חומר רקע
משרד המשפטים
הסניגוריה הציבורית הארצית
ג' באלול תשס"ט
23 אוגוסט 2009
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
שלום רב,
הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית באשר להצעת חוק העונשין (תיקון – אינוס על ידי אישה), התשס"ט-2009
הסניגוריה הציבורית אינה מתנגדת לתפיסה העומדת בבסיס ההצעה, לפיה יש מקום לשקול לבצע התאמות בחוק העונשין בכל הנוגע לעבירות מין המבוצעות על ידי נשים. יחד עם זאת, הסניגוריה מסתייגת מנוסחה הנוכחי של ההצעה ומבקשת להוסיף את הערותיה, כדלקמן:
המסגרת הרעיונית הכללית
נקודת המוצא העומדת בבסיסה של ההצעה היא כי נוסחו הנוכחי של חוק העונשין למעשה "מפלה" לטובה נשים המבצעות עבירות מין בגברים, וזאת בהשוואה לגברים המבצעים עבירות מין בנשים (או בגברים אחרים). על כן, מוצע לתקן את העיוות האמור ולהשוות לחלוטין את המצב המשפטי הקיים, הן מבחינה נורמטיבית (סעיפי העבירה) והן מבחינה עונשית (עונשי המקסימום בכל העבירות ועונשי המינימום בעבירת האינוס).
הצעת החוק שבנדון באה להוסיף בחוק העונשין את העבירות הבאות:
א. אינוס על ידי אישה – על פי התיקון המוצע, אישה העושה מעשה הגורם לאדם להחדיר איבר מאיברי גופו או חפץ לאיבר מינה בנסיבות האמורות בעבירת האינוס (בשינויים המחויבים), דינה כדין אונס. העונש המירבי הקבוע בצד עבירה זו יעמוד על 16 שנות מאסר, והעונש המזערי בגינה יהא רבע מהעונש המירבי.
ב. בעילת אסורה בהסכמה (בעילת קטין על ידי אישה) – על פי התיקון המוצע, תתווסף עבירה מקבילה לעבירה של בעילת קטינה בהסכמה, הקבועה בסעיף 346(א) לחוק. העונש המירבי הקבוע בצד העבירה יעמוד על 5 שנות מאסר.
ג. בעילה אסורה בהסכמה (תוך ניצול יחסי מרות) – על פי התיקון המוצע, אישה העושה מעשה הגורם לאדם להחדיר איבר מאיברי גופו או חפץ לאיבר מינה תוך ניצול מרות ביחסי עבודה, דינה מאסר 3 שנים (בדומה לעבירה המקבילה הקבועה כיום בסעיף 346(ב) לחוק).
בהתאם לכך, יתוקנו גם העבירות המוחמרות של עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע.
לחילופין, מוצע להוסיף בסעיף 350 לחוק העונשין סעיף הקובע כי אישה הגורמת לאדם להחדיר איבר מאיברי גופו או חפץ לאיבר מינה בנסיבות האמורות בסעיפים 345, 346, 347א, בשינויים המחויבים, דינה כדין העובר עבירה לפי אותם סעיפים.
הסתייגויות הסניגוריה הציבורית מההצעה
שכיחות התופעה ומתן מענה הולם באמצעות סעיפי עבירה אחרים בחוק העונשין
1. בראש ובראשונה, נשאלת השאלה האם מוצדק והכרחי לבצע שינוי חקיקתי כה יסודי לאור שכיחות התופעה. אין חולק שמקרי אינוס על ידי אישה הם נדירים, ולמיטב הבנתנו לא היו כמעט מקרים בהם הפרקליטות ביקשה להעמיד לדין אישה בעבירת אינוס ולא יכלה לעשות כן בשל נוסחו הנוכחי של הסעיף. גם המקרים האחרים אליהם מכוונת ההצעה – יחסי מין בין אישה בגירה לקטין מתחת לגיל ההסכמה – הם ספוראדיים ונחשבים לשוליים יחסית.
2. ויוזכר: גם במצב המשפטי הקיים, ניתן להעמיד אישה הגורמת לגבר להחדיר איבר או חפץ לגופה בעבירה חמורה של מעשה מגונה. העונשים הקבועים בצד עבירה זו הינם משמעותיים. כך, למשל, כאשר הנפגע הוא קטין שלא מלאו לו 14 שנים, גם אם הסכים למעשה, או שהמעשה נעשה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה, או תוך ניצול מצב של חוסר הכרה, מצב המונע לתת הסכמה נפשית, היותו של הנפגע חולה נפש או לקוי בשכלו (7 שנות מאסר); כאשר הנפגע הוא קטין שלא מלאו לו 16 בנסיבות הנ"ל או כאשר מתקיימות הנסיבות המחמירות של עבירת האינוס כגון איום בנשק, תוך התעללות או תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית (10 שנות מאסר); כאשר המעשה נעשה שלא בהסכמתו של הנפגע (3 שנות מאסר); כאשר המעשה נעשה תוך שימוש בכח, בהפעלת אמצעי לחץ או באיום (7 שנות מאסר). בכל המצבים הללו קבועים בצד העבירות עונשים חמורים יותר כאשר הנפגע הוא קטין בן משפחה או חסר ישע שבאחריות העושה.
בחינת ההשוואה הגורפת בין נשים לגברים
3. ואולם, גם אם מוצדק לבצע אי אילו התאמות בחוק העונשין בכל הנוגע לעבירות מין המבוצעות על ידי נשים, יש לבחון האם ישנה הצדקה לגישה הגורפת שבאה לידי ביטוי בהצעת החוק, ולפיה נשים שמבצעות עבירות מין בגברים הן "שוות" בכל היבט והיבט לגברים המבצעים עבירות מין בנשים (או בגברים אחרים).
4. הסניגוריה הציבורית סבורה כי יש לבחון כל סעיף עבירה בנפרד ממשנהו, ולדון בהצדקות הקיימות להשוואת ההסדרים בין נשים לגברים, וזאת בהתחשב בהבדלים הקיימים ביניהם. בחינה זו צריכה להיעשות הן במישור האחריות והן במישור העונש (לרבות סעיף העונש המזערי בעבירת אינוס). כמו כן, מן הראוי לבצע בדיקה של המשפט המשווה ולבחון את ההסדרים החקיקתיים הנהוגים במדינות המערב.
5. ראשית כל, יש לבחון האם ישנו דמיון מבחינת פוטנציאל הנזק הגופני והנפשי העלול להיגרם לגבר שגרמו לו לחדור, וזאת בהשוואה לאישה (או לגבר) הנפגעים כתוצאה מחדירה לגופם. אמנם, אין חולק כי ישנן נסיבות בהן הנזק שנגרם לגבר שגרמו לו לחדור יהיה משמעותי וארוך-טווח. עם זאת, בקרב המומחים הנוגעים לדבר לא קיימת תמימות דעים בשאלה האם הנזק שנגרם לגבר שגרמו לו לחדור אכן דומה לזה שנגרם לאישה שנפגעה כתוצאה מחדירה לגופה בכל הסיטואציות האפשריות, וסוגיה זו עדיין נחשבת לשנויה במחלוקת.
6. בהקשר זה, וכפי שצוין בעמדת מחלקת ייעוץ וחקיקה שהוגשה לוועדת שרים, גברים המבצעים עבירות מין בנשים הם בדרך כלל אלימים יותר. ואכן, ישנם מלומדים הטוענים כי עברייני המין הגברים, בניגוד לנשים, פועלים בדרך כלל ממוטיבציה של רצון לשלוט בקורבן או להכניעו.
7. היבט נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא מבנה אישיותן של נשים המבצעות עבירות מין ונסיבותיהן האישיות. כפי שצוין בעמדת מחלקת ייעוץ וחקיקה שהוגשה לוועדת שרים, מרבית הפגיעות המיניות שמבוצעות על ידי נשים מתאפיינות ונעשות על רקע פסיכוטי או תחת השפעה של אדם אחר. מחקרים מראים שפעמים רבות הנשים עצמן הן קורבנות (בהווה או בעבר) למעשי התעללות ואלימות מצד גברים (לעיתים קרובות מדובר בבני משפחתן).
הערה ניסוחית
8. לבסוף, הסניגוריה הציבורית סבורה כי הנוסח המוצע של "אישה הגורמת לאדם לחדור" מעורר קשיים פרשניים של ממש. מונח זה הינו עמום, מעורפל ונתון לפרשנויות שונות ומשונות. יתרה מזאת, עמימותו של המונח מעורר חשש כי האיסורים הפליליים שקיימים לגבי נשים יפורשו בצורה מרחיבה מידי, גם בהשוואה לאיסורים הקיימים כיום ביחס לגברים.
ד"ר חגית לרנאו, עו"ד ישי שרון, עו"ד סגנית הסניגורית הציבורית הארצית הסניגוריה הציבורית הארצית