חומר רקע
אל: חברי ועדת החוקה חוק ומשפט
מאת: הייעוץ המשפטי
חברות ממשלתיות – מינוי דירקטור מטעם העובדים – הכנה לדיון ביום 2.7.09
(הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2000 ו-2010) – פרק ל"ד: חוק החברות הממשלתיות, סעיף 256)
כללי:
חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975 קובע, בין היתר, את ההסדרים הנוגעים לפעילותו1 של דירקטוריון חברה ממשלתית2, ולדרכי בחירתו.
עוד מבהיר החוק כי בחברה ממשלתית שהמדינה ממנה בה את כל הדירקטורים, למעט דירקטורים חיצוניים, או שבידיה זכות כאמור, לא יעלה מספרם הכולל של חברי דירקטוריון החברה, לרבות דירקטורים חיצוניים, על 12 חברים3;
דירקטור, כאמור, מתמנה על ידי השרים (שר האוצר יחד עם השר שנקבע לפי חוק זה כאחראי לענייני החברה), לאחר התייעצות עם הוועדה לבדיקת מינויים (כיום – ועדה בראשות מי שהיתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד טנה שפניץ)4.
תקנות החברות הממשלתיות (כללים לבחירת נציג נבחר מקרב עובדי החברה כדירקטור) תשל"ז-1977 (להלן – תקנות החברות הממשלתיות) קובעות כי בחברות בהן לפחות 100 עובדים (שאינן בנק) ימונו שני דירקטורים מקרב ציבור העובדים לדירקטוריון החברה.
בחירתם של הדירקטורים מקרב עובדי החברה נעשית בבחירה כללית, אישית, יחסית וישירה. התקנות מסדירות את הכללים והליך הבחירה של המועמדים מקרב העובדים.
ההסדר המוצע בחוק והרקע לו:
ההסדר המוצע בסעיף 256 לחוק ההתייעלות הכלכלית, עניינו בסד הזמנים למינויו של דירקטור מקרב עובדי החברה (ולהבדיל מכל דירקטור אחר). מדובר בענין, כך לטענת ההסתדרות, שיש בו כשלים בהליך ועיכובים לא מוצדקים בגלל עיכוב במינויים של הנציגים על ידי השרים שצריכים למנות את הנציגים הנבחרים. גם נציגים נבחרים שבדיקתם המקצועית הסתיימה לא מתמנים חודשים ארוכים ולעיתים קיימות גם מחלוקות בין השרים (שכן המינוי נעשה בידי שר האוצר והשר הייעודי) המעכבות את המינוי מעבר לכל זמן סביר.
הליך הבחירה של דירקטור מקרב העובדים ראשיתו בבחירה (בדרך כלל, על ידי העובדים) של ועדת בחירות. ועדה זו תפקידה ארגון הליכי הבחירה של הדירקטורים על ידי ציבור העובדים והיא נבחרת באסיפה כללית של עובדי החברה. יוער, כי בחברה המעסיקה יותר מ-2000 עובדים או אם העובדים אינם מרוכזים במקום אחד, בוחר הגוף הנבחר (הוועד) את ועדת הבחירות. (המועד לבחירת ועדת הבחירות – 120 יום לפני תום כהונת הדירקטור הפורש).
לאחר הקמת ועדת הבחירות מוגשים בתוך 14 יום שמות המועמדים ובתוך 90 יום מתקיימות הבחירות.
ששת המועמדים שזכו במספר הקולות הגדול ביותר הם הנציגים הנבחרים; מקרב ששת אלו ממנים השרים את הדירקטורים, לאחר, כאמור, בדיקת מידע רלבנטי וקבלת אישורה של וועדת המינויים.
יוער, כי על פי נוסח התקנות, אין חובה פוזיטיבית למינוים של שני הדירקטורים שזכו במירב הקולות. בית המשפט העליון, עת נדרש לשאלה מהו רוחב שיקול הדעת של השר הממנה5, קבע כי התקנות אינן מחייבות את השרים להביא למינוי שני העובדים שזכו במספר הגדול ביותר של הקולות. בית המשפט הבהיר כי תוצאת הבחירות היא אחד השיקולים שעל השרים לשקול, אך כי עליהם לשקול גם שיקולים אחרים הקשורים בטובת החברה (כגון כישוריהם של המועמדים) ואת התכליות הכלליות שבחוק באשר למינוי דירקטורים (כגון העדפה מתקנת).
כאמור, הצעת החוק שלהלן מציעה לקבוע פרקי זמנים בהם תתבצענה הפעולות על ידי השרים. מוצע כי:
(א) השרים, לאחר שקיבלו את תוצאות הבחירות, קיבלו את כל המידע הרלבנטי לגבי הנציגים שנבחרו, ובחנו אותו, יעבירו את עניינו של מועמד/ים מטעמם לכהונת דירקטור מקרב העובדים, בתוך 60 ימים מהמועד בו נתקבל כל המידע הנדרש, לוועדה לבדיקת מינויים לצורך אישור מועמדותו.
(ב) אם אישרה הוועדה לבדיקת מינויים את המועמדות כאמור, יקבלו השרים החלטה על המינוי בתוך 30 ימים ממועד מתן האישור. אם התקבל מידע חדש במהלך הליך הבדיקה של הוועדה או לאחר החלטתה, יימנו 30 הימים מעת קבלת אותו מידע.
(ג) אם לא אישרה הוועדה לבדיקת מינויים את המועמדות כאמור, או אם מצאו השרים כי אין למנות את המועמד מטעם אחר, יביאו לפני הוועדה לבדיקת מינויים את עניינו של מועמד אחר מקרב העובדים בתוך 30 ימים ממועד החלטת הוועדה או החלטתם שלהם.
ההנחה שביסוד השינוי היא כי קביעת מועדים מפורטים תחזק את יישום החובה למינוים של הדירקטורים מקרב העובדים, ותקבע כללים לביצוע בתוך זמן סביר. זאת, בין היתר, מאחר שהמועדים הקבועים יאפשרו להגדיר באופן ברור את הפרתה של החובה, אם וכאשר זו תתבצע.
אנו מציעים גם הוראת מעבר אשר "תיישר קו" לגבי כל המינויים התלויים ועומדים והתקופות תתחלנה להיספר מיום תחילתו של החוק. הדבר גם יתרום לוודאות, אף כי סביר לפרש את התחולה כאקטיבית.
יוער כי הנושא של מינוי דירקטורים יכול לעורר עוד שאלות רבות (וכן גם הנושא של מינוי מקרב העובדים) שתיקון זה, במסגרת חוק ההסדרים, לא יכול למצותן.