חומר רקע

משרד המשפטים הסניגוריה הציבורית הארצית ‏י"ז בחשוון תש"ע 4 נובמבר 2009 לכבוד ח"כ דוד רותם יו"ר וועדת חוקה, חוק ומשפט שלום רב, הנדון: תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62), תש"ע-2009 לקראת הדיון בוועדה אשר יתקיים ביום שלישי הקרוב, מבקשת הסניגוריה הציבורית להביא את התייחסותה לתיקון המוצע. ההתייחסות עניינה בסעיף 10 המוצע בלבד, המתקן את סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. הסניגוריה הציבורית מבקשת להתנגד לתיקון זה, ולתיקון המקביל המוצע לסעיף 14 לחוק העבירות המינהליות. 1. סעיף 230 סיפא קובע: "... הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו". על פי ההצעה, כאשר אדם נשפט והורשע בשל עבירת הקנס, לא יפחת הקנס, לא רק מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא מסכום זה בתוספת חמישים אחוזים מאותו סכום. 2. הסיפא לסעיף 230 נועדה למנוע מצב שבו "יתומרץ" אדם לפנות לבית המשפט, במקום להיעזר בדרך המקוצרת של תשלום הקנס, ובכך תסוכל המטרה של חיסכון בכספי הציבור, העומדת בבסיס הסעיף. "המועד הקריטי" אליו מכוונת הסיפא הוא כאשר עומד האדם בפני תשלום הקנס, ומתלבט שמא לשלמו או שמא להודיע שיש ברצונו להישפט על העבירה, על פי סעיף 229(א)(2) לחוק. למעשה, הסיפא נועדה "לשדר" לו כי לא יהיה בכך שיפנה לבית המשפט כדי להיטיב את מצבו, ביחס לאדם אחר אשר שילם את הקנס במועדו (זאת, כמובן, ככל שאין ממש בטענותיו). 3. ואולם, הסיפא לסעיף 230 לא נועדה להרתיע אנשים מלמצות את יומם בבית המשפט, שהרי זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד מן המדרגה הראשונה. כל פועלה מתמצה בכך שהיא מונעת יצירת תמריץ מעוות לפנייה מיותרת לבית המשפט. 4. התיקון המוצע, לעומת זאת, הינו מרחיק-לכת יותר מאשר המצב כיום, והוא עלול להוביל להרתעת-יתר באשר למימוש זכות הגישה לבית המשפט. 5. על פי התיקון, גם אדם המעוניין בתום-לב לטעון את טענותיו בפני בית המשפט, ושלדעתו יש טעמים טובים לזכותו, יירתע מפנייה להישפט, וזאת מכיוון שהוא עלול לשאת בסיום ההליך, מלבד הסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, גם בתוספת משמעותית של חמישים אחוזים מאותו הקנס, אשר נולדה אך ורק מכיוון שבחר לממש את זכותו הלגיטימית לפנות לבית המשפט. 6. יצוין, כי גם באפשרות הקבועה בסעיף, להפחית את הסכום בהתקיימן של נסיבות מיוחדות, אין כדי לרפא את החשש הנ"ל. המקרה הטיפוסי, כך נראה, הוא של אדם אשר סבר בטעות כי אין עליו לשלם את הקנס, ואולם בית המשפט דחה את עמדתו. במקרה זה, לא נראה כי מתקיימות "נסיבות מיוחדות" אשר יצדיקו סטייה מן הכלל. 7. יצוין עוד, כי גם במצב הנוהג כיום אין חשש של ממש כי אנשים ינצלו את ניהול המשפט כדי להתחמק מתשלום הקנס לאורך זמן ולצאת "נשכרים", שכן במקרים אלו ממילא עומדת לבית המשפט הסמכות להורות כי האדם יחויב בסכום הקנס בתוספת ריבית והצמדה, ובכך תימנע "התעשרות" ממין זה ללא הצדקה. לעניין זה יוער עוד כי ספק אם במקרים הללו אכן הנקנס יוצא "נשכר", שכן עצם הפנייה לבית המשפט וניהול ההליך בפניו כרוכים בהקדשת זמן לא קצר ובהוצאות כספיות לא מבוטלות. לפיכך סבורה הסניגוריה הציבורית כי אין מקום לתקן את סעיף 230 לחוק, וכי יש להתנגד לתיקון המוצע. בברכה, ישי שרון, עו"ד הסנגוריה הציבורית הארצית