חומר רקע
הכנסת
הלשכה המשפטית
ה' בטבת התש"ע
22 בדצמבר 2009
אל: יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, חברי הוועדה
מאת: סיגל קוגוט ונדב דגן
הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 14), התשס"ח-2008 – הכנה לדיון ביום ו' בטבת התש"ע (23.12.2009)
א. רקע
הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקום מס' 14), התשס"ח–2008 (להלן– ההצעה) עברה בקריאה ראשונה בכנסת השבע-עשרה בתאריך ז' בסיוון התשס"ח (10.06.2008) והועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. ביום כ"ו באייר התשס"ט (20.05.2009) החליטה הכנסת להחיל דין רציפות על ההצעה, ולכן הגיעה ההצעה לוועדה לצורך דיון והכנה לקראת קריאה שנייה ושלישית.
ההצעה מכילה תיקונים שונים בחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו–1955 (להלן– חוק הגנת ילדים) ושורה של תיקונים עקיפים לחוקים שונים. התיקונים המוצעים העיקריים נוגעים לחקירת ילדים וקטינים כנפגעי עבירה, כעדים או כחשודים ולעדותם בבית המשפט. עיקר התיקונים המוצעים באשר לילדים ייעשו - אם יאושרו בוועדה- בחוק הגנת ילדים, ואילו עיקר התיקונים הנוגעים לקטינים יעשו בחוק חקירת עדים.
ילד, כהגדרתו בחוק הגנת ילדים, הוא אדם שלא מלאו לו 14 שנים. לעומתו, קטין, כהגדרתו בחוק לתיקון דיני הראיות (חקירת עדים), התשי"ח–1957 (לעיל ולהלן– חוק חקירת עדים), הוא אדם שטרם מלאו לו 18 שנים. ככלל, ההסדרים הקבועים בחוק הגנת ילדים בנוגע לחקירה ולעדות של ילדים רחבים יותר מההסדרים הקבועים בחוק לגבי קטינים שאינם ילדים, ולכן ההסדרים הקבועים לגבי קטינים הם בעלי אופי שיורי (חלים על מה שמעבר להסדרים המוחלים על ילדים). מקצת סעיפי החוק החלים על קטינים אף קובעים במפורש, כי יחולו רק על מקרים שחוק הגנת ילדים לא חל עליהם.
יצוין, כי בתאריך י"ח בתמוז התשס"ח (21.07.2008) התקבלה בקריאה שלישית הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14) (מעצר קטינים), התשס"ח-2008. ההסדרים העיקריים שהוכנסו לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971 (להלן– חוק הנוער) או תוקנו בו במסגרת תיקון מספר 14 נגעו לחקירות קטינים ולמעצרים של חשודים או נאשמים קטינים. סעיף 1א שהוסף לחוק הנוער במסגרת תיקון 14 קובע את העקרונות הכלליים שהנחו את הוועדה ואת הכנסת, וזו לשונו:
"1א. עקרונות כלליים
(א) מימוש זכויות של קטין, הפעלת סמכויות ונקיטת הליכים כלפיו ייעשו תוך שמירה על כבודו של הקטין, ומתן משקל ראוי לשיקולים של שיקומו, הטיפול בו, שילובו בחברה ותקנת השבים, וכן בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו.
(ב) חוק זה בא להוסיף על זכויות הנתונות לקטין לפי כל דין, ולא לגרוע מהן.".
ככלל, התיקונים שהוכנסו לחוק הנוער הקפידו על ההבחנה בין ילד לבין קטין. בכמה סעיפים נקטה הכנסת בלשון מפורשת כדי להבחין בין השניים. כך, לדוגמה, סעיף 9ד העוסק בחקירת עד קטין בשעות הלילה, מבחין לעניין ההגדרה "שעות הלילה" בין ילד לבין קטין בזו הלשון: "(1) לגבי קטין שטרם מלאו לו 14 שנים – השעות שבין 20:00 ל-7:00; (2) לגבי קטין שמלאו לו 14 שנים – השעות שבין 22:00 ל-7:00.".
ועדת החוקה, חוק ומשפט קיימה ביום כ"ב בחשוון התש"ע, 9 בנובמבר 2009, דיון ראשון בהצעת החוק שבנדון (להלן– הדיון הקודם). אחדות מן השאלות העקרוניות לדיון אשר מועלות בהמשך מסמך זה נדונו בדיון הקודם, ועמדות חשובות שהושמעו בוועדה וקשורות לשאלות הרלבנטיות קיבלו גם הן ביטוי במסמך זה. עם זאת, טרם התקיים דיון כלשהו ברבות מן השאלות העקרוניות הדורשות ליבון בוועדה, והדיון בשאלות אחרות היה ראשוני ולא ממצה.
ב. התיקון המוצע
ההצעה מבקשת לקבוע שורה של תיקונים בחוקים שונים.
התיקונים העיקריים נוגעים לחקירת ילדים וקטינים ולעדותם בבית המשפט. ראשית, מוצע לשנות את חוק הגנת ילדים כך, שילד חשוד בגיל האחריות הפלילית (כלומר: גילו עולה על 12 שנים) ייחקר על ידי המשטרה ולא על ידי חוקר ילדים. לפי ההצעה, חוקר משטרה הסבור, כי יש סבירות גבוהה שהילד הנחקר אינו חשוד כי אם עד או נפגע עבירה, יעביר את המשך הטיפול בחקירה לחוקר ילדים. שנית, בהמשך לתיקון הראשון, מוצע לשנות את החוק כך, שלא תידרש רשותו של חוקר הילדים לצורך העדת ילד שגילו עולה על 12. שלישית, מוצע להחליף את סעיף 3 לחוק הגנת ילדים ולקבוע הסדר עדכני ומפורט למינוי חוקרי ילדים ותנאי הכשירות של מועמדים לתפקיד. לפי ההסדר המוצע, יתמנה חוקר ילדים על ידי שר המשפטים בהמלצת ועדה מקצועית בת ארבעה חברים לאחר שנבדקו תנאי הכשירות שלו, ובראשם השכלה וניסיון.
נוסף על כך, מוצע לקבוע בחוק הגנת ילדים ובחוק חקירת עדים הסדרים של נוכחות מלווה בעת הדיון ואיסור חקירת הילד או הקטין, שהוא לכאורה נפגע עבירה, על ידי הנאשם עצמו. כדי לצמצם את הפגיעה בזכויות הנאשם ובהליך הפלילי מוצע שנאשם במצב כזה יהיה זכאי לייצוג הסנגוריה הציבורית וכן שהשופט יידע את הנאשם כי לא יוכל לחקור את הילד בעצמו.
עוד מוצע לקבוע בחוק, כי בתוך 90 ימים מהגשת כתב אישום בעבירה שבה אושרה עדותו של ילד או קטין שהוא, לכאורה, נפגע עבירה ייפתח המשפט וכן תיגבה עדותו. לפי ההצעה, אפשר יהיה לחרוג מלוח זמנים זה, אם התנה חוקר הילדים את עדות הילד בהשהייתה לפרק זמן ארוך יותר (לגבי ילד בלבד) או שפרקליט מחוז או בית המשפט אישרו זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.
מוצע לקבוע סעיף תחילה, שלפיו הוראות סעיף 2(א) לחוק הגנת ילדים כנוסחן בהצעה - שעיקרן ביטול הצורך באישור חוקר הילדים להעדת ילד חשוד בבית המשפט, סעיף 4(א)(3) שעיקרו חקירת ילד חשוד על ידי המשטרה ולא על ידי חוקר ילדים, וסעיף בחוק הנוער שמחיל את חובת התיעוד הקבועה בחוק הגנת ילדים גם על חקירת ילד חשוד במשטרה, ייכנסו לתוקף במועד שיקבע השר לביטחון הפנים בהסכמת שר המשפטים ושר האוצר. כמו כן, מוצע, כי תחילתו של סעיף 3 לחוק הגנת ילדים, הקובע את דרכי המינוי של חוקר ילדים ותנאי הכשירות לתפקיד, תהיה ארבעה חודשים מיום פרסום החוק, אולם יראו חוקר ילדים שמונה לפי החוק הישן כאילו מונה לפי החוק החדש.
אם תתקבל ההצעה, צפויים החוקים הבאים להיראות כך:
חוק הגנת ילדים
2. העדת ילד
(א) אין מעידים ילד על עבירה המנויה בתוספת, שנעשתה בגופו או בנוכחותו שהוא הנפגע בה או עד לה, או שהוא חשוד בעשייתה החשוד בביצועה ואינו בר אחריות פלילית מפאת גילו ואין מקבלים כראיה הודעתו של ילד על עבירה כאמור, אלא ברשות חוקר ילדים ובנוכחותו.
(ב) הרשה חוקר ילדים עדותו של ילד, לא יהיו נוכחים בשעת גביית העדות אלא התובע, הנאשם, עורך דינו, חוקר הילדים ומי שבית המשפט הרשהו להיות נוכח; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 2ב, או מהוראות סעיף 15 לחוק נפגעי עבירה, התשס"א–2001.
(ג) רשאי בית המשפט, מיוזמתו או לבקשת חוקר הילדים, לצוות על הפסקת גבייתה של עדות או קבלתה של הודעה כאמור בסעיף קטן (א) אם הוא סבור, לאחר ששמע את חוקר הילדים, שהמשכן עלול לגרום נזק נפשי לילד.
(ד) חוקר ילדים רשאי להתנות את עדותו של ילד על עבירה המנויה בתוספת בתנאים אלה, כולם או מקצתם:
(1) גביית העדות שלא בנוכחות הנאשם, אלא בנוכחות סניגורו; על עדות לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיף 2ב(ב) עד (ד) והתקנות שהותקנו לפי הוראות סעיף קטן (ו) לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח-1957;
(2) גביית העדות בתוך תקופה מסוימת או לאחר תום תקופה מסוימת, שיקבע;
(3) גביית העדות שלא על דוכן העדים;
(4) גביית העדות כשהשופט ועורכי הדין אינם לבושים מדי משפט;
(5) גביית העדות בלשכת השופט;
(6) גביית העדות שלא במקום מושבו של בית המשפט; מקום העדות ייקבע על ידי בית המשפט, לאחר ששמע את עמדת חוקר הילדים;
(7) גביית העדות בנוכחות אדם המלווה את הילד לצדו במהלך עדותו, לפי בחירת הילד, אף אם הוא מעיד בדלתיים סגורות לפי סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 כל דין.
(ה) לאחר תחילת עדותו של ילד, שחוקר ילדים הרשה אותה, רשאי בית המשפט, מיזמתו, או לבקשת בעל דין, הילד או הורהו, וכן לבקשת חוקר הילדים, לקבוע תנאים כאמור בסעיף קטן (ד) או לשנות תנאים שנקבעו לפי אותו סעיף קטן, אם הוא סבור שהמשך גביית העדות בלא תנאים או בתנאםי שנקבעו עלול לגרום נזק נפשי לילד או לפגום בעדות; לא יחליט בית המשפט כאמור אלא לאחר ששמע את חוקר הילדים.
(ו) לא ייתן חוקר ילדים החלטה לפי סעיף קטן (א) ולא יתנה את עדותו של ילד כאמור בסעיף קטן (ד), ובית המשפט לא ייתן החלטה לפי סעיפים קטנים (ג) ו-(ה), אלא לאחר שנתנו לילד המסוגל לחוות דעה משלו הזדמנות להביע את עמדתו בענין עדותו ודרכי גבייתה, לפי הענין; לדעתו של הילד יינתן משקל ראוי בהתאם לגילו ולמידת בגרותו.
(ז) (1) החליט חוקר ילדים להרשות עדותו של ילד, עם או בלי תנאים כאמור בסעיף קטן (ד), יעריך מחדש את החלטתו סמוך לפני מתן העדות בבית המשפט.
(2) החליט חוקר ילדים שלא להרשות עדותו של ילד לפי חוק זה והחלטתו לא ניתנה סמוך לפני המשפט, יעריך מחדש את החלטתו סמוך לפני המשפט.
(ח) החליט חוקר ילדים להרשות עדותו של ילד לפי חוק זה, עם או בלי תנאים, רשאי בית המשפט, מיזמתו או לבקשת הילד או הורהו שאינו נאשם במשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להורות כי ההחלטה תיבחן מחדש בידי חוקר ילדים בכיר.
(ט) חוקר הילדים ינמק בכתב את החלטותיו לפי סעיף זה.
2ב. נוכחות מלווה בעת גביית העדות
בכפוף להוראות סעיף 172 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), ילד זכאי לכך שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח עימו במהלך עדותו בדיון בבית המשפט אף אם הדיון נערך בדלתיים סגורות לפי כל דין, אלא אם כן החליט בית המשפט אחרת, מטעמים שיירשמו.
2ג. איסור חקירה נגדית בידי נאשם
(א) הרשה חוקר ילדים לפי הוראות סעיף 2, להעיד ילד ילד שהוא הנפגע בעבירה המנויה בתוספת, לא יחקור הנאשם בעצמו את הילד, אלא באמצעות סניגורו.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי חוקר הילדים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות את חקירת הילד בידי הנאשם.
ג) לא היה הנאשם מיוצג בהליך שאמור להעיד בו ילד כאמור בסעיף קטן (א), וסירב למינוי סניגור על אף שהוא זכאי לכך לפי סעיף 18(א)(17) לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995, יודיע לו בית המשפט כי בהתאם להוראות סעיף זה אסור לו לחקור בעצמו את הילד, אלא ברשות חוקר הילדים.
3. מינוי חוקרי ילדים
(א) שר המשפטים ימנה חוקרי ילדים לצורך חוק זה.
(ב) לא יתמנה חוקר ילדים אלא לאחר התייעצות בועדה.
(ג) הועדה תהיה של חמישה, והם:
(1) שופט של בית משפט שלום המכהן אותה שעה כשופט לענין פקודת העבריינים הצעירים, 1937, שיתמנה על ידי שר המשפטים;
(2) מומחה להיגיינה רוחנית שיתמנה על ידי שר הבריאות;
(3) מחנך שיתמנה על ידי שר החינוך והתרבות;
(4) מומחה לטיפול בילד ובנוער שיתמנה על ידי שר הסעד;
(5) קצין משטרה גבוה שיתמנה על ידי שר המשטרה.
(ד) השופט ישמש יושב ראש הועדה.
(ה) הועדה תקבע את סדרי דיוניה ועבודתה במידה שלא נקבעו בתקנות.
3. מינוי חוקרי ילדים
(א) שר המשפטים ימנה חוקרי ילדים לצורך חוק זה, בהמלצת ועדה שימנה (בסעיף זה – הוועדה), שחבריה הם:
(1) נשיא בתי המשפט לנוער או שופט נוער שנשיא בתי המשפט לנוער המליץ עליו, והוא יהיה יושב ראש הוועדה;
(2) נציג משרד הרווחה והשירותים החברתיים, שהוא חוקר ילדים בכיר;
(3) נציג המשרד לביטחון הפנים, שהוא קצין משטרה מחטיבת החקירות במשטרת ישראל, בעל כישורים מתאימים לנושא;
(4) עורך דין, שתחום עיסוקו נוגע לנושא, לפי המלצת לשכת עורכי הדין.
(ב) החלטות הוועדה יתקבלו ברוב דעות; היו הדעות שקולות - תכריע דעתו של יושב ראש הוועדה.
(ג) הוועדה רשאית לקבוע את סדרי דיוניה ועבודתה ככל שלא נקבעו בידי שר המשפטים.
(ד) לא יתמנה חוקר ילדים אלא אם כן מתקיימים בו כל אלה:
(1) הוא בעל השכלה אקדמית בתחום העבודה הסוציאלית או בתחום אחר שלדעת הוועדה מכשיר אותו לשמש חוקר ילדים;
(2) הוא בעל ניסיון של שנתיים לפחות בעבודה טיפולית עם ילדים; לעניין זה, "ניסיון" – לרבות ניסיון הנרכש בעבודה מעשית במסגרת לימודים;
(3) הוא קיבל הכשרה מקצועית מתאימה כפי שקבע שר הרווחה והשירותים החברתיים, בהסכמת השר לביטחון הפנים.
4. חקירה על ידי חוקר ילדים בלבד
(א) פרט לחקירה בעדות שחוקר הילדים הרשה אותה לפי סעיף 2, אין חוקרים ילד בעבירה המנויה בתוספת, אלא על ידי חוקר ילדים; אולם הוראה זו לא תחול —
(1) על שאלות הנשאלות בשעת מעשה העבירה או תיכף לאחריה, או משהתעורר חשש סביר שנעברה עבירה כזאת;
(2) על שאלות ששאל האב, האם, האפוטרופוס, האדם שהילד נמצא בפיקוחו או ברשותו, או רופא.
(3) על חקירת ילד שמלאו לו 12 שנים, החשוד בביצוע עבירה.
(ב) נחקר ילד כאמור בסעיף קטן (א)(3) בידי חוקר משטרה בעבירה המנויה בתוספת, וסבר החוקר בתחילת החקירה או במהלכה כי קיימת סבירות גבוהה שהילד לא ביצע את העבירה וכי הוא הנפגע בה או עד לה, יעביר את החקירה לחוקר ילדים.
(ג) נחקר ילד כאמור בסעיף קטן (א)(3) בידי חוקר משטרה בעבירה המנויה בתוספת, ובתום החקירה סבר החוקר כי הילד לא ביצע את העבירה וכי הוא הנפגע בה או עד לה, יודיע על כך לחוקר ילדים, ויחולו הוראות אלה:
(1) חוקר הילדים יעיין בתיעוד החקירה שנעשה לפי סעיף 9ד לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-19711, ייפגש עם הילד, ויחליט בהתאם לכך האם להרשות את עדותו של הילד לפי סעיף 2;
(2) החליט חוקר הילדים לפי פסקה (1) שלא להרשות את עדותו של הילד, יחקור את הילד מחדש.
(ד) חוקר ילדים החוקר לפי הוראות סעיפים קטנים (ב) או (ג), ילד שמלאו לו 12 שנים, ימשיך בחקירה ולא יעבירה לחוקר משטרה גם אם במהלך החקירה היה לו יסוד סביר לחשד כי הילד ביצע את העבירה.
5ב. דרכי העיון בהקלטה
(א) הוראות סעיפים 74 ו-75 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי), יחולו על קלטת חקירה ועל תמליל, בשינויים אלה:
(1) התובע יעביר לידי הנאשם את התמליל;
(2) הנאשם זכאי להאזין לקלטת החקירה, לצפות בה, ולהשוות את תוכנה לאמור בתמליל;
(3) הנאשם אינו זכאי להעתיק את קלטת החקירה, להוציאה ממקום הימצאה הקבוע או לקבל לידיו את העתקה, אלא אם כן הורה בית משפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיפרט; הורה בית משפט כאמור, חייב הנאשם להחזיר את קלטת החקירה וכל העתק שלה, וכן את התמליל, לתיק בית המשפט, בתום ההליך המשפטי, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד אחר להחזרתם כאמור.
(ב) לענין סעיף זה, "הנאשם" - לרבות מי שפועל מטעמו כמפורט בסעיף 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי.
10א. הגבלת המועד לפתיחת משפט ולהעדת ילדים
הוגש כתב אישום בעבירה המנויה בתוספת, וחוקר ילדים הרשה לפי הוראות סעיף 2 את עדותו של ילד שהוא הנפגע בעבירה, ייפתח המשפט ותיגבה עדותו של הילד לא יאוחר מתום 90 ימים ממועד הגשת כתב האישום, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה:
(1) חוקר הילדים התנה את עדותו של הילד, לפי הוראות סעיף 2(ד)(2), בגבייתה בתום תקופה ארוכה יותר מהתקופה האמורה;
(2) פרקליט מחוז או בית המשפט אישרו שלא להעיד את הילד בתקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
חוק חקירת עדים
2ד. איסור חקירה נגדית בידי נאשם
(א) מעיד קטין שהוא נפגע בעבירה המנויה בתוספת, לא יחקור אותו הנאשם בעצמו אלא באמצעות סניגורו.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות את חקירת הילד בידי הנאשם.
(ג) לא היה הנאשם מיוצג בהליך שאמור להעיד בו קטין כאמור בסעיף קטן (א), וסירב למינוי סניגור על אף שהוא זכאי לכך לפי סעיף 18(א)(18) לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995, יודיע לו בית המשפט, כי בהתאם להוראות סעיף זה אסור לו לחקור בעצמו את הקטין, אלא ברשות בית המשפט.
2ה. הגבלת המועד לפתיחת משפט ולהעדת קטינים
הוגש כתב אישום בעבירה המנויה בתוספת, וקטין שהוא הנפגע בעבירה אמור להעיד בעניינה, ייפתח המשפט ותיגבה עדותו של הקטין לא יאוחר מתום 90 ימים ממועד הגשת כתב האישום, אלא אם כן פרקליט מחוז או בית המשפט אישרו שלא להעיד את הקטין בתקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
חוק הנוער
9ד. תיעוד חקירות ילדים
על חקירה של ילד כהגדרתו בחוק הגנת ילדים, שמלאו לו 12 שנים, החשוד בביצוע עבירה המנויה בתוספת לחוק האמור, יחולו, בשינויים המחוייבים, סעיפים 5א, 5ב ו-6 לחוק הגנת ילדים.
חוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו–1995
18. זכאות לייצוג
(א) זכאי לייצוג בהליך פלילי לפי חוק זה –
(1) נאשם או חשוד בעבירה שנתמלאו בו הוראות סעיף 15(א)(1) עד (6) לחוק סדר הדין הפלילי;
(2) מי שמתקיים דיון בענינו למתן צו לפי סעיפים 15 עד 17 לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 וכן חולה כאמור בסעיף 29א לחוק האמור, שמתקיים בענינו דיון בפני הועדה הפסיכיאטרית, או דיון בערעור על החלטת הועדה הפסיכיאטרית לפי סעיפים 28 או 29 לחוק האמור, לפי הענין;
(3) נאשם שהוגשה נגדו בקשת מעצר לפי סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי והתקיימו בו הוראות סעיף 21א(ג);
(4) נאשם שהוא מחוסר אמצעים לפי אמות מידה שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת; למעט סוגי הליכים ועבירות שבהם לא יהיו נאשמים זכאים לייצוג, הכל כפי שיקבע שר המשפטים בצו באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת;
(5) חשוד או עצור שבית המשפט החליט כי יש למנות לו סניגור לפי סעיף 15(ד) לחוק סדר הדין הפלילי;
(6) אדם שבית המשפט החליט כי יש למנות לו סניגור לפי סעיף 15(ה) לחוק סדר הדין הפלילי;
(7) עצור שהוא מחוסר אמצעים, לפי אמות מידה שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר האוצר ושר המשטרה ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת;
(8) קטין שהתקיים לגביו אחד מאלה:
(א) הוגשה לבית המשפט בקשה למעצרו ובית המשפט מינה לו סניגור לפי הוראות סעיף 10ו לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (בפסקה זו – חוק הנוער);
(ב) הוגש נגדו כתב אישום כאמור בסעיף 18(א) לחוק הנוער, או שבית משפט החליט כי יש למנות לו סניגור לפי סעיף 18(ב) לחוק האמור;
(ג) הוגשה לבית משפט לנוער בקשה להעברתו ממעון נעול למאסר, לפי הוראות סעיף 25א לחוק הנוער;
(9) נידון המבקש משפט חוזר, שנתקיים בו אחד התנאים האמורים בסעיף 15(א)(1) עד (3) או (ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ואשר הסניגור הציבורי הארצי קבע שיש מקום להגיש בעבורו בקשה למשפט חוזר;
(10) מי שנעצר או שהוגשה לגביו עתירה לקבוע שהוא בר-הסגרה לפי חוק ההסגרה, תשי"ד-1954;
(11) אסיר שהוחלט למנות לו סניגור לפי סעיף 16(ד) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001;
(12) (פקעה);
(13) מי שבית המשפט החליט למנות לו סניגור לפי סעיף 9 לחוק מגבלות על חזרת עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004;
(14) מי שבית המשפט החליט למנות לו סניגור לפי סעיף 6(ד)(1) או 24 לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006;
(15) מי שבית המשפט החליט למנות לו סניגור לפי סעיף 6 לחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו-2006;
(16) נאשם שהוזמן לדיון מקדמי לפי סעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי.
(17) נאשם בעבירה המנויה בתוספת לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955, שהנפגע בה או עד לה הוא ילד כהגדרתו באותו חוק;
(18) נאשם בעבירה המנויה בתוספת לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח-1957, שהנפגע בה הוא קטין שאמור להעיד בעניינה.
(א1) זכאי לייצוג לפי חוק זה מי שבית המשפט החליט למנות לו סניגור לפי סעיף 6(ג) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002.
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מבית המשפט למנות לנאשם סניגור אם הוא סבור שאינו יכול לנהל את המשפט כשהנאשם אינו מיוצג.
(ג) שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע זכאים נוספים על אלה המנויים בסעיף זה, בדרך כלל, בהדרגה או לפי אזורים.
תחילה והוראת מעבר
ההצעה מבקשת גם לקבוע סעיפי תחילה והוראת מעבר, שזו לשונם:
10. תחילה
(א) תחילתם של סעיף 2(א) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1(1)(ב) לחוק זה, סעיף 4(א)(3) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4(1) לחוק זה, וסעיף 9ד לחוק הנוער, כנוסחו בסעיף 9 לחוק זה, במועד שיקבע השר לביטחון הפנים בהסכמת שר המשפטים ושר האוצר.
(ב) תחילתו של סעיף 3 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 3 לחוק זה, ארבעה חודשים מיום פרסומו.
11. הוראת מעבר
חוקר ילדים שמונה לפי הוראות סעיף 3 לחוק העיקרי,כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, יראו אותו כאילו מונה לפי הוראות סעיף 3 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 3 לחוק זה.
ג. שאלות עקרוניות לדיון
נראה, כי בטרם תוכל הועדה להתעכב באופן סדור ויסודי על נוסחו של כל סעיף עליה לתת את הדעת על מספר שאלות עקרוניות העולות מהצעת החוק. להלן שאלות עקרוניות הדורשות דיון והכרעה:
1. (א) האם יש מקום להבחין לעניין מיהות הגוף החוקר בין ילד חשוד לבין ילד שהוא עד או נפגע עבירה לכאורה?
סעיף 4 לחוק הגנת ילדים קובע כלל, שלפיו "אין חוקרים ילד בעבירה המנויה בתוספת, אלא על ידי חוקר ילדים". כלל זה כפוף לחריגים הקבועים בסעיף, אך חריגים אלה לא מתייחסים לחקירה מסודרת של אדם המעורב, כחשוד או כעד או כנפגע. סעיף 4 להצעה מבקש לתקן את חוק הגנת ילדים כך, שילד אשר גילו עולה על 12, לא תהיה חובה לחקור אותו באמצעות חוקר ילדים.
משמעות הדבר היא שהילד החשוד ייחקר במשטרה על ידי חוקר נוער או על ידי חוקר רגיל. כיום אין חובה בחוק לחקור קטין החשוד בביצוע עבירה על ידי חוקר נוער, אף על פי שחובה כזאת, עם חריגים בצידה, אומצה בדו"ח ועדת רוטלוי2, שעל מסקנותיו נסמכת הצעת החוק הממשלתית.3 לפיכך, לא מן הנמנע שילדים ייחקרו במשטרה על ידי חוקר רגיל באופן שאינו הולם את גילם ואת מצבם.
הפער בין חוקר ילדים לבין חוקר נוער מבחינת הכשרתו והתאמתו לחקירות ילדים איננו מבוטל. מחוקר ילדים נדרשת הכשרה מקצועית מוקדמת, והליך מינויו, אשר קבוע בסעיף 3 לחוק הגנת ילדים, נועד להבטיח כי אכן ימונו אנשים מקצועיים וראויים לתפקיד. לעומת זאת, הכשרתו של חוקר הנוער בתחום מזערית. לפי ההגדרה בחוק הנוער, חוקר נוער הוא "שוטר, שהמפקח הכללי של משטרת ישראל או מי שהוא הסמיך לענין זה, הסמיך לחקור נוער; לא יוסמך שוטר כחוקר נוער אלא לאחר שקיבל הכשרה לצורך כך, כפי שיקבע המפקח הכללי של משטרת ישראל". מומלץ לברר בוועדה, מהי ההכשרה שמקבל חוקר נוער.
לשיקול דעת הוועדה, האם אכן מוצדק שחקירת ילד תיערך על ידי המשטרה, על כל המשמעויות הכרוכות בכך, ולא על ידי חוקר ילדים. לפי דברי ההסבר, יש חשיבות למפגש עם שוטר סמכותי המשקף את חומרת המעשים לצורך מניעת הישנות העבירות. אולם הצדקה זו אינה נקייה מספקות. ראשית, היא מניחה את אשמת הילד החשוד בניגוד לחזקת החפות ולניסיון החיים. חזקת החפות היא אחת מהסיבות שהרתעה איננה מטרה מרכזית של חקירה הפלילית, אשר צריכה לקבוע בשלב ראשון האם בוצעה עבירה ומי אחראי לה. שנית, חקירה כוחנית במשטרה, מה גם שזו עלולה להתנהל על ידי חוקר רגיל4, עלולה לגרום לילד נזקים נפשיים ואחרים. שלישית, כפי שההצעה עצמה מניחה, ייתכן שאותו ילד אשר נתפס בתחילה כחשוד יתגלה עד מהרה כעד או אפילו כנפגע עבירה. אלא שייתכן כי גילוי זה יהיה מאוחר ולא ימנע את הנזקים שעלולים להיגרם לילד. נוסף על כך, לא מן הנמנע כי הסיכויים לגילוי היותו של הילד החשוד עד או נפגע עבירה נמוכים יותר, כאשר הגוף החוקר הוא המשטרה שפחות מיומנת בטיפול בילדים וכן נוטה , לפי טענות שונות, להניח את אשמת החשוד ולאסוף ראיות מתוך הנחה זו.
בהקשר זה יש להזכיר גם את ערך השוויון. אחד מהעקרונות היסודיים שהנחו את האמנה בדבר זכויות הילד ואת ועדת רוטלוי הוא עיקרון השוויון. אחד מהיבטי השוויון, שוועדת רוטלוי דנה בהם בהרחבה יחסית, הוא השוויון בתוך קבוצת הקטינים. בענייננו על הוועדה לשקול, האם ההפרדה המוצעת איננה בבחינת יחס שונה לשווים ולכן בגדר הפליה. מומלץ לברר, האם בנקודת הזמן של החקירה יש שוני רלבנטי בין הילדים החשודים לבין הילדים העדים או נפגעי העבירה לכאורה, אשר מצדיק את ההסדר המוצע.
במהלך הדיון הקודם טענו נציגי הממשלה, כי תכלית העברת חקירת הילדים החשודים מחוקר הילדים למשטרה היא חקר האמת. לדבריהן, חוקרי הילדים (עובדים סוציאליים בהכשרתם) אינם הגורם המתאים לחקור ילדים חשודים, שפעמים רבות אינם נוטים לשתף פעולה עם החוקר. לשם בירור, אם טענה זו מצדיקה את העברת חקירות הילדים החשודים למשטרה, מומלץ לברר, האם אפשר להכשיר את חוקרי הילדים - כולם או מקצתם- לחקור גם חשודים, בדומה לכך שהמשטרה אשר תפקידה הוא לחקור חשדות לעבירה מכשירה שוטרים לטפל בנערים ובילדים שחוק הגנת ילדים לא חל עליהם. כמו כן, מומלץ לברר אלו הכשרות מקבלים חוקרי הילדים כיום בכל הנוגע לחקירת ילדים חשודים וכיצד נערכה המערכת להתמודד עם משימה חשובה זו המוטלת עליה מכוח חוק.
בדיון הקודם הטעים יו"ר הוועדה, כי הוועדה לא תסכים לגרימת חוויות קשות לילדים חשודים כתוצאה מחקירתם במשטרה, ושעל פני הדברים, הכשרה מתאימה לחוקרי ילדים יכולה לשפר את יכולות החקירה שלהם (אם אמנם יכולות אלה לקויות– דבר שלא בוסס כנדרש בדיון). לדבריו, נראה, כי ההיגיון ומערכת ההצדקות שמאחורי חוק הגנת ילדים, קרי הבטחת שלום הילד וטובתו באמצעות חקירה על ידי חוקר הילדים חלים על כל הילדים כולם. יו"ר הוועדה גם ביקש מנציגי הממשלה להציג נתונים על חקירות ילדים, העמדתם לדין ותוצאות ההליך המשפטי וכן להציג מאמרים או מחקרים שמצדיקים את העברת חקירות הילדים החשודים למשטרה. בינתיים הנתונים המבוקשים לא התקבלו. למיטב הבנתנו, המחקרים והמאמרים שנשלחו על ידי נציגות משרד המשפטים, אינם תומכים בהכרח בהעברת חקירות הילדים החשודים למשטרה.5
בדיון הקודם, כמו גם בנייר העמדה מטעמם, התנגדו נציגי הסנגוריה הציבורית בתוקף להעברת חקירת הילדים החשודים למשטרת ישראל.
בעקבות הדיון הקודם השיבה נציגת משרד המשפטים, כי עמדת המשרד היא שאין הצדקה עניינית למעורבות חוקר ילדים בחקירת ילדים חשודים שתתבצע במשטרה, וכלל לא ברור מה אמורה להיות מעורבותו של חוקר הילדים בחקירה שאין הוא חלק ממנה. עמדתנו, כאמור, היא שהרציונל של חוק הגנת חל על חקירת ילדים חשודים, גם אם היא מתבצעת על ידי משטרת ישראל. אם ייקבע הסדר מן הסוג שהועלה בוועדה, דהיינו חקירה משותפת או מעורבות של חוקר ילדים בחקירת המשטרה, יהיה חוקר הילדים חלק מהצוות החוקר. ההפרדה עלולה ליצור בעיות שונות גם במישור המעשי (למשל: שיתוף פעולה בין הגופים והעברת חקירות מגוף לגוף כמוצע בהצעה). בהקשר זה חשוב להדגיש, כי על פי רוב, עבירות מין שמבוצעות על ידי ילדים מופנות כלפי ילדים אחרים, ולכן חוקר הילדים ממילא מעורב בחקירה. במצב דברים זה יש להניח שמעורבותו של חוקר הילדים בחקירת החשוד עשויה להועיל לחקירת החשדות ולא להפריע לה.
(ב) האם ראוי לקבוע בחוק תנאי הכשרה לחוקר ילדים או קטינים?
הדעת נותנת - ונראה שכך סברה גם הממשלה בהגישה את ההצעה - כי הגורם החוקר ילדים בפרט וקטינים בכלל נדרש לעמוד בתנאים מסוימים. על תנאים אלה להבטיח כי החוקר אכן יהיה מתאים למשימות שהוטלו עליו.
ואמנם סעיף 3 המוצע לחוק הגנת ילדים (ראה עמ' 5 למסמך זה), בעיקר בסעיף קטן (ד), קובע תנאי הכשרה ראשוניים לחוקר ילדים. קביעה זו מהווה חידוש, שכן הסעיף הקיים לא קובע תנאי הכשרה כלל. עם זאת, כאמור, תנאי ההכשרה הקבועים בסעיף המוצע ראשוניים, ומומלץ לבדוק, האם יש צורך לפתח אותם ולהוסיף עליהם. כך למשל, נקבע כי על חוקר ילדים להיות "בעל השכלה אקדמית בתחום העבודה הסוציאלית או בתחום אחר שלדעת הוועדה מכשיר אותו לשמש חוקר ילדים". בנוסח המוצע לא מפורש מהי השכלה אקדמית, האם יש תחומים אחרים שבעל תואר אקדמי באחד מהם מוכשר להיות חוקר ילדים, ומה אמות המידה למציאת בעל השכלה אקדמית בתחום שאינו עבודה סוציאלית כמתאים לשמש כחוקר ילדים. בדומה לכך, גם דרישות הניסיון וההכשרה המקצועית הנדרשת אינן פרוטות לפרוטות בהצעה.
לשם השוואה, מוצע לבחון את סעיף 6 לתקנות הגנה על הציבור מפני עברייני מין (מעריכי מסוכנות), התשס"ו–2006, שזו לשונו:
"6. תנאי הכשרה
(א) על מבקש6 להוכיח, להנחת דעתה של הוועדה המייעצת, כי קיבל את ההכשרה כמפורט להלן, או הכשרה שוות ערך לה:
(1) לימוד בישראל במסגרת מוסד מוכר כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (להלן – מוסד מוכר) את כל הנושאים שלהלן:
(1) פסיכופתולוגיה;
(2) התנהגות נורמלית ואב-נורמלית;
(3) עקרונות בריאיון קליני;
(4) מיניות האדם;
(5) הפרעות בתפקוד המיני, הפרעות בזהות המינית וסטיות;
(6) מאפיינים קרימינוגנים של עברייני מין או עקרונות בעבריינות ובסטיה חברתית בדגש על עברייני מין;
(7) מעגל התקיפה;
(8) קרבנות;
(9) הערכת מסוכנות;
(10) דרכי טיפול והתערבות בעברייני מין.
(2) אחד מאלה:
(א) בעל ניסיון מצטבר של חמש שנים לפחות משך שמונה השנים שקדמו להגשת הבקשה, בטיפול ובאבחון עברייני מין או במי שאובחנו סובלים מסטיות מין וזאת במסגרות טיפול ציבוריות, ממשלתיות או של רשויות מקומיות ובהיקף מינימלי של 10 שעות שבועיות לפחות בממוצע;
(ב) לגבי מי שלא עבד במסגרות ציבוריות כאמור בפסקת משנה (א) – הוכחת עבודה פרטנית של לא פחות מ-2,700 שעות ניסיון כאמור בעבודה עם עברייני מין מסוגים שונים או מי שאובחנו סובלים מסטיות מין שונות בחמש השנים שקדמו להגשת הבקשה, כאשר שליש לפחות מהשעות האמורות היו שעות עבודה עם עברייני מין באבחון ובהכנת חוות דעת על אודותם; כדי להוכיח עבודה במסגרת אחרת כאמור רשאית הוועדה המייעצת לדרוש ממבקש להציג לה העתקים מרשומות טיפוליות, מחוות דעת או מכל מסמך רלוונטי אחר היכול להעיד על ניסיונו של המבקש, מהם הוסרו הפרטים המזהים של המטופל;
(3) היה המבקש בעל ניסיון מצטבר של חמש שנים לפחות משך שמונה השנים שקדמו להגשת הבקשה בטיפול ובאבחון של עבריינים, יידרש ממנו ניסיון בהערכה, בטיפול ובאבחון בעבריינות בהיקף מינימלי של 20 שעות שבועיות בממוצע ומתוכן שנה אחת בטיפול, הערכה ואבחון של עברייני מין או במי שאובחנו סובלים מסטיות מין בהיקף של 10 שעות שבועיות בממוצע וזאת במסגרות ציבוריות, ממשלתיות או של רשויות מקומיות;
(4) מבקש שאינו בעל תואר שני, נוסף על התנאים המפורטים בפסקאות (1) ו-(2) – קיבל גם הדרכות שבועיות במשך שנתיים לפחות ממעריך מסוכנות או מבעל מקצוע המנוי בסעיף 5(ג) לחוק7 שהוא בעל תואר שני וחמש שנות ניסיון לפחות בביצוע אבחונים לעברייני מין.
(ב) הוועדה המייעצת רשאית, לפי שיקול דעתה, לראיין מבקש לצורך קבלת הבהרות או השלמות של פרטי הבקשה וכדי לבחון את בקיאותו בספרות מקצועית עדכנית ככל שתמצא שהדבר דרוש.
(ג) הוועדה המייעצת רשאית להכיר בלימודים שנערכו במוסד או במכון בחוץ לארץ אם ראתה שמדובר במוסד שווה ערך למוסד ישראלי מוכר וכי היקף הלימודים ותוכנם תואמים את דרישות תקנות אלה או שווי ערך להן.".
תקנה זו קובעת בפירוש את כל התנאים הנדרשים ממעריך המסוכנות: מקום הלימודים, התחום שנלמד בחלוקה לתת-תחומים, הניסיון הנדרש בחלוקה לפי המקום שבו נצבר הניסיון והשכלתו האקדמית של המבקש, הדרכות נוספות שעליו לעבור.
בהשראת חוק הגנה על הציבור והתקנות שהותקנו מכוחו מוצע לשקול קביעת תנאי הכשרה מפורטים ומפורשים יותר במידת הפירוט ההולמת חקיקה ראשית בתחום הרגיש של מינוי חוקרי ילדים. לשם כך מומלץ לברר את השאלות הבאות: מהי ההשכלה האקדמית הנדרשת מחוקר ילדים (והאם בעל תואר אחר, כגון פסיכולוגיה, מתאים לשמש כחוקר ילדים); מהו הניסיון הנדרש מחוקר הילדים: מבחינה כמותית- כמה שעות ניסיון עליו לצבור, מבחינת סוג הניסיון- איזו עבודה מעשית מכשירה את האדם להיות חוקר ילדים, מבחינת מקום ההתמחות- האם במסגרת אקדמית/ בשירות המדינה/ בשוק הפרטי וכדומה; שיקולי הוועדה המייעצת בבואה להרחיב את תנאי הכשירות (אם סמכות כזאת אמנם תינתן לה); האם נכון לקבוע בחוק קווים מנחים להכשרה המקצועית שתינתן לחוקרי הילדים.
יש לציין, כי בעייה דומה מתעוררת בכל הנוגע לתנאי ההכשרה והכשירות של חוקר נוער משטרתי. כאמור, חוק הנוער קובע בהקשר זה אך כי שוטר יוסמך להיות חוקר נוער רק לאחר "שקיבל הכשרה לצורך כך, כפי שיקבע המפקח הכללי של משטרת ישראל". לשיקול דעת הוועדה, האם להוסיף להצעה סעיף הקובע תנאי כשירות והכשרה גם לחוקר נוער משטרתי. בכל מקרה, מומלץ לברר, מהן ההכשרות שעובר חוקר נוער כיום, על פי קביעת המפכ"ל, ובמה הן שונות מההכשרות שנקבעו לחוקר נוער בעבר.
2. האם יש מקום להבחין במהלך המשפט, בכל הנוגע להעדת ילד, בין נאשם לבין עד או נפגע עבירה לכאורה?
סעיף 2 לחוק הגנת ילדים קובע שאין להעיד ילד המעורב בהליך הפלילי כעד, כנפגע לכאורה או כחשוד ללא רשות חוקר הילדים. סעיף 1(1)(ב) להצעה מבקש להוציא מתחולת ההסדר ילד חשוד מעל גיל האחריות הפלילית. פירוש הדבר הוא שלצורך העדת ילד חשוד לא תידרש רשותו של חוקר הילדים.
תיקון זה משתלב עם התיקון המוצע, שלפיו לא תהיה חובה לחקור ילד חשוד באמצעות חוקר ילדים, והילד החשוד ייחקר על ידי המשטרה (ראה סעיף 1 לפרק זה). על כן ההכרעה בשאלה זו קשורה בהחלטות הוועדה לגבי השאלות המועלות בסעיף 1 לעיל. גם כאן מתעוררות שאלות דומות של תכלית ההסדר, והאם מתקיים שוני רלבנטי בין ילד חשוד לבין ילד שהוא עד או נפגע עבירה לכאורה.
השוני בין השאלות המועלות בסעיף 1 לעיל לבין תיקון מוצע זה הוא שבענייננו יש להבהיר את תכלית התיקון המוצע. דברי ההסבר לסעיף זה חוזרים על הטעם של חשיבות המפגש של הקטין החשוד עם חוקר משטרה סמכותי. גם אם הוועדה תקבל את הטיעון העקרוני השנוי במחלוקת, כלל לא ברור איך הוא נוגע לענייננו. סעיף 2 לחוק הגנת ילדים מדבר על אישור להעדת הילד בפני בית המשפט, ואין הוא נוגע לשלב החקירה, אלא מסמיך את חוקר הילדים להרשות או לא להרשות את העדת הילד.
אם יתקבל התיקון המוצע בדבר חקירת ילדים חשודים מעל גיל 12 על ידי המשטרה, תהיה אמנם בעייה מעשית לחוקר הילדים, שאינו מכיר את הילד המדובר ולא היה מעורב בחקירתו, לגבש החלטה מושכלת בדבר הסכמתו להעדת הילד. אולם אם זו תכלית הסעיף- פתרון הבעיה המעשית, בשונה מן הכתוב בדברי ההסבר- נראה, כי אין מתבקשת מסקנה, כי ניתן לזמן את הילד לעדות ללא כל מגבלה.
לעומת זאת, עשויים להיות טעמים מוצדקים אחרים לבטל את הצורך ברשות חוקר הילדים להעדת נאשם. טעם אחד הוא זכותו של הילד הנאשם (ושל האחראים עליו, לרוב באמצעות עורך דין) לתכנן את הגנתו ולנהל אותה. הדעת אינה סובלת מצב, שבו חוקר הילדים ישתמש בסמכות המוקנה לו בחוק וימנע את עדותו ואת הצגת גרסתו של הנאשם, כאשר אין לו כל סמכות לעצור את ההליך הפלילי המתנהל נגד אותו נאשם. ואמנם, בדיון הקודם מסרו נציגות הממשלה, כי בפועל חוקרי הילדים לא משתמשים בסמכותם למנוע את עדותו של ילד נאשם.
טעם שני קשור בחשש מפני ריכוז עוצמת יתר בידי חוקר הילדים לעומת שליטת בית המשפט והצדדים לו בהליך הפלילי (סוגיה הנדונה להלן בשאלה 3). כאמור, שיקוליו של חוקר הילדים צרים באופן יחסי, ועל פי רוב מתמקדים ביכולתו הנפשית של הילד לעמוד בעדות בבית המשפט. לעומת זאת, יש יסוד לדעה, כי עניינים כאלה, כגון עדותו של נאשם בהליך פלילי, מצויים בלב ליבו של ההליך הפלילי האדברסארי, וככאלה ההכרעה בהם צריכה להתקבל על ידי הצדדים להליך או בית המשפט, לפי העניין, אך לא בידי גורם מקצועי חיצוני למשפט המתנהל אשרפועל מטעם המדינה.
3. מה מידת השליטה בהליך הפלילי שיש להעניק לבית המשפט ומה היחס בין בית המשפט לבין חוקר הילדים?
חוק הגנת ילדים קובע הסדרים ייחודיים לגבי הליך פלילי שמעורבים בו ילדים. מבין הסדרים אלה בולטות הסמכויות הרחבות של חוקר הילדים אל מול השליטה המוגבלת של השופט בהליך המשפטי המתנהל בפניו. כך, למשל, סעיף 2 לחוק הגנת ילדים מסמיך את חוקר הילדים להחליט האם להרשות את עדותו של ילד בבית המשפט. לשופט אין כל סמכות של ערעור או ביקורת על החלטה זו של חוקר הילדים. סעיף 2 לחוק הגנת ילדים אף קובע שגם לאחר שניתנה הסכמתו של חוקר הילדים לעדות, יוכל בית המשפט להחליט על הפסקת העדות רק לאחר ששמע את חוקר הילדים. כוח חריג נוסף שהופקד בידי חוקר הילדים, לפי סעיף 9 לחוק הגנת ילדים, הוא אפשרותו להעיד במקום הילד או להגיש במקום עדות בבית המשפט את תיעוד חקירת הילד שבוצעה על ידי.
שאלה עקרונית חשובה היא מה מעמדו של חוקר הילדים אל מול בית המשפט. לחוקר הילדים, לפי החוק הקיים, סמכויות מופלגות. מספר תיקונים בהצעה מביאים לחיזוק נוסף של מעמד חוקר הילדים ולהפקדת שיקול דעת מצומצם בלבד בידי בית המשפט. כך, למשל, סעיף 1(3) להצעה מגביל את היוזמה להפסיק עדות ילד לחוקר הילדים ולבית המשפט. על הוועדה לשקול, האם יש הצדקה להגביל את בית המשפט בלשון החוק ומדוע התיקון נדרש. יושם אל לב, שלפי החוק הקיים בית המשפט מחויב ממילא לשמוע את חוקר הילדים לפני שהוא מחליט על הפסקת העדות. בהקשר זה יש לציין, כי סעיפים 2ב ו-2ג לחוק חקירת עדים מותירים בידי קשת רחבה יותר של גורמים את היוזמה להפסקת העדות. כך, למשל, סעיף 2ג מעניק את האפשרות ליזום את הפסקת העדות גם לבעל דין, לעד הקטין או להורהו.
סעיף 2ג(ב) להצעה הוא דוגמה נוספת לצמצום שיקול דעתו של בית המשפט והחלשת שליטתו בהליך הפלילי, משום שהסמכות להתיר חקירה נגדית אישית בידי הנאשם, מטעמים מיוחדים שיירשמו, הופקדה בידי חוקר הילדים. לפי המצב החוקי הקיים, רשאי חוקר הילדים (לפי סעיף 2(ד)(1) לחוק הגנת ילדים) להתנות את עדות הילד בכך שהיא לא תינתן בנוכחות הנאשם. פירוש הדבר הוא שאם תנאי זה לא מתקיים, לא יידרש הילד להעיד, וחוקר הילדים יוכל להעיד במקומו, כאשר יידרש סיוע לשם הרשעת נאשם על סמך עדות זו. לפי התיקון המוצע, גם לאחר שהחליט חוקר הילדים להרשות את עדות הילד, הוא זה שיחליט האם תותר חקירה נגדית אישית (ולעתים פירוש הדבר הוא שחוקר הילדים הוא זה שיחליט האם תתקיים חקירה נגדית כלשהי. אם כן, לפי ההצעה, יופקד שיקול הדעת בעניין חשוב זה בידי חוקר הילדים, השוקל שיקולים צרים, ולא בידי בית המשפט, הנדרש לראות תמונה רחבה יותר של הגינות ההליך, דיני ראיות, סדרי דין, בירור האמת, הימנעות מהרשעת חפים ועוד.
סעיף 7 להצעה- תיקון עקיף לחוק חקירת עדים- מצמצם גם הוא את שליטת בית המשפט בהליך הפלילי. לפי ההסדר המוצע, לא ייחקר קטין שהוא נפגע עבירה לכאורה על ידי הנאשם עצמו אלא על ידי סנגורו. בית המשפט מוסמך להרשות את חקירת הקטין על ידי הנאשם רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.
חשוב לציין, כי הסדר דומה קיים בסעיף 2ג לחוק חקירת עדים, אך הסעיף הקיים משאיר שיקול דעת רחב יותר לבית המשפט. לפי הסעיף הקיים, בית המשפט רשאי להורות על מסירת עדות הקטין שלא בנוכחות הנאשם "אם נוכח שמסירת העדות בנוכחות הנאשם עלולה לפגוע בקטין או לפגום בעדות". לעומת זאת, לפי ההצעה, בית המשפט יוכל לאשר את חקירת הקטין על ידי הנאשם רק מטעמים מיוחדים שיירשמו. על הוועדה לשקול האם צמצום שיקול הדעת של בית המשפט נחוץ והאם הוא מוצדק. מומלץ לברר, האם הסעיף הקיים לא נותן מענה הולם לצרכים בשטח.
תיקון דומה מוצע, בסעיף 2 להצעה, גם לגבי ילדים. מבחינת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט ושליטתו בהליך הפלילי, מעורר תיקון מוצע זה בעיות דומות. אלא שגם אם הוועדה תסבור כי התיקון מוצדק בכל הנוגע לילדים (סעיף 2 להצעה), אין פירוש הדבר שהתיקון המוצע מוצדק בהכרח גם לגבי קטינים שאינם ילדים (סעיף 7 להצעה). מן המפורסמות היא שלגיל הקטין משמעות רבה, ואפשר שלצורך זה אין דומה ילד בן 12 לקטין בין 17.
אם כן, נראה, כי על הוועדה לגבש עמדה עקרונית בשאלת היקף שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בהליך פלילי, שמעורבים בו ילדים או קטינים, ומידת השליטה של בית המשפט בהליך, בין היתר לצורך ניהולו התקין ועשיית צדק בנסיבות העניין. שאלה זו חדה במיוחד בהשוואה למעמדו של חוקר הילדים בהליך פלילי שבו מעורב ילד.
לדוגמה נוספת של צמצום השליטה של בית המשפט בהליך על ידי קביעת לוח זמנים נוקשה ראה להלן.
4. האם נכון לקבוע סד זמנים נוקשה לניהול המשפט? אם כן, האם לוח הזמנים הקבוע בהצעה הגיוני?
סעיף 6 להצעה מבקש לקבוע, כי עדות ילד שהוא, לכאורה, נפגע עבירה תיגבה ככלל תוך 90 ימים מיום הגשת כתב האישום. לפי דברי ההסבר, שתי סיבות עיקריות להסדר מוצע זה. האחת היא פגימה באיכות העדות עקב חלוף הזמן. לפי דברי ההסבר, בעיה זו חמורה באופן מיוחד אצל ילדים. הצדקה שנייה להסדר המוצע היא הקושי הנפשי שבעדות בבית המשפט והצורך למנוע מנפגע העבירה את החוויה הקשה הזאת זמן רב לאחר הגשת כתב האישום.
שאלה ראשונה היא האם ראוי לפתור את בעיות הזיכרון והקושי הנפשי על ידי הסדר של קביעת סד זמנים נוקשה, שכן הסדר מעין זה מעורר בעיות רבות. בעיה אחת היא שאלה של סדר עדיפויות. אם תחליט הוועדה לאמץ את ההסדר המוצע, יש לעשות זאת תוך מודעות להשלכות האפשריות של הסדר כזה על מתדיינים אחרים בבתי המשפט. נראה, כי במצב הנוכחי של מערכת משפט עמוסה לעייפה, הצורך לקבוע דיונים לעדות הילד תוך 90 ימים ממועד הגשת כתב האישום תחייב דחיית דיונים אחרים, לעתים לפרק זמן ניכר.
בעייה נוספת היא היתכנות הכלל שההצעה מתבקשת לקבוע. יש להניח, כי פעמים רבות עדות הילד לא תתאפשר תוך 90 ימים בשל בעיות אובייקטיביות ודיונים שעל בית המשפט לנהל לפני שמיעת העדות. כך, למשל, פעמים רבות יש מחלוקת בין התביעה להגנה על חומרי החקירה שיש להעביר לידי ההגנה לפי סעיף 74 לחסד"פ. במקרים כאלה, עלול להיווצר מצב שחומר ההגנה כלל לא נמצא בידי ההגנה בעת עדות הילד או שלא היה לסנגור זמן מספיק ללמוד את חומר החקירה. עיכוב דומה בניהול המשפט עלול להיגרם בשל טענות מקדמיות אחרות, כגון הגנה מן הצדק או שעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה.
בעיה שלישית שעלול ההסדר המוצע לעורר היא פגיעה בסדר ההגיוני של ניהול המשפט. יש לשער, כי פעמים רבות ייווצר הצורך לנהל דיונים הקודמים לעדות הילד ואף עשויים לתרום לקיצורה או להצגתה בהקשר המתאים.
ואמנם, בדיון הקודם העיר יו"ר הוועדה, כי ההסדרים המוצעים עלולים להיות בלתי אפשריים ליישום במערכת המשפט העמוסה, לחייב את השופטים לעבוד תחת לחץ, לפגוע במהלך הרגיל של משפט פלילי ולקפח- לעתים ללא תקנה- את זכויות הנאשם. נציגות משרד המשפטים השיבו כי מדובר בהוראה בעלת חשיבות עקרונית-הצהרתית בדבר מתן עדיפות לעדות של ילדים תוך זמן קצר. הוראה זו, לדבריהן, קיבלה את הסכמת הנהלת בתי המשפט. הן הוסיפו, כי בצד ההוראה המבוקשת לא נקבעה סנקציה, וזאת כדי לא לפסול את עדויות הילדים שלא יישמעו בתוך תשעים יום מהגשת כתב האישום.8
הסדר מוצע זה גם מעורר בעייה של שוויון בין ילד שהוא, לכאורה, נפגע עבירה לבין ילד עד. הטעמים שמובאים לקיצור משך הזמן לעד נפגע עבירה עשויים להתקיים בצורה שווה גם אצל קטין עד. מובן, שבעיות ה"פגימה" בעדות בשל בעיות זיכרון זהות אצל נפגע עבירה לכאורה ואצל עד, וגם עד עלול להידרש להעיד על חוויה קשה הגורמת לו קשיים נפשיים ניכרים. לפיכך, גם לשיטת המציעים, ספק אם יש שוני רלבנטי לעניין משך הזמן בין הנפגע לבין ילד עד. זאת ועוד: אותם טעמים חלים, במידה רבה, אף על הילד הנאשם. חלוף הזמן עלול לפגוע גם בעדותו שלו. כמו כן, לא מן הנמנע שהחוויה המתוארת קשה גם לילד הנאשם, מה גם שפעמים רבות יש מחלוקת על העובדות, וייתכן שהילד הנאשם היה בעצמו קורבן לעבירה או עד למעשה אכזרי וקשה.
יושם אל לב, כי הטעמים המובאים בהצעה לתחימת משך הזמן שבין הגשת כתב האישום ועד לשמיעת עדות הילד בבית המשפט חלים גל השלבים המוקדמים של החקירה וההליך הפלילי. על פני הדברים, אותם טעמים מחייבים לקבוע זמן מירבי לחקירה ראשונה של ילד על ידי המשטרה או חוקר הילדים, זמן מירבי לסיום החקירה וזמן מירבי מרגע העברת החומר לתובע ועד הגשת כתב האישום. עד כה לא סופק לוועדה כל הסבר, מדוע יש לקבוע סד זמנים נוקשה רק לאחר שכבר הוגש כתב אישום. כמו כן, אם עבר זמן רב עד להגשת כתב אישום, חלק מהטעמים לקביעת הזמן הקשיח לבית המשפט מתכהים מאוד.
בהקשר זה, מומלץ לבקש מנציגי הממשלה את הנתונים הבאים: כמה זמן עובר מרגע הגשת התלונה (או שנודע לגוף החוקר בדרך אחרת על ביצוע עבירה) ועד חקירתו הראשונה של הילד, כמה זמן עובר מרגע קבלת התלונה ועד סיום החקירה, כמה זמן עובר מיום סיום החקירה והעברת החומר לתובע ועד להגשת כתב אישום, כמה זמן חולף בסך הכל מיום הגשת התלונה (או היוודע החשד ליצוע עבירה) ועד ליום הגשת כתב האישום. נתונים אלה יסייעו להבין, האם העיכוב במתן העדות נובע מהשלב שלאחר הגשת כתב האישום או שמא עיכוב ניכר נגרם גם בשלב הקודם לו. אם יסתבר, כי אמנם יש עיכובים רבים גם לפני הגשת כתב האישום, מומלץ לברר, מדוע מוצע לטפל רק בשלב שאחרי הגשת כתב האישום, והאם יש הצדקה לקבוע הוראות רק באשר לשלב מתקדם זה.
5. מה השפעת ההסדרים המוצעים בנוגע לעדות על קיומו של הליך הוגן? מה הנפקות הראייתית של הסדרים אלה ואלו השלכות יש להם על נטל ההוכחה במשפט הפלילי?
לפי סעיפים 2 ו-7 להצעה, לא יורשה נאשם לחקור בעצמו ילד או קטין שהוא, לכאורה, נפגע עבירה. [יוער שגם כאן מתעוררת שאלת השוני הרלבנטי בין ילד או קטין שהוא, לכאורה, נפגע עבירה לבין ילד או קטין שהוא עד]. אם נפגע העבירה הוא ילד, לא יוכל הנאשם לחקור אותו, אלא ברשות חוקר הילדים מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם מדובר בקטין, יוכל הנאשם לחקור אותו רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
הסדר זה עלול לפגוע בזכותו של הנאשם להליך הוגן. בהקשר זה יוטעם, כי מדובר בנאשם שאינו מיוצג. זהו נאשם חלש, שממילא עלולים להתעורר ספקות באשר להגינות ההליך השיפוטי בעניינו. הפגיעה בהגינות ההליך וכן ביכולתו להגשים את מטרת בירור האמת עלולה להיות קשה, כאשר מדובר בעדות מרכזית. לפי ההסדר המוצע, לא ירחק היום שבו תינתן עדות מרכזית במשפט פלילי- פעמים רבות עדות שבכוחה להביא להרשעה - מבלי שתתקיים כל חקירה נגדית ומבלי שתינתן לנאשם זכות לחקירה נגדית.
ההצעה מנסה לצמצם פגיעה זו בשתי דרכים: הראשונה היא קביעת זכאותו של נאשם במקרה כזה לסנגוריה ציבורית (ראה סעיף 9 להצעה). דרך שנייה היא יידוע של הנאשם הבלתי מיוצג בדבר אי יכולתו לחקור את הילד בחקירה נגדית בהיעדר סנגור. אולם, יש לזכור כי המשפט בישראל קובע אך זכאות לייצוג ולא חובת ייצוג, והדין הישראלי מכיר בזכותו של נאשם לייצג את עצמו.
בשל החששות הכבדים לפגיעה בזכות להליך הוגן עקב איסור החקירה הנגדית האישית, הציע יו"ר הוועדה בדיון הקודם לשקול להפוך את ברירת המחדל כך, שניתן יהיה למנוע את החקירה האישית הנגדית רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.
כמו כן, יש לדון בשאלת ההשלכה הראייתית של היעדר חקירה נגדית. האם במצב כזה עדות הילד או הקטין קבילה, ואם כן - מה המשקל שיש לייחס לה?