcasting Services Act משנת 1992 מפקיד בידי הרשות האוסטרלית לתקשורת ולמדיה (ACMA) את הסדרת התוכן של שידורי טלוויזיה ורדיו במדינה. לפי החוק תפקידה של הרשות לייעץ לגופים המייצגים את מגזרי התעשייה בפיתוח קודים מקצועיים (code of practice) ולאשר אותם כאשר הם עומדים בתנאים האלה: הם מספקים אמצעי הגנה ראויים בנושא שהם עוסקים בו, רוב הגופים הקשורים במגזר הרלוונטי מקבלים אותם והציבור קיבל אפשרות הולמת להגיב עליהם. הרשות פועלת לחקור מקרים שבהם הגופים המייצגים את התעשייה לא טיפלו בצורה מספקת במקרים של הפרה או עיכבו טיפול בפנייה 60 יום או יותר, ובידיה מגוון אמצעי אכיפה לטיפול בהפרה של הקוד המקצועי. בשנת 2007 פרסמה הרשות דוח מקיף שמטרתו לבדוק את ההתאמה של הקוד המקצועי הקיים לשידורן של תוכניות מציאות. בדוח נמצא כי כדי לתת הגנה ראויה לציבור הצופים והמשתתפים בתוכניות מציאות יש לערוך כמה שינויים בקוד בתחומים האלה: היחס למשתתפים בתוכניות מציאות, הטיפול בתלונות הצופים בתוכניות מציאות וסימון תוכניות מציאות. בנוגע ליחס למשתתפים בתוכניות מציאות מחברי הדוח ממליצים על הוספת סעיף לקוד המקצועי המונע שידור תכנים המציגים משתתפים בתוכניות מציאות באופן מבזה או מנצל ביותר. ראוי לציין כי השתתפותם של ילדים בתוכנית מציאות לא הועלתה כסוגיה בעייתית בדוח זה, אף כי באוסטרליה מופקות ומשודרות תוכנית מציאות בהשתתפות ילדים, דוגמת גרסה מקומית של "סופר נני".12 במסגרת יישום המלצות הדוח, בינואר 2010 נכנס לתוקפו קוד מקצועי חדש לטלוויזיה המסחרית. סעיף 1.9 בקוד אוסר על בעל רשיון לשדר תוכנית או קדימון לתוכנית המציגים משתתפי תוכניות מציאות באופן מבזה או מנצל ביותר. לפי הפרשנות הכלולה בקוד, הצגה באופן מבזה היא "תיאור או ייצוג, מיני באופיו, המשפיל באופן חמור אדם או קבוצה של אנשים במסגרת התוכנית"; הצגה באופן מנצל היא הצגה "שנראית בבירור כמכוונת להשפיל אדם או קבוצה של אנשים או לפגוע בהם למען הנאתם של אחרים וחסרת כל ערכים מוסריים, אמנותיים או אחרים".13 בולגריה ביוני 2010 אושרה בוועדה לתרבות, חברה אזרחית ומדיה של הפרלמנט הצעת חוק האוסרת השתתפות של ילדים בתוכניות הפוגעות בהתפתחותם הגופנית, השכלית, המוסרית, האינטלקטואלית או החברתית או מסכנות אותה. כל ילד שמשתתף בתוכנית טלוויזיה זכאי להגנה מפני התערבות בלתי חוקית בפרטיותו, במשפחתו, בביתו או בהתכתבויות שלו ומפני התקפות על כבודו ועל שמו הטוב. כמו כן נאסר על הורים או משמורנים אחרים להרשות לילדיהם להיות מעורבים בתוכנית המסכנת את התפתחותם הגופנית, השכלית או המוסרית, את כבודם או את שמם הטוב. גופי שידור או הורים המפרים הוראות אלו צפויים לקנס. לפי דברי ההסבר להצעת החוק, הצורך בתיקוני חקיקה נובע, בין השאר, מן המעורבות הגוברת של ילדים בתוכניות טלוויזיה, ובעיקר במה שמכונה תוכניות מציאות. הצעת החוק בשלבי חקיקה.14 בריטניה הגוף הציבורי הממונה על הסדרת שידורי הטלוויזיה בבריטניה, Ofcom, קבע בקוד לשידורי טלוויזיה משנת 2009 כללים הנוגעים להשתתפותם של ילדים ובני נוער בתוכניות טלוויזיה. לפי כללים אלו: • יש להקדיש תשומת לב הולמת לשמירה על רווחתם הפיזית והרגשית ועל כבודם של קטינים המשתתפים בתוכניות טלוויזיה או מעורבים בהן באופן כלשהו, בלי שום קשר להסכמה כלשהי שנתנו הקטין או הוריו. • אין ליצור אצל קטינים מצוקה או חרדה שאינה נחוצה עקב השתתפותם בתוכניות טלוויזיה או שידורן.15 שיקול הדעת בקביעת רמת תשומת הלב הנדרשת לשמירה על רווחתם וכבודם של הילדים המשתתפים נתון בידי הגופים המשדרים, והיא תלויה בסוג התוכנית, בהיקף ההשתתפות של הילד, בגילו ובבגרותו. כאשר ילדים משתתפים בתוכניות המתמקדות במצבי קונפליקט ומשבר, דוגמת תוכניות מציאות, יש לשקול בזהירות רבה החלטות הנוגעות להפקה ולשידור התוכניות. להשתתפות ילד מתחת לגיל 16 בתוכנית טלוויזיה נדרשת הסכמת הורה והילד המשתתף. כאשר הילד צעיר מכדי לתת את הסכמתו להשתתפות בתוכנית יש לנקוט משנה זהירות. לצד הקוד פרסמה Ofcom מדריך שנועד לסייע לגורמי השידור לפרש וליישם את הוראות הקוד. במדריך זה מובאת שורה של המלצות לגופים המשדרים בנוגע להשתתפות ילדים ובני נוער בתוכניות טלוויזיה. המלצות אלו מחייבות, ויהיה להן משקל כאשר תבחן Ofcom את עמידתם של גופי השידור בכללים שקבעה. פירוט ההמלצות נעשה לפי שלבי ההפקה:16 • לפני ההפקה: ◦ גופי השידור יוציאו הנחיות מפורטות בדבר השתתפותם של ילדים ובני נוער בתוכניות, לפי סוג התוכנית ורמת המעורבות של הילד, ויוודאו שצוותי ההפקה של התוכניות שילדים ובני נוער משתתפים בהם יהיו ערים להנחיות האלה. ◦ יש לקיים בדיקות רקע מתאימות של מצבו החברתי, המשפחתי, הבריאותי והחינוכי של קטין המשתתף בתוכנית כדי לוודא שההוראות נשמרות כראוי. ◦ יש לקיים התייעצויות עם מומחים מתאימים על ההשפעות הצפויות של ההשתתפות בתוכנית, בעיקר במקרים קיצוניים וחריגים. • קבלת הסכמה להשתתפות קטין בתוכנית טלוויזיה: ◦ בעת קבלת הסכמתו של ילד שגילו פחות מ-16 יוצג לו מידע על אופן ההשתתפות בתוכנית ועל ההשלכות הצפויות של השתתפותו. המידע יוצג לקטין בצורה המותאמת לגילו ולבגרותו. יש לוודא כי הילד אינו נתון בלחץ וניתן לו זמן מספיק לשקול את החלטתו והוא מבין כי יש לו אפשרות לסרב להשתתף בתוכנית. אם מדובר בילדים צעירים, ייתכן כי רגשותיו של הילד בדבר השתתפות בתוכניות יובעו במחוות גופניות ולא במלים, וחשוב לשים לב גם לביטויים אלו. מוצע כי במהלך הפקת התוכנית תיבדק שוב הסכמתו של הילד להשתתף בה. ◦ בעת קבלת הסכמה של הורה או אחראי אחר לילד יש להציג בפניהם מידע מלא על ההשלכות הצפויות של התוכנית ולתת להם זמן מספיק לשקול את החלטתם. ◦ אף אם ניתנת הסכמת הורה, על הגופים המשדרים לשקול אם השתתפותו של קטין מתחת לגיל 16 בתוכנית טלוויזיה ראויה. אין להסתמך בעניין זה על הסכמת ההורה בלבד. • בעת ההפקה: ◦ יש להעמיד את רווחתם הפיזית והרגשית של ילדים ובני נוער המשתתפים בתוכנית במרכז ולוודא כי צוות ההפקה כולו ער לכך. ◦ בתוכניות מסוגים מסוימים ראוי שאיש מקצוע רלוונטי שאינו בעל עניין בתוכנית, דוגמת פסיכולוג ילדים, ייעץ להפקה. ◦ מומלץ כי אדם אחד ימונה לאחראי לרווחתם של הילדים ובני הנוער המשתתפים בתוכנית וישמש איש קשר בעבור הילדים ובני משפחתם. • לאחר ההפקה: ◦ בהתחשב בסוג התוכנית ובאופי ההשתתפות של הילד, רצוי כי נציגי ההפקה יעמדו בקשר עם הילד ויעקבו אחר ההשפעות של ההשתתפות בתוכנית. לפעמים יועיל לילד אם ההפקה תאפשר לו גישה לסיוע מקצועי. ◦ אף כי הזמנת משתתפים בתוכנית לצפות בה לפני שידורה נתונה לשיקול דעתם של המפיקים, במקרים מסוימים מתן מידע לילדים ובני נוער המשתתפים בתוכנית על האופן שבו הם הוצגו בה עשוי להביא תועלת. הודו הוועדה הלאומית לזכויות הילד של הודו היא גוף סטטוטורי שתפקידו לוודא כי כל הפעולות של הממשלה עולות בקנה אחד עם האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד. לוועדה יש סמכויות לנהל חקירה בנושאים שבתחום שיפוטה ולהגיש את המלצותיה לגורמים הממשלתיים הנוגעים בדבר.17 באוקטובר 2009 ערכה הוועדה חקירה בדבר החוקיות של תוכנית מציאות בהשתתפות תינוקות ופעוטות ששודרה באותה העת. הוועדה מצאה כי התוכנית לא סיפקה לילדים שהשתתפו בה הגנה ראויה מפני פגיעה וניצול, והמליצה בפני משרד המידע והתקשורת לכנס קבוצה של מומחים מכמה תחומים לשם גיבוש קווים מנחים להשתתפותם של ילדים בתוכניות מסוג זה כדי להגן על עניינם של הילדים, ואלה יבחנו עוד בשלב ההפקה אם גופי השידור עומדים בקווים המנחים האלה. כמו כן הוועדה קראה לשקול הגבלה של גיל המשתתפים בתוכניות מציאות.18 המשרד עדיין לא יישם את המלצות הוועדה. ניו-זילנד חוק השידור (Broadcasting Act) מ-1989 מטיל על כל גופי השידור את האחריות לשידור תוכניות העומדות בסטנדרטים הקבועים בקודים מקצועיים – קודים שהם קובעים בעצמם באישור הרשות לסטנדרטים בשידור (BSA – Broadcasting Standards Authority). תפקיד הרשות לבדוק תלונות המוגשות לה, ובסמכותה להפעיל אמצעי אכיפה דוגמת חיוב גופי השידור לפרסם הבהרה או התנצלות ולשלם קנס או פיצוי למתלונן. במקרים חריגים הרשות רשאית להורות על הפסקת שידורי הגוף המשדר ל-24 שעות או על איסור שידור פרסומות לזמן מוגבל. בניו-זילנד יש קודים מקצועיים נפרדים לערוצי טלוויזיה שלא בתשלום (Free-to-air Television) ובתשלום (Pay Television). סעיף e6 בקוד לערוצים שלא בתשלום קובע: "אין לנצל, להשפיל או לזהות באופן בלתי הוגן אנשים המשתתפים בתוכניות או שהתוכניות מתייחסות אליהן, ובייחוד ילדים." לפי סעיף c7 בקוד המקצועי של טלוויזיה בתשלום, "אין לנצל, להשפיל או לזהות שלא לצורך ילדים ואנשים צעירים המשתתפים בתוכניות או שהתוכניות מתייחסות אליהן". הרשות מפרסמת גם עקרונות להגנת הפרטיות שעל כלל הערוצים לעמוד בהם. לפי העיקרון השישי על הגופים המשדרים להעמיד את מניעת הפגיעה בילדים בראש סדר העדיפויות שלהם. כאשר שידור חודר לפרטיות של ילד, על הגוף המשדר לוודא כי השידור הוא לטובת הילד, ללא קשר להסכמה שהושגה. העקרונות מגדירים ילד כמי שגילו פחות מ-16.19 צרפת לפי סעיף 15 לחוק לחופש העיתונות מ-30 בספטמבר 1986, המועצה העליונה לאודיו-ויזואליות (Conseil superior de l'audiovisuel – CSA) אחראית להבטיח שהתוכניות המשודרות לציבור בטלוויזיה וברדיו יגנו על ילדים ובני נוער ועל כבוד האדם ושלא יופצו תוכניות שעלולות לפגוע בהתפתחות הפיזית, השכלית או המוסרית של ילדים ובני נוער.20 למועצה יש סמכות לקבוע כללים בנושא זה, לפקח על יישומם ולהטיל על מפרי הכללים עונשים, ובכלל זה הוראה שלא לשדר את התוכנית שנית, שידור התנצלות או תיקון, קנס או שלילת רשיון. באפריל 2007 פרסמה המועצה החלטה המסדירה את השתתפותם של ילדים ובני נוער בתוכניות טלוויזיה, ובכללן תוכניות מציאות ותוכניות דומות. לפי ההחלטה, המועצה רואה בחיוב את השתתפותם הפעילה של ילדים ובני נוער בתוכניות טלוויזיה, והיא קוראת לשירותי הטלוויזיה לפתח תוכניות טלוויזיה שבהם ילדים ובני נוער יוכלו להביע את עמדותיהם על נושאים הנוגעים להם. עם זאת, השתתפות ילדים ובני נוער בתוכניות טלוויזיה תיעשה בכמה תנאים: • על הורי הקטין, וכן על הקטין עצמו אם הוא בגיל מתאים, לתת את הסכמתם להשתתפות בתוכנית. ההסכמה תינתן לאחר קבלת מידע מלא על התוכנית, ובכלל זה שם התוכנית, נושאה ומטרתה, וכן מסמך כתוב ובו מפורטים התנאים והאופן שבו אפשר לממש את הזכות להפסיק את השתתפות הקטין בתוכנית. • על תוכניות הטלוויזיה להימנע מדרמטיזציה ומלעג בעת הצגת ילדים ובני נוער המשתתפים בתוכנית. • על תוכניות הטלוויזיה להימנע מלהזמין להשתתף בתוכניות טלוויזיה ילדים ובני נוער שנתונים במצבים קשים בחייהם הפרטיים, כאשר יש סיכון שייווצרו סטיגמות על המשתתפים לאחר שידור התוכנית, אלא אם כן אפשר להבטיח הסתרה גמורה של כל פרט שעשוי לאפשר את זיהוי הקטין. כמו כן המועצה קוראת לכל אחד משירותי הטלוויזיה להסדיר נושא זה בפירוט באמנה.21 קנדה המועצה הקנדית לסטנדרטים בשידור היא גוף וולונטרי הממונה על הסדרה עצמית של שידורי הטלוויזיה והרדיו במדינה. המועצה מגבשת קודים מקצועיים ואוכפת אותם באמצעות בדיקת תלונות מן הציבור. לפי הקוד לייצוג הולם שפרסמה המועצה בשנת 2008, אסור לשדר תוכניות המנצלות גברים, נשים או ילדים.22 קרואטיה המועצה למדיה אלקטרונית היא הגוף הממונה לפי חוק (2009 The Electronic Media Act) על הסדרת השידורים במדינה. מתפקידי המועצה לפרסם תקנות וכללים מנחים לעבודת גופי השידור, לפקח על עבודתם ולטפל בתלונות מן הציבור על גופי השידור ועל השידורים. בסמכותה לשלול רשיון שידור או להטיל קנסות על גופי השידור. במאי 2010 פרסמה המועצה כללים מנחים בעניין הגנה על קטינים. סעיף 7 בכללים אלו קובע כי אין להעליב קטינים או לזלזל בהם, בלי קשר להסכמה של הורה או משמורן אחר להשתתף בתוכנית.23 רומניה המועצה האודיו-ויזואלית הלאומית של רומניה היא הגוף הממונה על הסדרת שידורי הטלוויזיה והרדיו במדינה. המועצה פועלת לפי החוק האודיו-ויזואלי (Law no. 504/July 11th, 2002 The Audiovisual Law), ובסמכותה לפרסם החלטות בעניין שידורי טלוויזיה ורדיו ולפקח על שידורי הטלוויזיה והרדיו במדינה. אחד מתפקידיה של המועצה לפי חוק הוא להגן על התפתחותם הפיזית, השכלית והמוסרית של ילדים ובני נוער בשידורי הטלוויזיה. בשנת 2006 פרסמה המועצה החלטה בדבר הסדרת התכנים של תוכניות בשידור אודיו-ויזואלי, ובה בין השאר פרק בנושא הגנה על קטינים. בפרק זה המועצה קובעת הוראות מקיפות בנושא הגנה על קטינים המופיעים בשידורי הטלוויזיה והרדיו, ובהן הכללים האלה:24 • בשידור אודיו-ויזואלי יש לילד זכות להגנה על דמותו הציבורית ועל חייו האינטימיים, הפרטיים והמשפחתיים. • על מפיקי התוכנית לנקוט את כל האמצעים האפשריים כדי לוודא כי ילד המעורב באופן כלשהו בשידורי רדיו או טלוויזיה לא ייחשף לכל סיכון פיזי, פסיכולוגי או מוסרי עקב ההשתתפות בתוכנית או שידורה. 3.2. רגולציה באמצעות חקיקה המסדירה עבודת ילדים במדינות המגבילות עבודת ילדים ובני נוער, בדרך כלל יש הוראות ספציפיות המאפשרות השתתפות ילדים במופעים לסוגיהם, ובהם תוכניות טלוויזיה. בישראל מוסדר תחום זה באמצעות תקנות עבודת נוער (העבדת ילד בהופעה או בפרסומת), התשנ"ט-1999, המאפשרות העסקת ילד שגילו שנה עד 15 בהיתר מיוחד ובהגבלות מסוימות. התנאים להעסקת ילד בהופעה ציבורית כוללים מגבלות באשר תכני ההופעה, שעות העבודה, נוכחות קרוב משפחה של הילד, הסכמת הילד והוריו והיחס הראוי לילד, ובהן – מתן יחס של כבוד, סובלנות והתחשבות במגבלותיו ובצרכיו של הילד, לרבות כיבוד בקשותיו להפסקות; ולא ננקטת כלפי הילד או כלפי המשתתפים האחרים בהופעה, אלימות פיסית או מילולית, או לשון שיש בה יסודות של פגיעה והשפלה. הגורם הממונה על מתן היתר הוא משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. לדברי הגב' אילנה דורי, ממונה על חוק עבודת נוער במשרד התמ"ת, ילדים שאינם שחקנים, אינם מגלמים תפקיד ומופיעים ללא תסריט קבוע מראש, דוגמת ילדים המופיעים בסרטים תיעודיים, משתתפים בשעשועונים או מרואיינים, אינם מוגדרים כמועסקים, ולכן לא נדרש בעבורם היתר והם אינם כפופים להגבלות שמטילות התקנות. המשרד מעולם לא התבקש לתת היתר להופעת ילד בתוכנית מציאות, ומעולם לא שקל את העניין.25 מבדיקה שערכנו עולה כי יש מדינות שבהן נוהגים בילדים המשתתפים בתוכניות מציאות לפי הכללים הנוגעים להעבדת ילדים בהופעה ציבורית. להלן כמה דוגמאות. ארצות-הברית בארצות-הברית יש חוק פדרלי האוסר העסקת ילדים (Fair Labor Standards Act 1938) שגילם פחות מ-14. החוק מחריג בפירוש כל ילד המשחק או מופיע בסרטים, בהצגות תיאטרון ובתוכניות רדיו וטלוויזיה. לפי משרד העבודה הפדרלי, ההגדרה של הופעה היא רחבה וכוללת כל מי שנותן שירות ייחודי ואישי בשידור או הופעה, לרבות שחקנים, זמרים, רקדנים, מוזיקאים, קומיקאים או כל שמבדר, גורם הנאה או מעסיק את עניין קהל הצופים באמצעות משחק, שירה, ריקוד, קריאה, סיפור, הפעלת כישרון, הכרזה, תיאור או העברה של עובדות, אירועים או נושאים בעלי עניין אחרים, ומשתתף באופן זה השתתפות פעילה בהצגה הממשית של תוכנית רדיו או טלוויזיה.26 הסדרת נושא זה היא בסמכות המדינות. מרבית המדינות דורשות אישור מיוחד לצורך העסקת ילדים בתעשיית הבידור, אולם רק כמה מדינות מקנות לילדים המופיעים בתעשייה זו הגנה מקיפה יותר. גם במקרים אלו לא נזכרת בחוק בפירוש הופעה בתוכניות מציאות, והעניין נתון לפרשנות. לפי בדיקה שנערכה ביוני 2010 הופקו במדינות בארצות-הברית 16 תוכניות מציאות בהשתתפות ילדים, במדינות כגון ארקנסו, פנסילבניה, ניו-ג'רסי, ניו-יורק, אורגון, קליפורניה, טקסס, ג'ורג'יה, וירג'יניה ופלורידה. רק חמש מהתוכניות, שצולמו בפנסילבניה, בניו-יורק ובקליפורניה, קיבלו אישורי העסקה בעבור הילדים המשתתפים בהן. הגופים הממונים על מתן אישורי עבודה במדינות שבהן מופקות תוכניות מציאות בהשתתפות ילדים לא נתנו תשובה חד-משמעית בדבר הצורך בקבלת אישורי עבודה בעבור ילדים אלו.27 להלן הוראות החוק בכמה מדינות בולטות ובעלות עניין. ניו-יורק סעיף 35.01 לחוק לענייני תרבות ואמנות (Arts and Cultural Affairs Act) קובע כי אין להעסיק ילד שגילו מתחת ל-16, להציגו, לגרום להיות מוצג או להשתמש בו בשירה, ריקוד, נגינה, משחק, הופעה בתיאטרון, תהלוכה, סרט, תוכנית רדיו או טלוויזיה או בחזרות לצורך ביצוע פעולות אלו, אלא בתנאים שנקבעו בחוקי העבודה. החוק קובע שורה של חריגים לתנאים אלו, ובהם הופעה בבית פרטי. לפי תיקון משנת 2003 לחוקי העבודה במדינת ניו-יורק, כל קטין תושב מדינת ניו-יורק שמסכים לתת שירותים אמנותיים או יצירתיים, או קטין שמסכים לתת שירותים אמנותיים ויצירתיים בניו-יורק תמורת תשלום, צריך אישור מטעם משרד העבודה של המדינה. שירותים אמנותיים או יצירתיים לפי חוק הם בין השאר שירותים כשחקן, רקדן, מוזיקאי, קומיקאי, זמר, פעלולן, מדובב וכל סוג אחר של מופיע או בדרן, וכן כותב, מפיק מוזיקלי, במאי, מפיק, כוריאוגרף, מלחין, מנצח או מעצב. האישור ניתן בתנאים מסוימים, ובהם הבטחה כי אין פגיעה בלימודיו של הילד ותוקם קרן נאמנות על שם הילד שבה יופקדו חלק מרווחיו. אישור מסוג זה אינו מאפשר לילד להשתתף בהופעה שמזיקה לרווחתו, להתפתחותו או לחינוכו, ואפשר לשלול את האישור מסיבה זו. ניו-מקסיקו תיקון מקיף לחוקי העסקת ילדים בתעשיית הבידור בניו-מקסיקו נכנס לתוקף בקיץ 2008. ראוי לציין כי בשנת 2007 היה דיון ציבורי נרחב סביב שידור תוכנית ששמה "אומת הילדים" – Kid Nation – שבה צולמה קבוצת ילדים שהושארו ללא השגחת מבוגר בעת ביצוע משימות שונות בעיר נטושה במדבר ניו-מקסיקו. לפי ההגדרות הקבועות בחוק הוא חל על כל ילד המשחק או משתתף באופן אחר באמנויות הבמה – סרטים, תיאטרון, רדיו או שידורי טלוויזיה.28 החוק מחייב את המעסיקים לקבל אישור על הופעה של ילד שגילו מתחת ל-18 בתעשיית הבידור, וקובע תנאים מגבילים להעסקה כזאת, ובהם תנאים הנוגעים למשך ההעסקה של ילד ולמשך שהותו במקום ההופעה, להקמת קרן נאמנות על שמו ולהקצאת מקום נאות למנוחה. את האישור נותן משרד העבודה של ניו-מקסיקו, ועליו גם לוודא שהופעת הילד אינה מסכנת את בטיחותו ואת רווחתו. כמו כן החוק מחייב כי בעת ההשתתפות בהופעה או בחזרות ילווה את הילד בשעות הלימודים מורה אולפן, הורה או משמורן אחר. באחריות גורמים אלו להגן על בריאותו, על בטיחותו ועל רווחתו של הילד, ובסמכותם למנוע את השתתפותו של הילד אם היחס כלפיו או התנאים במקום מסכנים את בריאותו, את בטיחותו או את רווחתו.29 פנסילבניה האספה הכללית של מדינת פנסילבניה דנה בימים אלו בהצעות חוק שמטרתן לתקן את חוקי עבודת ילדים בתעשיית הבידור במדינה. ברקע הצעות חוק אלו צילומיה של תוכנית מציאות פופולרית – Jon & Kate Plus 8 – שבה הוכנסו מצלמות לביתה של משפחה שבה שמונה ילדים. התוכנית עוררה דיון ציבורי על הנזקים שהיא מסבה לילדי המשפחה, בעיקר בעקבות גירושיהם של ההורים. במרס 2010 קבע משרד העבודה והתעשייה המקומי כי מפיקי התוכנית היו צריכים לקבל אישורי העסקה בעבור הילדים המשתתפים בה, אך לא ננקטו כלפיהם סנקציות.30 הצעות החוק מחייבות ילדים המועסקים בתעשיית הבידור לקבלת אישור ממשרד העבודה המקומי ומציבות תנאים לקבלתו, ובהם שההופעה אינה מסכנת את בטיחותו ואת רווחתו של הילד, הגבלות על משך הזמן שילד יכול לעבוד והבטחה שהכנסות מן ההופעה יגיעו לידי הילד. הצעת חוק אחת עוסקת במפורש בילדים המשתתפים בתוכניות מציאות. ההצעה מבקשת לחייב העסקתו של מורה אולפן בעבור הילד במימון המעסיק. תפקידו של המורה, נוסף על השלמת חינוכו של הילד כאשר הוא נעדר מלימודיו לצורך ההופעה, הוא להבטיח את בריאותו, את בטיחותו ואת טוהר המידות שלו ולפקח על סביבת ההעסקה שלו, לרבות תנאי העבודה, סביבתו הפיזית, בריאותו הנפשית, עייפותו, שעות העבודה והדרישות שמציב לו המעסיק. מורה האולפן חייב לסרב לאפשר לילד להשתתף בהופעה אם לפי שיפוטו, ההופעה מפרה את הוראות החוק או אם התנאים הקיימים מסכנים את בריאותו של הילד, את בטיחותו או את טוהר המידות שלו. לפי הוראות החוק, מי שמפר את החוק יואשם בעבירה שהעונש עליה הוא קנס מרבי של 500$ על כל הפרה. כמו כן, משרד העבודה והתעשייה רשאי להטיל בגין עבירות על החוק קנסות מינהליים של 100$ עד 1,000$.31 משרד העבודה והתעשייה של פנסילבניה תומך בהצעות אלו, בתיקונים מסוימים, ובמסגרת רפורמה כוללת בחוקי העסקת ילדים ובני נוער במדינה.32 קליפורניה חוקי העסקת ילדים בקליפורניה קובעים כי כל ארגון או אדם המשתמשים בשירותיו של קטין שגילו 15 יום עד 18 שנה בכל סוג של הופעה ציבורית שנועדה לבדר את הציבור, בכל מתכונת (תיאטרון, סרט, תוכנית טלוויזיה, סרט תיעודי וכו') ומדיום (צילום, הקלטה, פרסום, דוגמנות, קרקס, הופעות מוזיקליות וכו') חייב להיות בעל אישור העסקה בעבור הקטין ובעבור המעסיק. הדבר דרוש גם אם ההפקה אינה למטרות מסחריות. מתן הרשיון מותנה בכך שסביבת ההעסקה הולמת בעבור הקטין, תנאי העבודה אינם מזיקים לבריאותו וחינוכו אינו נפגם. הכללים מטילים הגבלות, לפי גיל הילד, על מספר השעות שהוא יכול להיות מועסק ולשהות במקום ההופעה. למשל תינוק בן 15 יום עד שישה חודשים יכול להיות מועסק 20 דקות לכל היותר ולשהות במקום ההופעה עד שעתיים; פעוטות בני שישה חודשים עד שנתיים יכולים להיות מועסקים שעתיים ולשהות במקום ההופעה עד ארבע שעות. כמו כן, חוקי קליפורניה מחייבים נוכחות של מורה אולפן במקום שבו קטינים מופיעים. בתחום אחריותו של המורה, נוסף על הדאגה ללימודיהם של קטינים שהעסקתם בתעשיית הבידור מונעת מהם לימודים סדירים, הדאגה לבריאות, לבטיחות ולטוהר המידות של הקטינים. בסמכותו של מורה האולפן לסרב להשתתפות של הקטין בהופעה מסוימת ולהרחיקו מן המקום אם לפי שיפוטו תנאי ההופעה מסכנים את בריאותו של הקטין, את בטיחותו או את טוהר המידות שלו.33 בלגיה לדברי מר מארק שאלה, נציג הרגולטור הפלמי לאמצעי התקשורת, נושא השתתפות ילדים בתכנית מציאות נמצא בסמכות משרד העבודה והתעסוקה הבלגי הממונה על החוקים הנוגעים להעסקת ילדים.34 חוקים אלו אוסרים לחלוטין העסקת ילדים אלא במקרים חריגים שבעבורם ניתן אישור מיוחד. בנובמבר 2009 פורסמו בבלגיה תקנות חדשות הנוגעות לעבודת ילדים בתעשיית התרבות והאמנות. הן יצאו מתוך הבנה שבשנים האחרונות מעורבים ילדים בגילים צעירים ביותר בפעילויות בתחום האמנות, התרבות והפרסום, שאי-אפשר לראות בהן פעילויות פנאי בלבד, והן מביאות רווחים לילדים ולהוריהם. לפי התקנות אפשר לקבל אישור מיוחד להעסקת ילדים במקרים האלה: השתתפות ילדים כשחקנים, ניצבים, זמרים, מוזיקאים או רקדנים באירועים תרבותיים, מדעיים, חינוכיים או אמנותיים דוגמת תיאטרון, אופרה, בלט, תחרויות ריקוד, מוזיקה או שירה וכל אירועי הבמה האחרים; השתתפות ילדים כשחקנים, ניצבים, זמרים, או דוגמנים בהקלטה או בשידור חי של תוכניות טלוויזיה ורדיו, אם לצורך צילום פרסומות ואם לצורך אחר; השתתפות ילדים כדוגמנים או כניצבים בצילומים לצורך פרסומות או לצורך אחר; השתתפות ילדים כדוגמנים או כניצבים בתצוגות אופנה. אי-אפשר לקבל אישור בשום מקרה אחר. אין להעסיק ילד בפעילות שיכולה להיות לה השפעה מזיקה על התפתחותו החינוכית, האינטלקטואלית או החברתית, או שמסכנת את שלמותו הגופנית, הפסיכולוגית, המוסרית או כל היבט אחר של רווחתו. כמו כן התקנות מציבות הגבלות על שעות העבודה של הילד ומגינות על הכנסותיו מן ההופעה.35 גרמניה החוק העוסק בעבודת ילדים ובני נוער בגרמניה (Jugendarbeitsschutzgesetz) מאפשר למשרד הפיקוח על המסחר לאשר העסקת ילדים שגילם מתחת ל-13 בתחום המוזיקה, הרדיו, הטלוויזיה והבידור, ובלבד שאין בכך סכנה להתפתחותם הגופנית או השכלית, ניתנה הסכמת ההורה, וההורים נמצאים עם ילדיהם בזמן ההפקה. לדברי פרופ' וולפגנג תנרט, נציג ארגון רשויות המדיה המדינתיות של גרמניה, סעיפים אלו שימשו במקרה של תוכנית מציאות שבה בני נוער התנסו בטיפול בתינוקות באופן עצמאי. באותו מקרה נאלצו מפיקי התוכנית להבהיר כי הורי התינוקות משגיחים על ילדיהם ועל בני הנוער המטפלים בהם.36 4. סקר עמדות הציבור בנושא השתתפות ילדים בתכניות מציאות37 לקראת הדיון ערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת סקר לבחינת עמדות הציבור בנושא השתתפות ילדים בתוכניות מציאות. הסקר בוצע על ידי מכון "מאגר מוחות" בתאריכים 27-25 לאוקטובר 2010, בקרב 517 משיבים המייצגים את האוכלוסייה הבוגרת בישראל. הסקר מצא כי 35% מן המשיבים צפו בתוכנית מציאות בהשתתפות ילדים ב-12 החודשים שקדמו לעריכת הסקר. לפי ממצאי הסקר 48% מן המשיבים מתנגדים להשתתפות ילדים בתוכניות מציאות, 21% תומכים בהשתתפות ילדים בתוכניות מציאות. מבין ההורים, 51% מתנגדים להשתתפות ילדים בתוכניות מציאות ו-21% תומכים בכך.38 71% מסכימים כי השתתפות משפחות בתוכניות מציאות פוגעת בפרטיותם של ילדים, 62% כי ההשתתפות מציבה ילדים בפני קשיים חברתיים ו-59% כי ההשתתפות בתוכניות מציאות מזיקה ליחסים בתוך המשפחה. 69% מסכימים כי הילדים המשתתפים נהנים מן הפרסום הנלווה לכך, 63% כי השתתפות ילדים ומשפחות בתוכניות מציאות מאפשרת לצופים להכיר משפחות אמיתיות וללמוד מניסיונן, 60% כי השתתפות משפחות בתוכניות מציאות מאפשרת למשפחות אלה התמודדות עם בעיות מסוגים שונים וקבלת סיוע מקצועי,45% כי השתתפות בתוכנית מציאות היא חוויה חיובית ומועילה עבור הילדים והמשפחות המשתתפים בה ו-30% סבורים כי תוכניות המציאות פועלות באופן כללי למען טובת הילד. שיעור ההסכמה עם היגדים אלה בקרב הורים לילדים מעיד כי ההורים חוששים יותר לפגיעה חברתית בילד ולפגיעה ביחסים בתוך המשפחה כתוצאה מן ההשתתפות בתכנית ושיעור נמוך מתוכם, יחסית לכלל הנסקרים, רואים בה חוויה חיובית ומהנה המועילה הן למשפחות והן לקהל הצופים. בטבלה להלן מוצגות עמדות כלל המשיבים (ובהם מי שראו תוכניות מציאות בהשתתפות ילדים ומי שלא) עמדות מי שצפה בתוכניות מציאות בהשתתפות ילדים בשנה האחרונה ועמדות הורים לילדים (בהם כאלו שראו את תוכניות מציאות בהשתתפות ילדים וכאלה שלא): 81% מן המשיבים סבורים כי יש צורך להטיל מגבלות על השתתפות ילדים בתוכניות מציאות. הנשאלים ביקשו להביע עת עמדתם ביחס למספר הגבלות אפשריות הקיימות במדינות שונות בעולם או מוצעות בהן. 66% מביניהם תומכים באיסור מוחלט על השתתפות ילדים בתוכניות מציאות. בנתון זה לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הורים לילדים לבין מי שאינם הורים לילדים. פירוט מידת ההסכמה של המשיבים עם הגבלות מסוגים שונים בתרשים להלן: כן נשאלו המשיבים האם היו מאפשרים לילדיהם להשתתף בתוכניות מציאות. 31% מן המשיבים ציינו כי היו מאפשרים לילדים להשתתף בתוכניות מציאות ו-69% לא היו מאפשרים זאת. מבין ההורים, 29% היו מאפשרים לילדיהם להשתתף בתוכנית ו-71% לא היו מאפשרים זאת.