חומר רקע
משרד המשפטים
הסניגוריה הציבורית הארצית
כ"ח בכסלו, תש"ע
15 בדצמבר 2009
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
שלום רב,
הנדון: עמדת הסניגוריה הציבורית באשר להצעת משרד הרווחה לתיקון תקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשס"ח – 2008 (שינויים בתוספת הראשונה והשלישית לחוק): ועדות אלימות במשפחה וגילוי עריות בענייני אסירים
הסניגוריה הציבורית מבקשת להעיר את הערותיה באשר להצעת משרד הרווחה שבנדון, כדלקמן:
התוספת הראשונה
1. הסניגוריה הציבורית לא התנגדה להוספת ועדות אלימות במשפחה וגילוי עריות (להלן: ועדות אלמ"ב/וג"ע) לגופים המנויים בתוספת הראשונה לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשס"ח – 2008 (להלן חוק המרשם הפלילי), וזאת בהתאם להמלצותיה המתגבשות של ועדת קנאי.
נציין כי אמות המידה שקבעה ועדת קנאי להכללת גופים שונים בין מקבלי המידע, המובאות במכתבה של עו"ד ליאורה אברמוביץ' מיום 2.11.2009, מתייחסות לתוספת הראשונה בלבד.
התוספת השלישית
הסניגוריה מתנגדת באופן נחרץ להכללת ועדות אלמ"ב/וג"ע בין הגופים הזכאים לקבל מידע על פי התוספת השלישית לחוק, כלומר, מידע על תיקים סגורים, מהטעמים הבאים:
2. העדפת חזקת החפות על פני הסתמכות על רישומים משטרתיים: התוספת השלישית לחוק מתייחסת לרישום המשטרתי, לא לרישום הפלילי. על הרישום המשטרתי לא חלות תקופות ההתיישנות והמחיקה וקיומו לאורך תקופת זמן בלתי מוגבלת מעיק על בעל הרישום, מחבל בדימויו העצמי ובסיכויי שיקומו. מדובר במקרים שלא הגיעו לכלל דיון בבית המשפט, כלומר, במקרים שבהם עומדת לאדם חזקת החפות במלוא עוצמתה. קשה למצוא הצדקה לכך שרישומים על תיקים מן העבר, שנסגרו מהיעדר עניין לציבור או מהיעדר ראיות, ולא הגיעו לדיון בבית המשפט, ימשיכו ללוות את האסיר וישפיעו על החלטות שונות בעניינו שיתקבלו במהלך תקופת המאסר.
ואכן, המחוקק קבע כי הגורמים המנהליים, כמו שב"ס, והשיפוטיים או המעין-שיפוטיים, כמו ועדות השחרורים ובית המשפט בעתירות אסירים, לא יהיו חשופים למידע אודות תיקים סגורים. לגופים אלה ניתנה הסמכות להחליט, בין היתר, על יציאתו של אסיר לחופשות, על מתן הזדמנות להשתלב במסגרת טיפולית שיקומית ועל האפשרות לשחרור על תנאי.
ועדות אלמ"ב/וג"ע הן גופי עזר לועדות השחרורים ולשב"ס, במובן זה שתפקידן להביא בפניהם המלצות מקצועיות בתחומים הרלוונטיים לפעולתן, ולועדות השחרורים ולשב"ס סמכות ההחלטה הסופית בעניינו של האסיר. ועדות השחרורים ושב"ס אינם רשאים לקבל מידע עפ"י ס' 11א' לחוק המרשם הפלילי. משמעותה של העברת מידע עפ"י ס' 11א' לוועדות אלמ"ב/וג"ע תהיה העברת מידע לועדות השחרורים ולשב"ס בדלת האחורית.
3. למידע המבוקש אין ערך ראייתי באשר למסוכנותו העתידית של הפרט: בבסיס הבקשה לכלול את ועדות אלמ"ב/וג"ע בתוספת השלישית מובלעת ההנחה, כי למידע המבוקש יש ערך ראייתי ביחס להערכת מסוכנותו של אדם, שזהו תפקידן של ועדות אלמ"ב/וג"ע. כלומר, ההנחה היא כי מעצם העובדה שהפרקליטות או המשטרה החליטו שלא להגיש כתב אישום נגד אדם ניתן להסיק על מסוכנותו.
ההנחה בדבר הערך הראייתי של תיק סגור לגבי מסוכנותו של אדם סותרת את רוח החוק. סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 מונה רשימה של נתונים שעל וועדת השחרורים להביא בחשבון בעת בחינת מסוכנותו של אסיר. ברשימה זו ניתן למצוא נתונים בדבר הרשעות קודמות ותוכנם של תיקים פתוחים, אך הנתון של תיקים סגורים אינו נכלל בה. זאת ועוד: על פי עקרונות המשפט המנהלי, אין כל ערך ראייתי לעצם הרישום של תיקים סגורים במרשם המשטרתי. על כן, העברת המידע בדבר רישום התיקים הסגורים לוועדות אלמ"ב/וג"ע עלולה להכשילן, בכך שיבססו החלטה על ראיות לא מהימנות.
יתר על כן, להנחה בדבר ערכו הראייתי של תיק סגור לגבי מסוכנותו של אדם לא הובאה שום אסמכתא מחקרית. ככל הידוע לסנגוריה הציבורית, גופים העושים שימוש בכלים מובנים להערכת מסוכנות עושים אמנם שימוש במידע אודות הרשעות קודמות, אך אינם עושים שימוש במידע מתיקים סגורים.
בדיון שהתקיים לאחרונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט לגבי הוספת הממונה על עבודות השירות לתוספת השלישית, הביע ח"כ דוד רותם, יו"ר הוועדה, עמדה כי ערכו של המידע המצוי בתיקים סגורים הוא כשל "רכילות עיתונאית", אשר מכתימה אנשים אף שהמשטרה, לאחר שבדקה, לא מצאה ראיות לתמוך בתלונה (פרוטוקול ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום כ"ח באלול התשס"ט, 17 בספטמבר 2009, עמ' 40).
4. המידע אודות תיקים סגורים מועבר כיום רק לגורמים ביטחוניים, כמו השב"כ, ולמעריכי מסוכנות על פי חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו – 2006 (להלן חוק הגנה על הציבור): הצעת משרד הרווחה מבקשת לפרוץ את המסגרת הנורמטיבית הקיימת כיום, המאפשרת העברת מידע כזה רק לגורמים האמונים על ביטחון המדינה ולמעריכי מסוכנותם של עברייני מין.
נדגיש כי לא ניתן לגזור גזירה שווה בין מב"ן לבין ועדות אלמ"ב/וג"ע. מב"ן עוסק בהערכת מסוכנות אך ורק של עברייני מין, שהמחוקק ראה לנכון להתייחס אליהם כאל קטגוריה מיוחדת של עבריינים, אשר פגיעתם בנפגעי העבירה חמורה במיוחד ועל כן מצדיקה מכלול של הסדרים מיוחדים.1 ועדות אלמ"ב/וג"ע, להבדיל, עוסקות בעבריינים מעבריינים שונים, ובכללם כאלה שכלל אינם מרצים את עונשם במועד הרלבנטי בשל עבירות אלמ"ב/וג"ע.
5. התכלית לשמה מתבקשת חשיפה למידע על תיקים סגורים אינה ראויה: בקשת משרד הרווחה לקבל מידע על תיקים סגורים נשענת על אנלוגיה בין ועדות אלמ"ב/וג"ע לבין מעריכי מסוכנות על פי חוק הגנה על הציבור. אולם מב"ן, כמו גם מומחים מטעם השב"כ והמוסד, משתמשים במידע המופיע בתיקים סגורים ככלי עזר לבחינת מהימנותו של הנבדק, ולא כאינדיקציה לביצוע עבירות בעבר ולביסוס מסוכנות. כך גם הוצגו הדברים מפיו של מומחה מב"ן, הקרימינולוג דוד כהן, במהלך הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, כאשר הוועדה דנה בסמכות מעריך המסוכנות לפי חוק הגנה על הציבור: "אני לא יכול מבחינה מקצועית להסתמך על עובדות שבית המשפט לא קבע שבאמת היו" (ישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום ו' באב, התשס"ה, 11 באוגוסט 20005).
מכאן שקיימת חשיבות להבדלים בשיטת העבודה של שני הגופים הללו. מב"ן מבססים את הערכת המסוכנות על מפגש עם האסיר ועל ראיון שהם עורכים עימו – במהלכו הם יכולים להתרשם ממידת הכנות והמהימנות שלו. לעומת זאת, ועדות אלמ"ב/וג"ע מבססות את ההמלצות שלהן על מידע כתוב, ועל מידע המועבר מגורמים שונים, ללא ראיון ישיר של האסיר על ידן וללא מתן הזדמנות עבורו להסביר להן ישירות את הדברים.
בניגוד לגורמים מקצועיים אחרים הנחשפים לתוספת השלישית, ועדות אלמ"ב/וג"ע מתייחסות למידע הכלול בתיקים סגורים כאל מידע מפליל, ומבקשות להשתמש בו, ללא כל הצדקה, לצורך קביעת מסוכנות. אם יתאפשר להן להיחשף למידע זה, הדבר יפגע באופן ברור וישיר בערך של חזקת החפות ובזכויות האסיר.
6. למעלה מן הדרוש נציין, כי מכתבה של עו"ד אברמוביץ אינו מבחין בין סוגי המידע השונים (תיקים פתוחים, מרשם פלילי רגיל, מרשם פלילי שהתיישן ותיקים סגורים). חלק גדול מההנמקות במכתב מצדיקות את הוספת ועדות אלמ"ב/וג"ע לתוספת הראשונה, אך אין בו התייחסות למורכבות ולבעייתיות המיוחדת של קבלת מידע לפי התוספת השלישית, ואין בו הנמקה מדוע יש לאפשר לוועדות אלמ"ב/וג"ע גישה חופשית ובלתי מבוקרת אל כל התיקים הסגורים. אשר על כן, בקשת משרד הרווחה היא בלתי מידתית, וחורגת מההסדרים הקבועים בחוק המרשם הפלילי ומעקרונות המשפט הפלילי והמנהלי.
גליה ניצני, עו"ד ד"ר חגית לרנאו, עו"ד