חומר רקע

נספח להערות הסניגוריה הציבורית – תמצית סקירת ספרות מקצועית מחקרים על בני נוער פוגעים מינית בגילאים 12-18 Intrafamilal Adolescent Sex Offenders: Psychological Factors And Treatment Issues מחקר זה שפורסם ביולי 2009, נערך ע"י Grant ואח', ובו נבדק פרופיל של 38 בני נוער (בנים ובנות) שתקפו מינית, בין הגילאים 12-18 וכן, אפקטים של טיפול פסיכולוגי ותוכנית שיקום בקהילה. תוצאות המחקר מדגימות כי מחצית מקבוצת המחקר אובחנו כלוקים בהפרעות פסיכאטריות שונות כאשר הנפוצה בניהם היא: ADHD (1 מ-4), PTSD ועיכוב התפתחותי. כמו כן, 3 מכל 4 נחקרים (71%) דיווחו על היותם קורבנות להתעללות (פיסית, נפשית) ו- 47.5% מהנחקרים דיווחו על היותם קורבנות להתעללות מינית. Trauma, Violence, & Abuse מחקר זה שפורסם בשנת 2002, נערך ע"יVeneziano & Veneziano , במשך 20 השנים האחרונות. המחקר מדגים כי באופן מובהק, בני נוער שפגעו מינית סובלים ממגוון של בעיות משפחתיות, כולל הזנחה והתעללות פיסית ומינית. כמו כן מבעיות פסיכולוגיות ואקדמיות ובידוד חברתי. בנוסף, מדגים המחקר שבני הנוער הפוגעים מינית הם קבוצה הטרוגנית בעלי צרכי טיפול מיוחדים וסיכויי הצלחה טיפולית גבוהה. Juvenile Sex Offenders And Institutional Misconduct: The role of thought psychopathology מחקר זה שפורסם ב- Criminal Behaviour And Mental Health, בשנת 2008, נערך ע"י Delisi ואח', קבע כי הפרופיל הפסיכולוגי של מתבגרים שתקפו מינית מציג מספר רב של גורמי סיכון המנבאים את ההתנהגות העבריינית. הדינאמיקה המשפחתית מאופיינת בהזנחה, התעללות פיסית והתעללות מינית באחוזים ניכרים; הפרדה מההורים במקרים רבים וכשל בהצבת גבולות ובנוכחות הורית; קושי בהבעת רגשות, עוינות וקונפליקטים רבים. כמו כן, ברוב המקרים קיימת חשיפה לטראומה חריפה ומשפחה שאינה מתפקדת. בבית הספר, מתבגרים אלו חווים קשיים ביצירת קשרים חברתיים, וחוסר בכשרים חברתיים וכן IQ נמוך, בעיקר במבחנים המילוליים וכן, סובלים מקשיים לימודיים בשיעורים גבוהים ו-ADHD. בנוסף, מתבגרים אלו נוטים לסבול מהפרעות פסיכאטריות מגוונות אשר מובילים אותם לייחס עוינות כלפיהם מצד אחרים. Sexual abuse histories of adolescent male sex offenders: Differences on the basis of the age and gender of their victims. מחקר זה אשר פורסם בירחון לפסיכולוגיה אבנורמלית, בשנת 1995 ע"י Worling R. James, קבע כי התעללות מינית בילדות השפיעה לעיתים קרובות על האטיולוגיה של התנהגותם של בני נוער פוגעים מינית. שיעורי הקורבניות של בני נוער פוגעים, בספרות משתנה בהתאם למועד איסוף הנתונים- בטרם טיפול מדווחים 22% מהנערים על היותם קורבנות להתעללות מינית בילדות ולאחר טיפול, מדווחים 52% מהנערים על היותם קורבנות להתעללות מינית בילדות. מחקרים קודמים הציעו כי ההיקף של התעללות מינית משתנה כתלות בגילו או במינו של הקורבן. ההיסטוריה לגבי התעללות מינית נאספה, במחקר זה מ- 87 נערים שפגעו מינית וקיבלו טיפול קליני בממוצע כ-13 חודשים. הנערים הפוגעים חולקו לקבוצות לפי גיל ומין קורבנותיהם. הקבוצות היו שוות במשתני הגיל והמצב הסוציו אקונומי. נמצא כי 75% מהנערים הפוגעים אשר תקפו קורבן אחד ממין זכר- דיווחו על היותם קורבנות להתעללות מינית בילדות בהשוואה ל-25% מהנערים הפוגעים שקורבנן הייתה ילדה, אדם מבוגר או נער/ה בגיל זהה לשלהם. התוצאות מדגימות כי קורבניות בעבר הינה משתנה בעל משמעות רבה לגבי נערים שפגעו מינית בילדים זכרים . (PsycINFO Database Record (c) 2009 APA) Adolescent sibling-incest offenders: Differences in family and individual functioning when compared to adolescent nonsibling sex offenders מחקר זה, פורסם בשנת 2000, נערך ע"י James R. Worling באונטריו, קנדה. המחקר בדק נערים מתבגרים אשר ביצעו מעשי גילוי עריות כלפי אחים צעירים (n=32) והשווה אותם עם נערים מתבגרים אשר פגעו מינית מחוץ למסגרת המשפחה (n=28). בשונה ממחקרים קודמים, ההיסטוריה של הנערים הפוגעים התבססה על מידע שנאסף במפגשים רגילים ולא תוך אינטייק טיפולי או ראיונות; נוטרו משתנים מתערבים כמו גיל, מצב סוציו אקונומי וכו'. מתבגרים שתקפו מינית בתוך המשפחה, דיווחו באופן מובהק סטטיסטית על סכסוכים ומריבות בתוך המשפחה, דחייה מצד ההורים, ענישה גופנית, אווירה שלילית בתוך המשפחה וחוסר שביעות רצון כללי מהיחסים במשפחה. בנוסף, קטינים פוגעים מינית דיווחו באופן מובהק על היותם קורבנות להתעללות מינית בילדות, פעמים רבות בתוך המשפחה. References and further reading may be available for this article. To view references and further reading you must purchase this article. Dקדברןפאןהק Sאוגט םכ Pרקבורדםרד אם Sקס Oככaagg A social learning theory comparison of the sexual victimization of adolescent sexual offenders and nonsexual offending male delinquents במחקר השוואתי זה שפורסם בשנת 2002, באוניברסיטת מישיגן, ע"י החוקרים Burton, Miller & Shill, הוצע הסבר מסוים על פי תיאורית הלמידה החברתית, להתפתחות נער לפוגע מינית או לעבריין אחר. המחקר העלה כי, נערים שחוו ניצול מיני בעברם והפכו לפוגעים מינית, שונים מנערים שחוו ניצול מיני אך הפכו לעבריינים אחרים, בכך שהפגיעה שחוו הקטינים הפוגעים מינית הייתה קשה יותר, כופה יותר והתמשכה זמן רב יותר, ובנוסף מערכת היחסים בינם לבין הפוגעים בהם הייתה קרובה יותר. מחקרים לגבי קטינים פוגעים מינית (מתחת לגיל 12) Developmental and etiological characteristics of children with sexual behavior problems: treatment implications מחקר זה אשר פורסם בשנת 1999 ונערך ע"י Gray ואח', אסף נתונים דמוגרפיים, פסיכולוגיים, הסתגלותיים, קורבניות של הקטינים ונתונים נוספים, לגבי 127 ילדים פוגעים מינית בין הגילאים 6-12. תוצאות המחקר הראו כי למעלה ממחצית מהנחקרים שהיו מעורבים בהתנהגויות מיניות פוגעניות, היו בעצמם קורבנות להתעללות מינית ופיסית ע"י שני אנשים שונים, לפחות. שליש מאותם מתעללים היו בעצמם בני פחות מ-18 בעת המעשה. ילדים פוגעניים אלו פעלו בממוצע כנגד שני ילדים אחרים. בנוסף, נמצאו רמות גבוהות של מצוקה נפשית בילדים ובמטפלים הראשיים שלהם. מסקנת המחקר הייתה כי ילדים בעלי התנהגויות מינית פוגענית הפגינו ליקויים המקושרים בד"כ עם התעללות כמו גם, ליקויי למידה והפרעות פסיכיאטריות. Comparative Analysis of Juvenile Sexual Offenders, Violent Nonsexual Offenders, and Status Offenders במחקרם של Ford & Linney משנת 1995, דווח כי נערים בגיל ההתבגרות המוקדמת שהתעללו מינית נמצאו ככאלו שחוו בעצמם התעללות פיסית, מינית ונפשית מצד הוריהם בצורה משמעותית לעומת קבוצת המחקר: מתבגרים שעברו עבירות אלימות וקבוצת הביקורת. Clinician's views on sexually aggressive children and their families: A theoretical exploration במחקר זה שפורסם בשנת 1997 ונערך ע"י Burton ואח', דיווחו 155 אנשי מקצוע על עבודתם עם 287 ילדים תוקפנים מבחינה מינית, שגילם עד 12. אנשי המקצוע, דיווחו כי ילד ממוצע מן המדגם התגורר בבית שהיו בו שני הורים וברוב המשפחות (70%) היה לפחות מפרנס אחד מכור לחומר כלשהו; ל-48% היה לפחות הורה אחד שהוכר כאדם שעבר התעללות מינית; 72% מהילדים עברו בעצמם התעללות מינית (60% מהם על ידי הדמות המטפלת בהם). הילדים עם היסטוריה ידועה של התעללות מינית היו צעירים יותר מאלה ללא היסטוריה מוכרת של התעללות מינית בעת הופעת הסימן הראשון של תוקפנות מינית. Sexualized Children: Assessment and Treatment of Sexualized Children and Children Who Molest מחקר זה פורסם בשנת 1993, נערך ע"י Johnson ואח', מנה את הסיבות אפשריות להתעללות מינית של ילדים בילדים אחרים ובין היתר קבע את הסיבות לעיל: 1. ילדים שחוו התעללות פיזית או רגשית או הוזנחו (הם מזדהים עם התוקף כדי לא לחוש את תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה שהם חשים כקורבנות). 2. ילדים שחוו התעללות מינית (ישירה או כגירוי מעורר לאחרים). מחקר נוסף של Johnsonמשנת 1998, קבע כי קיים סיכוי גבוה מאוד כי ילדים אשר ביצעו עבירות מין בגיל מוקדם היו בעצמם קורבנות להתעללות מינית: 1. 72% מהילדים אשר החלו להתעלל בילדים אחרים בגיל 6 או פחות, דיווחו על היותם קורבנות להתעללות מינית. 2. 42% מהילדים אשר החלו להתעלל בילדים אחרים בגילאים 7-11, דיווחו על היותם קורבנות להתעללות מינית. 3. 35% מבין הילדים אשר החלו להתעלל בילדים אחרים בגילאים 11-12, דיווחו על היותם קורבנות להתעללות מינית. Juveniles Who Have Sexually Offended: A Review Of The Professional Literature [office of juvenile justice and Delinquency Prevention] דוח של משרד המשפטים האמריקני, מחלקת המשפט לנוער ומניעת עבריינות, ממרץ 2001, בחן קווים לדמותם של בני הנוער אשר ביצעו עבירות מיניות ומשפחתם ואפיין את סוגי העבירות המבוצעות על ידם. סקירת הספרות שהיוותה את הבסיס למחקר קבעה כי: נערים שתקפו מינית בתקופת טרום גיל ההתבגרות היו בשיעור גבוה קורבנות להתעללות מינית.1 בנוסף, שיעורים גבוהים יותר באופן מובהק של בני נוער מתעללים היו קורבנות להתעללות פיסית ונפשית וכן, הזנחה מאשר השיעורים שנמצאו בקרב בני קבוצת גילם.2 References and further reading may be available for this article. To view references and further reading you must purchase this article. מחקרים לגבי יעילות הטיפול והפחתת רצידיביזם בקרב בני נוער שפגעו מינית Adolescent sexual offender recidivism: success of specialized treatment and implications for risk prediction במחקר זה, שפורסם בשנת 2000, העריכו James R. Worling & Tracey Curwen את הצלחת טיפול מבוסס קהילה בהפחתת רצידיביזם וחקרו את התועלת בניבוי משתנים העשויים להצביע על מועדות בהתייחס לרצידיביזם בעבירות מיניות ושאינן מיניות, בקרב בני נוער. נתונים לגבי הרשעות חוזרות (רצידיביזם) נאספו מ-58 פוגעים מינית אשר השתתפו בתוכנית טיפולית ייחודית במשך 12 חודשים. (נאספו גן נתונים לגבי 90 בני נוער אשר קיבלו רק הערכה (n=46), סירבו לטיפול (n=17) או שנשרו מהטיפול בטרם תום 12 חודשים (n=27)). התוצאות מדגימות כי שיעורי הרצידיביזם בקרב שלוש קבוצות המחקר שעברו טיפול היו כדלהלן: בני נוער פוגעים מינית: 5.17%. בני נוער שעברו עבירות אלימות שאינן עבירות מין: 18.9% ובני נוער שעברו עבירות שאינן עבירות אלימות:20.7%. קבוצת הביקורת הראתה שיעורים גבוהים יותר של רצידיבזם: בני נוער פוגעים מינית: 17.8%, בני נוער שעברו עבירות אלימות שאינן עבירות מין: 32.2% ובני נוער שעברו עבירות שאינן עבירות אלימות: 50%. מסקנות המחקר תומכות ביעילות הטיפול לבני נוער פוגעים מינית ועולות בקנה אחד עם מחקרים קודמים. כמו כן, מסקנות המחקר מדגימות כי לרצידיביזם בקרב נוער פוגע מינית, ישנם מנבאים ייחודיים שאינם דומים למנבאים לרצידיביזם בקרב בני נוער שעברו עבירות שאינן עבירות מין. Risk Factors for Adolescent Sex Offender Recidivism: Evaluation of Predictive Factors and Comparison of Three Groups Based Upon Victim Type מחקר זה, פורסם בשנת 2006 במרכז למדעי הבריאות באוניברסיטת אוקלהומה בארה"ב, נערך ע"יPares ואח', חקר מאפיינים וגורמי הסיכון לרצידיביזם בקרב נערים כתלות בפסיכותרפיה שעברו. במחקר בדקו 3 קבוצות של נערים מתבגרים שפגעו מינית (n=156): נערים שפגעו בילדים, נערים שפגעו בבני נוער אחרים או במבוגרים וקבוצה מעורבת. תוצאות המחקר תמכו במסקנות של מחקרים מוקדמים המדגימים כי הרוב המכריע של הנערים אשר פגעו מינית אינם ממשיכים בהתנהגותם הפוגענית בבגרותם. מסקנות אלו מובילות לדרישה לשפר את הטיפול ולהכווין אותו לגורמי סיכון ספציפיים עימם יש להתמודד תוך טיפול בקהילה ואף טיפול נוקשה באותם נערים אשר מצויים בסיכון גבוה לחזור ולפגוע. תכנית הטיפול הקבוצתי בעברייני מין מתבגרים הינו מחקר שנערך ע"י ד"ר אברהם אופק בעבור משרד הרווחה בשנת 2006-תשס"ז [מכון אופק לניהול ומחקר בע"מ הנדסת תעשיה, מדעי ההתנהגות והניהול]. המחקר בדק אפקטיביות של טיפול קבוצתי לשיקום קטינים פוגעים מינית, ע"פ הגישה הקוגנטיבית- התנהגותית. המחקר ניתח את ממצאי המרשם הפלילי ל-196 נערים אשר השתתפו בטיפול קבוצתי לעברייני מין של שרות המבחן לנוער (ניתוח נתונים מתוך קובץ שירות המבחן לנוער והמרשם הפלילי של משטרת ישראל כמו גם מקרים פרטניים שהיו בטיפול בשנית 1999-2001): 1. נמצא שבמשך תקופה של 12 שנים- הרצידיביזם של הנערים שהשתתפו בטיפול קבוצתי וחזרו לבצע עבירות מין הוא בשיעור של 12% בלבד. 2. ב- 5 השנים הראשונות מסיום הטיפול רק 4.5% חזרו לבצע עבירת מין נוספת. 3. בשנתיים הראשונות מסיום הטיפול נמצא שרק 2% חזרו לבצע עבירת מין נוספת.