חומר רקע
מדינת ישראל
משרד המשפטים
מחלקת יעוץ וחקיקה (כלכלית – פיסקאלית)
ירושלים: כ"ז תמוז תשע"ב
17 יולי 2012
תיקנו: 803-10-2012-000040
סימוכין: 803-99-2012-046861
לכבוד
מר דוד רותם
יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט
כנסת ישראל
שלום רב,
הנדון: ניגוד עניינים וסמכויות רשמי ההוצאה לפועל במסלול המקוצר
רקע והקדמה
1. ביום 4.11.2008 נכנס לתוקפו תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, התשס"ט-2008 במסגרתו נוסף פרק א'1 לחוק שעניינו "הוצאה לפועל במסלול מקוצר". בישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת מיום כ"ח באדר התשס"ז (18 במרס 2007), סוכם כי המסלול המקוצר ייקבע כהוראת שעה לשנתיים, כדי לבחון את יעילות המסלול ולהחליט האם יש מקום לאמץ אותו באופן קבוע.
2. הוראת השעה קבעה כי ניתן יהיה להגיש בקשות לביצוע חיוב במסלול המקוצר מיום ה-1 באוגוסט 2009 ועד ה-1 באוגוסט 2011. ביום 11 באוגוסט 2011 הוארך תוקפו של הוראת שעה עד ליום 16 בספטמבר 2012.
3. הארכת תוקפה של הוראת השעה נועדה לאפשר דיאלוג בין לשכת עורכי הדין לבין משרד המשפטים ורשות האכיפה והגבייה. לאחר מספר דיונים בין נציגי רשות האכיפה והגבייה, משרד המשפטים ונציגי לשכת עורכי הדין לא הגיעו הצדדים להסכמה – בעיקר על רקע דרישתה של לשכת עורכי הדין לצמצם באופן משמעותי את פעילותו של המסלול המקוצר ולמנוע מגורמים רבים נגישות לשירותי הגבייה שהמדינה מעניקה במסגרתו.
4. ב-19.6.12 נדונה בועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת הצעת החוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 39) (הוצאה לפועל במסלול מקוצר), התשע"ב-2012. בדיונים הוצגו נתונים המעידים על יעילותו הרבה של המסלול המוכיחים כי הוא עמד בכל היעדים שהוצבו לו – ואף מעבר לכך. נציגי זוכים וחייבים הביעו את תמיכתם הבלתי מסויגת בפעולות המסלול המקוצר והפיכתו למסלול של קבע.
5. מנגד, הביעו יושב ראש לשכת עורכי הדין עו"ד דורון ברזילי ויו"ר ועדת הוצאה לפועל עו"ד ליאור שפירא את עמדתם נגד המשך פעילותו של המסלול המקוצר. טענתם העיקרית היתה כי רשם ההוצאה לפועל במסלול המקוצר מצוי בניגוד עניינים בין תפקידו כמייצג את הזוכה בתיק המתנהל במסלול המקוצר ובין סמכותו להכריע בסכסוכים בין הזוכה לבין החייב.
6. עמדתה של לשכת עורכי הדין לסוגיית ניגוד העניינים נתמכה בחוות דעת שהוכנה מטעם הלשכה על ידי עו"ד אלון גלרט ועו"ד עידן לרון ממשרד עו"ד מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם ברנדויין ושות'. מנגד, הביע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מר אבי ליכט, את עמדתו כי אין כל חשש לניגוד עניינים בהחלטות רשמי ההוצאה לפועל בהליכים המתקיימים במסלול המקוצר.
7. אחרי הדיון שלח עו"ד פישר מכתב מפורט המציג את סוגיית ניגוד העניינים על רקע סמכויותיו של רשם ההוצאה לפועל במסלול המקוצר. בהמשך לעמדה שהוצגה על ידי לשכת עורכי הדין בדיוני הוועדה בדבר ניגוד העניינים של רשמי ההוצאה לפועל וחוות הדעת שנכתבו בעניין – נבקש להתייחס בצורה מפורטת לטענות הללו ולדחותן אחת לאחת.
עמדת לשכת עורכי הדין
8. במכתבו של עו"ד פישר ליו"ר ועדת החוקה מר דוד רותם מפורטים הסמכויות שבהן, לטענתו, קיים חשש לניגוד עניינים בהחלטות רשם ההוצאה לפועל שעלול לגרום לשיטתו ל"עיוות דין וחוסר איזון וניגוד אינטרסים" של הרשמים ולהעדפת האינטרסים של הזוכים על פני איזון בין האינטרסים של החייבים והאינטרסים של הזוכים.
9. כך גם טענו עו"ד גלרט ולרון בחוות דעת מיום 18 ביוני 2012 שהוכנה לבקשת עו"ד ליאור שפירא יו"ר ועדת ההוצאה לפועל בלשכת עורכי הדין. הטענה בתמצית היא שרשם ההוצאה לפועל הפועל במסגרת המסלול המקוצר פועל בשני כובעים שונים ומנוגדים. מחד גיסא, ההוצאה לפועל נכנסת לנעליו של הזוכה בתיק המתנהל במסלול המקוצר והרשם מקדם את הגביה בתיק מטעם הזוכה נגד החייב. מאידך גיסא, רשם ההוצאה לפועל מהווה סמכות שיפוטית המכריעה בטענות הצדדים. שני הכובעים הללו, כך לטענת לשכת עורכי הדין, מעמידים את הרשם במצב של ניגוד עניינים הפוגע בשיקול דעתו וביכולתו לקבל החלטה ניטראלית וחסרת פניות.
10. ראשית יש להעיר כי עמדה זו חותרת תחת עצם הלגיטימיות של ההסדר הקיים היום לפיו ההוצאה לפועל יוזמת הליכים לגביית חובות ואכיפת פסקי דין מטעם הזוכה. חשוב לציין עוד כי מלשכת עורכי הדין לא טענו, עד עתה, במסגרת הדיונים הרבים שהתקיימו בנוגע למסלול המקוצר נגד עצם הלגיטימיות של המסלול המקוצר אלא רק נגד היקפו של המסלול וזכאותם של זוכים שאינם יחידים - ובעיקר חברות תקשורת, קופות חולים, עיריות ועוד - לפעול במסגרתו.
11. עמדה זו של לשכת עורכי הדין ראוי היה אילו היתה נשמעת במהלך השנים שבהם פועל המסלול המקוצר. במהלך השנים הללו פעל המסלול המקוצר "מטעם הזוכים" בעשרות אלפי תיקים ולא נשמעה ולו טענה אחת מצד החייבים, עד כמה שידוע לנו, כי נפגעה זכותם להליך הוגן וחסר פניות.
12. חשוב להגדיש כי הארגונים הפועלים מטעם החייבים בהוצאה לפועל – ובראשם עמותת ידיד והלשכה לסיוע משפטי – המייצגים מידי יום חייבים בהוצאה לפועל והחשופים לפעילותו של המסלול המקוצר - הביעו את תמיכתם הבלתי מסויגת בהמשך פעילותה ואף הציעו להרחיבה.
13. יש לזכור כי המסלול המקוצר הוקם כחלק מרפורמה מקיפה בחוק ההוצאה לפועל. הוא נועד לאפשר גביה יעילה, הוגנת וזולה – הן לחייבים והן לזוכים. הנתונים שהובאו לפני ועדת החוקה הוכיחו ללא ספק כי המסלול המקוצר הגשים את יעדיו והמשך פעילותו של המסלול המקוצר הוא אינטרס ציבורי רב חשיבות.
14. המסלול המקוצר נותן שירות חיוני - הן לציבור הזוכים והן לציבור החייבים בהוצאה לפועל. ההליכים הננקטים במסגרת המסלול המקוצר – עיקול כספים בידי צד ג' ועיקולי רכב הם הליכי הגבייה היעילים ביותר ובו בעת הם גם ההליכים שבפגיעתם בחייבים היא הפחותה והמינורית ביותר. בכך מושגת גבייה יעילה ואפקטיבית תוך הגנה מרבית על זכויותיו של החייב.
הטענה בדבר ניגוד עניינים
15. הטענה המרכזית שהועלתה על ידי לשכת עורכי הדין היא שפעולותיו של רשם ההוצאה לפועל במסגרת המסלול המקוצר יוצרות ניגוד עניינים אינהרנטי משום שהרשם מייצג את הזוכה בהליכים נגד החייבים ובד בבד מכריע בסכסוכים בין הזוכה לחייב באותם תיקים. כפי שציין המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מר אבי ליכט בדיון בכנסת – אנו דוחים את הטענות הללו.
16. ראשית, טענה זו משקפת תפיסה מוטעית ביחס לעצמאותו של רשם ההוצאה לפועל בכלל ורשם ההוצאה לפועל הפועל במסגרת המסלול המקוצר בפרט. שנית, הטענה מתעלמת מסמכויות רשם ההוצאה לפועל ותפקידו במסגרת המסלול המקוצר ומאופיים של ההליכים הננקטים במסגרת המסלול המקוצר. שלישית, הטענה נעדרת בסיס עובדתי ונסתרת מהנתונים שהוצגו בוועדה בקשר לפעילות המסלול המקוצר וההליכים שננקטו במסגרתו.
17. ראשית, טענת ניגוד העניינים מבוססת במידה רבה על טענה של ניגוד עניינים "מוסדי". ברור לכל כי אין לרשם ההוצאה לפועל כל אינטרס אישי בגביית החוב. הטענה מושתת על העובדה שרשמי ההוצאה לפועל "שייכים" מבחינה מוסדית לרשות האכיפה והגבייה – וכתוצאה מההשתייכות המוסדית הם יאמצו גישה בלתי ניטראלית המוטה לטובת האינטרסים של הזוכים בהוצאה לפועל.
18. גישה זו אנו דוחים. תיקון מס' 33 לחוק ההוצאה לפועל, התשע"א-2011 שניתק את הזיקה של רשמי ההוצאה לפועל מהנהלת בתי המשפט והכפיף אותם מבחינה מנהלית לרשות ההוצאה לפועל נחקק תוך הקפדה מיוחדת על עצמאותם של הרשמים.
19. המעבר נבע מסיבות מנהליות בלבד. עמדה זו הודגשה בדיוני הכנסת בתיקון מס' 33 והדברים באים לידי ביטוי בדבריו של כב' השופט עודד מאור שציין בדיוני ועדת החוקה לתיקון מס' 33 כי אין בשינוי המנהלי כדי לפגוע בעצמאותו של הרשם:
"הוא [הרשם] לא חלק, הוא לא מערך – זה שהוא חלק מרשות האכיפה והגבייה, הוא לא הופך להיות בעל צד כזה או אחר. שיקול הדעת שלו הוא מלא, שלם [...] אסור לרשמים לרגע לחשוש שמישהו יפגע בשיקול הדעת".
20. אף בית המשפט הגבוה לצדק נדרש לסוגיית ניגוד העניינים במסגרת דיון בעתירה שהוגשה על ידי עמותת ידיד נגד התיקון מס' 33 (בג"ץ 5620/11 עמותת ידי מרכזי זכויות בקהילה נ' שר המשפטים) (להלן – בג"ץ הרשמים). בית המשפט דחה את הטענות תוך שהוא מדגיש את הסדרי החוק המבטיחים את עצמאותם המלאה של הרשמים על אף ההשתייכות המנהלית של הרשמים לרשות האכיפה והגבייה.
21. לפיכך, המעבר של רשמי ההוצאה לפועל מהנהלת בתי המשפט והפיכתם לעובדי רשות האכיפה והגבייה אין בו כדי לשנות את מעמדם הניטראלי ואת שיקול דעתם העצמאי בכל ההליכים המתנהלים בפניהם – הן במסגרת הרגילה של ההוצאה לפועל והן במסגרת המסלול המקוצר. אין גם תוקף לטענה שרשם ההוצאה לפועל יטה לטובת הזוכה בהליכים הננקטים במסגרת המסלול המקוצר.
22. אם בניגוד עניינים "מוסדי" עסקינן הרי שקיים חשש כי בכל ההחלטות המתקיימות בפני רשמי ההוצאה לפועל – הן במסלול המקוצר והן בהליכים הרגילים בהוצאה לפועל - ייטו הרשמים לטובת הזוכים משום שהם כפופים במישור המנהלי לרשות האכיפה והגבייה.
23. אם היה מקום להשמיע את טענת ניגוד העניינים – טענה המוכחשת מכול וכול – הרי שחשש זה פחות דווקא בהליכים הננקטים במסגרת המסלול המקוצר. שכן החשש כי רשמי ההוצאה לפועל יפעלו לטובת הזוכים גוברת ככל שההליכים שהם מוסמכים לאשר פוגעניים יותר וכרוכים בשיקול דעת רחב יותר של הרשם.
24. ההליכים שרשמי ההוצאה לפועל מוסמכים לאשר לטובת הזוכים בהוצאה לפועל (אמצעי האכיפה העקיפים – הגבלות על החזקת רישיון רכב, יציאה מהארץ ועוד) כרוכים בהפעלת שיקול דעת רחב המאפשר לנקוט מגוון של אמצעיים פוגעניים מאד נגד החייב. לעומת זאת, הליכים הננקטים במסגרת המסלול המקוצר הם מעטים, וכפי שהוזכר לעיל, יש בהם פגיעה מינימאלית בזכויות החייב - ולכן החשש לפעולה בניגוד עניינים פחות במסלול המקוצר.
25. לסיכום, אנו דוחים את הטענה כי עצם ה"השתייכות" המוסדית של רשמי ההוצאה לפועל יוצרת הטייה כלשהי של הרשמים לטובת הזוכים – בין אם ההליכים ננקטים לבקשת זוכה בהוצאה לפועל ובין אם ההליכים ננקטים ביוזמת עובדי המנהל של ההוצאה לפועל במסגרת המסלול המקוצר.
26. שנית, טענת לשכת עורכי הדין, שחוזרת גם במכתבו של עו"ד פישר, מתעלמת מהיקף הסמכויות רשם ההוצאה לפועל ותפקידו במסגרת המסלול המקוצר ומאופיים של ההליכים הננקטים במסגרת המסלול המקוצר. הודגש חזור והדגש כי הליכי הביצוע היחידים אותם רשאית ההוצאה לפועל לנקוט כנגד החייבים הם עיקול כספים של החייב וזכויות החייב לקבלת כספים הנמצאים בידי צד שלישי ועיקול כלי רכב של החייב.
27. כל הליכי העיקול הננקטים כנגד החייב במסגרת המסלול המקוצר – למעט הליכי מימוש מסוימים - מבוצעים על ידי הגורמים מנהליים בלשכות ההוצאה לפועל בדומה להליכים שקבע שר המשפטים בצו לפי סעיף 8(ד) לחוקה ההוצאה לפועל שיינקטו על ידי הלשכה לבקשת הזוכה בלבד במסגרת המסלול הרגיל.1
28. פשוט הוא שהחלטה שאינה מתקבלת על ידי רשם ההוצאה לפועל אינה מעוררת חשש של ניגוד עניינים של רשם ההוצאה לפועל. ניגוד עניינים מבוסס על הפעלת שיקול דעת ועל כך שבהפעלת שיקול הדעת הרשם מטה פנים לטובת אדם אחד על פני האחר.
29. בהעדר הפעלת שיקול דעת על ידי הרשם בהליכי העיקול במסלול המקוצר – ועל אחת כמה וכמה כאשר ההליך ננקט ללא צורך באישור הרשם אלא בהחלטה של לשכת ההוצאה לפועל בלבד – אין כל יסוד לטענת ניגוד העניינים של רשמי ההוצאה לפועל.
30. שלישית, גם אם היינו מוכנים לקבל את טענת הלשכה ביחס להליכים המאושרים על ידי רשם המסלול המקוצר - הרי שטענה זו נסתרת מהנתונים שהוצגו בוועדה בקשר לפעילות המסלול המקוצר וההליכים שננקוט במסגרתו.
31. כך, לדוגמא, עיון בנתוני שהוצגו בדוחות רשות האכיפה והגבייה2 מצביעים על הריסון הרב בנקיטת הליכים במסלול המקוצר, בניגוד לטענה, לפיה המסלול המקוצר מוטה לטובת הזוכים ופוגע בחייבים. כך, כי מתוך למעלה מששת אלפים כלי רכב שעוקלו רק ב-33 תיקים ביקשו הגורמים המנהליים במסלול המקוצר לנקוט בהליכי מימוש ותפיסה של הרכבים – קרי, חצי אחוז בלבד. יש בכך כדי ללמד על הריסון הרב בנקיטת הליכים במסלול המקוצר שכן רק בחצי אחוז מכלל עיקול הרכבים פונים פקידי המסלול המקוצר בבקשה לרשם ההוצאה לפועל על מנת לממש את העיקול.
תשובה למכתבו של עו"ד פישר
32. נשוב ונדגיש כי איננו מקבלים את נקודת המוצא העומדת בבסיס הטענות של נציגי לשכת עורכי הדין החוזרת גם במכתבו של עו"ד פישר לפיה הכפיפות המנהלית של רשמי ההוצאה לפועל משנה את נקודת האיזון בהפעלת שיקול דעתם של רשמי ההוצאה לפועל לטובת הזוכים. טענתו של עו"ד פישר היא שהרשמים המכריעים בין עמדת הזוכה לבין עמדת החייב "עלולים ליתן החלטות מוטות ולגרום לעוות דין וחוסר איזון וניגוד אינטרסים" רק משום שהם "כיום חלק מרשות האכיפה המייצגת את הזוכה במסלול המקוצר".
33. טענה זו נדונה בהרחבה רבה ונדחתה במסגרת הדיונים בוועדת חוקה על תיקון מס' 33 לחוק ההוצאה לפועל. היא עלתה שוב במסגרת בג"ץ הרשמים שהוגש על ידי עמותת ידיד נגד התיקון הנ"ל - עתירה שנמשכה בעצת שופטי בית המשפט העליון שהבהירו את עמדתם בדיון לפיה עצמאותם של רשמי ההוצאה לפועל לא נפגעה כתוצאה מהמעבר לרשות האכיפה והגבייה.
34. מרות הדין היא זו המנחה את רשמי ההוצאה לפועל בבואם לקבל החלטות. הטענה שמרותה של "רשות האכיפה" תשפיע על האובייקטיביות והניטראליות של הרשמים מתעלמת ממעמדם העצמאי של רשמי ההוצאה לפועל כפי שהוא הובטח במסגרת תיקון 33 לחוק ההוצאה לפועל. טענה זו לא נשמעה על ידי לשכת עורכי הדין – לא במסגרת תיקון 33 ולא בדיונים לקראת גיבוש מתווה מוסכם להפעלת המסלול המקוצר.
35. מעבר לעובדה שטענה זו פוגעת בעבודתם המסורה של רשמי ההוצאה לפועל היא אינה נתמכת בשביב ראיה. כל הנתונים, לרבות אלו הקשורים להפעלת סמכויות רשם המסלול המקוצר, מעידים על כך שרשמי ההוצאה לפעול מפעילים שיקול דעת עצמאי ובלתי מוטה.
36. מעבר לטענות הכלליות מצאנו לנכון להתייחס לטענותיו הקונקרטיות של עו"ד פישר.
37. תחילה, נפנה להערה מס' 13 למכתבו של עו"ד פישור שאותו הוא מכנה כ"שיא האבסורד" - מדובר בסעיף 80(א) לחוק ההוצאה לפועל הקובע את הליך הגשת הערר על פעולה של מנהל לשכת ההוצאה לפועל או החלטה של עובד מערכת ההוצאה לפועל בפני רשם ההוצאה לפועל. לטענתו "המצב האבסורדי הוא שהגוף שהינו חלק מרשות האכיפה צריך להכריע בסכסוך בין הגוף בו הוא עובד לצדדים שלישיים".
38. חשוב להדגיש – והכותב לא טרח להסתיר זאת – טענה זו אינה נגד רשם המסלול המקוצר אלא כנגד כל רשמי ההוצאה לפועל המכריעים בעררים המוגשים נגד עובדי הרשות. "שיא האבסורד" – כפי שמכנה זאת עו"ד פישר – לפיו רשמי ההוצאה לפועל - שהם עובדי רשות האכיפה והגבייה - מכריעים בעררים נגד עובדי רשות האכיפה, אושר על ידי ועדת החוקה במסגרת תיקון מס' 33, בתמיכת לשכת עורכי הדין והוא אף קבל גושפנקא בבג"ץ שדחה כל ניסיון לטעון נגד עצמאותם המלאה של רשמי ההוצאה לפועל.
39. כך גם ביחס לטענות האחרות – אין הבדל בין רשם המסלול המקוצר לבין רשמי ההוצאה לפועל האחרים. הטענות נגד ניגוד העניינים של רשמי ההוצאה לפועל בנוגע להטיית שיקול דעתם בעקבות הפיכתם לעובד רשות האכיפה אין להן כל תוקף גם ביחס לרשם הפועל במסגרת המסלול המקוצר. עצמאותם של רשמי ההוצאה לפועל, כפי שהיא עוגנה במסגרת תיקון מס' 33 ואושרה על ידי בג"ץ תקפה באותה מידה גם לרשם המסלול המקוצר.
40. נחלק את התייחסותנו לטענותיו הנוספות של עו"ד פישר לשלושה חלקים: א. סעיפים שבהם החלטות אינן מתקבלות על ידי רשם במסלול המקוצר כלל ועיקר ; ב. סמכויות נוספות של רשם ההוצאה לפועל אשר אינן רלוונטיות לאופיים של ההליכים המתנהלים במסלול המקוצר או לסוגי הבקשות הנפתחות במסלול המקוצר ולכן – גם הן – אינן מתקבלות על ידי הרשם במסלול המקוצר; ג. וטענות אחרות.
41. א. החלטות שאינן מתקבלות על ידי רשם במסלול המקוצר: חלק מטענותיו של עו"ד פישר מתייחסות לסמכויות רשם ההוצאה לפועל שאינן מתקבלות על ידי רשם המסלול המקוצר ולכן אין להם כל רלבנטיות לדיון העומד על הפרק.
1. לעניין סמכותו של רשם להטיל הגבלות לפי סעיף 66א' לחוק נחזור ונדגיש כי רשם אינו מוסמך להטיל הגבלות במסגרת ההליכים הננקטים במסלול המקוצר וההפניה לסמכותו של הרשם לפי סעיף 66א מוטעית מיסודה;
2. סמכותו של רשם להכריז על חייב משתמט לפי סעיף 7ג אינה רלבנטית להליכים במסלול המקוצר;
3. דיון בטענת פרעתי אינו מתנהל אצל הרשם במסלול המקוצר אלא על ידי רשם בלשכה שבה נפתח תיק ההוצאה לפועל.
42. ב. סמכויות נוספות של רשם ההוצאה לפועל אשר אינן רלוונטיות לאופיים של ההליכים המתנהלים במסלול המקוצר או לסוגי הבקשות הנפתחות במסלול המקוצר ולכן – גם הן – אינן מתקבלות על ידי הרשם במסלול המקוצר.
4. סעיף 77א, הדן במסירת מידע לזוכה בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל, אינו רלבנטי כלל לסוגי הבקשות הנפתחות במסלול המקוצר. מדובר בחובות של עד 10,000 שקלים כאשר החייב אינו מוגבל באמצעים ולא נפתח תיק איחוד ולכן ברור שאין מדובר בתיקים שמתאים לנהל אותם במסגרת הליכי פשיטת רגל.
5. כך גם ביחס לסמכותו של רשם לפי סעיף 16 להורות על השהיית הליך. עד כה לא הוגשה בקשה להשהיית הליך במסגרת ההליכים במסלול המקוצר והסיבה לכך היא ההליכים היחידים הננקטים במסגרת המסלול המקוצר הם הליכים לעיקול בלבד.
43. גם את טענותיו האחרות של עו"ד פישר אין לקבל. לא ברור מה הקשר בין הסמכויות שאותן הוא מציין לבין חשש לניגוד עניינים ולא ברור מדוע רשם ההוצאה לפועל יפעל בעניינם הללו לטובת הזוכה או לטובת החייב.
6. תיקון בקשה לביצוע לפי תקנה 126א הוא הליך טכני וחריג. לא ברור כיצד, אם בכלל, קיימת השפעה על "נתוני הגבייה". בנוסף, מבירור שנערך עולה כי לא הוגשו בקשות לתיקון במסלול המקוצר.
7. אין כל קשר בין חובת הדיווח לפי סעיף 19א לבין "ניגוד העניינים" של הרשם. אדרבא, ניתן לטעון טענה הפוכה – רשמי ההוצאה עלולים לנקוט בגישה מחמירה יותר כלפי זוכה שאינו משתף פעולה עם המסלול המקוצר ואינו מדווח על תקבולים שהוא קיבל מחוץ להוצאה לפועל משום שאי דיווח על ידי הזוכה יוצר עלויות על המסלול המקוצר שהמשיך לפעול לגביית חובות בשעה שהזוכה קיבלת תקבולים ישירות מהזוכה.
8. הטענות המתייחסות לסמכותו של הרשם להעביר תובענה לבית המשפט לפי סעיף 81א וסמכות הרשם להקטין תוספת הצמדה וריבית לפי סעיף 81א3(ה) נטענו ללא הסבר ברור מדוע יש חשש לקבלת החלטה לטובת החייב דווקא - במיוחד כאשר אין זיקה בין ההחלטות הללו לבין נתוני הגבייה במסלול המקוצר.
סיכום
44. על כן, מכל הטעמים האמורים אין לקבל את טענות לשכת עורכי הדין. אין כל חובה שהליכי ההוצאה לפועל ינוהלו דווקא על ידי צדדים פרטיים. קיים יתרון רב בהפעלת כלי אכיפה שלטוניים במסגרת המסלולי המקוצר.
בברכה,
חיים זקס
העתק: אבי ליכט, משרד המשפטים (המחלקה הכלכלית פיסקאלית)
דלית זמיר, משרד המשפטים (המחלקה הכלכלית פיסקאלית)
גלעד סממה, לשכת שר המשפטים
ענת ליברמן, רשות האכיפה והגבייה