חומר רקע
תיק הצעת חוק מס':803-10-2010-000225
סימוכין: 803-99-2011-037746
טיוטת חוק
א. שם החוק המוצע
חוק חשיפת פרטי מידע של משתמש ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב-2012
ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו
בשנים האחרונות, כחלק מההתפתחות הטכנולוגית, רשת האינטרנט הפכה לאמצעי נגיש ויעיל לתקשורת, איסוף והפצת מידע ומהווה זירה להבעת דעות והשתתפות בשיח הציבורי כמעט ללא מגבלות. אחד ממאפייניה של רשת האינטרנט הוא האפשרות להתבטא באופן אנונימי, מאפיין שטומן בחובו יתרונות וחסרונות כאחד. כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי .טי.סי [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ (25.3.2010, פורסם ב"נבו") (להלן - פרשת רמי מור), הזכות להתבטאות אנונימית מגלמת בתוכה שתי זכויות יסוד חשובות: הזכות לחופש ביטוי והזכות לפרטיות. האנונימיות מאפשרת לאדם להימנע מחשיפת פרטיו האישיים מקום בו הוא אינו מעוניין בכך, וכן, לעתים, היא כשלעצמה מאפשרת את התבטאותו של אדם, שכן ישנם מצבים שבהם אדם שלא יוכל להתבטא באנונימיות יעדיף שלא להתבטא כלל. יחד עם זאת, אין לראות ברשת האינטרנט "עיר מקלט" המאפשרת ביצוע מעשי עוולה או הפרת זכויות מבלי לתת על כך את הדין. כנגד הזכות להתבטא ולפעול באופן אנונימי עומדת זכותו של מי שסבור כי ניזוק מהתוכן שהופץ, לגשת לערכאות לצורך מיצוי הדין ואכיפת זכויותיו (כגון הזכות לשם טוב או זכות כלכלית), זאת כשם שזכאי היה לכך בזירה שאינה וירטואלית.
יש לציין כי הוועדה לבדיקת בעיות משפטיות הכרוכות במסחר אלקטרוני שפרסמה את המלצותיה בשנת 2004, קבעה, בין היתר, כי אין מניעה משפטית מלהחיל את דיני הנזיקין ואת דיני זכויות יוצרים על תכנים המופצים ברשת האינטרנט, ללא צורך בתיקון חקיקה ייחודי. כמו כן, הוועדה המליצה ליצור הליך בבית משפט שיאפשר, במקרים מסוימים, לחייב ספק שירותי אינטרנט למסור את פרטיו של מי שחיבר תכנים פוגעניים.
בית המשפט העליון קבע בפרשת רמי מור כי בדין הישראלי לא קיימת מסגרת דיונית מתאימה שלפיה יכול אדם לפנות לבית המשפט בבקשה שיורה לצד שלישי לחשוף את זהותו של גולש אנונימי ברשת האינטרנט, וכי לשם כך נדרשת הסדרה חקיקתית מפורשת. פרשת רמי מור עסקה בעוולה של לשון הרע אולם בפסק דין שניתן לאחרונה, ע"א 2183/09 ע"א 9183/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני אשר נסב סביב שאלת הפרת זכות קניין רוחני ברשת האינטרנט, קרא בית המשפט העליון למחוקק להסדיר את הנושא.
ג. עיקרי החוק המוצע
עיקר 1 - סעיפים 2 ו-3:
מוצע לקבוע סמכות פרוצדוראלית מפורשת לבית המשפט להורות על חשיפת זהותו של אדם, שנטען כלפיו שעשה עוולה או הפר זכות קניין רוחני ברשת תקשורת אלקטרונית (להלן- משתמש). קביעת סמכות זאת נחוצה לאחר שבית המשפט העליון פסק שבדין הישראלי לא קיימת מסגרת דיונית מתאימה לכך.
זהותו של המשתמש איננה ידועה למבקש לאור העובדה שהעוולה או ההפרה נעשתה ברשת האינטרנט אשר מאפשרת הפצת תכנים באופן אנונימי. התנאים לכך שבית המשפט יורה כאמור מפורטים בסעיפים 4-6.
לשם השלמת ההסדר, מוצע לקבוע זכות מפורשת לאדם (להלן- מבקש) לפנות בבקשה לבית המשפט שיורה למי עשוי להחזיק ברשותו פרטי מידע רלוונטיים שעשויים להביא לזיהוי של המשתמש(להלן-פרטי מידע).
עיקר 2- סעיף 4:
מוצע כי כתנאי לכך שבית המשפט יורה למשיב הבקשה לאתר ולמסור לבית המשפט את פרטי המידע שברשותו, המבקש יצטרך לשכנע אותו כי בקשתו מגלה עילה ואין היא טורדנית וקנטרנית. כמו כן, על בית המשפט להשתכנע, כי הבקשה הוגשה כדי לאפשר למבקש לקבל פרטים הנחוצים לו לשם הגשת תביעה וזאת, על מנת למנוע ניצול הליך זה למטרות אחרות, שאינן מיצוי זכויותיו המשפטיות.
המשיב עשוי להחזיק ברשותו פרטים של משתמש הנדרשים לצורך הגשת תביעה כנגדו, או פרטים אודותיו אשר רק בעזרת פרטים נוספים שאינם ברשותו, ניתן יהיה לזהות את המשתמש. המשיב ימסור לבית המשפט בלבד את כל פרטי המידע שמצויים ברשותו ועשויים להביא לזיהוי של המשתמש. כמו כן, ימסור לבית המשפט ולמבקש את פרטיו של גורם אחר, אשר הוא סבור שברשותו הפרטים הנוספים הנדרשים להגשת התביעה. במקרה זה, רשאי יהיה המבקש להגיש בקשה לבית המשפט, לצרף גורם נוסף זה כמשיב בהליך.
עיקר 3 – סעיפים 5 ו-6 :
לאחר שבידי בית המשפט יהיו פרטי המידע של המשתמש הנדרשים להגשת כתב תביעה כנגדו, תומצא הבקשה למשתמש כדי לאפשר לו, על אף שזהותו אינה ידועה, להודיע על הסכמתו לבקשה או התנגדותו לה וזאת, מבלי לחשוף את זהותו בפני הצדדים. הסכים המשתמש לחשיפת זהותו, המשך ההליך מתייתר. לעומת זאת, אם התנגד או שלא הגיב, ידון בית המשפט בבקשת החשיפה כדלהלן:
בית המשפט יהיה רשאי להיעתר לבקשה לחשוף את זהותו של המשתמש אם הוכח להנחת דעתו כי מתקיימים התנאים הבאים: קיים חשש ממשי, בהתבסס על ראיות לכאורה שהציג המבקש, שנעשתה כלפיו , ברשת תקשורת אלקטרונית, עוולה או הופרה זכות קניין רוחני שלו; קיימת אפשרות סבירה שהתביעה העיקרית, אם תוגש, תוכרע לטובת המבקש. ואולם בית המשפט לא יבסס את החלטתו על טענת התנגדות לחשיפה של המנוי, אם השתכנע כי זכותו של המבקש לטעון נגדה בלא חשיפת זהות המנוי נפגעת, בין היתר בשל היעדרה של חקירה נגדית. ככלל, החלטתו של בית המשפט תתקבל על בסיס כתבי הטענות אלא אם ראה צורך לקיים דיון בעל פה.
ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים:
מדובר בהצעת חוק חדשה ולא בתיקון חקיקה קיימת.
ה. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המנהלי
אין
ו. טיוטת הצעת החוק הנה על דעתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי)
ז. להלן נוסח החוק המוצע:
טיוטת חוק חשיפת פרטי מידע של משתמש ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב-2012
הגדרות
1.
בחוק זה -
"הפרת זכות קניין רוחני" – הפרה לפי אחד או יותר מהחוקים המנויים בתוספת;
"מחשב" – כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995;
"פרטי מידע" - לרבות נתון טכנולוגי שהינו חלק מפרוטוקול התקשורת בין מחשבים, המסייע לאיתור של מחשב או רשת מחשבים שמהם הועלה תוכן לרשת תקשורת אלקטרונית;
"רשת תקשורת אלקטרונית"- רשת אינטרנט וכן כל רשת תקשורת ציבורית אחרת שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר התקשורת;
"השר"- שר המשפטים
סמכות בית המשפט לחשיפת זהות משתמש
2.
בית המשפט רשאי, לבקשת אדם שטוען כי נעשתה עוולה כלפיו או הופרה זכות קנין רוחני שלו ברשת תקשורת אלקטרונית (להלן – מבקש) והמעוול או המפר אינו ידוע בשל כך, להורות על חשיפת זהותו של אדם שנטען כלפיו שעוול את אותה העוולה או הפר את אותה הזכות (להלן- משתמש) בהתאם להוראות סעיפים 3 עד 6.
בקשה לחשיפה של זהות משתמש
3.
המבקש רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיורה למי שברשותו פרטי המידע שעשויים להביא לזיהויו של משתמש (להלן- המשיב) לחשוף את אותם הפרטים.
הוראה למשיב ומסירת פרטי מידע
4.
(א) מצא בית המשפט כי הבקשה מגלה עילה ואין היא טורדנית או קנטרנית והיא הוגשה כדי לאפשר למבקש להגיש תביעה, רשאי הוא להורות למשיב למסור לבית המשפט פרטי מידע המצויים ברשותו שעשויים להביא לזיהויו של משתמש.
(ב) המשיב ימסור רק לבית המשפט את פרטי המידע שמצויים ברשותו ועשויים להביא לזיהויו של משתמש, וימסור גם למבקש פרטים אודות משיב אחר.
המצאה למשתמש ועמדתו
5.
(א) מצא בית המשפט על בסיס פרטי המידע שנמסרו לו בהתאם להוראות סעיף 4(ב) את זהותו של המשתמש, תומצא הבקשה כאמור בסעיף 3 למשתמש, כפי שיורה.
(ב) המשתמש רשאי להודיע בכתב לבית המשפט על הסכמתו לבקשה או על התנגדותו לה מבלי לחשוף את זהותו.
חשיפת פרטי משתמש
6.
(א) לא הסכים המשתמש לחשיפת זהותו, ידון בית המשפט בבקשה לחשוף את זהותו על יסוד כתבי הטענות בהליך בלבד או אם ראה צורך בכך, לאחר שהתקיים דיון בבקשה; ואולם בית המשפט לא יקבל כל טענת התנגדות של המשתמש, אם השתכנע כי זכותו של המבקש לטעון כנגדה ללא חשיפת זהותו של המשתמש נפגעת, בין השאר, בשל היעדר חקירה נגדית.
(ב) הוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי קיים חשש ממשי, בהתבסס על ראיות לכאורה שהציג המבקש, שנעשתה עוולה כלפיו או הפרת זכות קניין רוחני שלו וכי קיימת אפשרות סבירה שהתביעה תוכרע לטובתו, רשאי בית המשפט להורות למשיב על מסירת פרטיו של המשתמש הנדרשים לשם הגשת התביעה.
סמכות להתקין תקנות
7.
השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, ובכלל זה לעניין סדרי הדין בבקשה לחשיפת זהות משתמש ופסיקת הוצאות הכרוכות בהליך.
תיקון התוספת
8.
השר רשאי, בצו, לתקן את התוספת.
תוספת
(סעיף 1 – להגדרה "הפרת זכות קניין רוחני")
(1) חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007;
(2) פקודת הפטנטים והמדגמים;
(3) חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה- 1965;
(4) חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967;
(5) פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972;
(6) חוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973;
(7) חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984;
(8) חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.