חומר רקע
הצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"א–2010 – נוסח נוסף המוצע על סמך מחקר משווה בנושא
פרק ח': אמצאות בשירות
130א.
קנין ושימוש באמצאה שהמציא עובד
נוכח העירוב בין אמצאת שירות קלאסית ובין אמצאות שירות שהומצאו על ידי עובד שתפקידו להמציא – אי הוודאות שנוצרת עקב כך ויצירת תמריצים שליליים להמצאה, מוצע להפריד בין עובדים שנשכרים לשם המצאות או ממציאים את האמצאות כחלק מתפקידם ובין עובדים.
נראה כי השאלה העיקרית היא מי נשא בסיכון להמצאה.
130א.
(א) אמצאת שירות היא אמצאה שמתקיימים לגביה כל אלו:
(1) העובד המציא את האמצאה בזמן עבודתו ובמסגרת תפקידיו הרגילים (in the course of the normal duties of the employee) או תוך כדי ביצוע תפקידים שהוטלו עליו.
(2) הנסיבות היו כאלה שבהן סביר היה לצפות שכתוצאה מביצוע תפקידיו ימציא העובד אמצאה או שבשל אופי התפקיד, והאחריות המיוחדת הנובעת ממנו, חלה עליו חובה מיוחדת לקדם את האינטרסים של המעביד.
אמצאת שירות כאמור תקום לקנין המעביד, באין הסכם אחר בין הצדדים.
(ב) המציא עובד אמצאה שלא במסגרת תפקידיו הרגילים, בתחום עיסוקו של מעבידו, ועשה כן תוך שימוש בידע, בטכנולוגיה, או במשאבים של המעביד, תהיה האמצאה לקנין העובד אך המעביד יוכל להשתמש באמצאה לצרכיו, בלא תשלום תגמולים [לדיון – מה לגבי הטבה];
(ג) קניינו של עובד באמצאתו אינו ניתן לויתור, ואולם רשאי עובד לוותר, בהסכם בכתב, על זכותו לקבלת הטבה עבור אמצאת שירות, לפי סעיף 134 או על הגבלתה, על אמצאות שהמציא בזמן שירותו ובלבד שנשכר לצורך המצאת אמצאות על ידי מעבידו וששכרו שיקף את האמור.
חקיקה משווה:
בארה"ב1 אמצאת שירות מוגדרת בדין המדינתי, אך בדין הפדראלי נקבעו "כללי אצבע". במשפט המקובל המדינתי נקבעו הוראות מרכזיות:
• אמצאות שפותחו או התגלו במהלך העסקתו של עובד, אך העסקתו של העובד לא נעשתה לצורך הפיתוח או הגילוי של אמצאות, יהיו קניין העובד.
• אמצאות של עובד שנשכר לצורך פיתוח אמצאות, אך המעסיק לא הורה לו מפורשות כיצד לפעול (המעסיק לא תחם את הפעילויות והפעולות של העובד) ולא היה למעסיק (במהלך ההתקשרות) רצון בתוצאה אחרת למעט התוצר שלשמו נשכר העובד, יהיו האמצאות קניינו של העובד.
• למרות זאת, במקרים בהם קמה לעובד זכות קניינית באמצאה שפיתח או גילה במהלך עבודתו אצל המעסיק, ושלשם פיתוחה או יצירתה עשה העובד שימוש במשאבי המעסיק או בזמנו, תקום למעסיק ביחס לאמצאה זו Shop Right (זכות שימוש באמצאה במקום העבודה הדומה לרישיון, ואשר אינה בלעדית ואינה ניתנת להעברה).
גם בבריטניה – יש הגנה רבה לקניין העובד. כך לדוגמא, לפי החוק, אמצאה תהיה בבעלות המעביד בהתקיים שני התנאים המצטברים האלה:2
(1) העובד המציא את האמצאה תוך כדי ביצוע תפקידיו – דהיינו תוך כדי ביצוע תפקידיו הרגילים (in the course of the normal duties of the employee) או תוך כדי ביצוע תפקידים שהוטלו עליו ספציפית, גם אם אינם תפקידיו הרגילים.
(2) בנוסף, מתקיים אחד התנאים האלה: הנסיבות היו כאלה שבהן סביר היה לצפות שכתוצאה מביצוע תפקידיו ימציא אמצאה או שבשל אופי התפקיד, והאחריות המיוחדת הנובעת ממנו, חלה עליו חובה מיוחדת לקדם את האינטרסים של המעביד.
בשאר המקרים – האמצאה תהיה בבעלות העובד.3
יוער, כי בחוק אף נקבע כי הוראה בחוזה שנועדה להגביל את בעלות העובד באמצאתו אינה אכיפה.
בגרמניה אמצאות שירות הן אמצאות שנבעו מעבודתו הרגילה של העובד אצל המעביד על בסיס חוזה ההעסקה שלו, או אמצאות שמבוססות בעיקרן על הניסיון של עסקו של המעביד.
בצרפת –
סעיף 611-7L לקוד הקניין הרוחני של צרפת קובע שלוש קטגוריות של אמצאות של עובדים:4
• אמצאות של מי שתפקידו להמציא (inventions under mission) – מדובר באמצאות שהמציא העובד על-פי הסכם העסקה הקובע כי העובד מועסק במטרה להמציא, או במסגרת פעילות מיוחדת של מחקר שהוטלה עליו במפורש על-ידי המעביד. אמצאות כאלה שייכות למעביד, אך מקנות לעובד זכות ל"תשלום נוסף" (additional remuneration).
• אמצאות שאינן חלק מתפקיד העובד ואשר יש להמחות למעביד (inventions beyond mission assignable to the employer) – מדובר באמצאות שהמציא העובד מעבר לתחומי אחריותו הרגילים, ושמתקיים בהן אחד מאלה: (1) המציא את האמצאה במהלך ביצוע עבודתו; (2) המציא את האמצאה במסגרת תחום פעילותו של המעביד; (3) המציא את האמצאה באמצעות ידע, טכנולוגיה או אמצעים של המעביד או מידע שנרכש על-ידי המעביד. אמצאות כאלה שייכות לעובד, אך המעביד זכאי לדרוש מהעובד להמחות לו את הבעלות בהן, בתמורה ל"תשלום הוגן" (fair price).
• אמצאות חופשיות (free inventions) – מדובר באמצאות שאינן שייכות לשתי הקטגוריות הקודמות; הן שייכות לעובד ובאפשרותו להמחותן או לתת רישיון בהן על-פי משא-ומתן חופשי.
בתי המשפט קבעו כי לא ניתן להתנות על זכויות העובד לתשלום פיצויים, אף כאשר תפקידו של העובד להמציא.
ביפן יש הגדרה רחבה יחסית לאמצאת שירות אולם גם שם נקבע כי אמצאת שירות היא כזו שמטבעה נופלת בתחום עיסוקו של המעביד ושהושגה באמצעות פעולה מסוג הפעולות שנובעות ממילוי תפקידיו של העובד אצל אותו המעביד.
הוראה בחוזה בין הצדדים שנוגעת לזכויותיו של העובד לגבי אמצאה שאינה אמצאת שירות היא חסרת תוקף.
בארץ אין פסיקה רבה ביחס להגדרת "עקב אמצאתו" – עם זאת, נראה כי גם קשר סיבתי קל וכאשר אין ציפייה של המעסיק לאמצאתו של העובד, תעביר את הקניין באמצאה לקניינו של המעביד5.
התקשי"ר, אגב, קובע מדרג לפיו:
• אם האמצאה אינה בתחום עבודתו של העובד או במסגרת תפקידיו בשירות או במסגרת היחידה בה הוא מועסק – האמצאה שייכת לעובד;
• אם האמצאה היא בתחום תפקידי היחידה בה מועסק העובד אך לא בתחומי עבודתו או במסגרת תפקידיו של העובד בשירות, האמצאה תהיה לקניינו אך המדינה תהיה זכאית לנצל את האמצאה לצרכיה ללא תשלום תגמולים לעובד.
קוגנטיות: במרבית המדינות שנסקרו זכות בעלות בפטנט קוגנטית.
131.
הודעה על אמצאת שירות
במרבית המדינות שנסקרו על ידי משרד המשפטים למעט שתיים חובת ההודעה מצומצמת רק לאמצאות שלמעביד יש בהן זכויות. בחלק מן המדינות, לרבות בריטניה והולנד אין חובת הודעה.
(א) עובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה במסגרת תפקידיו אצל המעביד או תוך שימוש בידע, בטכנולוגיה או במשאבים של המעביד, בסמוך להמצאתה, ולא יאוחר מן המועד שהוא עומד להגיש בו את בקשת הפטנט עליה; בהודעתו יפרט העובד אם לדעתו מדובר באמצאת שירות אם לאו; טען העובד כי לא מדובר באמצאת שירות, ינמק את טענתו.
1. האם נדרשת סנקציה? האם קיימים נתונים בפני משרד המשפטים לגבי אי הודעות של עובדים? האם הקושי נובע מחוסר ידיעה או מרצון להפר את הדין?
2. יוער כי רק לפי ההסדר האוסטרי יש סנקציה בעת אי הודעה וזאת בהתאמה לכך שחובת ההודעה על העובד חלה רק לגבי אמצאות שירות שהוגדרו מפורשות בחוזה העבודה. גם אז הסנקציה היא אחריות לנזק שנגרם למעביד ולא הקצאת זכויות קניינית.
כוונת משרד המשפטים לסנקציה קניינית מעלה קושי לוגי – כיצד מעשה שנעשה או לא נעשה לאחר האמצאה משליך לעניין שאלה עובדתית לגבי העבר – אמצאת שירות או לאו.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף זה, נדרש העובד למסור הודעה כאמור בסעיף קטן (א) אך לא מסרה, יהיה העובד אחראי לנזקיו של המעביד בשל אי ההודעה.
137 – הודעה של עובד מדינה ומי שהשר קבע בצו.
(ג) קיבל מעביד הודעה לפי סעיף 131(ב) או לפי סעיף 137, ובה טען העובד כי אין מדובר באמצאת שירות, יודיע המעביד בכתב, בהודעה מנומקת, בתוך שלושה חודשים, אם הוא סבור כי מדובר באמצאת שירות אם לאו. בהודעתו יפרט המעביד את שמו של כל אדם אחר שנטל חלק בפיתוח האמצאה;
(ד)
(1) הודיע המעביד כאמור בסעיף קטן (ב), כי הוא סבור שהאמצאה היא אמצאת שירות – יחולו הוראות סעיף 133;
(2) לא מסר המעביד הודעה בתוך שלושה חודשים, כאמור בסעיף קטן (ב) - חזקה כי האמצאה אינה אמצאת שירות, אלא אם כן הוכח אחרת.
(3) ויתר המעביד בכתב על האמצאה – תקום האמצאה לקניין העובד.
132.
אמצאה עקב שירות – בטל
133.
הכרעה בשאלת אמצאת שירות:
ערעור על החלטה כאמור לבית המשפט המחוזי (לפי 174).
לפי התקנות מרגע הגשת הסכסוך לרשם יש למשיב חודשיים להגיש את טענותיו ואז הרשם צריך לקבוע מועד ל"שמיעת הטענות" ולהודיע לצדדים לפחות חודש מראש על המועד.
התעורר סכסוך בשאלה אם אמצאה פלונית היא אמצאת שירות, רשאים העובד או המעביד לפנות לרשם שיכריע בשאלה; הכרעה כאמור תינתן לא יאוחר מחודשיים ממועד הגשת הסיכומים או ממועד שמיעת טענות הצדדים – לפי המאוחר; [בהכרעתו כאמור ייבחן הרשם מה הייתה ציפייתם הסבירה של הצדדים ביחס לאמצאה כאמור, בשים לב לתפקידו של העובד – חלק זה נדרש רק אם לא מתקבלת הבהרת אמצאת שירות בסעיף הראשון]
134.
תמורה בעד אמצאת שירות:
לא ברור מהנוסח אם המעביד יכול במסגרת חוזה ההעסקה או חוזה אחר להתנות על זכותו של העובד לקבלת ההטבה.
במרבית המדינות ולרבות בחוק הפיני, הדני, השוודי, ובגרמניה לא ניתן להתנות בחוזה על זכותו של העובד לתמורה. בבריטניה לא ניתן להתנות על הזכות לפנות לבית המשפט להגדלת הפיצוי שניתן על ידי העובד. בחלק מהמדינות השאלה האם ניתן להתנות תלויה בשאלה אם העובד תוגמל על אמצאתו או אם תפקידו היה להמציא אמצאות. כך לדוגמא בחוק האוסטרי ובהולנד. ביפן לא ניתן להתנות על זכויות שאינן קשורות באמצאות שירות והגדרתה של אמצאת שירות מאוד מצומצמת – בגדר תחומי פעילותו של המעביד ונובעת ממילוי חובותיו של העובד.
(א) עובד זכאי לתמורה בעד אמצאת שירות שקמה לקניין מעבידו [או בעד אמצאה שהקנתה למעבידו זכות שימוש];
(ב) לא הגיעו הצדדים להסכמה על גובה התמורה בעד אמצאת שירות, ובאיזו מידה ובאילו תנאים, ייקבע הדבר על ידי הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים שהוקמה לפי פרק ו'.
135.
הנחיות לקביעת התמורה:
הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים בבואה להכריע לענין סעיף 134 תתחשב, בין היתר, בגורמים אלה:
(1) התפקיד בו הועסק העובד;
(2) טיב הקשר בין האמצאה לעבודת העובד;
(3) יזמתו של העובד באמצאה ותרומתו של העובד להמצאת האמצאה, לפיתוחה ולהגנתה;
(4) אפשרויות הניצול של האמצאה וניצולה למעשה ושוויה המסחרי והכלכלי של האמצאה;
(5) הוצאות סבירות בנסיבות הענין שהוציא העובד להשגת הגנה על האמצאה בישראל.
136.
עיון שנית: [בהצ"ח מוצע לבטל את הסעיף]
מאחר שלא קיימת יותר ועדה, והפניה היא ישירות לבית הדין לעבודה – אין צורך בחזרה לוועדה.
איגוד התעשיינים מבקש להשאיר אפשרות לדיון מחודש אם נשאר הסעיף של "אפשרויות ניצול האמצאה".
הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים תהא מוסמכת לחזור ולדון בהכרעה לפי סעיף 134, אם לדעתה נשתנו הנסיבות שהיו קיימות בעת מתן ההכרעה והיא נתבקשה לעשות כן; אולם רשאית הועדה לחייב את המבקש בהוצאות, אם לדעתה לא היה מקום לבקשה.
137.
עובד המדינה חייב בהודעה על אמצאתו:
לפי התקשי"ר:
*חובת ההודעה של עובד במערכת הביטחון חלה עד 3 שנים מיום פרישתו מהשירות.
* הגוף אליו יש לפנות הוא מנכ"ל המשרד בו מועסק העובד או מנהל יחידת הסמך שלו וכן ליועץ הפטנטים במשרד
המשפטים.
בצו משנת 1968 נוספו המוסד לבט"ל, שירות התעסוקה, רשות השידור, המוסד לבטיחות ולגיהות, הרשות לבינוי ולפינוי של אזורי שיקום.
עובד המדינה, חייל, שוטר או עובד מפעל או מוסד של המדינה ששר המשפטים קבעו בצו, או אדם אחר המקבל את שכרו מאחד הגופים האלה, שהמציא אמצאה בתקופת שירותו או שתוך שנה לאחר תקופת שירותו המציא אמצאה בתחום תפקידו או בתחום פעילות היחידה שבה הועסק – יודיע עליה לנציב שירות המדינה (להלן – נציב השירות) או לעובד ציבור אחר כפי שנקבע; הודעה כאמור תימסר סמוך ככל האפשר לאחר ההמצאה, אך לא יאוחר מן המועד שהוא עומד להגיש בו את בקשת הפטנט עליה, ובדרך שנקבעה בהתייעצות עם שר האוצר.
138.
איסור על עובד מדינה להגיש בקשה בחוץ-לארץ:
אדם החייב במתן הודעה לפי סעיף 137 לא יגיש מחוץ לישראל בקשת פטנט או בקשת הגנה אחרת על אמצאתו זולת – באחת מאלה:
לפי הוראה 72.327 לתקשי"ר יכול המנהל להודיע לעובד שהוא לא יכול להגיש בקשת פטנט בחו"ל אם מדובר בפגיעה בבטחון המדינה או בסודות מסחריים שלה – אין לכך אחיזה בחוק.
(1) קיבל על כך מראש היתר מידי נציב השירות או מידי עובד ציבור אחר שהוסמך לכך;
לפי התקשי"ר – מנהל היחידה אמור להעביר את ההודעה ליועץ הפטנטים תוך 14 יום + יועץ הפטנטים אמור להשיב בתוך 45 ימים מה עמדתו לגבי האמצאה + מנהל היחידה צריך להעביר את תשובת היועץ לעובד תוך 15 ימים, כלומר סך הכל 2.5 חודשים. המדינה יכולה להאריך את המועדים עד 6 חודשים, תוך יידוע העובד.
(2) תוך ששה חדשים מיום שהודיע על אמצאתו לפי סעיף 137 לא נקבע כי זכויותיו באמצאה, כולן או מקצתן, עברו, על פי סעיף 132 או על פי הסכם, למדינה או למפעל או למוסד של המדינה שבו עבד.
139.
חובת גילוי פרטים:
מי שמסר הודעה לפי פרק זה וכן מי שהיה חייב במתן הודעה כאמור חייב לגלות למעביד בכל עת את כל פרטי האמצאה וכל פרט נוסף שיש לו חשיבות לענין הסעיפים 132, 135 ו-140.
140.
חובת סיוע בהשגת הגנה על אמצאת שירות:
מי שהמציא אמצאת שירות שהבעלות עליה, כולה או מקצתה, עברה למעבידו לפי סעיף 132 או על פי הסכם, חייב לעשות את כל הנדרש ממנו על ידי המעביד לשם קבלת הגנה על האמצאה, בכל מקום שהוא, לטובת המעביד, ולחתום על כל מסמך הדרוש לכך; לא עשה כן, רשאי הרשם להתיר למעביד לעשות כן, לאחר שנתן לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו.
141.
חובת סודיות:
כל עוד לא הוגשה בקשת פטנט על אמצאת שירות, לא יגלו העובד, המעביד וכל אדם שהדבר נמסר לו בסוד, פרטים על האמצאה.
* * * * * *
158.
סגן הרשם:
(א) שר המשפטים רשאי למנות סגן רשם.
(ב) סגן רשם יהיה אדם הכשיר להיות שופט של בית משפט מחוזי.
לשקול בהתאם לשינוי של סעיף 109, לגבי הרכב הוועדה
(ג) סגן רשם רשאי למלא כל תפקיד המוטל על הרשם לפי חוק זה, למעט תפקידים וסמכויות לפי סעיף 109 ולפי פרק ז'; סגן הרשם ימלא את תפקידיו לפי הוראות חוק זה ומוקנות לו, לשם מילוי תפקידיו, הסמכויות הנתונות לרשם בחוק זה.
(ד) כל פעולה שנעשתה כדין על ידי סגן רשם דינה, לענין חוק זה, כדין פעולה שנעשתה על ידי הרשם.
* * * * * *
193.
פעולות הפוגעות בבטחון המדינה או בכוחה הכלכלי וגילוי סודות:
(א) מי שפירסם או מסר ידיעות בניגוד להוראה שניתנה על פי סעיפים 94 או 99, או שעבר על הוראות סעיפים 98, 103, 114, 137, 138 או 165, דינו - מאסר שנתיים או קנס 20,000 לירות.
(ב) בתי המשפט בישראל מוסמכים לשפוט בעבירה על הוראות סעיפים 98, 103, 138 ו-165 שבוצעה בחוץ-לארץ.
(ג) הוראות סעיף זה באות להוסיף על כל דין אחר ולא לגרוע ממנו.
תיקונים עקיפים:
–
בחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992, בתוספת, בסופה יבוא:
96 – ועדת ערר על צו הגבלה
20. ועדת ערר לפי סעיף 96 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;
–
בחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, בתוספת השניה, בסופה יבוא:
97 - ערעור על החלטה של ועדת ערר על צו.
16. 18. פטנטים – ערעור לפי סעיף 97 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;
–
תחילה:
תחילתו של יום זה ביום ____________________ (להלן – יום התחילה)
–
הוראות מעבר:
(א) לעניין צו הגבלת פעולות שניתן לפי סעיפים 94 או 99 לחוק העיקרי, או בקשה להיתר שהוגשה לפי סעיף 98(1) או סעיף 103(1) לחוק העיקרי, לפני יום התחילה, יראו את יום התחילה כיום מתן הצו או כיום הגשת הבקשה להיתר לפי העניין.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות חוק זה, על הליכים התלויים ועומדים לפני ועדת הפיצויים והתמלוגים ביום התחילה, יחולו הוראות החוק העיקרי כנוסחו ערב יום התחילה.