חומר רקע
מסמך זה נכתב עבור ועדת המדע והטכנולוגיה לקראת דיון שיערך בנושא "הפיקוח על הניסויים בבעלי-חיים" בתאריך ה-2 ביולי 2012. המסמך סוקר בקצרה את החקיקה המסדירה את הניסויים בבעלי-חיים בישראל, את פעילותם של הגופים האמונים על הפיקוח על ניסויים בבעלי-חיים, יוצגו נתונים בדבר הניסויים הנערכים בישראל בשנים האחרונות ותובא עמדת הגורמים השונים המעורבים בתחום.
רקע
ניסויים בבעלי-חיים נהוגים למטרות מחקר שונות בהן תחומי הרפואה, פסיכולוגיה, בלשנות ותעשייה. סביב ניסויים אלה קיימת מחלוקת רבה. מחד, יש הטוענים כי קיים הכרח בהמשך הניסויים בבעלי חיים שכן, ניסויים אלה הביאו לשיפור בריאות האדם ובמידה מסוימת גם לשיפור בריאותם של בעלי-חיים. החברה המלכותית (The Royal Society) בבריטניה גורסת כי מרביתם המוחלט של הפיתוחים הרפואיים מאז תחילת המאה ה-20 הושגו בעזרת ניסויים בבעלי-חיים.1 יתרה מזאת, גורמי מקצוע סבורים כי הפסקת הניסויים אף עלולה להחזיר את הרפואה עשרות שנים לאחור,2 וככל שיבצעו פחות ניסויים בעלי-חיים כך יאלצו לבצע יותר ניסויים בבני-אדם.
מאידך, אלו המתנגדים לניסויים טוענים כי הם כרוכים בסבל רב לבעלי החיים, וכוללים הדבקה במחלות, פציעות, מומים, הרעבה, הצמאה ואף פגיעות נפשיות עקב הניסויים. הם טוענים כי בעלי-חיים אינם כלים שנועדו לשימוש האדם, לא הוכחה יעילותם של הניסויים בבעלי חיים וכי מספר הניסויים שנערכים גבוה בהרבה מהצורך הרפואי האמיתי.3 טיעון נוסף בקרב אלו המתנגדים לניסויים היא העובדה שבטרם תחילת הניסוי לא נבדקו חלופות ראויות היכולות למנוע סבל מהחיות.4
על-אף שניסויים בבעלי-חיים כבר נערכים מאות שנים,5 התארגנות ממסדית לשמירה על רווחת חיות המעבדה החלה רק בשנות ה-60 של המאה ה-20 בארה"ב. בשנת 1971 פרסם ארגון הבריאות הלאומי בארה"ב (National Institute of Health – NIH) הנחיות לטיפול ושימוש הומאני בחיות מעבדה, הנחיות שעודכנו מספר פעמים.6 באירופה, הסדרת הנושא החלה במהלך שנות ה-70 עם הקמת FELASA (Federation of European Laboratory Animal Science Association) שפרסם לאורך השנים מספר הוראות והנחיות הנוגעות לטיפול בחיות מעבדה וצמצום הסבל של החיות במהלך הניסויים. עמותת ILAF הישראלית (Israeli Laboratory Animal Forum) חברה בארגון.7
1. ניסויים בבעלי-חיים בישראל – המסגרת החוקית
ניסויים בבעלי חיים נערכים היום במגוון רחב של מוסדות ובהם אוניברסיטאות, מכוני מחקר, בתי חולים וחברות פרטיות. גם תחומי המחקר של ניסויים אלו מגוונים וכוללים מחקר במדעי החיים, רפואה, פסיכולוגיה ועוד.
סוגיית רווחת חיות המעבדה נמצאת על סדר יומם של חוקרים בישראל כבר מסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 כאשר קורסי הכשרה לשיטות עבודה נכונות ואתיות עם בעלי חיים הועברו באוניברסיטה העברית ומכון וייצמן. בשנת 1984 הוגשה הצעת חוק אשר הציעה להסדיר את הפיקוח על הניסויים בבעלי-חיים ובשנים לאחר מכן בתי-ספר לרפואה ווטרינרים החלו לכתוב תקנונים לטיפול בחיות מעבדה. בשנת 1986 מוסדות אקדמיים בישראל קיבלו את אישור ה-NIH לעבודה אתית עם בעלי חיים ושנה לאחר מכן הוקמה המועצה הארצית לפיקוח על ניסויים בבעלי-חיים שפעלה בחסות האקדמיה הישראלית למדעים.
בשנת 1990 הגישה ועדת רובין8 לבדיקת הסדר מחייב לנושא ניסויים בבעלי חיים את מסקנותיה שהעיקרית שבהן היא הצורך בחקיקה ראשית להסדרת הנושא. בשנת 1994 התקבל חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי-חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: החוק), השר המופקד על ביצוע החוק הוא שר הבריאות. בשנת 2001 פורסמו כללי צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים), תשס"א-2001 (להלן: הכללים).
חוק צער בעלי-חיים עוסק במגוון רחב של תחומים הנוגעים לפיקוח על הניסויים, הגופים המורשים לאשר אותם והניסויים עצמם ובהם: הקמת מועצה לניסויים בבעלי-חיים,9 פרסום תבחינים מחייבים לאישור ניסויים בבעלי חיים ועוד. החוק מתיר ניסויים בבעלי-חיים, אולם מטיל, בין השאר, את ההגבלות האלה:
• הניסויים בבעלי-חיים ייערכו מתוך הקפדה על מזעור הסבל והכאב שייגרמו לבעלי-החיים.
• לא יינתן היתר לעריכת ניסוי בבעלי-חיים שאפשר להשיג את מטרתו בדרך חלופית סבירה.
• סעיף 10 לחוק קובע כי עריכת ניסויים לבדיקת מוצרי קוסמטיקה שאינם מוצרי בריאות ולמוצרי ניקוי – אסורה.10
היתר לעריכת ניסוי בבעלי-חיים יינתן מטעם ועדה שמינתה המועצה (להלן: הוועדה הארצית), או מטעמן של ועדות פנימיות של מוסדות שהמועצה רשאית להתיר להם הקמת ועדות כאלה.11
• בוועדה הארצית ישמשו שלושה חברים לפחות, ובהם רופא וטרינר – אשר ישמש בתפקיד היו"ר, חוקר מתחום מדעי החיים או הרפואה וחבר אחד שאינו מתחום מדעי החיים או הרפואה.
• משרד ממשלתי, מוסד להשכלה גבוהה, מוסד חינוכי או מוסד אחר שאישרה המועצה לעניין זה רשאי להקים ועדה פנימית, שאחד מחבריה רופא וטרינר, והיא תמלא בעבורו את תפקידי הוועדה הארצית. הוועדה הפנימית תדווח למועצה לניסויים בבעלי-חיים אחת לשישה חודשים על הניסויים שהתירה לערוך. כיום יש 10 חברות מסחריות שלהן ועדות פנימיות.
המועצה פרסמה את כללי צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים), התשס"א-2001, המתבססים על כללי ה-NRC (National Research Council) בארה"ב. גופים שעושים שימוש בבעלי-חיים בתהליכי מחקר מחויבים לעמוד בהוראות החוק ובכללים אלה. עוד נקבע בכללים כי אישורים לניסויים בבעלי-חיים יינתנו לתקופה של עד ארבע שנים.
לפי החוק, על נציג המועצה, וטרינר בהכשרתו, לבקר במוסדות שנערכים בהם ניסויים בבעלי-חיים ולאשר שהמתקנים ותנאי החזקת בעלי-החיים בהם עומדים בקריטריונים שנקבעו בכללים.
החוק קובע עוד כי המועצה תמנה ועדת ביקורת, שבראשה יעמוד נציג שר המשפטים ואחד מהחברים בה יהיה חוקר מתחום הרפואה או מדעי החיים. על-פי החוק, אם העלתה בדיקת נציג המועצה כי נערך ניסוי שחרג מההיתר שניתן לעריכתו, עליו להמליץ כי ועדת הביקורת של המועצה תבטל או תשעה את ההיתר שניתן לעריכת הניסויים. ועדת הביקורת מוסמכת לקבל החלטה סופית בנושא זה. כמו כן, אחת לשישה חודשים תדווח כל ועדה מוסדית (פנימית) למועצה לניסויים בבעלי-חיים על הניסויים שהתירה. דיווחי המוסדות על בקשותיהם לערוך ניסויים בבעלי-חיים מועברים למועצה פעמיים בשנה, ב-1 בינואר וב-1 ביולי. נוסף על כך על המוסדות להעביר למועצה דיווח מסכם על השימוש שעשו בפועל בבעלי-חיים בניסויים שערכו במשך השנה. דיווחים אלה מועברים עד 28 בפברואר בשנה העוקבת.
2. המועצה לניסויים בבעלי-חיים
המועצה היא הגוף המרכזי שמפקח על הניסויים בבעלי-חיים. היא מונה 23 חברים ממגוון תחומים הכוללים אנשי המקצועות הרפואיים, האתיקה, המשפט ונציגי ציבור.12 בין תפקידי המועצה:
• מתן היתרים לעריכת ניסויים ופיקוח ובקרה על ניסויים אלה;
• קביעת כללים, באישור שר הבריאות, למתן היתרים לעריכת ניסויים בבעלי-חיים, ודרכי עריכת הניסויים, והכל כדי להבטיח מזעור הסבל הנגרם לבעל החיים ומניעת עריכת ניסוייים מיותרים; 13
• ייזום תכניות הסברה שבנושאים שבתחום פעילותה ותכניות השתלמות והדרכה לחוקרים;
• קביעת כללים, באישור השר, למספר הניסויים המרבי שייערכו בבעל-חיים אחד;
• באישור השר וועדת הכספים של הכנסת רשאית המועצה לקבוע אגרות שישמשו לפעילות המועצה.
מוסד המעוניין לערוך ניסויים בבעלי-חיים צריך להגיש פנייה למועצה ומליאת המועצה דנה בנושא. בכדי לעמוד בתנאי הסף על המוסד לעמוד במספר דרישות ובהן: הכנת קובץ הנחיות כתובות, המחייבות את העובדים ואשר אושרו על ידי המועצה; העסקת וטרינר שמפקח על בריאות בעלי החיים ורווחתם, נותן להם טיפול רפואי, מופקד על מניעת מחלות, על הקטנת סבלם של בעלי חיים לפני, בעת ולאחר גמר הניסויים, על המתתם במידת הצורך, ואשר מדריך את סגל העובדים בנושאים אלה.14 במידה ומוסד עומד בתנאים אלו ונוספים, המועצה מנפיקה לו רישיון לעריכת ניסויים. ברישיון ישנן מספר מגבלות כגון סוג בע"ח איתם ניתן לעבוד, מספרם וכיוב'. כיום יש 52 מוסדות ברחבי המדינה שאושרו לעריכת ניסויים.15
לאחר קבלת אישור המועצה, רשאים חוקרים מאותו המוסד להגיש בקשות לעריכת ניסויים תוך שימוש בבעלי-חיים. הבקשה מוגשת לדיון הוועדה שהוסמכה לכך על-ידי המועצה (הוועדה הארצית או הוועדה המוסדית) והיא זו שמאשרת את הניסוי בהתאם לרישיון שניתן לה ע"י המועצה.
יצוין כי הדוח התקופתי האחרון של המועצה פורסם בפברואר 2011 והוא סוקר את פעילותה עד שנת 2010, לא פורסם דוח תקופתי בשנת 2012 הסוקר את נתוני הפעילות הנוגעים לשנת 2011.
אמצעי הפיקוח של המועצה הם:
• וטרינר בהיקף של תקן וחצי שמועסק על-ידי המועצה ולו הסמכות לבקר במוסדות שעורכים ניסויים ולעיין בנהלים השונים ובדרכי הטיפול ובלבד שלא יפגע בניסוי.16 בהם: נהלי עריכת הניסויים, דרכי הטיפול בחיות ובדרכי המתתם במקרה הצורך, כל אלו אחרי תחילת הניסוי. במוסדות מסחריים שלהם וועדות מוסדיות (פנימיות),17 לווטרינר של המועצה סמכות נוספת והיא אישור הניסויים. כך, מוסד מסחרי שלו וועדה מוסדית (פנימית) נדרש לקבל את אישור הווטרינר של המועצה בנוסף לאישור הוועדה של אותו המוסד, טרם תחילת הניסוי.
לווטרינר מטעם המועצה הסמכות להפעיל את ועדת הביקורת של המועצה אם מצא כי הניסוי נערך שלא כחוק או להרחיק בעל-חיים במידה ומצא כי בריאותו אינה עומדת בתנאי המועצה והרישיון. לדברי פרופסור אהוד זיו, יו"ר המועצה לניסויים בבעלי-חיים, רק פעם אחת נעשה שימוש בוועדת הביקורת.18 בכדי לבצע את משימתו בצורה היעילה ביותר, הווטרינר נמצא בקשר עם הווטרינר של המוסד עצמו ובודקת את רמת הטיפול שלו בבעלי החיים.
מדוח המועצה שפורסם בפברואר 2011 עולה כי בשנת 2009 ביקרה הווטרינרית של המועצה 184 פעמים במוסדות השונים, מתוכם 60 ביקורים מתוכננים ועוד 124 ביקורי פתע. ב-23 מהם התלווה אליה היועץ המדעי (ראו להלן). בשנת 2010 ערכה הווטרינרית 180 ביקורים במוסדות השונים, מתוכם 60 ביקורים מתוכננים ו-120 ביקורות פתע. ב-25 מהביקורים התלווה אליה היועץ המדעי. יוזכר כי טרם פורסמו נתונים המתייחסים לשנת 2011.
בהקשר זה יצוין כי בדוח מבקר המדינה 61ב' שפורסם במאי 2011 צוין כי וטרינרית המועצה אינה מתעדת באופן שוטף את ממצאי ביקוריה ואינה עובדת על-פי תכנית עבודה תקופתית. לדברי פרופסור זיו, כיום, הווטרינרית של המועצה מתעדת באופן מקיף את ממצאי ביקוריה, באשר לתכנית העבודה התקופתית, לדבריו, היא עובדת על-פי תכנית כזו.19
• יועץ מדעי המועסק ע"י המועצה מבצע בקרה תקופתית בה הוא בוחן את האישורים שמנפיקות הוועדות השונות. הוא רשאי להעיר הערות על תוכן האישורים, לדרוש בהם שינויים ואף להורות על הפסקת הניסוי.20 גם סוגיה זו נידונה ע"י מבקר המדינה שאמר כי סמכויות היועץ לא הוגדרו ובשל ההיקף הגדול של האישורים של הוועדות המוסדיות הוא בודק אותם באיחור. לדברי המבקר אף היו מקרים בהם דרישותיו לתקן את האישורים הוצגו במהלך הניסוי או לאחריו, דבר שהפך את דרישותיו ללא רלוונטיות. לדברי פרופסור זיו, משרתו של היועץ אינה מוגדרת בחוק ובכל מקרה כאשר המועצה החליטה על יצירת התפקיד היא קבעה שהוא יבחן את האישורים הניתנים בדיעבד, אחרי תחילת הניסוי.21
• כל וועדה (מוסדית וארצית) נדרשת לדווח דיווח דו שנתי על מספר האישורים שהיא נתנה למוסדות לבצע ניסויים. בנוסף, הן נדרשות לדווח דיווח שנתי על הניסויים שנערכו במוסדות. דווח זה כולל טבלאות ובהן נתונים על השימוש בחיות מעבדה באותו המוסד באותה השנה, פירוט האישורים הפעילים באותה השנה ופירוט האישורים החדשים באותה השנה.22
2.1. עבודת הוועדות
כאמור, הוועדה הארצית שהקימה המועצה מאשרת ניסויים למוסדות המסחריים ואילו ניסויים במוסדות אקדמיים או מוסדות מחקר מאושרים על-ידי ועדות מוסדיות (פנימיות). בנוסף ישנן 10 חברות מסחריות שלהן וועדה מוסדית (פנימית).23 מרבית הניסויים בבעלי-חיים מבוצעים במוסדות אקדמיים או מוסדות מחקר.
במידה והוועדה מאשרת את הבקשה היא מנפיקה אישור לעריכת הניסוי. על האישור לכלול את משך תוקף האישור, מין ומספר בעלי החיים המאושרים לניסוי ותנאים להפסקת הניסוי. רק לאחר קבלת האישור הספציפי לביצוע המחקר ניתן להזמין את בעלי-החיים. חוקר המעוניין לבצע מחקר חייב לעמוד בשני תנאים: האחד, הוא עבר הכשרה מקצועית מתאימה בהתאם להנחיות המועצה, השני, מנהל המוסד מאשר לו לערוך ניסויים באותו המוסד.24
הוועדה הארצית מורכבת משישה חברי המועצה המכהנים בתפקיד בהתנדבות. בין חבריה וטרינר, מדען ומשפטן. נכון לסוף חודש מאי 2012 הוועדה הארצית הנפיקה אישורים לביצוע ניסויים ל-16 חברות מסחריות.25 לדברי פרופסור זיו, מינוי חברי הוועדה שאינם חברי המועצה יאפשר להגדיל את יכולת הפיקוח שלה.26 בדוח המועצה שפורסם בפברואר 2011 מציינת המועצה כי הוועדה דנה במספר רב של בקשות מדי שנה, אולם בדוח אין מידע אודות כלל הבקשות שהוגשו, אלא, רק נתונים אודות מספר הבקשות שאישרה המועצה. בשנת 2008 היא אישרה 82 בקשות לעריכת ניסויים, ב-2009 – 87 בקשות ובשנת 2010 – 123 בקשות.
נוסף על הוועדה הארצית, מכהנות 29 ועדות מוסדיות, המפקחות על 35 מוסדות (ישנן ועדות מוסדיות המפקחות על יותר ממוסד אחד). למועצה אין מידע בדבר מספר החברים בוועדות הללו וידוע כי הוא משתנה בין וועדה לוועדה.
כאמור, לחלק מהמוסדות המסחריים ועדות מוסדיות משלהם. לדברי פרופסור זיו, הסיבה לכך היא הסכמים היסטוריים ובכל מקרה בכוונת המועצה לשלול מהם בעתיד את הסמכות להקים ועדה מוסדית ולהעבירם לפיקוח הוועדה הארצית.27
בכדי להגביר את הפיקוח על הוועדות המוסדיות הללו, החליטה המועצה כי בכל אחת מהן יכהן איש ציבור. בנוסף על כך, מינתה הוועדה את הווטרינר של המועצה בתור מבקר ומפקח מטעמה על הוועדות המוסדיות של המוסדות המסחריים. כאמור, לווטרינר הסמכות לבדוק את הבקשה לביצוע המחקר לפני הגיעו לדיון בוועדה המוסדית של אותו מוסד מסחרי ולבדוק את פרוטוקול הוועדה ואישור הבקשה ע"י הוועדה. נוסף על כך, הוא רשאי לעצור כל בקשה לפני הדיון בוועדה ואף אחריו.28 בשנת 2008 אישרו הוועדות המוסדיות/מסחריות 127 בקשות, בשנת 2009 – 89 בקשות ובשנת 2010 – 62 בקשות.
3. נתונים בדבר ניסויים בבעלי-חיים בישראל
מדי שנה מאשרות הוועדות השונות כ-1,400 ניסויים שמתוכם כ-900 מבוצעים בסופו של דבר.29 אין בידי המועצה נתונים בדבר מספר הבקשות שהוגשו לניסויים ומכאן לא ניתן לדעת מהו אחוז האישורים. עם זאת, מבדיקה רנדומלית שנערכה במכון ווייצמן ובבית-החולים סורוקה, כ-10% בממוצע מהבקשות לניסויים, נפסלות. ככלל, לדברי פרופסור זיו, קיימת ביקורת רבה מצד החוקרים על ההקפדה היתרה של הועדות.30
להלן יוצגו נתונים שפרסמה המועצה אודות האישורים שניתנו להקצאת בעלי-חיים לניסויים וכן נתונים אודות מספר בעלי-החיים בהם השתמשו החוקרים בפועל.31 יודגש כי נתוני האישורים שמוצגים מתייחסים לשנים 2010-2004 בלבד בעוד שהנתונים אודות מספר החיות שנעשה בהן שימוש בפועל מציג מידע המתייחס גם לשנת 2011.
להלן נתונים על הקצאת בעלי-חיים לצרכי מחקר בשנים 2010-2004 והשימוש בפועל שנעשה בהם בשנים 2011-2004:32
מהטבלאות האמורות עולים, בין היתר, הממצאים הבאים:
• שיעור הניצול של בעלי-חיים לניסויים מתוך סך האישורים לאורך השנים עומד על יותר מ-56%;
• החיות בהן נעשה השימוש הרב ביותר לניסויים הם עכברים וחולדות המהווים בממוצע מעל ל-80% מבעלי-החיים;
• בעוד שבין השנים 2004 ל-2011 עלה סך החיות שאושרו לניסויים, בפועל, מספר החיות שנעשה בהן שימוש, ירד;
בכל הנוגע לפער הקיים בשנים מסוימות בין מספר החיות שאושרו לניסויים לבין מספר החיות שנעשה בהן שימוש בפועל, יש לציין כי האישור לניסוי ניתן לארבע שנים. לכן, ייתכנו מקרים בהם בשנה מסוימת מספר החיות שנעשה בהן שימוש חורג ממספר החיות שאושרו לניסוי באותה השנה.33 לדברי פרופסור זיו, המועצה מקיימת פיקוח הדוק בנושא זה, ואף אחד מהמוסדות אינו חורג ממספר החיות שאושר לו לניסוי.34
4. סוגיות נוספות בתחום הפיקוח על הניסויים בבעלי-החיים
להלן מספר סוגיות נוספות בתחום הפיקוח על הניסויים בבעלי חיים:
• פיקוח: על המוסדות המסחריים קיים פיקוח נרחב יחסית. בנוגע לניסויים בוועדות מוסדיות-מסחריות, כיום נדרש אישור של הווטרינר של המועצה כתנאי לקיום הניסוי (זאת בנוסף לפיקוח של המועצה במהלך ולאחר הניסויים). לעומת זאת, בוועדות המוסדיות-אקדמיות, שמרבית האישורים לניסויים ניתנים על ידן,35 הפיקוח מצד המועצה נעשה רק תוך כדי הניסויים ולאחריהם. למועצה אין יכולת לדעת סוגיות נקודתיות הנוגעות לקווים המנחים של המחקר באותו המוסד, אילו מחלות ובעיות נבדקות (כאמור, אין כל דיווח מוקדם והדיווח השנתי שמתבצע בדיעבד אינו מפורט) וכיוב'.
סוגיה נוספת נוגעת לעובדה כי הוועדות המוסדיות הן אלו שאמורות לאשר לחוקרים מאותו המוסד לבצע את המחקרים. דבר זה מעלה חשש לניגוד עניינים. בהקשר זה אמר פרופסור זיו כי מציאות זו אינה מציבה את חברי הוועדות המוסדיות במצב של ניגוד עניינים וכי היושרה המקצועית שלהם תמנע מהם להימצא במצב כזה.36
ארגוני הגנת בעלי-החיים מציינים כי בשבדיה הוועדות שמאשרות את הניסויים הן ועדות חיצוניות שאין חשש כי הן נגועות בניגוד עניינים.37
• אגרות המועצה: בחוק נקבע כי המועצה "תהיה רשאית לקבוע, באישור השר וועדת הכספים של הכנסת, אגרות לבקשות ולהיתרים הניתנים על פי חוק זה; סכומי האגרות ישמשו לפעולות המועצה ולפעולות אחרות לפי חוק זה, ויוצאו לפי החלטת המועצה".38 הנושא אף נידון בוועדה לביקורת המדינה בדצמבר 2009 שם טענו ארגוני בעלי-החיים כי המועצה אינה מממשת את סמכותה לגבות אגרות וכי ניתן היה להשתמש בכספים שהגיעו מן האגרות לפיקוח הדוק יותר על הניסויים ולשיפור רווחת חיות המעבדה. מנגד, טענו במשרד הבריאות כי הכספים שייגבו ילכו לקופת המדינה. לדברי דרור סלעי, חבר המועצה לניסויים בבעלי חיים מטעם ארגון "נח",39 גורמי מקצוע שונים ובהם אנשי משרד המשפטים הבהירו כי אגרות שייגבו יועברו ישירות למימון פעולות המועצה ולא לקופת המדינה.40
בנוסף לדיון האמור, ציין מבקר המדינה בדוח שפרסם בשנת 2011 כי כבר משנת 2004 בוחנת המועצה את האפשרות לממש את סמכותה לגבות אגרה ממגישי בקשות להיתרים לניסויים בבעלי-חיים, אולם עד אוגוסט 2010 היא טרם החלה בגביית האגרה.41 בתשובה לפניית מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא השיבו במועצה, בניגוד לטענת מר סלעי, כי חשבות משרד הבריאות וגורמים נוספים הבהירו כי הפיכת הכסף שיגבה מהאגרות לכסף "צבוע", כלומר, כזה שיועמד אוטומטית לרשות המועצה, אינה אפשרית.42
• כללי ה-NRC: ארגונים להגנה על בעלי-החיים מציינים כי כללי ה-NRC הם רק הנחיות ולא הוראות על-פיהם מחויבות הוועדות לפעול, ובכל מקרה, הנחיות אלו אינן בהכרח הטובות ביותר, אלא, המקלות יותר.
• חלופות לניסויים בבעלי חיים: בסעיף 9 לחוק נכתב "לא יינתן היתר לעריכת ניסויים בבעל חיים אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות". לדברי גורמי מקצוע המבצעים ניסויים בבעלי-חיים, טרם הפנייה לשימוש בבעלי-חיים נערכו בדיקות ובהן סימולציות ממוחשבות.43 פרופסור זיו ציין כי במועצה דנים רבות באלטרנטיבות לניסויים. במסמך עמדה של ארגון "נח" שהועבר לידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת נכתב כי: "דו"ח המבקר מבטא אמירה נורמטיבית מהותית, על פיה קידום והטמעת השימוש בחלופות לניסויים בבעלי-חיים הנה תפקיד מרכזי של המועצה...בפועל אימצה המועצה שיטה על פיה הועברה בדיקת קיום של חלופות באופן גורף לנסיינים עצמם, ולא אישרה עד היום ולו חלופה מחייבת אחת....". הארגון סבור כי המועצה נדרשת לשלב את הטמעת החלופות בסדר יומה.44
• שקיפות של עבודת הוועדות: לטענת הארגונים להגנת בעלי החיים, הוועדות השונות, במיוחד הוועדות המוסדיות-אקדמיות פועלות בחוסר שקיפות. יתרה מזאת, נושאים שמעלים ארגונים לזכויות בעלי-החיים אינם מקבלים במה מספקת בדיוני המועצה ועוד.45 לדברי דרור סלעי, חבר המועצה מטעם ארגון "נח", יש חשש לניגוד עניינים במועצה כאשר מי שאמור לפקח, הוא למעשה המפוקח.46
• שיקום בעלי החיים: לעמדת גורמים שונים המעורבים בביצוע הניסויים יש להבדיל בין החיות השונות. ככלל, את העכברים והחולדות שמהווים את מרבית חיות המעבדה לא ניתן לשקם. כמו כן, את חלק מהחיות חייבים להמית מכיוון שזקוקים לרקמות חיוניות שלהן, לדוגמה הלב, או הכבד, דבר שלא ניתן לעשות מבלי להמיתן. יתרה מזאת, חלק מהחיות מסיימות את הניסוי פגועות בצורה קשה ובכדי למנוע מהן עוד סבל, יש להרדימן.47
חיות שאינן מומתות לאחר הניסוי משוקמות. לדברי פרופסור זיו, בישראל, בממוצע רב שנתי, כ-57% מהקופים משוקמים, ולאחר מכן מועברים לבית מחסה בו הם חיים את המשך חייהם.48 זאת לעומת שיקום של 2% בלבד מהקופים בהם נעשה שימוש במחקר באירופה. עוד ציין פרופסור זיו כי מדי שנה משתמשים בישראל בממוצע בכ-40 קופים זאת לעומת 10,000 באירופה, מתוכם 4,000 בבריטניה בלבד ועוד 70,000 קופים ברחבי ארה"ב.49 מנתוני המועצה, בשנת 2011, בקרב חיות שסיימו ניסויים, שוקמו כ-55% מהכבשים, 45% מהעיזים, 94% מהבקר, 57% מהכלבים ו-100% מהחתולים ומהקופים.50
נספח
מספר הניסויים ומטרותיהם בשנים 2010-200551
שנה
בריאות ורפואה
מחקר מדעי (בסיסי)
בדיקה או ייצור של חומרים או חפצים
חינוך והוראה
2005
324 (20.1%)
821 (50.9%)
425 (26.3%)
44 (2.7%)
2006
832 (41.5%)
817 (40.8%)
309 (15.4%)
45 (2.2%)
2006
843 (45.1%)
784 (42%)
211 (11.3%)
30 (1.6%)
2008
891 (46%)
827 (42.7%)
171 (8.8%)
47 (2.4%)
2009
928 (42.6%)
935 (43%)
258 (11.9%)
55 (2.5%)
2010
840 (42.6%)
858 (43.5%)
215 (10.9%)
59 (3%)