חומר רקע
דברי הסבר
הצעת תקנות הנמלים (בטיחות השיט) (תיקון), התש"ע – 2010
א. רקע
בשנים האחרונות אירעו מספר תאונות ימיות קשות במפרץ אילת ובימת כנרת, בהן היו מעורבים כלי שיט "קטנים" (כגון אופנועי ים וסירות הגוררות אחריהן מתקן עליו שוכבים או רוכבים אנשים) בעת ששימשו לפעילות נופש ופנאי. בחלק מתאונות אלה נפצעו אנשים בצורה קשה ביותר, לרבות פגיעות פנימיות קשות ביותר שנגרמו לנשים, עד כדי אובדן יכולת להרות, ואף נהרגו.
מחקירתן של תאונות אלה עולה כי משותפים להן מספר גורמים עיקריים:
◦ התאונות ארעו בשטח גיאוגרפי ימי קטן בו קיים עירוב של רוחצים בים, צוללים וכלי שיט;
◦ כמות רבה של כלי שיט השטים באותו שטח, כתוצאה ממגבלות גאוגרפיות, בין אם לצורך מעבר (יציאה מהחוף וכניסה אליו) ובין אם באופן קבוע, כחלק ממסלול השיט;
◦ הפעלת כלי שיט או מתן תפקידי עזר בכלי השיט למפעילים לא מיומנים ושאינם בקיאים בחוקי התעבורה הימית;
◦ אי ציות לחוקי התעבורה הימית (התקנות הבינלאומיות למניעת התנגשויות בים).
נוסף על כך, חקירתן של חלק מהתאונות הימיות בהן היו מעורבים אופנועי ים העלתה כי מאפייני פגיעה מסויימים נבעו כתוצאת מ"הקפצת" אופנוע הים על הגלים ו/או האצתו הפתאומית של אופנוע הים. פעולות אלה הביאו לנפילתם של חלק מהנוסעים מהאופנוע עליו רכבו; אותם נוסעים (ולרוב – נוסעות) אשר לא היו לבושים בלבוש מתאים (כפי שיפורט להלן), נפגעו כתוצאה מהנפילה והסיטואציה בה ארעה, ולעיתים בצורה קשה ביותר.
על רקע זאת מינה מנהל רשות הספנות והנמלים דאז (להלן – מנהל הרשות; הרשות) ועדת בדיקה שתגיש לו המלצותיה באשר לשיפור רמת הבטיחות במפרץ אילת ובאזורי שיט צפופי אוכלוסיה בכלל (להלן – ועדת הבדיקה).
ועדת הבדיקה קיימה ישיבות, בדקה את אזורי השיט במפרץ אילת, שוחחה עם הנוגעים בדבר והגישה למנהל הרשות המלצותיה להגברת בטיחות השיט.
נוסף על כך, בהתאם לסמכותו ע"פי תקנה 99 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), התשמ"ג – 19821 (להלן – התקנות העיקריות), במהלך השנים מינה המנהל חוקר לחקור תאונות ים, כהגדרתן בתקנות העיקריות. גם דו"חות החקירה שנערכו כאמור בעקבות תאונות ים בהם היו מעורבים כלי שיט קטנים נבחנו, ובחלקם התגלו מאפייני פגיעה דומים (אשר יפורטו להלן).
על בסיס המלצות ועדת הבדיקה ובדיקת התאונות בהן היו מעורבים כלי שיט לרבות אופנועי ים כאמור לעיל מוצעים התיקונים שיפורטו להלן בתקנות העיקריות.
ב. הסמכות להתקנת התקנות
סמכותו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים (להלן – השר) להתקין תיקונים אלה נובעת מסעיף 60(יח) לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א - 19712.
ג. התייעצויות
הואיל ותקנות אלה הוצעו ע"י הרשות, יש לראות בכך קיום התייעצות עימה3.
ד. דברי הסבר פרטניים לגוף התקנות:
1. תיקון תקנה 1 לתקנות העיקריות
בתקנה זו מוצע להוסיף הגדרת "אופנוע ים" הנדרש לצורך תיקון זה. ההגדרה המוצעת זהה להגדרת אופנוע ים האמורה בתקנות הספנות(ימאים) (משיטי כלי שיט קטנים), התשנ"ח – 1998.
2. תיקון כותרת השוליים לתקנה 14 לתקנות העיקריות
תקנה 14 בתקנות העיקריות מחייבת הצבת צוות בטיחות בכלי שיט. בעבר נכללה בתקנה זו חובה להציב צוות בטיחות בכלי שיט ישראלי בעת השטתו במסע בין לאומי. במסגרת התיקונים בהם תוקנה תקנה זו4 שונה נוסחה, וכעת נוסח התקנה מחייב הצבת צוות בטיחות בכלי שיט. על כן נדרש להתאים את כותרת התקנה לתוכנה.
3. תיקון תקנה 26ו – הוספת הגדרת "מצנח" לתקנות העיקריות
הגדרה זו נחוצה לצורך תקנה 26יב1 ו- 68א(1) שמוצע להוסיף (כמפורט להלן).
4. הוספת איסור השטה – תיקון תקנה 26ז לתקנות העיקריות
4.1 השטת אופנוע ים, כלי שיט הגורר מתקן נגרר או גולש סקי, אינה יכולה להתבצע בכל אתר מים אלא היא טעונה שטח ימי מתאים לכך. שטח כזה צריך להיות אזור פתוח שאינו משמש כנתיב שיט או לפעילות ימית אחרת. התנאים להשטת אופנוע ים, כלי שיט הגורר מתקן נגרר או גולש סקי מתקיים במפרץ אילת ובימת כנרת. על כן מוצע לקבוע (בתקנה 26ז(א)) כי השטת כלי השיט המפורטים לעיל תיעשה רק במקומות אלה.
4.2 עוד מוצע לקבוע איסור על השטת נוסעים על אופנוע ים ועל התרתה של השטה כאמור, אלא בהתקיים התנאים שמוצע לקבוע בתקנות 26ט1 ו- 26ט2. תנאים אלה נועדו להבטיח כי הסיכון לנפילה מאופנוע הים ולפגיעה יהיו קטנים ככל האפשר.
4.3 את איסור ההשטה הקבוע בתקנות העיקריות מוצע להכניס לתקנת משנה (ב).
4.4 כמו כן, לצורך תקנה זו [ולתקנות 26ט1 ו-2 ו- 68א(1)(ב)] נדרש להגדיר "אופנוע ים"; ההגדרה המוצעת לקוחה מתקנות הספנות (ימאים) (משיטי כלי שיט קטנים), התשנ"ח – 1998, והיא זהה להגדרה הכתובה שם.
5. הוספת תנאים לתדרוך הנוסעים על אופנוע הים לפני הפלגה עליו ותנאים לגבי הנוסעים על אופנוע הים - הוספת תקנות 26ט1 ו- 26ט2 לתקנות העיקריות
כאמור בפתיח לעיל, חקירתן של התאונות הימיות בהן נפגעו נוסעים ששטו על אופנוע ים העלתה כי קיימת סכנה בעיקר לנוסעים על אופנוע הים (להבדיל מהמשיט עצמו) בעת בה אופנוע הים "מנתר" מעל הגלים וכאשר המשיט מאיץ באופנוע הים. כתוצאה מכך, נוסעי אופנוע הים (אשר לרוב אינם יודעים מראש על הצפוי לקרות) "קופצים" באוויר מאופנוע הים או נזרקים לאחור: הואיל ואינם מתכוננים ל"ניתור" זה, הם אינם אוחזים חזק די הצורך, נוסף על כך שבפועל, מקומות האחיזה הזמינים להם הינם מצומצמים. מעוצמת ה"קפיצה", והואיל וכסא הנוסע אינו מרופד, לעיתים נגרמות לנוסעי אופנוע הים פגיעות בגב התחתון.
כמו כן, כתוצאה מהקפיצה או ההאצה, לעיתים נופלים הנוסעים למים. בעת נפילת הנוסעים למים הם עלולים להיפגע בעיקר בפגיעות פנימיות מסילון המים או בחוליות הגב כתוצאה מנפילה פתאומית. חקירת התאונות שהתרחשו העלתה כי הפגעות הנגרמות כתוצאה מנפילה זו (כמתואר לעיל) עלולות להיות קשות ביותר ולהגיע עד לנכות צמיתה. עם זאת, מבדיקות שנערכו בנושא זה ולאחר התייעצויות שקיימה הרשות עולה כי ניתן למזער ביותר את נזקי הפגיעות אם הנוסעים והמשיטים ילבשו בגדי מגן מתאימים.
על כן מוצע בתיקון זה להוסיף תנאים (כמפורט בתקנה) אשר יקטינו ככל האפשר את הסיכויים לנפילתם של הנוסעים והמשיטים למים, וימנעו ככל האפשר את הפגיעות הקשות העלולות להיגרם מנפילה זו.
עוד מוצע בתיקון זה להשוות את הדרישה כי המשיט ונוסעי אופנוע הים יחגרו חגורת הצלה לדרישה הקיימת לגבי הנוסעים על מתקן נגרר (בתקנה 26י(ג) לתקנות העיקריות).
6. הוספת חובה להתקין מנורה המאירה באור כתום מנצנץ על גבי כלי שיט הגורר גולש סקי, מיתקן נגרר או מצנח – תיקון תקנה 26ו והוספת תקנה 26יב1 לתקנות העיקריות
בחינת התאונות הימיות שארעו במפרץ אילת מעלה כי כלי שיט הגוררים אחריהם גולש סקי, מיתקן נגרר או מצנח, עליהם מצויים נוסעים (להלן – 'כלי השיט הגורר'), מעורבים לא מעט בתאונות ימיות. פעמים רבות כלי השיט הסמוך לכלי השיט הגורר, אינו מבחין כי מדובר בכלי שיט אשר גורר אחריו מתקן עליו מצויים נוסעים, זאת בעקבות המרחק שבין כלי השיט הגורר למתקן הנגרר אחריו. כתוצאה מכך לעיתים פוגעים כלי שיט סמוכים במתקן הנגרר – ובנוסעים שעליו – ומסבים להם פגיעות. הואיל והנוסעים המצויים על גבי כלי השיט הנגרר חשופים לחלוטין, הפגיעות שנגרמות להם עלולות להיות קשות ביותר.
על כן, וכדי להקטין סיכון זה, מוצע לחייב את כלי השיט הגורר להתקין במקום אשר יקבע על ידי המנהל (אשר עפ"י ההגדרה הקבועה בתקנה 1 לתקנות העיקריות ובהתאם לכלי השיט נשואי תקנה זו, הינו הממונה הארצי על כלי שיט קטנים ברשות), מנורה המאירה באור כתום מנצנץ. מנורה זו צריכה להיראות ב- °360, לטווח של 500 מטרים באור יום. מוצע כי מנורה זו תפעל בכל עת בו גורר כלי השיט נוסעים או מתקן עליו מצויים נוסעים. הטעם לדרישה זו הוא כדי שכלי השיט הגורר ייראה וימשוך אליו תשומת לב ממרחק של 500 מטרים (לפחות) באור יום וכלי שיט סמוכים לכלי השיט הגורר יוכלו להבחין בקלות כי מדובר בכלי שיט הגורר אחריו מתקן נגרר עליו מצויים נוסעים; כך יידעו כלי השיט הסמוכים להיזהר ולשמור מרחק מכלי השיט הגורר, והסכנה לפגיעה בנוסעים על גבי המתקן הנגרר צפויה לקטון.
לצורך תנאים אלה נדרשה הוספת ההגדרה של "מצנח", שמוצע להוסיף בתקנה 26ו לתקנות העיקריות.
7. ביטול היתר להשטת כלי שיט שאינו ישראלי, למעט אנייה הרשומה במדינת חוץ, אל מקום עגינה או רתיקה במימי החופין ובמים הפנימיים של ישראל וממנו, אם יש צורך תדלוק, אספקה, שירותים או תיקוני נמל אחרים - ביטול תקנה 53(א)(3) בתקנות העיקריות
תקנה 53 בתקנות העיקריות קובעת איסור השטת כלי שיט זרים, למעט אניה הרשומה במדינת חוץ, אל מקום עגינה או רתיקה במימי החופין ובמים הפנימיים של ישראל וממנו. כמו כן קובעת תקנה זו תנאים ספציפיים אשר בהתקיים כל אחד מהם, יינתן לבעל כלי השיט, בעלו או סוכנו היתר להשיט את כלי השיט כאמור.
מטרתה של תקנה 53 דנן היה למנוע השטת כלי שיט זרים (למעט אניה הרשומה במדינת חוץ) במימי החופין ובמים הפנימיים של ישראל באופן תדיר, הואיל והם אינם כפופים למרבית הדין הישראלי לגבי כלי שיט ישראלים מחד ובאמצעות השטת תדירה שלהם במימי החופין ובמים הפנימיים בישראל מאידך עולה הסבירות לכך שיסכנו את עצמם ואחרים (בין אם בגין כלי שיט שאינו תקין ובין אם משום שאינם מצייתים לכללי בטיחות השיט וכיוב').
אחד מאותם תנאים למתן היתר להשטת כלי השיט הוא בהתקיים צורך תדלוק, אספקה, שירותים או תיקוני נמל אחרים (האמורים בתקנה 53(א)(3)) – תנאי אשר מוצע בזאת לבטל.
7.1 הטעם לביטולו של תנאי זה נעוץ בעובדה שבשנים האחרונות הולך ועולה מספרם הישראלים המחזיקים בבעלותם כלי שיט שונים, אשר רשומים במדינות זרות (כגון קפריסין וכיו"ב), מטעמי נוחות, אולם למעשה נמצאים בשליטת ישראלים כאמור וישראל משמשת להם נמל בית. כך נוצר מצב בו בפועל שוהים כלי שיט אלה במימי החופין ובמים הפנימיים של ישראל לתקופות ממושכות, כאשר הם אינם רשומים בפנקס הרישום בישראל, ולכן לא ניתן לאכוף עליהם חלק ניכר מהדין הישראלי החל על כלי שיט הרשומים בפנקס הרישום הישראלי, בעליהם ומשיטיהם.
7.2 הואיל ועפ"י תקנה 53 כאמור בעלי כלי השיט האמורים אינם רשאים להשיטם אל מקום עגינה או רתיקה במימי החופין ובמים הפנימיים של ישראל וממנו אלא בהתקיים אחד התנאים הקבועים בתקנה 53, עושים חלק מאותם בעלי כלי שיט שימוש לרעה בתקנה 53(א)(3) לצורך השטת כלי השיט: הם טוענים שיש צורך בתדלוק כלי השיט וכו', וכך בפועל שטים ללא הגבלה או הפרעה בין הנמלים.
7.3 ראוי לציין כי ביטולה של תקנה 53(א)(3) נוכח ניצולה לרעה כאמור, לא יפגע בבעלי כלי שיט זרים הנמצאים בישראל ונזקקים לתדלוק כלי השיט, תקונים וכיוב' "כדין", הואיל והם יוכלו עדיין להשיט את כלי השיט אל מקום עגינה או רתיקה במימי החופין ובמים הפנימיים של ישראל וממנו, באמצעות שימוש בתקנה 53(א)(5) [המתירה השטה כאמור אם יצהירו בעלו של כלי השיט, סוכנו או קברניטו בפני מנהל הנמל כי כלי השיט נמצא בשהייה ארעית בישראל, שאינה עולה על 30 ימים ברציפות ואינה עולה על 180 ימים מצטברים בשנה מיום כניסת כלי השיט לישראל לראשונה. עוד יצויין כי במידת הצורך, רשאי מנהל הנמל להאריך את תקופת השהייה הארעית האמורה בתקנה 53(א)(5) בשישים ימים נוספים, וזאת עפ"י תקנה 53(ב)].
8. תיקון שמות הצווים הקובעים את מקומות הרחצה המוכרזים – תיקון תקנה 68(א)
הצווים הקובעים את מקומות הרחצה המוסדרים, הקבועים בתקנה 68(א) לתקנות העיקריות, הוחלפו בצו אחד בשם "צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה אסורים ומוכרזים בים התיכון, בים כנרת, בנהר הירדן, בים המלח ובים סוף), התשס"ד – 2004". נוכח החלפה זו נדרש לעדכן את תקנה 68(א) לתקנות העיקריות כך שתפנה אל הצווים שבתוקף.
9. הוספת הוראות מיוחדות להגברת בטיחות השיט במפרץ אילת – הוספת תקנה 68א לתקנות העיקריות
9.1 בין מסקנותיה של ועדת הבדיקה נמצא כי אחד הגורמים המרכזיים להתרחשותן של תאונות ימיות הוא עומס הפעילות הימית המעורבת, וזאת על פני שטח תא ימי קטן מבחינה גיאוגרפית: צפיפות של רוחצים בים, צוללים, כלי שיט המושטים ע"י אנשים שאינם נדרשים לתעודות משיט (כלי שיט לנהיגה עצמית), כלי שיט הגוררים מתקנים נגררים ועליהם נוסעים וכלי שיט המשיטים נוסעים. יודגש, כי הגם שאזורים רוויי פעילות ימית אלה אינם מוכרזים כחופי רחצה, בפועל – רוחצים בהם אנשים רבים, ויש לשמור על בטחונם. עם זאת, הואיל וחופים אלה לא הוכרזו כחופי רחצה, אין מניעה כי כלי השיט יכנסו לחופים אלה, בהתאם לקבוע כיום בתקנה 68(ב) לתקנות העיקריות.
9.2 על כן, הפיתרון המוצע לצורך הגברת בטיחות השיט ובפרט בטיחות חיי אדם, הינו ליצור הפרדה בין האזורים בהם רשאים המשיטים להשיט כלי שיט ההגורר אחריו מצנח (כהגדרתו המוצעת בתקנות) ואופנועי ים, ובין האזורים בהם רוחצים אנשים בים, כדלקמן:
• מוצע כי באיזור הקרוב לנקודת שפל הים שבחוף במרחק הקטן מ- 1,000 מטרים, תאסר השטת כלי שיט הגוררים מצנחים. כלי שיט הגוררים מצנחים יעברו בשטח זה כשהמצנח מקופל על גבי כלי השיט, וכשהנוסע נמצא אף הוא על גבי כלי השיט; רק לאחר שיחלפו כלי השיט כאמור את מרחק 1,000 המטרים מנקודת שפל המים שבחוף יורשו לגרור את המצנח במים, לנפחו ולהניפו. כך ישמר טווח ביטחון בין כלי השיט הגוררים מצנח (והנוסעים המרחפים במצנח) ובין שאר המתרחצים במים.
• מהטעם המפורט לעיל מומלץ אף לאסור על השטת אופנועי ים במרחק הקטן מ- 1,000 מטרים מנקודת שפל המים שבחוף הצפוני במפרץ אילת, זולת לצורך מעבר אל מעבר לתחום האמור, ובלבד שמהירות כלי השיט במעבר כאמור לא תעלה על חמישה קשרים, בנתיב מים הנמצא ממזרח לקו הדמיוני שמחבר בין נקודות 1 ו- 2; גבולו המזרחי של נתיב המים יסומן ע"י מצופי חיל הים.
כמו כן מומלץ לאסור על השטת אופנועי ים במפרץ אילת במרחק הקטן מ- 500 מטרים מנקודת שפל המים בכל מקום אחר מהחוף הצפוני זולת לצורך מעבר אל מעבר לתחום האמור, ובלבד שמהירות כלי השיט במעבר כאמור לא תעלה על חמישה קשרים.
הטעם לאיסור ההשטה באזורים אלה (אלא לצורך מעבר כאמור) נעוץ בעובדה שבאיזורים אלה מתקיימת בעיקר פעילות פרטית של שחיינים, צוללים וכלי שיט של אגודות פרטיות ומועדונים וכן תחנות השכרה לגלשני רוח, כך שגם איזור זה צפוף מבחינת תעבורה ימית והרחקת אופנועי הים תשפר את מצב הבטיחות בו.
באזור החוף הצפוני במפרץ אילת יותר מעבר של כלי שיט ב"מסדרון", אשר נקבע בתקנות (ומצויין בנקודות ציון ובמפה), לצורך מעבר אל מחוץ לתחום האסור לשיט כאמור, ואף זאת במהירות של חמישה קשרים בלבד; בכל מקום אחר במפרץ אילת יישמר המצב הקיים מבחינת הורדת אופנועי ים למים, אולם יווסף תנאי שהורדה זו מותרת רק לצורך מעבר אל מחוץ לתחום האסור לשיט כאמור, ואף זאת במהירות של חמישה קשרים בלבד (תנאים זהים לתנאים שנקבעו בתקנה 68(ב) לתקנות העיקריות לגבי כלי שיט בתחום ה- 300 מטר מנקודת שפל המים בחופים שלא הוכרזו כחופי רחצה).
בהצעת תיקון זו מפורטים (בנקודות ציון) האזורים האסורים לשיט כאמור, ומצורפת אליה מפה המראה אזורים אלה.
9.3 בעייה נוספת הנובעת מצפיפות התעבורה הימית במפרץ אילת היא השטת כלי שיט בין שוברי הגלים במרינה אילת (דהינו, באזור בעל שטח ימי קטן וצר, העמוס פעילות ימית), ע"י אדם "מזדמן", שאינו בעל תעודת משיט ולרוב אין לו כל הכשרה או נסיון בהשטת כלי שיט. יוסבר כי ככלל, כל אדם מעל גיל 16 רשאי לשכור כלי שיט שעוצמת מנועיו אינה עולה על 4.4 קילוואט וזאת מבלי שנדרש ממנו נסיון קודם בהשטת כלי שיט או הסמכה לכך; כלי שיט אלה מכונים "כלי שיט לנהיגה עצמית".
גם במרינה אילת מושכרים כלי שיט לנהיגה עצמית. כיום, כלי השיט הללו נמסרים לשוכריהם במנגש, ושוכרי כלי השיט הללו אמורים להשיטם לבד, בתחומי מרינה אילת או מחוצה לה. חלק בלתי נפרד מהשטת כלי השיט אל מחוץ למרינה הוא השטת כלי השיט בין שוברי הגלים, באמצעות שוכר כלי השיט. יודגש כי השוכרים של כלי השיט לנהיגה עצמית הינם לרוב חסרי הכשרה ונסיון בהשטת כלי שיט, והם נדרשים להשיט את כלי השיט באזור שהוא צפוף ביותר בכלי שיט אחרים.
9.4 ראוי להבחין בין כלי השיט לנהיגה עצמית המושכרים (המושטים לרוב ע"י אדם מזדמן כאמור) ובין כלי שיט לנהיגה עצמית שבבעלות משיטם (המושטים ע"י בעליהם הקבוע מבלי שיש בידו תעודת משיט): כאשר כלי שיט לנהיגה עצמית מושט ע"י בעלו הקבוע, הגם שאין בידו תעודת משיט, הדבר אינו מהווה סכנה לבטיחות השיט משום שבעלו בקיא בהפעלת כלי השיט ובתנאיו של שטח ימי זה (מכח העובדה שהוא משיט שם את כלי השיט מספר פעמים). זאת, כאמור, להבדיל מכלי שיט לנהיגה עצמית המושט ע"י שוכר.
9.5 השטת כלי שיט לנהיגה עצמית ע"י שוכר, בנסיבות המתוארות לעיל, מגדילה את הסיכון להתרחשותן של תאונות ימיות. כך לדוגמא, כאשר כלי שיט לנהיגה עצמית, הנהוג ע"י שוכר שאינו בקיא בחוקי התנועה הימית, יחסום את דרכה של ספינת נוסעים (שכן גם אלה נכנסות אל המרינה ויוצאות ממנה דרך שובר הגלים, כשהן עמוסות נוסעים), מבלי להתכוון, או יגרום לה מסיבה אחרת להידרש לעצור באופן פתאומי או לשנות את כיוון הפלגתה באופן פתאומי כדי למנוע תאונה. פעולות פתאומיות כאלה שתידרש הספינה לבצע עלולות להזיק לספינה ולנוסעיה (עצירה פתאומית, לדוגמא, תגרום לספינה להיות נתונה לחסדי הרוח והים שעלולים להטיח את הספינה על גבי הסלעים), עד כדי פגיעות קשות בנפש.
9.6 על כן מוצע לאסור השטת כלי שיט לנהיגה עצמית בין שוברי הגלים במרינה אילת בידי מי שאין בידו תעודת משיט המסמיכה אותו להשיט את כלי השיט, אלא אם הוא בעליו של אותו כלי שיט. באופן זה, יוצאו כלי השיט לנהיגה עצמית המושכרים מחוץ לתחום שוברי הגלים במרינה אילת באמצעות משיט מוסמך, ומחוץ לשוברי הגלים (שם השטח הימי רחב הרבה יותר והסכנה הגלומה בכלי השיט הנהוגים באמצעות שוכרים חסרי נסיון בהשטת כלי שיט קטנה הרבה יותר), ישיטו אותם השוכרים ה"מזדמנים", חסרי הידע והנסיון.
10. שינוי הגדרת כלי השיט האסורים לשיט בקרבת צוללים – תיקון תקנה 73 בתקנות העיקריות
תכליתה של תקנה 73 הוא השמירה על בטיחותו של צולל, העשוי להיפגע מכלי שיט במהלך הצלילה או במהלך עלייתו מעל לפני המים. בעבר, עיקר הסיכון לצולל נבע מפעילות מנוע או מדחפים תחת המים. כיום, התפתחות כלי השיט במהלך השנים הביאה עמה סיכונים נוספים לצולל כגון גלשנים, העשויים לפתח מהירויות גבוהות ביותר כאשר לגחונם השקוע בים מוצמדת מעין "חרב", שפגיעתה בצולל עלולה להיות הרת אסון. בדומה לכך, קיימים כלי שיט המונעים באמצעות מפרש, אשר מבנה גופם מבוסס על משקולת תת-מימית המונעת התהפכות כלי השיט, אשר עלולים לפגוע בצולל.
כיום, נוסחה של תקנה 73 אוסר רק על השטת כלי שיט באמצעות מנוע ואוסר על הפעלת המדחפים של כלי שיט הרתוק לחוף, למצוף או לעוגן, בתחום 200 מטרים מכלי שיט או מצוף מהם הונף דגל צוללים בהתאם לתקנה 71 לתקנות העיקריות. תקנה זו אינה אוסרת על כניסתם של כלי שיט אחרים, שעלולים לסכן את בטיחותו של הצולל ואשר אינם פועלים באמצעות מנוע, כמתואר לעיל, לתחום המסכן את הצולל.
ואילו לגבי סירת משוטים – סירה זו הינה "סירה המונעת בכוח משוטים בלבד" (כמוגדר בתקנה 1 לתקנות העיקריות). מהירות ההפלגה אליה עשויה סירה זו להגיע, אין בה כדי לסכן את הצולל מעבר לסיכון הרגיל שיש לצולל בפגיעה מגחון כלי שיט עם עלייתו על פני המים, פגיעה אשר יכולה להיגרם לו אף על ידי כלי השיט שלו עצמו. על כן אין צורך לאסור כניסת סירת משוטים לתחום 200 המטרים סביב דגל הצוללים.
לפיכך, מוצע להתאים את התקנות העיקריות להתפתחות הטכנולוגית בכלי השיט ולאסור כל השטה של כלי שיט, למעט סירת משוטים, בסמוך לדגל הצוללים (זאת, בהמשך לתיקון תקנות 71(ג)-(ד) בתקנות העיקריות5 הנוגעות להנפת דגל צוללים, כחלק מתיקון התקנות שתכליתו שמירה על בטחון הצוללים).
11. שינוי צוות הבטיחות הנדרש לצורך הפעלת סירת נוסעים בשכר הגוררת מתקן נגרר או גולש סקי – הוספת הגדרת "גולש סקי" בתוספת השנייה לתקנות, תיקון טבלה מס' 6 בתוספת השנייה (להלן – 'הטבלה').
התקנות העיקריות קובעות כי צוות הבטיחות הנדרש לצורך הפעלת סירת נוסעים בשכר הוא מפעיל בעל תעודת משיט 20 וכן "איש צוות לא מוסמך"6.
עוד קובעות התקנות העיקריות כי איש צוות לא מוסמך הוא "אדם שמלאו לו 16 שנה והוא כשיר מבחינת בריאותו ובמיוחד ראייתו להשיט כלי שיט קטן"7 וכי"איש צוות לא מוסמך יכול שיהיה אחד הנוסעים שהסכים לכך ותודרך בהתאם"8.
המטרה העומדת בבסיס התקנה המחייבת איש צוות נוסף לצורך הפעלת סירת נוסעים בשכר היא להבטיח שיהיה אדם, פרט למשיט הסירה, אשר יקיים תצפית רציפה לאחר. כך אמורות להיות מושגות שתי מטרות:
• האחת – משיט הסירה יוכל להתרכז בהשטת הסירה תוך בצוע תצפיות לכיוון הנסיעה של הסירה ולצדדים, כדי שיוכל להשיט את הסירה בצורה הטובה ביותר, יוכל להבחין מבעוד מועד בסכנות בדרך (לרוב אלה כלי שיט המתקרבים לסירה בצורה מסוכנת) ותהיה בידיו האפשרות להגיב עליהן בזמן המוקדם ביותר ובצורה הטובה ביותר;
• השנייה – יהיה מי שיבצע תצפית רציפה לאחור וידווח למשיט הסירה על כל דבר חריג שקורה בנגרר9 ובמים (כגון נוסעים שנפלו למים, כלי שיט המתקרבים בצורה מסוכנת לסירה וכיוב').
בפועל, ברוב המקרים בהם נערכו חקירות אודות תאונות ימיות בהן היו מעורבים כלי שיט גוררים, הסתבר כי משיטי סירת הנוסעים בשכר לא קבעו "איש צוות נוסף" מבין נוסעי הסירה שתודרך, ולא עמדו בדרישות התקנה; בחלק גדול מהמקרים זו הייתה אחת הסיבות העיקריות לתאונה. יודגש כי כתוצאה מהיעדר קביעתו של איש צוות שתפקידו לבצע תצפית רציפה לאחור כאמור, איש אינו מקיים תצפית רציפה לאחור; על כן ובאופן טבעי, נדרש משיט סירת הנוסעים לבצע מדי פעם תצפית לאחור במקום לכיוון הפלגתו. בכך עולים הסיכון להתרחשות תאונות והסבירות לכך. ואכן, בדיקת נסיבותיהן של חלק נכבד מהתאונות הימיות שארעו בשנים האחרונות העלתה כי העדר מינויו של איש צוות נוסף שתפקידו לבצע תצפית רציפה לאחור והדרכתו בדבר אחריותו, היווה אחת מהסיבות המכריעות להתרחשות התאונה.
הסיכון לקיומן של תאונות שיט עולה אף יותר כאשר מדובר בסירת נוסעים הגוררת אחריה גולש סקי או מיתקן נגרר10 (להלן יחד – 'הנגרר'). זאת משום שאורכם המצטבר של סירת הנוסעים בשכר ושל הנגרר ארוך יותר מאורכה של סירת הנוסעים לבד ולכן הסירה והנגרר חשופים יותר לפגיעות כתוצאה מתנגשויות בכלי שיט אחרים. נוסף על כך, הנוסעים שבנגרר חשופים יותר לפגיעות, מעצם היותם על מתקן שהוא פתוח כמעט לחלוטין ולכן מוגן הרבה פחות מאשר הסירה. בעקבות זאת, הפגיעה שנגרמת לנוסעי הנגרר כתוצאה מהתאונה הימית הינה, במקרים רבים, פגיעה קשה ביותר ולעיתים אף קטלנית.
על כן, הואיל ונסיון העבר מוכיח כי לא ניתן להסתפק בחיובם של משיטי סירת הנוסעים בשכר לצרף אליהם "איש צוות לא מוסמך", וכדי להקטין ככל הניתן את הסיכון להתרחשותם של תאונות ימיות ולפגיעה בנוסעים, מוצע לחייב משיטי סירת נוסעים בשכר הגוררים נגרר לצרף אליהם איש צוות מוסמך, בעל תעודה להשטת כלי שיט – ולו בדרגת ההסמכה הנמוכה ביותר (תעודת משיט 11) – כחלק מצוות הבטיחות ההכרחי בסירה הגוררת גולש הסקי או מתקן נגרר. הנחת המוצא בדרישה זו היא כי מי שהוסמך להשיט כלי שיט כלשהוא הינו בעל ידע בסיסי (לפחות) בבטיחות השיט ויידע למלא אחר תפקידו בסירה כיאות. כך יוכל משיט הסירה להתפנות להשטת סירת הנוסעים בבטחה ויוכל להגיב במועד ובצורה הטובה ביותר לסכנות שיראה.
האמצעי להשגת מטרה זו הוא תיקון התקנות והטבלה (אשר היא הקובעת את תקן הבטיחות להשטת כל כלי שיט), כדלקמן:
מוצע להוסיף בתוספת השנייה הגדרה של "גולש סקי" (ההגדרה המוצעת היא ההגדרה האמורה בתקנה 26ו לתקנות);
מוצע לצמצם את קטגורית "סירת נוסעים בשכר" לגביה תמשיך לחול דרישת צוות הבטיחות הקיימת (דהינו, איש צוות לא מוסמך מבין נוסעי הסירה), כך שדרישה זו לא תחול לגבי סירת נוסעים בשכר הגוררת מתקן נגרר או גולש סקי.
במקביל, מוצע להוסיף לטבלה את קטגורית "סירת נוסעים בשכר הגוררת מתקן נגרר או גולש סקי" כדי שנוכל לקבוע בה את דרישות צוות הבטיחות בהתאם לאמור לעיל: משיט בעל תעודת משיט 20 (דרישה הקיימת גם כיום) וכן אדם אחד נוסף שעונה על הגדרת "איש צוות מוסמך".
כמו כן ולהשלמת התמונה, מוצע להוסיף בטבלה עמודה של "איש צוות מוסמך"; התייחסות ל"איש צוות מוסמך" תיעשה בהערה 28 אשר בה ייכתב "או כל דרגה גבוהה מזו". משמעות הערה זו הינה כי איש צוות נוסף על גבי סירת נוסעים בשכר הגוררת מתקן נגרר או גולש סקי יכול לשמש מי שהינו בעל תעודת משיט כלשהיא, מכל דרגה שהיא.
12. תיקון האסמכתא לטבלה מס' 6
תקנה מס' 6א(2) אשר בעבר התייחסה לצוות הבטיחות הנדרש בגוררת, ספינת מכמורת וספינת נוסעים בשכר – בוטלה, ובמקומה עושה זאת תקנה 6(2). על כן נדרש לתקן אף את האסמכתא לטבלה מס' 6 בהתאם, כך שתימחק ממנו תקנה 6א(2) ותיכתב ההפנייה העדכנית, לתקנה 6(2).
13. קביעת חובה לשימוש בדגל צוללנים קשיח – תיקון התוספת השלוש עשרה בתקנות העיקריות
תקנה 71(א) לתקנות העיקריות אוסרת צלילה מכלי שיט אלא אם כן מונף על כלי השיט דגל צוללים כמתואר ומצויר בתוספת השלוש-עשרה.
בתוספת השלוש-עשרה בתקנות העיקריות נקבעו מידותיו, צבעיו וצורתו של דגל הצוללים. דגל זה נועד להזהיר מפני קיומו של צולל בתחום הסמוך, לצורך הגנה על הצולל: הדגל מציין אדם העוסק בצלילה ונמצא מתחת לפני הים, כפי שנקבע בקוד הסימנים הבין לאומי 1969 כסימן היכר שמובנו: "צוללן מתחת למים, שמור מרחק ושוט במהירות איטית".
הניסיון שנצבר במהלך השנים מלמד כי כאשר לא נושבת רוח, נותר דגל הצוללים שמוט באופן שאינו מאפשר לכלי שיט להבחין בו. משכך, קובעת תקנה 27(ה)(2) בתוספת לתקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים), התשל"ז-197711 (להלן - תקנות למניעת התנגשויות בים) שעניינה "תקנות בין-לאומיות למניעת התנגשויות בים", כי על דגל הצוללים להיות קשיח כדלקמן:
"(ה) כלי שיט המשתתף בפעולות צלילה, שאינו יכול מחמת ממדיו להציג את כל האורות והצורות שנקבעו בפסקה (ד) לתקנה זו, יציג את האמור דלקמן:
(1) שלושת אורות סביב בקו מאונך ממקום שממנו יהיו נראים ביותר, הגבוה ביותר והנמוך ביותר מן האורות האלה יהיו אדומים, והאור האמצעי יהיה לבן;
(2) דגם קשיח, שגובהו לא פחות ממטר אחד, של הדגל A מהצופן הבין-לאומי לאיתות וינקטו אמצעים כדי להבטיח שייראה סביב כל האופק;"
עם זאת, עד היום לא עודכנה התוספת השלוש-עשרה (אליה מפנה כאמור תקנה 71(א) לתקנות העיקריות) החובה כי על דגל הצוללים להיות קשיח בהתאם לתקנה 27(ה)(2) לתקנות למניעת התנגשויות בים כאמור.
לפיכך, וכדי להשיג את מטרתו של הנפת הדגל במלואה, מוצע לעדכן את התוספת השלוש עשרה בתקנות העיקריות בהתאם לתיקון תקנות מניעת התנגשויות בים, ולקבוע החובה לשימוש בדגל צוללנים קשיח.