חומר רקע
הועדה לקידום מעמד האישה (דיון בנושא "הועדה למינוי דיינים – העדר נשים")
מרכז צדק לנשים - נייר עמדה
הועדה למינוי דיינים (להלן "הועדה") מורכבת מהנציגים הבאים: 2 הרבנים הראשיים לישראל, 2 דייני בית הדין הרבני, 2 נציגי ממשלה (אחד מהם שר המשפטים), 2 נציגי הכנסת ו-2 נציגי לשכת עוה"ד.i סה"כ – 10 מקומות.
הסכסוכים שבאים בפני בית הדין הרבני הם, בהגדרתם, סכסוכים שבהם גבר ואישה נמצאים משני צידי המתרס. לפיכך, וביתר שאת לעומת תחומים אחרים, ישנה חשיבות למימוש ערך השוויון בוועדה הממנה. הועדה היא אחת מן הנקודות היחידות בהן נשים יכולות להשפיע, ולו בצורה עקיפה, על דיני המעמד האישי החלים עליהן בישראל.
ביום 22.11.11, בחרה מועצת לשכת עורכי הדין את חבריה לועדה. בכך הסתיים הליך מינוי חברי הועדה הנוכחית ונקבע הרכבה הסופי – 10 גברים. יודגש כי בתריסר השנים האחרונות ללשכת עורכי הדין עו"ד הייתה תמיד אישה כאחת מ-2 נציגיה, וזאת בניגוד לגופים האחרים שמינו גברים (חריג - ציפורה ליבני כיהנה בועדה מתוקף היותה שרת המשפטים).
תנועת אמונה הגישה ביום 24.11.11 עתירה לביהמ"ש העליון (בג"צ8670/11) כנגד הועדה, הכנסת, לשכת עוה"ד ושר המשפטים בדרישה שהועדה תכלול ייצוג נשי. בעתירה זו ניתן צו ביניים המונע כינוס הועדה וצו על תנאי.
עמותת מרכז צדק לנשים הגישה ביום 31.12.11 עתירה נוספת (בג"צ 933/12) בדרישה כי אין להסתפק בייצוג סמלי וכי הרכב הועדה צריך לכלול לפחות 4 נשים. לעתירתה של מרכז צדק לנשים הצטרפו 7 עותרים נוספים ובהם שדולת הנשים בישראל וגופים העוסקים בנושאי דת ומדינה וזכויות האישה. העתירה מופנית כנגד הועדה, הכנסת, הממשלה, לשכת עורכי הדין ושר המשפטים. בעתירה זו ניתן צו ביניים המונע את כינוס הועדה.
הרכב הועדה כולל אפלייה מובנית – ארבעה מתוך עשרת המקומות בועדת המינויים "שמורים" לגברים, שהרי שני הרבנים הראשיים לישראל ושני הדיינים בועדה הם תמיד גברים מאחר ותפקידים אלה חסומים בפני נשים. בנוסף, נראה כי סיעות שברשימותיהן לא כלולות נשים זוכות מכוח הסכמים קואליציוניים כי חבריהן ימונו מטעם הממשלה או הכנסת. יוצא אפוא כי גם מקומות אלו נמסרים מראש לגברים בטרם מתחיל הליך המינוי הרשמי. למשל - השר ישי מונה לועדה מתוקף הסכם קואליציוני עם סיעת ש"ס. ולסיום, עולות טענות כי אף בחירות לשכת עורכי הדין הושפעו מדילים פוליטיים שהביאו להדרתן בפועל של הנשים בבחירות שנערכו השנה מטעם המועצהii.
במישור החוקי חוק שיווי זכויות האישה קובע חובת ייצוג הולם בגופים וועדות ציבוריות ואף קובע מנגנון העדפה מתקנתiii. האמנה בדבר ביטול אפליה נגד נשים לצורותיה קובעת חובת ביטול אפלייה ללא דיחוי ובכל האמצעים המתאימים, לרבות נקיטת אמצעים זמניים.iv האמנה מטילה חובה רחבה ואקטיבית שאינה מוגבלת לממשלה לבדה. לגופים הממנים חובה ליישם את עיקרון השוויון ולדאוג לייצוג הולם בועדה. חובה זו קיימת גם במצב החוקי הנוכחי כיום, ואין צורך לשנות החוקים על מנת להקים את החובה ולדרוש קיומה מהכנסת, הממשלה ולשכת עורכי הדין.
יודגש: מנגנון הבחירות המשמש את הכנסת ולשכת עורכי הדין בבחירת נציגיהן לועדה אינו עומד בסתירה ליכולת לקדם שוויון ובחובה לפעול לקיומה, אך בפועל נראה כי מנגנון הבחירות משמש מעין תירוץ לחוסר מעש. אף שיקולים קואליציוניים של הממשלה אינם אמורים לגבור באופן קבוע על מחויבותה לאפשר לנשים להשתתף בצורה הולמת בעיצוב הגוף הדן אותן. בעוד מבחינה פורמאלית אין לכאורה מניעה שנשים תקבלנה מושבים רבים בועדה, הלכה למעשה ברור כי הפוליטיקה משפיעה וגוברת על השוויון, וכי נשים זוכות למושב אחד בלבד או שאינן ממונות כלל.
בכל הצעה לתיקון חוק הדיינים ראוי לדרוש את תנאי השוויון הבסיסיים, קרי – על כל מקום בועדה שאינו פתוח למינוי אישה יש להקצות בועדה מקום אשר לא יהה פתוח למינוי גבר. דהיינו, בועדה דנן שבה יש 4 מקומות שאינם פתוחים לנשים יש לחייב מינימום של 4 נשים בהרכב על מנת לשמר את עיקרון השוויון, העדר האפליה והייצוג ההולם. אף ראוי לתקן תקנון הכנסת וכללי הלשכה לצורך הבהרה. יש לזכור כי בנסיבות העניין המיוחדות של הועדה, בהינתן המקומות השמורים לגברים ובהינתן חשיבות הנושא והשפעתו על כלל הציבור בישראל – ייצוג סמלי אינו ייצוג הולם.