חומר רקע
הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התשס"ט - 2009
• נייר עמדה -
"עַל-כֵּן יַעֲזָב - אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד)
תאריך הגשה: 30.09.2009
מייסד ויועמ"ש ראשי: כלב מאיירס, עו"ד
הקדמה
מכון ירושלים לצדק (חל"צ), חברה לתועלת הציבור שהוקמה בשנת 2007 ועוסקת בקידום זכויות אזרחיות וחברתיות בישראל בכלל, וענייני חופש דת עבור קבוצות מיעוט בפרט – מתכבד להגיש הערות להצעת חוק ברית הזוגיות התשס"ט 2009 כמתבקש לועדת חוקה חוק ומשפט של כנסת ישראל .
אנו מקווים כי הערות אלו יסייעו לכל הנוגעים בדבר לגיבוש חוק ברית זוגיות מתוקן אשר יפתור את בעייתם של רבים מאזרחי ישראל, התורמים בכל האמור למימוש זכותם הבסיסית לשגשוגה וחוסנה של ארצנו, אולם מוצאים עצמם עומדים בפני שוקת שבורה – חתונה אזרחית במדינתם היחידה, ישראל.
מבוא
מטרת הצעת החוק, כפי שמובהר בהצעת חוק ברית הזוגיות הינה לתת למי שאינו יכול להינשא לפי הדין האישי משום שהוא מוגדר "חסר דת", אפשרות להקים משפחה עם בן זוג המוגדר גם הוא "חסר דת", זאת במסגרת הדומה לנישואין, על ידי מתן מעמד חוקי לחוזה ההתקשרות בין בני הזוג.
ההצעה נועדה, כמסתבר, להתמודד עם בעיה אמיתית וכואבת בישראל, חוסר יכולתם של המשתייכים לקבוצת אוכלוסייה המונה כ- 300,000 נפש שהם חסרי דת במדינה, להקים זוגיות ומשפחה מוכרים בחוק.
דא עקא, הצעת חוק ברית הזוגיות כושלת, לעניות דעתנו, בשלושה מישורים עיקריים;
ראשית, הצעת החוק לוקה בחסר בכל האמור למתן פיתרון לבעיה האמיתית, הנוגעת לכלל האוכלוסייה החילונית בישראל, כלומר: היעדר מסלול התקשרות אזרחי במדינה, בין בני זוג החפצים להיות חופשיים מהחובה לעבור דרך ה"מסלול הדתי" ובתי הדין הרבניים על מנת למסד ולהתיר כרצונם קשר חוקי מחייב ביניהם המוכר על ידי המדינה. לא זו אף זו, שאין התייחסות לנושא זוגות מעורבים בקרב קבוצת חסרי הדת?
מה עם אותם אזרחים המוגדרים חסרי דת על ידי הרבנות שהתחנכו בישראל, שרתו בצבא ובתהליך טבעי הכירו את בן/ בת זוג יהודיים? הצעת החוק במתכונתה הנוכחית אינה מאפשרת כל סיכוי לנישואין בין דתיים במדינה, זכות יסוד הקיימת בכל מדינות העולם החופשי.
שנית, הצעת חוק ברית הזוגיות מפלה בין אזרחי המדינה המוגדרים כ"חסרי דת" לבין אזרחים אחרים. חוסר השוויון בין הקבוצות השונות ירחיב ויעמיק ללא ספק את השסע בחברה הישראלית. באם החוק יתקבל הוא עלול ליצור, דה – פקטו, "גטו" של חסרי דת, מופרדים חוקית מאזרחי המדינה האחרים בעלי הדת. זאת בייחוד בנוגע לפער שייווצר בין הרוב הישראלי היהודי במדינה לבין מיעוט חסרי הדת, שחרף היותם ישראלים לכל דבר ימצאו עצמם ממודרים לשולי החברה בישראלית.
שלישית, אנו חוששים כי קבלת חוק ברית הזוגיות, בנוסחו העכשווי, יעכב למעשה כל חקיקה עתידית מקיפה בתחום וימנע רפורמה מקיפה בנושא ברית הזוגיות החילונית בישראל כזכותם הבסיסית של כל אזרחי המדינה.
היעדרה של רפורמה כללית בתחום הנישואים האזרחיים במדינת ישראל, מנציח את המצב האבסורדי הקיים, בו אזרחי מדינת ישראל, אשר לא רוצים בנישואים דתיים, אינם יכולים לבחור את צורת חייהם כרצונם, אלא כפויים לבחור לחיות יחד כידועים בציבור ללא חתונה כלל, או לחילופין לבוא בברית הנישואין בחו"ל; כל אלטרנטיבה גרועה מרעותה. כל זאת עקב אוזלת ידה של הרשות המחוקקת לבטל הסדרים חוקיים מהתקופה העותומאנית, הסדרים פסולים הפוגעים בזכויות הפרט שעבר עליהן הקלח במדינות דמוקרטיות מערביות לפני שנים רבות.
מדיניות ישראל נכון להיום מאמצת את הגישה היהודית האורתודוכסית המחמירה לשאלת: מיהו יהודי? ומעמידה "חומה" בין צאצאים של יהודים (הנחשבים יהודים לכל דבר ועניין על ידי הזרם היהודי הרפורמי אולם אינם מוכרים כיהודים על ידי הרבנות בישראל) לבין אזרחים יהודים המוכרים על ידי הרבנות האורתודוכסית כיהודים על פי ההלכה. התוצאה הממשית היא מניעת החופש של אזרחי ישראל להתחתן על פי בחירתם האוטונומית.
לאור האמור לעיל, החוק הנוכחי, לצערנו, לא רק שאינו בבחינת "צעד בכיוון הנכון" אלא בוודאי ישמש תירוץ בידי כל המקטרגים, אשר יטענו כי "הבעיה באה על פתרונה" בחקיקת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת הנ"ל. לפיכך מהווה חוק ברית הזוגיות, בנוסח הנוכחי, לדידנו, "צעד אחורנית" וסכנה ממשית לשינוי אמיתי בתחום כאוב זה בתקופה הקרובה.
ברי לכל בר דעת כי החוק בנוסח הנוכחי דווקא מוסיף לסבך את הבעיה במקום להביא לפתרונה הנחוץ - יצירת ברית זוגיות אמיתית, שוויונית לכל אזרחי ישראל ללא יוצא מן הכלל וללא הבדלי דת, גזע ואזרחות
בנייר העמדה של מכון ירושלים לצדק שלהלן נפרט, בחלק א', את הנקודות הבעייתיות בתזכיר חוק ברית הזוגיות בנוסח הנוכחי לאור הכרעות בית המשפט העליון בישראל בנוגע למרכזיותה וחשיבותה של הזכות לשוויון ולנישואין במשפט הישראלי. בחלק ב', נבהיר כי במשפט הבינלאומי ובאמנות אשר חלקן אומצו אל תוך המשפט הישראלי, כמו גם בשיטות משפט השוואתיות במדינות; ארצות הברית ובריטניה - הזכות לנישואין והחירות האישית של האזרח האינדיבידואלי להינשא על פי ראות עיניו, מוגנים על ידי המדינה ומעוגנים בחקיקה. לבסוף, בחלק ג', נסכם ונסיק מסקנות לגבי השינויים הנדרשים בהצעת חוק ברית הזוגיות.
א. נקודות בעייתיות
חוק ברית הזוגיות במתכונתו הנוכחית חוטא למטרתו בכך שהוא מביא מזור (חלקי לאותה קבוצת חסרי דת שאכן בחיר/ת ליבם היא חסר דת) לקבוצה קטנה של האוכלוסייה במדינת ישראל, חסרי הדת, המונים כ- 300,000 אזרחים, אולם מתעלם לחלוטין מזכויותיהם של רוב אזרחי המדינה אשר לדידם החוק הנ"ל הינו בבחינת "לעג לרש".
אין זה ראוי שמדינת ישראל תאמץ מנהגי איפה ואיפה בין ישראלים המוגדרים "חסרי דת" לבין "בעלי דת". חוסר השוויון דנן מרחיב את השסעים הקיימים ממילא בציבור הישראלי ובנוסף לכך יאיץ תהליכי סגרגציה והתכנסות של חסרי הדת בעצמם, עד כדי יצירת "גטו" דתי, תרבותי ולאומי שיהווה סכנה לאפיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
בנוסף לכך, חוק ברית הזוגיות כפי שהוא מנוסח כיום יוצר הפליה בלתי ראויה ולא מתקבלת על הדעת בין אזרחים אשר "זכו" להיות מוגדרים כ"חסרי דת" ועל כן נהנים מהזכות לבוא בברית הזוגיות בישראל ולבחור בן זוג כראות עיניהם (כזכור הם רשאים לבחור רק מקרב חסרי הדת), לבין אזרחים אשר מוגדרים כ"בעלי דת" מסוימת אשר נותרים כפופים לבתי הדין הדתיים על פי דתם.
לא ברור כיצד אזרח החפץ להשתחרר ולפרוק את עולה של הדת לתוכה נולד יכול לעשות זאת, אם בכלל, ומהי ההצדקה מלכתחילה להפלות בין אזרחים כאלה לאחרים, בצורה שרירותית? זאת כאשר מבחינת אמונותיהם ותפיסותיהם אילו וגם אילו מצהירים כי הם חפצים בנישואין אזרחיים ללא התערבות דתית כלשהי.
כדוגמא להמחשת ההפליה המצויה בשורש חוק ברית הזוגיות, נביא את המקרה הבא: אלכס, עולה חדש מאוקראינה, רשום כחסר דת במרשם האוכלוסין יוכל, במידה והחוק יתקבל, לבוא בברית הזוגיות עם לילך הרשומה גם היא כחסרת דת, אבל לא עם רבקה הרשומה כיהודייה וזאת למרות רצונה של רבקה ואפילו הצהרותיה כי מבחינתה היא מעדיפה להיחשב "חסרת דת" על מנת לבוא בברית הזוגיות עם אלכס.
בכדי שאלכס ורבקה יוכלו להתחתן הם יאלצו לטוס לחוץ לארץ ולהמשיך לסבסד את "תעשיית החתונות" הפורחת במדינות כגון קפריסין, או לחילופין, במידה וידם אינה משגת הוצאות החתונה בחו"ל, לבחור לחיות יחד כזוג "ידועים בציבור" כפי שעושים בלית ברירה זוגות רבים בישראל כיום.
אנו שואלים: מה טעם מצא המחוקק למנוע מאזרח כמו "אלכס" התורם למדינה מכל הבחינות, אשר עלה לישראל מכוח חוק השבות, התש"י – 1950 (להלן: "חוק השבות") ורבים שכמותו, מלממש זכות יסוד בכל מדינה דמוקרטית – להינשא לבחירת ליבו? לא זו אף זו, מה טעם מצא המחוקק בהצעת חוק ברית הזוגיות לקבוע כי יוכל לבוא בברית נישואין אך ורק עם אזרחית "חסרת דת"? התשובה נהירה; אין טעם.
להדגשת בעייתם של עולים חדשים ואף עולים ותיקים, נבקש להזכיר כי חוק השבות, קובע במפורש כי גם ילדים ונכדים של יהודים זכאים לעלות ולהתאזרח בישראל, עובדה המעידה כי המחוקק נתן דעתו כי זוהי מידת הזיקה הנדרשת כדי שאדם יקבל אזרחות ישראלית על מנת לשמור על מדינת ישראל כ"בית לאומי לעם היהודי". לגישתנו, ברגע שהמדינה החליטה ש"אלכס" ועולים שכמותו, זכאים להגר לישראל מכוח שבות, והזמינה אותם להתיישב בארץ, לשרת בצה"ל, לשלם מסים וליטול חובות אזרחיות כמו כולם – חובת מדינת ישראל להעניק להם שוויון זכויות על פי חוק, ובכלל זה כמובן אפשרות ריאלית להתחתן כראות עיניהם בישראל.
לסיכום, חוק ברית הזוגיות לחסרי דת במתכונתו הנוכחית מוגבל בכך שמעניק פיתרון קלוש לקבוצת מיעוט באוכלוסייה, בעוד שלגבי כל אזרחי המדינה האחרים, על כל הבעייתיות שבדבר, נשאר המצב המשפטי הפוגע על כנו. בנוסף לכך, יוצר החוק הפליה בלתי מוצדקת בין חסרי דת לבין בעלי דת במדינת ישראל, ולמעשה דוחק בחסרי דת לבוא בברית הזוגיות בינם לבין עצמם בלבד, תוך יצירת קבוצת מיעוט נבדלת. אילו יעבור חוק ברית הזוגיות את הקריאות בכנסת ויתקבל יונצח למעשה המצב המשפטי הקיים על כל המשתמע מכך, ואף יורע.
ב. משפט השוואתי
על זכותו של האדם ליצור חיי משפחה וליהנות מהזכות לשוויון בפני החוק ניתן ללמוד גם מהתפתחות שיטות המשפט במדינות דמוקרטיות אחרות. ההכרה בחובת המדינה להימנע מהתערבות ומפגיעה בחייו המשפחתיים של אדם, זכותו להינשא כראות עיניו והתפתחות הזכות לשוויון במשפט ההשוואתי יכולים לשמש מקור להשראה עבור הרשות המחוקקת בישראל.
חוק ברית הזוגיות לחסרי דת פוגע בשני עקרונות משפטיים מרכזיים; א. הזכות לאוטונומיה ביצירת חיי משפחה ב. הזכות לשוויון בין אזרחי המדינה. בחלק זה נתבונן כיצד מערכות המשפט בארצות הברית ובריטניה התמודדו עם התופעה.
ב.1. ארצות הברית:
בית-המשפט העליון האמריקאי ביטל איסורים על נישואים מעורבים בין אזרחים לבנים ושחורים (לפני כ-120 שנה!), אשר נקבעו בחוקיהן של כמה מהמדינות בארצות-הברית בקובעו, כי:
"The freedom to marry has long been recognized as one of the vital personal rights essential to the orderly pursuit of happiness by free men. Marriage is one of the "basic civil rights of man," fundamental to our very existence and survival."
Skinner v. Oklahoma, 316 U.S. 535, 541 (1942). See also Maynard v. Hill, 125 U.S. 190 (1888)."
"החופש להתחתן" מוכר במשפט האמריקאי כזכות יסוד בסיסית הכרחית לכל אדם, כדלקמן:
"The freedom to marry has long been recognized as one of the vital personal rights essential to the orderly pursuit of happiness by free men."
Loving v. Virginia, 388 U.S. 1, 12 (1968); Griswald v. Connecticut, 381 U.S. 479 (1965)).
בנוסף לכך, המצדדים בחוק ברית הזוגיות עשויים לטעון, כפי שטענו אילו התומכים בהפרדה בין גזעית בבתי ספר בארה"ב עד שנת 1954, כי לא מדובר בהפליה כלל, אלא הפרדה בלבד שנועדה לטובת התלמידים ורווחתם. אולם דוקטרינת "נפרד אולם שווה" אשר הייתה נהוגה בארצות הברית ושימשה הצדקה לסגרגציה בבתי ספר במדינה, בוטלה על ידי בית המשפט העליון האמריקאי, כדבריו כדלקמן:
“In the field of public education, the doctrine of "separate but equal" has no place. Separate educational facilities are inherently unequal… (and) by reason of the segregation complained of, (the plaintiffs are) deprived of the equal protection of the laws.”
Brown v Board of Education 347 U.S. 438 (1954):
ב.2. בריטניה:
בית-המשפט לערעורים האנגלי, העלה גם הוא על נס את זכותו של הפרט להתחתן על פי בחירתו האוטונומית. כך ציין ביחס לעיכוב זכותו של עציר להינשא למי שאמורה לשמש עדה במשפטו, כי:
"The right to marry has always been a right recognized by the laws of this country long before the Human Rights Act 1998 came into force. The right of course is also enshrined in art 12 of the convention."
(R (on the application of the Crown Prosecution Service) v. Registrar General of Births, Deaths and Marriages, [2003] 1 All ER 540 (C.A., 2002).
ג. המשפט הבינלאומי
באמנות המשפט הבינלאומי, ובכלל זה, אמנות אשר אושררו על ידי מדינת ישראל, הזכות להינשא מוזכרת פעמים רבות כזכות אדם יסודית ובסיסית, אשר מחובת כל מדינה להעניק לאזרחיה ללא יוצא מן הכלל.
הזכות לבוא בברית הנישואין מעוגנת סעיף 16 להכרזה הבינלאומית לכל באי העולם בדבר זכויות אדם – 1948, כדלקמן:
"כל איש ואישה שהגיעו לפרקם, רשאים לבוא בברית-הנישואין ולהקים משפחה, ללא הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת ..."
בהסתמך על ההכרזה האוניברסאלית , קובע גם סעיף 8 של האמנה האירופית להגנה על זכויות האדם, כי:
(1) Everyone has the right to respect for his private and family life, his home and his correspondence.
(2) There shall be no interference by a public authority with the exercise of this right except such as is in accordance with the law and is necessary in a democratic society in the interests of national security, public safety or the economic well-being of the country, for the prevention of disorder or crime, for the protection of health or morals, or for the protection of the rights and freedoms of others.
ולעניין הזכות לנישואין והזכות לשוויון, קובע האמנה האירופאית בסעיפים 12 ו- 14 בהתאמה, כדלקמן:
(12) Men and women of marriageable age have the right to marry and to found a family, according to the national laws governing the exercise of this right.
(14) The enjoyment of the rights and freedoms set forth in this Convention shall be secured without discrimination on any ground such as sex, race, colour, language, religion, political or other opinion, national or social origin, association with a national minority, property, birth or other status.
(Convention for Protection of Human Rights and Fundamental Freedoms, 1950)
בדומה, נקבע גם בסעיף 10 של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, אותה אישררה ישראל בשנת 1991, כי:
מדינות שהן צד באמנה זו מכירות כי:
1. יש להעניק הגנה וסיוע רחבים ככל האפשר למשפחה, שהיא יחידת היסוד הטבעית של
החברה, במיוחד לשם כינונה, וכן כל זמן שהיא נושאת באחריות לטיפול בילדים תלויים וחינוכם. ...
(אמנה בינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, כ"א 31, 205 (1966).
ברוח דברים אילו לעיל, קובע סעיף 23 של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, גם לה חברה ישראל, כי:
1. המשפחה היא היחידה הקיבוצית הטבעית והיסודית של החברה, והיא זכאית להגנה מטעם החברה והמדינה.
2. הזכות לשאת בן זוג ולכונן משפחה תהיה מוכרת לגבר ולאשה שבגיל הנישואין.
(אמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, כ"א 31, 269 (1966).
מסקנות
מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית אשר רוב אזרחיה חילוניים, עודנה כפופה, במאה ה- 21 לשיטת ה"מילט" (Millet) העותומאנית העתיקה, בת המאה ה- 19 שנועדה להעניק אוטונומיה דתית למיעוטים באימפריה. כפועל יוצא מכך, נוצר מצב אבסורדי, לפיו מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם החופשי בה אין חופש מצפון וחופש בחירה דתית ליהודים.
אזרחי ישראל, ללא יוצא מן הכלל, נתונים למרות בתי הדין הדתיים על פי עדתם בכל הנוגע לדיני אישות ומשפחה, ובכלל זה נישואין. במקום ליצור פלורליזם דתי למיעוטים במדינה, ולהעניק לאזרחים את זכות הבחירה לגבי צורת החיים המועדפת עליהם - נוצרה אנומליה בעלת מגרעות רבות, כאשר רבים מאזרחי המדינה מרגישים "כפייה דתית" בניגוד לרצונם וסגנון חייהם.
ההגבלות הרבות על זכותם של אזרחי ישראל להתחתן על פי בחירתם, צורמות לאזרחים רבים, ומצבם של אילו המוגדרים "חסרי דת" קשה במיוחד מכיוון שאינם יכולים להינשא כלל במדינתם שלהם.
לאור האמור לעיל נעשו מאמצים משפטיים שהניבו פסיקות בית המשפט בנושא, ומאמצים פוליטיים שהניבו את חוק ברית הזוגיות על גלגוליו השונים, על מנת לשנות את המצב הקיים.
בית המשפט העליון התייחס לחופש הבחירה של הפרט לבחור את סגנון חייו במדינת ישראל, והתקדמות רבה נעשתה בתחום. בע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום [30], בעמ' 481 קבע הנשיא שמגר:
"חברה חופשית ממעטת בהטלת הגבלות על בחירותיו הרצוניות של הפרט...".
הזכות לנישואין ולחיי משפחה זכות יסוד היא לאזרח הישראלי הנגזרת מהזכות לכבוד.) בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, בע"א 7155/96 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה) הזכות לממש את האוטונומיה של הרצון החופשי על דרך של הקמת תא משפחתי על פי בחירתו של האדם ומימושו במסגרת של חיים משותפים היא עצמה נגזרת מכבוד האדם ונתונה לכל אזרח ישראלי (בג"ץ 8099/03 האגודה לזכויות האזרח נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 160, 175).
זכות היסוד של האדם לבחור בבן-זוגו ולהקים עימו תא משפחתי במדינתו, היא חלק מכבודו ומתמצית אישיותו של האדם, ולפיכך לא ראוי כי מדינת ישראל תותיר את המצב המשפט הבעייתי על כנו. לא מיותר לציין כי ישנן מדינות כגון צרפת אשר ביטלו את חובת אזרחיה לבוא בברית הנישואין בצורה דתית בלבד לפני יותר מ- 200 שנים (קוד נפוליון 1804) ולאור זאת, במעמדה הארכאי של ישראל בנושא זה ביחס למשפחת העמים נמצא טעם לפגם.
לצערנו, מכון ירושלים לצדק (חל"צ) לא יוכל לסמוך את ידיו על חוק ברית הזוגיות לחסרי דת המעניק פיתרון חלקי בלבד לאזרחי ישראל מעטים יחסית, בעודו מותיר את רוב הנפגעים מתבוססים במצב המשפטי הקיים ללא פיתרון נראה באופק. בנוסף לכך, חוק ברית הזוגיות בנוסח הנוכחי מערים קשיים נוספים כפי שפורטו בנייר העמדה הנ"ל ועלול ליצור קרע בחברה הישראלית בין חסרי הדת לבעלי הדת.
לסיכום, אנו ממליצים להחיל את חוק ברית הזוגיות בצורה שווה על כל אזרחי מדינת ישראל ללא הבדלי דת, גזע ואזרחות.