חומר רקע
פורום פלילי
יו"ר הפורום:
מ"מ:
סגן:
רכזים:
עו"ד רחל תורן
עו"ד נבות תל-צור
עו"ד אבי אודיז
עו"ד רחל שיבר
עו"ד דר' חגית לרנאו
עו"ד נתי שמחוני
כנסת:
עו"ד יאיר גולן
השתלמויות:
עו"ד נמרוד ליפסקר
עו"ד יורם סגי-זקס
בתי משפט:
עו"ד אביגדור פלדמן
ועדות משנה:
חקיקה
עו"ד אילן סופר
פרקליטות
עו"ד רות דוד
שוק ההון
עו"ד יעל גרוסמן
משטרה
עו"ד יוסי סדבון
תעבורה
עו"ד שי גלעד
סדרי דין וראיות
פרופ' קנת מן, עו"ד
צבא וביטחון שוק ההון
סנגוריה
ד"ר יואב ספיר, עו"ד
עבירות בטחוניות
עו"ד אמנון זכרוני
צבא וביטחון
עו"ד אילן כץ
שב"ס
עו"ד מיכאל עטיה
ת"א, 29 מאי 2026
29 מאי 2026
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
נכבדי,
הנדון: עמדת לשכת עורכי הדין בעניין הצעת חוק העונשין (תיקון – הבניית שיקול הדעת בשיפוטי בענישה), התשס"ו-2006
הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, דן בהצעת החוק עוד בשנת 2006 וקיבל החלטה כדלקמן:
החלטת וועד מרכזי מיום 13.6.06:
"החלטה
לשכת עורכי הדין מתנגדת להצעת חוק העונשין – תיקון – הבניית שיקול הדעת בענישה, התשס"ה – 2005. לטעמנו, ההצעה פוגעת בזכויות נאשמים ואם תתקבל היא תגרום להחמרה משמעותית ולא מוצדקת ברמת הענישה. יש בה משום התערבות בוטה בסמכויות הרשות השופטת ובשיקול הדעת השיפוטי והבעת אי אמון במקצועיות השופטים.
ההצעה לוקה בחוסר איזון ונותנת משקל בכורה לחומרת העבירה על פני נסיבות מקילות, והדוגמה הבולטת לכך היא עיקרון ההלימה העומד בבסיס הצעת החוק.
הלשכה סבורה כי אין עבירות פליליות זהות. מעשים שונים מהווים לעתים מבחינה משפטית אותה עבירה אולם בפועל השוני ביניהם רב. וכשם שאין עבירות זהות, אין גם
עבריינים זהים. אין גם נסיבות זהות: כל מקרה ונסיבותיו, כל מקרה ומניעיו, כל מקרה ותוצאותיו. אשר על כן, מתנגדת הלשכה לכל הצעה לקבוע עונשי מוצא לעבירות פליליות.
באלימות הגוברת בישראל יש להלחם בעיקר על ידי חיזוק המשטרה וגורמי האכיפה, בתקנים, בתקציבים ובמשאבים."
עד כאן ההחלטה.
הצעת החוק נדונה קודם לכן בפורום הפלילי של הלשכה, בראשותי, והעמדה שם היתה דומה. רוב החברים התנגדו להצעת החוק על שני ראשיה: ראשית, מתן בכורה לעקרון ההלימה, קרי, קביעת יחס הולם בין העונש מזה לבין חומרת העבירה ואשמו של הנאשם מזה. עקרון זה נותן בכורה לשיקולי חומרת העבירה ובכך דוחק אל השוליים שיקולים אחרים שחייבים להישקל. שנית, קביעת "תעריפון" ענישה, דהיינו רשימת "עונשי מוצא" שסטייה מהם תהיה רק בנסיבות מתאימות ומנומקות.
לטעם החברים, עונש צריך להקבע תוך איזון בין שני אינטרסים מתנגשים: חומרת המעשה מזה ונסיבותיו המקילות ובכללן נסיבותיו האישיות של הנאשם מזה. הנסיבות המקילות שבהן נעברה עבירה, גיל הנאשם, מצבו האישי, משפחתי, כלכלי, כל אלה צריכים לשמש שיקול זהה בחשיבותו לשיקול חומרת העבירה.
ההצעה מפירה איזון זה.
הפסול העיקרי שנמצא בהצעה הינו פסול מוסרי / חברתי בעצם מתן הבכורה לשיקולי חומרת העבירה על פני כל שיקול אחר וכן קביעת תעריפון שהחשש הינו שיהפוך ל"ברירת המחדל" שתאומץ ע"י בתי המשפט.
נקודת המוצא חייבת להיות כי אין עבירות זהות ואין עבריינים זהים. מלאכת הענישה חייבת להיות אינדיבידואלית, כזו שנותנת מקום מרכזי לאדם, לא פחות מחומרת המעשה והאשם.
הן הוועד המרכזי, הן חברי הפורום והן הח"מ אינם יכולים להתעלם מקשיים שיש בענישה הנוהגת היום בבתי המשפט וממקרים בהם בתי משפט שונים מטילים עונשים שונים מאוד זה מזה על מעשים דומים.
מכל מקום מדובר במיעוט המקרים והדרך לתקן עניינים אלה היא ע"י ערכאת הערעור ולא ע"י תיקוני חקיקה מרחיקי לכת.
סביר כי עונשי המוצא שהחוק מציע יהפכו במרבית המקרים לתוצאת הסופית בכל תיק, זאת משום שהחריגה מהם מותנית בנסיבות מיוחדות ובחובת הנמקה ומשום ששופטים רבים יעדיפו להתאים עצמם לעונשים אלה שיקלו עליהם את מלאכת הענישה וגם "יגנו" עליהם מפני התערבות ערכאת הערעור.
יצויין, כי נתוני משטרת ישראל המפורסמים באתר האינטרנט שלהם מלמדים על כך שאין כל מגמה של עלייה ברמת הפשיעה. בכל שנה נפתח מספר כמעט זהה של תיקים וגם סוגי העבירות וחומרתם נותר זהה. הנתון היחיד שמשתנה ללא כל קשר לעובדות הוא היקף המאסרים בישראל והיקף המעצרים. בנסיבות אלה, אין הצדקה אמיתית להחמרת הענישה.
ההצעה יוצרת מראית עין של שוויון: בפועל מדובר בשויון טכני. לא כל הבחנה הינה הפליה פסולה. כל אדם זכאי ליומו של בבית המשפט, הוא זכאי ליומו שלו, ששופט ידון, בלב נקי ופתוח בכל טיעוניו, יחליט איזה שיקולים יזכו לבכורה, ואילו יידחו מפאת אינטרסים אחרים. סיכויי השיקום של עבריין הינם שיקולים משמעותיים וגם הם שונים מתיק לתיק, מאדם לאדם ואין להתייחס אליהם כאל "בן חורג" של שיקולי הענישה.
החשש מפני עליה ניכרת במספר המאסרים נובע משני טעמים: הראשון הינו עצם מתן הבכורה לשיקולי החומרה על פני שיקולים אחרים הקשורים בנאשם ועצם קביעת התעריפון שסביר להניח כי בתי המשפט ידבקו בו ושאמור לשקף מדיניות ענישה ראויה (להבדיל מהמצויה). הטעם השני הינו הנסיון שהצטבר בתחום זה בארה"ב ובאנגליה ומלמד על עליה כזו.
אשר למצב בארה"ב: שם חלים ה – sentensing guide lines (SGL) הביא אימוצם של הכללים לעליה בכמות האסירים במאות אחוזים. עליה זו החלה להתמתן לאחרונה בעקבות ביקורת ציבורית. מכל מקום שיעורי המאסר בארה"ב הם מהגבוהים בעולם. כללים אלה לא הביאו יתר שוויון ועד היום שני שליש מאוכלוסיית האסירים שייכים לקבוצות של מיעוטים אתניים, בעיקר אפרו אמריקאים (נתונים של הוועדה לזכויות אדם בארה"ב משנת 2003).
באנגליה: הבניית שיקול הדעת מבוססת על קביעת עקרונות מנחים כלליים שהשופט נדרש להם, לרבות עקרון ההלימה אולם אין שם תעריפון ענישה. להבדיל מן המצב כאן, באנגליה מרבית התיקים הפליליים מתבררים בבתי משפט ( magistrate court) שמוסמכים להטיל ממילא עונשי מאסר קצרים – עד שנה אחת בלבד.
קביעת תעריפון ענישה מעבירה למעשה את שיקול הדעת שהיה לבית המשפט מבית המשפט לחדרי התביעה. תובע יקבע למעשה את תוצאת התיק ע"י בחירה בסעיף חוק זה או אחר לפי העונש הרצוי. כך, במקום דיון משפטי פתוח בו יכול כל צד לנסות לשכנע את בית המשפט ובאם אינו מצליח ביכולתו לערער, תיקבע תוצאת התיק במשרדי התביעה ללא נוכחות סניגור וללא אפשרות ערעור.
התוצאה של עליה בכמות האסירים הינה גם כספית. כך, במקום להשקיע בחינוך ובהשכלה יושקעו מרבית המשאבים בהוספת בתי מאסר ובהחזקת אסירים, בהזנתם ובדאגה רפואית להם. יש כיום מדינות בארה"ב שמשקיעות יותר כסף בבתי כלא מאשר בהשכלה גבוהה.
נתוני שב"ס מלמדים על עלייה של עשרות אחוזים במספר האסירים. שיעורים אלה הינם מן הגבוהים בעולם המערבי. זאת ועוד, תוצאה של כל מאסר הינה במרבית המקרים – מאסר חוזר שכן מרבית האסירים המבקרים בבתי סוהר, שעברו את סף הכניסה, נוטים לחזור לשם פעמים נוספות (50% מן האסירים הינם אסירים חוזרים המרצים עונש פעם שניה).
בנוסף, קיים חשש אמיתי כי קביעת "עונשי מוצא", עלולה לתמרץ נאשמים רבים לבחור למצות עד תום את זכויותיהם הדיוניות, מכיוון שעונשם הסופי כבר נקבע, בין אם ינהלו את ההליך עד תום ובין אם לאו. מיותר יהיה לציין, כי הגדלתם הכמותית של ההליכים הפליליים המנוהלים במתכונת הקלאסית, כתוצאה מסיכון זה, עלולה להביא ליצירת עומס נוסף ובלתי סביר על בתי-המשפט ועל רשויות התביעה.
מכל הטעמים האלה, קיבל, כאמור, הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין החלטה כנגד הצעת החוק.
בכבוד רב
רחל תורן, עו"ד
יו"ר הפורום למשפט פלילי.