חומר רקע

י"ב באלול תשס"ט ‏1 בספטמבר 2009 לכבוד ועדת חוקה חוק ומשפט הכנסת ירושלים עמדת מרכז "נגה" לעניין יישום חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו – 2006 וחוק מגבלות חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004 מרכז נגה למען נפגעי עבירה, הקריה האקדמית אונו, הינו מרכז משפטי וולונטרי וייחודי, הפועל לייצוג נפגעי עבירות מין ואלימות חמורות. אחת ממטרות המרכז היא לשנות את מערכת האיזונים המסורתית במשפט הפלילי כך שגם צרכיו, זכויותיו ושלומו של קרבן העבירה ובני-משפחתו יילקחו בחשבון. אין חולק כי החוקים שבנדון הנם חוקים מהותיים מאוד לנפגע העבירה ומהווים נדבך חשוב ביותר ביישום ומימוש זכויותיו של נפגע העבירה, בהגנה על שלומו ובטחונו ובהגשמת מטרות המחוקק, עת חוקק את חוק זכויות נפגעי עבירה. דא עקא, שבמסגרת ייצוגם של נפגעי העבירה אנו נתקלים, לצערנו, במקרים רבים, רבים מאוד, בהם נפגעי עבירה כלל אינם מודעים לזכויות המגיעות להם מכוח חוקים אלה. כך למשל, נפגעי ונפגעות עבירות מין אינם מודעים לזכותם להגיש בעצמם בקשה לבית-המשפט להרחקת עבריין המין מסביבתם. ניתן להניח שחוסר המודעות והידיעה נובעים מכך, שזכויות אלה אינן חלק מהזכויות הקבועות מפורשות בחוק זכויות נפגעי עבירה, בין היתר כיוון שחוק זכויות נפגעי עבירה חוקק עוד טרם חקיקת שני החוקים המצוינים לעיל. עמדת מרכז נגה היא, כי יש לעדכן את חוק זכויות נפגעי עבירה לגבי זכויות חדשות שהוקנו לנפגעי העבירה אשר נקבעו בחוקים אחרים, בין אם זכויות אלה ניתנות למימוש באופן ישיר על ידי נפגע העבירה, ובין אם המימוש הוא באמצעות רשויות אחרות. מאחר ושני החוקים נועדו להגן על נפגע העבירה ו/או הנפגע בפוטנציה, ולהבטיח את שלומו ובטחונו של הנפגע ושל הציבור גם לאחר שהעבריין יסיים לרצות את ענשו וישתחרר מהכלא, מן הראוי שנפגע העבירה יקבל מידע על עצם קיומם של החוקים הנ"ל. לפי ניסיוננו ולמיטב ידיעתנו, רשויות אכיפת החוק נמנעות מלהגיש בקשות להרחקת עברייני מין מסביבת נפגע העבירה, והדבר בא לידי ביטוי במיעוט הבקשות המוגשות על פי חוק מגבלות חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה. לעומת זאת, יש לציין כי התרשמותנו היא שהפרקליטות עושה שימוש בסמכותה מכוח חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, ומגישה בקשות להטלת צו פיקוח ומעקב על עברייני מין בהיקף סביר, בהתחשב במגבלות הנובעות מהקריטריונים המצויים בחוק. בהתאם לידע ולניסיון שהצטבר במרכז נגה בנוגע ליישום חוק ההגנה על הציבור, אנו מבקשים לנצל הזדמנות זו כדי להאיר נושאים וסוגיות המחייבים תיקון ועדכון בחוק, כדי להגביר את יעילותו ולהבטיח הגשמת תכליותיו: 1. הניסיון מלמד כי חלק ניכר מעבירות המין מבוצעות ע"י קטינים, ולא נראה כי ניתן להתעלם עוד מכך ולהוציאם לחלוטין מתחולת החוק, במיוחד לאור הערכות חמורות באשר לאחוז הילדים הנפגעים בידי קטינים ולמחקר המעיד על עבריינות נוער כמנבאת מסוכנות מינית במבוגרים. אנו מציעים לתקן את חוק ההגנה על הציבור, כך שיחול גם על עברייני מין קטינים שביום הגשת כתב האישום כנגדם מלאו להם חמש עשרה שנים, זאת בשל ריבוי עברייני מין קטינים, שלאחר שהורשעו בעבירת מין, גם מן החמורות ביותר, אין נערכת לגביהם הערכת מסוכנות, והם עלולים לחזור ולבצע עבירות מין, ובכך להוסיף ולסכן את הציבור. 2. מרכז נגה מציע להרחיב את סמכויות יחידת הפיקוח כך שתוכל לוודא קיומו של צו שהוצא לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, לגבי אותו עבריין המין שנמצא בפיקוח על פי חוק זה. בכך תושג מטרה כפולה של הגנה על הציבור והגנה על מי שנפגע בעצמו ממעשה העבירה של עבריין המין ובית המשפט מצא כי ייגרם לו נזק נפשי חמור אם עבריין המין יחזור לסביבת מגוריו או לימודיו, או עבודתו של נפגע העבירה. מאחר והמפקח עוקב ממילא אחר שינויים במקום מגוריו של עבריין המין ומקום עבודתו, הרי שזה לא יוסיף עבודה או ייקר את יישום החוק. 3. נושא נוסף שהועלה על ידי מרכז נגה בעבר, וטרם זכה להתייחסות המחוקק, הוא חוסר ההתחשבות של מעריכי המסוכנות במידע המצוי בידי קרבן העבירה. לעיתים קרובות מצוי בידי נפגע העבירה מידע חשוב, שלא תמיד נחשף בפרוטוקולים של דיוני בית המשפט, ובמיוחד באותם מקרים שבהם נערך הסדר טיעון עם הנאשם. אנו מציעים שמעריך המסוכנות יוכל לעיין ולהיעזר לצורך הערכת המסוכנות של עבריין המין גם במידע העולה מתסקיר הנפגע שנערך על ידי פקיד סעד, על פי הוראת בית המשפט בהתאם לסעיף 187 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. 4. ממחקר משווה מקיף שנערך על ידי ד"ר דנה פוגץ', ראש מרכז נגה, לקראת כתיבת מאמר מפרי עטה העומד להתפרסם בקרוב, שכותרתו: 'ביום שאחרי' – גישות חדשות במערכת המשפט לניהול סיכון של פגיעה מינית – מענישה בלבד לפיקוח ומניעה, עולה כי במרבית המדינות שבהן קיים פיקוח על עברייני מין הוא לא מוגבל רק ל'מי שהורשע בביצוע עבירת מין', כפי שהדבר בשראל, אלא כולל גם עבירות נוספות בעלות גוון מיני, פעילויות המוכרות כאינדיקאטורים לעבירות מין, ביניהן למשל עבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, או קבלת שירותי זנות מקטין. הצורך בהרחבה זו מתעצם באקלים בו גוברת הדאגה בדבר השימוש ברשת האינטרנט לצרכי שידול קטינים למעשים מיניים ולהפצת פורנוגראפיה העושה שימוש בקטינים. 5. חוק ההגנה על הציבור שותק לחלוטין בעניין יציאה לחו"ל בתקופת הפיקוח, על כן, נראה כי אין שום בעיה למפוקח לצאת מהארץ ולשוב אליה בתקופת הפיקוח ללא כל הפרעה. אנו מציעים להוסיף לחוק סעיף המתייחס לסוגייה זו, ומונע את הפרצה. 6. בסעיף 20 (א) לחוק ההגנה על הציבור קיימת עמימות המאפשרת ניצולה לרעה ע"י פרשנות המילה "מאסר" באופן שלא יחול על מאסר בעבודות שירות, דבר המנוגד לתכלית החוק. אנו מציעים להוסיף בס' 20 (א) את המילה בפועל לאחר המילה ממאסר כך שיתאים לס' 2 לחוק (ס' הפרשנות המציין מהו מאסר בפועל). כמו כן ניתן להחליף בסעיף את המילים "מיום גזר דינו" למילים "מיום הוצאת צו הפיקוח" כך שהסעיף יהיה אף מדויק יותר. 7. חוק ההגנה על הציבור, בניסוחו כיום, מאפשר להטיל על מפוקח מגבלה על התחברות עם קטינים/ת (ס' 13(ב)(7)) וכן מגבלה על התקשרות עם נפגע העבירה (ס' 13(ב)(9). אך לגבי קורבנות פוטנציאלים שאינם קטינים ו/או לא נפגעו ממנו בעבר החוק שותק. נראה כי יש להוסיף בחוק גם מגבלה על התקשרות עם "סוג" מסוים של קורבנות שאינם דווקא קטינים או נפגעי עבירה, זאת כאמור אם בהערכת המסוכנות יש אבחון נקודתי כלפי קורבנות פוטנציאלים, לדוגמא נשים מבוגרות, בנות משפחה שאינן קטינות, עובדות זרות, חוסים וכו'. לסיכום, מרכז נגה מבקש לציין כי קיימת ציפייה שלפיה הפרקליטות תעשה שימוש רב ומשמעותי יותר בחוקים אלה, ובמיוחד בחוק מגבלות חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, ותגיש בקשות רבות יותר לבית המשפט למתן צו מגבלות. כמו כן חיוני כי הפרקליטות תדאג ליידע את נפגעי העבירה בדבר זכותם להגיש בעצמם בקשות להרחקת עבריין המין מסביבתם מכוח חוק מגבלות חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה. . בכבוד רב , רותי אלדר, עו"ד מרכז נגה למען נפגעי עבירה רח' מזא"ה 58 תל אביב 65789 טל' 03-5666618 פקס 03-5666619 www.noga.org.il