חומר רקע
י"ח אייר תשס"ט
12 במאי, 2009
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט
הכנסת
שלום רב,
הנדון: מעקב ויישום חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א –2001
להלן תגובת איגוד מרכזי הסיוע לקראת הדיון המתקיים בנושא יישום חוק זכויות נפגעי עבירה:
בתחילה נציין כי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מאגד את פעילותם של תשעה מרכזי סיוע בפריסה ארצית, מקריית שמונה בצפון ועד באר שבע בדרום, ובנוסף, מרכז סיוע לנשים ערביות, קו סיוע לגברים, קו סיוע לגברים דתיים וחרדים ומרכז סיוע לנשים דתיות וחרדיות. בכל אחד מן המרכזים פועל קו חירום למתן סיוע נפשי 24 שעות ביממה, קבוצות תמיכה לנפגעות ופעילות חינוכית והסברתית לציבור הרחב. בנוסף מציעים מרכזי הסיוע ליווי לנפגעות ולנפגעים בהליך הפלילי על כל שלביו והכשרת אנשי מקצוע, חוקרים, פרקליטים ואנשי טיפול בתחום הפגיעה המינית. האיגוד מקדם יוזמות חקיקה ותיקוני חוק בכנסת ועבודת לובי ושדולה לשינוי תפיסות ועמדות חברתיות ומתן מענה לסוגיות עקרוניות של נפגעי עבירות מין אשר עולות מן השטח.
מרכזי הסיוע משמשים כתובת לכל נפגעת ונפגע תקיפה מינית באשר הוא, מכל שכבות החברה, המגזרים והיישובים, מרכז כפריפריה, ללא הבחנה ומבלי ליצור מדרג בין עבירה קלה לחמורה. המרכזים רואים בכל רצף התקיפות המיניות, החל מהטרדות מיניות ומעשים מגונים וכלה באונס, גילוי עריות ואונס קבוצתי חלק מתופעה חברתית רחבה של אלימות. מרכזי הסיוע מציעים זה העשור הרביעי, סיוע וליווי מעצים וזמין, לכל פונה מתוך תפיסה ייחודית של מענה בגובה העיניים, מתן אמון בסיפור הפגיעה, החזרת השליטה לפונה על ידי פריסת כל המידע והאפשרויות בפניה/ו וליווי באופן אשר י/תבחר, וכל זאת ללא תמורה .
מתוך ניסיוננו בליווי הפונות והפונים בשטח, עולה כי קיימת התקדמות ביישום חוק זכויות נפגעי עבירה משנה לשנה, אך עדיין ישנם פערים גדולים במענים המתקבלים במחוזות שונים, הן במשטרה והן בפרקליטות. יישום החוק אינו אחיד ועקבי, בכל אחד מהגופים הללו ישנם מי שזכויות נפגעי העבירה נמצאים בראש מעייניהם לבין כאלה ששוכחים ליישם את סעיפי החוק בשטח. ניכר כי מדור זכויות נפגעי עבירה במשטרה ויחידות הסיוע בפרקליטות עושים עבודתם נאמנה אך הדברים מתקשים לחלחל לשטח, לעבודת כלל החוקרים, הפרקליטים והתובעים המשטרתיים שלעיתים ממשיכים להתנהג עם נפגעי עבירות מין כמי שמפריעים להם לעשות את עבודתם. בנוסף, בולט הפער בין נפגעי עבירה המלווים על ידי מרכזי הסיוע ומכירים את זכויותיהם לבין אלה שנפגשים עם מערכת אכיפת החוק בגפם ולא זוכים, לרוב, ביידוע מלא על זכויותיהם על פי החוק.
כאשר מדובר בערכאת ערעור, הקושי גדול עוד יותר ויידוע הנפגעות והנפגעים הוא חלקי ובעייתי, ומוביל בהרבה מקרים לשבירת אמון קשה בין הנפגעים לפרקליטים שקיבלו את התיק לצורך הטיפול בערעור.
אסור לנו לשכוח כי החוויה המרכזית בתקיפה מינית היא חוויה של אובדן שליטה. ההליך הפלילי עלול לשחזר מאפיינים אלה על ידי מיקום הנפגע כעד משולל זכות החלטה לגבי התפתחות ההליך וכן על ידי הפקעת סיפור הפגיעה מהנפגע והתאמתו לשפה המשפטית. אופן החקירה במשטרה ובבית המשפט עלול לשחזר את הפגיעה, ומאלץ את הנפגע לחשוף את סיפור הפגיעה שוב ושוב בהקשרים עוינים המטילים ספק באמינות סיפורו.
בנקודה זו חשוב לציין, כי במחקר מקיף ורציני שנערך על ידי מכון ברוקדייל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ופורסם בימים אלה, עולה כי 60% מנפגעי עבירות מין ואלימות לא רוחשים אמון במערכת אכיפת החוק ולא פונים למשטרה כלל . מדובר בנתון קשה ביותר המצדיק בדק בית עמוק ויסודי.
אנו מאמינים כי המפגש של נפגע עבירה עם נציג מערכת אכיפת החוק עשוי להיות מעצים, מאחה, ומוביל לתחילתו של תהליך משקם עבורו, אם יתבצע באופן רגיש ומתאים. אך בפועל, גם על פי מחקר זה שמתפרסם כעת, אנחנו עוד רחוקים משם שנות אור ויישום חוק זכויות נפגעי עבירה באופן מלא ומיידי, שנים אחרי שנכנס לתוקפו, הוא צו השעה.
בכבוד רב,
ענבר יחזקאלי-בליליוס, עו"ד
היועצת המשפטית