חומר רקע

בס"ד נייר עמדה בנושא: הרכב הוועדה למינוי דיינים- היעדר נשים מוגש ליו"ר ח"כ ציפי חוטובלי הועדה לקידום מעמד האישה בכנסת [email protected] י"ט באדר תשע"ב, 13 מרץ 2012 מאת ד"ר רחל לבמור, טו"ר1 הצורך בייצוג נשי בוועדה למינוי דיינים הוא חלק ממושכלות היסוד במדינת ישראל. ייצוג נשי בועדה זו מומש בפועל במשך שתים עשרה השנים האחרונות על ידי השתתפות נציגה אחת ופעמים שתים, כחברה מלאה ופעילה בועדה. ברם, נייר זה ישאיר לאחרים להרחיב בצורך הברור בייצוג הולם של ציבור הנשים בועדה למינוי דיינים. נייר זה יתמקד בנקודה חשובה אחרת לגבי מהות תפקיד הדיין שלא הוזכרה בדיונים הציבוריים עד כה, נקודה אשר מחזקת את הצורך בשיתוף נשים בקביעת זהות הדיינים אשר יישבו בדין בענייני המעמד האישי במדינת ישראל. שלא כפי שהדבר מוצג לפעמים, אין הקבלה בין ההשלכות של קביעות הועדה למינוי שופטים להשלכות של קביעות הועדה למינוי דיינים—כל אחד בתחום סמכותו. מהות התפקיד של שופט שונה ממהות תפקיד הדיין והשפעתו על מהות הדין. בדין האזרחי הישראלי, השופט בבית המשפט פוסק על פי החוק. בית המחוקקים, כנסת ישראל, הוא הממונה על קביעת החוקים כאשר הוא שולט על הדין ויכול לשנות אותו. כך יכול בית המחוקקים לאלץ את בתי המשפט לפסוק בצורה כזו או אחרת, לפחות בגבולות מסויימים. ישנה הפרדת סמכויות עקרונית בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת. לא כך שיטת הפעולה וגישת הדיינים היושבים בדין בבתי הדין הרבניים. אכן הכנסת חקקה ש"ענייני נישואין וגירושין...יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים" בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953.2 בנוסף, בסעיף 2 של אותו חוק נקבע: "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה." בדין העברי,שיקול הדעת היחידי "לחוקק את החוקים" הוא של הדיינים. אם כן, לפי הדין העברי, לפי מסורת ישראל ולפי הנוהג הקיים בבתי הדין הרבניים מאז ומתמיד --- הדיינים הם אלו שקובעים את הדין באמצעות פסיקתם. יוצא, איפוא, שהחוק האזרחי הישראלי העניק סמכות בלעדית לבית הדין הרבני לא רק לדון ולהכריע על פי דין—אלא החוק האזרחי עצמו, בהתאם למסורת ישראל, העניק לבית הדין הרבני את הסמכות לקבוע את הדינים עצמם. כאשר דיין בבית הדין הרבני פוסק את פסיקתו בתיק מסויים שהובא לפניו, הוא אינו חורץ את גורלם בלבד של אותם בני הזוג אשר באו לפניו בבקשה לדון במעמדם האישי, אלא הדיין תורם ליצירת ההלכה היהודית, כמובן בהמשך למסורת המפוארת של הספרות הרבנית לדורותיה. על ידי כך, הדיין קובע את הדין וממלא גם את תפקיד "המחוקק". אין הפרדת סמכויות בין הסמכות השופטת לסמכות המחוקקת בתוך כותלי בית הדין הרבני. על בסיס רקע זה ניתן להבין שזהות הדיינים חשובה לאין ערוך, ממה שנהוג לחשוב בציבור הרחב. כיון שעל פי השקפתם הדתית, מסורת לימוד התורה שחונכו בה, נסיון חייהם וגישתם לחברה הכללית, המינויים לכס הדיינות יקבעו את ההלכה היהודית בכל הנוגע למעמד האישי הן לעידן הנוכחי והן לדורות הבאים. קביעת זהות הדיינים בעצם קובעת את סגנון השפיטה ומעבר לכך – את הדין העברי. בסיום, נביא את הוראת הרמב"ם3 לגבי מינוי דיינים: "בית דין ... צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן: חכמה, וענוה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב...ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו." (משנה תורה לרמב"ם, הלכות סנהדרין פרק ב, הלכה ז) כדברי הרמב"ם "ואהבת הבריות להן" – כלומר הבריות כולן. דיין ראוי חייב להיות אהוב ומוערך הן על ידי גברים והן על ידי נשים.