חומר רקע

2 ביולי, 2012 לכבוד חברי ועדת חוקה חוק ומשפט הכנסת באמצעות פקס: 02-6753199 הנדון: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 6) (חקירת חשוד בעבירת ביטחון), התשע"ב-2012 הרינו לפנות אליכם ולבקשכם להתנגד להצעת החוק שבנדון, המבקשת להאריך בשנתיים נוספות את תוקף הפטור מהחובה לתעד בתיעוד חזותי וקולי חקירות חשודים בעבירות בטחון, וזאת לנוכח פגיעתה החמורה של הצעת החוק בזכויות יסוד, כפי שיפורט להלן: 1. ביום 03/07/2012 צפויה ועדת חוקה חוק ומשפט לדון ולהצביע על הצעת החוק הנ"ל לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק שבנדון הינה בלתי חוקתית בעליל. היא מבקשת לקבוע פטור גורף משימוש בכלי בסיסי ואינהרנטי לחקר האמת וההליך ההוגן, שבילתו אין. היא פוגעת מעל הנדרש בזכויותיהם של החשודים לחירות אישית, להליך הוגן, לחיים ולשלום הגוף, לשוויון ולכבוד ומסכלת כל אפשרות לביקורת שיפוטית על הליך החקירה או על כשרות הראיות המובאות בפני בית המשפט בשלב בירור האשמה. 2. כידוע, חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 4) (חקירת חשוד בעבירת ביטחון), התשס"ח- 2008) (להלן: תיקון מס' 4), האריך, עד ליולי 2012 את תוקף הוראת השעה המעוגנת בסעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002 (להלן: חוק חקירת חשודים). בכך הוארך הפטור מקיום החובה לערוך תיעוד חזותי של חקירות חשודים בעבירות ביטחון, כך שהוא חל ברציפות מזה תשע שנים. כעת מבקשת הצעת החוק שבנדון להאריך את תחולת הפטור ע"י הארכתו בשנתיים נוספות. הצעת החוק שבנדון קובעת כדלקמן: "בתקופה שמיום התחילה ועד תום אחת עשרה שנים מיום התחילה, לא תחול החובה לתעד חקירת חשוד בתיעוד חזותי או בתיעוד קולי לפי סעיפים 7 ו-11 על חשוד בעברת ביטחון." 3. נציין, כי בפני בית המשפט העליון תלויה ועומדת עתירה של עדאלה וארגונים זכויות אדם כנגד תיקון מס' 41. 4. הפטור בסעיף 17 לחוק חקירת חשודים קובע למעשה כי חובת התיעוד החזותי של חקירת חשודים בעבירות שעונשן מעל לעשר שנות מאסר (סעיף 7 לחוק חקירת חשודים) לא תחול כאשר המדובר בעבירות בטחון, כמו כן קובע כי החובה לתעד בתיעוד חזותי את ההליך שבו חשוד בעבירות ביטחון שנחקר מחוץ לתחנה, מאשר את תיעוד חקירתו (כאמור סעיף 11 לחוק חקירת חשודים) לא תחול כאשר המדובר בעבירות בטחון. 5. הוראות חוק חקירת חשודים מלמד, כי המחוקק היה ער לחשיבות תיעוד חקירות חשודים וזאת דווקא בעבירות חמורות, שעונשן הנו למעלה מ-10 שנות מאסר וכן בשורה של מקרים אחרים. חשיבות זו שגילה המחוקק כלפי אותן עבירות פסחה על חשודים בעבירות בטחון, על אף שאלה נתפסות בדרך כלל כחמורות ביותר. 6. סע' 7 לחוק חקירת חשודים מחייב את המשטרה לתעד תיעוד חזותי חקירות חשודים בעבירות שהעונש המרבי שנקבע לצידן הנו מאסר של עשר שנים או יותר. רק בנסיבות שבהן חלה תקלה תכנית או צורך ענייני תינתן האפשרות לסטות מחובת תיעוד זו ולתעד את החקירה בתיעוד קולי [סע' 7 (2) לחוק]. 7. חשיבות מיוחדת לתיעוד החזותי והקולי, וללא קשר לסוג העבירה, עולה כאשר מדובר בניהול חקירה בשפתו של החשוד אולם התיעוד בכתב נעשה בשפה אחרת. ככלל, חקירה תיעוד בשפה שבה היא התנהלה. [סע' 8 (1) לחוק]. במקרים שבהם לא ניתן לתעד בכתב את החקירה בשפה שבה היא מתנהלת חלה חובה לתעד החקירה בתיעוד חזותי או קולי. חקירה המתנהלת בשפת סימנים תתועד תיעוד חזותי בלבד [ ס' 8 (2) לחוק]. חובת תיעוד קולי או חזותי מתבקשת גם במקרים שמדובר בחשודים שאינם מסוגלים לאשר את תוכן ונכונות הודעותיהם שנגבו מהם כגון אנאלפביתיים וחשודים עם לקות פיזית או נפשית [ס' 8 (3) לחוק]. 8. מתן פטור גורף לחוקרי המשטרה לתעד חקירותיהם בתיעוד חזותי וקולי, משמעו בין היתר, מתן הכשר חוקי לחוקרי המשטרה לחקור את החשוד בכל שפה שבה הם חפצים ולתעד את החקירה בכל שפה אחרת כראות עיניהם וללא כל חובה להתאים ההודעות הנגבות לדברי ולשפת החשודים. ועוד. לפי הצעת החוק, דין חשודים עם לקות פיזית, נפשית, אנאלפביתיים, חרשים ואילמים, כדין כל חשוד אחר וחקירתם תתועד בכתב בלבד בשפה ובדרך הנוחה לחוקרים ללא שום זיקה לאופן ניהול החקירה והשפה שבה היא התנהלה וללא שום התייחסות למסוגלותם של אותם אנשים לאשר את תוכן הודעותיהם שנגבו ותועדו בכתב. 9. החובה הסטטוטורית לתיעוד חקירות חשודים בדרך חזותית או קולית נועדה, בין היתר, לאפשר לבית-המשפט להתחקות אחר הנעשה בחדר החקירות ולפקח על אופן ניהול החקירה וזאת כדי שיתאפשר לו להתרשם בצורה כמעט ישירה, מהתנהגות החשוד וחוקריו ובכך גם מאמינות הודעות הנחקרים המוצגים בפני ביהמ"ש כראייה. דרך זו הנה הדרך האולטימטיבית לסייע בידי בית המשפט בקביעת קבילותן ומשקלן של הראיות המוצגות בפניו. חשיבות תיעוד מהלך החקירה הוזכרה בפסיקת ביהמ"ש העליון שנים רבות טרם חקיקת חוק חקירת חשודים, כדבריו של השופט גולדברג מלפני למעלה משני עשורים: "ההקלטה אינה רק משמרת בדייקנות את הצד המילולי שבאמרה אלא גם את הסממנים הנלווים לה (נעימת האמירה, היסוס, כעס וכדומה) וכן את דברי בן שיחו של נותן האמרה, ובאופן זה היא "מדברת בעד עצמה". כך ניתנים לבית המשפט כלים נוספים לעמוד מקרוב על מהימנות העד, על משמעותם הנכונה של דבריו ועל אמיתותם" ע"פ 323/84 שריקי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505, 517 (1984). ראו גם: • ע"פ 8332/05 איסקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 26.07.07), פסקה 19 לפס"ד של השופט לוי; • ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' מדינת ישראל  פ''ד סא(1) 461, 483 (2006). (להלן: "עניין יששכרוב"); • רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי פ"ד סב(1) 378, 409 (2006). 10. תיעוד חזותי וקולי הנם למעשה אחד החסמים הקיימים בחוק ובפסיקה כדי להתמודד עם החששות הכרוכים בקבלתן של הודאות חשודים במהלך חקירה, כראיות מרשיעות. הודאתו של חשוד במהלך חקירה כונתה על ידי ביהמ"ש העליון "כהודאה חשודה" שיש לבחון את מהימנותה מתוך יחס ספקני. הודאה זו נמסרת ככלל שלא תחת עיניהן הפקוחות של הערכאות השיפוטיות. תיעוד חזותי וקולי יאפשרו לבית המשפט לתהות על קנקנו של החשוד המודה ולהעריך אם הודאתו נגבתה באופן חופשי, מרצון וללא הפעלת עינויים ואמצעי חקירה פסולים. בכך מצטמצמת האפשרות לעיוות דין ולהרשעה על סמך הודאות שווא. על חשיבות תיעוד חזותי לגביית הודאות חשודים, העיר השופט לוי כי: "... ככל שהחקירה הופכת "שקופה" יותר, כך ניתן להתרשם בצורה טובה יותר מנסיבות גבייתה של ההודאה, וממילא הולכת ופוחתת ההצדקה לערוך הבחנה בין הודאה שנמסרה במהלך החקירה לבין הודאה הניתנת במהלך המשפט, ואשר – כזכור – די בה לבדה כדי להרשיע את הנאשם. על רקע טענה זו נשמעו קריאות בדבר הצורך לתעד את חקירותיהם של חשודים בתיעוד חזותי או קולי, ולא להסתפק בתיעוד מילולי, במטרה ליצור "חרכי הצצה" אשר באמצעותם יוכלו הערכאות לעמוד על הנעשה בחדרי החקירות." רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי (טרם פורסם, ניתן ביום 4.12.06), פסקה 25 לפס"ד של השופט לוי. ראו גם: • דנ"פ 4342/97 אל עביד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 736, 839-836 (1998); • ע"פ 556/80 עלי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 169, 185-186 (1983). 11. ועוד; חשוד יכול להודות במה שלא חטא, גם אם לא הופעלו עליו לחצים ואמצעי חקירה פסולים. שכן, "חקירה מעצם טבעה, מעמידה את הנחקר במצב קשה, במצבים מביכים, מכבידה עליו, מחטטת בצפונותיו, חודרת לפני ולפנים של ציפור נפשו ויוצרת אצלו לחצים נפשיים חמורים" [בג"ץ,5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(4) 817 , 834-835 (1999)]. מכאן, כי חשיבות התיעוד החזותי איננה מצטמצמת רק למקרים שבהם מועלית הטענה של מתן הודאה לא באופן חופשי ומרצון, אלא בכל מקרה שבו ניתנת הודאה במהלך חקירה בעבירות חמורות שכן ייתכן מאד כי "[...] גם שימוש בדרכי חקירה שהן מותרות עלול להביא לכך שנחקר יודה במה שלא חטא". דברי הנשיא שמגר בד"נ 3081/91 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 441, 448 (1991). 12. זה המקום להדגיש, כי החשש מגביית הודאות שווא והפעלת אמצעי חקירה פסולים עד כדי עינוי והתעללות בחשודים, גובר באופן ניכר כאשר מדובר בחקירות חשודים בעבירות ביטחון. הצהרה זו מוצאת לה תימוכין הן במקרים שהובאו בפני בתי המשפט אשר פסל את השימוש באותם אמצעים פסולים והן בדו"חות עדכניים של ארגוני זכויות אדם המתעדים, את המשך שימוש הרשויות החוקרות באמצעי חקירה פסולים, לרבות הכאה, כבילה בתנועות "שאבח", כריעת צפרדע ושימוש פסול בבני משפחה כאמצעי לחץ על נחקרים. ראו: • בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג (4) 817 (1999); • דו"ח הועד הציבורי נגד עינויים בישראל "טיפול משפחתי: שימוש בני משפחה כאמצעי לחץ על נחקרים בחקירות השב"כ", (מרס 2008); • דו"ח ארגון בצלם וארגון המוקד להגנת הפרט "בתכלית האיסור: עינוי פלסטינים והתעללות בהם על ידי כוחות הבטחון של ישראל", (מאי 2007). 13. בנסיבות הקיימות, בהן הסיכוי לעינויים גובר כאשר מדובר בחקירת עבירות ביטחוניות, מתן פטור מתיעוד חזותי לאותן חקירות מהווה, הלכה למעשה, הפרה בוטה של חובתה של מדינת ישראל, הקבועה בסעיף 11 לאמנה נגד עינויים ויחס וענישה אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים2, לפקח בעקביות על המעצר ואמצעי החקירה מתוך מטרה למנוע כל צורה של עינוי והשפלה, המורה כדלקמן: "11. Each State Party shall keep under systematic review interrogation rules, instructions, methods and practices as well as arrangements for the custody and treatment of persons subjected to any form of arrest, detention or imprisonment in any territory under it's jurisdiction, with a view to preventing any cases of torture". ראו גם: סעיף 15 לאמנה הנ"ל וסעיפים סעיפים 7 ו-10 לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות – ICCPR. 14. רק בתיעוד חזותי וקולי לחקירותיהם של שני גופי החקירה הנ"ל ניתן יהיה לצמצמם את הפגיעה בזכויותיהם של הנחקרים לחקירה ומשפט הוגנים. המעורבות האקטיבית של השב"כ בגביית הודאות מנחקרים, תוך הפעלת אמצעי חקירה פסולים, מחייבת תיעוד של אותן חקירות. לפי פרקטיקת החקירות הנהוגה כיום, מלאכת החקירה נעשית תחילה על ידי השב"כ. החשודים נחקרים ללא אזהרה ודבריהם נרשמים כזיכרון דברים, עליו נסמכת התביעה באופן ממשי כראיות. חשיבות התיעוד החזותי במקרה זו הנה גם בצורך לעמוד על טיבו של המידע, המועבר לחשוד במהלך החקירה מפי החוקרים, במיוחד מסירת פרטים מוכמנים לחשוד וייחוס הדבר אליו בדיעבד, כאילו הוא זה שמסרם מיוזמתו. על שאלת קבילות הזכ"דים של חוקרי השב"כ כראיה ראו: ע"פ 6613/96 סמירק נ' מדינת ישראל (פ"ד נו(3) 530, 547 (2002); ע"פ 343/82 אבו סנינה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1), 505, 509-510 (1983); ע"פ 334/86 סבאח נ' מדינת ישראל, מד(3), 857, 863-864 (1990). 15. עם תום חקירת השב"כ מופנה החשוד לחוקרי המשטרה על מנת לגבות את הודעתו בצורה "המקובלת" לאחר שזה כבר מסר אותה לשב"כ. קיים חשש, כי על החשוד מופעלים אמצעים רבים כדי לשכנעו כי אין מנוס אלא לחזור על דבריו שנאמרו בפני השב"כ אשר איש לא יודע כיצד נמסרו, מלבד חוקרי השב"כ החשוד עצמו. מול חוקרי המשטרה מונחים רק הזכ"דים של השב"כ שלא משקפים מאומה על אופן ביצוע החקירה. מכאן, תיעוד חזותי לחקירת המשטרה יאפשר לפחות לפקח על הליך "הכשרת" המשטרה להודעות שמסר החשוד, כביכול, בחקירתו בשב"כ. תיעוד שכזה יאפשר פיקוח אחר הליך זה ואחר מאמצי החוקרים במשטרה למצות את החקירה ללא הפעלת אמצעים פסולים. תיעוד חזותי שכזה יאפשר לפחות לשקף את הלך הרוח של החשוד וחוקריו. וכך, חשודים שמתלוננים בפני המשטרה כי אין לסמוך על דבריהם בחקירות השב"כ כיוון שנמסרו בכח יזכו לתיעוד תלונותיהם אלו, שלרוב אינן מתעודות בתיעוד המשטרה בכתב. 16. מתן פטור למשטרה ולשב"כ מתיעוד חזותי וקולי לחקירות חשודים בעבירות ביטחון מקבל משנה חומרה בשים לב ליתר ההגבלות החמורות המוטלות על חשודים אלה בשלב המעצר. כך חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2) – התשע"א-2010, הרחיב את תוקפם של נוהלי מעצר מיוחדים החלים רק על עצורים החשודים בעבירות ביטחון ועיגן בחוק נהלים חמורים חדשים נוספים נגדם. נהלים מיוחדים אלה מאפשרים לרשויות אכיפת החוק לעכב הבאת "עצור ביטחוני" בפני שופט במשך עד 96 שעות אחרי המעצר (במקום 48 שעות לכל היותר לכל עצור אחר). הם גם מאפשרים לבתי המשפט להאריך את מעצרו של חשוד ביטחוני בעד ל-20 יום בכל פעם (במקום 15 יום לעצורים אחרים) ולקיים דיוני בבקשות להארכת מעצר בהעדר העצור3. 17. הגבלות חמורות אלו מונעות מהחשוד לדווח בזמן אמת על אופן חקירתו. הברירה היחידה שנותרה בידו הנה לדווח על כך בדיעבד ובשלב בירור אשמתו. בשלב זה ניצב החשוד מול סוללת חוקריו, ומתאמץ נואשות להוכיח טענותיו בנוגע לאופן ניהול החקירה נגדו. מאזן הכוחות במצב זה נוטה בבירור לטובת חוקרי השב"כ והמשטרה שיכולים בנקל לדחות את טענותיו של העצור. מכאן, כי תיעוד חזותי לחקירות השב"כ והמשטרה הנו האמצעי האובייקטיבי היחיד שיכול להעמיד את טענות הצדדים על דיוקן ללא כל הטיות. 18. ועוד, ההבחנה בין חשודים בעבירות ביטחון לחשודים בעבירות פליליות רגילות בכל הנוגע לחובת התיעוד החזותי והקולי יוצרת אפליה פסולה בין שני סוגי החשודים על רקע לאום. אין זה סוד, כי רובם המוחלט של החשודים בעבירות בטחון הנם פלסטינים. מדינת ישראל הינה צד לאמנה הבינלאומית לביעור כל צורות האפליה הגזעית (ICERD)4, משנת 1965. על פי סעיף 5 לאמנה זו, על המדינות שהנן צד לאמנה למנוע ולבער אפליה גזעית ולהבטיח את זכותו של כל אחד לשוויון בפני החוק, ללא זיקה לגזעו, לאומו או למוצאו האתני ובתוך כך מוטלת עליהן החובה לבער כל צורה של חקיקה המכשירה אפליה במערכת אכיפת החוק לרבות חקיקת ביטחון ולהבטיח הגנה שוויונית של החקיקה הפנימית של המדינות. ועדת האו"ם קבעה באופן מפורש, כי על המדינות להבטיח את הגנת החוק הפנימי. "20. Ensure that non-citizens detained or arrested in the fight against terrorism are properly protected by domestic law that complies with international human rights, refugee and humanitarian law." General Recommendation No. 30: Discrimination against Non Citizens, 1/10/04. 19. הנה כי כן הצעת החוק עסקינן מאיינת מתוכן כל אפשרות של הפעלת ביקורת שיפוטית על הליך החקירה והמעצר, שהנה עקרון-על, המונח ביסוד דיני המעצרים, המושפעים מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ההצעה מבקשת לפגוע באופן בלתי מידתי בזכויותיו של החשוד במהלך החקירה והמשפט אשר קיבלו משמעות מיוחדת עובר לחקיקת חוקי היסוד. מגמת הפסיקה כיום הנה מתן הגנה יותר על זכויות החשודים עד כדי אימוץ דוקטרינת הפסילה הפסיקתית (עניין יששכרוב לעיל). הזכות לשוויון, לחירות ולהליך הוגן הוכרה זה מכבר כזכות יסוד השמורה לנחקר ולנאשם כאחד. זכותו של החשוד למשפט והליך הוגן וצודק הנה חלק מזכותו החוקתית להליך ראוי. יפים לכאן דבריהם של המלומדים אוקון ושחם: "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שינה את מערך הזכויות הפלילי מיסודו. זכותו של אדם לחירות עוגנה. יש לה השלכה מהותית על ההליך הפלילי. זכותו זו נאבקת בגדרו, אולי יותר מאשר בכל מגזר אחר של המשפט, על הבכורה. בתוך כך הוכרה זכותו של אדם להליך ראוי. משמעות הדברים היא שינוי של הפרמידה הערכית." ב' אוקון ו- ע' שוחם, " הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי", המשפט (1996), כרך ג', 265, בעמ' 267. ראו גם: • בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5), 241, 261 (1999); • בג"ץ 2320/98 אל-עמלה נ' מפקד כוחות צה"ל , פ"ד נב(3), 346, 350 (1998); • דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5), 589 (1995); • בג"ץ 3239/02 מרעב נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נז(2) 349, 373 (2003). 20. מטרת ההליך הפלילי הנה בירור וחשיפת האמת לשם עשיית הצדק והוצאתו לאור. בהעדר חשיפה ותיעוד לכל הליכי החקירה, הצדק לעולם לא ישמע ובוודאי לא יראה. חשיפת האמת באמצעות הפיכת החשודים לאמצעי תוך כדי מתן אפשרות לחוקרים לנהוג בהם כבשלהם ללא בקרה ופיקוח יוצרת אנארכיה משפטית ושלטון שבו לית דין ולית דיין. את מכונת עשיית הצדק יש לשמן בהקפדה והגנה מרבית על זכויותיו החוקתיות של הנחקר לכבוד ולחירות אישית. אי תיעוד חזותי של חקירות המשטרה והשב"כ במלואן וכלשונן עלול להביא לקביעת גורל חייהם של אנשים חפים מפשע ולשלוחם למאסרים ממושכים, על לא עוול בכפם. והיו דברים מעולם. 21. בפסקה האחרונה לדברי ההסבר של הצעת החוק, מציינים מציעי החוק כי "במהלך שנתיים אלה צפויים שינויים בהגדרת עבירת ביטחון, שיש בהם כדי להשפיע גם על ההסדר הקבוע בהוראת סעיף 17 לחוק. כמו כן, במהלך תקופה זו ייבחנו הסדרים מקבילים בארצות נוספות, במסגרת בחינה כללית אם יש צורך בשינוי ההסדר הקיים". למותר לציין, כי לעניין בחינת ההסדרים בארצות נוספות, שומה היה על הממשלה להתעדכן בשינויים בעולם בשנים האחרונות ללא צורך בהארכת תקופת הפטור לשנתיים נוספות. תיעוד חקירותיהם של חשודים בעברות ביטחון מתקיים גם במדינות הנודעות בהפרת זכויות אותם חשודים בשם המאבק בטרור. כך למשל חרף תנאי מעצרם וכליאתם המחפירים של עצורים בכלא גוואנטנמו בארה"ב ישנן הנחיות רבות שהוצאו בהקשר תיעוד חקירות אלה וראיות שונות המצביעות, כי חקירות אותם חשודים בעברות ביטחון מתועדות בתיעוד חזותי. התפתחות אחרונה ניכרת בעניין זה הנן הנחיות משרד ההגנה האמריקאי מחודש מאי, 2010. הנחיות אלו מחייבות באופן מפורש שכל חקירותיהם של החשודים הנמצאים במשמורת משרד הביטחון והצבא יתועדו חזותית וקולית. הנחיות אלו נועדו בעיקר לטפל בחקירות המתבצעות בחשאיות והרחק מעיני הציבור. המטרה מאותן הנחיות הנה לא אחרת מאשר לספק ראיות חותכות במהלך המשפט במקרים של סתירות בעדויות או טענות להודאת שווא, כדלקמן: "Its is a DoD policy that…. An audio-video recording shall be made of each strategic intelligence interrogation of any person who is in the custody or under the effective control of the Department of Defense or under detention in a DoD facility, conducted at a theater-level detention facility". באופן דומה גם אוסטרליה עיגנה את החובה לתעד חקירות חשודים בעברות ביטחון. חובה זו מעוגנת לצורך מציאת איזון בין זכויות האדם מחד והביטחון הלאומי מאידך.5 לאור כל האמור העיל הנכם מתבקשים להצביע נגד העברת הצעת החוק הנ"ל לקריאה שנייה ושלישית בפני המליאה. בכבוד רב, עביר בכר, עו"ד רימא איוב, עו"ד