חומר רקע
ב"ה
כד תשרי התש"ע
12 אוקטובר 09'
לכבוד
ח"כ מר דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט
בפקסימיליה מספר 02-6753199
בדוא"ל [email protected]
נכבדי,
הנדון:הצעה לתקנות בית הדין לעבודה(אגרות) (תיקון) התשס"ט-2009
להלן תפורט התייחסות ראשונית בשם ההסתדרות להצעת התקנות העתידה להידון בוועדת חוקה חוק ומשפט מחר 13.10.2009 .
ההסתדרות תוסיף להתייחסות זו בעתיד ככל שתראה צורך, או תתבקש, לעשות כן.
ביטול הפטורים מאגרות הקיימים כיום
ההסתדרות מתנגדת נחרצות לביטול הפטור על הליכים לפי חוק הגנת השכר (פריט 17) ולפי חוק שכר המינימום (פריט 19).
1. בתי הדין לעבודה מגשימים את המטרות לשמן הוקמו כמערכת נפרדת: אחת מן המטרות היא נגישות עובדים ומעסיקים לבתי הדין לשם מימוש זכויות. בעיקר זכויות מגן שנקבעו במשפט העבודה והביטחון הסוציאלי. קידום מטרה זו של נגישות נעשה בין היתר באמצעות הנהגת סדרי דין מיוחדים, דיני ראיות מתאימים, הוספת נציגי ציבור, והפחתת עלות בניהול הליכים, בעיקר בתביעות לשכר ולתנאי עבודה, ובתחום הביטחון הסוציאלי.
2. ראויה לציון העובדה כי אחוז ניכר מכוח האדם בארץ אינו מאורגן ואינו מוגן בהסכמים קיבוציים. בתי הדין לעבודה הינם המקום היחיד אליו יכולים לפנות על מנת לממש זכויותיהם שבחקיקה ובצווי הרחבה. ביטול הפטורים כמוצע עלול להביא עובדים, שאין באפשרותם לשלם אגרה , לוותר על חלק מזכויותיהם (כדי להיכנס ב"שערי הפטור").
3. בדברי ההסבר נכתב כי המטרה היא ניסיון למנוע "תביעות סרק מנופחות". ראשית יודגש כי זוהי אמירה בלתי מבוססת מבחינת עובדות או נתונים. זוהי אף אמירה בלתי ראויה שיש בה משום הטלת אשמה קיבוצית על ציבור רחב. הפתרון המוצע אינו סביר ואינו מידתי בנסיבות העניין, שעה שמנגד עומד החשש הממשי מפני פגיעה משמעותית באפשרותם של רבים לממש מלוא זכויות מגן ואחרות.
4. התיקון המוצע אינו עולה בקנה אחד ואף סותר את המאמץ החקיקתי שנועד להגנה על זכויות העובדים והגברת האכיפה.
5. התיקון המוצע אף עומד בניגוד לתיקונים האחרונים לחוקי העבודה המגנים שמטרתם להעמיק את האכיפה ולהקל על העובד בהוכחת תביעותיו – מצד אחד, ומצד שני – להרתיע את המעסיק, באמצעות כלי כלכלי – כספי, מפני הפרת החוק.
6. עולה החשש כי התיקון המוצע אינו אלא ניסיון לפתור, על גב עובדים שנעשקו, את בעיית העומס המוטל על בתי הדין לעבודה. על כך ייאמר: "לא זה הדרך"! אכן, הימשכותם של הדיונים עד לקבלת פסק-דין, מכביד בראש וראשונה על התובע, המחכה עד בוש לקבלת פסק-דין. הפתרון לכך צריך שיבוא בדרך של הוספת כוח האדם הנחוץ והראוי בהתאם לעומס ולא על דרך של חסימת דרכו של העובד מלתבוע את מלוא זכויותיו בשל העדר יכולת לשלם אגרה! (יוער כי למעט משפט סתמי בדברי ההסבר, לפיו התיקון ימנע תביעות סרק מנופחות, לא מובאים בדברי ההסבר נתונים כלשהם בנוגע להיקף התופעה של תביעות סרק, וכן לא מובאים בדברי הסבר כיצד התיקון אכן ייתן מענה לבעיה הנטענת).
בשולי הדברים ייאמר כי בשל ניהול מכביד ואו מסורבל ו/או מיותר של הליך שבסיומו גם נקבע כי הינו חסר בסיס, ניתן לחייב בהוצאות.
7. אנו סבורים כי אין לנקוט בדרך זו של השתת אגרה על תובע המבקש לתבוע את זכותו הבסיסית ביותר- שכר עבור עבודתו! וביתר שאת משמדובר בתביעה על פי חוק שכר המינימום! יש לזכור כי יכול ומדובר בתביעות לזכויות שונות המבוססות על שכר המינימום ואזי סכומן עולה על הפטור המוצע.
8. יש לזכור בהקשר זה כי חלק הארי של התביעות מוגש לאחר סיום יחסי העבודה, שעה שהעובד (לשעבר) מצוי ממילא במצב של העדר הכנסה.
אנו קוראים לחברי הוועדה שלא לתמוך בתיקון התקנות כמוצע.
נודה להעברת נייר העמדה לחברי הוועדה טרם הדיון.
בכבוד רב,
צבי שפר, עו"ד
לשכת היועץ המשפטי להסתדרות
בשם ועדת חקיקה של ההסתדרות החדשה
העתקים:
עו"ד לאה רקובר, היועצת המשפטית להנהלת בתי המשפט, בדוא"ל [email protected]
עו"ד דן אורן, ממונה מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים, בפקסימיליה 6556887 - 02
עו"ד דבי אליעזר, משרד התמ"ת, בדוא"ל
ועדת חקיקה, ההסתדרות החדשה, בדוא"ל