חומר רקע
4 בינואר 2010
לכבוד
ח"כ דוד רותם
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
הכנסת
ירושלים
שלום רב,
הנדון: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006
לקראת הדיון מחר בהצעת החוק שבנדון, אנו מתכבדים להגיש את תמצית עמדתנו.
ברמה העקרונית אנו מברכים על הניסיון להתמודד עם הבעיה הקשה של חוסר אחידות בענישה בישראל. הסמכות לגזור דינו של אדם, ולהטיל עליו בכלל זה עונש מאסר, היא אחת הסמכויות הרגישות ביותר המוענקת לבית המשפט, ומלאכת האיזון בין הזכויות והאינטרסים השונים העומדים על הפרק היא קשה עד מאד. הדעת אינה סובלת כי דווקא בהקשר רגיש וקשה זה יוענק לשופט שיקול דעת בלתי מוגבל, ללא כל הנחיה מספקת. שיקול דעת שיפוטי אינו מילת קסם, ושרירותיות ואפליה בענישה מהווים פגיעה קשה וחמורה בזכויות אדם.1
יחד עם זאת, אנו שותפים לחלק גדול מהחששות, עליהם הצביעו הסניגוריה הציבורית ולשכת עורכי הדין בניירות העמדה המפורטים, אשר הגישו לוועדה.
מהדיון הקודם עלה בצורה מובהקת, כי חלק גדול ממקדמי ההצעה מבקשים להשיג באמצעותה החמרה משמעותית בענישה בישראל. אין ספק, שישנן עבירות בהן ראוי להטיל עונשים מחמירים, וככל שקיים צורך בכך בעבירות פרטניות, ניתן לפעול לתיקון החוק. אולם, כאשר באים לקבוע מנגנונים רוחביים להבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, חשוב להבטיח כי לא יהיה בהם כדי להטות את המערכת באופן גורף לטובת עונשי מאסר, באופן המביא לפגיעה בלתי מידתית בזכות האדם החוקתית לחירות. בהקשר זה חשובה ההנחיה, אשר נכללה בסעיף 8(ב) להצעת הרוב של ועדת גולדברג, אך נשמטה משום מה מהצעת החוק, לפיה "לא יגזור בית המשפט מאסר בפועל, אלא אם חומרת המעשה ואשמו של הנאשם אינם מתיישבים עם הטלת עונש מסוג קל יותר". אף אנו חוששים, כי החוק במתכונתו הנוכחית עלול להביא לשימוש יתר בכלי המאסר; ואם רק חלק מהתחזיות הקשות של הסניגוריה יתגשמו בהקשר זה, יהיה מצבו של המשפט הפלילי בישראל קשה עד מאד. עקרון ההלימה איננו פסול כשלעצמו; אולם יש להבנות את שיקול דעת בית המשפט באופן, אשר מצד אחד אינו דוחק את הנסיבות הספציפיות של המקרה ושל העבריין לסדר חשיבות משני, ומצד שני אינו הופך את המאסר לברירת המחדל של המערכת. בהקשר זה חשוב במיוחד להבטיח, כי בתי המשפט יתנו משקל הולם לא רק לחומרת המעשה, אלא גם לאפשרויות השיקום הקיימות.
בבואנו להילחם בפשיעה, אל לנו לאמץ גישה פשטנית, הרואה במאסרים ממושכים יותר, ובענישה קשה יותר, דרך יעילה להתמודד עם הבעיות החברתיות המורכבות, העומדות ביסוד חלק גדול מהעבריינות הקיימת. יש להבנות את שיקול הדעת השיפוטי באופן המתיישב עם מדיניות חברתית, הרואה בהשקעה נאותה בחינוך, בשיקום ובחיזוק אוכלוסיות מוחלשות את "קו החזית" הראשון בניסיון למגר את הפשיעה.
בברכה,
לילה מרגלית, עו"ד