חומר רקע
י"ח אדר תשע"ב
12 מרץ 2012
נייר עמדה: הרכב הוועדה למינוי דיינים- היעדר נשים.
המרכז הרפורמי לדת ומדינה מתכבד להציג את עמדתו בנושא הנדון, כדלהלן.
עיקרי הדברים:
מערכת בתי הדין הרבניים, המהווה את סמכות השיפוט הבלעדית בענייני נישואין וגירושין בישראל עבור יהודים, היא אי שוויונית כלפי נשים מעצם טיבה. דייני בתי הדין נבחרים על ידי הועדה למינוי דיינים, בה ארבעה מתוך עשרת חבריה מוקצים לבעלי תפקידים המיועדים מראש רק לגברים על פי חוק (2 רבנים ראשיים ושני דיינים).
אולם גם הגופים האחרים אינם עושים מאמץ למנות נשים לוועדה וכיום אין לנשים כל נציגות בוועדה זו, דבר המביא את ההפליה וההדרה לקיצוניות, כאשר אין כל ייצוג לנשים בכל שדרות המערכת, שחצי ממתדייניה הן נשים.
על כן אנו מציעים כי יש לעגן בחוק מתן ייצוג משמעותי לנשים בהרכב הוועדה. לצד זאת יש לנקוט בצעדים נוספים ומשמעותיים: לקדם מינוי נשים לתפקידי מפתח מנהליים במערכת בתי הדין כגון מנכ"ל בתי הדין הרבניים, וכן לקבוע כשיקול מרכזי במינוי דיינים את הנכונות של הדיין להתייחס לזכויות הנשים כשוות ערך לגברים ונכונות לאמץ פתרונות הלכתיים אשר מקדמים את היכולת של נשים להיחלץ ממערכת נישואין שתמה בלא ויתור על כל זכויותיהן.
להלן פירוט הדברים
בישראל, החוק נותן לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט ייחודית בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין של יהודים, כאשר כיום הסמכות הבלעדית נוגעת לעצם התרת קשר הנישואין (החזקת ילדים ומזונות יכולים להיות נדונים גם בבתי המשפט לענייני משפחה).
דייני בתי הדין הרבניים ממונים על ידי ועדה המונה עשרה חברים לפי חלוקה זו: 2 הרבנים הראשיים לישראל, 2 דיינים של בית הדין הרבני הגדול, שר המשפטים ושר נוסף של הממשלה, 2 חברי כנסת ו2 עורכי דין חברי לשכת עורכי הדין. הגופים הם אלה שבוחרים את נציגיהם לוועדה.. כידוע, הרבנות הראשית לישראל אינה מאפשרת לנשים להיות מוסמכות לרבנות. על פי תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו– 1955 , שנקבעו מכוח חוק הדיינים, תשט"ו–1955, אדם אינו כשיר להיות דיין אלא אם הוסמך להיות רב על ידי גורם המוכר ברבנות הראשית. מכאן נובע כי מתוך עשרת חברי הוועדה, ארבעת המקומות השמורים לרבנים הראשיים ולדיינים, אינם פתוחים כלל בפני נשים.
כיום, אין ולו אישה אחת בין חברי הוועדה לבחירת דיינים. קשה לחשוב על עוד גוף ממנה בו קיים פער כה ברור בין יכולתן של נשים להיבחר אליו ולקחת בו חלק, לבין החשיבות העליונה בהימצאותן והשמעתן של קולות נשיים בקבלת ההחלטות בגוף.
מערכת בתי הדין הרבניים היא אי שוויונית במהותה ובהרכבה.
בעולם זה, בו 50% מהמתדיינים הן נשים 100% מהדיינים הם גברים, בנוסף לעובדה שהקול הגברי היה ועודנו הקול היחיד שמעצב ומפרש את דיני המעמד האישי, יש חשיבות קריטית לכך שנשים תיטולנה חלק מרכזי בהליך לבחירת דיינים לבתי הדין הרבניים, ובכך תוכלנה להשפיע באופן משמעותי לקידום ערכי צדק ושוויון. יש לתת ייצוג הולם לנשים, המהוות הן את רוב החברה הישראלית, והן את עיקר הנפגעות מפסיקות בתי הדין הרבניים, אשר מהווים כיום הסמכות הבלעדית אליה אפשר לפנות בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין. די להזכיר כדוגמא ליחס המפלה את מסכת האילוצים והלחצים המופעלים על נשים בדרך להשגת הגט המיוחל, בכדי להבין את עליונות אינטרס ייצוג הנשים בוועדת המינויים.
על המדינה לפעול מכוח הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א- 1951 וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 ולעגן את חברותן של מספר משמעותי של נשים בוועדה למינוי רבנים. הבטחת הייצוג הנשי תהווה צעד משמעותי, אך לא מספיק, בתיקון מעמד נשים בבתי הדין הרבניים, כניסיון לאזן את העובדה שנשים אינן יכולות לכהן כדיינות באותם בתי דין.
בנוסף להבטחת הייצוג הנשי בוועדה, יש לנקוט בקידום נשים במערכת המנהלית הבכירה בבתי הדין (שכן המניעה ההלכתית קיימת רק בנוגע לתפקידי שיפוט ופסיקה). כך, יש להודיע ולפרסם באופן פורמלי את היכולת של נשים לכהן כמנכ"ל בתי הדין הרבנים, צעד ממנו נמנע שר המשפטים באופן מופגן. כמו כן יש לקדם מועמדות דיינים אשר יפסקו על פי שיקולים של מתן יחס שוויוני לנשים תוך אימוץ פתרונות הלכתיים שיקלו על נשים לקבל גט בלא ויתור על כל או רוב זכויותיהן הכלכליות. מוצע ששיקול זה יקבע כשיקול ממשמעותי במינוי דיינים מעתה ואילך, על מנת לאזן את הרכב בתי הדין הרבניים אשר כיום כולל בעיקר דיינים מחמירים אשר אינם נוקטים בצעדים הלכתיים העומדים לרשותם להביא לסיום הנישואין בלא עושק ולחץ בלתי הוגנים על האשה.